עַד שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַי נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם. עַד שֶׁיֹּאמַר. נִכְתַּב לִשְׁמָהּ וְנֶחְתַּם לִשְׁמָהּ. בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר שְׁמוֹתָן שֶׁל עֵדִים בִּשְׁעַת חֲתִימָתָן. אָמַר לוֹן. גּוֹיִם לוּקְיָן חֲתוּמִין עָלָיו. 2b וְאַתֶּם אוֹמְרִין אָכֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַגִיטִּין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁמוֹתָן כְּשֵׁם גּוֹיִם הֲרֵי אֵילּוּ כְשֵׁירִין מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ שְׁמוֹתָן כִּשְׁמוֹת הַגּוֹיִם. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ. הָא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא. מַאי כְדוֹן. רִבִּי בֵּבַי בְשֵׁם רִבִּי אִסִּי. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב. בְּמָקוֹם יְהוּדָאִיקֵי. אִם אֵין שָׁם יְהוּדָאִיקֵי. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אִם אֵין שָׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת מְצָרֵף עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי אָבִין. נוֹחַ לִי לְקַייְמוֹ בְּחוֹתְמָיו וְלֹא לְצָרֵף עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. מָאי כְדוֹן. אֲפִילוּ בַחֲנוּתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שיאמר. אמתני' קאי דצריך השליח שיאמר ג''כ שנכתב ונתחתם ביום כלומר שנחתם בו ביום שנכתב דהא תנן לקמן בפ''ב נכתב בלילה ונחתם בלילה כשר אלא באותו יום שנכתב קאמר ומשום מוקדם וכן צריך שיעיד בפירוש שנכתב ונחתם לשמה:
אפי' בחנותן של ישראל. שרי ולא חיישינן למידי:
מאי כדון. ומאי הוי עלה:
נוח לו לקיימו בחותמיו. כלומר אי דמצרכת ליה לטרוח ולהביא עשרה בני אדם משום חששא ושיכירו שמות העדים נוח לו להתקיים בחותמיו ולא למיטרח למיכנף עשרה בני אדם:
מצרף עשרה בני אדם. כדי לפרסם הדבר:
אם אין שם. מקום קבוע למושב הדיינים כותבין בבית הכנסת:
במקום יהודאיקי. במקום מושב הדיינים. בב''ר ולוט ישב בשער סדום אותו היום מינוהו ארכי יודקי ראש הדייני'. וטעמא כדי לפרס' הדבר ולא אתי למיטעי נמי בשמות העדים:
מתניתא. ברייתא מסייע לר' יוחנן דקתני כל הגיטין הבאין ממדינת הים כו' ולא מכשרינן אלא בחוצה לארץ כדקאמר טעמא דשכיחי ישראל בח''ל ששמותם כשם העכומ''יז ולא חיישינן שמא עכומ''ז הן אבל בא''י דלא שכיחי שיהו שמותן כשם עכומ''ז לא דמספקינן להו דילמא עכומ''ז הן יפסול:
ואתם אמרין אכין. בתמיה שאתם מסופקים ורוצים להכשיר אע''פ שאינו מכירן ומאי קא מיבעיא לכו:
אמר לון עכומ''ז לוקין. כמו קלין ופסולין ודוגמתו אין עיקרא הוא דלקי מן דאשה בעשרה יוחסין הל' ד' כלומר עכומ''ז פסולין חתומין עליו שאנו רואין שמותן כשם העכומ''ז:
בעא קומי ר' יוחנן. אם צריך נמי שיהא מכיר שמותן של העדים בשעת חתימתן וכלומר אם אנו רואין עכשיו לפנינו שמות העדים כשמו' העכומ''ז אי ניחוש דילמא עכומ''ז נינהו וצריך שיכירן ולהעיד בפנינו או לא והאי בעיא בא''י קאי כדמוכח מדלקמן:
מאי כדון. אכתיבת הגט קאי היאך נוהגין במקום כתיבתו דלא ליפוק חורבא מיניה:
וְלֹא אָמַר. נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם נִכְתַּב לִשְׁמָהּ וְנֶחְתַּם לִשְׁמָהּ. נֵימַר מַה דִשְׁאִיל אֲמוֹרָא. אָמַר לֵיהּ. וְיֵידָא דְאָמַר רָבִין בַּר רַב חִסְדָּא. אַייתֵי גִיטָא וּנְתָנוֹ לָהּ. וְלֹא אָמַר לָהּ. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. טְלֵיהוּ מִמֶּנָּה וֶאֱמוֹר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. 3a וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר. אֵינוֹ גֵט עַד שֶיֹּאמַר לָהּ בִּשְׁעַת מַתָּנָה. שֶׁהוּא גִיטֵּיךְ. דְּרִבִּי יוֹחָנָן ייָבֹא מִן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְלֹא מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שֶׁאִם אָמַר לָהּ בִּשְׁעַת מַתָּנָה. שֶׁהוּא גִיטֵּיךְ. שֶׁאֵינוֹ גֵט. וְהָכָא אֲפִילוּ אִם אָמַר לָהּ בִּשְׁעַת מַתָּנָה. שֶׁהוּא גִיטֵּיךְ. אֵינוֹ גֵט עַד שֶיֹּאמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא מִיסְבּוֹר סְבַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. הִתְקַבַּלְתִּי גִיטִּי מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלִי. וְהָא תַנִּינָן. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מֵבִיאָה גִיטָּהּ. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא מִשְּׁלוּחֵי הַבַּעַל קִבְּלָה. מַאי כְדוֹן טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי לְהַחֲזִיקָהּ גְּרוּשָׁה בִּפְנֵי שְׁנַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי כדון. ומ''ט דר''י וקאמר כדי להחזיקה גרושה בפני שנים והילכך צריך שיתן לה בפני שנים ולא משום חששא אחרינא:
והא תנינן. לקמן פ''ב האשה עצמה מביאה גיטה ואמאי נאמנת ניחוש לומר שמא משליח הבעל קיבלה והא קאמרת שאינה נאמנת:
אלא. ע''כ דלא דמי כלל להא דרשב''א דשאני התם דהבעל הוא בעצמו נותן לה והילכך בהא גיטיך סגי דהא נתן לה מתחילה בפני ב' עדים אלא שנתן לה בתורת שט''ח וכשאומר עכשיו זהו גיטיך שפיר אבל הכא גבי שליח היינו טעמא דר' יוחנן דמיסבר סבר שאין האשה נאמנת לומר התקבלתי גיטי מיד שליח בעלי ואם לא יאמר לה בפני שנים לא תהא נאמנת אח''כ להנשא בגט זה:
והכא לר' יוחנן הא קאמרת שאפי' אם אמר לה אחר כך בשעת מתנה הא גיטיך לאו כלום הוא עד שיאמר לה בפני שנים בפ''נ ובפ''נ:
שאינו גט. בתמיה כלומר שמא אינו גט הוא הא ודאי גט הוא וטפי לא בעינן לר' שמעו בן אלעזר:
דרבי יוחנן ייבא מן רשב''א. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס שרוצה לדמות הא דר''י לדרשב''א דמי לא מודה רשב''א שאם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך דסגי בהא:
ור' יוחנן. וקאמר הש''ס הא דר' יוחנן כרשב''א אתייא דאמר לקמן פ' הזורק הלכה ב' גבי הא דתנן אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קורא' והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וקאמר רשב''א עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה בשעת המתנה הא גיטיך דנתינה הראשונה לאו כלום הוא:
ויידא. ואיזה הוא דאמר רבין כו' ושאל לר' יוחנן וא''ל שיטלוהו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר בפ''נ ובפ''נ מפני שצריך לומר בשעת נתינה דוקא ואם כן ניפשוט נמי מינה שצריך ליטלו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר ג''כ שנכתב ונחתם ביום ולשמה דאפי' בדיעבד מעכב:
נימר. ונשמע זה ממה דשאיל לאמורא קדמאה כעין בעיא זו:
ולא אמר כו'. בעיא היא אם לא אמר השליח בפ''נ ובפ''נ וביום ולשמה כדמצרכינן לעיל מהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source