משנה: עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ אִם לְשׁוּם עֶבֶד יִשְׁתַּעְבֵּד אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי לַאֲחֵרִים וְשִׁיחְרְרוֹ שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַייָב כְּלוּם אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושיחררו. בגמרא מפרש מי שחררו. וכולה מתני' מפרשינן בגמרא לפי המסקנא:
אפותיקי. פה תהא קאי מזה תגבה חובך וכגון שעשאו אפותיקי מפור' שא''ל לא יהא לך פרעון אלא מזה דאי באפותיקי סתם היאך שייך לומר בדברי רשב''ג המשחרר כותב למה ליה דליכתוב השתא הא כתוב וקאי דהא משתעבדי ליה כולהו נכסי:
ישתעבד. מפרש בגמרא:
מתני' עבד. כנעני שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים:
אָמַר רַב הוּנָא. קַשִּׁיתָא קוֹמוֹי רַב יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן דִּבְרֵיהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְהִילֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל כְּלוּם נִפְטְרוּ אֶלָּא מִמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. זֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרֶץ מִדְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרץ מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶן. תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר. שְׁנֵי שְׁמִיטִּין שְׁמִיטָָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה 22a שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג הַשְּׁמִיטָה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת נוֹהֶגֶּת שְׁמִיטָּה מִדִּבְרֵיהֶן. אֵימָתַי פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבִין עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ וְלֹא הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהֵא הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵילוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לכל יושביה. מלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שבעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה עליה ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו אלו השבטים:
היו עליה והיו מעורבבין כו' ת''ל יושביה. בזמן שהן מיושבין כתקנן ולא בזמן שהן מעורבבין ואינם ניכרין כל שבט ושבט בפני עצמו:
תמן. בבבל אמרין שאפי' למ''ד מעשרו' בבית שני מד''ת מודה בשמיט' שהיא מדבריהן שאינו נוהג אלא בשעה שהיובל נוהג כדדריש רבי וזה דבר השמיט' כו':
תמן. מן תמן קמא עד תמן בתרא ל''ג ויתור ל' הוא וכן ליתא להא בשביעית שם:
בשעה שהשמיט'. השמטת קרקע נוהגת בארץ כו' וא''כ למ''ד דבבית שני קיבלו מאליהן כל שהוא חובת הקרקע ולאו מד''ת השמטת כספים אינה נוהגת ג''כ אלא מדבריהן:
חזר רבי יוסי ואמר דלא הוא דאין השמטת כספים נוהגת בחוצה לארץ מדברי תורה אלא בזמן שהשמטת קרקע נוהגת בארץ מדברי תורה דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר השמטת קרקע והשמטת כספים:
אמר רבי יוסי וכי כו'. כלומר דרבי יוסי מתמה על הא דאמר למ''ד מעשרות מדבריהן ניחא וכי מה שייך שמיטת כספים למעשרות שהרי משגלו לבבל לא נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ ואם אח''כ כשחזרו קיבלו מאליהן המעשרות הרי מדבריהן הוא אבל השמטת כספים שהיא חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בח''ל ולעולם מן התורה הן:
קשיתא קימי רב יעקב. אהא דתנן הלל התקין פרוזבול קאי הניח' כמ''ד מעשרות מדבריהן בזמן בית שני ופלוגתא היא בשביעית פ''ו דלחד מ''ד מעשרות מדבריהן ושמיט' ויובל נמי מדבריהן וחד מ''ד ס''ל דשניהן מד''ת ואיכא למ''ד שאינם תלוין זה בזה כדלקמן ולמ''ד התם מעשרות ושמיטה ויובל בבית שני מד''ת קשיא והיאך הילל מתקין על דבר תורה שהוא היה בבית שני ואם מן התורה שביעת משמט וכי אתא הילל ותיקן לעבור על ד''ת:
אימתי פסקו היובלות. וקאמר דכתיב לכל יושביה בזמן שיושבין עליה ישראל ולא בזמן שגלו מתוכה:
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶבֶד שֶׁבָּרַח מִן הַשַּׁבּוֹיִין אֶצֶל רַבּוֹ אֵין רַבּוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבְּדוֹ וְצָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַמַּפְקִיר אֶת עַבְדּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבְּדוֹ וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. כָּל עָמָּא אָֽמְרִין דְּהוּא צָרִיךְ. וְאַתְּ אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ. שֶׁמָּא אֵינוֹ מְעַכְּבוֹ מִלּוֹכַל בַּפֶּסַח. כְּהָדָא דְתַנֵּי. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף וּמַלְתָּה אוֹתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ הוּא מְעַכְּבוֹ לוֹכַל בַּפֶּסַח. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת רַּבּוֹ אֵינוֹ מְעַכְּבוֹ מִלּוֹכַל בַּפֶּסַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין רבו רשאי לשעבדו. אם הוא לאחר יאוש וכופין אותו לכתוב לו גט שיחרור:
ואינו רשאי. כלומר שאינו מחויב דס''ל המפקיר עבדו א''צ גט שיחרור דס''ל כשמואל בבבלי דף ל''ח דדריש מדכתיב וכל עבד איש וגו' עבד איש ולא עבד אשה אלא כל עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי עבד שאין לו רשות לרבו עליו אין קרוי עבד וההיא דרשה מפקא לה לג''ש דלעיל:
כ''ע אמרין דהוא צריך. גט שיחרור מג''ש ואת אמרת א''צ:
שמא אינו מעכב. כלומר ואי משום קרא דכל עבד איש שמא לההיא דרשה איצטריך דכל שאינו תחת רשות רבו אינו מעכבו מלאכול פסחו אם אינו נימול כהדא כו':
רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר יֵיסִי בֶּן שָָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הַמִּתְייָאֵשׁ בְּעַבְדּוֹ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשַׁעְבְּדוֹ וְצָרִיךְ לִכְתוֹב לוֹ גֵּט שִׁיחְרוּר. שָׁמַע רִבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר. יָפֶה לִימְּדֵנִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּלוּם לָֽמְדוּ גֵּט שִׁחְרוּר לֹא מֵאִשָּׁה. מָה אִשָּׁה אֵינָהּ יוֹצֵאת מִשּׁוּם יִיאוּשׁ שֶׁצְּרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט. אַף עֶבֶד אִינוֹ יוֹצֵא מִשּׁוּם יִיאוּשׁ וְצָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המתייאש בעבדו. שאמר נתייאשתי ממנו ולשון הפקר הוא:
יפה לימדני ריב''ל. שצריך גט שיחרור דכלום למדו גט שיחרור לא מאשה דגמרינן ג''ש לה לה וכתב ונתן לה או חופשה לא ניתן לה מה אשה בשטר אף עבד נמי בשטר ומה אשה אינה יוצאה משום יאוש אלא שצריכה גט אף עבד כן:
הלכה: עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם חִזְקִיָּה. בְּדִין הָיָה שֶׁאֲפִילוּ לְשֵׁם עֶבֶד לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. וְלָמָּה אָֽמְרוּ יִשְּׁתַּעְבֵּד. שֶׁלֹּא יְהֵא עֶבֶד מַבְרִיחַ עַצְמוֹ מִן שַׁבּוֹיִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. רַבּוֹ נוֹתֵן אֶת דָּמָיו וּמְשַׁחְרְרוֹ. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא רַבּוֹ. הָא אַחֵר לֹא. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין יִשְׁתַּעְבֵּד. וְלָמָּא אָֽמְרוּ לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לוֹזָה עַל בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם כֵּן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצוּוִּין לִפְדּוֹת בֶּן חוֹרִין כָּךְ הֵן מְצוּוִּין לִפְדּוֹת אֵת הָעֲבָדִים. 22b אָהֵן תַּנָּייָא קַדְמִייָא סְבַר מֵימַר. מִצוּוִּין הֵן לִפְדּוֹת בְּנֵי חוֹרִין וְאֵין מְצוּוִּין לִפְדּוֹת אֵת הָעֲבָדִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אילא. מוקי נמי למתני' בלפני יאוש אלא דמפרש ישתעבד לרבו ראשון הוא דהא אכתי לא מייאש מניה בדין היה שאפי' אם פדאו זה לשם בן חורין ישתעבד לראשון:
שלא להוציא לוזה על בני חורין. דכיון שפדאו זה לשם בן חורין ויצא עליו קול בן חורין ואתה מוציא לעז עליו שישתעבד לראשון תו מימנעי ולא פרקי:
א''ר יוסי א''כ. בניחותא כלומר לפי דבריך היינו נמי דמסיים בתוספתא רשב''ג אומר בין כך כו' שכשם שישראל מצווין כו' דס''ל לעולם ישתעבד לראשון ולא חיישינן דילמא ממנעי ולא פרקי לפי שמצוה לפדות את העבדים כשם שהוא מצוה לפדות בן חורין:
אהן תנייא קדמייא. והאי ת''ק דמחלק בין פדאו לשם עבד או לשם ב''ח משום דסבר אין מצוה לפדות את העבדים והילכך חייש דאתי למימנע למיפרק והיינו כרבי אילא דכולה מתני' מיתפרשא לרבו ראשון בין אליבא דת''ק בין אליבא דרשב''ג:
לא אמר אלא רבו. מדקאמר רבו נותן דמיו משמע אבל אחר לא יכול ליתן דמיו לזה ולהחזיקו לעבדו וש''מ דלפני יאוש מיירי וישתעבד לשני עד שיחזיר לו ראשון את דמיו:
ומשחררו. ל''ג התם ולפי גי' הספר ה''ק אם רוצה אח''כ לשחרר משחררו שהרי היא נותן דמיו לשני וחוזר לו:
רבו נותן את דמיו. הכי קתני התם לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן דמיו:
מתניתא אמרה כן. מברייתא דתני בתוספתא שמעינן כן דלפני יאוש מיירי וישתעב' לרבו שני:
שלא יהא העבד מבריח עצמו מן שבויין. כלומר שלא יפיל עצמו לגייסי' ויצפה שיבריח עצמו אח''כ מן השבויין ויפקיע עצמו מיד רבו לפי שהוא יודע שרבו לא יפדה אותו מחמת חסרון דמים או מטעם אחר ואם יארע שבין כך עד שלא יוכל להבריח יפדהו אחרים שוב לא ישתעבד ולפיכך אמרו חכמים ישתעבד לשני:
בדין היה. שאפי' אם פדאו לשם עבד לא ישתעבד לו דהא לפני יאוש הוה:
גמ' בדין היה שאפי' לשם עבד לא ישתעבד. ה''פ דהאי סוגיא דר' אבהו ור' אילא לא פליגי באוקמתא דמתני' אלא בפירושא ותרווייהו מוקי למתני' בלפני יאוש שעדיין לא נתייאש רבו הראשון ממנו ור' אבהו מפרש ישתעבד דקאמר לרבו שני הוא כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source