Yoma
Daf 9a
תָּרַם וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי חֲנִינָה. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִׁים וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. בִּפְרִיחָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְיָֽצְאוּ הַשְּׁייֵרִים יְדֵי מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. 9a מִשֶּׁיּוֹחַז הָאוֹר בְּרוּבּוֹ. מָהוּ בְרוּבּוֹ. בְּרוּבּוֹ שֶׁלְקוֹמֶץ אוֹ בְרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת.
Traduction
Si la cendre, une fois enlevée, a été dispersée par le vent, ce devoir est-il considéré comme accompli, ou non? C’est un point en discussion entre R. Yohanan et R. Hanina, conforme à la divergence d’opinions exprimée pour ce qui suit: selon R. Hanina, si la poignée d’encens mise sur le feu a été dispersée par le vent (non brûlée),le dernier coup de vent entraîne le pardon pour le maître, et le reliquat pourra être consommé sans crainte de prévarication des saintetés (de même, pour la cendre, le devoir de l’enlèvement est accompli); selon R. Yohanan, il faut que la flamme ait saisi la majeure partie de l’encens (60)B., Menahot 26b., avant que le vent n’ait emporté le reste (de même, la cendre devra avoir été déposée au bas de l’autel en majeure partie, sous peine d’avoir à recommencer). Qu’entend-on par majeure partie? -Est-ce la majeure partie du total devant être consommé, ou la majeure partie de chaque grain à part? -C’est dans ce dernier sens qu’on l’entend, disent R. Hiskia, R. Yossa, R. Aba et R. Hiya, au nom de R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
תרם. הדשן מעל המזבח והפריחתו הרוח ואינו יכול ליתנו במקומו אצל המזבח:
תפלוגתא דר' יוחנן וכו'. כלומר תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ של מנחה בכה''ג ומדמי לה תרומת הדשן לקומץ דשתיהן עבודת סילוק הן:
קומץ שנתנו ע''ג האישים. להקטירו והפריחתו הרוח ולא נקטר:
בפריחה האחרונה וכו'. כלומר בפריחה זו שהפריחתו הרוח פריחה אחר פריחה כדרך הרוח שמפריח מעט מעט עד שמפריח הכל ובזה כבר נתכפרו הבעלים ומתיר השיריים לאכילה דהואיל ונתנו ע''ג האישים כאלו נקטר הוא וה''ה הכא בתרומת הדשן יצא ידי הרמה וא''צ להרים דשן אחר מעל המזבח:
ר' יוחנן אמר משיאחז האור ברובו. אז הוי כאלו נקטר כולו ואם אח''כ הפריחתו הרוח כבר נתכפרו בעלים וה''ה הכא בתרומת הדשן משישים רובו במקומו אצל המזבח יצא:
מהו ברובו. דקאמר ר' יוחנן בקומץ אם ברובו של הקומץ סגי ולא בעי רוב כל פרידה ופרידה ממנו אם הוא עשוי פרידה פרידה כגון מנחת מחבת ואותה הכתוב בה פתות אותה פתים או רוב כל פרידה ופרידה איתאמרת בה:
אתא ר' חזקיה וכו'. ואמרו בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה איתאמרת בה:
תָרַם (לֶתְייָם) [חֶצְייָהּ]. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ אֲפִילוּ שׁימְשְׁמִין יָצָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַתְנִיתָה לֹא אָֽמְרָה כֵן אֶלָּא הִקְטִיר בְקוּמְצוֹ פַּעֲמַיִם כְּשֵׁירָה. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין קְמִיצָה פָחוּת מִשְּׁנֵי זֵיתִים. וְאֵין הַקְטָרָה פְחוּתָה (מִקּוֹמֶץ) [מִכְּזַיִת]. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מֵאַתָּה כֹהֵן שֶׁאֵין יָדוֹ מַחֲזֶקֶת כִּשְׁנֵי זֵיתִים פָּסוּל מִן הָעֲבוֹדָה.
Traduction
Le cas de n’avoir enlevé que la moitié des cendres, fait l’objet de la discussion entre R. Yohanan et R. Josué b. Levi: ainsi, selon R. Yohanan, lorsqu’une poignée a été consacrée par la remise dans l’ustensile et que l’on en a fait fumer à peine de la grandeur d’un grain de pavot, le devoir est suffisamment rempli. Selon R. Josué b. Levi au contraire, la Mishna (61)Ib., 3, 4. ne s’exprime pas ainsi, et elle autorise seulement de brûler le tout en deux parts égales. Aussi, R. Hama b. Ouqba dit au nom de R. Josué b. Levi: il n’y a pas de prise de poignée inférieure à la valeur de deux olives, et chaque combustion comprend au moins la valeur d’une olive (soit la moitié de l’ensemble). Puisqu’il en est ainsi, objecta R. Isaac b. R. Eliézer (62)Jér., (Sheqalim 6, 4)., lorsque la main du cohen (chargé de prélever la poignée) est trop petite pour prendre l’équivalent de deux olives, est-ce que ce défaut le rend impropre au service? (certes non).
Pnei Moshe non traduit
תרם חצייה. של שיעור הרמה תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ שנקטר מקצת ממנו:
מתני' לא אמרה כן. דאפי' בהקטרת שומשם סגי דהא תנן בפ''ג דמנחות הקטיר קומצה פעמיים כשרה משמע לפעמיים דוקא וכדמסיק לקמיה שאין קומץ פחות משני זתים ואין הקטרה פחות מכזית אחד:
מעתה. דאמרת אין קומץ פחות משני זתים א''כ כהן שאין ידו מחזקת בשני זתים יהא פסול מן העבודה ואנן לא תנן אלא מומין כדקא חשיב בפ''ו דבכורות וכהן שקומץ ידו אינו מחזיק שני זתים לא קא חשיב:
תָּרַם בִּשְׂמֹאל. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי בֵּין בִּימִין בֵּין בִשְׂמֹאל. יְהוּדְה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אוֹ כְחַטָּאת בְּיָד אוֹ כְאָשָׁם בְּכֶלִי. וּבִלְבַד בִּימִין. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנֵּי. קִיבֵּל בִימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלו̇ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. אִם בִּשְׂמֹאל הוּא מַחֲזִיר לַמִּזְבֵּחַ לֹא כָל שֵׁכֵּן לָבֶּזֶךְ. אָמַר רִבִּי לָא. אִם שְׂנָייָא אָדָם רִבִּי לָעְֽזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֶּזֶךְ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. מַאי כְדוֹן. רַבָּנִן דְּאִית לוֹן כְּלִי שָׁרֵת צְרִיכָה לוֹן יָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן [דְּ]לֵית לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת לֹא צְרִיכָה לֵיהּ לְיָמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי תְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְהַקְטָרָה. וְלָא דַמְייָא אֶלָּא לִקְמִיצָה. שֶׁזּוּ בַהֲרָמָה וְזוֹ בַהֲרָמָה.
Traduction
Le cas d’avoir prélevé les cendres par la main gauche fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Juda b. Rabbi: le premier dit qu’il importe peu, pour la poignée consacrée par l’ustensile, qu’on la fasse fumer en la remettant à la main, ou par un vase, ou de la main droite, ou de la gauche (et de même pour la cendre); selon R. Juda b. Rabbi, on peut la poser avec la main, à l’instar de ce qui a lieu pour le sacrifice expiatoire (dont on versait le sang avec le doigt), ou avec un ustensile à l’instar du sacrifice de péché, pourvu que l’on se serve en tous cas de la main droite seule. Mais, fut-il objecté, n’a-t-on pas enseigné (63)(Zevahim 3, 2). que si après avoir reçu le sang dans la main droite on le passe à la main gauche, il suffit, pour la validité, de le remettre à droite? -Or, si le sang qui était à gauche pourra être remis à droite, afin d’être versé sur l’autel comme il convient; ce sera à plus forte raison admissible pour le vase qui contient la poignée à faire fumer. R. Ila dit: Si quelqu’un a enseigné l’avis précité (que l’action accomplie par la gauche est valable), ce doit être R. Eliézer b. R. Simon, puisqu’il a été enseigné que, selon ce dernier, le vase contenant la poignée n’a pas besoin d’être sanctifié au préalable. -Il se conforme à l’avis émis par R. Simon son père, dans cette Mishna (64)(Menahot 3, 4).: Si l’on n’a pas mis dans un vase consacré la poignée de farine à faire fumer, l’offrande est sans valeur; selon R. Simon, elle est valable malgré l’omission de la remise au vase. -Quelle relation y a-t-il entre ce point et la question de la main? Selon les rabbins, qui exigent l’emploi de l’ustensile sacré, il faut aussi prélever la cendre de la main droite; d’après R. Simon, qui ne l’exige pas, on peut user de la main gauche. -Je m’étonne, dit R. Mena, que l’on compare l’enlèvement des cendres à l’action de faire fumer l’encens; tout au plus, est-ce comparable à la prise de la poignée, en ce que, pour les deux opérations, il faut prélever (l’on comprend alors que la droite soit exigible).
Pnei Moshe non traduit
תרם. את הדשן בשמאל תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ:
והקטירו בין ביד וכו'. כלומר לאחר שקדשו בכלי שרת מקטירו ע''ג המזבח בין ביד וכו':
יהודה ברבי אומר או בחטאת ביד וכו'. כלומר מדכתיב בה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם אם רצה עובדה ביד כחטאת שזריקתה באצבע ואם רצה עובדה בכלי כאשם שזריקתו בכלי ולא ביד שאין לך טעון מתנת אצבע אלא חטאת בלבד:
ובלבד בימין. בין שעובדה ביד בין שעובדה בכלי צריך שיהא בימין וכן פליגי בהרמת הדשן:
התיבון. על הא דיהודה ברבי דקאמר שהקטרת הקומץ צריך שיתן בימין ומשמע דאם נתנו בשמאל כדי להקטירו פסלו ולא מהני חזרה קודם שיקטירו:
והא תנינן. בפ''ג דזבחים:
קיבל הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו. ולא פסלו בקבלת שמאל בתחלה והשתא קשיא אם בשמאל הוא מחזיר למזבח כלומר דם שהוא עומד לזריקת המזבח אם נתנו בשמאל מחזיר הוא לימינו וכשר לזרקו על המזבח:
לא כ''ש לבזך. כאן שיכול הוא להחזירו משמאלו להבזך והוא הכלי שרת שקדשו להקומץ בו לא כ''ש דתיהני חזירתו:
אמר ר' אילא אם שנייה אדם. אם שנה אחד להא דלעיל ר''א ברבי שמעון הוא דשנייה ולדידיה ל''ק דתני ראב''ש אומר אין הקומץ צריך קידוש בזך וכדמסיק ואזיל אתיא וכו' כשיטת ר''ש אביו:
דתנינן. במנחות שם:
שלא בכלי וכו'. בקידוש הקומץ פליגי:
מאי כדון. היאך תליא הא בה ומפרש דלרבנן דאית להון קומץ צריך קידוש בכלי שרת צריכה במי להון לימין ולר''ש דלית ליה קידוש הקומץ בכלי שרת ל''צ לדידיה לימין:
אמר ר' מנא וכו'. כלומר שהיה מתמיה על כל הא דלעיל דמדמין תרומת הדשן להקטרת הקומץ:
ולא דמיא אלא לקמיצה. כלומר אי מדמית לה ולא דמיין אלא לזה בלבד ששיעור הרמת הדשן קומץ היא כמו הקטרת המנחה:
שזו בהרמה וכו'. כלומר בתרווייהו כתיב בהו והרים אבל למידי אחרינא לא דמיין אהדדי:
Yoma
Daf 9b
וְהֵרִ֣ים. וְאֵין וְהֵרִ֣ים אֶלָּא 9b בְשֶׁשִּׁייֵר. אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל. אֵין אֲכִילָה אֶלָּא בִכְזַיִת. הָיָה בְכוּלּוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל מִקְצָתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין בוֹ כְזַיִת. לִיטּוֹל אֶת כּוּלּוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין כָּאן שִׁיּוּר. וְהֵרִ֣ים אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. יָכוֹל עֵצִים. תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה. אִי עוֹלָה יָכוֹל אֵיבָרֵי עוֹלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ. הָא כֵיצַד. חו̇תֶה מִן הַמְאוּכָּלו̇ת הַפְּנִימִיּו̇ת וְיו̇רֵד. מִצְוָה לְהַקְדִּים אֵשׁ לָעֵצִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרְֽכ֥וּ עֵצִ֖ים עַל הָאֵֽשׁ׃. קִידֵּם עֵצִים לָאֵשׁ. סִידֵּר עַד שֶׁלֹּא תָרַם מַשְׁחִיל וְתוֹרֵם מְפָרֵק וְתוֹרֵם.
Traduction
Il est dit (ib. 3); il prélèvera, action qui comporte nécessairement un reste; puis qu’aura consumé le feu, la consommation est applicable au minium à une olive. Si le tout n’a que l’équivalent d’une olive, on ne peut pas le prélever en partie, car ce serait inférieur à une olive, ni prendre le total, puisque il n’y aurait pas de reste, qu’il est indispensable de laisser; comment donc faire? (question non résolue). Par la cendre de ce ''que le feu aura consumé'', on aurait pu croire qu’il s’agit de celle provenant du bois; c’est pourquoi le verset dit: l’holocauste. S’il avait été dit ''la cendre de l’holocauste'', on aurait pu croire qu’il y a lieu de prélever des fragments mêmes de l’holocauste (non pulvérisés); c’est pourquoi il est dit ''que le feu a consumé''; il faudra donc gratter les parties calcinées situées au milieu (provenant bien de la victime), puis les porter au bas. Il est recommandé d’apporter d’abord le feu sur l’autel, puis de ranger le bois au-dessus, selon la prescription (ibid. 1, 7): ils rangeront les bois sur le feu. Si l’on a placé le bois avant le feu, ou avant de prélever la cendre, il faudra ranger le bois de côté et défaire les piles pour prélever la cendre (l’ordre prescrit étant rigoureux).
Pnei Moshe non traduit
והרים. השתא דריש לקרא דתרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח:
והרים אין והרים אלא בששייר. דלשון הרמה לא שייך אלא במקצת ושייר במקצתו:
אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית. שצריך שלא יהיה בהרמה פחות מכזית:
היה בכולו כזית. בכל הדשן שישנו שם היאך יעשה ליטול מקצתו וכו':
והרים כתיב. וצריך שישייר מקצתו כדלעיל ונשאר השאלה בלא פשיטותא:
אשר תאכל האש יכול עצים. שירים הדשן מאשר אכל האש להעצים:
ת''ל עולה. ולא משל העצים:
אי עולה יכול אברי עולה. שהן עדיין שלימים ולא נתאכלו ירים אותן:
ת''ל אשר תאכל האש הא כיצד וכו'. שצריך לחתות מהמאוכלות הפנימיות של אברי העולה ויורד להשימו אצל המזבח:
מצוה להקדים אש לעצים וכו'. באש של הדיוט שמביאין קאמר כדדרשינן מהכתוב ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח שאע''פ שהאש ירדה מן השמים מצוה להביא אש. מן ההדיוט ואותו האש מצוה להקדימו להעצים של המערכה:
קידם עצים לאש וכו'. או שסידר את העצים עד שלא תרם הדשן:
משחיל. מושך העצים להצד או מפרק העצים מעט מעט ותורם לפי שהרמת הדשן תחלת עבודה היא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. [רִבִּי יִוְמְיָה אָמַר. חִילְפַיי שָׁאַל. אֵימֳרִין שֶׁנְּתָנָן עַל גַּבֵּי מַעֲרֶכֶת לַיְלָה מָה הֵן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלָּא קְטוֹרֶת בִּלְבַד. מַתְנִיתָה לְמִצְוָה. מַה צְרִיכָה לִיהּ לְעִיכּוּב. צִיץ מָהוּ שֶׁיְּרַצֶּה עַל טּוּמְאַת יָדַיִם. יָדַיִים מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִיטְמוּ מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרוֹת. יָצָא לֹא נִפְסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. וְאַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. [בְּרַם הָכָא] כְמָאן דְּאָמַר. לִינָּה טוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם. יָדַיִם מָהוּ שֶׁיִּפָּֽסְלוּ מִשֵּׁם מְחוּסָּר זְמַן. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו הַיּוֹם לַעֲבוֹדַת שֶׁלְמָחָר.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit que Hilfia demanda: quelle est la règle pour une poignée de farine à faire fumer, mise sur une rangée de bois qui reste la nuit? De même, R. Jérémie dit que Hilfia demanda (65)B. Menahot 26b. quelle est la règle pour les graisses à faire fumer du sacrifice quotidien, placées aussi sur la rangée de bois de la nuit? A quoi bon le demander, fut-il répliqué. N’est-il pas dit explicitement qu’avant la combustion des membres du sacrifice quotidien le matin (66)B., Pessahim 59a., a lieu celle de l'encens? Ceci ne prouverait rien, car il s’agit là du principe, et l’on se demande si, en cas de fait accompli, le défaut d’ordre nuit à la validité du devoir? (point non résolu) – Est-ce que l’effet expiatoire du frontal (67)Jér., (Pessahim 7, 7), ci-dessus, p. 106. fait pardonner l’oubli de l’ablution officielle des mains? De même, si, après cette lustration, le pontife est sortie par mégarde (68)B., Zevahim 20b., les mains deviennent-elles inaptes au culte? -Quoi, fut-il répliqué, n’y a-t-il pas un enseignement qui dit: ''si après avoir lavé les mains et les pieds officiellement (au bassin sacré), les mains sont redevenues impures par un contact interdit, il suffit de les tremper pour les purifier; si le pontife est sorti du Temple, il n’est pas devenu impropre par cette sortie?''. Ceci ne prouve rien, fut-il répondu, cet enseignement étant conforme à celui qui dit: le fait seul d’avoir passé la nuit ne rend pas les mains impropres (et il en sera de même pour la sortie accidentelle). Ladite question est seulement posée d’après celui qui déclare impropre le pontife qui ne s’est pas lavé les mains après avoir passé la nuit. Est-ce un cas d’invalidation d’avoir fait l’ablution des mains et des pieds en un temps défectueux (avant l’aurore)? Certes, un enseignement formel résout ce point, en disant: il arrive parfois de sanctifier les mains et les pieds (de les laver) pour le culte du lendemain (soit avant le jour).
Pnei Moshe non traduit
חילפיי שאל קומץ של מנחה. שהיא מעבודת היום שנתנו ע''ג מערכת לילה שלא סידר עדיין מערכת עבודת יום מה הן. ור' ירמיה קאמר דעוד שאל חילפיי אימורין של תמיד שחר שנתנן ע''ג מערכת לילה מה הן:
ולאו מתניתא היא. ומה זו שאלה הא בהדיא תני בברייתא אין לך קודם בהקטרה לאברי תמיד של שחר אלא קטרת בלבד וכדתנינן בברייתא דסדר המערכה קטרת קודמת לאברים ואם סידרן במערכת לילה נמצא שהן קודמין לקטרת של שחר שלא נקטר הקטרת עד שסידרו מערכה שניה על המזבח שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטרת ואותה המערכה שניה היתה אחר סידור המערכה גדולה בכל יום כדשנינו בפ''ב דתמיד:
מתניתא למצוה. כי צריכא ליה לחילפיי מהו לעיכוב ולא איפשיטא:
ציץ מהו שירצה על טומאת ידים. אם לאחר שקידש ידיו ורגליו נטמאו ידיו וכגון שנגעו בטומאה דרבנן כאותה ששנינו הפגול והנותר מטמאין את הידים ולא נטמא גופו מהו דמרצה הציץ על זה. ועוד בעי ידים מהו שיפסלו משום יוצא אם לאחר שקדש ידיו ורגליו יצא לחוץ מהו שיפסלו משום יוצא דאיכא היסח הדעת:
ולאו מתניתא היא. דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן והן טהורות וא''כ לא צריך ריצוי ציץ וכן אם יצא לא נפסלו משום יוצא:
ואתיא כמ''ד וכו'. כלומר דמהדר ליה דמהאי ברייתא לאו ראיה דאיכא למימר אתיא כמ''ד אין הלינה פוסלת בידים. ופלוגתא דרבי ור''א בר''ש לקמן היא ולר''א בר''ש דס''ל אין הלינה פוסלת הני נמי לא פסלי:
מה צריכה ליה. כי קא מיבעיא ליה ברם הכא לאידך מ''ד והוא רבי דס''ל לינה פוסלת בידים אם יוצא נמי פוסלת:
ידים מהו שיפסלו משום מחוסר זמן. להאי מ''ד דס''ל אין הלינה פוסלת בידים קא מיבעיא ליה דאת''ל דאין הלינה פוסלת היינו אם קידש בלילה לעבודת מחר אין העמוד השחר העושה לינה פוסל דאין הלינה פוסלת בהן אלא אם קידש היום לצורך עבודת מחר מהו שיפסלו משום מחוסר זמן ופשיט ליה ולאו מתני' היא דתנינן בברייתא בהדיא קידש ידיו ורגליו היום לצורך עבודת מחר הוי קידוש למ''ד אין הלינה פוסלת בידים דמחוסר זמן נמי לא פסיל בהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source