Vayedaber

Kidouchine

Daf 15b

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה שָׁלַח לִשְׁאוֹל. בְּהֵמָה גַסָּה בְּמָה הִיא נִקְנֵית. אָמַר לֵיהּ. בִּמְסִירָה. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִיחְלַף. רַב יְהוּדָה שָׁאַל לְרִבִּי אֶלְעָזָר. בְּכוֹר שֶׁנִּטְרַף בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים. אָמַר לֵיהּ. כְּמַה שֶׁמֵּת וּפָטוּר מֵחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁלַּבֵּן. רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי אֶלְעָזָר. שִׁילְייָא שֶׁיָּצָאת מִקְצָתָהּ הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר. אָמַר לֵיהּ. אִם לְדַם טָהוֹר מוֹנָה מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן. וְאִם לְדָם טָמֵא מוֹנָה מִיּוֹם שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. הָדָא 15b דְתֵימַר בְּשֶׁלֹּא יָצָא עִמָּהּ ווְלָד. אֲבַל אִם יָצָא עִמָּהּ ווְלָד בֵּין לְדַם טָהוֹר בֵּין לְדָם טָמֵא אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַווְלָד.

Traduction

Selon les autres docteurs, dit notre Mishna, on fait l’acquisition du petit bétail en le traînant''. Par quelle raison professent-ils cet avis? C’est qu’il est écrit (Ex 12, 21), Entraînez et prenez-vous un agneau pour chaque famille (on voit donc que c’est la façon d’acquérir le menu bétail). De même, R. Juda fit demander comment l’on acquiert le gros bétail? Par la livraison, fut-il répond (ou l’attraction). -C’est ce que je sais déjà, répliqua-t-il, par le texte de notre Mishna, disant: ''On acquiert du gros bétail en l’attirant''. En effet, selon une autre version, R. Juda demanda ceci à R. Eléazar: Si dans le mois de sa naissance (87)Pour l'homme, il faut qu'un enfant vive au moins trente jours, pour ne pas être considéré comme avorton. un premier-né a été dévoré par une bête fauve, est-on tenu de verser la somme due au cohen? -Non, fut-il répondu, c’est comme si l’enfant était mort naturellement (88)''B., Baba Qama 11; Menahot 3.'', et le père est dispensé de verser les cinq sela pour rachat du fils. R. Juda fit demander à R. Eléazar: Au cas où une femme a eu une fausse –couche (par hémorragie) qui est en partie du jour et en partie du lendemain, à partir de quel moment devra-t-elle compter les jours de la période (89)(Lv 12, 2) et 5. 5. J., (Nida 3, 4) ( 50d). de pureté? -En raison du doute, fut-il répondu (comme on ignore le sexe du fœtus qui l’a provoquée), on prolongera d’une part, dès le premier jour, la période de pureté exigible à la naissance d’un garçon, et d’autre part la période d’impureté plus longue pour une fille, en comptant à partir du second jour. R. Mathnia dit: le doute existe lorsque, lors de la perte éprouvée par la femme, nul fœtus n’est issu; mais s’il en est sorti un fœtus, on devra compter à partir de ce dernier fait, tant pour la période de pureté que pour celle de l’impureté.

Pnei Moshe non traduit

משכו וקחו לכם צאן. וגלי רחמנא בבהמה דקה דבמשיכה קרי לקיחה:

כי הא דרב יהודה שלח לשאול. בבה''מ בהמה גסה במה היא ניקנית:

ולא מתניתא היא. אנא ידענא נמי דמתני' היא דבהמה גסה נקנית במסירה אלא שאני שואל משום דאית תניי תני מיחלף גסה במשיכה ודקה במסירה א''נ כגי' דהאי תנא דקאמר אחת זו ואחת זו במשיכה:

בכור שנטרף בתוך שלשים. דקי''ל כל שלא שהה באדם ל' יום נפל הוא ואם נעשה טרפה מי הוי כמת או לא:

שילייא. דתנן בפ''ג דנדה המפלת שליא יושבת עליה ימי טומאה וימי טהרה שאין שליא בלא ולד אלא שנימוח בתוכו ואם יצתה מקצתה היום ומקצתה למחר מאימתי מונין לה:

א''ל אם לדם טהור מונה מיום הראשון. משום דקי''ל דנותנין לה ימי טוהר של זכר וימי טומאה של נקבה דספק הוא שמא זכר שמא נקבה ולחומרא וקאמר נמי הכא דמונין לדם טהור מיום הראשון ויום ל''ד למנין ימי הראשון כבר דם טמא הוא ולדם טמא מונין מיום שני ועד שבועיים מיום השני דם טמא הוא דבתרווייהו לחומרא אזלינן:

הדא דתימר בשלא יצא עמה ולד. אלא שנמחה ולפיכך מספקא לן שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת ולא ידעינן אימת ולחומרא:

אבל יצא עמה ולד. לא חיישינן שמא השליא הוא מולד אחר ואותו הולד נימוח אלא תלינן השליא בולד שיצא עמה ומאימת שיצא הולד מונין להכל בין לדם טמא בין לדם טהור:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח לְרִבִּי אֶלְעָזָר. שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ. הָרִאשׁוֹן חַייָב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַשֵּׂינִי חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. הַשֵּׂינִי חַייָב. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְדַרְכָּהּ. ייִשְׁבַּע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ. הַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כֵּיצַד הֲלָהּ עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁלָּזֶה. אֶלָּא תַחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל. אֲבָל אִם לֹא נָתַן רְשׁוּת לְהַשְׁאִיל לֹא בְדָא. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵּן. אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל. וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר. וְלֹא הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר. וְלֹא הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל. וְלֹא מִי שֶׁהוֹפְקַד אֶצְלוֹ רַשַׁאי לְהַפְקִיד אֶצֶל אַחֵר. אֶלָּא אִם כֵּן נָֽטְלוּ רְשׁוּת מִן הַבְּעָלִים. וְכוּלָּן שֶׁשִּׁינּוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים חַייָבִין. וְשׁוֹאֵל אֲפִילוּ לֹא שִׁינָּה חַייָב. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִינָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. אָתָא מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ הִתְנֶה עִמּוֹ שֶׁהוּא פָטוּר חַייָב. בִּיקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַשּׁוֹאֵל. נישׁבע מִן הָדָא. כָּתַב לָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִיךְ. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ. אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם בִּקֵּשׁ אֶת הַשּׁוֹאֵל שֶׁהוּא מַשְׁבִּיעוֹ. וְהַהִיא יָֽלְפָה מִן הָדָא. שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַאִשָּׁה שֶׁהוּא מַשְׁבִּיעָהּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לָא צְרִיכָה מֵילַף הָדָא מִן הַהִיא. וּמַה צְרִיכָה מֵילַף. הַהִיא מִן הָדָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְהוּא שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לַשּׁוֹאֵל. וְהָכָא שֶׁנָּתַן לָהּ רְשׁוּת שֶׁיְּהוּ בָנֶיהָ אֶפִּיטְרוֹפִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר כָּל זְמָן שֶׁהִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי אֲבִּינָא. שְׁאָלוּהָ הַבְּעָלִים וָמֵתָה. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אֲנָן קַייָמִין. אֲפִילוּ אֲכָלוּהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁלָּהֶם אָֽכְלוּ. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רַבִּי יָסָא. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּלְקֳבֵל אַרְבָּעָה לָא עָֽבְדִין עוֹבְדָא בְסוּגְייָא. אָמַר לֵיהּ. תְּרֵיי כָּלְקֳבֵל תְּרֵיי אִינּוּן. רַבִּי לָֽעְזָר תַּלמִידֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה רוֹבָא רִבִי יוֹחָנָן תַּלְמִידֵיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי.

Traduction

– R. Juda fit demander à R. Eléazar: Lorsqu’un premier gardien (90)J., (Gitin 3, 5). livre à un autre gardien le dépôt qui lui a été confié (puis ce dépôt se trouve volé, ou perdu, ou enlevé), lequel des deux gardiens en sera responsable? Selon R. Yohanan, le premier sera responsable envers le maître (qui peut arguer n’avoir pas confiance en un tiers); selon R. Simon b. Lakish, le second est responsable (par transmission) – (91)Suit une page déjà traduite en (Ketubot 9, 5), presque entier..

Pnei Moshe non traduit

שומר שמסר לשומר. ונגנב או נאבד או נאנס בש''ש מיחייב:

ר' יוחנן אמר הראשון חייב גרסי'. וכדמוכח מהסוגיא וכולה כתובה בפ' הכותב עד ר' יוחנן תלמידיה דרבי ינאי ושם פירשתי היטב ע''ש:

Kidouchine

Daf 16a

משנה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינָן נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה. נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת נִיקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֵרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן.

Traduction

On acquiert les immeubles par un des 3 moyens suivants: l’argent, l’acte de vente, ou la hazaqah. Il n’y a qu’un moyen d’acquérir les meubles; c’est l’attraction. Si l’on achète en même temps un meuble et un immeuble, on peut employer pour ce dernier un des 3 moyens susdits. D’autre part, si un plaideur est obligé de prêter serment pour un meuble, on peut l’obliger de prêter en même temps serment pour l’immeuble (95)On ne le défère pas pour un procès ne concernant qu'un immeuble..

Pnei Moshe non traduit

מתני' נכסים שיש להן אחריות. היינו קרקעות ועל שם שהמלוה סומך עליהן לפי שקיימים ועומדים וחוזר עליהן לטרוף מן הלקוחות כשלא ימצא כלום ללוה נקראו אחריות מלשון חזרה אחריהן:

בכסף. והני מילי במקום שאין רגילין לכתוב שטר אבל במקום שרגילין לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב השטר:

בשטר. שכותב על הנייר או על החרס שדי נתונה לך שדי קנויה לך ומוסרו לקונה ודוקא במתנה נקנה הקרקע בשטר אבל במכירה עד שיתן את הכסף דלא גמר מוכר ומקנה עד דמקבל דמים אלא אם כן מוכר שדהו מפני רעתה דבהא קני בשטר לחודיה:

ובחזקה. כגון שחפר בקרקע מעט או נעל וגדר ופרץ כל שהוא בפני המוכר ואם היה שלא בפניו צריך שיאמר לילך חזק וקני ובבבלי יליף שהקרקע נקנית בחזקה דכתיב וירשתם אותה וישבתם במה ירשתם בישיבה:

ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה. דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר שאפשר לתתו מיד ליד אינו נקנה אלא בנתינה מיד ליד:

נקנין עם נכסים שיש להן אחריות. אם מכר מטלטלין עם הקרקע כיון שקנה לוקח הקרקע באחד משלשה קנינים הללו נקנו מטלטלין עמה והוא שיאמר לו קנה אותן אגב קרקע ונפקא לן מקרא דכתיב בד''ה ויתן להם אביהם מתנות רבית לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות:

ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסים כו'. דאף על גב דאין נשבעין על הקרקעות היכא דטענו מטלטלין וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן ע''י גלגול שבועה ולמדנו זה מסוטה כדקאמר בגמרא:

הלכה: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת כול'. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹנִין בִּשְׁלִיפַת הַמִּנְעַל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וגו'. מִי שָׁלַף. תַּמָּן אָֽמְרִין. רַב וְלֵוִי. חַד אָמַר. הַקּוֹנֶה. וְחַד אָמַר. הַמַּקְנֶה. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּי. בּוֹעַז נוֹתֵן לַגּוֹאֵל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַגּוֹאֵל נָתַן לְבוֹעַז.

Traduction

En principe, on acquérait en déchaussant le soulier, comme il est dit (Rt 4, 7): Voici ce qui se passait autrefois en Israël, pour le rachat (la vente), ou l’échange (le remplacement), l’homme tirait sa chaussure, etc. Qui opérait le déchaussement? (Etait-ce le vendeur ou l’acquéreur)? On a enseigné ailleurs qu’il y a discussion à ce sujet entre Rav et Levi: selon le premier, c’est l’acquéreur; selon l’autre, c’est le vendeur. Cette discussion est conforme à la suivante, car il a été enseigné: Booz donna (une somme) au parent de Ruth; selon R. Juda, le parent donna à Booz. Plus tard, les acquisitions se firent par des contrats – (96)Suivent deux passages déjà traduits, l'un en (Ketubot 2, 10), fin, l'autre ci-dessus, 3..

Pnei Moshe non traduit

גמ' בראשונה היו קינין. זה מזה מקח או מתנה בשליפת המנעל כדכתיב וזאת לפנים בישראל:

על הגאולה. זו מכירה ועל התמורה זו חליפין:

תמן אמרין רב ולוי. פליגי בהא:

הקונה. בכליו של קונה נקנה דניחא ליה לקונה דליהוי המקנה קונה הכלי כי היכי דליגמר ליה וליקניה המקח:

וחד אמר המקנה. בכליו של מקנה דבההיא הנאה דמקבל הקונה הכלי מיניה גמר ומקני ליה:

דתני בועז נתן לגואל. דכתיב וישלף נעלו הוא שלף ונתן להגואל וכמ''ד הקונה:

ר''י אומר הגואל נתן לבועז. וכמ''ד המקנה:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם אֶחָד מֵהֶן. אָמַר לֵיהּ. כְּנִכְסֵי כוּלָּם כְּנִכְסֵי הַמֵּת. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. מְצוּיַת דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹא שַׁנְייָא. הִיא שֶׁחָֽלְקוּ וְאַחַר כָּךְ יִיבֵּם אֶחָד מֵהֶן. הוּא שֶׁיִיבֵּם אֶחָד מֵהֶן 16a וְאַחַר כָּךְ חָֽלְקוּ. זָכוּ כּוּלָּן בְּנִיכְסֵי הַמֵּת. וְלָמָּה אָמַר לֵיהּ. מַה דִשְׁאָלֵיהּ אֲגִיבֵהּ. וְלָמָּה לֹא שְׁאָלוֹ לְהָ דְאָמַר רִבִּי אַבִּינָּא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. בְּכוֹר שֶׁחָלַק כְּפָשׁוּט חֲזָקָה ווִיתֵּר.

Traduction

R. Juda fit demander à R. Eléazar: Si des frères ont partagé l’héritage provenant de leur père, puis l’un d’eux a épousé sa belle-sœur qui lui incombait par lévirat, héritera-t-il la part totale qui lui revient du frère défunt comme époux de la veuve (levir), ou non (en raison du partage à accomplir entre les survivants avant le lévirat)? -Non, fut-il répondu, on distribuera la part du frère défunt au même titre que l’héritage total du père. Oula b. Ismaël dit: Comment peut-on justifier la fin de l’opinion de R. Eléazar, et n’y a-t-il pas de distinction entre le cas où le partage des biens a précédé le lévirat, et celui où le lévirat a été accompli avant le partage, de sorte qu’en tous cas les biens du défunt frère seront à répartir entre tous? Pourquoi donc s’est-il exprimé vaguement? Sur la question posée, R. Eléazar a répondu (sans qu’il soit question de distinguer entre le lévirat préalable ou non). -Mais pourquoi R? Juda n’a-t-il pas posé la question sur ce sujet? -Elle était inutile, comme R. Abina au nom de R. Assé s’est exprimé sur ce sujet (92)B., Baba Batra 126.: Lorsqu’un fils aîné a pris sur l’héritage paternel une simple part (égale à celle de ses frères), il y a présomption qu’il a renoncé à recevoir davantage (de même ici, comme après le lévirat, lorsque le frère lévir qui avait droit aux biens du défunt n’a pas pris au-delà de son avoir, tout l’héritage paternel a été réparti en parts égales entre les survivants; il y a présomption de maintenir cette répartition).

Pnei Moshe non traduit

האחין שחלקו. בנכסי אביהן ואח''כ ייבם אחד מהן אשת אחיו וכגון שבשעת חלוקה כבר מת אחיו ומן הדין היבם זכה בנכסי אחיו המת והכא שחלקו כלן בשוה ואח''כ ייבם ומיבעיא ליה לרב יהודה אם אמרינן דויתר בחלקו ודמיא להא דאמרי' גבי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר ואינו נוטל שוב חלק בכורה כדלקמן וה''נ הואיל וחלק כל הנכסים וחלק אחיו המת בתוכן עם שאר אחיו בשוה ויתר בירושת אחיו וזכו כלן בנכסי המת וחלוקתן קיימת או דילמא דאמרינן מכיון שעדיין לא ייבם בשעת החלוקה ולא נתבררה ירושתו בנכסי אחיו המת לא הפסיד וכשמייבם אח''כ זוכה בנכסי אחיו:

א''ל כנכסי כלם כנכסי המת. כלומר כחלוקתן בכל הנכסים כך חולקין בנכסי אחיו המת והגדול שבהן ויתר חלקו וחולקין כלם בשוה:

מצוית דעתיה על דרבי אלעזר. וכי אתה יכול לעמוד על סוף דעתו של ר''א וקס''ד דעולא בר ישמעאל מדסתם רבי אלעזר דבריו ולא השיב לו שאפילו בייבם ואח''כ חלקו ויתר ש''מ דדעתו לחלק ביניהן והלכך קא מתמה עליו וקאמר דלא שנייא דאין חילוק ביניהם והיא שחלקו ואח''כ ייבם והיא שייבם ואח''כ חלקו בין כך ובין כך זכו כלן בנכסי המת א''נ מצוית דעתיה על דר''א לכשתמצא לדעתו אין חילוק אליביה בין שחלקו ואח''כ ייבם כו':

ולמה אמר ליה. סתם:

מה דשאלי' אגיבה. מה ששאלו השיבו ולא דדעתו שלר''א לחלק ביניהן:

ולמה לא שאלו לה. לזה החלוקה בייבם ואח''כ חלקו וקאמר הש''ס דהא פשיטא להו כדאמר ר' אבינא גבי בכור שנטל חלק כפשוט ואפי' בשדה אחת חזקה וויתר בכל הנכסים כלן וה''נ הואיל וכבר ייבם והיה מגיע לו נכסי אחיו המת ואעפ''כ חלק עם אחיו כל הנכסים בשוה חזקה ויתר חלקו מירושת אחיו:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ. אָמַר לֵיהּ. חוֹלְקִין מַה שֶׁעֲלֵיהֶן וְאֵין חוֹלְקִין לֹא מַה שֶׁעַל בְּנֵיהֶן וְלֹא מַה שֶׁעַל בְּנוֹתֵיהֶן. רִבִּי אִימִּי אוֹמֵר. הָעוֹשֶׂה שׁוֹם לְבֵיתוֹ מֵבִיאִין שׁוֹם לְעַצְמָן לָאֶמְצַע וְחוֹלְקִין. הָעוֹשֶׂה קַטֶלָּא לְבֵיתוֹ אֵין מֵבִיאִין לָאֶמְצַע וְחוֹלְקִין. בִּרְאוּיָה לְהִשְׁתַמֵּשׁ בַּחוֹל. אֲבָל בִּרְאוּיָה לְהִשְׁתַמֵּשׁ בָּרֶגֶל מֵבִיאִין לָאֶמְצַע וְחוֹלְקִין. רִבִּי מָנָא אָמַר. כְּלֵי רֶגֶל חוֹלְקִין. כְּלֵי שַׁבָּת צְרִיכָא. רִבִּי אָבִין פְּשִׁיטָא לֵיהּ. בֵּין כְּלֵי רֶגֶל בֵּין כְּלֵי שַׁבָּת מֵבִיאִין לָאֶמְצַע וְחוֹלְקִין. רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אִילֵּין בּוֹלָסְייָא. אָמַר לֵיהּ. חֲכִים אַתְּ דְּאִית לָךְ בּוֹלָסִּיין סַגִּין. אָמַר לֵיהּ. מֵבִיאִין וְחוֹלְקִין.

Traduction

– R. Juda demanda à R. Eléazar: si des frères, après avoir été un temps associés pour jouir des biens de leur père, veulent se séparer, comment y procèdent-ils? Ils partageront, fut-il répondu, la valeur des effets qu’ils portent sur eux, non ceux de leurs fils ou de leurs filles (réciproquement abandonnés). R. Imi dit: en un tel cas d’association, celui qui a fait faire des effets de prix à sa femme devra porter à son propre compte cette valeur, comptée pour une part qui lui incombe à moitié; mais si un bijou a été donné dans ces conditions à la femme, on ne sera pas tenu de compter le montant pour le partager, à condition qu’il s’agisse d’un objet servant même la semaine (définitivement acquis par la femme), non s’il s’agit d’un bijou des fêtes: il faudra alors le partager. R. Mena dit: pour un vêtement servant seulement aux jours de fête, il faudra porter la valeur en compte de partage; mais la question est de savoir si le vêtement des Shabats (assez fréquent) devra être porté en compte de partage, ou tenu pour acquis? Il est évident, dit R. Abin, que l’on devra porter en compte de partage les objets servant le Shabat, et même ceux des jours de fête. R. Zeira demanda en présence de R. Mena comment il faut considérer le miroir belo''? (Est-ce un bien à partager, ou un ornement acquis)? -Tu sais bien, répondit R. Mena, qu’il y a beaucoup de miroirs, et certes il faut les reporter en compte de partage (vu leur valeur).

Pnei Moshe non traduit

האחין שחלקו. מה הוא ששמין ביניהן:

חולקין מה שעליהן. שמין אותן וחולקין ביניהן ואין חולקין לא לבגדים שעל בניהן ושעל בנותיהן שקנו להן מתפיסת הבית אין שמין להן:

העושה שום לביתו. עשה בגדים לאשתו והן שוין שומא הרבה מביאין זה השום לעצמן לאמצע כלומר לחלוקתן וחולקין דדמי לבגדי שבת ורגל דשמין אותן:

העושה קטלא לביתו. תכשיט כמו בקטלא שעל צוארה. אין מביאין לאמצע וחולקין. שזכתה בה אשתו ודוקא בראויה להשתמש בחול אבל אם חשוב הוא וראוי להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין:

כלי שבת צריכא. בגדי שבת שעליהן מיבעיא היא אם הוא לאמצע או דזכו בהן:

אילין בולסייא. המראות של זכוכית מהו אם שמין אותן לאמצע או כל אחת מהן זכתה בשלה דכתכשיטי חול הן חשובין. במ''ר יקרות וקפאון אלו דברים שהן מכוסין מכם בעה''ז עתידין הן להיות צפין לכם כהדין בולוס:

חכים את. ניכר אתה שיש לך מן אלו התכשיטין הרבה ודרך שחוק השיבו על שנסתפק לו בזה כדא''ל אח''ז שבודאי מביאין אותו לב''ד ושמין לאמצע וחולקין:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי לָֽעְזָר. מָהוּ לִגְבוֹת מִן הָעֲבָדִים בְּקַרְקָעוֹת. אָמַר לֵיהּ. גּוֹבִין מִן הָעֲבָדִים בְּקַרְקָעוֹת. הוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי לִגְבוֹת מִן הָעֲבָדִים בְּקַרְקָעוֹת.

Traduction

– R. Juda dit encore demander à R. Eléazar: est-il permis pour le paiement d’une créance, de réclamer des esclaves (93)Cf. ci-dessus, 3. au même titre que des immeubles? -Oui, fut-il répondu, ils valent comme tels, et c’est aussi ce qu’a enseigné R. Eléazar aux disciples de l’école de R. Yanaï.

Pnei Moshe non traduit

מהו לגבות. בעל חוב מן העבדים כקרקעות:

רַב יְהוּדָה שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי אֶלְעָזָר. הָאַנָּס וְהַגּוֹזְלָן וְהַגַּנָּב. אָמַר לֵיהּ. חֲזָקָה שֶׁאֵין הַבְּעָלִים מְיטַפְּלִין בְּמֵיתָה. וּמְנַיִין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים מְיטַפְּלִין בְּמֵיתָה. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. חַיִים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. וְלֹא מֵתִים. עַד כְּדוֹן גְּנֵיבָה. גְּזֵילָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵילָה אֲשֶׁר גָּזַל. בְּעֵייְנָהּ.

Traduction

R. Juda fit enfin demander à R. Eléazar (94)Cf. J., Baba Qama1, 1, fin ( 2c).: Comment règle-t-on le dommage causé par un brigand, ou un voleur, ou celui qui enlève de force du bétail ou d’autres objets détériorés? (Tient-on compte de la valeur soit des objets restant, soit de la chair de l’animal, ou bien le voleur sera-t-il tenu de restituer les objets primitifs)? Il y a présomption, fut-il répondu, que le maître n’est pas associé au préjudice (mort de la bête, ou bris d’objets, causé par le vol). Et d’où sait-on que le maître n’y est pas associé? De ce qu’il est dit (Ex 22, 3), répond R. Aba b. Mamal, vivant, il paiera double, d’où l’on infère que le paiement se fera pour un animal en vie, non mort. Cette explication est légitime pour le vol; d’où le sait-on pour le brigandage (avec violence)? C’est que, dit R. Aboun, il est écrit (Lv 5, 23): Il restituera le vol qu’il a enlevé, pour bien spécifier qu’il faut rendre les objets tels qu’ils étaient primitivement (sans modification).

Pnei Moshe non traduit

האנס והגזלן והגנב. שגנבו וגזלו בהמה וכלים ונפחתו מהו אם שמין הנבלה והשברים לבעלים בדמים או שצריכין לשלם הבהמה וכלים מעולין והנבלה והשברים שלהן:

א''ל חזקה שאין הבעלים מטפלין במיתה. בגנב וגזלן:

חיים שנים ישלם. כתיב בגניבה חיים ולא מתים שא''צ ליקח ממנו הנבלה והשברים בדמים:

עד כדון גניבה גזילה. מנין:

אשר גזל בעיינה. כמו שהיתה בשעה שגזל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source