רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיִּזְכֶּה הָעֶבֶד בְּגֵט שִׁיחְרוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. וְאַל יִזְכֶּה בְּגֵט אִשָּׁה שֶׁאֵין לוֹ גֵּט אִשָּׁה. אִין תֵּימַר. מַתְנִיתָא הִיא. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ. רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל גֵּט כְּוָותִין. אִין תֵּימַר. מִשְׁנָה קוֹדֶמֶת. הֲרֵי אַתְּ שִׁפְחָה וּוְלָדָךְ בֶּן חוֹרִין. אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה זָכָת לוֹ. עוֹבְרָה עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר משנה קודמת היא הרי את שפחה וולדך בן חורין ואם היתה עוברה זכת לו. אלמא דמקבלת היא גט שחרור לצורך עוברה אפילו מיד רבה שלה הא ל''ק דשאני עוברה שעשו אותו כאחד מאבריה דעובר ירך אמו הוא והוי ליה כמו שהקנה לה אחד מאבריה:
רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. הכי קאמר לה ר' יוחנן דנראין דברים שיקבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין כמו כוותיה כלומר אם אותו העבד הוא כמותו דשניהם מרב אחד הן אל יקבל דיד עבד כיד רבו ולא יצא מרשות רבו ואע''ג דהעבד מקבל גט שחרור לעצמו התם משום דגטו וידו באין כאחד הן ולא אמרו העבד מקבל גט שחרור בשביל חבירו אלא מרבו של חבירו והשתא שייכא שפיר האי קושיא:
אין תימר מתניתא היא. ואם תקשה לדברי מהאי ברייתא דקתני אם היתה עוברה זכת לו שאני עוברה שעשו אוחו כאחד מאיבריה ומפרש לה רבי בא מאי קושיא הוי ליה למימר מהאי ברייתא:
ואל יזכה בגט אשה. לקבל מיד בעלה שאינו בתורת גיטין:
נראין דברים שיזכה העבד בגט שחרור. בשביל עבד חבירו:
פְּשִׁיטָא שֶׁהָעֶבֶד מְקַבֵּל מַתָּנָה מֵאַחֵר לְאַחֵר. מֵאַחֵר לְרַבּוֹ. מֵרַבּוֹ לְעַצְמוֹ לֹא. מֵאַחֵר לְעַצְמוֹ מַחֲלוֹקֶת רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. אוֹמֵר. הָא לָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁלֹּא יְהֵא לְרַבָּךְ רְשׁוּת בָּהֶן. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זָכָה הָעֶבֶד זָכָה רַבּוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. כְּשֵׁם שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵאַחֵר לְרַבּוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילְּחָהּ לוֹ בְיַד עַבְדּוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתְּרִינֵיהּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ. פְּתַח לָהּ וְהִיא בָאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנִּינָן. הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאת אַחֲרוֹן מִתְחַייֵב בָּהּ כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. 13b אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זוֹכֶה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. וְהָתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּייָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. הָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי שִמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָדֵין תַּנָּייָא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלֹא יַד הָאִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדין תנייא. דעירובין כרשב''א ס''ל דאמר התם משום ר''מ אשתו פודה לו מעשר שני דכאחר דמיא ואם כן אשכחן להדין תנייא דס''ל משום ר''מ יד העבד כיד רבו אבל אין יד האשה כיד בעלה:
דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני. כלומר בלא חומש דכשהבעלים פודין מעשר שני שלהן מוסיפין חומש ויד האשה כיד בעלה:
תיפתר כהדין תנייא. אליבא דרבי מאיר דאשכחן דפליגי אליביה דר''מ:
והתני. התם ברישא אשתו דיכול לזכות העירוב ע''י אשתו ואי דר''מ הא עביד נמי יד האשה כיד בעלה:
תיפתר. מתני' דהתם כר''מ וס''ל אפילו מרבו לאחר לא:
ר' זעירא שמע לה מן הדא. מתני' דעירובין שאינו זוכה מרבו לאחר:
אמר רבי יוחנן. לעולם תיפתרינה למתני' דהתם בעבד כנעני ואפ''ה לא תיפשוט מידי דתיפתר באומר לו השואל פתח לה לדרך והיא באת מאליה דמיד כשיצאת מרשות הבעלים עומדת ברשות השואל וכדתנינן הנהיגה השואל או משכה או קרא לה ובאת מתחייב זה האחרון בה כשואל גמור:
תיפתר בעבד עברי. ואין ראיה מהתם:
ושילחה לו ביד עבדו. וקתני התם אם אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל באונסין ולית הדא אמרה שהעבד זוכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת אין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חייב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו עדיין ברשות המשאיל:
נישמיעינה מן הדא. דתנן בפרק השואל:
מה צריכא ליה. כי קא מיבעיא לן מרבו לאחר מהו מי אמרינן דיד העבד כיד רבו והוי כמי שלא יצא מרשות רבו ולא זכה בו האחר או דילמא כשם שהעבד זוכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר:
מאחר לעצמו. אם הוא מקבל בהא מחלוקת ר''מ וחכמים היא כדתני' בברייתא וחכמים אומרים זכה העבד לא זכה רבו. כיון שזה אמר ע''מ שלא יהא לרבך רשות בהן בזה יש לו קנין לעבד:
מרבו לעצמו לא. וכן פשיטא הא לן דמרבו לעצמו לא דלא יצאת מרשות רבו:
פשיטא. הא שהעבד מקבל מתנה מיד אחר לאחר וכן הוא מקבל מאחר בשביל רבו וכשבאת לידו זכה בו רבו:
אבל אינו מזכה. העירוב לא ע''י בנו כו' וש''מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:
הלכה: בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה כול'. רִבִּי הוּנָא אָמַר. אֵין מוֹסֵירָה קוֹנָה אֶלָּא בְנִכְסֵי הַגֵּר. רַב חִזְקִיָּה רִבִּי בָּא רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה גְמָלִים קְשׁוּרִים זֶה בָזֶה. מָסַר לוֹ מוֹסֵירָה שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן. כּוּלְּהָם קָנָה אוֹ לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר לוֹ בִּלְבַד. רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹתָהּ. קָנָה. לִקְנוֹת ווְלָדוֹתֶיהָ. לֹא קָנָה. לִקְנוֹתָהּ הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ. קָנָה. אִילּוּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ שֶׁתִּקְנֶה מַשּׂוּי שֶׁלָּהּ שֶׁמָּא לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בִּשְׁלֹּא הָֽיְתָה הַבְּהֵמָה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּמַשָּׂאָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אין מוסירה קונה בנכסי הגר גרסינן. וכדאמר רב הונא ג''כ בבבלי פ' שנים אוחזין דף ח' ומפרש התם טעמא דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו ובשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אבל במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני:
עשרה גמלים קשורים. ואמר לו לקנות כלם ואם קנה אותם במוסירה של אחת מהן:
לקנותה קנה. וכגון דאמר לו משוך וקני אבל לקנותה לא מהני דמשמע את תתכוין לקנותה ואני איני מקנה לך:
לקנות וולדותיה לא קנה. דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה:
היא וולדותיה קנה. מיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדותיה:
אילו האומר לחבירו. אלקנות ולדותיה דקאמר לא קנה פריך וקס''ד שהבהמה מעוברת היא ומי גרע ולדותיה ממשא שעליה:
הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה. אלא שאמר לו לקנות ולדותיה שכבר ילדה ולא מהני משיכה דידה לולדותיה אבל אם היתה עוברה הוי כמשאוי שלה וקנה:
משנה: בְּהֵמָה גַסָּה בִּמְסִירָה וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' בהמה גסה במסירה. היא נקנית שהבעלים מוסרין אותה ללוקח באפסר או בשערה:
והדקה בהגבהה. ולא במשיכה:
וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. ופסק הלכה בין בהמה גסה בין בהמה דקה נקנין במשיכה וכ''ש בהגבהה ומשיכה קונה בסמטא שהיא זוית של רשות הרבים ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והגבהה קונה בכל מקום וכל מה שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה מלבד בהמה דקה שאע''ג דאפשר בהגבהה מ''מ נקנית במשיכה משום דמסרכא שהיא מתחזקת בצפרניה תמיד לאחוז ע''ג הקרקע:
הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדָךְ עֶבֶד. ווְלָדָהּ כְּיוֹצֵא בָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָב הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר מָה אִיכָּא מַחֲלוֹקֶת. אֶלָּא כֵּינִי. דְּבָרָיו קַייָמִין. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. מָהוּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. וּכְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומקשי הש''ס על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. דמחלוקת היא לדברי רבי יוסי הגלילי שניהן ב''ח ולחכמים שניהן עבדים אלא ע''ד דרבי אלעזר משום ר' הושעיה מה איכא מחלוקת בין ר''י הגלילי לחכמים:
אלא כיני. הכי גרסינן בדברי רבי יוסי הגלילי דבריו קיימין קאמר היא בת חורין וולדה עבד וחכמים אומרים לא עשה כלום והשתא שפיר פליגי בפירוש דברי חכמים דרבי אלעזר מפרש שניהן ב''ח קאמרי ורבי יוחנן אמר שניהן עבדים:
וכרבי. הא דר' יוסי הגלילי כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וה''נ כחצי עבדו הוי וכהאי אוקמתא דלעיל כרבי והלכך ס''ל דבריו קיימין:
רבי יוחנן. מפרש מאי לא עשה כלום ששניהן עבדים דהואיל דשייר לולד גם היא לא קנתה עצמה ב''ח:
כך פירשה רבי הושעיה אב המשנה. לדברי חכמים הא דאמרי לא עשה כלום לענין שתהיה שפחה אלא שניהן בן חורין הן:
הרי את בת חורין וולדך עבד וולדה כיוצא בה. בן חורין דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:
פְּלָנִית שִׁפְחָתִי עוֹשֶׂה אֲנִי לָהּ כְּתָב שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּעְבֵּד. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְשַׁעְבֵּד. בָּנֶיהָ מָה הֵם. עֲבָדִים. מַה שִׁייֵר בָּהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו כְּאַחַת. שְׁנֵיהֶן יָֽצְאוּ לְחֵירוּת וּשְׁנֵיהֶן צְרִיכִין לְשַׁחְרֵר זֶה אֶת זֶה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר לֵיהּ. 14a מָה אַתְּ סְבַר. מִשֶּׁזָכוּ בִּנְּכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אֶלָּא כְּאַחַת עֲבָדִים וּנְכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה את סבור משזכו בנכסים. כל אחד החצי ואח''כ משחררין זא''ז וכדקס''ד הא ליתא אלא הכא מיירי כאחת שכתב בשני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזיכה להן ע''י השליח בבת אחת וזכו בנכסים ובשחרורן כאחת דכיון דזיכה להם בבת אחת נפקי כולהו מיניה וקנו הנכסים ועצמן ואפילו אליבא דרבנן. והכי מסיק לה בפרק השולח דף מ''ב:
לית הדא אמרה. וכי לא שמענו מכאן שהעבד זוכה מרבו בשביל אחר שהרי כשאמר להאחד חצי נכסי לפלוני עדיין חצי עבד הוא וקתני משחררין זא''ז והא קי''ל לעיל דאין העבד זוכה גט שיחרור לחבירו מיד רבו שלו:
ושניהן צריכין לשחרר זא''ז. שהרי כל אחד קנה החצי של חבירו:
שניהן יצאו לחירות. כדין הכותב כל נכסיו לעבדו דיוצא לחירות:
כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת. וקס''ד השתא דמיירי שאמר חצי נכסי לפלוני עבדי וחצי נכסי לפלוני עבדי והרי זה כמשחרר חצי עבדו:
דרבי היא. אדלעיל קאי הא דאמרינן אם היתה עוברה זכת לו לא קשיא על הא דאמרן אין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו דהאי ברייתא כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה והאי עובר נמי כחצי גופה הוא:
פלונית שפחתי. מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד מהיורשין לאחר מותי. אעלון עובדא. שאלו הלכה למעשה מרבי יוחנן וא''ל לא הכל ממנו לשעבד כלומר לא כל הימנו לחוב ולהפסיד בניו אלא אמרינן בניה מה הן עבדים דאין זה לשון שחרור ולא לשון הפקר ומה שייר בה מעשה ידיה שלא יטריחוה היורשין בעבודתה ולהקל מעליה ממעשה ידיה הוא דקאמר אבל בניה עבדים הן דאין כופין אותן לשחררה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source