משנה: הָאוֹמֵר כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי גֵּרְשׁוּהָ כִּתְבוּ אִיּגֶרֶת וּתְנוּ לָהּ הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. פִּטְּרוּהָ פַּרְנְסוּהָ עֲשׂוּ לָהּ כַּנּוֹמוֹס עֲשׂוּ לָהּ כְּרָאוּי לֹא אָמַר כְּלוּם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַיּוֹצֵא בַּקּוֹלָר וְאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. חָֽזְרוּ לוֹמַר אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בַּשְּׁייָרָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר. אַף הַמְסוּכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אף המסוכן. אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חליו מיד והלכה כר''ש שזורי:
והיוצא בשיירא. למדברות:
המפרש. לים:
יכתבו ויתנו. דאגב פחדיה טריד ולא פריש:
ואמר כתבו. אע''פ שלא אמר תנו:
היוצא בקולר. ליהרג בדיני מלכות:
עשו לה כנימוס. כחוק ולא ידעינן אי חק גט הוא או חק מזונות וכן כראוי:
פרנסוה. לשון עשיית צרכיה היא כמו מוציאין לפרנסה והילכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא שלא תהא זקוקה לייבם או צרכי מלבוש וכסות הוא:
פטרוה. דילמא ל' פטור וחובה קאמר להקל מעליה חובו שחייבת הילכך לא אמר כלום:
כתבו אגרת. גם זה לשון גט שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין:
גרשוה. נמי כבר נהגו לקרות גירושין:
מתני' האומר כתבו גט. לשון בני אדם הוא שכבר החזיקו בו לקרות ספר כריתות אשה גט:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי כול'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר. אֲנִי אוֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת מְצָאוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן מִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר. אֵינוֹ נֶאֱמָן. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֲפִילוּ לֹא אָמַר לוֹ. מִפְּלוֹנִי. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד קָרוֹב מְצָאוֹ וְלָקַח מִמֶּנּוּ. אַתְייָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר כְּרִבִּי יוֹסֵי וּדְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסִי. וְלֹא מוֹדֶה רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאִם אָֽמְרָה לוֹ. אַל תְּקַבְּלֵהוּ לִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. 37a וְהָכָא אֲפִילוּ אָמַר לוֹ. מִפְּלוֹנִי. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. קַח וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. אֲנִי אוֹמֵר. אֶחָד קָרוֹב מָצָא וְלָקַח מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' האומר תרכוה כאומר גירשוה. ויכתבו ויתנו. ובבבלי קאמר נמי שלחוה שבקוה:
מ''ט דר' יוסי אני אומר כו' כלומר דזיל בתר טעמא דר' יוסי חייש שמא מצא אדם במקום קרוב וא''כ אפי' אמר לו אלא מפלוני חיישינן עד שיאמר קח ואני נותן מעות:
גמ' מ''ט דר''א. דאוסר מיד ואע''ג דס''ל מראה מקום היא לו מכל מקום מיד לא תיתסר וקאמר שאני אומר כו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. פ''ד דדמאי:
איני נאמן. שאפי' ימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן וקתני התם ואם אמר לו מאיש פלוני ה''ז נאמן דלא מצי לאישתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאחר:
תני ר' יוסי. פליג וס''ל אפי' אמר מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יקח מאחר:
עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. דבהא ליכא למיחש שהרי איתו פלוני צריך לבא אצלו בשביל המעות:
מ''ט דר' יוסי. דחייש אפי' אמר מפלוני:
אני אומר אחד קרוב מצאו. אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו שלא רצה לטרוח לילך אצל פלוני:
אתייא דר''א כר' יוסי ודר''י כר''א. דר''א אמר נמי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב כר' יוסי:
ה''ג דר' יוסי ריבה מן דר' אלעזר וכן הוא בדמאי. כלומר דדחי לה הש''ס דודאי דר''א אתייא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן דרבי אלעזר דמי לא מודה ר''א שאם אמרה לו אל תקבלהו אלא במקום פלוני כדאמר לעיל שאם ייחד לו מקום אפי' ר''א מודה דקפידא הוא וא''כ אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום שייחדה לו:
והכא. אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר אפי' ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ''ה אינו נאמן:
הלכה: הָאוֹמֵר כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי כול'. הָאוֹמֵר. תְּרָכוּהָ. כְּאוֹמֵר. גֵּירְשׁוּהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' האומר תרכוה כאומר גירשוה. ויכתבו ויתנו. ובבבלי קאמר נמי שלחוה שבקוה:
מ''ט דר' יוסי אני אומר כו' כלומר דזיל בתר טעמא דר' יוסי חייש שמא מצא אדם במקום קרוב וא''כ אפי' אמר לו אלא מפלוני חיישינן עד שיאמר קח ואני נותן מעות:
גמ' מ''ט דר''א. דאוסר מיד ואע''ג דס''ל מראה מקום היא לו מכל מקום מיד לא תיתסר וקאמר שאני אומר כו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. פ''ד דדמאי:
איני נאמן. שאפי' ימצא שלקח ממי שאינו נאמן מצי לאשתמוטי ולומר בעיני היה נאמן וקתני התם ואם אמר לו מאיש פלוני ה''ז נאמן דלא מצי לאישתמוטי דהא אינו רשאי ליקח מאחר:
תני ר' יוסי. פליג וס''ל אפי' אמר מפלוני אינו נאמן דאכתי חיישינן שמא יקח מאחר:
עד שיאמר לו קח ואני נותן מעות. דבהא ליכא למיחש שהרי איתו פלוני צריך לבא אצלו בשביל המעות:
מ''ט דר' יוסי. דחייש אפי' אמר מפלוני:
אני אומר אחד קרוב מצאו. אדם אחד במקום קרוב פגעו ולקח ממנו שלא רצה לטרוח לילך אצל פלוני:
אתייא דר''א כר' יוסי ודר''י כר''א. דר''א אמר נמי דחיישינן שמא מצאו במקום קרוב כר' יוסי:
ה''ג דר' יוסי ריבה מן דר' אלעזר וכן הוא בדמאי. כלומר דדחי לה הש''ס דודאי דר''א אתייא כר' יוסי אבל הא דר' יוסי עדיפא מן דרבי אלעזר דמי לא מודה ר''א שאם אמרה לו אל תקבלהו אלא במקום פלוני כדאמר לעיל שאם ייחד לו מקום אפי' ר''א מודה דקפידא הוא וא''כ אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום שייחדה לו:
והכא. אבל הכא לר' יוסי אפי' אמר לו מפלוני כלומר אפי' ייחד לו ואמר אל תקח לי אלא מפלוני אפ''ה אינו נאמן:
פִּטְּרוּהָ פַּרְנְסוּהָ עֲשׂוּ לָהּ כַּנֵּימוֹס עֲשׂוּ לָהּ כְּרָאוּי לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲנִי אוֹמֵר. לִמְזוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אני אומר למזונות. אמר ואכנימוס וכראוי קאי אי נמי אפטרוה נמי פטרוה מחובות להקל מעליה שתיזון בריוח:
אָמַר רִבִּי מָנָא. וְלֹא סוֹף דָּבָר בְּקוֹלָר שֶׁלַּסַּכָּנָה אֶלָּא אֲפִילוּ בְּקוֹלָר שֶׁלְּמָמוֹן. שֶׁכָּל הַקּוֹלָר בְּחֶזְקַת שֶׁלַּסַּכָּנָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מַתָּנָתוֹ כְּמַתָּנַת שְׁכִיב מְרַע. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב אַרְמֵנַייָא. מַה דְהִיא צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן פְּשִׁיטָה לֵיהּ לְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאִשָּׁה שֶׁנֶהֶרְגָה נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶהֶרְגָה אֲסוּרָה בָהֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. 37b בְּאוֹמֶרֶת. תִּינָּתֵן כְּבֵינָתִי לְבִתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
האשה שנהרגה נהנין בשערה. וכדמוקי לה רבי יוסי בר חנינא באומרת כשיוצא' ליהרג תנו כבינתי לבתי קליעת שערה ופאה נכרית שלה דכיון דאמרה מחיים תנו לאו כגופה היא ולפיכך לא נאסרה בהנאה אלמא פשיטא ליה לרבי יוסי ב''ח דלא בעי קנין דדבריה ככתובין וכמסורין הן:
ולא סוף דבר בקולר של סכנת. נפשות אלא אפילו נתפס בשביל ממון אמרינן נמי דבהול הוא ואגב טירדיה לא פריש תנו שכל הקולר בחזקת של סכנה היא:
מתנתו. של היוצא בקולר ליהרג כמתנת שכ''מ הוא או לא ונ''מ דלא בעי קנין דדברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי:
מה דהיא צריכה לרבי אליעזר גרסינן. מילתא דמיבעיא ליה לרבי אליעזר פשיטא ליה לרבי יוסי בר חנינא:
דתנינן תמן. סוף פרק קמא דערכין:
כְּהָדָא. גָּנִיבָה אִיתְאַפַּק לְמִקְטְלָא. אָמַר. יָבוּן לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּז מִן חַמְרָא דִכְפַר פַּנַּייָא. וְלָא יָבוּן לֵיהּ. חָשִׁין לְהָא דְרַב. דְּרַב אָמַר. הַיּוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעֲבָד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוֶה בְעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַמְשׁוּעֲבָד כָּךְ אֶינָהּ נִגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִין. וְלָא יִתְנוֹן לֵיהּ מִשּׁוּם חוֹב יִתְנוֹן לֵיהּ מִשּׁוּם מַתָּנָה. חָשִׁין לְהָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מַתָּנָתוֹ כְּמַתָּנַת שְׁכִיב מְרַע. אַייְתֵי דְּרִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא וְתַנּוֹן לֵיהּ. כְּגִיטִּין כָּךְ מַתָּנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא. אוֹ מַה גִיטִּין אִם לֹא נָתַן בְּחַייָו לֹא נוֹתֵן. אַף מַתָּנָה אִם לֹא נָתַן בְּחַייָו לָאו שְׁמָהּ מַתָּנָה. אָמַר לֵיהּ. הָכָא אָתָא רִבִּי מַפְקַח חָכְמְתָה וּמַפְסְדָא לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּזֵי. לֵית יְכִיל. דְּתַנִינָן תַּמָּן. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי. וּמֵת. יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג יָבוּן לֵיהּ. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִלְוֶה בְעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין וּבִלְבַד יוֹרְשִׁין קַרְקַע. אָמַר רִבּי יוֹסֵה. הָדָא דְתֵימַר בְּהֵן דַּהֲוָה קָאִים גַּבֵּיהּ עַד שָׁעָה דְמִית. בְּרַם אִם עֲלִיל וּנְפִיק אֲנָא אֲמַר. כְּבַר יְהִיב לֵיהּ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה אֲמַר דְּלָא יְהִיב לֵיהּ. רִבִּי חֲנִינָה הֲוָה מִישְׁתָּעֵי אָהֵן עוֹבְדָא. לֵוִי פְרִיסָא הֲוָה עֲבַר מִן אֲתַר לַאֲתַר. נַפְקִין קְּרִיבֵיהּ דְּגָנִיבָא מֵיכוּל עִמֵּיהּ. אֲמַר. יֵיבוּן לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּזֵיי וְאִיתְגָּרוּן לַחְמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
לית יכיל. ואעפ''כ אין אתה יכול להפסידו דהא תנינן תמן סוף פ''ק תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה דמוקמינן התם בשכ''מ ונותנין:
כרבי שמעון. כלומר וכרבי שמעון שזורי דמתניתין דאמר אף המסוכן אלמא דמדמי שכ''מ והיוצא בקולר להדדי:
דרבי יוחנן פליג יבון ליה. כלומר השתא דסלקא לן דמתניתין היוצא בקולר כמתנת שכ''מ היא וא''כ מן הדין ליתן לרבי אבונא מאי אמרת דכתוב הוא ואין נגבית מן היורשין כרב לעיל אע''פ כן יתנו לו דהא ר' יוחנן פליג התם ואמר מלוה ע''פ נגבית מן היורשים אם ירשו קרקע דס''ל שעבודא דאורייתא וה''נ מיירי שירשו קרקע והנכון דגרסינן כד שמעין דר' יוחנן פליג יבון ליה כלומר כששמעו הקרובים דר''י פליג וס''ל דמלוה ע''פ נגבית מן היורשין נתנו לו לר' אבינא וע''ז שייך שפיר הא דבתרה מילתיה דר' חנינא אמרה דלא יהבין לי'. וטעות המדפיס הוא שהיה כתוב כד ונתחלף לו הד' בר' והדפיס כרבי והרבה כמו זה נמצא בספרי דפוס הירושלמי:
הדא דתימר. לפרושי מתני' דהאומר תנו מנה קאי דוקא באם היה עומד עליו עד שעה שמת וראינו שלא נתנו לו אי נמי אמילתיה דר' יוחנן מיתפרשא:
ברם אם עליל ונפיק. אבל ראינו יוצא ונכנס. כלומר שלא עמדו עליו ואין אנו יודעין ודאי שלא נתן לו חוששין שמא כבר נתן לו קודם שמת:
מילתיה דר''ח. ממעשה של ר''ח שמעינן שלא נתנו לו יורשי גניבה לר' אבינא דר''ח היה מספר המעשה בלוי פריסא משם מקום והיה עובר בדרך ממקום למקום ויצאו קרובים של גניבה לטעון ולהתלוות עמו על הדרך ואמר להם ייבון כלומר מפני מה אין אתם ניתנים לר' אבינא המעות:
ואיתגרון לחמא. והתגרו והתריסו נגדו ללחום עמו בדברים:
הכא אתא רבי. על רבי בא אמר דבא כאן להוציא דין מחכמתו ולהפסיד לרבי אבינא זוזי:
כהדא. מעשה בגניבה שהוציאוהו ליהרג למלכות ואמר יתנו לרבי אבינא מעות מיין דכפר פניא שהיה לו:
ולא יבון ליה. וקאמר הש''ס שלא נתנו לו משום דחשו להא דרב דאמר בפ' גט פשוט היורש כמשועבד דין היורשין כדין הלקוחות דמלוה ע''פ אין נגבית מהן:
ופריך ולא יתנו לו משום חוב אבל יתנו לו משום מתנה. דמתנת שכ''מ היא:
חשו להא דר''א. דר''א מסופק הוא אם כמתנת שכ''מ הוא או כמתנת בריא הוא ולא נקנה לו:
אייתי דרבי זעירא. תלמידי ר''ז הביאו לרבי יצחק ותנון לי' ברייתא:
כגיטין כן מתנה. כמו גט של היוצא בקולר כך המתנה מה גט כיון דאמר כתבו אע''ג דלא אמר תנו נותנין אף מתנה כיון דאמר תנו אע''ג דלא קנו מיניה:
או מה גיטין. אם לגיטין מדמית לה מה גט אם לא נתנו לה בחיים לאו כלום הוא דהא אין גט לאחר מיתה וצריך שיתנו לה בעודו בחיים אף מתנה כן והכא הרי לא ניתן לו מחיים:
תַּנֵּי. אַף הַחוֹלֶה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן. מַה בֵין מְסוּכָּן מַה בֵין חוֹלֶה. חוֹלֶה כְדֶרֶךְ הָאָרֶץ. וּמְסוּכָּן כָּל שֶׁקָּפַץ עָלָיו הַחוֹלִי. דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד וְהָרְחוֹקִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְאִם קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי אֵילּוּ וְאֵילּוּ נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. דֵּלֹמָא. רִבִּי הוּנָא רִבִּי פִינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקוֹן מְבַקְּרָא לְרִבִּי יוֹסֵי בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין. אָמַר לוֹן. בִּי בָעִיתוֹן מְקַייְמָה מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני אף החולה. לאו דוקא מסוכן קתני במתני' אלא אף החולה ומיירי נמי שהוא מסוכן מחמת חליו אלא שלזה שקפץ עליו חליו קראוהו מסוכן כדמפרש ואזיל:
דרך הארץ. של ביקור חולים:
דלמא. מעשה הי' שנכנסו ר' הונא ור' פינחס ור' חזקיה לבקר את ר' יוסי אחר ג' ימים:
בי בעיתון מקיימא מתניתא. בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים ומפני שהיו חביריו אמר להם כן שדינם כדין הקרובים ומיודעים:
משנה: מִי שְׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר וְאָמַר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלִי יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי רָצָה לְשַׂחֵק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָֽמְרוּ חֲכָמִים אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל הֲרֵי זֶה גֵט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ אֵינוֹ גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ואמר כל השומע את קולי. ופי' שמו ושם אשתו ושם העיר:
הרי אלו יכתבו ויתנו. דכשעת סכנה היא:
רצה לשחק בה. הואיל ולא אמר תנו:
מעשה בבריא. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו ה''ז גט ומעשה נמי בבריא כו':
אם מעצמו נפל ה''ז גט. דדעתו היה מתחלה לכך וסופו הוכיח והוי ליה כמפרש לים ומסוכן והלכה כרשב''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source