רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם אַבָּא בַּר חָנָה. שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַגֵּט אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ. הוּא עַצְמוֹ שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם כְּדֵי לְהַחֲזִיקָהּ גְּרוּשָׁה בִּפְנֵי שְׁנַיִם. נָתַן לָהּ גֵּט. נְטָלוֹ מִמֶּנָּהּ וְהִשְׁלִיכוֹ לַיָּם אוֹ לְנָהָר. לְאַחַר זְמָן אָמַר לָהּ. נַייָר חָלָק הָיָה וּשְׁטָר פָּרוּעַ הָיָה. 4a לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הוּא אֵינוֹ פוֹסְלָהּ מִי פוֹסְלָהּ. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּחְזַק גְּרוּשָׁה בִפְנֵי שְׁנַיִם לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. נָתַן לָהּ גִּיטָּהּ. אַשְׁכְּחוּנֵיהּ גֵּט בְּפָסוּל. כְּפוּנֵיהּ וִיהַב לָהּ חוֹרָן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְאַכְשְׁרוּן. וְלֹא כֵן אִיתֲמַר. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְפוֹסְלָהּ. תַּמָן לֹא הוּכַח פְּסוּל. הָכָא הוּכַח פְּסוּל. כְּהָדָא חִינְנָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אֲסִי הֲוָה מֵיסַן וְזָרַק גִּיטָָּא לְאִתְּתֵיהּ. אָמַר לָהּ. הֲרֵי גִיטֵּךְ. צְוָוחַת. וַעֲלוֹן מְגֵירָתָהּ חַטְּפֵיהּ מִינָהּ. וִיהַב לָהּ נַייָר חָלָק. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְחָשׁוּן. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִבְדַּק הַשֵּׁם וְנִמְצָא מִפִּי נָשִׁים וּמִפִּי קְטָנִים בָּטֵל הַשֵּׁם. תַּמָּן לֹא הוּזְכַּר הַשֵּׁם. בְּרַם הָכָא הוּזְכַּר שֵׁם הַגֵּט. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. אִם אָמַר. גֵּט כָּשֵׁר הָיָה. וְכֵיוָן דְּצְוָוחַת וַעֲלוֹן מְגֵירָתָהּ חַטְּפֵיהּ מִינָהּ. וִיהַב לָהּ נַייָר חָלָק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנים שהביאו את הגט. אינן צריכין לומר דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני:
ואית דבעי מימר אם אמר הגט כשר הי'. כלומר שצריך שידעו שמתחלה גט כשר היה ואז אינו כלום מה שחטפו ממנה ונתן לה נייר חלק אבל בלאו הכי אע''פ שאמר הא גיטך חושושין שמא היה בו איזה פסול:
תמן לא הוזכר השם. של הגט בפירוש אלא אומרים סתם מגורשת היא אבל הכא הוזכר שם הגט בפירוש בפניהם ששמעו אומר לה הא גיטך:
ופריך ולא כן א''ר יסא. בסוף המגרש גבי יצא שמה בעיר מגורשת ה''ז מגורשת ואם נבדק השם שבדקו וחקרו אחר הקול ונמצא שמפי נשים ומפי קטנים יצא בטל הקול והכא נמי אמאי חוששין הרי מפי הנשים יצא הקול:
וחשון. משום גט שנתן לה מתחילה:
צווחת. ונכנס שכנותיה לקולה וחטפו ממנה ונתן לה נייר חלק:
הוה מיסן. היה בשם המקום מיסן:
כהדא. אדלעיל קאי שאם הוחזקה גרושה חוששין לגט:
אשכחוניה גט בפסול. מצאו אח''כ פסול בגט וכפוהו ליתן. לה גט אחר ובא מעשה לפני רבנין ואכשרוהו ואע''פ שבכפייה היה כדמפרש ואזיל:
א''ל. ה''ט דמיירי שנתן לה לשם גט בפני ב' וכיון שהוחזקה גרושה בפני ב' אינו נאמן וכה''ג אמרינן בבבלי הנזקין דף נ''ה אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שט''ח זה אינו נאמן. ולא חיישינן דילמא בטליה לגיטא דאם איתא דבטליה לעדים הוי אמר להו:
הוא אינו פוסלה מי פוסלה. בתמיה וכי מי פוסל זה הגט אם לא הוא שיודע מה היה:
לא הכל ממנו לפסלה. לא כל הימנו כדמסיק:
נתן לה גיטה. ברייתא הובאה בבבלי דף י''ט:
הוא עצמו אינו צריך ליתנו לה בפני שנים כדי להחזיקה. כלומר אינו צריך ליתנו לה בפני שנים משום להחזיקה גרושה דטעמא מאי אמרו רבנן כי היכי דלא ליתי הבעל לערער והכא כיון דהוא נקיט בידיה תו לא חיישינן לעירעוריה:
ופריך ולא כן איתמר לא הכל ממנו לפסלה. ואמאי לא כפינן ליה התם ליתן גט אחר ומשני שאני התם דלא הוכח הפסול מתוכו וכיון שהוחזקה גרושה תו לא מהימן לפסלה אבל הכא מוכח הפסול מתוכו והילכך כפינן ליה ליתן גט אחר הואיל ומעיקרא מדעתו גירשה:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵרְקַם וְלַמִּזְרַח וּרְקַם כְּמִזְרַח. מֵאַשְׁקְלוֹן וְלַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כְּדָרוֹם מֵעַכּוֹ וְלַצָּפוֹן וְעַכּוֹ כְצָפוֹן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּיטִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ר' יהודה אומר מרקם ולמזרח. מרקם ועד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים:
ורקם. עצמה נידונית כמזרח העולם ולא כא' והמביא מרקם צריך לומר בפ''נ ובפ''נ וכן כולם רקם למזרחה של א''י וחוצה ואשקלון לדרומ' ועכו לצפונה אבל מערב של א''י אין צריך גבול שהים הגדול גבולה. כדכתי' וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו' והלכה כר' יהודה:
הָֽיְתָה הֵגֶמוֹנֵייָא אַחַת וְנַעֲשֵׂית שְׁתַּיִם. אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וְכֵן שְׁתַּיִם וְנַעֲשׁוּ אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה הגמוניא אחת כו'. לרשב''ג דקאמר במתניתין אפילו מהגמיניא להגמוניא ועד שיהו שני הגמוניות משעת כתיבה עד שעת נתינה אבל אם היתה אחת בשעת הכתיבה ונעשית שתים או איפכא אינו צריך:
מְתִיב רִבִּי לִעֶזֶר לְרַבָּנִן. כְּמָא דְאִית לְכוֹן הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אֲנָא אִית לִי הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט מִלִּמֵינָהּ שֶׁלְּקַיסָרִין. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לֵיהּ. אִין צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. וְאֵין לִמֵינָהּ שֶׁלְּקַיסָרִין כְּקַיְסָרִין. אָמַר רִבִּי אָבִין. סְפִינָּה מַפְרֶשֶׂת הָֽייְתָה. וְתַנֵּי כֵן. הַמֵּבִיא גֵט מִן הַסְּפִינָּה כְּמֵבִיא מִחוּצָה לָאָרֶץ. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתיב ר''א לרבנן. אר''א דמתני' קאי דאמר אפי' מכפר לידים ללוד צריך ומתיב תיובתא לרבנן דאמרי א''צ ומאי שנא מהמביא ממדינה למדינה במדה''י דסבירא לכו דצריך וכן אני אומר בהמביא ממדינה למדינה בא''י ואע''ג דכפר לודים לא היה מא''י אלא מובלעות הן בתחומה של א''י מ''מ צריך לטעמא דמדמי להו כמו ממדינה למדינה בח''ל שאע''פ שסמוכה מ''מ צריך שאין השיירות מצויות ואין העדי' מצויין לקיימו וכן נמי בסמוכות לא''י והוא ממדינה למדינה:
מלמינה של קסרין. למין הוא מחוז וחוף הים וקסרין מא''י היא:
אתא עובדא קימי רבי אבהו. ששאלו ממנו אם צריך:
א''ל אין. כן הוא שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם:
ואין למינה של קסרין כקסרין. בתמיה ואמאי צריך:
ספינה מפרשת בים. היתה ועליה הביא את הגט ובספינה אע''פ שמא''י הובא צריך לומר ותני כן המביא כו':
רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָיוּ תְפוּשִׂין בַּגֵּט. הִיא אוֹמֶרֶת. זָכִיתִי. וְהוּא אָמַר. לֹא זָכִיתָה. תַּפְלוּגְתָּא דְּרִבִּי וּדְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה שֶׁהָיוּ תְפוּשִׂין בַּשְּׁטָר. הַמַּלְוֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁאָבַד מִמֶּנִּי. וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר. שֶׁלִּי הוּא שֶׁפְּרַעְתִּיו לָךְ. יִתְקַייֵם הַשְּׁטָר בְּחוֹתְמָיו. דִּבְרֵי רִבִּי. דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יַחֲלוֹקוּ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתָּפוּשׂ בָּעֵדִים. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁכְּתָבוֹ לְאוֹרֶךְ וּשְׁנֵיהֶן תְּפוּשִׂין בָּעֵדִים. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אֲפִילוּ כוּלָּהּ בְּיָדָהּ וְחוּט אֶחָד בְּיָדוֹ אֵינוֹ גֵט. דִּכְתִיב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ בְיָדָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יתקיים השטר בחותמיו. כדמפרש לה בבבלי שם דף ז' דר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וה''ק אי מקיים לי' המלוה פליג ואי לא לא פליג ורשב''ג סבר אין צריך לקיימו ואע''ג דלא מקיים ליה יחלוקו:
הכל הולך אחר התפוס בעדי'. כלומר דר''א מפרש דלא פליגי אם אחד מהן הוא תופס במקום העדים והשני בשאר מקום השטר שהכל הולך אחר התופס במקום עדים שהוא עיקר השטר:
כי פליגי כשכתבו לאורך. כלומר שהעדים חתמו לאורך השטר ושניהן תפוסין בשוה במקום העדים וה''נ נימא דבפלוגתא דר' ורשב''ג היא כדמוקי ר''א ואם הן חלוקין על הכתוב' שהיא אומרת זכיתי בגט ותן לי כתובתי והוא אומר לא זכית אם שניהן במקום עדים תופסין לרשב''ג יחלוקו ולר' צריכה היא לקיימו ואם א' מהן תפוס במקום העדים הכל הולך אחר מקום העדים:
א''ל. ר' מנא לא היא דד''ה הכא דשאני בגט אפי' כולה בידה כו' דונתן בידה משמע עד שיהא כולו בידה:
תפלוגתא. אם בפלוגתא דר' ורשב''ג תליא דפליגי בשנים אוחזין:
היא אומרת זכיתי. כבר בגט זה והוא אומר לא זכיתה אלא שתפסת מידי מאי ומי מהימן:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. כְּתָבוֹ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲתָמוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהָלַךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא מְצָאָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבָא וּמְצָאָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָהּ בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. מִפְּנֵי שֶׁכְְּתָבוֹ לָאָרֶץ וַחֲתָמוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל נִכְתַּב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנֶחְתַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ לִיתְּנוֹ לָהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְלֹא מְצָאָהּ. וּבָא וּמְצָאָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. נָתַן לָהּ אֶת גִּיטָּהּ וְאַחַר כָּךְ אָֽמְרָה. תִּזְכֶּה לִי חֲצֵירִי שֶׁבְּעַכּוֹ. אָמַר רִבִּי חִינְנָה. נַעֲשֵׂית כְּמִי שֶׁהָֽיְתָה יָדָהּ אֲרוּכָּה. אִילּוּ מִי שֶׁהָֽיְתָה יָדָהּ אֲרוּכָּה וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וּנְטָלָתוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וְנֶחְתַּם. אָמַר רִבִּי אַבָּא 4b מָאן אָמַר דְּלֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר אבא מאן אמר דלא. צריך בפני נכתב ובפנו נחתם דודאי צריך אלא דעיקר הרבותא אתא ר''ח לאשמועינן דאינה צריכה עומדת בצד חצרה וזכתה לה חצרה:
אילו כו'. כלומר דקס''ד שא''צ בפ''נ ובפ''נ בכה''ג והילכך מתמה לא יהא אלא המוליך גט לשם שהוא צריך לומר בפ''נ ובפ''נ ומה בכך שרואין כמי שהיתה ידה ארוכה:
נעשית כמי שהיתה ידה ארוכה. ותוכל להגיע לגיטה וכלומר דאשמועינן שאינה צריכה עומדת בצד חצירה אלא כיון דהחצר משתמרת לדעתה מגורשת:
נתן לה את גיטה ואח''כ אמרה תזכה לי חצירי שבעכו. האי נתן לה גיטה דקאמר אדבתרה קאי שנתן הגט בחצירה של עכו ואח''כ אמרה תזכה לי חצרי שבעכו הגט אשר שמה:
אבל נכתב בא''י ונחתם בא''י כו'. לאו דוקא שנכתב נמי בא''י אלא אפילו נחתם לחוד א''צ כיון שהנתינה היה בא''י והעיקר בא להשמיענו שאע''פ שהלך ליתנו בח''ל לא גזרינן אטו המוליך מא''י לח''ל שצריך. א''נ לדיוקא איצטריך טעמא שהחתימה היה ג''כ בא''י אבל אם נחתם בח''ל צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ אע''ג דהכתיבה והנתינה היה בא''י שהכל הולך אחר החתימה:
צריך. ופשיט לה דאעפ''כ צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ מפני שכתבו בארץ וחתמו בח''ל כלומר דהחתימה היא בח''ל ואין הולכין אחר מקום הנתינה אלא הכל הולך אחר מקום החתימה:
ר' ירמיה בעי כתבו בא''י כו' ובא ומצאה בא''י. מאי כלומר דהבעיא היא מפני שנתנו לה בא''י ואע''ג שנחתם בח''ל מי אמרינן הואיל הנתינה בא''י היא א''צ שיאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source