Vayedaber

שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ׃ הֵיךְ עֲבִידְה. עוֹר זֶה שֶׁלִּי. חַלָּה אַחַת מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שֵׁשׁ חַלֹּות מִלֶּחֶם הַפָּנִים. הָכָא הוּא נְסַב כּוּלָּהּ וָכָא הוּא נְסִיב פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּאן לְקָרְבַּן יָחִיד וְכָאן לְקָרְבַּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיִּטּוֹל מֶחֱצָה. הֵיךְ עֲבִידְה. הָיָה שָׁם עוֹר אֶחָד. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶת כּוּלֹּו. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. הָיוּ שָׁם אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה עוֹרוֹת. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶחָד. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. נוֹטֵל מֶחֱצָה. מַה טַעֲמָה דְרִבִּי. וְהַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מִן הַמִּנְחָ֔ה לְאַֽהֲ֖רֹן וּלְבָנָי֑ו. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאַהֲרֹן בִּכְלָל בָּנָיו. וּמַה תַלְמוּד לֹומַר. לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָי֑ו. אֶלָּא אָמַר. אַהֲרֹן יְסַב פַּלְגָּא וּבָנָיו יִסְבּוּן פַּלְגְּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היה שם עור אחד. של עולה לרבנן הוא נוטל את כולה ועל זה שייך לישנא דרבי אומר אני שלא יטול אלא מחצה ומחצה לכהנים ואם היו ד' וה' עורות לרבנן אינו נוטל אלא אחד וע''ז קאמר רבי אומר אני נוטל מחצה מהכל וכדיליף מקרא מדכתיב לאהרן ולבניו ללמד שלעולם נוטל הכ''ג מחצה:

היך עבידה. אלו שתי הלשונות אליבא דרבי היאך הן מתפרשין:

תני. חדא ברייתא דרבי פליג וקאמר אומר אני שלא יטול אלא מחצה ואקרבן יחיד קאי. ואית תניי תני דה''ק רבי אומר אני שיטול מחצה והכי גריס בתוספתא פ''ק:

וכאן לקרבן צבור. מחלק הוא מחצה על מחצה עם הכהנים:

כאן לקרבן יחיד. נוטל כולו אם ירצה:

הכא. בעור הקרבן הוא נסב כולה שאתה אומר עור זה שלי ונוטל כולו והכא בשתי הלחם ולחם הפנים הוא נסב פלגא ומאי טעמא:

שכ''ג מקריב וכו'. ומפרש היך עבידא כיצד הוא נוטל חלק בראש אומר עור של עולה זו היא שלי ונוטל חלה אחת משתי הלחם של עצרת ושש חלות מלחם הפנים בכל שבת שמתחלקין אחר שהוקטרו הבזיכין ושאר השש חלות מתחלק להמשמר:

הלכה: 6a וְאֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם הַזָּייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִשֶּׁהָיָה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הָעוּ מַזִּין עָלָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' יוסי בר' בון. לא היו מזין עליו בשחרית אלא משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו לעת ערב וטובל ומעריב שמשו ולמחר עביד עבודה:

גמ' ואינו טמא משום הזייתו. שהזו עליו כדאמרינן לעיל שהיו מזין עליו מכל חטאות שהיו שם והזאת מי חטאת שהוזה על הטהור מטמאין אותו והיכי מצי עביד עבודה:

כְּהָדָא בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי הֲיָה לוֹן קְרִיבוּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵֹי רִבִּי וְאָמַר. אֵין בּוּלֵי בִּכְלַל אַסְטְרָגֵי. וְלֵיי דָא מִילְּה אְמַר. בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי. אֶלָּא אָמַר. אִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא וְאִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי אָמַר. וְהָֽיְתָה֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו. לְאַהֲרֹן מֶחֱצָה וּלְבָנָיו מֶחֱצָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

רבי כדעתיה וכו'. מדפרט הכתוב לאהרן ולבניו:

הוה לון קריבו. היה להם מתנה אחת שהוטל עליהם מהמלך ואתא עובדא קומי רבי ואמר וכי אין הבולי בכלל שאר המוני העם הם ולאיזה דבר פרט המלך ואמר בולי ואסטרגי אלא כך אמר אלו יתנו מחצה ואלו יתנו מחצה:

בילי ואסטרגי. בולי הם עשירים והשרים ואסטרגי הם המוני עם ולשון לעז היא סארט''י ד''י אמינ''י:

כהדא. עובדא:

מְתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגְא. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה עֶשְׂרוֹנוֹת לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. מֵבִיא חֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וַחֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְאִם הֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה עֶשְׂרוֹנוֹת. סְתָם. וְלֹא אָמַר בְּכַמָּה כֵלִים הוּא מֵבִיאָן. וְלֵיידְא מִילְּא אָמַר. לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. חֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וַמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְתַנֵּי עֲלָהּ. אִם הֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁעַד שִׁשִּׁים יְכוֹלִין לִיבָּלֵל כְּמִי שֶׁקָּבַע לֹו שִׁשִּׁים מִשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. 6b לֹא צוֹרְכָא דְלֹא אַמַר. הֲרֵי עָלַי שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנוֹת לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. מֵבִיא שְׁלֹשׁים בִּכְלִי אֶחָד וּשְׁלשׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְאִם הֵבִיא אַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד וְעֶשְׂרִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי כֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילו מי שאמר וכו'. כלומר דמפרש טעמא ומפני מה הוא מביא מחצה בכלי זה ומחצה בכלי זה משום דאלו אמר הרי עלי ק' עשרונות סתם ולא אמר יותר ודאי בכמה כלים כפי שירצה הוא מביאן ולאיזה דבר פרט ואמר בשני כלים אלא להביאן מחצה על מחצה הלכך יבא חמשים וכו':

והא מתניתא פליגא. תוספתא היא בפ' י''ב דמנחות האומר הרי עלי מאה עשרונות למנחה ולהביאן בשני כלים מביא חמשים וכו':

ותני עלה וכו'. כלו' אפ''ה תני מלה בסיפא שאם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא וקשיא לרבי דהרי כאן פרט בשני כלים ואפילו הכי קתני דאף על פי שלא הביא מחצה על מחצה יצא:

אמר רבי יוסי ברבי בון וכו'. שאני הכא דמכיון שעד ששים יכולין הן לבלול בכלי אחד כדתנינן בפרק י''ב דמנחות עד ששים יכולין להבלל הרי זה כמי שקבע לו ששים בכלי אחד משעה ראשונה דמסתמא דעתו היה להביא בכלי אחד מהן כל כך שיכולין להבלל בו:

לא צורכא דלא וכו'. מסקנת דבריר' יוסי בר' בון הן כלומר לא צריכא לך להקשות מכאן אלא אי הוה תני הכי אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים כו' יצא ושפיר היא דמצית למידק שאפי' פרט בשני כלים אפ''ה קתני יצא דהכא ליכא טעמא דבילה אבל השתא דאיכא טעמא דבילה לא מצית למידק עלה דרבי:

אשכח תני כן. מצינו חדא ברייתא דתני הכי דאפי' בכה''ג יצא בדיעבד וא''כ פליגא עליה דרבי. רבי חנניה חברין דרבנן בעי. על הא דמותיב מברייתא דעשרונות וכי למדין אנו מדת הדין והוא ענין ממון מעשרון שהיא ענין קרבנות. וקאמר הש''ס אין דאשכח תנא והוא למד מדת הדין ממדת עשרון:

רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָעֵי. לְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מֵעִישָּׁרוֹן. [אַשְׁכָּח תַּנֵּי. וְהוּא לָמַד מִידַּת הַדִּין מֵעִישָּׁרוֹן.] אָמַר רִבִּי אָבוּן. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יְבִיאֵם בִּשְׁלֹשָׁה כֵלִים. [רִבִּי בְּא בַּר מָמָל אָמַר. אֲפִילוּ בְּכַמָּה כֵלִים.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר אבין. הא דקתני אם הביא שלשים בכלי אחד וכו' יצא ובלבד שלא יביאם בג' כלים:

ר' בא בר ממל אפי' בכמה כלים. דמכיון דליכא הכא טעמא דבילה אפי' הביא בכמה כלים יצא:

רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְבוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. אִם יֵשׁ שָׁם נְדָרִים וּנְדָבוֹת הוּא מַקְרִיבָן וְהוֹלֵךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם וּבָא וְלָן בִּלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. רִבִּי עוּקְּבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא הָיָה עֹושֶׁה כֵן אֶלָּא בַשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בכל יום. משבעת הפרישה כ''ג מתלבש בכליו וכו' והולך בתוך ביתו ביום דליכא למיחש למידי ובא ומקריב וכו' ולן בלשכת פלהדרין:

רבי עוקבא בשם ריב''ל. קאמר לא היה כ''ג נוהג לעשות כן בכל ימות השנה להתלבש בכליו ולהקריב התמידין אלא בשבתות ובי''ט וא''כ בימי הפרישה בשבת עשה כן:

אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מְִצְחוֹ. אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בְזָוִית. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מְִצְחוֹ. וְהָיָ֤ה עַל מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מִן הָדָא דְיוֹם הִַכִּיפּוּרִים. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מֵצְחוֹ. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי עוּקְּבָּה

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואית תניי תני אפי'. מונח הוא בזוית מרצה ומפרש לטעמייהו דמר דרש על מצחו תמיד וכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' משמע דוקא בעודו על מצחו. ומר אמר אפי' בזוית מן הדא דיה''כ נלמד שכ''ג משמש עבודת היום בבגדי לבן והציץ מרצה:

מ''ד הציץ מרצה על מצחו. דוקא מסייע לר' יוסי ברבי בון דאמר בכל יום כ''ג מתלבש בכליו וכדי שאם יהיה איזה דבר שצריך ריצוי הציץ יהא מרצה. ומ''ד אפי' מונח בזוית מרצה מסייע לר' עוקבא דאמר לא היה נוהג לעשות כן ולהתלבש בכליו אלא בשבתות וי''ט וא''כ בימות החול במה שצריך ריצוי ציץ מרצה הוא לעולם ואפי' אינו על מצחו:

אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו. בזמן שהוא על מצחו של כ''ג הוא מרצה ואם אינו על מצחו אינו מרצה:

משנה: מָֽסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזּקְנֵי בֵּית דּין קוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו. באלו שבעת ימים:

בסדר היום. בעבודתו ובסידורו הכתוב בפ' אחרי מות ובפירושו:

אישי. אדוני:

או שמא לא למדת. בגמרא קאמר שזה הוא במקדש שני בזמן שהיו מעמידים כ''ג שאינם מהוגנין כדאמר לעיל בהלכה א' דאלו במקדש ראשון לא היו מעמידין אלא הגדול שבכהנים בחכמה וכו':

כדי שיהא מכיר. שיתבונן בבהמות העוברות לפניו לתת אל לבו בהלכות סדר היום:

הלכה: שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. לֹא כֵן תַּנֵּי. וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵֽאֶחָ֜יו. שֶׁתְּהֵא גְדוּלָּתוֹ מֵאֶחָיו. אֲֽשֶׁר יוּצַ֥ק עַל רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙. רִבִּי אוֹמֵר. בְּנוֹי בְעוֹשֶׁר בְחָכְמָה וּבְמַרְאֶה. אָמַר רִבִּר יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּאן בָּרִאשׁוֹן וְכָאן בַּשֵּׁינִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שמא שכחת. ניחא אלא שמא לא למדת בתמיה:

ולא כן תני. בתוספתא פ''ק:

שתהא גדולתו מאחיו. שאם אין לו עושר גדלהו משל אחיו ומדלא כתיב והכהן המשיח קא דריש:

ר' אומר בנוי וכו'. נוי הוא תואר ובמראה הוא מראה הפנים ומהמשחה קא דריש רמז לאלו החמשה שכך הוא אותיותיו:

כאן בראשון וכו'. כדפרישית במתני':

מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַרֵי מִזְרָח. אֵיכָן הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתוֹ. מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּצ. אִין תֵּימַר. מִבִּפְנִים. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. חָמֵשׁ טְבִילוֹת הָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אַחַת שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֲפִלּוּ טָהוֹר עַד שֶׁיְּהֵא טוֹבֵל. וְאַרְבַּע מַחְמַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין תֵּימַר. מִבַּחוּץ. כּוּלְּהֹו מַחְמַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

איכן היו מעמידין אותו מבפנים. בעזרה אצל שער המזרח או מבחוץ לעזרה ומפרש ואזיל מה נפקא מינה:

אין תימר מבפנים כהאי דתנינן תמן וכו'. ה''פ דהאי מילתא דלמאי דתנינן לקמן בפרק ג' אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי' הוא טהור עד שיטבול. אין תימר מבפנים. וכאן הרי לא טבל דהא לא תנן מטבילין ומעמידין אותו וכו' ש''מ דכל שנכנס לעזרה שלא לעבודה כגון הכא אין צריך טבילה דכל הנכנס לעזרה לעבודה בדוקא תנינן ובין דאית ביה חששא דטומאה וכגון ערב יה''כ שחרית דשמא אירע בו טומאה בלילה שלפניו ובין היכא דליכא ביה חששא דטומאה כלל כגון ביה''כ דבלילה שלפניו לא היו מניחין אותו לישן וחששא דטומאה ישנה נמי ליכא דהא כל ז' עביד עבודה וטביל ועביד הערב שמש אפ''ה הכל שוה לדינא הוא דאם נכנס לעבוד עבודה צריך טבילה ושלא לעבודה לא גזרינן מידי וא''צ טבילה וזהו דקאמר כהאי דתנינן וכו' כלומר דלעבודה דוקא הוא וא''כ חמש טבילות דבאותו היום של יה''כ הראשונה מחמת עבודת התמיד היא וכמו בכל יום דתנינן שלא היה אדם נכנס וכו' וארבע מחמת יה''כ בין חילוף בגדים בכל פעם וכדדרשינן מהכתוב ורחץ בשרו וגו':

ואין תימר מבחוץ. היו מעמידין אותו ומטעמא דאכתי לא טבל היום ואע''פ שלא לעבודה היא מ''מ היום צריך טבילה משום חשש טומאה ולא יכנוס לעזרה אם נזכר שיש לו טומאה והשתא דוק מינה דכל היכא דליכא כאן חששא דטומאה כלל א''צ טבילה ואפי' נכנס לעבודה דהא עיקר טעמא דטבילה כדי שיזכור אם יש לו טומאה והשתא טבילה ראשונה של יה''כ דליכא חששא דטומאה ביה כלל לא היתה צריכה אלא דמחמת קדושת יה''כ היא דחמירא א''כ כולהון החמש טבילות מחמת יה''כ היא:

מַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. שָׂעִיר. אָמַר רִבִּי בָּא קַרְטִיגֵנָא. בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ זְקוּק לְהֶעָרוֹת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. וְשָׂעִיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשכח תני ושעיר. אשכחן חדא ברייתא דתני נמי שהעבירו לפניו אף השעיר:

מעבירין לפניו וכו' ולמה לא אמר. נמי מעבירין לפניו שעיר שהוא ג''כ מעבודת יה''כ:

בלא כך אינו זקוק להערות. בתמיה הא תנן לקמן בסדר העבודה בפ' הוציאו לו שלאחר שמזה מפר ושעיר לפני ולפנים וכן על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ עירה דם הפר לתוך דם השעיר וכו' ויצא אל המזבח וכו' ומכיון שלבסוף זקוק הוא להערות ולערב שניהן כשהוא רואה היום הפר זכור הוא ג''כ להשעיר ומתבונן בעבודתו וא''צ להעביר לפניו השעיר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source