Guittine
Daf 38a
משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אוֹ לִשְׁלֹשָׁה כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים כְּתוֹבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה שָׁלַח חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין מְקוּבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים כְּתוֹבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ אַף אָנוּ מְקוּבָּלִין שֶׁאֲפִילוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלֵם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי צָרִיךְ שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כּוּלְּכֵם כְּתוֹבוּ אֶחָד כּוֹתֵב וְכוּלָּן חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֶל.
Traduction
Si un mari dit à 2 individus de remettre l’acte de divorce à sa femme (sans parler de l’écrire), ou s’il dit à 3 de l’écrire, puis de le remettre à sa femme, ils pourront l’écrire (eux-mêmes) puis le remettre. S’il dit à 3 de remettre l’acte à sa femme (sans parler de l’écrire), ceux-ci pourront charger d’autres de l’écrire et le remettre, parce qu’il les a constitués en tribunal. Tel est l’avis de R. Meir. Voici la règle rapportée (249)''Ou: '''' envoyée '''', selon le texte jérusalémite'' de prison par R. Hanania habitant d’Ono: Je sais par tradition que si un mari dit à 3 individus de remettre l’acte de divorce à sa femme, ceux-ci peuvent charger autrui de l’écrire et le remettre, parce que le mari les a érigés en tribunal. Sur ce, R. Yossé dit: nous avons répondu au messager chargé de cette nouvelle, que nous avons aussi une tradition, en vertu de laquelle, lors même qu’un mari dit au tribunal supérieur à Jérusalem de remettre l’acte de divorce à sa femme, ceux-ci devront au besoin apprendre à l’écrire eux-mêmes, puis le rédiger et le remettre. Si un mari s’adressant à dix individus les charge d’écrire (250)Terme hormis au texte jérusalémite et donne l’acte de divorce à sa femme, l’un écrira et 2 signeront comme témoins; mais s’il les charge tous de l’écrire, après que l’un d’eux l’aura écrit, tous signeront. Aussi, en cas de décès d’un seul d’entre eux, l’acte est déclaré nul.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי. אע''ג דלא אמר כתבו ותנו הרי אלו וכתבו בעצמן ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב ולא לעדים לחתום דלאו ב''ד שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו והן הן שלוחיו והן הן עדיו:
או לשלשה כתבו גט ותנו. אע''פ שהן ראוין לעשות ב''ד כיון דבהדיא אמר להן כתבו לאו ב''ד שוינהו אלא עדים ויכתבו בעצמן ויתנו:
אמר לשלשה תנו. ולא אמר להן כתבו הרי אלו יאמרו לעדי' אחרים לכתוב ולחתום וליתן מפני שעשאן ב''ד:
מבית האסורין. משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין:
נומינו לשליח. אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:
ילמדו. אם אינם יודעים לכתוב ילמדו לכתוב עד שיכתבו הן בעצמן:
הלכה: מִי שְׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר כול'. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. תַּמָּן תַּנִינָן. מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. וָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. רִבִּי אָחָא בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. 38a הָדָה דְתֵימַר בַּשָּׂדֶה. אֲבָל בָּעִיר אֲפִילוּ לֹא רָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. וְהָתַנִּינָן. מִי שֶׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁל אָדָם. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַמַּזִּיקִין הָיוּ מְצוּיִין בַּבּוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן מְצוּיִין בַּשָּׂדוֹת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר רבי חנינה כו'. בפרק האשה בתרא ושם מפורש:
סָפֵק מֵעַצְמוֹ נָפַל סָפֵק הָרוּחַ דָּחַתּוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם עַל אָתָר נָפַל הֲרֵי זֶה גֵט. וְאִם לְאַחַר זְמָן נָפַל אֵינוֹ גֵט. וְהָהֵן עַל אָתָר וְלֹא סָפֵק הוּא. הָדָא אָֽמְרָה. סָפֵק מֵעַצְמוֹ נָפַל סָפֵק הָרוּחַ דָּחִייַתּוּ הְרֵי זֶה גֵט.
Traduction
⁠— (246)En tête est un passage traduit en (Yebamot 13, 6) Lorsqu’il y a doute sur le point de savoir si l’homme est tombé seul (spontanément), ou poussé par le vent, quelle sera la règle? on peut connaître la réponse à l’aide de cet enseignement (247)Tossefta à ce traité, ch 4: Selon R. Simon b. Gamliel, si l’homme est tombé aussitôt après être monté sur le toit, l’acte de divorce est valable (le décès de l’homme a été spontané); mais si l’homme n’est tombé qu’un peu de temps après, le divorce n’est pas valable. Or, même en cas de chute immédiate il peut y avoir doute sur l’effet du vent, et pourtant l’acte de divorce est valable; ceci prouve qu’en cas de doute général sur la chute de l’homme, et la question de savoir si le vent l’a poussé, l’acte sera valable.
Pnei Moshe non traduit
ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו. מהו:
נישמעינה. בזה מן הדא דתני בתוספתא:
אם על אתר. אם מיד נפל ה''ז גט שאני אומר מעצמו נפל. כן היא גי' הרשב''א ז''ל ובספרים שבידינו חסר הרישא בתוספתא ע''ש:
וההן על אתר. והרי האי על אתר ספק הוא דהא אע''פ כן לא נודע לנו בבירור שמעצמו נפל ואפ''ה אמרינן ה''ז גט ש''מ דהיכא שנפל מיד אפי' ספק הוא שמא הרוח דחתו הרי זה גט:
שְׁחָטָהּ לִזְרוֹק דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר. אֵין הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. קַל וְחוֹמֶר הַדְּבָרִים. מַה אִם בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בַּמּוּקְדָּשִׁין וכו'. וּפִיגּוּל וְנוֹתָר הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. פִּיגּוּל וְנוֹתָר אִין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לִזְרוֹק אֶת דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וְלִקְטוֹר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה אֵין הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. שְׁחָטָהּ וְזָרַק דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וְהִקְטִיר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְקַיְסָרִין וְלֹא אָֽמְרוּ לֹא לְאִיסּוּר וְלֹא לְהֵיתֵר. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא חָשׁוּ. אִין תֵּימַר חָשׁוּ. הָיָה לָהֶם לְהוֹרוֹת אִיסּוּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁחָשׁוּ. אִין תֵּימַר לֹא חָשׁוּ. לֹא הָיָה לָהֶן לְהוֹרוֹת.
Traduction
De même, si l’on a égorgé un animal (régulièrement) avec l’intention d’en répandre aux idoles le sang (irrégulièrement) et d’encenser sa graisse dans le même but étranger, selon R. Yohanan, cette pensée illégale suffit à rendre le sacrifice impropre; selon R. Simon b. Lakish, une telle pensée (abstraite) ne rend pas le sacrifice impropre. -Mais, objecta R. Jacob b. Idi devant Resh Lakish, n’est-il pas enseigné (248)(Hulin 2, 9): Par raisonnement a fortiori, dit R. Yossé, cette pensée doit être une cause d’interdit, car si la pensée illégale suffit seule parmi les consécrations à provoquer l’inaptitude, il en sera certes de même pour les causes d’interdit à l’égard des objets profanes (et l’on se réglera d’après celui qui égorge la victime); or, la pensée de le consommer ailleurs, ou trop tard, rendra le sacrifice impropre? Certes, répondit Resh Lakish, en ces deux derniers cas de défectuosité, la pensée vicieuse a rendu la victime impropre à son objet mais le fait de l’avoir égorgée avec l’intention de répandre du sang devant les idoles, ou de leur encenser la graisse, n’est pas une cause directe de défectuosité (sans qu'il puisse y avoir un report de pensée fâcheuse sur une première opération). D’une victime on répandit le sang (vaguement), puis on encensa la graisse à l’idolâtrie, ce fait survint à Césarée, et après consultation faite, le cas ne fut pas résolu, ni permis, ni défendu. Ceci prouve, dit R. Hanina au nom de R. Hisda, que l'on n'a pas tenu compte de l’opinion finale (de R. Simon b. Gamliel dans notre Mishna, qui dit que la fin fait préjuger la pensée précédente); car, si l’on y avait égard, les sages auraient prononcé en ce cas la défense. Au contraire, dit R. Yossé au nom de R. Hisda, cette abstention même des sages prouve qu’ils ont eu égard à ladite opinion; et s’il est vrai qu’ils ne se sont pas prononcés pour l’affirmative, c’est par respect pour l’opinion de R. Simon (pour ne pas le froisser).
Pnei Moshe non traduit
שחטה לזרוק דמה לע''ז. אגב דלקמן נקטה:
המחשבה פוסלת. דמחשבין מעבודה לעבודה:
אין המחשבה פוסלת. דאין מחשבין מעבודה לעבודה:
והתנינן. בפ''ב דחולין תנן השוחט לנכרי ר''א פוסל שסתם מחשבת נכרי לע''ז א''ר יוסי ק''ו הדברים ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד דבעלים לא פסלי במחשבה כ''א דוקא הכהן מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אחר השוחט. והתם מפרש לה דאין המחשבה פוסלת בחולין דקאמר היינו בארבע עבודות לא פסלה כמו דפוסלת במוקדשין דאלו לא פסלה כלל ליכא למימר דהא מצינו זביחה דע''ז מיתסרא:
ופיגול ונותר המחשבה פוסלת. כלומר הרי דמצינו דהמחשבה פוסלת בפיגול ונותר מעבודה לעבודה ונימא נמי במחשב לע''ז כן. ונותר דקאמר לאו דוקא דנותר לא שייך במחשבה ואגב גררא דפיגול נקט לה. א''נ פיגול קרי ליה הכא למחשבת חוץ למקומו ונותר למחשבת חון לזמנו:
א''ל פיגול ונותר אין. ודאי בפיגול ונותר המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה אבל אם שחטה לזרוק כו' אין המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה דס''ל לר''ל דלא ילפינן חוץ מפני':
ה''ג שחטה וזרק דמה והקטיר חלבה לע''ז. שחטה וזרק סתם ואח''כ הקטיר חלבה לע''ז ובמחשבו' לע''ז אינן פוסלין אלא ב' עבודות שחיטה וזריקה:
זאת אומרת לא חשו. להא דרשב''ג דמתני' דס''ל הוכיח סופו על תחלתו דאין תימר חשו היה להם להורות איסור דה''נ הוכיח סופו על תחלתו דבשעת שחיטה וזריקה כבר הי' דעתו לע''ז:
רבי יוסי אמר אדרבה זאת אומרת שחשו לדרשב''ג דאין תימר לא חשו לא היה להן להורות. בתמיה כלומר מפני מה לא הורו בה היתר כחכמים אלא חשו משום כבודו דרשב''ג ולא אמרו בה היתר ולא איסור משום כבודם דחכמים:
Guittine
Daf 38b
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי לֹא אָמַר כְּלוּם. אָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וַאֲחָזוֹ קוֹרְדְּייַקּוֹס וְחָזַר וְאָמַר אַל תִּכְתּוֹבוּ אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם. נִשְׁתַּתַּק אָֽמְרוּ לוֹ נִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתָּךְ וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
Traduction
Si quelqu’un, saisi d’une malade grave (cardiacus), dit d’écrire le divorce à sa femme, c’est comme s’il n’avait rien dit (l’acte est nul). Mais si après avoir donné cet ordre il est atteint du mal, puis revenant sur son premier ordre il dit de ne plus l’écrire, on ne tiendra pas compte de ce dernier ordre. On demande au mari devenu muet s’il faut écrire le divorce à sa femme; s’il incline de la tête en signe d’assentiment, on l’examinera, en répétant 3 fois la même question: s’il répond non sur non, oui sur oui (que c’est bien entendu), on écrira l’acte et le remettra.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי רוחא קורדייקוס שמה. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא מפרש בענין אחר:
אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו אלא כותבין הגט וסומכין על דבריו הראשונים ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:
והרכין. הטה:
בודקין אותו. בדברים אחרים:
הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הין:
מתני' אמרו לו. לבריא או לשכ''מ חכם:
נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:
הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם. תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי כול'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר 38b מִן דְּבַתְרָהּ אָמַר לִשְׁלֹשָׁה. וְאָמַר רַב חִסְדָּא. טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. מַה מָצִינוּ בְכָל מָקוֹם אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין חוֹתְמִין. וְהָכָא אֲחֵרִים כּוֹתְבִין וּבֵית דִּין מַחְתִּימִין.
Traduction
Le commencement de notre Mishna doit aussi être attribué à R. Meir: c’est à déduire de ce qu’il est dit ensuite: ''S’il dit à trois de remettre l’acte à sa femme, etc.'' (établissant une distinction entre cet acte et celui de l’avoir écrit). R. Hisda expose le motif pour lequel R. Meir établit une distinction entre les deux procédés divers: c’est qu’en tous lieux, lorsque d’autres personnes ont écrit un acte, le tribunal signe à titre de confirmation; de même ici, après que d’autres ont écrit l’acte de divorce, le mari dit à trois personnes, lesquelles constituent ensemble un tribunal, - de le donner à titre de confirmation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתין דר''מ. היא כלומר רישא דמתניתין אמר לשנים תנו גט לאשתי נמי אליבא דר''מ היא:
מן דבתרה אמר לשלשה. מדקתני סיפא אליבא דר''מ דמחלק באמר לשלשה בין אמר כתבו לאמר תנו ש''מ דברישא באומר לשנים אפילו לא אמר כתבו מודה ר''מ שיכתבו בעצמן כדפרישית במתני':
טעמא דר''מ. דמחלק בשלשה:
מה מצינו בכל מקום. ב''ד חותמין לקיים אף הכא נמי אם אמר לשלשה תנו עשאן ב''ד ויאמרו לאחרים ויכתבו:
הלכה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ קוֹדְּייָקוֹס כול'. סֵימָן שׁוֹטֶה. הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהַמְּקַרֵעַ כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. רִבִּי חוּנָא אָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ כוּלְּהֶם בּוֹ. דִּלָ כֵן הַיּוֹצֵא בַלָּיְלָה קֻנִיטְרוֹפִּיס. וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַמְקַטֵּר לַשֵּׁדִים. וְהַמְּקַרֵעַ אֶת כְּסוּתוֹ וְהַמְּאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ קִינוֹקוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִסְתַּבְּרָא כְמַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן. וּבִלְבַד בִּמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. שֶׁאֲפִילוּ שׁוֹטֶה שֶׁבְּשׁוֹטִין אֵין מְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ. קוֹרְדְייַקּוֹס אֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵילּוּ. מָהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הִמִּים. אָתָא עוּבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּחַד טַרְסִיי דַּהֲווֹן יְהָבִין לֵיהּ סִימוּק גַּו אָכִים וַהֲוָה לָעֵי. אָכִים גַּו סְמִיק וַהֲוָה לָעֵי. זֶהוּ קוֹרְדְייַקּוֹס שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:
והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:
קינוקוס. בעל מחשבות:
ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:
המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:
טרסיי. גרדי:
סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:
אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:
רִבִּי הִלֵּל בַּר וָולֶס בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי. מָה רָאוּ לוֹמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא רְאִיתִיו. רִבִּי כַּד הֲוָה בְעֵי מַקְשֵׁיי עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֲנָן עֲלִיבַייָא מַקְשַׁייָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁכְּשֵׁם לְבֵין קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לְבֵין חוּלֵי חוּלִין כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. כְּשֵׁם שֶׁבֵּין זָהָב לְעָפָר כָּךְ בֵּין דּוֹרֵינוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל אַבָּא.
Traduction
R. Hillel b. Walles demanda en présence de Rabbi: pourquoi a-t-on dit que l’avis de R. Yossé est adopté comme règle courante (ce qui implique qu’il y a contestation à ce sujet)? -C’est que, répondit Rabbi, je ne l’ai pas vu (sans quoi, l’accord n’eût pas manqué de se réaliser). Lorsqu’un des compagnons d’études voulait opposer une objection contre l’avis de R. Yossé, Rabbi lui disait: nous devrions avoir honte (251)''Littéralement: '''' nous les courbés '''', les faibles, ou ignorants'' de soulever des objections contre R. Yossé, car il y a autant de différence entre notre génération et celle de R. Yossé, qu’il y en a entre les saintetés supérieures et les objets les plus profanes. R. Ismaël b. R. Yossé dit de même: Comme la poussière diffère de l’or, ainsi notre époque diffère de celle de nos pères (252)Schuhl, Sentences, etc, p 314.
Pnei Moshe non traduit
מה ראו לומר הלכה כרבי יוסי. הואיל וחביריו חלוקין עליו:
שלא ראיתיו. כלומר שלא ראיתי אותו ואלמלא ראיתיו נמוקו עמו:
כד הוי בעי. אחד מן החבירים להקשות על דברי רבי יוסי:
אנן. העלובים רוצים להקשות על דבריו:
כשם שבין זהב לעפר. זה הפלגה ביותר מבין קודש לחול שהעפר אינו נחשב לכלום:
אָמַר לַעֲשָׂרָה. הוֹלִיכוּ אֶת הַגֵּט הַזֶּה. אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי כוּלָּן. כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ. כּוּלָּם מוֹלִיכִין וְאֶחָד נוֹתֵן עַל יְדֵי כוּלָּן. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי הַגֵּט בָּטֶל. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן רוֹמָא. הַמְזַכֶּה כְּאוֹמֵר. כּוּלְּכֶם.
Traduction
– Lorsque le mari a donné l’ordre à dix personnes de porter son acte de divorce, l’une des personnes peut le porter au nom de toutes les autres; mais si le mari a dit: ''tous, portez-le'', tous doivent assister au transport, et l’un d’eux le remettre par devant les autres. ''Aussi, est-il dit, en cas de décès d’un seul d’entre eux, l’acte est déclaré nul''. R. Yohanan dit au nom de R. Eléazar de Rouma (ou Arouma): le fait d’énumérer (253)En les désignant numériquement: 1, 2, 3 les gens (en leur prescrivant d’écrire l’acte de divorce) équivaut à l’ordre verbal ''vous tous'' (et quoique ce ne soit pas dit formellement, tous doivent contresigner l’acte).
Pnei Moshe non traduit
אחד מוליך ע''י כולן. ברשות כולן:
ואחד נותן ע''י כולן. במעמד כולן:
המונה כאומר כולכם. שמנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי כאומר כלכם אפי' לא אמר בהדיא כלכם כתובו צריך שיחתמו כולן:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source