Yoma
Daf 6a
הלכה: 6a וְאֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם הַזָּייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִשֶּׁהָיָה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הָעוּ מַזִּין עָלָיו.
Traduction
Mais ne devient-il pas impur par l’aspersion (46)Ds lors, comment peut-il remplir une part d'officeÊ? qu’il reçoit à chacun de ces sept jours? En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, l’aspersion en ce cas n’a lieu qu’après l’accomplissement des offrandes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואינו טמא משום הזייתו. שהזו עליו כדאמרינן לעיל שהיו מזין עליו מכל חטאות שהיו שם והזאת מי חטאת שהוזה על הטהור מטמאין אותו והיכי מצי עביד עבודה:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היו מזין עליו בשחרית אלא משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו לעת ערב וטובל ומעריב שמשו ולמחר עביד עבודה:
שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ׃ הֵיךְ עֲבִידְה. עוֹר זֶה שֶׁלִּי. חַלָּה אַחַת מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שֵׁשׁ חַלּוֹת מִלֶּחֶם הַפָּנִים. הָכָא הוּא נְסַב כּוּלָּהּ וָכָא הוּא נְסִיב פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּאן לְקָרְבַּן יָחִיד וְכָאן לְקָרְבַּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיִּטּוֹל מֶחֱצָה. הֵיךְ עֲבִידְה. הָיָה שָׁם עוֹר אֶחָד. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶת כּוּלּוֹ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. הָיוּ שָׁם אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה עוֹרוֹת. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶחָד. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. נוֹטֵל מֶחֱצָה. מַה טַעֲמָה דְרִבִּי. וְהַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מִן הַמִּנְחָ֔ה לְאַֽהֲ֖רֹן וּלְבָנָי֑ו. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאַהֲרֹן בִּכְלָל בָּנָיו. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָי֑ו. אֶלָּא אָמַר. אַהֲרֹן יְסַב פַּלְגָּא וּבָנָיו יִסְבּוּן פַּלְגְּא.
Traduction
– ''Le grand pontife, est-il dit, peut le premier prendre une part du service officiel, de même qu’il a le droit de choisir la première part à consommer''. Comment ce privilège s’exerce-t-il? Il dira par exemple vouloir prendre pour lui la peau de l’holocauste (n’y eut-il qu’une seule), ou un pain des deux offerts à la Pentecôte, ou six des 12 pains de proposition. Comment se fait-il que, pour la peau, il puisse accaparer tout, tandis que, pour les pains, il est seulement question de la moitié? C’est que, dit R. Zeira, la peau provient du sacrifice d’un particulier, tandis que les pains sont une offrande publique. On a enseigné que Rabbi dit: je déclare qu’il prendre seulement la moitié; selon une autre version, Rabbi aurait dit: je déclare qu’il devra prendre la moitié. Que signifie ces divergences de langage? Le voici: s’il n’y a qu’une peau, les sages sont d’avis que le grand pontife peut la prendre entière; selon Rabbi, il ne devra prendre que la moitié. S’il y a 4 ou 5 peaux, les sages disent qu’il en prend une; selon Rabbi, il prendra la moitié de l’ensemble (ce qui alors est un avantage). Rabbi se fonde sur ce qu’il est dit (Lv 2, 3): le reliquat de l’offrande sera pour Aaron et ses fils. -Or, ne sait-on par qu’Aaron a autant de part que ses fils? Pourquoi donc la Loi parle-t-elle de tous? -C’est pour dire qu’Aaron aura droit à la moitié du total, et l’autre moitié est à répartir entre les fils (47)Torath Cohanim, ch. 11..
Pnei Moshe non traduit
שכ''ג מקריב וכו'. ומפרש היך עבידא כיצד הוא נוטל חלק בראש אומר עור של עולה זו היא שלי ונוטל חלה אחת משתי הלחם של עצרת ושש חלות מלחם הפנים בכל שבת שמתחלקין אחר שהוקטרו הבזיכין ושאר השש חלות מתחלק להמשמר:
הכא. בעור הקרבן הוא נסב כולה שאתה אומר עור זה שלי ונוטל כולו והכא בשתי הלחם ולחם הפנים הוא נסב פלגא ומאי טעמא:
כאן לקרבן יחיד. נוטל כולו אם ירצה:
וכאן לקרבן צבור. מחלק הוא מחצה על מחצה עם הכהנים:
תני. חדא ברייתא דרבי פליג וקאמר אומר אני שלא יטול אלא מחצה ואקרבן יחיד קאי. ואית תניי תני דה''ק רבי אומר אני שיטול מחצה והכי גריס בתוספתא פ''ק:
היך עבידה. אלו שתי הלשונות אליבא דרבי היאך הן מתפרשין:
היה שם עור אחד. של עולה לרבנן הוא נוטל את כולה ועל זה שייך לישנא דרבי אומר אני שלא יטול אלא מחצה ומחצה לכהנים ואם היו ד' וה' עורות לרבנן אינו נוטל אלא אחד וע''ז קאמר רבי אומר אני נוטל מחצה מהכל וכדיליף מקרא מדכתיב לאהרן ולבניו ללמד שלעולם נוטל הכ''ג מחצה:
כְּהָדָא בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי הֲיָה לוֹן קְרִיבוּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וְאָמַר. אֵין בּוּלֵי בִּכְלַל אַסְטְרָגֵי. וְלֵיי דָא מִילְּה אְמַר. בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי. אֶלָּא אָמַר. אִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא וְאִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי אָמַר. וְהָֽיְתָה֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו. לְאַהֲרֹן מֶחֱצָה וּלְבָנָיו מֶחֱצָה.
Traduction
Ainsi, lors de l’arrivée de l’ordre gouvernemental que les conseillers boulh et les chefs (strategi) aient à verser une certaine somme au fisc (48)B., Baba Batra 143a. Au lieu de ÒÊchefÊÓ, le comment. Pné-Mosché suppose le sens de foule, et traduit par ces mots (italiens)Ê: ÒÊSorti di ominiÊÓ., on fit part de ce fait à Rabbi, lui demandant dans quelle mesure devait être faite la répartition? Il va sans dire, répondit-il, que les uns et les autres font partie de la même classe; l’ordre officiel les désigne ainsi séparément, pour indiquer qu’ils doivent y contribuer dans la même proportion, chacun pour la moitié. De même, dit R. Yossé b. R. Aboun, conformément à l’avis de R. Juda, on explique ce verset (Lv 24, 9), ce sera pour Aaron et ses fils, en ce sens qu’une moitié reviendra à Aaron et l’autre à ses fils.
Pnei Moshe non traduit
כהדא. עובדא:
בילי ואסטרגי. בולי הם עשירים והשרים ואסטרגי הם המוני עם ולשון לעז היא סארט''י ד''י אמינ''י:
הוה לון קריבו. היה להם מתנה אחת שהוטל עליהם מהמלך ואתא עובדא קומי רבי ואמר וכי אין הבולי בכלל שאר המוני העם הם ולאיזה דבר פרט המלך ואמר בולי ואסטרגי אלא כך אמר אלו יתנו מחצה ואלו יתנו מחצה:
רבי כדעתיה וכו'. מדפרט הכתוב לאהרן ולבניו:
Yoma
Daf 6b
משנה: מָֽסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזּקְנֵי בֵּית דּין קוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה׃
Traduction
On lui assignait comme compagnons des vieillards parmi les anciens du tribunal, qui lui luisaient, pendant cet intervalle de temps, la section biblique concernant la solennité du Kippour. Ils disaient: ''ô notre maître, grand pontife, lis toi-même ces passages, de crainte de les oublier, ou peut être même ne les as-tu pas encore appris''. La veille du Kippour au matin, on le plaçait à la porte Orientale du temple, faisant passer devant lui des taureaux, des béliers, des agneaux, pour qu’au lendemain il puisse sans hésiter reconnaître chaque victime destinée au culte.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו. באלו שבעת ימים:
בסדר היום. בעבודתו ובסידורו הכתוב בפ' אחרי מות ובפירושו:
אישי. אדוני:
או שמא לא למדת. בגמרא קאמר שזה הוא במקדש שני בזמן שהיו מעמידים כ''ג שאינם מהוגנין כדאמר לעיל בהלכה א' דאלו במקדש ראשון לא היו מעמידין אלא הגדול שבכהנים בחכמה וכו':
כדי שיהא מכיר. שיתבונן בבהמות העוברות לפניו לתת אל לבו בהלכות סדר היום:
הלכה: שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. לֹא כֵן תַּנֵּי. וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵֽאֶחָ֜יו. שֶׁתְּהֵא גְדוּלָּתוֹ מֵאֶחָיו. אֲֽשֶׁר יוּצַ֥ק עַל רֹאשׁ֣וֹ ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙. רִבִּי אוֹמֵר. בְּנוֹי בְעוֹשֶׁר בְחָכְמָה וּבְמַרְאֶה. אָמַר רִבִּר יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּאן בָּרִאשׁוֹן וְכָאן בַּשֵּׁינִי.
Traduction
Comment admettre l’hypothèse qu’il ait oublié, ou pas appris? N’a-t-on pas enseigné que, par l’expression biblique (Lv 21, 10) le plus grand pontife de ses frères, on entend qu’au besoin il devra tirer de ses frères une supériorité financière (dussent-ils l’enrichir); et par les termes suivants, sur la tête de qui l’on a versé de l’huile d’onction, on entend, selon Rabbi, qu’il doit dominer les autres cohanim (51)Tossefta ˆ ce, ch. 1Ê; Torath Cohanim, section Em™r. par les ornements, par la force, par la richesse, par la sagesse, par un bel aspect? Toutes ces qualités étaient bien exigibles, dit R. Yossé b. R. Aboun, lors de l’existence du premier temple, non sous le second temple.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמא שכחת. ניחא אלא שמא לא למדת בתמיה:
ולא כן תני. בתוספתא פ''ק:
שתהא גדולתו מאחיו. שאם אין לו עושר גדלהו משל אחיו ומדלא כתיב והכהן המשיח קא דריש:
ר' אומר בנוי וכו'. נוי הוא תואר ובמראה הוא מראה הפנים ומהמשחה קא דריש רמז לאלו החמשה שכך הוא אותיותיו:
כאן בראשון וכו'. כדפרישית במתני':
מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַרֵי מִזְרָח. אֵיכָן הָיוּ מַעֲמִידִין אוֹתוֹ. מִבִּפְנִים אוֹ מִבַּחוּצ. אִין תֵּימַר. מִבִּפְנִים. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. חָמֵשׁ טְבִילוֹת הָיָה שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אַחַת שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם נִכְנָס לָעֲזָרָה לָעֲבוֹדָה אֲפִלּוּ טָהוֹר עַד שֶׁיְּהֵא טוֹבֵל. וְאַרְבַּע מַחְמַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִין תֵּימַר. מִבַּחוּץ. כּוּלְּהוּ מַחְמַת יוֹם הַכִּיפּוּרִים.
Traduction
On le plaçait, est-il dit, près de la porte Orientale''. Etait-ce à l’intérieur de ce point, ou à l’extérieur? Si l’on dit que c’était à l’intérieur, il aurait pu dès la veille (avant de pénétrer à l’intérieur) accomplir le premier des cinq bains exigibles, comme il est dit plus loin (3,3): Il devait se baigner cinq fois en ce jour, dont la première fois parce qu’il est interdit à qui que ce soit d’entrer au parvis, pour célébrer le culte, fut-il pur, sans prendre un bain, et les quatre autres sont inhérents à la solennité du Kippour. Si au contraire il se tenait au dehors de cette porte, tous les cinq bains ont eu lieu en vue de la solennité du Kippour.
Pnei Moshe non traduit
איכן היו מעמידין אותו מבפנים. בעזרה אצל שער המזרח או מבחוץ לעזרה ומפרש ואזיל מה נפקא מינה:
אין תימר מבפנים כהאי דתנינן תמן וכו'. ה''פ דהאי מילתא דלמאי דתנינן לקמן בפרק ג' אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפי' הוא טהור עד שיטבול. אין תימר מבפנים. וכאן הרי לא טבל דהא לא תנן מטבילין ומעמידין אותו וכו' ש''מ דכל שנכנס לעזרה שלא לעבודה כגון הכא אין צריך טבילה דכל הנכנס לעזרה לעבודה בדוקא תנינן ובין דאית ביה חששא דטומאה וכגון ערב יה''כ שחרית דשמא אירע בו טומאה בלילה שלפניו ובין היכא דליכא ביה חששא דטומאה כלל כגון ביה''כ דבלילה שלפניו לא היו מניחין אותו לישן וחששא דטומאה ישנה נמי ליכא דהא כל ז' עביד עבודה וטביל ועביד הערב שמש אפ''ה הכל שוה לדינא הוא דאם נכנס לעבוד עבודה צריך טבילה ושלא לעבודה לא גזרינן מידי וא''צ טבילה וזהו דקאמר כהאי דתנינן וכו' כלומר דלעבודה דוקא הוא וא''כ חמש טבילות דבאותו היום של יה''כ הראשונה מחמת עבודת התמיד היא וכמו בכל יום דתנינן שלא היה אדם נכנס וכו' וארבע מחמת יה''כ בין חילוף בגדים בכל פעם וכדדרשינן מהכתוב ורחץ בשרו וגו':
ואין תימר מבחוץ. היו מעמידין אותו ומטעמא דאכתי לא טבל היום ואע''פ שלא לעבודה היא מ''מ היום צריך טבילה משום חשש טומאה ולא יכנוס לעזרה אם נזכר שיש לו טומאה והשתא דוק מינה דכל היכא דליכא כאן חששא דטומאה כלל א''צ טבילה ואפי' נכנס לעבודה דהא עיקר טעמא דטבילה כדי שיזכור אם יש לו טומאה והשתא טבילה ראשונה של יה''כ דליכא חששא דטומאה ביה כלל לא היתה צריכה אלא דמחמת קדושת יה''כ היא דחמירא א''כ כולהון החמש טבילות מחמת יה''כ היא:
מַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים. וְלָמָּה לֹא אָמַר. שָׂעִיר. אָמַר רִבִּי בָּא קַרְטִיגֵנָא. בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ זְקוּק לְהֶעָרוֹת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. וְשָׂעִיר.
Traduction
On fait passer devant lui, est-il dit, des taureaux, des béliers et des agneaux''. Pourquoi ne parle-t-on pas de bouc? C’est que dit R. Aba de Carthagène, sans la présence de cet animal, le pontife est bien forcé d’y songer, vu que l’animal représente principalement l’expiation. On trouve, aussi un enseignement où le terme bouc est explicitement ajouté.
Pnei Moshe non traduit
מעבירין לפניו וכו' ולמה לא אמר. נמי מעבירין לפניו שעיר שהוא ג''כ מעבודת יה''כ:
בלא כך אינו זקוק להערות. בתמיה הא תנן לקמן בסדר העבודה בפ' הוציאו לו שלאחר שמזה מפר ושעיר לפני ולפנים וכן על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ עירה דם הפר לתוך דם השעיר וכו' ויצא אל המזבח וכו' ומכיון שלבסוף זקוק הוא להערות ולערב שניהן כשהוא רואה היום הפר זכור הוא ג''כ להשעיר ומתבונן בעבודתו וא''צ להעביר לפניו השעיר:
אשכח תני ושעיר. אשכחן חדא ברייתא דתני נמי שהעבירו לפניו אף השעיר:
מְתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגְא. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה עֶשְׂרוֹנוֹת לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. מֵבִיא חֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וַחֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְאִם הֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אִילּוּ מִי שֶׁאָמַר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה עֶשְׂרוֹנוֹת. סְתָם. וְלֹא אָמַר בְּכַמָּה כֵלִים הוּא מֵבִיאָן. וְלֵיידְא מִילְּא אָמַר. לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. חֲמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וַמִשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְתַנֵּי עֲלָהּ. אִם הֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁעַד שִׁשִּׁים יְכוֹלִין לִיבָּלֵל כְּמִי שֶׁקָּבַע לֹו שִׁשִּׁים מִשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. 6b לֹא צוֹרְכָא דְלֹא אַמַר. הֲרֵי עָלַי שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנוֹת לַהֲבִיאָן בִּשְׁנֵי כֵלִים. מֵבִיא שְׁלֹשִׁים בִּכְלִי אֶחָד וּשְׁלֹשִׁים בִּכְלִי אֶחָד. וְאִם הֵבִיא אַרְבָּעִים בִּכְלִי אֶחָד וְעֶשְׂרִים בִּכְלִי אֶחָד יָצָא. אַשְׁכָּח תַּנֵּי כֵן.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Aba b. Mamal, est-ce qu’il n’y a pas un enseignement (49)Tossefta ˆ Menahot ch. 12. qui s’oppose à cette explication? Si quelqu’un a fait le vœu d’offrir cent dixièmes de farine, à apporter en deux vases, il en remettra 50 dans chaque vase, en deux parts égales, et s’il en a remis 60 dans un vase et 40 dans l’autre, le devoir est également rempli. Or, on prescrit en principe le partage en deux parts égales, car s’il avait simplement émis le vœu d’offrir cent parts, sans rien dire de plus, il pourrait certes employer autant de vases qu’il voudrait; mais, puisqu’il a précisé et parlé de deux vases, il devra en mettre 50 dans chacun; et pourtant l’on ajoute à la suite qu’en cas de partage inégal, de 60 d’une part et 40 de l’autre, l’offre est agréée. N’en résulte-t-il pas que la moitié précise n’est pas obligatoire? Ceci ne prouve rien, dit R. Yossé b. R. Aboun, puisqu’un vase peut contenir un maximum de 60 parts pouvant être pétries ensemble, cela équivaut à une assignation de 60 parts faite dès le principe (tandis que, pour d’autres objets, une stricte division en deux parts est exigible). Il n’y a pas d’objection à tirer de là, sauf si l’on s’était exprimé ainsi: celui qui fait vœu d’apporter 60 parts en 2 vases l’offrira par moitiés de 30 parts dans chacun; si cependant il a mis 40 parts dans l’un et 20 dans l’autre, le devoir est considéré comme accompli (en ce cas, l’objection eût été bien fondée, puisqu’au besoin un seul vase pouvait contenir le tout, les 60 parts). On trouve, en effet, un enseignement qui s’exprime ainsi, qu’en cas de fait accompli d’un partage inégal de 60 parts en 40 et 20, l’action reste valable (c’est donc opposé à l’avis de Rabbi).
Pnei Moshe non traduit
והא מתניתא פליגא. תוספתא היא בפ' י''ב דמנחות האומר הרי עלי מאה עשרונות למנחה ולהביאן בשני כלים מביא חמשים וכו':
אילו מי שאמר וכו'. כלומר דמפרש טעמא ומפני מה הוא מביא מחצה בכלי זה ומחצה בכלי זה משום דאלו אמר הרי עלי ק' עשרונות סתם ולא אמר יותר ודאי בכמה כלים כפי שירצה הוא מביאן ולאיזה דבר פרט ואמר בשני כלים אלא להביאן מחצה על מחצה הלכך יבא חמשים וכו':
ותני עלה וכו'. כלו' אפ''ה תני מלה בסיפא שאם הביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד יצא וקשיא לרבי דהרי כאן פרט בשני כלים ואפילו הכי קתני דאף על פי שלא הביא מחצה על מחצה יצא:
אמר רבי יוסי ברבי בון וכו'. שאני הכא דמכיון שעד ששים יכולין הן לבלול בכלי אחד כדתנינן בפרק י''ב דמנחות עד ששים יכולין להבלל הרי זה כמי שקבע לו ששים בכלי אחד משעה ראשונה דמסתמא דעתו היה להביא בכלי אחד מהן כל כך שיכולין להבלל בו:
לא צורכא דלא וכו'. מסקנת דבריר' יוסי בר' בון הן כלומר לא צריכא לך להקשות מכאן אלא אי הוה תני הכי אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים כו' יצא ושפיר היא דמצית למידק שאפי' פרט בשני כלים אפ''ה קתני יצא דהכא ליכא טעמא דבילה אבל השתא דאיכא טעמא דבילה לא מצית למידק עלה דרבי:
אשכח תני כן. מצינו חדא ברייתא דתני הכי דאפי' בכה''ג יצא בדיעבד וא''כ פליגא עליה דרבי. רבי חנניה חברין דרבנן בעי. על הא דמותיב מברייתא דעשרונות וכי למדין אנו מדת הדין והוא ענין ממון מעשרון שהיא ענין קרבנות. וקאמר הש''ס אין דאשכח תנא והוא למד מדת הדין ממדת עשרון:
רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִין בָעֵי. לְמֵידִין מִידַּת הַדִּין מֵעִישָּׁרוֹן. [אַשְׁכָּח תַּנֵּי. וְהוּא לָמַד מִידַּת הַדִּין מֵעִישָּׁרוֹן.] אָמַר רִבִּי אָבוּן. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יְבִיאֵם בִּשְׁלֹשָׁה כֵלִים. [רִבִּי בְּא בַּר מָמָל אָמַר. אֲפִילוּ בְּכַמָּה כֵלִים.]
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Hanania, compagnon des rabbins, est-ce que l’on peut tirer une déduction relative à une question d’argent (comme celle du partage) d’un détail de célébration du culte, comme celui des dîmes de farine? -Oui, fut-il répondu; on trouve qu’une telle déduction a été enseignée. R. Aboun ajoute: il est permis de distribuer en parts inégales les 60 dîmes de farine, à condition de ne pas les répartir en trois vases; selon R. Aba b. Mamal, on peut employer à cet effet un nombre quelconque de vases.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אבין. הא דקתני אם הביא שלשים בכלי אחד וכו' יצא ובלבד שלא יביאם בג' כלים:
ר' בא בר ממל אפי' בכמה כלים. דמכיון דליכא הכא טעמא דבילה אפי' הביא בכמה כלים יצא:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְבוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. אִם יֵשׁ שָׁם נְדָרִים וּנְדָבוֹת הוּא מַקְרִיבָן וְהוֹלֵךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם וּבָא וְלָן בִּלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. רִבִּי עוּקְּבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כֵן אֶלָּא בַשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Josué b. Levi (50)Jér. (Hagiga 2, 4) ( 78b).: pendant chacun des 7 jours préliminaires, le grand pontife revêt son costume officiel (de 8 objets); il va et vient, offre le sacrifice quotidien du matin, présente les vœux et offrandes volontaires (le cas échéant), va chez lui, retourne au Temple offrir le sacrifice quotidien du soir, puis reste pour passer la nuit dans la cellule des assesseurs. R. Ouqba dit au nom de R. Josué b. Levi qu’il s’agit seulement ainsi aux jours de Shabat ou des fêtes (afin d’en rehausser la solennité).
Pnei Moshe non traduit
בכל יום. משבעת הפרישה כ''ג מתלבש בכליו וכו' והולך בתוך ביתו ביום דליכא למיחש למידי ובא ומקריב וכו' ולן בלשכת פלהדרין:
רבי עוקבא בשם ריב''ל. קאמר לא היה כ''ג נוהג לעשות כן בכל ימות השנה להתלבש בכליו ולהקריב התמידין אלא בשבתות ובי''ט וא''כ בימי הפרישה בשבת עשה כן:
אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ בְזָוִית. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. וְהָיָ֤ה עַל מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מִן הָדָא דְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי עוּקְּבָּה
Traduction
– Selon une version, le frontal a pour but de provoquer le pardon divin s’il est placé sur le front du grand pontife; selon d’autres, l’effet sera le même si cet objet se trouve n’importe où. Le premier avis est justifié par ce qu’il est dit (Ex 28, 38): il sera toujours sur son front; le second se fonde sur ce qui se passe au jour du Kippour (où le grand pontife laisse de côté tout le costume officiel et se revêt de simple lin blanc). Le premier avis confirme ce qu’a dit R. Yossé b. R. Aboun (que, chaque jour, le grand pontife met le costume officiel); le second confirme celui de R. Ouqba (qui est d’un avis opposé).
Pnei Moshe non traduit
אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו. בזמן שהוא על מצחו של כ''ג הוא מרצה ואם אינו על מצחו אינו מרצה:
ואית תניי תני אפי'. מונח הוא בזוית מרצה ומפרש לטעמייהו דמר דרש על מצחו תמיד וכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' משמע דוקא בעודו על מצחו. ומר אמר אפי' בזוית מן הדא דיה''כ נלמד שכ''ג משמש עבודת היום בבגדי לבן והציץ מרצה:
מ''ד הציץ מרצה על מצחו. דוקא מסייע לר' יוסי ברבי בון דאמר בכל יום כ''ג מתלבש בכליו וכדי שאם יהיה איזה דבר שצריך ריצוי הציץ יהא מרצה. ומ''ד אפי' מונח בזוית מרצה מסייע לר' עוקבא דאמר לא היה נוהג לעשות כן ולהתלבש בכליו אלא בשבתות וי''ט וא''כ בימות החול במה שצריך ריצוי ציץ מרצה הוא לעולם ואפי' אינו על מצחו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source