הלכה: בַּכֹּל כּוֹתְבִין כול'. וְכָתַב לֹא חָקַק. וְכָתַב לֹא מַטִּיף. כָּתַב לֹא הַשּׁוֹפֵךְ. כָּתַב לֹא חוֹקֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפילוּ חוֹקֵק. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. לֹא חוֹקֵק. בְּפוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. כְּגוֹן הָדֵין דֵּינָרָא. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ חוֹקֵק. כְּגוֹן הָדֵין פִּינַקְסָא. כָּתַב לֹא הַמַּטִּיף. רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. שֶׁלֹּא עִירֵב אֶת הַנְּקוּדוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ עִירֵב אֶת הַנְּקוּדוֹת. כָּתַב לֹא הַשּׁוֹפֵךְ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אִילֵּין בְּנֵי מַדִּינְחָא עֲרֵימִין סַגִין. וְכַד חַד מִינְהוֹן בָּעֵי מִשְׁלְחָה כְתַב מִיסְטֵּירִיֹן לְחַבְרֵיהּ הוּא כְתַב בְּמֵי מֵילִין. וְהַךְ דִּמְקַבֵּל כְּתָבֵיהּ שְׁפִיךְ דְּיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ עֲפַץ וְהוּא קוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת מָהוּ. תַּמָן תַּנִּינָן. כָּתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב פָּטוּר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָֽמְרֵי תְּרַוֵּיהוּ. וְהוּא שֶׁכָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי סִיקְרָא. אֲבָל אִם כָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִיקְרָא וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ חַייָב. רִבִּי יִצְחָק בַּר מְשַׁרְשְׁיָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם מוֹחֵק וּמִשּׁוּם כּוֹתֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משום מוחק. שמוחק כתב התחתון ע''מ לכתובה עליון:
חייב שתים. בדיו ע''ג סיקרא:
אבל דיו ע''ג סיקרא חייב. וה''נ כדיו ע''ג סיקרא הוא:
עשה כן בשבת. ששפך הדיו ע''ג מי מילין שנכתבו כבר מהו שיהא חייב ופשיט ליה מדתנינן תמן פ' הבונה כתב כו' והוא שכתב דיו על גבי דיו לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב:
כתב לא השופך. ומפרש ר' חייה כגון אילן בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד רוצה לשלוח לחבירו בכתב דבר סוד וסתר כותבו במי מילין הן מים ששרה בהן עפצים שאין הכתב ניכר ע''ג קלפים שלהם שהיו מעופצים ואין מי מילין ע''ג מי מילין וזה שמקבל כתבו שופך עליו דיו שאין בו עפץ וקולט האותיות וניכר מקום הכתב וכגון זה פסול בגט:
וחרנה אמר אפי' עירב את הנקודות. וצרפן בדיו להיות אות גמור אפילו הכי פסול כיון שמתחילה לא כתב צורת האות ממש:
שלא עירב את הנקודות. שלא משך אח''כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אות גמור הוא דפסול אבל אם עירבן אח''כ כשר:
כתב לא המטיף. כמו אמר מר:
ומ''ד אפי' חוקק. כשר כגון הדין פנקסא כעין פנקס של סוחרים שחוקקים עליהם בעט ברזל וירכי האותיות בעצמן הן חוקקין:
כגון הדין דינרא. כמו שעושין חותם המטבע על הדינר שדוחק תוכות וסביבות הצורה והצורה נעשית מאליה והילכך פסול דהוי חק תוכות ולא כתב האותיות:
לא השופך. כדמפרש לקמן וטעמא דכולהו לאו כתיבה מיקרי:
לא מטיף. שמטיף נקודות כצורת האות:
גמ' וכתב. כתיב ודריש ולא חקק על הטבלא בסכין:
אמר רב חסדא. לא פליגי דמ''ד לא חוקק בפולט מקום הכתב שהכתב הוא בולט מחמת שדוחק תוכות וצידי האותיות וע''י כן האותיות בולטין מאליהן:
משנה: 11b בַּכֹּל כּוֹתְבִין בַּדְּיוֹ בַּסִּיקְרָא וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַּלְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בַמַּשְׁקִין וְלֹא בְּמֵי פֵירוֹת וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַייָמָא. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין עַל הֶעָלֶה שֶׁלַּזַּיִת וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁלַּפָּרָה וְנוֹתְנִין לָהּ אֶת הַפָּרָה. וְעַל הַיָּד שֶׁלָּעֶבֶד וְנוֹתְנִין לָהּ אֶת הָעֶבֶד. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף לֹא עַל הָאוֹכְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי הגלילי כו'. טעמיה מפרש בגמרא ואין הלכה כר''י הגלילי:
ונותנין לה את הפרה. שאינו יכול לקוצצו אחר כתיבה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:
על העלה של זית. תלוש ודוקא עלה זית וכיוצא בו דמתקיים כגון עלה חרוב ודלעת אבל עלי ירקות שאינן מתקיימין פסול:
ובקלקנתוס. ויריאול''ה בלע''ז וירוקה היא כזכוכית וכשמתקנים אותה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:
בקומוס. שרף האילן:
מתני' בסיקרא. צבע אדום:
עַל הֶעָלֶה שֶׁלַּזַּיִת. וְלֹא כִמְקוּרָע הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנָּא בִּינָה שילוח. אֲפִילוּ כוֹתֵב. אֲנִי פְלוֹנִי מֶגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתִי. כָּשֵׁר. וְאַתְייָא כֵּיי דָּמַר רִבִּי אִילָא. אִם פִּירֵשׁ פָּסוּל. וְאִם לֹא פִירֵשׁ כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על העלה של זית. קתני במתני' דכשר ולא כמקורע הוא בתמיה דהרי אי אפשר לכתוב עליו כל לשון הגט:
תנא בונא בר שילא אפילו כותב אני פ' מגרש את אשתי פ' כשר. וזה יכול לכותבו על העלה של זית:
ואתייא כהאי דאמר רבי אילא. על קרע ב''ד קאי וכדאמר ר' אילא דדוקא אם פירש לגמרי או שנקרע שתי וערב דהוי כפירש אבל אם לא פי' שנקרע בשתי לבדו ועדיין מעורה במקצת כשר:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. כְּתָבוֹ עַל כּוֹס שֶלְּזָהָב וְאָמַר לָהּ. מְקוֹם הַכְּתָב שֵׁלִּיךְ וּבֵין הַשִּׁיטִּים שֶׁלִּי. וְיֵשׁ כְּתָב. עוֹר הַנִּקְרַע הֲרֵי זֶה כָשֵׁר. נִתְקְרַע הֲרֵי זֶה פָסוּל. בִּשְׁלֹּא נִתְקְרַע קֶרַע בֵּית דִּין. אֲבָל אִם נִקְרַע כְּקֶרַע בֵּית דִּין. אֵי זֶהוּ קֶרַע שֶׁלְּבֵּית דִּין. בֵּין כְּתָב לָעֵדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על כוס של זהב. אי נמי על טס של זהב גרסי':
ובין השיטים שלי. המקום של ביני שיטי יהא שלי מהו:
ויש כתב. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דלאו כלום הוא דהרי אין כאן כתב עוד מאחר שמקום בין השיטים שלו דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים:
עור הנקרע הרי זה כשר. אם היה כבר נקרע וכתב עליו הגט כשר:
נתקרע. אח''כ בין כתיבה לנתינה ה''ז פסול:
בשלא נתקרע. הא דאמרינן הנקרע כשר בשלא נתקרע בקרע ב''ד שהוא בין הכתב לעדים אבל אם היה נקרע בקרע ב''ד פסול:
הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְנֵהוּ לִי. פָּסוּל. עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי. כָּשֵׁר. וְלֹא דָא הִיא קַדְמִייָתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לִכְשֶׁתַּדִּינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לִכְשֶׁתִּזְכֶּה בוֹ וּבְמִצְוָותוֹ תַּחֲזִרֵהוּ לִי. כְּהָדָא תֻּרוּנְגָּא הֲווֹן מְצַפְצְפִין תַּמָּן. וַהֲוָה רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב יְהַב תֻּרֻנְגָּא מַתָּנָה לִבְרֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ. לִכְשֶׁתִזְכֶּה בוֹ וּבְמִצְוָותוֹ תַּחֲזִירֵהוּ לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא דא היא קדמייתא. ולאו היינו רישא ומאי שנא בין שתחזירהו לי לבין שתתנהו לי:
לכשתדוני. לכשתדון ותבחין שיש הפרש ביניהם כדמפרש ר' יוסי בר בון דהא דקאמר שתחזירהו לי היינו לכשתזכה בו ובמצותו כלומר לאחר שתקנה להתגרש בו תחזירהו לי ולפיכך כשר דקרינן ביה שפיר ונתן בידה כדאשכחן באתרוג דמתנה בכה''ג שמה מתנה כהדא עובדא דמייתי:
תרונגא הוון מצפצפין תמן. היו נדחקין באתרוג בבבל ולא היה להם כ''א בצימצום. מל' עומדים צפופין וכן דוגמתו בפ' כל קרבנות הציבור פעם אחת נצטפצפו אנשי לודקיא בשמן כן היא גי' הערוך:
והוה ר''נ יהיב אתרוגא. לבריה במתנה ע''מ להחזיר לכשיזכה בו ובמצותו אלמא דמתנה מיקרי וזה יצא בו וה''נ ע''מ שתחזירהו לי כשר:
הרי זה גיטיך ע''מ שתתנהו לי. שיהא שלי פסול דלאו מידי קיהיב לה:
עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּדְּיוֹ וְהֵן חוֹתְמִין בַּסִּיקְרָא. בַּסִּיקְרָא וְהֵן חוֹתְמִין בַּדְּיוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת שַׁבָּת אָנוּ מִתִּירִין אֶת אֵשֶׁת אִישׁ. אָלָּא מֵבִיא נְייָר חָלָק וּמְקַרֵעַ לִפְנֵיהֶן וְחוֹתְמִין. וְלֹא כְתַב יָדוֹ שֶׁלָּרִשׁוֹן הוּא. אֶלָּא מַרְחִיב לָהֶן אֶת הַקֶּרַע. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לִינָן אָֽמְרִין. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּמַּיִם. 12a אִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ קַייָם. הִקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב כָּשֵׁר. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקורע על העור. שחוקק ומסרט בו:
אם בא ועירער עררו קיים. לפי גי' הספר אפשר לפרש דעל עירער הבעל קאי כלו' דאע''פ שרושם לפניהם במים בעלמא מ''מ לאו כתב הראשונים מיקרי ואינו יכול להתקיים בחותמיו א''נ דגרסינן אם בא ועידר עדרו קיים מלשון העדר וחסרון כלומר דמשני דמשום הכי לא מכשרינן ברושם לפניהם במים שאע''פ דלאו כתיבה מיקרי מ''מ אם בא לעדרו ולמחקו המחק קיים ורישומו ניכר לפי שעה והוי ככתב ע''ג כתב ואין תקנה אלא במקרע:
ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. והן חותמין דלא הוי כתב על גבי כתב:
אלא מרחיב לפניהן את הקרע. שעושה רושם האותיות בהרחבה פי' חלולין והן ממלאין דיו בתוך האותיות ולא על רושם הראשון:
ולא כתב ידו של ראשון הוא. בתמיה דכשהן חותמין על רושם האותיות שנעשה בראשונה הוי כתב ע''ג כתב ולא כלום הוא:
ומקרע. מסרט לפניהן כעין צורת אותיות והן חותמין:
מפני שאנן עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנו מחמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה נמי לסמוך על זה למעשה ולהקל בא''א:
רושם לפניהן בדיו והן חותמין. עליו בסיקרא אי נמי בסיקרא והן חותמין בדיו משום דבכה''ג הוי כתב לענין שבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source