עַד כְּדוֹן כְּסָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין. הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ שֶׁהִיא תְרוּמָה וּכְסָבוּר שֶׁמּוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַייָבִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּסָבוּר כֹּהֵן שֶׁהוּא חוּלִין. וְיֵשׁ פִּיגּוּל בְּחוּלִין. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּיוֹדֵעַ בָּהֶן שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ. וְסָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְפַגֵּל בַּקּוֹדֶשׁ. וְהָכָא בְּיוֹדֵעַ שֶׁהִיא תְרוּמָה וְסָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויש פיגול בחולין. בתמיה והיאך שייך לומר שנתכוין לפגל בזה שהוא כסבור של חולין אלא ע''כ כן אנן קיימין ביודע בהן שהוא קדש אלא כסבור שמותר והכי נמי בתרומה דאומר מותר נמי שוגג הוא:
אם כסבור בהן שהוא חולין. והיינו שוגג:
הכהנים שפיגלו במקדש מזידים חייבין. הא שוגגין פטורין ובתוספתא פ''ג גריס הכי בהדיא ובמה אנן קיימין הא דשוגגין פטורין:
נישמעינה. לזה מן הדא:
היה יודע בה שהיא תרומה. אלא שהיה כסבור שמותר לטמאותה מהו אם אומר מותר שוגג מיקרי או כמזיד הוא שהרי בכוונה עשה:
עד כדון. בעיא היא עד כאן לא שמענו ממתני' שוגג פטור אלא בששגג וכסבור שהוא חולין וטימאו וכגוונא דכל שוגג דעלמא:
הלכה: רִבִּי יוּדָן לֹא נָחַת לְבֵית ווַעֲדָא. קָם עִם רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ. מַה חַדְתִּין יֵומְרוּן. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הַמְטַמֵּא אֵינוֹ כְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. מִן הָדָא תְּרוּמָה וְנִיטְמֵאת. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר שֶׁנִּיטְמֵאת מֵאֵילֶיהָ וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּהִיא מַתְנִיתָא. דָּן אֶת הַדִּין. זִיכֶּה אֶת הַחַייָב וְחִייֵב אֶת הַזַּכַּאי. טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. בַּדִין 30a הָיָה שֶׁאֲפִלוּ בְּמֵזִיד יְהֵא פָטוּר. לָמָּה אָֽמְרוּ חַייָב. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוֹדִיעַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּדִין הָיָה אֲפִלוּ שׁוֹגֵג יְהֵא חַייָב. וְלָמָּה אָֽמְרוּ פָּטוּר. מִשּׁוּם קְנָס. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר וּבְמֵזִיד חַייָב. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּמִשּׁוּם קְנָס. מִתְנִיתָא מְסַייעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. הַנּוֹתֵן עוֹל עַל גַבֵּי פָּרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַייָב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
וחייב בדיני שמים. פורענות על שהפסיד בידים לישראל:
מתניתא. ברייתא מסייע ליה לר''י דתניא הנותן עול ע''ג פרתו של חבירו. ע''ג פרת חטאת שנפסלת במלאכה פטור לשלם מדיני אדם דהיזק שאינו ניכר הוא וכר' יוחנן:
חיילי' דר' יוחנן. ראייתו של ר''י דעיקר החיוב משום תקנה הוא ומן הדין פטור הוא לעולם מן הדא דקתני במתני' המטמא כו' בשוגג פטור במזיד חייב ומדקתני ברישא שוגג פטור והדר במזיד חייב אלמא דמדינא פטור הוא וכדרך התנא לשנות הפשוט פשוט קודם:
ור' יוחנן אמר בדין היה שאפי' במזיד יהא פטור. דס''ל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולמה אמרו חייב משום קנס כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו:
בדין היה אפי' שוגג שיהא חייב. דקסבר היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומן התורה אפי' שוגג חייב דלא חילקה התורה בהיזק הבא בידי אדם עצמו בין שוגג למזיד כדאמר בהחובל פצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע לבעלים דאי מחייבת ליה לא אתי לאודעינהו ואכלי איסורא אבל מזיד איהו ודאי מודע להו דהא לצעוריה קא מיכוין:
ה''ג רבי יהודה ברבי אומר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע ורבי יוחנן אמר בדין הי' שאפילו במזיד יהא פטור כו' ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות והגי' מוטעי' טעות דמוכח:
דהיא מתניתין. וכהא דשמעינן מהאי מתניתין דבכורות דתנן דן את הדין כו' וטימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו דאמר רבי ירמיה במגיע לידו מיירי שנטל השרץ ביד והגיע לטהרת חבירו כדי להחזיק דבריו ומזיד מיקרי והילכך חייב וכן אמר שמואל במגיע לידו אלמא מטמא כעושה מעשה דמי:
א''ל תיפתר. לההיא מתני' שנטמא' מאליה ולית ש''מ כלום למטמא בידו שיהא פטור דכעושה מעשה הוא:
מן הדא. מהאי מתניתין שמעינן לה דתנן בפרק הגוזל גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך ופטור לשלם הזיקו:
גמ' לא נחת לבית וועדא. לא נכנס לבית המדרש ופגע בר' מנא וא''נ מה חידוש אמרו בבה''מ היום וא''ל כן אמר רבי יוסי המטמא טהרותיו של חבירו אינו כעושה מעשה. ופטור דהיזק שאינו ניכר הוא:
ואמר ר''י. כלומר והיינו כר' יוחנן דשמעינן מיניה דבמזיד נמי מדינא פטור אלא משום קנס הוא דאלת''ה איפכא הוי מיבעי ליה למיתני:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַה טַעַם אָֽמְרוּ. קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּ הַכֹּל קוֹפְצִים עָלֶיהָ לִישָּׂא מִפְּנֵי חִינָּה. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְהוּא שֶׁתְּהֵא יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר קִידּוּשִּׁין. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נִישֵּׂאת לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי חִינָּה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר קִידּוּשֶׁיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני חינה. כלומר שחכמים תיקנו נשואין לקטנה והילכך תיקנו נמי שתהא אוכלה בתרומה כדי שיהא לה חן להנשא שידעו שנשואיה נשואין גמורין ויהיו קופצין עליה לישא אותה:
והוא. שיהא בה דעת שתהא יודעת לשמור קידושיה:
מתני' אמרה כן. דתנן בפ' יוצא דופן בת ג' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו' נישאת לכהן תאכל בתרומה והתם ע''כ ע''י אביה מיירי וקתני נישאת דמשמע מעצמה אלא לאו ש''מ דאקידושין קאי שהיא יודעת בעצמה לשמור קידושי'. והיותר נראה דגרסינן להא בתר להאי דר' חנניה דפליג על ר' שמי וקאמר דאדרבה מן מה דאמר ר' יוחנן טעמא מפני חינה ש''מ דאף שאינה יודעת לשמור דזיל בתר טעמא ועלה קאמר ר' אימי מתני' אמרה כן דהתם בבת ג' ויום א' קאמר ומשמע אע''פ שאינה יודעת לשמור:
הלכה: הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָה כול'. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. נִרְאִין דְּבָרָיו בְּפִיקַּחַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ דַּעַת שֶׁהִיא יּוֹצָא בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֶשֶׁת שֶׁאֵין לָהּ דַּעַת לֹא תֵצֵא אֶלָּא לְדַעַת. וְלֹא עֵדוּת הִיא. אַף אָבִיו כְּיוֹצֵא בָהּ. וּמוֹסִיפִין עַל הָעֵדוּת. רִבִּי חֲנִינָה סָבַר. בְּפִיקַּחַת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ. רִבִּי יוֹסֵי סְבַר מֵימַר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְאִמָּהּ וְנִתְגָּֽרְשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' חנינא בעי כו'. גרסינן לה ביבמות פ' חרש ושם מפורש ע''ש:
משנה: הֵעִיד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָה עַל הַחַרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לַכֹּהֵן שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה וְאִם מֵתָה בַּעֲלָהּ יוֹרְשָׁהּ וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַבִּירָה שֶׁיִּטּוֹל אֶת דָּמָיו וְעַל הַחַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת מִפְּנֵי תִיקּוּן הַמִּזְבֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
שאוכלת בתרומה. דרבנן ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא:
מריש. קורה שגזלו ובנאו בבירה בבית גדול שיטול הנגזל את דמיו:
מפני תקנת השבים. שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר המריש עצמו ימנע מלעשות תשובה:
שלא נודעה לרבי'. שהיא גזולה:
שהיא מכפרת. ואין צריך להביא אחרת:
מפני תיקון המזבח. שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה ונמצא מזבח בטל שנמנעים מלעבוד עבודה:
ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן. והיא יתומה דלא הוו נשואיה אלא מדרבנן:
מתני' על החרשת שהשיאה אביה. אע''ג דהויא א''א גמורה כגון שהשיאה אביה בקטנותה וקיבל קידושיה כשהיא קטנה אפ''ה היא יוצאת בגט אפי' לאחר שגדלה ופקע כח האב ממנה מקבלת היא את גיטה ואע''ג דלית בה דעת שהאשה מתגרשת בע''כ הילכך לא בעינן דעתה:
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁעִירֵב. נִּיסֵּךְ וְעִירְבְּבָהּ. בַּתְּחִילָּה וְהוּא חַייָב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. הָתִיב רִבִּי אַבָּא. 30b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ וְשִׁיבֵּר אֶת הַצְּלוֹחִית. כַּתְּחִילָּה הוּא חַייָב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. מָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. בַּתְּחִילָּה הוּא חַייָב מִיתָה וְלִבְּסוֹף בַּתַּשְׁלוּמִין. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר. בְמֵזִיד חַייָב. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם קְנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
המטמא כו'. וזו נמי הוכחה היא דע''כ לאו מנסך ממש מפרשינן לה מדחשיב להו להני תלתא במתני' וקאמר ר''י דחיובא משום קנסא הוא וש''מ דמנסך נמי דומיא דהני הוי דליכא חיוב מיתה בהו אלא תשלומין משום קנס וה''ה למנסך:
הגע עצמך. שהדליק גדישו של חבירו בשבת גרסינן. דקי''ל בפ' המניח דפטור מפני שנידון בנפשו. א''נ ביה''כ כר' נחוניה בן הקנה שהיה עושה יה''כ כשבת לתשלומין. ואמאי ה''נ נימא בתחילה כשהתחיל להדליק הגדי' בא עליו חיוב מיתה וההפסד של חבירו בא אח''כ אלא לאו ש''מ דכמיתה ותשלומין באין כאחד חשבינן ליה וה''נ לא שנא דפטור מתשלומין אם יש כאן חיוב מיתה:
הגע עצמך שהרג את הנפש ושיבר את הצלוחית. כאחד וכגון שזרק עליו צלוחית והרגו ומחמת כן נשבר הצלוחית וה''נ נימא דחייב דחיוב מיתה בתחילה הוא כשזרקו עליו ואח''כ בא עליו חיוב התשלומין ואנן קי''ל דפטור:
ניסך ועירבבה. אם בשעה שניסך לע''ז עירבבה גם כן ביין אחר אם חייב בתשלומין או לא וקאמר בתחילה כו' כלומר דחייב דאין מיתה ותשלומין באין כאחד מיקרי דבתחילה כשניסך חייב מיתה ולבסוף כשעירב חייב בתשלומין:
רב הונא בשם רב. אמנסך דמתניתין קאי דמפרש ליה והוא שעירב כלומר דהיינו מערב דאי מנסך ממש קם ליה בדרבה מיניה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source