Yoma
Daf 8b
זָר שֶׁתָּרַם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ אָמַר. פָּטוּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. עֲבוֹדַת מַתָּנָ֗ה. יָצָא זֶה שֶׁהוּא בַהֲרָמָה. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לְכָל דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. אַרְבַּע 8b עֲבוֹדוֹת שֶׁהַכֹּהֵן מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ זָר מִתְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִבִּפְנִים. וְאֵי זוֹ זּוֹ. זוֹ הַקְטָרָה וּזְרִיקָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן. וְאַתְיָא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. לֵוִי אָמַר. אֲפִילוּ לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹחָנָן. חַתָּה גְחָלִים. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. הוֹצִיא שְׁאָר הַדֶּשֶׁן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקֵישׁ. אַתָיָא כְמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. פְּחוּתִים מֵהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֲחֵרִ֑ים. לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. הִיא זָר הִיא בַעַל מוּם. הַכֹּל מוֹדִין בְּזָר שֶׁסִּידֵּר מַעֲרָכָה שֶׁלְעֵצִים שֶׁהוּא חַייָב. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וּבִלְבַד שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים שֶׁהַכָּתוּב מַזְהִיר עֲלֵיהֶן לַעֲבוֹדַת כְּהוּנָה. וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ וְעָֽרְכ֥וּ עֵצִ֖ים.
Traduction
– Si un étranger a opéré ce prélèvement, il sera passible de la peine de mort, selon R. Yohanan; mais R. Simon b. Lakish l’absout. -Quel est le motif de ce dernier? -C’est que cette pénalité grave à l’égard de l’étranger est dite (Nb 18, 7) dans le verset qui confère ''le privilège du service'', excepté l’office d’enlèvement. Quelle est donc la raison pour laquelle R. Yohanan condamne l’étranger? C’est que, dit-il, il est écrit (ibid.): en tout ce qui concerne l’autel; cette expression générale s’applique même à l’enlèvement. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Rav: pour quatre travaux entraînant la culpabilité à l’égard du cohen, s’ils étaient accomplis au dehors, l’étranger serait coupable s’il les accomplissait à l’intérieur du Temple. Ce sont: la combustion de l’encens, l’aspersion du sang, la libation de l’eau et celle du vin. C’est conforme à l’avis de R. Simon b. Lakish (de ne pas admettre dans cette numération l’enlèvement des cendres). Levi compte au même titre l’action d’enlever les cendres de l’autel, conformément à l’avis précité de R. Yohanan. L’action de serrer les charbons ardents dans l’encensoir (sans les porter au dehors) fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, ainsi que celle d’avoir enlevé le reliquat des cendres (après avoir rangé la partie essentielle). L’opinion disant que ce dernier point fait l’objet d'une discussion, est conforme à celui qui dit: par l’expression autres vêtements (Lv 6, 3), dont on se couvrait pour vider la cendre, on entend des habits inférieurs aux autres; mais, d’après celui qui dit que cette expression a pour but d’étendre aux cohanim défectueux l’autorisation de remplir cette œuvre, il importe peu que ce soit un étranger (simple israélite), ou un servant qui a un défaut (l’admission de ce dernier prouve que ce n’est pas un service faisant partie du culte officiel). Tous reconnaissant qu’un étranger ayant accompli la cérémonie de ranger le bois sur l’autel est passible de la peine de mort (c’est un acte tout spécial aux cohanim). Toutefois, dit R. Zeira, cette sévérité n’est applicable qu’aux deux rangées de bois, pour lesquelles le texte biblique prescrit formellement le service sacerdotal, en ces termes (Lv 1, 7): les fils d’Aaron le pontife mettront le feu sur l’autel et rangeront les bois.
Pnei Moshe non traduit
זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב. מיתה כמו על שאר עבודות:
עבודת מתנה. כתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת ודריש עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח יצאת עבודה זו שהיא בהרמה מעל המזבח:
לכל דבר המזבח. ריבויא הוא ואפי' לעבודת סילוק והרמה:
מתחייב עליהן מבחוץ. אם עשה אחד מהן בחוץ לעזרה ובאלו זר מתחייב וכו':
ואתיא. דרב כר''ש בן לקיש דעבודת מתנה דוקא ולוי ס''ל כר' יוחנן:
חתה גחלים. הזר מעל המזבח:
תפלוגתא וכו'. וכן אם הוציא שאר הדשן מחוץ למחנה שהיא אחר הרמה פליגי נמי בה דכמחלוקת בהרמה כך מחלוקת בהוצאה:
אתיא כמ''ד אחרים פחותים מהן. דגבי הוצאת הדשן כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ופליגי תנאי בברייתא דחד ס''ל דאחרים דכתיב היינו שהבגדים שהוא לובש להוצאה יהו פחותים מבגדים שהיה לבוש בהרמה ואיכא תנא דס''ל אחרים לרבות בעלי מומין שהן כשרין להוצאת הדשן ואתיא פלוגתא דר' יוחנן ורשב''ל בזר בהוצאה כמ''ד אחרים פחותין מהן ובין הרמה ובין הוצאה בעי כהונה ובגדי כהונה אלא שאלו פחותין מהן מהראשונים דבגדים שבשל בהן קדירה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו:
ברם כמ''ד אחרים לרבות בעלי מומין. א''כ הוא זר הוא בעל מום שאם בעל מום כשר להוצאה זר נמי כשר בה:
הכל מודים בזר שסידר וכו'. וכדמפרש ר' זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן וכו' דכתיב בהדיא כהונה ונתנו בני אהרן וגו' ומכאן למדו שמצוה להוסיף שני גזירי עצים יותר על עצי המערכה ומהכתוב הזה נלמד לתמיד של בין הערבים שני גיזרין בשני כהנים דוערכו כתיב ולתמיד של שחר שני גיזרין בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה ואם סידר הזר אותם חייב דעבודת מתנה היא וקסבר נמי דעבודה תמה היא שבזה גומר לסידור מערכת העצים וסידור האברים על המערכה תחלת סידור אחר הוא:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מְנַיִין לְהַצָּתַת הָאֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִי עָלָת עַל לֵב שֶׁהַזָּר קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֙י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֑חַ. לִימֵּד עַל הַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. הָתִיבוּן. וְהָא כְתִיב וְהָאֵ֨שׁ עַל הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה. מִיכָּן לְהַצָּתַת הָאֵשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא אֶלָּא בְרֹאשׁוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הִיא צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. וְכָא הוּא אֵינָהּ צְרִיכָה כֹהֵן כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. נֹאמַר בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְזָר.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit (59)Sifra sur Lv section Caw, ch. 2.: on sait que l’emploi de copeaux pour allumer le grand feu doit avoir lieu seulement par le soin d’un cohen propre au service (sans défaut) et en tenue officielle (en costume complet), parce qu’il est dit: ''les fils d’Aaron le pontife mettront le feu sur l’autel''. R. Simon dit: il ne peut venir à l’idée de personne que l’étranger puisse offrir quoi que ce soit sur l'autel; et s’il est dit: ''les fils d’Aaron mettront le feu, etc., on a voulu indiquer qu’il faut l’allumer exclusivement au sommet de l’autel (non de loin, à l’aide d’un soufflet). -Mais, fut-il objecté contre R. Juda (qui déduit du verset précité que la mise du feu doit être faite par le cohen seul), n’est-il pas dit (Lv 6, 5):le feu de l’autel brûlera dessus, il ne devra pas s’éteindre, d’où l’on conclut, selon l’avis de R. Juda, que le feu devra être allumé au sommet de l’autel? N’est-ce pas une contradiction entre les propres paroles de R. Juda? Tantôt il dit que le verset ''ils mettront le feu'' indique qu’il faut la présence d’un cohen propre au service, tantôt il en déduit l’obligation d’allumer le feu au sommet, sans dire qu’un cohen sans défaut soit nécessaire? -Non, dit R. Tanhoum b. Judan, il n’y a pas de contradiction pour cela, ne pouvait pas conclure de là que l’on peut se passer du cohen, ou non, et d’en tirer la déduction qu’au sommet de l’autel l’étranger est admis.
Pnei Moshe non traduit
מנין להצתת האליתא. הצתה בקסמין דקין לתקן אש של המערכה שצריכה כהן וכלי שרת ת''ל וכו':
אמר ר''ש. לזה לא צריך קרא דוכי תעלה על דעתך שהזר קרב על המזבח אלא לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח ולאפוקי שלא יעשה במפוח מרחוק:
התיבון. להא דקתני אליבא דר' יהודה דדריש מקרא דונתנו להצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן והא כתיב והאש על המזבח תוקד בו מכאן להצתת האש וכו' דברי ר' יהודה אלמא דלר' יהודה נפקא ליה מהאי קרא להצתת אליתא שתהא בראשו של המזבח ולא הזכיר כאן שתהא בכהן א''כ מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן מקרא דונתנו דריש שהיא צריכה כהן כשר והכא דריש הוא שתהא בראשו של המזבח ואינה צריכה כהן כשר וכלומר דאמאי לא אמר כאן שצריכה כהן:
אמר ר' תנחום בר יודן מה את שמע מינה. וכי מהיכא את שמעת ליה דמדרשא דר' יהודה דקאמר שתהא בראש המזבח שאינה צריכה כהן:
נאמר בראש המזבח וזר. בתמיה וכי נאמר שזר עולה בראש המזבח ועל כרחך שצריכה כהן כשר:
Yoma
Daf 9a
תָּרַם וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי חֲנִינָה. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָה. קוֹמֶץ שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִׁים וְהִפְרִיחָתוֹ הָרוּחַ. בִּפְרִיחָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים וְיָֽצְאוּ הַשְּׁייֵרִים יְדֵי מְעִילָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. 9a מִשֶּׁיּוֹחַז הָאוֹר בְּרוּבּוֹ. מָהוּ בְרוּבּוֹ. בְּרוּבּוֹ שֶׁלְקוֹמֶץ אוֹ בְרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת. אָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרוֹב כָּל פְּרִידָה וּפְרִידָה אִתְאֲמָרַת.
Traduction
Si la cendre, une fois enlevée, a été dispersée par le vent, ce devoir est-il considéré comme accompli, ou non? C’est un point en discussion entre R. Yohanan et R. Hanina, conforme à la divergence d’opinions exprimée pour ce qui suit: selon R. Hanina, si la poignée d’encens mise sur le feu a été dispersée par le vent (non brûlée),le dernier coup de vent entraîne le pardon pour le maître, et le reliquat pourra être consommé sans crainte de prévarication des saintetés (de même, pour la cendre, le devoir de l’enlèvement est accompli); selon R. Yohanan, il faut que la flamme ait saisi la majeure partie de l’encens (60)B., Menahot 26b., avant que le vent n’ait emporté le reste (de même, la cendre devra avoir été déposée au bas de l’autel en majeure partie, sous peine d’avoir à recommencer). Qu’entend-on par majeure partie? -Est-ce la majeure partie du total devant être consommé, ou la majeure partie de chaque grain à part? -C’est dans ce dernier sens qu’on l’entend, disent R. Hiskia, R. Yossa, R. Aba et R. Hiya, au nom de R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
תרם. הדשן מעל המזבח והפריחתו הרוח ואינו יכול ליתנו במקומו אצל המזבח:
תפלוגתא דר' יוחנן וכו'. כלומר תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ של מנחה בכה''ג ומדמי לה תרומת הדשן לקומץ דשתיהן עבודת סילוק הן:
קומץ שנתנו ע''ג האישים. להקטירו והפריחתו הרוח ולא נקטר:
בפריחה האחרונה וכו'. כלומר בפריחה זו שהפריחתו הרוח פריחה אחר פריחה כדרך הרוח שמפריח מעט מעט עד שמפריח הכל ובזה כבר נתכפרו הבעלים ומתיר השיריים לאכילה דהואיל ונתנו ע''ג האישים כאלו נקטר הוא וה''ה הכא בתרומת הדשן יצא ידי הרמה וא''צ להרים דשן אחר מעל המזבח:
ר' יוחנן אמר משיאחז האור ברובו. אז הוי כאלו נקטר כולו ואם אח''כ הפריחתו הרוח כבר נתכפרו בעלים וה''ה הכא בתרומת הדשן משישים רובו במקומו אצל המזבח יצא:
מהו ברובו. דקאמר ר' יוחנן בקומץ אם ברובו של הקומץ סגי ולא בעי רוב כל פרידה ופרידה ממנו אם הוא עשוי פרידה פרידה כגון מנחת מחבת ואותה הכתוב בה פתות אותה פתים או רוב כל פרידה ופרידה איתאמרת בה:
אתא ר' חזקיה וכו'. ואמרו בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה איתאמרת בה:
תָרַם (לֶתְייָם) [חֶצְייָהּ]. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ אֲפִילוּ שׁימְשְׁמִין יָצָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מַתְנִיתָה לֹא אָֽמְרָה כֵן אֶלָּא הִקְטִיר בְקוּמְצוֹ פַּעֲמַיִם כְּשֵׁירָה. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין קְמִיצָה פָחוּת מִשְּׁנֵי זֵיתִים. וְאֵין הַקְטָרָה פְחוּתָה (מִקּוֹמֶץ) [מִכְּזַיִת]. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מֵאַתָּה כֹהֵן שֶׁאֵין יָדוֹ מַחֲזֶקֶת כִּשְׁנֵי זֵיתִים פָּסוּל מִן הָעֲבוֹדָה.
Traduction
Le cas de n’avoir enlevé que la moitié des cendres, fait l’objet de la discussion entre R. Yohanan et R. Josué b. Levi: ainsi, selon R. Yohanan, lorsqu’une poignée a été consacrée par la remise dans l’ustensile et que l’on en a fait fumer à peine de la grandeur d’un grain de pavot, le devoir est suffisamment rempli. Selon R. Josué b. Levi au contraire, la Mishna (61)Ib., 3, 4. ne s’exprime pas ainsi, et elle autorise seulement de brûler le tout en deux parts égales. Aussi, R. Hama b. Ouqba dit au nom de R. Josué b. Levi: il n’y a pas de prise de poignée inférieure à la valeur de deux olives, et chaque combustion comprend au moins la valeur d’une olive (soit la moitié de l’ensemble). Puisqu’il en est ainsi, objecta R. Isaac b. R. Eliézer (62)Jér., (Sheqalim 6, 4)., lorsque la main du cohen (chargé de prélever la poignée) est trop petite pour prendre l’équivalent de deux olives, est-ce que ce défaut le rend impropre au service? (certes non).
Pnei Moshe non traduit
תרם חצייה. של שיעור הרמה תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ שנקטר מקצת ממנו:
מתני' לא אמרה כן. דאפי' בהקטרת שומשם סגי דהא תנן בפ''ג דמנחות הקטיר קומצה פעמיים כשרה משמע לפעמיים דוקא וכדמסיק לקמיה שאין קומץ פחות משני זתים ואין הקטרה פחות מכזית אחד:
מעתה. דאמרת אין קומץ פחות משני זתים א''כ כהן שאין ידו מחזקת בשני זתים יהא פסול מן העבודה ואנן לא תנן אלא מומין כדקא חשיב בפ''ו דבכורות וכהן שקומץ ידו אינו מחזיק שני זתים לא קא חשיב:
תָּרַם בִּשְׂמֹאל. תַּפְלוּגְתָא דְרִבִּי יוֹחָנַן וּדְרִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹמֶץ שֶׁקָּדַשׁ בְּכֶלִי וְהִקְטִירוֹ בֵּין בְּיָד בֵּין בְּכֶלִי בֵּין בִּימִין בֵּין בִשְׂמֹאל. יְהוּדְה בֵּירִבִּי אוֹמֵר. אוֹ כְחַטָּאת בְּיָד אוֹ כְאָשָׁם בְּכֶלִי. וּבִלְבַד בִּימִין. הָתִיבוֹן. וְהָא תַנֵּי. קִיבֵּל בִימִינוֹ וְנָתַן בִּשְׂמֹאלו̇ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. אִם בִּשְׂמֹאל הוּא מַחֲזִיר לַמִּזְבֵּחַ לֹא כָל שֵׁכֵּן לָבֶּזֶךְ. אָמַר רִבִּי לָא. אִם שְׂנָייָא אָדָם רִבִּי לָעְֽזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ. דְּתַנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֶּזֶךְ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁלֹּא בִכְלִי שָׁרֵת פְּסוּלָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. מַאי כְדוֹן. רַבָּנִן דְּאִית לוֹן כְּלִי שָׁרֵת צְרִיכָה לוֹן יָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן [דְּ]לֵית לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת לֹא צְרִיכָה לֵיהּ לְיָמִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנָא הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי תְרוּמַת הַדֶּשֶׁן לְהַקְטָרָה. וְלָא דַמְייָא אֶלָּא לִקְמִיצָה. שֶׁזּוּ בַהֲרָמָה וְזוֹ בַהֲרָמָה.
Traduction
Le cas d’avoir prélevé les cendres par la main gauche fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Juda b. Rabbi: le premier dit qu’il importe peu, pour la poignée consacrée par l’ustensile, qu’on la fasse fumer en la remettant à la main, ou par un vase, ou de la main droite, ou de la gauche (et de même pour la cendre); selon R. Juda b. Rabbi, on peut la poser avec la main, à l’instar de ce qui a lieu pour le sacrifice expiatoire (dont on versait le sang avec le doigt), ou avec un ustensile à l’instar du sacrifice de péché, pourvu que l’on se serve en tous cas de la main droite seule. Mais, fut-il objecté, n’a-t-on pas enseigné (63)(Zevahim 3, 2). que si après avoir reçu le sang dans la main droite on le passe à la main gauche, il suffit, pour la validité, de le remettre à droite? -Or, si le sang qui était à gauche pourra être remis à droite, afin d’être versé sur l’autel comme il convient; ce sera à plus forte raison admissible pour le vase qui contient la poignée à faire fumer. R. Ila dit: Si quelqu’un a enseigné l’avis précité (que l’action accomplie par la gauche est valable), ce doit être R. Eliézer b. R. Simon, puisqu’il a été enseigné que, selon ce dernier, le vase contenant la poignée n’a pas besoin d’être sanctifié au préalable. -Il se conforme à l’avis émis par R. Simon son père, dans cette Mishna (64)(Menahot 3, 4).: Si l’on n’a pas mis dans un vase consacré la poignée de farine à faire fumer, l’offrande est sans valeur; selon R. Simon, elle est valable malgré l’omission de la remise au vase. -Quelle relation y a-t-il entre ce point et la question de la main? Selon les rabbins, qui exigent l’emploi de l’ustensile sacré, il faut aussi prélever la cendre de la main droite; d’après R. Simon, qui ne l’exige pas, on peut user de la main gauche. -Je m’étonne, dit R. Mena, que l’on compare l’enlèvement des cendres à l’action de faire fumer l’encens; tout au plus, est-ce comparable à la prise de la poignée, en ce que, pour les deux opérations, il faut prélever (l’on comprend alors que la droite soit exigible).
Pnei Moshe non traduit
תרם. את הדשן בשמאל תליא בפלוגתא דפליגי בקומץ:
והקטירו בין ביד וכו'. כלומר לאחר שקדשו בכלי שרת מקטירו ע''ג המזבח בין ביד וכו':
יהודה ברבי אומר או בחטאת ביד וכו'. כלומר מדכתיב בה קדש קדשים היא כחטאת וכאשם אם רצה עובדה ביד כחטאת שזריקתה באצבע ואם רצה עובדה בכלי כאשם שזריקתו בכלי ולא ביד שאין לך טעון מתנת אצבע אלא חטאת בלבד:
ובלבד בימין. בין שעובדה ביד בין שעובדה בכלי צריך שיהא בימין וכן פליגי בהרמת הדשן:
התיבון. על הא דיהודה ברבי דקאמר שהקטרת הקומץ צריך שיתן בימין ומשמע דאם נתנו בשמאל כדי להקטירו פסלו ולא מהני חזרה קודם שיקטירו:
והא תנינן. בפ''ג דזבחים:
קיבל הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו. ולא פסלו בקבלת שמאל בתחלה והשתא קשיא אם בשמאל הוא מחזיר למזבח כלומר דם שהוא עומד לזריקת המזבח אם נתנו בשמאל מחזיר הוא לימינו וכשר לזרקו על המזבח:
לא כ''ש לבזך. כאן שיכול הוא להחזירו משמאלו להבזך והוא הכלי שרת שקדשו להקומץ בו לא כ''ש דתיהני חזירתו:
אמר ר' אילא אם שנייה אדם. אם שנה אחד להא דלעיל ר''א ברבי שמעון הוא דשנייה ולדידיה ל''ק דתני ראב''ש אומר אין הקומץ צריך קידוש בזך וכדמסיק ואזיל אתיא וכו' כשיטת ר''ש אביו:
דתנינן. במנחות שם:
שלא בכלי וכו'. בקידוש הקומץ פליגי:
מאי כדון. היאך תליא הא בה ומפרש דלרבנן דאית להון קומץ צריך קידוש בכלי שרת צריכה במי להון לימין ולר''ש דלית ליה קידוש הקומץ בכלי שרת ל''צ לדידיה לימין:
אמר ר' מנא וכו'. כלומר שהיה מתמיה על כל הא דלעיל דמדמין תרומת הדשן להקטרת הקומץ:
ולא דמיא אלא לקמיצה. כלומר אי מדמית לה ולא דמיין אלא לזה בלבד ששיעור הרמת הדשן קומץ היא כמו הקטרת המנחה:
שזו בהרמה וכו'. כלומר בתרווייהו כתיב בהו והרים אבל למידי אחרינא לא דמיין אהדדי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source