הלכה: אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין כול'. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נִשְׁבָעוֹת לַשֶּׁקֶר וְקוֹבְרוֹת אֶת בְּנֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר לַשָׁוְא הִכִּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם. וְעוֹד שֶׁאֵימַת נְדָרִים עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִן הַשְּׁבוּעוֹת. עָֽבְרָה וְנִשְׁבְּעָה. רַב הוּנָא אָמַר. אִם נִשְׁבְּעָה נִשְׁבְּעָה. רַב אָמַר לְכַלָּתֵיהּ. אִילּוּלֵיהּ דַאֲנָא וַותְּרָן אֲפִילוּ קֳלוֹסִיתֵּיהּ דְּעַל רֵישָׁךְ דִּידִי הוּא. שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכַת בַּכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. אֵין לוֹ לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ וְלֹא בִכְסוּת בָּנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דערכין מסייע ליה לשמואל דקתני התם אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסו' אשתו אלמא בגדיה שלה הן. והתם מסיק דאפ''ה הלכתא כרב דלא אקני לה אלא כל זמן שהיא תחתיו:
זכת בכלים שעליה. ואין שמין לה בכתובתה:
אפילו קלוסיתה דעל רישך. כיפה שעל ראשך שלי היא דקסבר רב אלמנה שמין כל מה שעליה לפרעון כתובתה:
אם נשבעה נשבעה. וגובה כתובתה:
ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. מפני שאוסרת דבר מה עליה ואע''פ שבאמת שבועו' חמורין יותר:
גמ' וקוברות את בניהם דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא והילכך התקינו שתהא נודרת:
רַב הוּנָא אָמַר. מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ זְמַן בַּגֵּט. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְזִינָת עַד שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. הֶָלַךְ וְהִקְדִּים זְמַנּוֹ בַגֵּט. אָמַר. מוּטָב שֶׁתִּידּוֹן כִּפְנוּיָה וְאַל תִּדּוֹן כְּאֵשֶׁת אִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני מה התקינו זמן בגט. כדתנן בפ''ב הלכה ב' ושם מבואר וע''ש ואיידי דאיירי במילי דרב הונא נקט לה הכא:
משנה: 21b אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כָּל מַה שֶׁיִּרְצוּ וְגוֹבָה אֶת כְּתוּבָּתָהּ וְהָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. הִּלֵּל תִּיקֵּן פְּרוֹזְבּוֹל מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. אתרווייהו קאי גבי אלמנה שתהא נודרת ליורשים כל מה שירצו מפני תיקון העולם שיהיו הנשים נשאות לבעליהן ולא תדאגנה להפסיד כתובתן וגבי העדי' חותמין על הגט מפני תיקון העולם דהואיל ועדי מסירה כרתי שהעדים שנמסר בפניהם הגט לאשה הם עיקר הגירושין לא היה צריך שיחתמו העדים בגט אלא מפני תיקון העולם דחיישינן שמא ימות אחד מן העדים שנמסר הגט בפניהם ונמצא הגט שבידה בלא עדים כחספא בעלמא:
וגובה כתובתה. ואם נשאת לאחר קודם שהדירוה היתומים על כתובתה ואם ידירוה אחר שנשאת חיישינן שמא יפר לה בעלה כיצד יעשו משביעין אותה חוץ לב''ד שבועה דרבנן שאין ענשה מרובה ונוטלת כתובתה אחר שנשאת וכשבאת לגבות כתובתה קודם שתנשא לאחר הרשות ביד היתומים רצו משביעין אותה חוץ לב''ד או מדירים אותה בב''ד:
התקין ר''ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. כגון קונם מיני מזונות אלו עלי אם נהניתי מכתובתי ולא חשודה לעבור על נדרה ואפי' תעבור אין ענשן של נדרים חמור כ''כ כענשן של שבועות שנפרעין ממנו ומן כל העולם:
נמנעו מלהשביעה. שמפני שהיא טורחת לפני היתומים מורה התירא לעצמה לישבע שלא לקחה כלום ואע''פ שלקחה דבר מועט סבורה שבשכר שטרחה נוטלתו ואינו מפרעון כתובתה ולפיכך נמנעו מלהשביע' והיתה מפסדת כתובת':
מתני' אין אלמנה נפרעת. כתובתה מנכסי יתומים אלא בשבועה שלא נתקבלה כלום כדין כל הבא ליפרע מנכסי יתומים דהוא בשבועה:
הלל התקין פרוזבול. כשראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל עמד והתקין פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פ' ופ' דיינים שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה ואז אינו משמט:
משנה: עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ אִם לְשׁוּם עֶבֶד יִשְׁתַּעְבֵּד אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי לַאֲחֵרִים וְשִׁיחְרְרוֹ שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַייָב כְּלוּם אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ושיחררו. בגמרא מפרש מי שחררו. וכולה מתני' מפרשינן בגמרא לפי המסקנא:
אפותיקי. פה תהא קאי מזה תגבה חובך וכגון שעשאו אפותיקי מפור' שא''ל לא יהא לך פרעון אלא מזה דאי באפותיקי סתם היאך שייך לומר בדברי רשב''ג המשחרר כותב למה ליה דליכתוב השתא הא כתוב וקאי דהא משתעבדי ליה כולהו נכסי:
ישתעבד. מפרש בגמרא:
מתני' עבד. כנעני שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים:
אָמַר רַב הוּנָא. קַשִּׁיתָא קוֹמוֹי רַב יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן דִּבְרֵיהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְהִילֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל כְּלוּם נִפְטְרוּ אֶלָּא מִמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. זֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרֶץ מִדְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרץ מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶן. תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר. שְׁנֵי שְׁמִיטִּין שְׁמִיטָָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה 22a שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג הַשְּׁמִיטָה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת נוֹהֶגֶּת שְׁמִיטָּה מִדִּבְרֵיהֶן. אֵימָתַי פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבִין עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ וְלֹא הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהֵא הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵילוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
לכל יושביה. מלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שבעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה עליה ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו אלו השבטים:
היו עליה והיו מעורבבין כו' ת''ל יושביה. בזמן שהן מיושבין כתקנן ולא בזמן שהן מעורבבין ואינם ניכרין כל שבט ושבט בפני עצמו:
אימתי פסקו היובלות. וקאמר דכתיב לכל יושביה בזמן שיושבין עליה ישראל ולא בזמן שגלו מתוכה:
תמן. בבבל אמרין שאפי' למ''ד מעשרו' בבית שני מד''ת מודה בשמיט' שהיא מדבריהן שאינו נוהג אלא בשעה שהיובל נוהג כדדריש רבי וזה דבר השמיט' כו':
תמן. מן תמן קמא עד תמן בתרא ל''ג ויתור ל' הוא וכן ליתא להא בשביעית שם:
בשעה שהשמיט'. השמטת קרקע נוהגת בארץ כו' וא''כ למ''ד דבבית שני קיבלו מאליהן כל שהוא חובת הקרקע ולאו מד''ת השמטת כספים אינה נוהגת ג''כ אלא מדבריהן:
חזר רבי יוסי ואמר דלא הוא דאין השמטת כספים נוהגת בחוצה לארץ מדברי תורה אלא בזמן שהשמטת קרקע נוהגת בארץ מדברי תורה דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר השמטת קרקע והשמטת כספים:
אמר רבי יוסי וכי כו'. כלומר דרבי יוסי מתמה על הא דאמר למ''ד מעשרות מדבריהן ניחא וכי מה שייך שמיטת כספים למעשרות שהרי משגלו לבבל לא נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ ואם אח''כ כשחזרו קיבלו מאליהן המעשרות הרי מדבריהן הוא אבל השמטת כספים שהיא חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בח''ל ולעולם מן התורה הן:
קשיתא קימי רב יעקב. אהא דתנן הלל התקין פרוזבול קאי הניח' כמ''ד מעשרות מדבריהן בזמן בית שני ופלוגתא היא בשביעית פ''ו דלחד מ''ד מעשרות מדבריהן ושמיט' ויובל נמי מדבריהן וחד מ''ד ס''ל דשניהן מד''ת ואיכא למ''ד שאינם תלוין זה בזה כדלקמן ולמ''ד התם מעשרות ושמיטה ויובל בבית שני מד''ת קשיא והיאך הילל מתקין על דבר תורה שהוא היה בבית שני ואם מן התורה שביעת משמט וכי אתא הילל ותיקן לעבור על ד''ת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source