Guittine
Daf 10b
משנה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה פָסוּל רִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַגִּיטִּין שֶׁנִּכְתְּבְוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה פְּסוּלִין חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים.
Traduction
Si l’on atteste que l’acte a été écrit le jour et signé aussi le jour, ou qu’il a été écrit la nuit et signé aussi la nuit, ou qu’il a été écrit la nuit mais signé le jour, l’acte est valable. S’il est dit au contraire de l’acte qu’il a été écrit le jour mais signé la nuit, l’acte sera impropre; selon R. Simon, l’acte reste valable, car selon lui, on déclare impropres tous les actes écrits le jour et signés la nuit, sauf les actes de divorce.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בלילה ונתחתם ביום כשר. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:
ביום ונתחתם בלילה פסול. שהרי מוקדם הוא ותקנו חכמים זמן בגיטין גזירה שמא יהא נשוי לבת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תידון משום אשת איש ונותן לה גט בלא זמן וכשמעידים עליה בב''ד מוציאה גטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה וכן אמר הכא לקמן פ' השולח הלכה ג' מפני מה תקנו זמן בגיטין מפני מעשה שאירע כו':
ור''ש מכשיר. דסבר ר''ש דחכמים תיקנו זמן בגיטין משום פירי כדאמר ר' יוחנן בגמרא שאם לא יהיה זמן בגט יהא הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גירושין וכשתתבענו בדין יאמר קודם גרושין מכרתי ולהכי מכשיר ר''ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע''פ שהוא מוקדם דקסבר משנתן עיניו לגרשה אף על פי שלא גירש שוב אין לבעל פירות ואם תבא לטרוף מלקוחות הפירות משעת כתיבה שפיר טרפא דהא נתן עיניו לגרשה:
כל גיטין כו' פסולין. דאתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה ושלא כדין:
חוץ מגיטי נשים. מטעמא דפרישית ואין הלכה כר' שמעון:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר אַף רַבָּנִן מוֹדוֹי שֶׁהוּא כָשֵׁר. רִבִּי חְנַנְיָה דְּרִבִּי אִמִּי אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אַף רִבִּי יְהוּדָה מוֹדֶה שֶׁהוּא פָסוּל. מָתִיב רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בְּקַמַּייתָא. 10b אַייְתֵי רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי יוֹנָה חֲמוֹי וְתַנָּה לֵיהּ. אֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. פָּסוּל. רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. אָמַר רִבִּי אָבִין. לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. בְּזֶה רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כְּהָדָא לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. אֵימָתַי עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה וְעַל הַחֲתִימָה.
Traduction
La discussion de la Mishna (entre R. Juda et les sages, au sujet de la signature confirmée par un seul témoin), dit R. Imi, se réfère au cas où le divorce est présenté par le témoin unique qui atteste la signature (en ce cas, les sages ne lui accordent pas la même valeur qu’à l’attestation du porteur, et l’acte est impropre); mais si l’acte est produit par un autre témoin (ou à deux), il est valable même selon les sages. R. Hanania adopte l’avis de R. Imi. Selon R. Zeira au contraire, ladite discussion se réfère au cas où le divorce est présenté par les deux (38)Ils doivent tous deux attester le tout, sous peine de nullité de l'acte; mais si l’acte était présenté par le témoin unique qui atteste la signature, R. Juda reconnaît aussi l’invalidité de l’acte (insuffisamment confirmé). -Mais, objecta R. Zeira à R. Imi, puisque, selon toi, R. Juda déclare valable même l’acte présenté par le témoin unique de la signature, il devrait aussi contester l’avis énoncé auparavant dans la Mishna (que chaque témoin affirme l’une des deux opérations)? En effet, R. Amé alla auprès de R. Yona son beau-père et lui enseigna ceci: un acte, dont une personne dit l’avoir vu libeller et une autre l’avoir vu signer, est impropre; R. Juda le déclare valable. R. Abin dit que les termes d’un autre enseignement (39)Tossefta à ce traité, ch 2 confirment l’avis de R. Zeira, en disant: R. Juda ne déclare l’acte valable qu’en ce cas qu’il conteste (si deux témoins attestent l’écriture et l’un la signature). Contre l’avis de R. Zeira, on peut objecter ceci: comment se fait-il que si l’acte de divorce est présenté aussi par l’autre témoin (par les deux), les rabbins le déclarent pourtant impropre? Puisque l’attestation du messager seul suffit, en raison de ce qu’il est considéré comme équivalent à 2 témoins, l’acte n’a-t-il pas ici au moins autant de valeur par deux témoins? -Non, le messager n’est considéré l’égal de 2 témoins que lorsqu’il atteste la double opération de l’écriture et de la signature (tandis qu’ici deux témoins certifient l’écriture et un autre la signature; voilà pourquoi l’acte est impropre).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין ביוצא מתחת ידו. אפלוגתא דר' יודה וחכמים במתני' קאי שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול ור' יודה מכשיר ומפרש ר' אמי דבמה פליגין בשהגט יוצא מתחת ידו של זה המעיד על החתימה לבדו ובהא פליגי דחכמים סברי אע''ג דהימנוהו רבנן לשליח כבי תרי אפ''ה הואיל והוא אינו מעיד נמי על הכתיבה פסול דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיים שטרות דעלמא בע''א מכיון דיוצא מתחת יד המעיד על החתימה ומוכחא מילתא דלקיומי אתא ומאן דחזי קסבר כל שטרות נמי בעד אחד מקיימי ור' יהוד' סבר לא גזרינן:
אבל ביוצא מתחת ידי אחר. מעדי הכתיבה כלומר שיוצא נמי מיד האחר ששניהם הביאו אף רבנן מודו שהוא כשר דקסבר שנים שהביאו גט ממדה''י אינן צריכ' לומר בפ''נ ובפ''נ שהרי עדים מצויים לקיימו ושנים שהביאו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו ביה רבנן:
ר' חנניה דר' אמי. אמר נמי כר' אמי:
א''ר זעירא. פליג דמפרש בשיוצא מיד שניהם פליגי ואפ''ה פסלי רבנן דקסברי טעמא דהצריכו בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין לשמ' ושנים שהביאו גט ממדה''י נמי צריכין לומר והני לאו כלום קאמרי דמאן דמעיד על הכתיבה לא מעיד על החתימה כדמפרש רבי זעירא לקמן והילכך פסול ור' יודה סבר דטעמא הוא לפי שאין העדים מצויים לקיימו והילכך שנים שהביאו אינן צריכין לומר ולא איכפת לן כלום בעדותן דהני וכשר:
אבל ביוצא מתחת ידו. של זה המעיד על החתימה לבדו אף ר' יהודה מודה שהוא פסול הואיל ואין כאן אלא אחד שהביאו והוא אינו מעיד כ''א על החתימה:
מתיב ר' זעירא לר' אימי אם ביוצא מתחת ידו ר' יהודה מכשיר גרסינן אפילו בקמייתא. נמי ליפלוג ר' יהודה כלומר לדידך דרבי יודה מכשיר אפי' ביוצא מתחת ידו של המעיד על החתימה לבד אם כן ליפלוג נמי ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דכשר לר' יודה בשלמא לדידי טעמא דרבי יודה דמכשיר הכא משום שיוצא מתחת יד שניהם וקסבר שניהם שהביאו א''צ לומר אלא לדידך דמכשיר ר' יהודהי אפי' ביוצא מתחת יד עד המעיד על החתימה קשיא מ''ט לא פליג ר''י נמי ברישא:
אייתי ר אמי לר' יונה חמיו ותנה ליה. חדא ברייתא דקתני הכי דר''י מכשיר אף ברישא:
לישן מתניתא. ל' התוספתא מסייעא לר' זעירא דלא פליג אלא בסיפא ביוצא מתחת יד שניהם הוא דמכשיר דקתני בתוספתא שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם רבי יהודה מכשיר בזה דמשמע דוקא בזה הוא דפליג ר''י אבל באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מודה ר' יודה שהוא פסול:
וקשיא על דר' זעירא אם ביוצא מתחת ידי אחר. נמי פסלי רבנן בהדא לא עשו אותו כשנים בתמיה דהא הימנוהו חכמים לשליח כשנים והכא שנים שהביאו אמאי פסול. ומשני אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה והיינו כדפרישית לעיל דבעינן שזה שהוא מעיד על הכתיבה הוא עצמו יעיד על החתימה והכא אותן השנים מעידין על הכתיבה ולא על החתימה והשלישי מעיד על החתימה ולא על הכתיבה והילכך לאו כלום הוא דקסברי שנים שהביאו גמי צריכין להעיד על הכתיבה ועל החתימה:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבְיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. וַאֲפִילוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִימִּי עַד לֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ מִן דְּחָזַר בֵּיהּ אַתְייָא הִיא. שַׁנְייָה הִיא כְּתִיבָה בִשְׁנַיִם וַחֲתִימָה בִשְׁנַיִם. חֲתִימָה בִשְׁנַיִם כּוֹחָהּ מְיוּפָּה וּכְתִיבָה בִשְׁנַיִם אֵין כּוֹחָהּ מְיוּפָּה.
Traduction
– R. Yossa dit au nom de R. Yohanan (sur la fin de la Mishna, au cas inverse, où un témoin atteste l’écriture et 2 autres la signature): il s’agit du cas où l’acte de divorce est présenté par le témoin (isolé) de l’écriture (à titre de messager, il est considéré l’égal de deux témoins). Sur ce, R. Zeira le regarda étonné (40)p ex ci-dessus, (1, 2). -Que me regardes-tu ainsi, lui demanda R. Yossa? -C’est qu’il en est ainsi lors même que l’acte est présenté aussi par d’autres témoins (ceux de la signature). L’avis de R. Yossa paraît conforme à ce qu’a dit précédemment R. Imi, avant qu’il eût renoncé à son avis. -Non, dit R. Mena, on peut même parler du cas où R. Imi avait déjà renoncé à son avis (la discussion ayant lieu dans l’hypothèse où le divorce a été présenté par le témoin de l’écriture); seulement, il faut noter la distinction entre l’écriture attestée par deux témoins et la signature attestée par deux témoins: cette dernière prédomine en importance (équivalant à la confirmation du reste), tandis que l’écriture attestée par deux témoins a moins d’importance (et, en un tel cas, l’acte de divorce est impropre).
Pnei Moshe non traduit
ר' יסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו. אסיפא דמתני' קאי א' אומר בפני נכתב ושנים אומרי' בפנינו נחתם כשר ודוקא ביוצא מתחת ידו של האחד המעיד על הכתיבה דהואיל וחכמים האמינוהו לשליח כשנים נעשה כשנים המעידין על הכתיבה ושנים על החתימה אבל אם יוצא מתחת ידי עדי החתימה פסול קסבר שנים שהביאו צריכין לומר בפ''נ ובפ''נ והכא אין מעידין על הכתיבה:
והוה ר''ז מסתכל ביה. כמתמיה על דבריו:
למה את מסתכל בי. ואם אין דעתך כן אף אני חוזרני בי ואפי' יוצא מתחת ידי אחר של המעידין על החתימה כשר דשנים שהביאו א''צ לומר:
אתייא דר' יוסי כר' אימי. דמוקי למציעתא בשיוצא מתחת ידו של א' וה''נ לר' יוסי עד דלא יחזור ביה קודם שחזר מדבריו ומוקי להסיפא נמי בהאי גוונא:
א''ר מנא. דלא היא אלא אפי' משחזר בו ר' יוסי שפיר נמי אתייא כר' אימי ומוקי למציעתא כרבי אימי דבשיוצא מתחת ידו פליגי והכא ביוצא מתחת עדי החתימה נמי כשר דשאני לן בין כתיבה בשנים לחתימה בשנים דהכא בשנים מעידין על החתימה כחה מיופה דהוי כשאר קיום ששנים מעידין על החתימה ולית כאן חשש דאתי לאחלופי בשאר שטרות והילכך אפי' ביוצא מתחת ידי עדי החתימה כשר:
וכתיבה בשנים אין כחה מיופה. אבל מציעתא שנים אומרים בפנינו נכתב אין כחה מיופה כשאר קיום והילכך פסול לרבנן כשיוצא מתחת יד עד החתימה לבד משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות בקיום עד אחד כר' אמי לעיל:
Guittine
Daf 11a
הלכה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כוּל'. 11a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פָּסוּל מִפְּנֵי אֲכִילַת פֵּירוֹת. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ. מֵעַתָּה תָחוּשׁ לַגִיטִּין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם שֶׁמָּא נִכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוֹ בַלַּיְלָה. אָמַר לֵיהּ. זֶה זִיּוּפוֹ מִתּוֹכוֹ וְזֶה זִיּוּפוֹ מִדָּבָר אַחֵר.
Traduction
R. Yohanan dit: en cas de mutation du jour, l’acte de divorce devient impropre, en raison de la question de jouissance des revenus dans l’intervalle de temps (pour que la femme sache quand elle a le droit de revendiquer son dû). S’il en est ainsi, observa R. Simon b. Lakish (s’il est à craindre que le mari ait joui indûment un jour des revenus), on peut aussi craindre que les actes de divorce importés d’une province d’outre-mer aient été écrits le jour, puis signés la nuit (de sorte qu’ils seraient impropres)? -Non, fut-il répondu, la falsification de cet acte provient d’une autre cause (41)Le faux ne concerne pas le divorce, mais une circonstance secondaire (l’attestation du messager disant l’avoir vu écrire et signer sans se préoccuper de l’hypothèse d’une signature ajournée à la nuit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' פסול מפני אכילת פירות. דקסבר ר' יוחנן מה שתקנו חכמים זמן בגיטין הוא מפני אכילת פירות כדי שתדע מתי תגבה פירות נכסי מלוג שלה אם ימכרם הבעל והילכך נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דיסברו הדיינים שביום הכתיבה נחתם ותטרוף האשה הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין:
מעתה. הואיל ויש כאן חשש אכילת פירות תחוש ג''כ לגיטין הבאין ממדינת הים שמא לא נחתמו ביום כתיבתן:
א''ל זה זיופו בדבר אחר. כלומר בהא לא חיישינן דמשום זיוף הגט שפיר הוא דחוששין והצריכו חכמים לימר בפ''נ ובפ''נ לקיימו וסגי בהא אבל זה החשש שמא לא נחתם ביום כתיבתו לא הוי זיוף בגוף הגט אלא זיופו בדבר אחר הוא משום פירות ולא חשו חכמים לזה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בַלַּיְלָה. אֲבָל לְמָחָר אוֹף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הוּא לַיְלָה הוּא מָחָר הוּא לְאַחַר כַּמָּה. הֵיי דֵין הוּא לְמָחָר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. לְמָחָר. וְחָרָנָא אָמַר. מָחֳרָא דְמָחָר. וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּרֵישׁ (לָקִישׁ). כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן לָקִישׁ) כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמַה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִי בְּרֶכְיָה. כָּאן בְּרוֹצֶה לְחַתְּמוֹ וְכָאן בְּשֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְחַתְּמוֹ. אָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט זֶה. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּלְמָחָר מִקְצָתָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ כּוּלָּן בוֹ בַיּוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּמִקְצָתָן לְמָחָר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְכַשְּׁרוּן וְחָשׁוּן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן מִן דְּרַבָּנִין וּפְלִיגָא עֲלוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן דְּרַבָּנִין.
Traduction
R. Yohanan dit: R. Simon (dans notre Mishna) déclare même un tel acte valable s’il a été écrit le jour et signé la nuit; mais lorsque la signature a été reculée au lendemain, R. Simon admet aussi l’invalidité de l’acte. Selon R. Simon b. Lakish au contraire, il n’y a pas de différence entre la nuit du même jour, ou celle du lendemain; sans se préoccuper de l’intervalle de temps, l’acte signé reste valable. Au sujet de quel ''lendemain'' le doute est-il exprimé ici (selon R. Yohanan)?. R. Hanania et R. Mena diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit qu’il s’agit du lendemain immédiat, réel (et malgré que l’intervalle de temps soit minime, l’acte sera impropre); l’autre dit qu’il s’agit du surlendemain. -Mais, objecta R. Yohanan, n’y-a-t-il pas contradiction entre ce que R. Simon dit ici et ce qu’il exprime ailleurs? Or, R. Aba a dit au nom de R. Zeira que l’avis de R. Simon est conforme à celui de R. Eliézer, l’un et l’autre admettant qu’un acte de divorce même non confirmé par des témoins est valable (pourquoi donc, selon l’interprétation de R. Yohanan, R. Simon établirait-il une différence entre la signature immédiate et celle émise plus tard, au point qu’en ce dernier cas l’acte devienne impropre)? -Il n’y a pas de contradiction, répond R. Samuel, frère de R. Berakhia, l’acte reste toujours valable (même non confirmé par témoins) lorsque son auteur a dit vouloir le signer; tandis qu’il ne l’est pas lorsqu’on sait que le mari ne veut plus le signer (alors, l’addition faite longtemps après est sans valeur). Si dix personnes sont priées de signer un acte (42)Cf ci-dessus, 1, puis les uns le signent le même jour, et les autres le lendemain, selon R. Simon b. Lakish l’acte est valable (il n’exige que la confirmation par deux témoins), et les autres signatures sont purement conventionnelles; selon R. Yohanan au contraire, l’acte est impropre si les dix témoins ne signent pas tous le même jour (ayant tous une égale valeur). R. Jacob b. Idi raconte au nom de R. Josué b. Levi qu’un jour un mari pria dix hommes de signer son acte de divorce; les uns signèrent le même jour, les autres ne signèrent que le lendemain. Le fait fut soumis aux rabbins (pour connaître leur avis à ce sujet), et ils déclarèrent l’acte valable, sauf qu’ils hésitèrent à formuler de suite l’autorisation. Ce fait confirme l’avis de R. Yohanan par rapport aux sages (43)''Selon eux, l'acte est impropre si les témoins n'ont pas tous signé le même jour; aussi, les sages hésitent à déclarer cet acte valable'', et conteste celui de R. Simon (44)En fait, l'acte qui, étant signé après coup, est déclaré impropre par R Simon, est admis pour valable par les sages; par contre, selon l’explication de R. Josué b. Levi, ce fait confirme l’avis de R. Simon (45)D'après l'explication de Resch Lakisch, R Simon valide l'acte signé plus tard, et s’oppose à celui des autres sages (46)Comme, selon eux, l'acte qui n'a été signé par les uns qu'au lendemain de la rédaction reste valable, ils n'avaient pas à hésiter sur l'autorisation à donner.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר ר''ש. במתני' דכשר אלא דוקא נכתב ביום ונחתם בלילה לאלתר אבל אם נחתם למחר אוף ר''ש מודה דפסול דחיישינן שמא בתוך כך פייס הבעל וביטל הגט:
לא שנויא. אין חילוק בין אותה לילה בין למחר או לאחר כמה ימים מכשיר ר''ש:
היידן הוא למחר. לר' יוחנן מפרש איזה למחר קאמר דחוששין:
חד אמר למחר. ממש ואפי' בזמן המועט הזה חוששין:
וחרנא אמר מחרא דמחר. אבל למחר הראשון אין חוששין:
ה''ג וקשיא דר' יוחנן דר''ש אדר''ש לא כן א''ר בא בשם ר' זעירא אתיא דר' שמעון כר' אלעזר כו'. כלומר לר' יוחנן דאמר דרבי שמעון מחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן ומודה ר' שמעון דאם נחתם לאחר זמן פסול וא''כ לדידיה קשיא דר''ש אדר''ש דהא כן א''ר בא לעיל בפ''ק גבי הא דר''ש מכשיר בערכאות של עכומ''ז ואפי' בגיטי נשים ובעדי מסירה וקאמר התם דאתיא דרבי שמעון כר' אלעזר כמה דר''א אומר דלא צריך לחתום עדים בגט אלא מפני תיקון עולם כן ר''ש ס''ל מה''ט דערכאות כשירין בעדי מסיר' שאע''פ שאין עליו עדים כשר מדינא אלמא דר''ש סבר דאין עדי חתימה מעכבין בגט והכא קאמר ר' יוחנן לר''ש דפוסל בנחתם לאחר זמן הא אפי' אין עליו עדים כלל כשר:
אמר ר' שמואל. לא קשיא כאן ברוצה לחתמו אם רוצה לחתום עליו עדים בהא קאמר ר''ש דצריך כדין וכתיקון וכדאמרי' מודה ר''א במזויף מתוכו וכאן דמכשיר בלא עדי חתימה בשאינו רוצה לחתום עליו עדים כלל אלא בעדי מסירה בלבד ובערכאות דכשר טעמא משום דלא מכשרינן אלא בשמות מובהקין ולא מיקרי מזויף מתוכו דלא אתי למיטעי כדפרישית לעיל:
אמר לעשרה חתמו כו' מפורש לעיל הלכה א':
וכשרין וחשון. כלו' שחששו להכשיר לכתחילה משום דרבנן דפסלי בנחתם לאחר זמן ובהנהו דשוינהו עדים לכולהו צריך שיחתמו כולן בו ביום ואעפ''כ כשרין כר''ש דשעת הדחק היה שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה וכדאמר בבבלי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק:
הדא מסייע לר' יוחנן מן דרבנן ופליגא עלוי מן דר''ש. כלומר למאי דאמר לעיל אליבא דרבנן דפסול עד שיחתמו כולן בו ביום מסייע ליה דבשביל כך חששו בתחילה בהכשר גט זה אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל אליבא דר' שמעון דמודה הוא אם נחתם לאחר זמן דפסול דהא בהאי עובדא סמכי על דר''ש ואכשרון:
הדא מסייע לר' שמעון בן לקיש מן דר''ש. ולר''ל איפכא הוי דמסייע ליה למאי דאמר לעיל לר''ש דמכשיר אפילו בנחתם לאחר זמן אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל דכשר אליבא דרבנן אם מקצתן חתמו למחר דהשאר על תנאי דא''כ לא היו צריכין לחוש כאן כלל אפי' לכתחילה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source