שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַחַק אוֹ תְלוּת. מִגּוּפוֹ פָּסוּל. שֶׁלֹּא מִגּוּפוֹ כָּשֵׁר. וְאִם הֶחֱזִירוֹ מִלְּמַטָָּה אֲפִילוּ מִגּוּפוֹ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. צָרִיךְ לְהַחֲזִיר שְׁתֵּי שִׁיטִּין מְקוֹם הַכְּתָב. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב. צָרִיךְ לְהַזְכִּיר עִנְייָנוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. לֹא הִזְכִּיר עִנְייָנוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עֵדִים פְּסוּלִין אֵינָן נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. הָכָא בְשֵׁם רַב.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן בשם רבי ירמיה קאמר והכא בשם רב. והתם גרים רבי יסא בשם רבי ירמיה:
מחלפא שיטתיה דרבי בא. קשיא דידיה אדידי' דהתם בפ''ק קאמר עדים פסולין אינן נעשין כהרחק עדות כלומר אם הרחיק העדים מן הכתב ומלאוהו בעדים פסולין כשר שלא באו אלא להכשירו של שטר למלאות האויר ולא נתכונו להעיד ועכ''פ שמעינן דהרחק עדות פסול דחיישינן לזייף והכא קאמר הכין דאין חוששין:
לא הזכיר. אפי' לא הזכיר מענינו של גט דס''ל למדין משיטה האחרונה ואין חוששין לזייף:
צריך להזכיר ענינו של גט עמו. כלומר שצריך להחזיר גם מענינו של שטר עמו בשיטה האחרונה:
צריך להחזיר שתי שיטין מקום הכתב. כלומר אם יש כאן מקום חלק ב' שיטין צריך להחזיר בהן מקום כתיבת השטר בכאן ובכאן נכתב כדי שלא יהא חלק בין השטר לעדים:
ואם החזירו מלמטה. שכתב ודין קיומן או שהחזיר התיבות האלו מלמטה אפי' הן מגופו כשר:
שלא מגופו. אלא בטופס השטר כשר אפי' לא חזר וקיימן אלא שאין למדין מהן:
שיש בו מחק או תלות. תיבות תלויות מגופו בתורף השטר שם הלוה והמלוה והמעות והזמן פסול אם לא חזר וקיימן כדלקמי':
הלכה: שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְצַד זֶה כול'. הִרְחִיק אֶת הָעֵדִים מִן הַכְּתָב. מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין פָּסוּל. פָּחוֹת מִכֵּן כָּשֵׁר. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי עֵד אֶחָד יְווָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. וְעִבְרִי גַּבֵּי יְווָנִי לֹא כְעִנְייָן אֶחָד הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא. הִתְחִיל בְּסוֹף שְׁתַּיִם וְגָמַר בְּסוֹף אַרְבַּע כָּשֵׁר. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִין מִן הַכְּתָב. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נִקְרִין עִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא שִׁיטָּה. רִבִּי דּוֹסִתַּאי בֵּירִבִּי יַנַּאי אוֹמֵר. בלא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים. בְּאֵי זֶה כְתָב מְשָׁעֲרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי שַׁבָּתַי. מְלֹא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים. 53a רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָא כְּדֵי לך ולך. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. חֲתִימַת יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי כַּחֲתִימַת שָׁאוּל בֶּן בָּרוּךְ. אָמַר לֵיהּ. לָכֵן צְרִיכָה. חֲתִימַת יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי כַּחֲתִימַת שָׁאוּל בֶּן בָּרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
לכן צריכה. ודאי שכן הוא ולהכי צריכ' לאשמועינן דלעולם משערין באוירין אלו אע''פ שאין כאן בחתימתן לא למ''ד ולא ך':
חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך. כלו' אם אין בחתימתן לא למ''ד ולא ך' אם משערין כמו שאלו היה שם כמו שאול בן ברוך:
כדי לך ולך. ב' שיטין שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע''ג זה שאם יהיו בב' שיטין זה בעליונה וזה בתחתונה צריך שלא יגע למ''ד של התתתון בך' העליון והיינו ב' שיטין וד' אוירין:
מלא חתימת ידי עדים. כלומר כפי כתב העדים משערין ולקולא שכתיבת העדים יותר גסה מכתב הסופר וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר:
מלא חתימת יד העדים. כפי חתימת ב' עדים:
באיזה כתב משערין. חלק ב' שיטין שאמרנו:
גמ' הרחיק את העדים מן הכתב. בעלמא קאי כדגריס לה בפ' גט פשוט ומייתי לה הכא משום דלקמן:
פסול. משום דחיישינן דילמא מזייף וכתב מאי דבעי בריוח שבין השטר לעדים:
פחות מכאן כשר. דבשיטה אחת אין חשש דהא אין למדין משיטה אחרונה ולקמן מסיק לה דאפי' בשיטה ומחצה כשר:
חלק מקום ב' שיטין לענין אחר. כלומר אע''פ שלא הניח המקום חלק אלא שכתב בין שטר לעדים ענין אחר שלא מענין השטר:
אפי' כל שהוא. כלומר אפי' אין ענין האחר ממלא כל הב' שיטין אלא כל שהוא מהן. א''נ אפי' כל מקום שהוא אפי' בתוך השטר וכן משמע לעיל בפ' כל הגט:
מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא שיש כאן חלק בין כתב לעדים אלא אפי' כתב עליו ענין אחר פסול דקתני עד אחד עברי כו' וכדפרישי' במתני' שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני ונמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:
ועברי גבי יוני לא בענין אחר הוא. דודאי כענין אחר מיקרי וכהפסק בין הכתב להעדים ומשום האי טעמא שניהן פסולין כר' שמעון בר בא:
התחיל בסוף שתים. אהרחיק ב' שיטין קאמר דדוקא ב' שיטין שלמות פסול אבל אם התחיל לחתום בסוף שיטה השניה כשר והא דקאמר וגמר בסוף ארבע לאו דוקא דאגמר לא קפדינן וכל היכא דבעי ליגמר אלא שהתחלה צריך להיות קודם ב' שיטין שלמות מן השטר:
כדי שיהו נקרין עמו. כלומר שצריך להיותם סמוכין לכתב כדי שיהו נקרין כשאר השטר ולא יהא שום הרחקה והפסק ביניהן לשטר ופליג אברייתא דלעיל:
מלא שיטה. אחת כשר:
קָרָא עִרְעֵר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. וְעַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ בִּכְתַב יַד הָעֵדִים מְקוּייָם. בִּכְתַב יַד הַדַּייָנִין מְקוּייָם. אֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד מִדַּייָן אֶחָד מְקוּייָם. יְהַב רְשׁוּ לַכְּתוֹבָא שֶׁיִּכְתּוֹב וְלַחַתִימַייָא שֶׁיַּחְתִּימוֹן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. צְרִיכִין הָעֵדִים לִכְתּוֹב. הַמִּלְוָה הַזֹּאת מֵאֶחָד בְּנִיסָן הוּא וְאָנוּ אִיחַרְנוּ זְמַנּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. אַשְּׁרַת הַדַּייָנִין אֲפִילוּ רְחוֹקָה כַּמָּה כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵאוּת. שֶׁכֵּן אִם רָצָא לְקַייְמוֹ אֲפִילוּ בִּכְתַב אֶחָד מְקַייֵם. רַב אָמַר. צְרִיכִין הַדַּייָנִין לִכְתּוֹב. אִישַּׁרְנוּהִי בְמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. לָמָּה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיִין לְהַזִּים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְּאֵי זֶה יוֹם וּבְאֵי זֶה שָׁעָה וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. גְּזַר דִין נְפַק מִקּוֹמֵי רַב וְלֹא הֲוָה כָתוּב כָּךְ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. צְרִיכִין הַדַּייָנִים 53b מַכִּירִין אֶת הַנִּידּוֹנִין. מַעֲשֶׂה הָיָה וְזִייְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדיינין חותמין. על הקיום אע''פ שאין יודעין לקרות כתב השטר אלא שמכירין חתימת העדים:
אבל אין העדים חותמין. אם אין יודעין לקרות שהרי על השטר הן מעידין:
אמר יבא עלי. כלומר רב בעצמו אמר אע''פ שמן הדין מותר לדיין לחתום הקיום אפילו אינו יודע לקרות השטר יבא עלי כך וכך אם עשיתי כן מימי לחתום בקיום אם לא שידעתי לקרות גוף השטר וכן העיד רבי חגיי לפני רבי יוסי שלא בא לפני רב מימיו כתב יוני והוא קיים השטר בחותמיו מפני שלא היה יודע לקרות כתב יוני:
מתני'. פליגא על רב. דהא קתני גט שכתבו עברית כו' אלמא אע''פ שאין יודעין לקרות שהרי בכתב אחר חתמו ואפ''ה כשר וקשיא לרב:
פתר לה. רב בשהיו יודעין לקרות מה שכתוב בשטר אבל לחתום בזההכתב לא היו יודעין ולפיכך כשר:
ואם היו יודעין. כמו אי נמי הוא כלומר א''נ שהיו יודעין את שניהם כתב עברית ויונית מיירי והלכך יחתמו באי זה מהן שירצו:
יהב רשו לכתובא. הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:
קרא ערער. שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע''פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:
שכן כו'. כלומר אם רוצה מקיימו ע''י שמכירין חתימת הדיינין:
אני אומר. רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:
ויאות. ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא''צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:
צריכין העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו. משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח''כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:
אשרת הדיינין. קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:
צריכין הדיינין לכתוב. בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':
כדי שלא יהו מצויין להזים. שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א''נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:
מעתה. אם תחוש לכך א''כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב''ד:
גזר דין. פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:
צריכין הדיינים מכירין. את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח''כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
משנה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵׁנִי וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן כָּשֵׁר. חָֽתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף מִן הַצַּד אוֹ מֵאֲחוֹרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט פָּסוּל. הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. רֹאשׁוֹ שֶׁלָּזֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁלָּזֶה וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּן אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי כָּתַב הַסּוֹפֵר וָעֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָתַב עֵד כָּשֵׁר. כָּתַב חְנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ כָּשֵׁר. כָּךְ הָיוּ נְקִיָּי הַדַּעַת בִּירוּשָׁלֵם כּוֹתְבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בראש הדף. רגלי חתימת העדים כנגד גגו של כתב:
מן הצד. בגליון ימין הגט או השמאלי:
מאחריו. בגט פשוט שחכמים תיקנו עדיו מתוכו:
הקיף. חבר זה אצל זה:
שניהן פסולין. שאין החתימה נקראת לא עם זה ולא עם זה:
את שהעדים נקרין בסופו. שגג החתימה כלפי סופו כשר ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו. ובנוסחת הבבלי גריס בסיפא נמי והעדים באמצע וכדפרישית ולנוסחא דהכא נמי יש לפרש כן ומלמטן כמו באמצע וכך היא נוסחת הרי''ף ז''ל. א''נ מלמטן ממש והשני כשר:
כתב הסופר ועד. שכתב הגט וחתם עליו עד אחד. ובבבלי מסיק חתם סופר ועד שנינו ובגמרא מפרשינן לה:
חניכתו וחניכתה. שם כינוי האיש והאשה:
כד היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין. שם החניכה לבד:
כתב חניכתו וחניכתה כשר גרסינן:
כשר. ודוקא שיהא ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום דאי לאו הכי חוששין שמא שני גיטין היו כתובין זה אצל זה והשמאלי נכתב בגובה המגילה יותר מהימני והיה שום תנאי בימני מלמטה וחתך התחתון מהימני והעליון מהשמאלי וכיון אותם ביחד:
מתני' וכתבו בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה:
הלכה: שִׁייֵר מִקְצָת הַגֵּט כול'. מָהוּ שִׁייֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בַּיבוֹן. כְּגוֹן קַייָם שָׁרִיר וּבָרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו שייר. מה שייר מן הגט:
כגון קיים שריר ויברור. מה שכותבין בסוף השטר הכל שריר וקיים ואין חוששין שמא זה הוא. סוף הגט השמאלי שהיה אצלו:
וְגֵט פָּסוּל פָּשׁוּט בִּמְקוּשָּׁר כָּשֵׁר וּבִלְבַד מֵאֲחוֹרָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
וגט פסול פשוט. אמאחריו בגט פשוט קאי כלומר הא דגט פסול דוקא בפשוט אבל במקושר כשר ובלבד מאחריו אין כשר בו אלא מאחוריו אבל לא מתוכו וקמשמע לן לאפוקי מדר' חנינא בן גמליאל דאמר בריש גט פשוט מקושר שכתבו עדיו מתוכו לנשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכדאמר לעיל סוף פרק הזורק:
רַב אָמַר. הַדַּייָנִין חוֹתְמִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אֲבָל אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת. אָמַר. יָבוֹא אֵלַי אִם עָשִׂיתִי מִיָּמַיי. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא בָא קוֹמֵי רַב כְּתָב יְווָנִי מִיָּמוֹי וְקִייְמָהּ בְּחוֹתְמָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווָנִית. יְווָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווָנִי. כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ כְּשֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. וְאִם הָיוּ יוֹדְעִין אֶת שְׁנֵיהֶן יַחְתְּמוּ בְּאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדיינין חותמין. על הקיום אע''פ שאין יודעין לקרות כתב השטר אלא שמכירין חתימת העדים:
אבל אין העדים חותמין. אם אין יודעין לקרות שהרי על השטר הן מעידין:
אמר יבא עלי. כלומר רב בעצמו אמר אע''פ שמן הדין מותר לדיין לחתום הקיום אפילו אינו יודע לקרות השטר יבא עלי כך וכך אם עשיתי כן מימי לחתום בקיום אם לא שידעתי לקרות גוף השטר וכן העיד רבי חגיי לפני רבי יוסי שלא בא לפני רב מימיו כתב יוני והוא קיים השטר בחותמיו מפני שלא היה יודע לקרות כתב יוני:
מתני'. פליגא על רב. דהא קתני גט שכתבו עברית כו' אלמא אע''פ שאין יודעין לקרות שהרי בכתב אחר חתמו ואפ''ה כשר וקשיא לרב:
פתר לה. רב בשהיו יודעין לקרות מה שכתוב בשטר אבל לחתום בזההכתב לא היו יודעין ולפיכך כשר:
ואם היו יודעין. כמו אי נמי הוא כלומר א''נ שהיו יודעין את שניהם כתב עברית ויונית מיירי והלכך יחתמו באי זה מהן שירצו:
יהב רשו לכתובא. הרי שנתן רשות לשופר לכתוב השטר ולעדים שיחתומו ולא כתבוהו באותו יום אלא איחרוהי שההלואה היתה בא' בניסן והן כתבו בתשרי:
קרא ערער. שטר שכתוב בו הנפק וקרא הלוה ערער לומר מזויף הוא שאע''פ שמקוים הוא חיישינן שמא זייף נמי לחתימת הדיינין וצריך עכשיו לקיימו:
שכן כו'. כלומר אם רוצה מקיימו ע''י שמכירין חתימת הדיינין:
אני אומר. רבי בא קאמר לה הכי אמר רב יהודה ואני אומר אפילו בעד אחד מדיין אחד מקיים כלומר אפילו לא מצא לקיים אלא חתימת עד אחד ודיין אחד מצטרפין והכא גרסינן הא דרבי מנא דכתוב לקמן בספרי הדפוס:
ויאות. ושפיר כן שהרי אם רצה לקיימו אפילו בכתב אחד מקוים כלומר דהא סגי בקיום אחד מהן או בחתימת העדים או בחתימת הדיינין וא''צ להכיר את שניהן והילכך באחד מהעדים ואחד מהדיינים נמי סגי דמצטרפין הן:
צריכין העדים לכתוב כי' ואנו איחרנו את זמנו. משום דחיישינן שמא יפרע לו קודם תשרי ויאמר אבדתי השטר ויכתוב לו שובר ואח''כ יוציא השטר לזמנו ויאמר עכשיו שלוית ממני:
אשרת הדיינין. קיום הדיינין אפילו רחוקה כמה מחתימת העדים כשר וכגון דטייטי ליה בדיו בין העדים לקיום דבדיינים ליכא למימר אטיוטא חתמו אבל בעדים לא מהני הכי דאתי למימר אטיוטא חתום:
צריכין הדיינין לכתוב. בהנפק אישרנוהו במעמד פ' ופ':
כדי שלא יהו מצויין להזים. שלא יבאו לשקר אבל עכשיו ישאלו לפ' ופ' אם היו באותו מעמד. א''נ שלא יהא הלוה יכול להזימן:
מעתה. אם תחוש לכך א''כ אפי' באיזו יום כו' יכתבו אלא לא צריך דלא חיישינן שמא יבא הלוה להזים לב''ד:
גזר דין. פסק דין אחד יצא מלפני רב על שטר מקוים ולא היה כתוב כך במעמד כו' והכשיר:
צריכין הדיינים מכירין. את בעלי הדינין שלא יערימו לזייף שם הלוה בשם אחר ויוציא אח''כ פסק דין על אותו האחר כדאמר מעשה היה וזייפו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source