דֵּין דְּמָחַל שְׁטָר לְחַבְרִיהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. מָחַל. וְחָרָנָה אָמַר. לֹא מָחַל עַד דְּמָסַר לֵיהּ שְׁטָרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
עד דמסר לי' שטרא. צריך שיחזור לו השט''ח שלו ואז הוי מחילה:
מחל. שמחילה א''צ קנין:
דין דמחל. המוחל שטר שיש לו על חבירו:
דֵּלֹמָא. רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר נַחְתּוֹן מִיגְבֵּי לְחַבְרֵיהּ תַּמָּן וְאִיתְאֲמָרַת עֲלֵיהוֹן לִשָׁן בִּישׁ. אֲתוֹן בָּעֵיי מִיפְקָא מִינֵּיהּ. אָֽמְרִין לוֹן. כְּבָר זָכִינָן. אָֽמְרִין לוֹן. אֲנָן בְּעֵי תְקִימִינוֹן טָבָאת. אָֽמְרִין. שׁוֹמֵר חִינָּם אֲנַחְנוּ. 9a אֲתוֹן לְגַבֵּי רִבִּי דּוֹסִתַּי בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲמַר לוֹן. הֲהֵנוֹ כוּלָּהּ. נַסְבּוֹן לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפֶּר וּפַטְרוֹי וְאַפְקוֹן מִינֵּיהּ. כַּד סַלְקוֹן לְהָכָא אֲתַא לְגַבֵּי אֲבוֹי. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ חֲמִי מָה עֲבַד לִי בְּרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. מָה עֲבַד לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אַשְׁוֵויי עִימִּי לָא הֲווֹן מַפְקִין מִינָן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ. מָה עַבְדָּת כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. רָאִיתִי אוֹתָן בֵּית דִּין שָׁוֶה וְכוֹבָעֵיהֶן אַמָּה וּמַדְבְּרִין מַחַצִיִים. וְיוֹסֵה אָחִי כָּפוֹת וּרְצוּעָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָֽמְרִית. שֶׁמָּא דוֹסִתַּאי אַחֵר יֵשׁ לְאַבָּא. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. הָדָא דְתֵימַר בְּהוּא דְלָא יְכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת. בְּרַם הַהוּא דִּיכִיל מִיקְמָה טַבָּאוּת מֵיפַק לוֹן מִן הָדָא וְיִטְלוֹן לְדֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
מיפק לון. מוציאין מזה השליח ונותנין לזה שזכה בשבילו:
דילמא. מעשה היה בר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בן כיפר שירדו לבבל לגבות חוב אחד בשביל חבירם של כאן ומסרום לידם:
ואיתאמרת עליהון. ושוב נאמר עליהן לשון הרע ורצו להוציא המעות מידם ולא רצו להחזיר ואמרו להם כבר זכינו בשביל חבירנו:
אמרין לון. בני אותה העיר אנחנו רוצים שתקבלו עליכם בטוב כלומר אחריות אם יאבדו ויאנסו מידכם ולא רצו ואמרו להם שומרי חנם אנחנו ואין אנו מתחייבין עצמינו בכלום:
נסבון. לקחוהו לר' יוסי שלא נתרצה בכך:
ופטרוי. כפתוהו ויסרו אותו והכוהו והוציאו ממנו בכח:
כד סלקון. כשעלו לכאן בא רבי יוסי אצל רבי ינאי לקבול על רבי דוסתאי וא''ל ראה מה עשה לי בנך:
אילו. הי' משוה בדעתו עמי לא היו מוציאין כלום מידינו:
א''ל. ר' ינאי מפני מה עשית כך וא''ל ראיתי אותן ב''ד שוה כלומר כולם שוין בדעתם ואין מוחה בידם והן בעלי אימה ומרי נפש כובעיהן כו' ומדברין מחצין כלומר קולן עבה ובכח ונראה הדיבור יוצא מטיבורן ויוסי אתי כפות והרצועה להלקותו עולה ויורדת ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבא שאמסור עצמי להריג' ולכך נתרציתי להם:
הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמיה טבאות. כלומר דוקא בשאינו יכול לעמוד בטוב כנגדם והוי אונס כהאי עובדא שאז פטור השליח כשהחזיר אבל אם יכול לעמוד כנגדם פושע הוי אם החזיר:
אתון. באו אצל ר' דוסתאי ונתרצה להחזיר ואמר להם ההנו כולה הנה. כל המעות לפניכם:
תֵּן מְנָה זֶה לִפְלוֹנִי. וָמֵת. אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין לְעַכֵּב אֵינָן יְכוֹלִין. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. כָּאוֹמֵר. הִתְקַבֵּל לִי. הֵן. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא. אִם בִּשְׁכִיב מְרַע בְּהָדָא אֵין צָרִיךְ לוֹמַר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. קִייַמְתִּיהָ מִדְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. עָשׂוּ דִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן. וְהוּא שֶׁמֵּת מֵאוֹתוֹ חוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּאוֹמֵר. זְכֵה לוֹ. הִתְקַבֵּל לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שמת כו'. כמפורש לעיל בכתובות והילכך אין צריך לומר כו':
א''ר מנא קיימתיה. מה''ט דאמרי' דברי שכ''מ ככתובין ומסורין דמי והוי כבריא שכתב ונתן:
אם בשכ''מ בהדא כו'. כלומר ומ''ט בשכ''מ אין צריך לומר זכה או קבל ובתן סגי:
בשכיב מרע היא מתניתא. האי ברייתא מיירי בשכ''מ אבל במתנת בריא תן לאו כזכי הוא:
אין צריך לומר כו'. שאפילו לא אמר זכה או קבל אלא תן אין היורשין יכולין לעכב:
תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי. וָמֵת. יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בִּשְׁכִיב מְרַע הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
תנו מנה כו'. דקתני במתני' מוקי לה נמי ר' בא דבשכ''מ מיירי כדמוקי רב פפא בבבלי דף י''ג:
משנה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נֶחְתַּם בְּפָנַיי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נִכְתַּב בְּפָנַיי נִכְתַּב כּוּלֹּו וּבְפָנַיי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ בְּפָנַיי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַיי נֶחְתַּם כּוּלֹּו פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם פָּסוּל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם פָּסוּל. וְרִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר. ואפילו יוצא מתחת יד אחד הואיל ונתקיים ע''י שנים המעידין על החתימה:
ור' יהודה מכשיר. אפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהן ואין הלכה כר' יהודה:
שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר. השלישי אומר בפני נחתם פסול בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהן:
אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. אם הגט יוצא מתחת יד אחד מהם דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו אבל אם הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר ששנים שהביאו גט אינם צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם:
נכתב חציו כו' פסול. ודוקא חציו האחרון אבל בפני נכתב חציו הראשון שיש בו שם האיש ושם האשה והזמן שהוא עיקר הגט כשר וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה אלא אם שמע קול הקולמוס עובר על הנייר בלבד תו לא צריך:
מתני' המביא. בפני נכתב כ ו ל ו ובפני נכתב חציו. אחד מן העדים חתם בפני:
רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא נִתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בֵּין כְּתִיבָה לַחֲתִימָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נֶחְתַּם. פָּסוּל. מִפְּנִי שֶֶׁאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַי נֶחְתַּם. אֲבָל אִם אָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בֵּין כְּתִיבָה לַחֲתִימָה. כָּשֵׁר. רַב חִסְדָּא בָּעֵי. חֶצְייוֹ מִתַּקָּנָה וְחֶצְיוֹ מִדְּבַר תּוֹרָה. אָמַר בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַיי נֶחְתַּם. פָּסוּל. מִפְּנִי שֶׁאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נִכְתַּב. וְאֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נֶחְתַּם. אֲבָל אִם אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם אֶלָּא שֶׁנִּתְייַחֵד בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים שָׁעָה אַחַת. כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
חציו מתקנה וחציו מדבר תורה. כדמפרש ואזיל אמר בפני נכתב ובפני נחתם כו' כלומר דמכיון שנתייחד ברשות בעלים לא מקיימה תקנתא דרבנן דאיכא חששא שמא הוחלף הגט אלא דמן התורה אינו צריך לקיום ולא לומר כלום דעדים החתומין על השטר כמי שנחקר' עדותן בבית דין דמי והיינו נמי כעין בעיא דרבי יוסי ופשיט ליה ממתני' כדלעיל:
נישמעינה. לזה מן הדא דקתני במתני' א' אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול וטעמא מפני שאחד כו' שאין כאן אלא א' המעיד על הכתיבה ואחד על החתימה אבל אם זה שאומר בפני נכתב אומר בפני נחתם אע''פ שהוא מעיד שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר דאל''כ לאשמועינן רבותא טפי:
אלא נתייחד. שנתייחד הגט ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה מהו מי חיישינן שמא החליף הבעל ולא זהו הגט שנכתב בפניו:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם כול'. נִיחָא בְּפָנַיי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נֶחְתַּם. בְּפָנַיי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְּפָנַיי נִכְתַּב. כְּלוּם קִיּוּמוֹ שֶׁלַּגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. 9b אֶלָּא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִי יוֹדָה פוֹסֵל בַּטּוֹפְסִין. וּדְרִבִּי יוּדָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ בִּמְגָרֵשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ טוֹפְסֵי גִיטִּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ כִּמְגָרֵשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא גֵּט אִשָּׁה עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גֵּט אִשָּׁה. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב כּוּלֹּו בְּפָנָיו עַד שֶׁיִּתְחַתֵּם כּוּלּוֹ בְּפָנָיו. תַּנֵּי רִבִּי חָנִין. אִם הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היה נכנס ויוצא. השליח אף על פי שלא היה שם במקום אחד מתחילת הכתיבה עד סופה מותר:
ולא היה יודע שהוא גט אשה. כלומר דחיישינן שמא לא ידע בשעת מעשה שהוא גט אשה ולפיכך הצריכו חכמים עד שיכתוב ויתחתם כולו בפניו והילכך צריך להעיד נמי על הכתיבה:
עד שידע שהוא גט אשה כו'. אלא דהיינו טעמא מפני שצריך לידע שהוא גט אשה ושהוא נעשה שליח לזה:
ויש טופסי גיטין בח''ל במגרש בח''ל. מסקנת הקושיא היא דלדידך היכא דנכתב בח''ל ומגרש בח''ל והיינו באותה מדינה שאז א''צ לומר בפ''נ ובפ''נ בתמיה וכי סלקא אדעתך דבכה''ג ר' יהודה מכשיר בטופסי גיטין דלא חשו חכמים גם במגרש בח''ל באותה מדינה להצריך לומר בפ''נ ובפ''נ:
ודר' יודה בח''ל במגרשו בא''י. בתמיה כלומר דדחי לה הש''ס דהיכי מצית מוקמי' לה טעמא דמתני' אליבא דר' יודה דהא דהצריכו לומר נמי בפני נכתב גזירה משום טופס דא''כ מילתיה דר' יודה דוקא בנכתב בח''ל ומגרש בא''י כדקתני במתני' המביא גט ממדינת הים:
אלא כר'יודה. מתניתין כרבי יודה היא דפוסל בטופסי' לקמן בפ''ג הלכה ב' דת''ק מכשיר לכתוב הטופס שלא לשמה מפני תקנת הסופ' שיהו מזומנים לו ובלבד שיניח התורף מקום האיש והאשה ומקום הזמן ורבי יודה פוסל כדמפרש התם טעמא דקסבר כתיבה לשמה נמי בעינן וגזרינן טופס אטו תורף והילכך בפני נחתם אבל לא בפני נכתב נמי פסול דחיישינן שמא טופס הגט כבר כתוב היה שלא לשמה:
גמ' ניחא בפני נכתב אבל לא בפני נחתם. דפסיל שהחתימה היא העיקר אלא בפני נחתם אבל לא בפני נכתב אמאי פסיל כלום קיומו של הגט אלא בחותמיו והרי הוא מעיד על החתימה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source