משנה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ וְנָֽתְנוּ זֶה לָזֶה וּלְאַחַר הַזְּמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ וְהַשּׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתָּר יָצָא אֵין זֶה גֵט אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא הֲרֵי זֶה גֵט. שֶׁלֹּא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. שאפילו ריח הגט אין בו:
מתני' ונמלך. ולא נתן לה הגט:
שלא הכל מן הראשון. לא כל הימנו של ראשון לאב' זכותו של שני שנישא' והלכה כרבי אלעזר:
אינו גט. וצריכה גט אחר:
אם לאלתר. כל זמן שלא נישאת קרוי לאלתר ובגמרא פליגי בה:
וטעה. כשמסר להן השטרות טעה ונתן הגט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבר שמסרה לו אשתו שובר:
מתני' כתב הסופר. גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:
ואם לאחר זמן. לאחר שנשאת יצא ה''ז גט:
הלכה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כול'. 47b לֹא הָֽיְתָה צְרִיכָה לְהִינָּשֵׂא אֶלָּא לְהִתְייַבֶּם. וְזוֹ הִיא יְבָמָה שֶׁנִּיסֵּית בְּלֹא חֲלִיצָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַייֵם. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי פִינְחָס. הֵיךְ רִבִּי סָבַר. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר בָּךְ. דִּלֹא כֵן אֲנִי כוֹתֵב עֲלָךְ זָקֵן מַמְרֵא. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים בָּהּ. כְּדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַמְזֵר מִיְּבָמָה. הָא לָצֵאת תֵּצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין בסתם. דלא ידיע ובהא פליגי ר''א ורבנן דר''א סבר אינו נאמן אלא לאלתר אבל לאחר זמן חשש שמא לא טעה כלומר דחיישינן שמא משקר הוא דאם איתא מ''ט שתיק עד האידנא:
גמ' מה אנן קיימין. הא דפליגי ר''א ורבנן אם בשטעה כלומר דידעינן ודאי שטעה אף ר''א מודה דהבעל נאמן לעולם ואם בדידעינן שלא טעה כלומר דהסופר אומר יודע אני בעצמי שלא טעיתי אוף רבנן מודיי שאינו נאמן וכלומר בזה לא עלה על דעת שיהא נאמן דא''כ אין לדבר סוף:
גמ' לא היתה צריכה להינשא כו'. סוגיא זו כתובה בפרק האשה רבה ושם פירשתי:
משנה: כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. שאפילו ריח הגט אין בו:
מתני' ונמלך. ולא נתן לה הגט:
שלא הכל מן הראשון. לא כל הימנו של ראשון לאב' זכותו של שני שנישא' והלכה כרבי אלעזר:
אינו גט. וצריכה גט אחר:
אם לאלתר. כל זמן שלא נישאת קרוי לאלתר ובגמרא פליגי בה:
וטעה. כשמסר להן השטרות טעה ונתן הגט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבר שמסרה לו אשתו שובר:
מתני' כתב הסופר. גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:
ואם לאחר זמן. לאחר שנשאת יצא ה''ז גט:
רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם עַל אָתָר יָצָא אֵינוֹ גֵט. וְאִם לְאַחַר זְמָן יָצָא הֲרֵי זֶה גֵט. שֶׁלֹּא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּת שֶׁל שֵׁינִי. אֵיזֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי זְעִירָא אוֹמֵר. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. עַד שֶׁלֹּא נִיסֵּית וְנִיסֵּית. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. לֹא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ מִן הַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מסייע לר' זעירא. דקתני לא הכל מן הראשון לאבד זכותו של השני משום דחיישינן דעשו קנוניא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנתארסה ומשנתארסה שפיר קרוי זה שני:
עד שלא ניסת. זהו על אתר וניסת זהו לאחר זמן:
עד שלא נתארסה. קרוי על אתר ואם נתארסה לאחר זמן הוא ושוב אינו נאמן:
הלכה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה כול'. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטָּעָה. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה. עִם בְּשֶׁלֹּא טָעָה. אוֹף רַבָּנִן מוֹדֵיי. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אֶלְעָזָר חָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא טָעָה. וְרַבַּנִן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא טָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין בסתם. דלא ידיע ובהא פליגי ר''א ורבנן דר''א סבר אינו נאמן אלא לאלתר אבל לאחר זמן חשש שמא לא טעה כלומר דחיישינן שמא משקר הוא דאם איתא מ''ט שתיק עד האידנא:
גמ' מה אנן קיימין. הא דפליגי ר''א ורבנן אם בשטעה כלומר דידעינן ודאי שטעה אף ר''א מודה דהבעל נאמן לעולם ואם בדידעינן שלא טעה כלומר דהסופר אומר יודע אני בעצמי שלא טעיתי אוף רבנן מודיי שאינו נאמן וכלומר בזה לא עלה על דעת שיהא נאמן דא''כ אין לדבר סוף:
גמ' לא היתה צריכה להינשא כו'. סוגיא זו כתובה בפרק האשה רבה ושם פירשתי:
משנה: גֵּט קֵרֵחַ הַכֹּל מַשְׁלִימִים עָלָיו כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מַשְׁלִימִין עָלָיו אֶלָּא קְרוֹבִים הָֽרְאוּיִן לְהָעִיד בְּמָקוֹם אַחֵר. אֵי זֶהוּ גֵּט קֵרֵחַ. כָּל שֶׁקְּשָׁרָיו מְרוּבִּין מֵעֵידָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הכל משלימין עליו. ואפילו עבד ואפילי פסול לעדות מחמת עבירה:
אלא קרובים. שהם ראוי' להעיד בעדות אחרת שאין עליהם פסול עדות אלא קורבה אבל עבד וגזלן לא עבד דילמא אתו למימר שחרריה דאי לאו הכי לא הוי מחתי' ליה גזלן נמי אתו למימר תשובה עבד ויבאו לסמוך עליהן בעדות אחרת אבל קרוב כ''ע ידעי ליה דקרוב הוא והלכה כבן ננס ומ''מ אין חותם עליו אלא עד א' פסול והשאר צריך שיהו כלן כשרים:
בגט קרח. מפרש לקמן שקשריו מרובין מעדיו דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין פתאום גט לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה ושמא בתוך כך יתפייס וזהו גופו של מקושר כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד א' חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב ב' שיטין וכורכן על החלק וחותם עד השני על הכרך מבחוץ וכן עד השלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתו' מאחוריו זהו קרח ופסול דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דילמא הבעל אמר להם כלכם חתומו והרי אחד שלא חתם ואם נשאת אשה בגט זה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ומתני' ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואין הלכה:
מתני' ולנה עמו בפונדקי. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה ב''ה סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וצריכה ממנו גט שני וב''ש סברי לא אמרינן הן הן עדי ביאה עד שיראו שנבעלה:
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא תִדּוֹר עִמּוֹ לֹא בְאוֹתָהּ חָצֵר וְלֹא בְאוֹתוֹ מָקוֹם. אִם הָֽיְתָה חָצֵר שֶׁלָּאִשָּׁה הָאִישׁ מְפַנֶּה. וְשֶׁלָּאִישׁ אִשָּׁה מְפַנָּה. שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן מִי מְפַנֶּה מִפְּנֵי מִי. אִשָּׁה מִפְּנֵי אִישׁ. וְאִם יְכוֹלִין הֵן זֶה פוֹתֵחַ לְכָאן וְזֶה פוֹתֵחַ לְכָאן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁנִּשְּׂאוּ. הָא לֹא נִישְׂאוּ לֹא. וּבְכוֹהֶנֶת אֲפִילוּ לֹא נִישְׂאוּ. וְהָאֲרוּסָה שֶׁבִּיהוּדָה כִנְשׂוּאָה הִיא. הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מַאֲמָר הֲרֵי זֶה לֹא יְפַנֶּה. שֶׁאֵין מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא באותו מקום. דחיישינן שמא מתוך שלבו גס בה יבא עליה:
איש מפנה. מפני האשה ובחצר שלו היא מפנה מפניו:
אשה מפני איש. דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא:
ואם יכולין הן. לעשות כן בחצר של שניהן זה פותח פתחו מחצר לכאן וזה לכאן עושין:
בזמן שנישאו. ונתגרשו מן הנשואין חיישינן מתוך שמכירה ברמיזותיו שמא יבאו לידי עבירה אבל לא נישאו אלא מן האירוסין נתגרשה לא חיישינן:
וכהנת. אשת כהן אפילו לא נישאו מעיקרא חיישינן משום איסור גרושה לכהן:
והארוסה שביהודה. שלבו גס בה לפי שמתייחד עמה אפילו נתגרשה מן האירוסין כנשואה היא:
ה''ז לא יפנה. אינו צריך לפנות מפניה אם גירשה אח''כ שאין מאמר קונה קנין גמור להיות דינה כנשואה:
שתי נשים שהיו מסלדות. מסוללו' עצמן זו עם זו כמעשה ארץ מצרים ב''ש פוסלין וב''ה מכשירין לכהונה דלא הוי זנות אלא איסורא בעלמא. והכי אמרי' בבבלי פרק הערל ד' ע''ו לית הלכתא כרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה:
המסלדת בבנה. מסוללת עצמה בו משום זנות אע''ג דלא עביד מעשה ב''ש פוסלין אותה מן הכהונה:
הלכה: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי מָנָא. בֵּית שַׁמַּי כְדַעְתְּהוֹן וּבֵית הִלֵּל כְּדַעְתְּהוֹן.בֵּית שַׁמַּי דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. פּוֹטֵר אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט יָשָׁן. אִינּוּן אִינּוּן דְּאָֽמְרִין. אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. בֵּית שַׁמַּי כְדַעְתְּהוֹן וּבֵית הִלֵּל כְּדַעְתְּהוֹן. בֵּית שַׁמַּי דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ עֶרְוָה אִינּוּן אִינּוּן דְּאָֽמְרִין. מְזוֹהֶמֶת הִיא מִלְּפָנָיו וְאֵינוֹ חָשׁוּד עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁינִי. בֵּית הִלֵּל דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִילוֹ. אִינּוּן אִינּוּן דְּאָֽמְרִין. אֵינָהּ מְזוֹהֶמֶת מִלְּפָנָיו וְהוּא חָשׁוּד עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ב''ש כדעתיהון וב''ה כדעתיהון. לטעמייהו אזלי במה דפליגי לעיל ב''ש סברי פוטר אדם את אשתו בגט ישן ולא חיישינן שמא בא עליה כדפרשי' לעיל וה''נ לא חיישינן ואינה צריכה הימנו גט שני ולב''ה חוששין ור' מנא קמ''ל דבשלא ראוה שנבעלה מחלוקת אלא ביש. כאן עדי יחוד לחוד וכדפרישית במתני':
ב''ש כדעתהון. מילתא אחריתא היא ולא פליג אדר' מנא אלא טעמייהו דב''ש וב''ה מפרש:
ב''ש דאינון אמרין. בשלהי מכלתין לא יגרש כו' ומשום הכי אינון אמרין מתוך שהיא מזוהמת מלפניו ומאוסה בעיניו שמצא בה דבר ערוה ואינו חשוד עליה ולפיכך לא חיישינן שמא בא עליה ואינה צריכה גט שני ולב''ה דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו חיישינן שמא בא עליה לפי שאינה מאוסה בעיניו מחמת דבר ערוה ושמא חזר בו וצריכה גט שני:
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה עמי. במנין ההיתר הזה וקרא עליהון טובים השנים וגו' כלומר בטלה דעתי אצל שנים כאלו:
להכניס עצמך למיספק. לספק הגדול כזה דאע''ג דהלכה כב''ה שמא ב''ה לא קאמרי אלא שלא פסלה אם נישאת לכהן בדיעבד:
ועבד כב''ה. והכשיר' לכתחילה לכהונה:
גמ' אין בה משום ייחוס כהונה. אדברי ב''ה קאי כלומר שאין בה משום מעלת דין כהונה ואין ב''ד מזהמין אותה כלל לפסלה משום ריח הגט דאין כאן אפי' ריח הגט בעלמא:
משנה: הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדָקֵי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה מִן הַנִּישּׂוּאִין. וּמוֹדִין בְּנִתְגָּֽרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט שֵׁנִי מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ. כְּנָסָהּ בְּגֵט קֵרֵחַ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הכל משלימין עליו. ואפילו עבד ואפילי פסול לעדות מחמת עבירה:
אלא קרובים. שהם ראוי' להעיד בעדות אחרת שאין עליהם פסול עדות אלא קורבה אבל עבד וגזלן לא עבד דילמא אתו למימר שחרריה דאי לאו הכי לא הוי מחתי' ליה גזלן נמי אתו למימר תשובה עבד ויבאו לסמוך עליהן בעדות אחרת אבל קרוב כ''ע ידעי ליה דקרוב הוא והלכה כבן ננס ומ''מ אין חותם עליו אלא עד א' פסול והשאר צריך שיהו כלן כשרים:
בגט קרח. מפרש לקמן שקשריו מרובין מעדיו דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין פתאום גט לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולים להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח לכתוב מהרה ושמא בתוך כך יתפייס וזהו גופו של מקושר כותב שטה אחת או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד א' חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב ב' שיטין וכורכן על החלק וחותם עד השני על הכרך מבחוץ וכן עד השלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתו' מאחוריו זהו קרח ופסול דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דילמא הבעל אמר להם כלכם חתומו והרי אחד שלא חתם ואם נשאת אשה בגט זה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ומתני' ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ואין הלכה:
מתני' ולנה עמו בפונדקי. ויש שם עדי יחוד ואין שם עדי ביאה ב''ה סברי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וצריכה ממנו גט שני וב''ש סברי לא אמרינן הן הן עדי ביאה עד שיראו שנבעלה:
הַמְסַלֶּדֶת בִּבְנָהּ. בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהָיוּ מְסַלְּדוֹת זוֹ אֶת זוֹ. בֵּית שַׁמַּי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא באותו מקום. דחיישינן שמא מתוך שלבו גס בה יבא עליה:
איש מפנה. מפני האשה ובחצר שלו היא מפנה מפניו:
אשה מפני איש. דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא:
ואם יכולין הן. לעשות כן בחצר של שניהן זה פותח פתחו מחצר לכאן וזה לכאן עושין:
בזמן שנישאו. ונתגרשו מן הנשואין חיישינן מתוך שמכירה ברמיזותיו שמא יבאו לידי עבירה אבל לא נישאו אלא מן האירוסין נתגרשה לא חיישינן:
וכהנת. אשת כהן אפילו לא נישאו מעיקרא חיישינן משום איסור גרושה לכהן:
והארוסה שביהודה. שלבו גס בה לפי שמתייחד עמה אפילו נתגרשה מן האירוסין כנשואה היא:
ה''ז לא יפנה. אינו צריך לפנות מפניה אם גירשה אח''כ שאין מאמר קונה קנין גמור להיות דינה כנשואה:
שתי נשים שהיו מסלדות. מסוללו' עצמן זו עם זו כמעשה ארץ מצרים ב''ש פוסלין וב''ה מכשירין לכהונה דלא הוי זנות אלא איסורא בעלמא. והכי אמרי' בבבלי פרק הערל ד' ע''ו לית הלכתא כרב הונא דאמר נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה:
המסלדת בבנה. מסוללת עצמה בו משום זנות אע''ג דלא עביד מעשה ב''ש פוסלין אותה מן הכהונה:
הלכה: כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ 48a מִשּׁוּם יִיחוּס כְּהוּנָה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָה וַעֲבַד כְבֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ רַב. מָה רָאִיתָ לְהַכְנִיס עַצְמְךָ לְמִיסְפֵּק הַזֶּה הַמְרוּבֶּה. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי הֲוָה עִמִּי וְקָרָא עֲלֵיהוֹן טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ב''ש כדעתיהון וב''ה כדעתיהון. לטעמייהו אזלי במה דפליגי לעיל ב''ש סברי פוטר אדם את אשתו בגט ישן ולא חיישינן שמא בא עליה כדפרשי' לעיל וה''נ לא חיישינן ואינה צריכה הימנו גט שני ולב''ה חוששין ור' מנא קמ''ל דבשלא ראוה שנבעלה מחלוקת אלא ביש. כאן עדי יחוד לחוד וכדפרישית במתני':
ב''ש כדעתהון. מילתא אחריתא היא ולא פליג אדר' מנא אלא טעמייהו דב''ש וב''ה מפרש:
ב''ש דאינון אמרין. בשלהי מכלתין לא יגרש כו' ומשום הכי אינון אמרין מתוך שהיא מזוהמת מלפניו ומאוסה בעיניו שמצא בה דבר ערוה ואינו חשוד עליה ולפיכך לא חיישינן שמא בא עליה ואינה צריכה גט שני ולב''ה דאמרי אפילו הקדיחה תבשילו חיישינן שמא בא עליה לפי שאינה מאוסה בעיניו מחמת דבר ערוה ושמא חזר בו וצריכה גט שני:
רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה עמי. במנין ההיתר הזה וקרא עליהון טובים השנים וגו' כלומר בטלה דעתי אצל שנים כאלו:
להכניס עצמך למיספק. לספק הגדול כזה דאע''ג דהלכה כב''ה שמא ב''ה לא קאמרי אלא שלא פסלה אם נישאת לכהן בדיעבד:
ועבד כב''ה. והכשיר' לכתחילה לכהונה:
גמ' אין בה משום ייחוס כהונה. אדברי ב''ה קאי כלומר שאין בה משום מעלת דין כהונה ואין ב''ד מזהמין אותה כלל לפסלה משום ריח הגט דאין כאן אפי' ריח הגט בעלמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source