Vayedaber

Yoma

Daf 7b

משנה: אִם הָיָה חָכָם דּוֹרֵשׁ. וְאִם לָאו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁין לְפָנָיו. אִם רָגִיל לִקְרוֹת קוֹרֵא. וְאִם לָאו קוֹרִין לְפָנָיו. וּכַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו. בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵל פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל׃

Traduction

Si le grand pontife est un homme instruit, il interprétera à haute vois des passages bibliques (pour ne pas s’exposer à s’endormir la nuit de Kippour); sinon, des savants feront devant lui des exposés d’exégèse. S’il a l’habitude de lire la Bible, il se livrera à cette lecture; sinon, on lira pour lui. Quels livres choisira-t-on? Ceux de Job, d’Ezra, ou des Chroniques. Il m’est souvent arrivé, dit Zakaria b. Qebotal, de lire Daniel devant lui.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אם היה חכם. הכ''ג הי' דורש כל ליל יה''כ שלא יחטפנו שינה ושמא יראה קרי:

ואם לאו. שאינו חכם אבל הוא תלמיד ויודע להבין ולשמוע דבר הלכה ת''ח דורשין לפניו:

ואם לאו. שאינו יודע להבין קורין לפניו:

באיוב. שהן דברים המושכין את הלב לשומען ואין שינה חוטפתו:

משנה: בִּיקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה׃

Traduction

S’il voulait s’assoupir les adolescents des cohanim faisaient claquer les doigts (57)LittéralementÊ: ÒÊavec le doigt médialeÊÓ, contre le pouce., en lui disant: O notre maître, grand pontife, tiens-toi debout, ou mets un pied sur la dalle de marbre (dont la fraîcheur tient en éveil), et on l’occupait ainsi, par des distractions, jusqu’au moment où c’était l’heure d’égorger la première victime (à l’aurore).

Pnei Moshe non traduit

מתני' פרחי כהונה. הבחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח:

מכין לפניו באצבע צרדה. הוא האצבע האמצעי וכדתני בתוספתא פ''ק אצבע גדולה של ימין ונקרא צרדה על שם שהיא צרה לאצבע הסמוך לאגודל וכשמכין באצבע גדולה על האגודל נשמע קול וכדי שלא יישן:

עמוד והפג אחת. כלו' מעט על הרצפה של שיש כדי שתצטנן ולא תישן:

הלכה: רַב חוּנָה אָמַר. בְּאֶצְבַּע צְרָדָה בַפֶּה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאֶצְבַּע צְרָדָה בְּיָד. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל וְרִבִּי יוֹחָנָן. בַפֶּה. לֹא בְנֶבֶל וְלֹא בְכִינּוֹר. פָּתַר לָהּ. נְעִימָה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּאֶצְבַּע צְרָדָה אוֹמְרָהּ בַפֶּה. לֹא בְנֶבֶל וְלֹא בְכִינּוֹר.

Traduction

Selon R. Houna, on mettait le doigt médiale sur la bouche, pour siffler avec violence; selon R. Yohanan, on faisait résonner ce doigt contre la paume (ou le pouce). Un enseignement formel ne s’oppose-t-il pas à ce dernier avis de R. Yohanan, puisqu’il est dit: avec la bouche (on chantait devant lui), sans user d’instruments, de la lyre, ni de la harpe? On a seulement voulu dire que le plus agréable son qui puisse accompagner ce mouvement des doigts est le chant, et nul instrument.

Pnei Moshe non traduit

גמ' רב חונא אמר באצבע צרדה בפה. היו נותנין האצבע צרדה על הפה כדי להוציא קול נעימה:

ור' יוחנן אמר באצבע צרדה ביד. היו מכין על אגודל כדפרישית במתני':

מתניתא. תוספתא פליגא על ר' יוחנן דתני שם איזו היא אצבע צרדה אצבע גדולה של ימין:

בפה לא בנבל ולא בכנור. מה היו אומרים שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית וגו':

פתר לה ר' יוחנן. דה''ק נעימה האומרת באצבע צרדה אומרה בפה כלומר. לעולם היו מכין אותה ביד וכפי קול הנעימה היוצאת מזה כך היו אומרים אח''כ אלו הפסוקים באותו קול הנעימה ובפה וכו':

הלכה: תַּנֵּי. בְּמִשְׁלֵי וּבְתִילִים מִפְּנֵי שֶׁטַּעֲמָן מֵפִיג אֶת הַשֵּׁינָה.

Traduction

On a enseigné: on lira devant lui les Proverbes, ou les Psaumes, parce que l’explication des passages difficiles détourne du sommeil.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בברייתא שהיו קורין לפניו במשלי ובתהלים:

מפני שטעמן. כשמפרשין לפניו טעמיהן ופירושן מפיגין הן את השינה:

כַּהֲנָא שָׁאַל לְרַב. מַה נִיתְנֵי. קְבוּטָר קְבוּטָל. וַהֲוָה קָאִים מַצְלֵי וַחֲוִי לֵיהּ בְּאֶצְבַּעְתֵּיהּ. צְפַר קַבּוֹטָר

Traduction

Cahana demanda à Rav: la Mishna dit-elle Qebotar (avec r), ou Qebotal? Comme Rav était en prière (ne pouvant s’interrompre), il montra des doigts une forme courbe (r), et l’on suit que le nom en question est Qebotar.

Pnei Moshe non traduit

מה ניתני. במתניתין קבוטר או קבוטל והוה רב קאי ומצלי ולא הוה יכול להפסיק ואחוי לי' באצבע לרמז וכאומר צפר צעוק ואמור קבוטר:

.אִית דְּבָעֵי מֵימַר. הִיא דְפָרָה הִיא דְסוּכָּה הִיא דְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. רִבִּי סִימוֹן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה יּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. מָאן דְּאָמַר. לֹא בָאוּ יָמִים קַלִּים עַד שֶׁמֵּת. תַּלְתֵּיהוֹן עֲבַד. מָאן דְּאָמַר. יָצָא חוּטְמוֹ מְזַנֵּק תּוֹלָעִים וּכְמִין פַּרְסַת יָצָאת בְּתוֹךְ מִצְחוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה וּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. צַווְחָה עֲלֵיהֶן הָעֲזָרָה. צְאוּ מִיכָּן בְּנֵי עֵלִי. טִימְאַתֶּם בֵּית אֶלֹהֵינוּ. 7b בּוֹ בַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְנָֽתְנוּ עָלָיו גּושׁ שֶׁלְמֶלַח שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְפָגוּם. שֶׁכָּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וְסוֹבֵב וִיסוֹד פָּסוּל הוּא.

Traduction

C’est le même, dit-on (54)(Suka 4, 6) (8)., qui agit en hérétique à l’égard de la vache rousse, de la fête des tabernacles (Suka) et du kippour. Selon R. Simon, au contraire, c’est le même homme qui a mal agi pour la vache rousse et la Suka, et un autre qui s’est conduit en hérétique le kippour; ou bien une personne a commis les 2 délits du kippour et de la vache rousse, une autre celui de la Suka. Or, la version qui le suppose mort au bout de peu de temps, attribue au même homme les 3 délits; l’autre version, selon laquelle des vers lui sortirent du nez et il eut un sabot au front, suppose que ce sont 2 individus. Toute l’assistance réunie dans le portique lui cria, comme aux fils d’Elie (1S 2, 22): sortez d’ici, fils d’Elie (55)B., Pessahim 57a., par une telle conduite, vous avez contaminé le temple de l’Eternel Dieu. Le jour même où un hérétique (ayant mal accompli les libations de la fête de la Suka) fut lapidé au temple, l’angle de l’autel fut ébréché, et l’on y fixa une motte de sel pour dissimuler la brisure; car tout autel, privé d’angle, ou de la bordure, ou du fondement, serait impropre au culte.

Pnei Moshe non traduit

אית דבעי מימר היא דפרה וכו'. כלומר כל אלו המעשים כהן צדוקי אחד הוא שעשה אותם ומעשה דפרה הוא בתוספתא פ''ב דפרה דגריס שם על מה שאמרו מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שלא יהיו אומרים במעורבי שמש נעשית. שהם אינם מודים למדרש חכמים שטבול יום כשר בפרה ומעשה באחד שהעריב שמשו ובא לשרוף את הפרה וידע בו רבן יוחנן בן זכאי ובא וסמך שתי ידיו עליו כדי לטמאו. ואמר לו אישי כ''ג מה נאה אתה להיות כ''ג רד וטבול אחת ירד וטבל ועלה אחרי שעלה צרם לו באזניו א''ל בן זכאי לכשאפנה לך א''ל לכשתפנה לא שהה שלשה ימים עד שנתנוהו בקבר. ומעשה דסוכה במתני' פ''ד דסוכה ולהמנסך אומרים לו הגבה את ידך שפעם אחת ניסך אחד ע''ג רגליו. לפי שאין הצדוקין מודין בניסוך המים. ורגמוהו כל העם באתרוגיהם:

ר' סימון לא אמר כן. שזה הכל היה בכהן אחד אלא או דפרה ודסוכה היה ע''י אחד ומעשה דיה''כ היה ע''י אחר או דמעשה דפרה ודיה''כ היה ע''י אחד ודסוכה היה ע''י אחר. וגרסי' לכל הא ודלקמן בפ''ד דסוכה בהלכה ח':

מאן דאמר וכו'. ומפרש דלמ''ד לא היו ימים קלין עד שמת זה שעשה ביה''כ א''כ הוא כהאי דאמרי תלתיהון עבד שעשה מעשה דפרה ודיה''כ ודסוכה ובסוכות מת שרגמו אותו וזהו ימים קלים מיוה''כ עד הסוכות ולא כגירסת התוספתא:

ומ''ד יצא חוטמו וכו'. ומת מיד ביום הכפורים א''כ כמ''ד או דפרה ודסוכה היה חד ששרף את הפרה ואחר כך אירע זה בסוכות ונרגם ודכפורים היה אחר שהרי מת באותו יום. או דפרה ודכפורים היה כהן חד ששרף את הפרה ואח''כ עשה מעשה זה ביה''כ ומת מיד ודסוכה היה אחר ונרגם:

צוחה עליהן העזרה וכו'. כלומר כמו שצוחה על בני עלי כך צוחה העזרה על אלו שעשו שלא כהוגן:

בו ביום. בסוכות שרגמוהו באתרוגיהם נפגמה קרן המזבח ע''י כך ונתנו עליו וכו':

בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָא כְתִיב. וְכָל אָדָ֞ם לֹא יִֽהְיֶה֣ ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ עַד צֵאת֑וֹ. אֲפִילוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֘ פְּנֵי֣ אָדָם֒ לֹא יִֽהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר לוֹן. בְּשָׁעָה שָׁהוּא נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ.

Traduction

Mais, fut-il objecté devant R. Abahou (56)Cf. ci-aprs, 5, 2 fin., n’est-il pas dit (Lv 16, 17): nul homme ne se trouvera dans la tente d’assignation, lorsque le pontife y entrera pour obtenir le pardon, jusqu’à sa sortie? Et n’est-ce pas applicable aussi à ceux (aux anges) dont il est dit (Ez 1, 10): leur face avait une apparence de figure humaine, ils ne se trouveront pas dans la tente d’assignation? Comment donc l’ange de la mort a-t-il pu le frapper? C’est vrai, lorsque le pontife fonctionne régulièrement; non, s’il s’écarte des rites admis.

Pnei Moshe non traduit

בעון קומי ר' אבהו. על היש אומרים שזה של יה''כ מת מיד וניגף ע''י מלאך והכתיב וכל אדם וגו' אפי' אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם וכו' והיאך בא המלאך לשם:

כָּתוּב וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃ וְנָתַ֧ן אֶת הַקְּטֹ֛רֶת עַל הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְי. שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס מִבִּפְנִים. שֶׁהֲרֵי הַצְּדוּקִין אוֹמְרִין. יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. אִם לִפְנֵי בָשָׂר וָדָם עוֹשִׂין כֵּן קַל וָחוֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְאוֹמֵר כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל הַכַּפֹּֽרֶת׃ אָֽמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְנָתַ֧ן אֶת הַקְּטֹ֛רֶת עַל הָאֵ֖שׁ לִפְנֵי֣ יְי. אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מִבִּפְנִים. [אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל הַכַּפּוֹרֶת.] מְלַמֵּד שֶׁהוּא נוֹתֵן בָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן. וּמְנַיִין שֶׁהוּא נוֹתֵן בָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִסָּ֣ה ׀ עֲנַ֣ן הַקְּטוֹרֶת [אֶת הַכַּפּ֛וֹרֶת אֲשֶׁ֥ר עַל הָֽאָרוֹן וְלֹ֥א יָמֽוּת]׃ הָא אִם לֹא נָתַן מַעֲלֶה עָשָׁן אוֹ שֶׁחִיסֵּר אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ חַייָב מִיתָה. וְלֹ֥א יָמֽוּת הֲרֵי זֶה עוֹנֶשׁ. כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל הַכַּפּוֹרֶת׃ הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה.

Traduction

Voici maintenant sur quoi se basaient les dissidents (traités d’hérétiques): le verset (Lv 16, 12-13): il apportera à l’intérieur du rideau et mettra l’encens sur le feu devant Dieu, prouve qu’il ne faut pas le préparer d’abord au dehors, puis l’apporter à l’intérieur; or, les Sadducéens disaient: s’il est d’usage pour un simple mortel de le préparer au dehors avant de l’apporter, il doit en être à plus forte raison de même à l’égard de la Divinité, et à l’appui de notre avis, nous invoquons le verset disant (ib. 2): car, dans un nuage, j’apparaîtrai sur le propitiatoire. Ceci ne prouve rien, répondirent les autres sages, car un autre verset (ib. 13) dit bien de placer l’encens sur le feu devant Dieu, soit au dedans. Quant au verset ultérieur que vous invoquez, il a pour but d’indiquer qu’au propitiatoire on s’arrange pour élever l’encens en forme de nuage (par l’adjonction d’une herbe spéciale, qui élève l’encens verticalement). D’où sait-on que cette disposition est indispensable, sous peine de nullité de l’encens? De ce qu’il est dit (ib. 13): le nuage d’encens couvrira le propitiatoire qui est sur l’arche, afin qu’il ne meure pas; il faut donc croire que si l’on a omis d’y mettre l’herbe qui fait monter la fumée verticalement, ou si l’on a oublié l’une des épices, on est passible de la peine de mort. Or, il est dit ''pour qu’il ne meure pas'', ce qui indique la pénalité; et l’expression ''dans un nuage j’apparaîtrai sur le propitiatoire'' sert d’avertissement de cette pénalité grave.

Pnei Moshe non traduit

א''ל. לא היה זה בשעה שבא לכפר אלא בשעה שנכנס כדרכו להוציא את הכף והמחתה:

כתיב והביא וגו'. שהרי הצדוקין אומרים וכו' שאם לפני בשר ודם אין עושין כן שיעשו עשן לפניו ק''ו וכו' ועוד הרי הוא אומר כי בענן וגו' אבל חכמים אמרו להן וכו' כדפרישית במתני':

ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן. כלומר מנין לעיכוב ת''ל וכסה וגו'. וא''כ האי קרא לעיכוב ולעונש וכתוב כי בענן וגו' לאזהרה נאמר:

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. יָכוֹל עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה נֶאֶמְרוּ קוֹדֶם לְמִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן. תַּלְמוּד לרֹמַר אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵי֖ בְּנֵי֣ אַֽהֲרֹ֑ן. אִי אַֽחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵי֖ בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן יָכוֹל שְׁנֵיהֶן נֶאֶמְרוּ אַחֲרֵי מִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵֽרָאֶ֖ה עַל הַכַּפּוֹרֶת׃ הָא כֵיצַד. אַזְהָרָה נֶאֶמְרָה קוֹדֶם לְמִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן.וְעוֹנֶשׁ נֶאֱמַר לְאַחַר מִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כִּי בֶעָנָן נִרְאֵיתִי אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֵֽרָאֶ֖ה. מִיכָּן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֵשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

Traduction

Est-ce à dire, demanda R. Eliézer b. R. Simon, que la pénalité et l’avertissement ont été énoncés avant la mort des fils d’Aaron (et qu’ils sont morts pour n’avoir pas mis ce qui fait lever la fumée)? -Non, puisqu’il est dit (ib. 1): après la mort des deux fils d’Aaron. Faut-il conclure de ce verset que les deux objets (la pénalité et l’avertissement) ont été énoncés après la mort des fils d’Aaron? Non, puisqu’il est dit (au verset précité): ''Dans un nuage j’apparaîtrai sur le propitiatoire'', ce qui indique que l’avertissement a précédé la mort, et l’énoncé de la pénalité l’a suivie. En effet, dit R. Zeira, il n’est pas dit: ''Dans un nuage j’ai apparu'', mais ''j’apparaîtrai'', ce qui prouve que Dieu ne punit pas avant d’avoir averti.

Pnei Moshe non traduit

ת''ל כי בענן אראה על הכפרת. א''כ משמע דקודם מיתת בני אהרן נאמר דאלו לאח''כ הרי כבר נראה היום והיה לו לומר נראתי וכדמסיים ר''ז לקמן להאי דרשה:

הא כיצד וכו'. מכאן שאין הקב''ה עונש אא''כ הזהיר מקודם וכמו כאן שהיתה אזהרה מקודם מיתתן ונענשו אחר כך שהכניסו הקטרת שלא כהוגן:

Yoma

Daf 8a

משנה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ תּוֹרֵם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין רָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְכָל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. וְאִם הָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִים הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ. וּמָה הֵן מוֹצִיאִינ אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְאֵין מוֹצִיאִין אֲגוּדָּל בַּמִּקְדָּשׁ׃ מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי סַכָּנָה הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בַפַּיִיס. אַרְבַּע פְייָסוֹת הָיוּ שָׁם וְזֶה הַפַּיִיס הָרִאשׁוֹן׃

Traduction

En principe, quiconque voulait enlever les cendres de l’autel pouvait le faire. Lorsque ceux qui s’offraient pour cet acte étaient nombreux, ils montaient en courant l’escalier qui y conduit; celui des compagnons qui était le plus près du but, dans les 4 coudées voisines, avait le privilège. Si deux desservants se trouvaient à égale distance, le préposé à la section disait à tous de lever les doigts. Ils pouvaient lever un ou deux doigts, sauf le pouce qu’il est défendu de lever au Temple (pour éviter toute fraude de compte). Un jour, deux d’entre eux se trouvaient à égale distance; en courant pour gravir l’escalier, l’un poussa l’autre compagnon, qui tomba et eut la jambe cassée. En voyant à quel danger ces courses exposaient les cohanim, le tribunal institua que l’enlèvement des cendres sur l’autel serait opéré seulement par la voie du sort. On se réunissait 4 fois par jour pour tirer au sort, et la première opération avait lieu pour cet enlèvement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בראשונה. קודם שאירע המעשה דלקמן לא היה פייס לתרומת הדשן וכדקאמר בגמרא דאף על גב דעבודה היא לא תקינו לה פייס ומשום אונס שינה דאי אמרת יפיסו לא אתו דכל חד יאמר מי יימר דיתרמי ליה וכיון דחזו דאתי ואתו נמי לידי סכנה תקינו רבנן נמי פייסא כדלקמן. ובראשונה כל מי שרוצה לתרום מאותו בית אב שלהם היה תורם:

בזמן שהן מרובים. וכל אחד ואחד אמר אני תורם היה משפטם כך שהם רצים ועולים בכבש של המזבח שהיא ל''ב אמה אורך וכל הקודם את חבירו לתוך ד' אמות העליונות של כבש וסמוכות להמזבח זכה הוא לתרום וזה היה הגורל שלהם:

ואם היו שנים שוין. בסמוך למזבח ואין אחד מהם קודם והיה הגורל הזה בטל מעתה היו כולם באים לעשות הפייס ולהטיל הגורל. וכיצד היו מפיסין:

הממונה אומר להם הצביעו. הוציאו אצבעותיכם למנין לפי שאסור למנות לישראל להאנשים עצמן אלא ע''י דבר אחר וסדר הפייס כך היה כל כהני בית אב של יום היו נכנסין ללשכת הגזית ומלובשין בבגדי כהונה ועומדים בהיקף והממונה בא ונוטל המצנפת של אחד מהן ומחזירה וזהו הסימן שהוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומוציא כל אחד אצבעו ומסכימין לאיזה מנין למאה או ליותר או לפחות והמנין יהיה יותר מהכהנים אשר הם שם ומונה הממונה אצבעותיהם וחוזר חלילה עד שישלים המנין שהסכימו עליו וזה שנשלם המנין באצבעו הוא הזוכה בפייס וכך היה כל הפייסות שבמקדש:

ומה הן מוציאין אחת או שתים. בבבלי מפרש אחת לבריא ואם הוא חולה מוציא שתים לפי שהחולה אינו יכול לכבוש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חברתה עמה:

ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים לפי שהאגודל קצר הוא ונוח לפושטו ולכפותו מהר וכשיראה שקרב המנין להיות כלה יוציאנו כדי שיבא הפייס אצלו. ואם הוציא אגודל אין מונין לו:

מתני' מעשה שהיו שנים שוין וכו'. כלומר כשהיו כבר על הכבש ורצין להגיע אל ד' אמות הסמוכין למזבח והיו שוין להם ודחף וכו' והכי מדייק בגמרא:

ד' פייסות היו שם וזה. של תרומת הדשן היה פייס הראשון ובגמרא נתנו טעם שלא היו מפיסין כולם בפייס אחד כדי לעשות פומפי לדבר כדי לפרסם ולהשמיע קול בעזרה ארבעה פעמים וזהו כבודו של מלך על שם בבית אלהים נהלך ברגש:

משנה: בְּכָל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר אוֹ בְסָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת. 8a וּבָֽרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. לֹא הָֽיְתָה קְרוֹת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָֽיְתָה עֲזָרָה מְלֵיאָה מִיִּשְׂרָאֵל׃

Traduction

Aux jours ordinaires, on enlève la cendre de l’autel au chant du coq, ou vers ce moment, un peu avant ou après; mais au jour du Kippour, on commence dès minuit (en raison du grand nombre de victimes). Aux jours de fêtes, on commence dès la fin de la première veille (après le tiers), car dès l’aurore, tout Israël envahissait les parvis.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בכל יום תורמין את המזבח. תרומת הדשן שחותה במחתה מן הדשן אשר על המזבח בין מעט בין הרבה:

ונותנו במזרחו של הכבש. והיא היתה תחלת העבודה בשחרית:

וביום הכפורים היה תורם מחצות. משום חולשא דכהן גדול שעליו לבדו מוטל כל העבודות וצריך להשכים יותר:

וברגלים. דנפישי ישראל ונפישי קרבנות ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלותו ממקום המערכה למקום שבאמצע המזבח ונקרא תפוח לפי ששם גל גדול של דשן צבור ומונח בתפוח והיו משכימין לתרום מאשמורה הראשונה שהיא שליש הלילה:

ולא היתה קרות הגבר מגעת. ברגלים:

עד שהיתה עזרה מליאה מישראל. המביאים קרבנותיהם להקריבם מיד אחר תמיד של שאר:

הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ כול'. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֹא קָֽבְעוּ פַיִיס לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן. אִיתָא חֲמִי. שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. יֵשׁ לָהּ פַּיִיס. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן אֲסוּרָה בְזָר. וְאַתְּ אָמַר. אֵין לָהּ פַּיִיס. חָזַר רִבִּי מָנָא וְאָמַר. שְׁחִיטָה אֵינָהּ כְּשֵׁירָה אֶלָּא בַיּוֹם. אֲבָל תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כְּשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ. יְפַיֵס. אַף הוּא אֵינוֹ מַשְׁכִּים עַל הַסָּפֵק. מַאי חֲמִית מֵימַר כֵּן. כָּל הַלַּ֨יְלָה֙ וְהֵרִ֣ים. מִיכָּן לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן שֶׁהִיא כְשֵׁירָה כָל הַלַּיְלָה.

Traduction

Pourquoi, demanda R. Mena, n’a-t-on pas établi dès le principe la voie du tirage au sort pour enlever les cendres (avant l’arrivée de l’accident)? Puisque l’action de l’égorgement, qu’un étranger (simple israélite) peut accomplir, se fait à la suite de la désignation au sort, pourquoi n’en serait-il pas forcément de même pour l’enlèvement des cendres, action interdite aux étrangers? R. Mena répondit lui-même à la question: pour l’égorgement, qui est seulement valable lorsqu’il fait jour, on tirait au sort, non pour l’enlèvement des cendres, qui pouvait avoir lieu toute la nuit; or, si pour ce dernier acte, il avait été question de tirer au sort, on ne se serait pas levé de grand matin en raison du doute (on avait préféré stimuler les zèles en laissant arriver par la course). D’où sait-on qu’il en est ainsi pour les cendres? Du rapprochement de ces deux expressions: toute la nuit… et il prélèvera la cendre (Lv 6, 2-3); de là on infère que ce devoir pourra être accompli toute la nuit.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' מנא בעי. הוקשה לו ולמה בראשונה לא קבעו פייס לתרומת הדשן הלא עבודה היא כדמסיק הקושיא:

איתא חמי. בא וראה שחיטה כשירה בזר ויש לה פייס כדתנן מי שוחט ותרומת הדשן פסולה בזר דכתיב ולבש הכהן וגו' והרים את הדשן ואת אמר אין לה פייס בתמיה:

חזר ר' מנא. ושני ליה לנפשיה ואמר דהיינו טעמא דשאני שחיטה שאינה כשירה אלא ביום וליכא אונס שינה אבל תרומת הדשן וכו' כדפרישית במתני':

מאי חמית מימר כן. מנין אתה רואה לומר כן דתרומת הדשן כשירה כל הלילה:

כל הלילה והרים. דכתיב לעיל מיניה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר והדר כתיב ולבש הכהן וגו' והרים ודרשינן כל הלילה דקרא קמא אוהרים דבתרא מכאן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה:

הלכה: אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא. דְּלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבָֽרְגָלִים מֵחֲצוֹת. שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי צִמָּאוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תְּחִילַּת עֲבוֹדָה שֶׁלְמָחָר הִיא. וְצָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר הַמְשׁוּקַּע בַמַּיִם.

Traduction

N’est-il pas plus logique, dit R. Mena, qu’au jour de Kippour on commence plus tôt qu’aux autres fêtes, soit dès la fin de la première veille, et aux fêtes à partir de minuit, afin de ne pas s’exposer en ces jours à une soif que l’on ne pourrait pas satisfaire faute d’eau (le bassin étant mis à l’abri la nuit)? Non, dit R. Yohanan (58)Ci-aprs, 2, 1Ê; B., Zevahim 21a., pour l’enlèvement des cendres, qui constitue le premier travail du matin, il faut déjà se laver les pieds et les mains au grand bassin; l’eau est donc forcément là.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' מלא לא מסתברא דאי לא וכו'. כלומר וכי לא מסתברא אלא איפכא מדתני במתני' ושיהא תרומת הדשן ביה''כ מאשמורה הראשונה וברגלים לא ישכימו כל כך אלא מחצות וכדי שלא יבאו לידי צמאה כשישכימו הרבה ובעזרה אין מים לשתות לפי שהכיור היה משוקע שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה וביה''כ דאסור בשתייה לא איכפת להו בהשכמה:

אמר ר' יוחנן תרומת הדשן תחלת עבודה שלמחר היא. וא''כ כבר היו מעלין את הכיור לפי שצריך לקדש ידיו ורגליו מהכיור המשוקע במים והמים מצויין להם אם יצמאו לשתות:

הדרן עלך שבעת ימים

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source