משנה: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ אִם שׁוֹגֵג פָּטוּר וְאִם מֵזִיד חַייָב. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִים חַייָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מזידים. שידעו שפסולים בכך חייבין לשלם דמיהן לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים ואי נמי נדבה היא שאינו חייב בתשלומין מ''מ קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון נתכוין:
הכהנים שפיגלו במקדש. את הזבח במחשבת חוץ לזמנו ולא הורצה לבעלים:
במזיד חייב. ובדין הוא דמזיד נמי פטור דהיזק שאינו ניכר הוא ולאו שמי' היזק אלא משום קנס שלא יהא כל אח' וא' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני:
והמנסך שמערב יין נסך ביין כשר ואוסרו בהנאה. ואית דאמרי מנסך ממש ובגמ' מפרש לה:
והמדמע. מערב תרומה בחולין ומפסידו שצריך למכרן לכהנים בזול:
מתני' המטמא. טהרותיו של חבירו:
אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִין יִשָּׁבֵעַ. שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִבָּחֵן. שֶׁמִינּוּהוּ בֵּית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. שֶׁדַּרְכּוֹ לִבָּחֵן. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. חִילּוּף הַדְּבָרִים. אֶפִּיטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִין יִשָּׁבֵעַ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְנוֹשֵׂא שָׂכָר. שֶׁמִינּוּהוּ בֵּית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. דִּיכִיל מֵימַר לֵיהּ. טָבוֹת הֲוֵינָא עֲבִידְנָא לָךְ. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין 29b וּדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין. וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר כְּאַבָּא שָׁאוּל בָּעֵי הוּא בַּר נַשׁ מִיתַּן מְהֵימָן וּמִיקְרַייָא מְהֵימָן. וּדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה כְּאַבָּא שָׁאוּל. אֲפִילוּ דְּיִסְבּוֹר כְּרַבָּנִין אָדָם מַבְרִיחַ עַצְמוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה וְאֵין אָדָם מַבְרִיחַ עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ודר' יוסי בר''ח. והא נמי דאמרת ר''י בר''ח כאבא שאול ולא כרבנן ליתא דאפי' יסבור כרבנין אפ''ה בההיא ס''ל משל אפטרופו' וטעמא דאדם מבריח עצמו מן השבועה ואי רמית עליה אתי לאמנועי אבל אין אדם מבריח עצמו כ''כ מן התשלומין והילכך התם ליכא למיחש אי מחייבת ליה דאתי לאמנועי:
דר''י כרבנן כו'. כלומר דדחי לה הש''ס הא דקאמרת דר' יוחנן כרבנן ליתא דאפי' יסבור כאבא שאול כלומר אפי' כאבא שאול מצי למיסבר דמודי הוא הכא ר' יוחנן משום דרוצה בן אדם ליתן כמה כדי לקרותו מהימן וניחא ליה בכך אבל התם אי מחייבת ליה בתשלומין אתי לאמנועי שהרי לא הועמד אלא לתקנת העולם שלא יזיק השור הילכך חיישינן:
ודרבי יוסי בר חנינא כאבא שאול. דלא חייש במינהו ב''ד משום אמנועי והילכך התם למי האפטרופין משלמין:
אתיא דר' יוחנן. דאמר לעיל משל יתומין הן משתלמין כרבנן דהכא דאמרי אם מינהו בית דין לא ישבע משום דאתי לאמנועי והכא נמי אין מחייבין האפיטרופין לשלם כי היכי דלא ליתי לאמנועי והתם נמי במינהו בית דין מיירי כדקתני בית דין מעמידין להן:
מפני שהוא כנושא שכר. בההיא הנאה דמיקרי מהימן שנתמנה ע''י ב''ד כנושא שכר הוא והילכך ישבע:
מפני דיכיל. אפטרופוס למימר טובה בעלמא הוינא עבידנא לך שנעשיתי אפטרופוס ולא מתוך הנאת ממון ואי רמית עליה שבועה אתי לאמנועי:
ה''ג אבא שאול אמר חילוף הדברים אפיטרופוס שמנהו אבי יתומים לא ישבע מפני דיכול כו' שמינהו ב''ד ישבע מפני שהוא כנושא שכר. ובספרי הדפוס נתחלפ' הגי':
שאין דרכו לבחון. בני אדם ולידע מי הוא נאמן ולפיכך ישבע אבל ב''ד דרכן לבחון ולבדוק אם הוא אדם כשר ונאמן ואם לא היה מוחזק להן בנאמן לא היו מעמידין אותו ולפיכך לא ישבע:
עַד כְּדוֹן כְּסָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין. הָיָה יוֹדֵעַ בָּהּ שֶׁהִיא תְרוּמָה וּכְסָבוּר שֶׁמּוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַייָבִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּסָבוּר כֹּהֵן שֶׁהוּא חוּלִין. וְיֵשׁ פִּיגּוּל בְּחוּלִין. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּיוֹדֵעַ בָּהֶן שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ. וְסָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְפַגֵּל בַּקּוֹדֶשׁ. וְהָכָא בְּיוֹדֵעַ שֶׁהִיא תְרוּמָה וְסָבוּר לוֹמַר שֶׁמּוּתָּר לְטַמּוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויש פיגול בחולין. בתמיה והיאך שייך לומר שנתכוין לפגל בזה שהוא כסבור של חולין אלא ע''כ כן אנן קיימין ביודע בהן שהוא קדש אלא כסבור שמותר והכי נמי בתרומה דאומר מותר נמי שוגג הוא:
אם כסבור בהן שהוא חולין. והיינו שוגג:
הכהנים שפיגלו במקדש מזידים חייבין. הא שוגגין פטורין ובתוספתא פ''ג גריס הכי בהדיא ובמה אנן קיימין הא דשוגגין פטורין:
נישמעינה. לזה מן הדא:
היה יודע בה שהיא תרומה. אלא שהיה כסבור שמותר לטמאותה מהו אם אומר מותר שוגג מיקרי או כמזיד הוא שהרי בכוונה עשה:
עד כדון. בעיא היא עד כאן לא שמענו ממתני' שוגג פטור אלא בששגג וכסבור שהוא חולין וטימאו וכגוונא דכל שוגג דעלמא:
הלכה: רִבִּי יוּדָן לֹא נָחַת לְבֵית ווַעֲדָא. קָם עִם רִבִּי מָנָא אָמַר לֵיהּ. מַה חַדְתִּין יֵומְרוּן. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הַמְטַמֵּא אֵינוֹ כְעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. מִן הָדָא תְּרוּמָה וְנִיטְמֵאת. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר שֶׁנִּיטְמֵאת מֵאֵילֶיהָ וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּהִיא מַתְנִיתָא. דָּן אֶת הַדִּין. זִיכֶּה אֶת הַחַייָב וְחִייֵב אֶת הַזַּכַּאי. טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. בְּמַגִּיעוֹ לְיָדוֹ. רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. בַּדִין 30a הָיָה שֶׁאֲפִלוּ בְּמֵזִיד יְהֵא פָטוּר. לָמָּה אָֽמְרוּ חַייָב. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוֹדִיעַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּדִין הָיָה אֲפִלוּ שׁוֹגֵג יְהֵא חַייָב. וְלָמָּה אָֽמְרוּ פָּטוּר. מִשּׁוּם קְנָס. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר וּבְמֵזִיד חַייָב. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּמִשּׁוּם קְנָס. מִתְנִיתָא מְסַייעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. הַנּוֹתֵן עוֹל עַל גַבֵּי פָּרָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַייָב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
וחייב בדיני שמים. פורענות על שהפסיד בידים לישראל:
מתניתא. ברייתא מסייע ליה לר''י דתניא הנותן עול ע''ג פרתו של חבירו. ע''ג פרת חטאת שנפסלת במלאכה פטור לשלם מדיני אדם דהיזק שאינו ניכר הוא וכר' יוחנן:
ואמר ר''י. כלומר והיינו כר' יוחנן דשמעינן מיניה דבמזיד נמי מדינא פטור אלא משום קנס הוא דאלת''ה איפכא הוי מיבעי ליה למיתני:
חיילי' דר' יוחנן. ראייתו של ר''י דעיקר החיוב משום תקנה הוא ומן הדין פטור הוא לעולם מן הדא דקתני במתני' המטמא כו' בשוגג פטור במזיד חייב ומדקתני ברישא שוגג פטור והדר במזיד חייב אלמא דמדינא פטור הוא וכדרך התנא לשנות הפשוט פשוט קודם:
ור' יוחנן אמר בדין היה שאפי' במזיד יהא פטור. דס''ל היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולמה אמרו חייב משום קנס כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו:
בדין היה אפי' שוגג שיהא חייב. דקסבר היזק שאינו ניכר שמי' היזק ומן התורה אפי' שוגג חייב דלא חילקה התורה בהיזק הבא בידי אדם עצמו בין שוגג למזיד כדאמר בהחובל פצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע לבעלים דאי מחייבת ליה לא אתי לאודעינהו ואכלי איסורא אבל מזיד איהו ודאי מודע להו דהא לצעוריה קא מיכוין:
ה''ג רבי יהודה ברבי אומר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיהא מודיע ורבי יוחנן אמר בדין הי' שאפילו במזיד יהא פטור כו' ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות והגי' מוטעי' טעות דמוכח:
דהיא מתניתין. וכהא דשמעינן מהאי מתניתין דבכורות דתנן דן את הדין כו' וטימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו דאמר רבי ירמיה במגיע לידו מיירי שנטל השרץ ביד והגיע לטהרת חבירו כדי להחזיק דבריו ומזיד מיקרי והילכך חייב וכן אמר שמואל במגיע לידו אלמא מטמא כעושה מעשה דמי:
א''ל תיפתר. לההיא מתני' שנטמא' מאליה ולית ש''מ כלום למטמא בידו שיהא פטור דכעושה מעשה הוא:
מן הדא. מהאי מתניתין שמעינן לה דתנן בפרק הגוזל גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך ופטור לשלם הזיקו:
גמ' לא נחת לבית וועדא. לא נכנס לבית המדרש ופגע בר' מנא וא''נ מה חידוש אמרו בבה''מ היום וא''ל כן אמר רבי יוסי המטמא טהרותיו של חבירו אינו כעושה מעשה. ופטור דהיזק שאינו ניכר הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source