Kidouchine
Daf 14a
משנה: בְּהֵמָה גַסָּה בִּמְסִירָה וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.
Traduction
On acquiert du gros bétail en l’attirant à soi, et du petit bétail en le soulevant; c’est l’opinion de R. Meir et de R. Eliézer. Les autres docteurs disent que l’on fait l’acquisition du petit bétail en le traînant.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה גסה במסירה. היא נקנית שהבעלים מוסרין אותה ללוקח באפסר או בשערה:
והדקה בהגבהה. ולא במשיכה:
וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. ופסק הלכה בין בהמה גסה בין בהמה דקה נקנין במשיכה וכ''ש בהגבהה ומשיכה קונה בסמטא שהיא זוית של רשות הרבים ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והגבהה קונה בכל מקום וכל מה שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה מלבד בהמה דקה שאע''ג דאפשר בהגבהה מ''מ נקנית במשיכה משום דמסרכא שהיא מתחזקת בצפרניה תמיד לאחוז ע''ג הקרקע:
הלכה: בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה כול'. רִבִּי הוּנָא אָמַר. אֵין מוֹסֵירָה קוֹנָה אֶלָּא בְנִכְסֵי הַגֵּר. רַב חִזְקִיָּה רִבִּי בָּא רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה גְמָלִים קְשׁוּרִים זֶה בָזֶה. מָסַר לוֹ מוֹסֵירָה שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן. כּוּלְּהָם קָנָה אוֹ לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר לוֹ בִּלְבַד. רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹתָהּ. קָנָה. לִקְנוֹת ווְלָדוֹתֶיהָ. לֹא קָנָה. לִקְנוֹתָהּ הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ. קָנָה. אִילּוּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ שֶׁתִּקְנֶה מַשּׂוּי שֶׁלָּהּ שֶׁמָּא לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בִּשְׁלֹּא הָֽיְתָה הַבְּהֵמָה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּמַשָּׂאָהּ.
Traduction
R. Houna dit: le fait de l’attraction ne suffit pas pour acquérir des biens d’un prosélyte (78)C'est que, dit le Talmud B., Baba Metsia 12a, il n'y a pas alors un prochain qui opère la transmission.. R. Hiskia, R. Aba, ou R. Eléazar demanda: Lorsque dix chameaux sont attachés les uns à la suite des autres, et que la transmission de l’un d’eux a été faite, pourra-t-on du même coup les acquérir tous, ou n’acquiert-on que le seul chameau transmis? -Non, dit R. Hisda, l’acquisition ne se réfère qu’au dernier, puisqu’en disant: ''Attire cet animal pour l’acquérir (79)(Baba Batra 3, 1).'', le prochain l’aura fait acquérir à son interlocuteur; mais s’il lui dit: ''c’est pour acquérir ses petits'', ces derniers seuls seront transmis, non la mère; seulement, lorsque le prochain spécifie de lui transmettre la possession de la mère avec les petits, l’interlocuteur acquiert le tout. Pourquoi, en cas de transmission des petits seulement, le prochain n’a-t-il pas compris la possession de la mère? N’y aurait-il pas eu aussi bien acquisition si l’animal avait été chargé d’un fardeau quelconque? C’est vrai, dit R. Yossé, lorsque la bête n’était pas enceinte (alors les petits sont comptés à part); mais s’il s’agit d’une bête enceinte, ils sont considérés comme une charge (à compter avec la mère).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין מוסירה קונה בנכסי הגר גרסינן. וכדאמר רב הונא ג''כ בבבלי פ' שנים אוחזין דף ח' ומפרש התם טעמא דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו ובשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אבל במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני:
עשרה גמלים קשורים. ואמר לו לקנות כלם ואם קנה אותם במוסירה של אחת מהן:
לקנותה קנה. וכגון דאמר לו משוך וקני אבל לקנותה לא מהני דמשמע את תתכוין לקנותה ואני איני מקנה לך:
לקנות וולדותיה לא קנה. דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה:
היא וולדותיה קנה. מיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדותיה:
אילו האומר לחבירו. אלקנות ולדותיה דקאמר לא קנה פריך וקס''ד שהבהמה מעוברת היא ומי גרע ולדותיה ממשא שעליה:
הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה. אלא שאמר לו לקנות ולדותיה שכבר ילדה ולא מהני משיכה דידה לולדותיה אבל אם היתה עוברה הוי כמשאוי שלה וקנה:
פְּלָנִית שִׁפְחָתִי עוֹשֶׂה אֲנִי לָהּ כְּתָב שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּעְבֵּד. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְשַׁעְבֵּד. בָּנֶיהָ מָה הֵם. עֲבָדִים. מַה שִׁייֵר בָּהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו כְּאַחַת. שְׁנֵיהֶן יָֽצְאוּ לְחֵירוּת וּשְׁנֵיהֶן צְרִיכִין לְשַׁחְרֵר זֶה אֶת זֶה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר לֵיהּ. 14a מָה אַתְּ סְבַר. מִשֶּׁזָכוּ בִּנְּכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אֶלָּא כְּאַחַת עֲבָדִים וּנְכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת.
Traduction
Si avant de mourir quelqu’un dit: ''Je fais à une telle, mon esclave, un acte en vertu duquel elle ne devra pas être soumise au service de mes héritiers'', sa promesse d’affranchissement aura-t-elle un effet légal, ou non? R. Eléazar et R. Simon b. Yaqim allèrent exposer le fait devant R. Yohanan, qui répondit: le maître n’a pas entendu par là frustrer tout à fait ses fils de ce bien, car les enfants de cette esclave resteront assujettis comme elle; seulement on a voulu la faire bénéficier d’une diminution de travail. Cette sorte de transaction, disent tous deux R. Aba et R. Yossa, doit émaner de Rabbi, lequel est d’avis qu’un homme peut affranchir son esclave à moitié. Si quelqu’un a légué tous ses biens par écrit à ses deux esclaves, tous deux deviennent libres de ce fait, et tous deux doivent se libérer réciproquement (chacun d’eux étant possesseur de la moitié de l’autre). R. Juda dit au nom de R. Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, qu’une telle mesure doit émaner de Rabbi, qui est d’avis qu’un homme a la faculté d’affranchir l’esclave à moitié. Mais, demanda R. Zeira à R. Aba, n’en résulte-t-il pas que l’esclave peut avoir la faculté d’acquérir un objet de son maître pour autrui (puisque chacun, encore à moitié esclave, commence par acquérir la moitié afférente à l’autre)? (N’est-ce pas contraire à l’avis exprimé plus haut, que l’esclave n’a pas cette faculté)? Il ne faut pas croire, répond R. Aba, qu’après avoir acquis chacun la moitié des biens, ils s’affranchissent mutuellement; mais du même coup (dès le décès du maître (76)En vertu d'un acte spécialement remis à chacun des deux esclaves, dit le Pné-Mosché.), les esclaves ont été affranchis, ce qui les a mis en possession des biens légués.
Pnei Moshe non traduit
פלונית שפחתי. מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד מהיורשין לאחר מותי. אעלון עובדא. שאלו הלכה למעשה מרבי יוחנן וא''ל לא הכל ממנו לשעבד כלומר לא כל הימנו לחוב ולהפסיד בניו אלא אמרינן בניה מה הן עבדים דאין זה לשון שחרור ולא לשון הפקר ומה שייר בה מעשה ידיה שלא יטריחוה היורשין בעבודתה ולהקל מעליה ממעשה ידיה הוא דקאמר אבל בניה עבדים הן דאין כופין אותן לשחררה:
דרבי היא. אדלעיל קאי הא דאמרינן אם היתה עוברה זכת לו לא קשיא על הא דאמרן אין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו דהאי ברייתא כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה והאי עובר נמי כחצי גופה הוא:
כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת. וקס''ד השתא דמיירי שאמר חצי נכסי לפלוני עבדי וחצי נכסי לפלוני עבדי והרי זה כמשחרר חצי עבדו:
שניהן יצאו לחירות. כדין הכותב כל נכסיו לעבדו דיוצא לחירות:
ושניהן צריכין לשחרר זא''ז. שהרי כל אחד קנה החצי של חבירו:
לית הדא אמרה. וכי לא שמענו מכאן שהעבד זוכה מרבו בשביל אחר שהרי כשאמר להאחד חצי נכסי לפלוני עדיין חצי עבד הוא וקתני משחררין זא''ז והא קי''ל לעיל דאין העבד זוכה גט שיחרור לחבירו מיד רבו שלו:
מה את סבור משזכו בנכסים. כל אחד החצי ואח''כ משחררין זא''ז וכדקס''ד הא ליתא אלא הכא מיירי כאחת שכתב בשני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזיכה להן ע''י השליח בבת אחת וזכו בנכסים ובשחרורן כאחת דכיון דזיכה להם בבת אחת נפקי כולהו מיניה וקנו הנכסים ועצמן ואפילו אליבא דרבנן. והכי מסיק לה בפרק השולח דף מ''ב:
הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדָךְ עֶבֶד. ווְלָדָהּ כְּיוֹצֵא בָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָב הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר מָה אִיכָּא מַחֲלוֹקֶת. אֶלָּא כֵּינִי. דְּבָרָיו קַייָמִין. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. מָהוּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. וּכְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ.
Traduction
– Si quelqu’un déclare affranchir son esclave, mais en faisant la restriction que l’enfant sera esclave, l’enfant devient libre avec sa mère; tel est l’avis de R. Yossé le Galiléen; selon les autres sages, une telle déclaration est nulle de fait. R. Eléazar dit que R. Oshia le père de la Mishna (77)''Il est cité, dans les mêmes termes élogieux, en (Ketubot 9, 1), avec le sens de '''' le plus savant ''''.'' l’a ainsi expliqué: tous deux, en ce cas, la mère et l’enfant, deviennent libres. R. Imi dit au nom de R. Yohanan que tous deux restent esclaves. Selon l’explication de R. Yohanan, on comprend qu’il y ait des avis divers à ce sujet (ceux de R. Yossé et des autres sages); mais d’après R. Eléazar, comment justifier cette divergence d’avis? Voici, en effet, comment il faut rectifier la version dudit enseignement: les paroles énoncées par le maître (de libérer l’esclave, tout en déclarant l’enfant assujetti) seront valables, d’après R. Yossé le Galiléen; mais selon les autres sages, de telles paroles restent sans conséquence (sont nulles). Ainsi, l’on s’explique la divergence des explications données sur l’opinion des sages: R. Eléazar dit que, selon l’interprétation donnée par R. Oshia, le père de la Mishna, tous deux, la mère et l’enfant, deviennent libres par suite des paroles du maître; mais, d’après R. Amé au nom de R. Yohanan, tous deux restent esclaves (les paroles n’auront pas de valeur). Quant à l’opinion de R. Yossé le Galiléen (qui consiste à admettre les paroles du maître pour valables), elle est conforme à celle de Rabbi, qui a dit: un homme a la faculté d’affranchir son esclave à moitié (et le présent cas est considéré de même).
Pnei Moshe non traduit
הרי את בת חורין וולדך עבד וולדה כיוצא בה. בן חורין דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:
כך פירשה רבי הושעיה אב המשנה. לדברי חכמים הא דאמרי לא עשה כלום לענין שתהיה שפחה אלא שניהן בן חורין הן:
רבי יוחנן. מפרש מאי לא עשה כלום ששניהן עבדים דהואיל דשייר לולד גם היא לא קנתה עצמה ב''ח:
ומקשי הש''ס על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. דמחלוקת היא לדברי רבי יוסי הגלילי שניהן ב''ח ולחכמים שניהן עבדים אלא ע''ד דרבי אלעזר משום ר' הושעיה מה איכא מחלוקת בין ר''י הגלילי לחכמים:
אלא כיני. הכי גרסינן בדברי רבי יוסי הגלילי דבריו קיימין קאמר היא בת חורין וולדה עבד וחכמים אומרים לא עשה כלום והשתא שפיר פליגי בפירוש דברי חכמים דרבי אלעזר מפרש שניהן ב''ח קאמרי ורבי יוחנן אמר שניהן עבדים:
וכרבי. הא דר' יוסי הגלילי כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וה''נ כחצי עבדו הוי וכהאי אוקמתא דלעיל כרבי והלכך ס''ל דבריו קיימין:
Kidouchine
Daf 14b
רִבִּי אַבָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הָהֵן דִּנְגִיד בְּזִקָה וְהִיא מִבַּזְעָא בְיָדֵיהּ לֹא חַייָב בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ לְמַעֲלֶה לְגַו חָנוּתָא דְּלָא אִיתְכַּוֵון אֶלָּא דְלָא יִסְבָּהּ בַּר חוֹרִין. 14b מָהוּ שֶׁתִּקָּנֶה בְּשַׁעַר הָפָּחוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינָהּ נִיקְנֵית בְּשַׁעַר הָפָּחוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנָכְרִי. פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד דָּמָיו מוּתָּרִין. מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק דָּמָיו אֲסוּרִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ אֶת שֶׁתִּקָּנֶה לִי בְּשַׁעַר הַפָּחוֹת אֲפִילוּ מָדַד עַד שֶׁלֹּא פִּיסֵּק. וְיֵיעָשֶׂה כְּמִי שֶׁפִּיסֵּק עַד שֶׁלֹּא מָדַד וְיִהְיוּ דָמָיו מוּתָּרִין.
Traduction
R. Aba ou R. Houna dit au nom de Rav (80)Avoda zara 5, 10.: Si quelqu’un attire (pour l’acheter) une outre de vin (81)Avant d'être d'accord sur le prix à payer., et elle se déchire au moment de la prendre, le preneur n’est pas responsable de la perte de vin (non encore acquis). R. Yossé b. R. Aboun dit:Rav n’a dû parler de ce fait que pour le cas où le preneur aurait même déjà fait entrer ce vin dans son magasin (il n’est pas responsable d’un objet qui n’est pas encore dans sa possession légale), car il s’est seulement appliqué à faire mettre cette outre de côté pour qu’un autre ne l’acquière pas (se réservant d’en prendre possession lors de la convention du prix). Ne devrait-elle pas lui être acquise alors sur le pied du minimum de la valeur (et entraîner la responsabilité selon cette base)? -Non, dit R. Hagaï au nom de R. Yossé, une Mishna dit que l’acquisition n’a pas lieu sur ce pied, car il a été enseigné ailleurs (82)Ibid.: ''Lorsqu’un Israélite vendant son vin à un païen a convenu avec celui-ci du prix de vente, avant de mesurer (verser) le vin dans les ustensiles du païen, ce dernier dès lors a pris possession de son bien, et l’Israélite pourra disposer librement du montant de la vente; mais si le vin a été mesuré avant l’accord pour le prix (de sorte que le vin, alors qu’il appartenait encore à l’Israélite, a été contaminé par le contact de ce païen), le montant du prix à toucher devient interdit à l’Israélite, comme représentant un objet dont il n’est plus permis de tirer un profit''. Or, il en résulte qu’à défaut de fixation du prix, on ne suppose pas d’acquisition sur le pied de la valeur minimum; car, si elle était admise, lors même que l’on a versé le vin avant l’accord du prix, on devrait considérer que la convention a eu lieu avant la transmission du vin, pour conclure qu’il est permis de disposer de la valeur du montant.
Pnei Moshe non traduit
ההן דנגיד בזקה. מי שמשך נוד של יין מחבירו ומיירי שלא פסק דמיו:
והיא מבזעה בידיה. ונקרע הנוד ונשפך היין לא חייב בה דכיון דלא פסק דמיו אכתי לא סמכא דעתיה ואינה עומדת ברשות הלוקח:
לכן צריכה אפילו למעלה לגו חנותא. לא צריך רב להשמיענו אלא בכה''ג שאפילו משך הנוד להכניסה לחנות שלו אינו חייב באחריותה דאכתי לאו שלו הויא:
דלא איתכוין. להעלות' לחנותו אלא שלא יקחנה גבר אחר ומיהו לא נתכוין לקנותה עכשיו עד שיפסוק עמו הדמים וכשאינה ברשותו הוי:
מהו שתקנה. לו בשער הפחות דנהי דלא הווי כשלו דאכתי לא סמכא דעתיה מפני שלא פסק דמיו כשער הפחות מיהת ליקני ליה דמסתמא היה מתרצה בזה או דילמא אמרינן כיון שאינו עומד ברשותו פטור הוא לגמרי ואפילו כשער הפחות אינו חייב לשלם לו:
דתנינן תמן. בפרק השוכר את הפועל המוכר יינו לעכו''ם ופסק עמו המעות עד שלא מדד לתוך כליו של עכו''ם:
דמיו מותרין. דקי''ל משיכה בעכו''ם קונה כמו בישראל הלכך כשמדדו הישראל בכליו ובא הכלי ברשות העכו''ם קנאו העכו''ם במשיכה והוי ליה לישראל זוזי בהלואה גבי דעכו''ם ויין נסך לא הוי עד דנגע:
מדד עד שלא פסק. עמו הדמים בעד היין דמיו אסורין דהשתא לא קנייה העכו''ם במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה דעכומ''ז למיקנייה שמא ירבה לו בדמיו והלכך כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל שעדיין לא קנאו העכו''ם עד שיפסוק לו הדמי':
אם אומר את. השתא פשיט לה דאפילו כשער הפחות אינו נקנה לו כשלא פסק דמיו דאם אתה אומר כשער הפחות מיהת נקנית לו אפילו מדד עד שלא פסק אמאי קאמרת דמיו כלן אסורין ויעשה כמי שפסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין עכ''פ כשער הפחות דכפי אותו השער ברשות העכומ''ז הוא אע''פ שלא פסק דמיו אלא לאו ש''מ דאינו נקנית לו כלל ואפילו כשער הפחות:
שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵין דִּנְסַב כֻּזָנִיתָא וְהִיא מִתְחַטְּפָא מִי חַייָב בָּהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבודַמָא. הָדָא דְתֵימַר כְּצוֹר וַחֲבֵירוֹתֶיהָ כְּקַיְסָרִין וַחֲבֵירוֹתֶיהָ. בְּרַם הָכָא עַד כְּדוֹן אוֹרְחֵיהּ מְחַזְּרָה לְמִתְקְלָא.
Traduction
Samuel dit: si quelqu’un prend de la main d’autrui une volaille (à examiner avant l’achat), et elle lui échappe des mains, le preneur en est-il responsable (malgré l’absence de convention pour le prix)? R. Samuel b. Abdima dit: ce doute sur la responsabilité est applicable à une grande ville comme Tyr, avec sa banlieue, ou Césarée avec ses environs (qu’il est impossible de fouiller, en raison de leur étendue); tandis que dans d’autres localités, il est d’usage que celui qui l’a laissé s’échapper soit tenu de le rechercher, jusqu’à ce que la bête trébuche dans sa course et soit prise.
Pnei Moshe non traduit
ההן דנסב בזגיתא. מי שמשך בתרנגולת מחבירו ולקחה בידו כדי לראותה ועדיין לא פסק עמו הדמים:
והיא מתחטפא. ובתוך כך פרחה מידו:
מי חייב בה. אם מתחייב בה הלוקח אע''פ שלא פסק דמים דקרוב לפשיעה הוי שהיה לו להזהר בה כשלקחה בידו:
הדא דתימר. דמספקא ליה מי מתחייב בה ולא קאמר שצריך זה לחזר אחריה ולתפשה:
בצור ובחברותיה. שהן מקומות גדולים ומרובין באוכלוסין ואי אפשר לחזור אחריה וכאבודה היא:
ברם הכא. ובמקומות אחרים:
עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה. על כרחו דרכו של זה שנחטפה מידו כלומר שמוטל עליו לחזר אחריה עכ''פ עד שתכשל במרוצתה ויתפוש אותה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַמּוֹכֵר צֹאן לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוֹכִית קָנָה. מָהוּ מַשְׁכּוֹכִית. אִית דְּאָֽמְרִין. חוּטְרָא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. שַׁרְקוּקִיתָא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. נְגִדָתָא.
Traduction
– R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Yanaï (83)''J., (Baba Batra 10, 8); B., ibid., 52'': Celui qui vend du menu bétail à son prochain lui en transmet la possession dès qu’il a livré le ''guide''. Qu’entend-on par ce dernier terme? Selon les uns, c’est la houlette; selon d’autres, c’est la flûte (ou sonnette); selon d’autres, c’est le mouton conducteur.
Pnei Moshe non traduit
כיון שמסר לו משכוכית קנה. כל העדר ואע''ג דלא אמר לו משוך וקני:
חוטרא. מקל של רועה והצאן מכירות ברמיזתו לילך אחריו:
שרקוקיתה. כמו קרקשתא זוג המקשקש לפני העדר והולכין אחריו:
נגדתא. עז המושכת כל העדר אחריה מפני שדרך העזים להלך בראש העדר ויש לבעל העדר עז חריף שמושך כל העדר אחריו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source