Vayedaber

Guittine

Daf 44a

משנה: הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִיא בְתוֹךְ בֵּיתָהּ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵירָהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. זְרָקוֹ לָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ בְתוֹךְ חֲצֵירוֹ אֶפִילוּ הוּא עִמָּהּ בַּמִּיטָּה אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת. לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קָלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

Traduction

En jetant le divorce à sa femme qui se trouve dans sa maison ou sa cour à elle, on accomplit la répudiation (290)C'est l'équivalent de la remise en main. Mais s’il lui jette dans sa maison ou sa cour à lui, se fut-il trouvé avec elle dans le même lit, ce n’est pas une séparation effective. S’il jette l’acte dans le sein de la femme, ou dans son panier à ouvrage, la répudiation est réelle.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הזורק ה''ז מגורשת. כדיליף בגמרא דאיתרבי חצירה מקרא:

אפילו עמה במטה. אפילו הגט עמה במטה וכגון שהמטה שלו:

קלתה. כלי שהנשים נותנות בו מטוה ומחטין:

ה''ז מגורשת. ואפי' היה בתוך ביתו דמקום חיקה וקלתה קנוי לה שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה:

משנה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵט. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה גֵט. אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי כָּֽתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָֽתְנוּ בְתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵט. כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כָּֽתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָֽתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵט. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּזֶה גֵּט. כָּֽתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָֽתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וָמֵת אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה הֲרֵי זֶה גֵּט וְאִם הַמִּיתָה קָֽדְמָה לַגֵּט אֵינוֹ גֵט. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ מְגוֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת.

Traduction

S’il dit: ''Voici ton divorce, si d’ici à un an je ne revient pas'', et dans l’intervalle de temps il meurt, l’acte sera nul (pour défaut de condition). S’il dit: ''Voici ton divorce dès à présent, si je ne reviens pas d’ici un an'', et avant ce délai il meurt, l’acte est valable (ayant été établi pour valoir de suite). S’il dit: ''Au cas où je ne reviens pas d’ici à un an, écrivez un acte de divorce à ma femme et donnez-le-lui'', puis on l’a écrit pendant cet intervalle de temps, et on l’a remis après (288)''Au lieu de '''' après '''', le texte Jérusalémite: '''' pendant '''', sens peu probable'' ce temps écoulé, l’acte est nul (pour avoir été écrit trop tôt). Mais s'il a dit (d’abord): ''Ecrivez l’acte de divorce à ma femme et donnez-le-lui si je ne reviens pas d’ici à un an'', puis on l’a écrit pendant cet intervalle de temps, et on l’a remis après ce délai, R. Yossé le déclare valable. Si l’on a écrit après l’an écoulé et l’on a remis l’acte après, puis l’on apprend le décès du mari, si la remise de l’acte a précédé le décès, l’acte est valable; si le décès a précédé, l’acte est nul. En cas de doute, on appliquera à la femme la règle de celle qui est répudiée dans l’être (289)Comme ci-dessus, 4.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מת בתוך י''ב חדש אינו גט. דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י''ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הנתינה קמ''ל דאף על הכתיבה הקפיד:

ר' יוסי אומר כזה גט. מדהוי ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה''ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן ס''ל דל''ש הכי ול''ש הכי:

ואם מיתה קדמה לגט אינו גט. אם מת אחר י''ב חדש אחר שנכתב גט קודם שיתנוהו לה:

הלכה: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ כול'. לְיֵי דֶה מִילָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לְבֵיתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לִמְקוֹמוֹת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְמָאן דְּאָמַר לְבֵיתוֹ. הִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר בָּטֵל הַתְּנַאי. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. עַכּוֹ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר. עַכּוֹ כְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְגִיטִּין. 44a שֶׁמָּא לִתְנַאי גִיטִּין.

Traduction

A quoi bon la Mishna parle-t-elle de condition, si, lors d’un voyage de Judée en Galilée, il suffit de s’être arrêté à Antipatris (qui fait encore partie de la Judée)? On veut dire par là, répond R. Eléazar, que la condition essentielle consiste à n’être pas rentrée dans sa maison (286)Il suffit, pour annuler la condition d'avoir touché la limite de Galilée, avant de rentrer chez soi. R. Yohanan dit: aux localités citées dans la Mishna, s’applique ladite condition (valable si le mari arrive là). Notre Mishna confirme le premier avis, disant que le point essentiel porte sur l’arrivée ''à sa maison'', puisqu’il est dit à la fin: ''S’il va en voyage d’outre-mer et s’arrête à Acco, puis retourne chez lui, la condition faite n’est pas remplie''(or, s’il suffisait d’être arrivé à Acco, la localité désignée, l’acte ne devrait pas être nul; c’est donc qu’il importe avant tout d’être rentré chez soi). -Non, dit R. Hagaï en présence de R. Yossé, on peut justifier même d’après notre Mishna le second avis (disant que l’on envisage essentiellement l’arrivée aux dites localités), d’après l’opinion qui déclare (287)(Gitin 1, 2) qu’Acco fait partie de la Palestine sous le rapport des divorces (non d’outre-mer). Toutefois, fut-il observé, même en classant Acco comme ville palestinienne pour les divorces, est-ce à dire qu’elle est tout à fait telle pour les conditions relatives au divorce? (Donc, elle est considérée comme externe sous ce dernier rapport).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ליידא מילה. לאיזה דבר היה התנאי דקתני אם לא באתי מכאן עד ל' יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס והא אנטיפקס ביהודה הוי קיימא ומפרש ר' אלעזר לביתו כלו' דעיקר התנאי היה אם לא יבא לביתו מכאן עד ל' יום וה''ק שהיה רוצה לילך מיהודה ממקום שהיה שם לגליל והגיע לאנטיפרס שהוא ספר ארץ יהודה וכלומר אפי' הגיע לספר וחזר לביתו קודם ל' יום כבר ביטל תנאו דעיקר הקפידה היה שלא יחזור לביתו עד ל' יום ובחדא תנאה מיתפרשא המתני' לר''א:

ר''י אמר למקומות. כלומר למקומות אלו שהוזכרו במתני' ג''כ היה תנאי שאם יגיע לשם מיד הוי גיטא ותרי תנאי הוו כדפרישית במתני':

מתני' מסייע למ''ד לביתו. הכל לביתו היה התנאי דהא קתני בסיפא היה הולך למדינת הים והגיע לעכו וקס''ד דעכו במדה''י קיימא וא''כ מ''ד למקומות שתלה ג''כ כשיגיע למדה''י וא''כ קשיא אמאי בטיל גיטא הרי כבר הגיע לעכו אלא ע''כ דעיקר התנאי הי' בחזירה לביתו לבד קודם ל' יום והרי חזר:

תיפתר כמ''ד. בריש פ''ק עכו כא''י לגיטין ואפי' למ''ד למקומות ולמדה''י נמי היה תנאי ניחא דמשום דהגיע לעכו עדיין לא בא למדה''י:

ואפי' תימר. כלומר דדחי לה הש''ס דאפ''ת עכו כא''י לגיטין היינו לדין גיטין שאצ''ל בפ''נ ובפ''נ משום דבקיאין הן או דשכיחי שיירות כדאמרי' בפ''ק:

שמא לתנאי גיטין. בתמיה שיהא נקרא א''י ממש לענין תנאי המוזכר במשנתינו:

הלכה: אִם לֹא בָאתִי מִכָּן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כול'. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי. בְּגִין דְּאַקְדִּים כְּתִיבָה. וְהָא אַקְדִּים נְתִינָה. וְאַתּוּן אָֽמְרִין. אֵינוֹ גֵט.

Traduction

Pourquoi ''R. Yossé le déclare-t-il valable''? Ce ne saurait être en raison de ce que la rédaction est antérieure à la fin de l’année, puisque la remise a eu lieu ''après ce délai'', et pourtant vous (les autres sages) vous déclarez l’acte nul? (L’important donc est que la remise n’ait pas eu lieu avant la fin de l’année).

Pnei Moshe non traduit

גמ' מ''ט דר' יוסי. דאמר כזה גט:

בגין דאקדים כתיבה. כלומר וכי בשביל שהקדים הכתיבה. קודם לי''ב חדש ומה בכך:

והא לא אקדים נתינה גרסינן. ואתון אמרין אינו גט בתמיה כלומר ודאי אנתינה קפדינן שלא יהא קודם י''ב חדש אבל הכתיבה אפי' מיד דלהכי קאמר כתבו ותנו אם לא באתי ולא כדקאמר ברישא אם לא באתי כתבו ותנו:

הלכה: הַזּוֹרֵק גֵּט לְאִשְׁתּוֹ כול'. וְכָתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ. אֵין לִי אֶלָּא בְיָדָהּ. בְּגִינָּתָהּ בַּחֲצֵירָהּ מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְנָתַן. וְנָתַן. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. כְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ וְעַד אַרְנוֹן. וְכִי מִיָּדוֹ לָקַח. אֶלָּא מָהוּ מִיָּדוֹ. מֵרְשׁוּתוֹ.

Traduction

Comme il est écrit (Dt 24, 1): il lui remettra (l’acte) en mains, on sait seulement que la remise devra être effectuée de cette façon; d’où sait-on que le mari peut aussi laisser cet acte dans le jardin de la femme, ou dans la cour? De ce qu’il est écrit: Il lui donnera (deux fois; la redondance implique l’extension des modes de remise). Cette façon d’interprétation est juste d’après R. aqiba (qui admet (291)p ex (Nedarim 1, 1), et les passages qui y sont rappelés les explications des redondances); mais d’après R. Ismaël (qui n’en tient pas compte et dit que c’est une manière usuelle de s’exprimer), d’où le sait-on? Aussi a-t-il enseigné d’expliquer le verset (Nb 21, 13): Il prit tout son pays de sa ''main'' jusqu’à Amon. Or, il n’a pas pu prendre le pays de sa main, mais de son pouvoir (de même ici, pour l’acte de divorce, le mot main comprend le pouvoir, ou la possession de la femme).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ת''ל ונתן ונתן. ב' פעמים בפ' לרבות:

עד כדון כר''ע. דדריש לשונות רבויין כדאמר ריש נדרים ויש הרבה מקומות:

כרבי ישמעאל. דס''ל בכל מקום דברה תורה כלשון בני אדם ולא דריש לשונות הכפולין מנין:

מרשותו. והכא נמי בידה לאו דוקא אלא ברשותה:

וְאָסוּר לְהִתְייַחֵד עִמָּהּ מִכְּבָר שֶׁמָּא יַעֲבוֹר מִכְּנֶגֶד פָּנֶיהָ ל֗ יוֹם וְנִמְצָא גִיטָּהּ גָּדוֹל מִבְּנָהּ.

Traduction

– Il est défendu au mari de s’isoler avec sa femme répudiée depuis l’instant où l’acte de divorce est rédigé, de crainte qu’en ''passant devant elle 30 jours'' (et ayant cohabité avec elle dans l’intervalle) l’acte se trouve daté avant la conception d’un enfant qu’elle aurait plus tard (lequel serait supposé né à l’état illégitime).

Pnei Moshe non traduit

ואסור להתייחד עמה. אסיפא דמתני' כ''ז שאעבור מנגד פניך קאי ואסור להתייחד עמה מזמן כתיבת הגט שמא יעבור כו' ולישנא מעליא נקט במתני':

רִבִּי חִייָה רוֹבָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי. הֲרֵי זֶה גִיטֵיךְ לְאַחַר הֶחָג. אָמַר לֵיהּ. כָּל ל֗ יוֹם שֶׁלְּאַחַר הֶחָג כִּלְאַחַר הֶחָג הֵן. רִבִּי בִּיבוֹן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הֲרֵי גִיטֵּיךְ עֶרֶב הַפֶּסַח. וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר. כָּל ל֗ שֶׁלְּאַחַר הֶחָג כִּלְאַחַר הֶחָג הֵן. כָּל ל֗ שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּסַח אֵינוֹ כִּלְאַחַר הַפֶּסַח. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אָסוּר. עֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּר. יָמִים שֶׁבֵּינְתַּיִים צְרִיכָה. וְהָכָא מוֹצָאֵי שַׁבָּת הֲרֵי זֶה גֵּט. עֶרֶב שַׁבָּת אֵינוֹ גֵט. יָמִים שֶׁבֵּינְתַּיִים צְרִיכָה.

Traduction

R. Hiya Rabba (le grand) demanda en présence de Rabbi: Si le mari s’est servir de la formule ''voici ton acte de divorce pour être appliqué après la fête'' (les Tentes), quelle est la limite de temps comprise par le terme après? Tout le mois qui suit cette fête, fut-il répondu, compte comme tel. R. Bivon b. Hiya demanda, devant R. Zeira, quelle est la limite antérieure pour la remise de l’acte avant la fête de Pâques? La veille; car, même d’après celui qui considère comme ''après la fête (des Tentes)'' tout le mois qui la suit, on n’est pas tenu d’adopter la même limite de temps pour la partie antérieure (l’une ne s’impose pas à l’autre). De même, R. Zeira demanda, devant R. Yossa, quelle est la limite de temps pour celui qui ''s’interdit par vœu, sous peine d’excommunication, de goûter au vin lors de l’issue du Shabat''? Il est certain, répondit R. Yossa, que le soir même qui suit le Shabat le vin lui sera interdit, mais la veille du Shabat le vin lui est permis; le doute porte seulement sur les jours qui sont intermédiaires (entre ces deux extrêmes, quelle est la limite)? De même, au point du vue du divorce, l’acte remis à l’issue même du Shabat est valable, mais s’il était remis la veille il serait certainement nul, il y a doute pour les jours intermédiaires de la semaine.

Pnei Moshe non traduit

ה''ז גיטך לאחר החג. עד כמה הוי לאחר:

הרי גיטך ערב הפסח. כלומר לפני הפסח עד כמה מיקרי לפני ופשיט ליה אפי' כמ''ד כו' כל ל' שלפני הפסח איני כלפני הפסח גרסינן דאין למדין לפני מלאחר:

במוצאי שבת. עד כמה מיקרי מוצאי שבת:

במוצאי שבת. ממש ודאי אסור ע''ש ודאי מותר ימים שבנתיים צריכה מיבעיא לן עד כמה מיקרי אפוקי שבתא:

והכא. נמי לענין גט אם אמר ה''ז גיטך עד מוצאי שבת אם נתן לה במוצאי שבת ממש ה''ז גט ע''ש אינו גט ימים שבנתיים מיבעוא לן:

סליק פירקא בס''ד

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source