אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית בָּהּ תֵּצֵא. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כַּמָּה קוּפִּין דְּעוֹבְדָא הֲוָה עֲלִיל קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְקוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ וְאִינּוּן אָֽמְרִין. פּוּק וְשַׁלֵּם כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה קופין דעובדא. כמה קופות וחבילות של הלכה למעשה שבאו לפני ר''י ור''ל בגט קרח וציוו להשלים עליהן וכר''ע בקרובים:
לית בה תצא. אמתני' דקתני לעיל קאי כנסה בגט קרח תצא ואמר ר' יוחנן דלא תנינן תצא אלא אם קשריו מרובין מעדיו מהני השלמה:
הלכה: גֵּט קֵרֵחַ הַכֹּל מַשְׁלִימִין עָלָיו כול'. וּמְנַיִין לְגֵט הַמְקוּשָּׁר. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כְּתִיב וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר וגו'. 48b וְאֶת זֶה הַמְקוּשָּׁר. וְאֶת הַגָּלוּי. זֶה הַפָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר.וְאֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחוּקִּים. חוּקִּים וּמִצְוֹת בֵּין זֶה לָזֶה. שֶׁזֶּה בִשְׁנַיִם וְזֶה בִשְׁלֹשָׁה. זֶה מִתּוֹכוֹ וְזֶה מֵאֲחוֹרָיו. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. פָּשׁוּט עֵדָיו לְרוֹחְבּוֹ. מְקוּשָּׁר עֵידָיו לְאוֹרְכּוֹ. אָמַר רִבִּי אִידִי. בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר הָעֵדִים חוֹתְמִין וּבִלְבַד מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא סִייֵף. סָבַר רַב נַחְמָן לְמֵימַר. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּן עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ לְמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקַבֵּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מָחַק וְחָזַר וְזִייֵף. סָבַר רַב הוּנָא. מְקוּבָּל עָלַי מְקוּבָּל עָלַי שְׁנֵי פְעָמִים פּוֹסֵל בָּהּ. חָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא כָתַב דְּבָרִים אֲחֵרִים וְחָזַר וּמָחַק וְזִייֵף. סָבַר רַב הוּנָא. מַחַק פָּסוּל אֲפִילוּ קִייֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
סבר רב הונא מחק פסול. כל הילא דאיכא מחק פסול אם הוא במקום שריר וקים ואכי' קיים אח''כ המחק אינו מועיל אא''כ היה המחק באמצע השטר:
וחש לומר שמא כתב דברים אחרים. ויחזור וימחוק מקובל עלי שכתב מתחילה ויכתוב אחר דברים אחרים שהוסיף מקובל עלי דהוא שריר וקים:
וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף. מחק לאו דוקא אלא שמא יוסיף בזיוף אחר שכתב מקובל עלי ויחזור ויכתוב עוד מקובל עלי פעם אחרת אחר הזיוף ומשני סבר רב הונא מקובל עלי ב' פעמים פוסל בה דלא כתבינן אלא חד שריר וקים והיכא דאיכא תרי ניכר הזויף:
אין העדים חותמין מלמטן עד שיקראו בו למעלן. כלומר עד שיראו מתחילה בשטר אני פ' בן פ' מקבל עלי שכתוב בסוף השטר שריר וקים שהוא מקבל ומקיים כל מה שכתוב למעלה ואין יכול עוד להוסיף אחר זה:
סבר רב נחמן. ושם הגי' רב הונא וכן נראה מדלקמן:
וחש לומר שמא זייף. אם העדים מלמעלה בין קשר לקשר חותמין ניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר:
עדיו לארכו. אם היה כתב השטר ערב עדיו חותמין מבחוץ שתי וחוחמין ממטה למעלה ומתחילין לחתום מכנגד שיטה אחרונה כדי שלא יוכל להוסיף ולזייף בשטר ואין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה:
פשוט עדיו לרחבו. חתומין לרחבו של שטר כפי כתב השטר:
את המצוה ואת החקים. משמע שיש חלוקי דינים וחוקים ומצות בין זה לזה שזה פשוט עדיו בשנים ומקושר עדיו בשלשה ופשוט עדיו חותמין מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו על קשריו:
ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר. זהו טופס השטר שהוא כתוב כעין הפשוט:
את החתום זה המקושר. לפי שהוא צרור וחתום בקשריו:
כתיב. בירמיה גבי קניית השדה מאת חנמאל ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:
גמ' ומנין לגט המקושר. מנין לנו רמז שיש מינין חלוקין בשטרות:
אמר רב אידי. רב אידי פליג וס''ל בין קשר לקשר חותמין העדים מבחוץ ובלבד מלמעלן על הכרך כדפרישית במתני' דלעיל. ובגט פשוט גריס רב הונא בהא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָתְנִיתָא בִּמְחוּסָּר עֵד אֶחָד וּבִלְבַד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַעֲלָן. שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָן פָּסוּל. וְאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה וּלְמַטָּה כָשֵׁר. רִבִּי מָנָא בָעֵי. עָד כְּדוֹן בִּרְצוּפִין. הָיוּ מְסוּרָגִין. כַּיי דָּמַר. נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט. וָכָא כָּאן. הָיוּ תִשְׁעָה. מַתִּיר שְׁנַיִם וּמְחַתֵּם שְׁנַיִם. אוֹ אֵין שְׁנֵי הָעֵדִים בְּגֵט הַמְקוּשָּׁר כְּלוּם. הָיוּ חֲמִשָּׁה. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא מַתִּיר אֶחָד וּמְחַתֵּם אֶחָד. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. הַתָּרָתוֹ מַתִּרָתוֹ. 49a וּכְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתּוֹרֶף כָּשֵׁר. שֶׁאֲפִילי קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ חוֹתֵם. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁקּוֹשֵׁר כוּלְּהֶם וְאַחַר כָּךְ חָֽתְמוּ שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל אִם קוֹשֵׁר שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוּנִים וְחוֹתֵם אֲפִילוּ מְקַשֵּׁר וּמְחַתֵּם כַּמָּה כָּשֵׁר. הִילְכְתָא. גֵּט הַמְקוּשָּׁר בְּקֶשֶׁר וְאַחַר כָּךְ מְחַתֵּם. הָיָה מְקַשֵּׁר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמְחַתְּמָן. פְּשִׁיטָה רִאשׁוֹן וְשֵׁינִי לֹא נִמְצְאוּ חֲתוּמִין בְּגֵּט הִמְקוּשָּׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל אם קושר ג' הראשונים וחותם. שלא עשה מתחלה אלא ג' קשרים עם העדים עליו כדינו בזה אפילו מקשר ומחתם אא''כ כמה דבעי כשר דכיון שכבר נעשה כהכשרו תו לא איכפת לן במה שנעשה אחר זה ואינו מעכב אם העדים הן כפי הקשרים שעשה אח''כ או לא והיינו נמי דמסיים. הילכו''ת גט המקושר. שאמרנו בקשר כל הקשרים ואח''כ חותם. א''נ הילכות גט המקושר מקשר ואח''כ חותם וזה נמי כשר והיינו הך וכדאמרן:
היה מקשר ראשון ראשון ומחתמן. אחר כל הקשר חתם העד עליו מיד:
פשיטא ראשון ושני לא נמצאו חותמין בגט המקושר. כלומר בזה ודאי הוא שבעוד שלא חתם השלישי עליו עדיין אין לו דין מקושר הואיל והקשרים כולן לא נעשו כאחד ואין עליו עוד אלא ב' עדים ונ''מ שיכול לעשותו פשוט אפי' לרבנן דפליגי עליה דר' חב''ג כשחתמו כבר מבחוץ כדלקמן והכא כיון שהשנים הקשרים לבדן הן שנחתמו אין לו דין מקושר:
רבי מנא בעי ע''כ ברצופין. ה''פ עד כאן לא פסלינן להשלים החסרון אם הם שנים או יותר בפסולין כי אם בפסול א' דוקא והשאר בכשרים כדאמרן לעיל אלא בשהיו הפסולין חתומין רצופין זה אחר זה וטעמא דילמא אתו לקיומי בתרי פסולים וחד כשר דשמא הב''ד לא יכירו אלא חתימת ב' הקרובים או הפסולים ואחד מן הכשרים והן לא ידעו שהן קרובין או פסולין ונמצא שתתקיים בעדו' פסולה:
מתני'. דקתני הכל משלימין עליו אם היה קשריו מרובין מעדיו דוקא במחוסר עד אחד ממנין קשריו אבל אם היו מחוסרין שנים או יותר אין משלימין בו בפסולין אלא אחד פסול וא' כשר:
ובלבד משלשה ולמעלן. והא דמשלימין בפסול דוקא אם החסרון מג' ולמעלה כגון שהיו ארבעה קשרים וג' עדים דאז יכול להשלים הרביעי בפסול וכדמפרש ואזיל:
שנים ושלשה למעלן. כלומר אם חסרון העדים הוא שנים או שלשה והחסרון הוא למעלה מג' קשרים ועדים כדאמרן:
פסול. כלומר בכה''ג יכול להשלים בפסול לפי שהשלשה קשרים ועדים שהן מדין המקושר כשרים וכתיקונו הוא וכל שהוא משלשה ולמעלה משלימו בפסול ומיהו בחד פסול דוקא והשאר בכשרים כדלעיל:
ואחד משלשה ולמטה. ואם חסר עד א' מג' ולמטה שהיו כאן ג' קשרים ושני עדים:
כשר. כלומר צריך להשלים בעד כשר דוקא וטעמא דבעינן שלשה במקושר כשנים בפשוט מה התם שנים כשרין בעינן אף במקושר ג' כשרים בעינן:
הדא דתימא בשקושר כולהם ואח''כ חתמו שלשה הראשונים. אסוקי מילתא היא כלומר הא דאמרן שצריך להשלים בעדים או להתיר הקשרים בשקשר כל הקשורים ואחר כך חתמו עליו ג' הראשונים כדין המקושר ונמצאו הקשרי' יותר על העדים בהא צריך להשלים או להתיר הקשרים כדי להשוותן עם העדים:
היו מסורגין. מהו אם חתמו בסירוגין אחד כשר וא' פסול א' כשר וא' פסול אם בזה נמי לא מכשרינן אלא חד קרוב או פסול או אפילו טובא נמי:
כהאי דאמר. כלומר דפשיט הש''ס כהאי דאמר בפרק גט פשוט גבי הרחיק העדים מן השטר ב' שיטין ומילאהו בקרובים כשר שלא באו להעיד אלא להכשירו של שטר שהיו עדיו מרוחקין וכן בשטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אמרינן נעשה בהרחק עדות שלהכשיר השטר באו:
וכא כאן. וה''נ אם הן מסורגין אפילו טובא כשרין דנעשה כהרחק עדות:
היו תשעה. זו בעיא אחריתא היא אם היה כאן תשעה קשרים ואין עליו אלא חמשה עדים ונמצא קשריו מרובין מעדיו בארבעה:
מתיר שנים ומחתם שנים. אם אמרינן דיכול להתיר שני קשרים ומחתם שנים אפילו פסולין כדי שיהו מנין העדים כפי מנין הקשרים או דילמא אין שני העדים בגט המקושר כלום כלומר שהרי אמרנו לעיל שאין יכול להשלים שני עדים פסולין. והיותר נראה דגרסינן כאן היא ארבעה ופירש שאם היו ארבעה קשרים ואין כן אלא שני עדים כשרים ואמרינן לעיל דמשלשה ולמטה אינו יכול להשלים בעד א' פסול והילכך בעי אם יכול להתיר שני קשרים ולחתום השנים כשירים או דילמא אין שני עדים כלום בגט המקושר דשלשה בעינן וכיון שלא התיר כל הקשרים ועדיין שם מקושר עליו בפחות משלשה עדים לאו כלום הוא ולא איפשיטא:
היו חמשה. קשרים ואין כאן אלא שלשה עדים בזה פשיטא שהוא מתיר קשר אחד ומחתם אחד פסול דמג' ולמעלה משלים בעד פסול אחד:
וכר' חנניה בן גמליאל דרחב''ג אומר. וכמו וכו' הוא ועל מתני' דהתם סמיך דקתני פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהן פסולין רחב''ג אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט שיכול להתיר קשריו ונמצא פשוט הוא וה''נ התרתו מתרתו שאע''פ שקשרו יכול להתירו כרחב''ג:
התורף כשר שאפילו קושר ואח''כ חותם. כלומר דין גט המקושר הוא שאפילו קושר כל' הקשרים ואח''כ חותם.עליהן העדים כשר ולא בעינן דוקא שיחתום מיד אחר כל קשר וקשר ולפיכך מעכבין הקשרים שהם יתר על העדים וצריך להתירן כדי להשוותן עם העדים הא לאו הכי לא מעכב וכדמסיק לקמיה. והא דנקט התורף מפני שהטופס לא היו עושין מקושר כ''א פשוט כדאמר לעיל ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר:
מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבִּפְנִים. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פָּשׁוּט. אִם בִּשֶׁקְּשָׁרוֹ וַחֲתָמוֹ מִבַּחוּץ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתו פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקְּשָׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּדָא רִבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דְּבְרֵי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלָּגֵט. אִם בְּשֶׁקּוֹשָׁרוֹ וַחוֹתָמוֹ מִבַּחוּץ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. אֶלָּא כֵּן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁקִּשֻּׁרוֹ מִבִּפְנִים וְאַחַר כָּךְ חֲתָמוֹ מִבַּחוּץ. בְּרַם רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ פָּשׁוּט. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹתו פָּשׁוּט. הֵשִׁיב רִבִּי עַל דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. אֵי זֶהוּ גוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט. אָמַר רִבִּי בָּא. כַּיי דָּמַר רַב חוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעַדִים חוֹתְמִין בּוֹ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנֵי פְלוֹנִי בֶּן פְלוֹנִי מְקוּבָּל עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב בּוֹ לְמַעֲלָן. וְהָא תַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרִין כָּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֲפִילוּ תֵימַר הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. מְקוּשָּׁר הוּא מְעַכֵּב פָּשׁוּט אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם וּמִנְהַג בִּשְׁלֹשָׁה. עוּשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרִיו מִנְהָג מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרִיו. עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכו וּמֵאֲחוֹרִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מה אנן קיימין. השתא מפרש לפלוגתייהו דרחב''ג ורבנן במה פליגי:
אם בשקשרו וחתמו מבפנים. שקשרו בחוץ כדין המקושר אלא שהעדים חתמו מתוכו ולא מאחוריו בזה כ''ע מודיי שיכול לעשותו פשוט שהרי עדיין אין עליו עדים מבחוץ ומה בכך שקשרו הא יכול להתירו:
אם בשקשרו וחתמו מבחוץ. ולא מתוכו בזה כ''ע מודיי ואפי' רחב''ג שאינו יכול לעשותו פשוט שדין מקושר גמור עליו וכשר הוא:
אלא. בהא פליגי שקשרו מבחוץ וחתמו עדים מתוכו וחזרו אח''כ וחתמו גם מבחוץ בדא פליגי דרחב''ג סבר יכול לעשותו פשוט ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט כלומר שאינו רשאי:
השיב רבי על דברי רחב''ג. וכי היאך יכול לעשותו פשוט והא גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא או לא כדמפרש רבי בא לקמיה וא''כ הא גופו של גט מוכיח על זה שהוא מקושר ואינו יכול לשנותו:
איזהו. מאי גופו של גט מוכיח:
כהאי דאמר רב הונא. לעיל שאין העדים חותמין על המקושר אא''כ כתוב בו שריר וקיים וא''כ גוף הגט מוכיא שהוא מקושר שכתוב עליו שריר וקיים:
והא תני. ומקשי הש''ס על דברי רבי שהשיב על רחב''ג והתניא טופס שטרות כן הוא שכותבין עליהן שריר וקיים וקס''ד דבכל טופס שטרות קאמר אפי' בפשוט וא''כ מה זו תשובה על דברי רחב''ג:
טופס שטרות מקושרין כך הוא. קאמר אבל בפשוט איני כן שאינו צריך לכתוב עליו שריר וקיים וא''כ אכתי הויא תשובה על דברי רחב''ג:
אמר רבי אבין. אפילו תימא דבפשוט נמי לכתחילה כותבין שריר וקיים הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו ומיהו במקושר מעכב אפי' בדיעבד פסול אם לא נכתב משום חשש זיוף כדלעיל ובפשוט אינו מעכב וא''כ אין כאן תשובה על רחב''ג שהרי בפשוט נמי כותבין שריר וקיים:
ר' אחא. נמי משני לתשובה שהשיב רבי על רחב''ג:
כמוסיף על ההלכה. כלומר דלא שייך כאן גופו של גט מוכיח אם מקושר הוא או פשוט שאפי' אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בשלשה הכל לשופרא דשטרי כדמסיק:
פשוט. דינו בשנים עדים ומנהג בשלשה כלומר אם רצה לנהוג ולהוסיף עליו עוד עד שלישי עושין אותו בשלשה דאין איסור בדבר וכן במקושר דדינו לחתום העדים מאחוריו:
מנהג מתוכו ומאחוריו. ואם רצה לנהוג ולחתום מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו דמה בכך דבכל כה''ג אמרינן דהכל לשופרא דשטר' הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source