וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. לְפִי שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אֵין לִי אֶלָּא אַהֲרֹן עַצְמוֹ. וּמְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִמְשַׁ֣ח אוֹתוֹ. מְשׁוּחַ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וַֽאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת יָד֔וֹ. וּמְנַיִין לְרַבּוֹת כֹּהֵן אַחֵר הַמִּתְמַנֶּה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן. בַּמֶּה הוּא מִתְכַּפֵּר. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. בְּפֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמְמַנִּין זְקֵנִים בַּפֶּה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. חֲזו̇ר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר. וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל.
מְנַיִין שֶׁהוּא נִשְׁאַל בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָי֖ו [אַֽחֲרָ֑יו]. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אַֽחֲרָ֑יו. אֶלָּא לִגְדוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. [וּמְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵ֤י הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָבָי֖ו. מַה תַלְמוּד לֹומַר אַֽחֲרָ֑יו. לִקְדוּשָּׁה שֶׁלְּאַחֲרָיו.] אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. עִמָּךְ הָיִיתִי. לֹא אָמַר עוֹבֵד אֶלָּא נִשְׁאַֹל. [וּבְמַה נִשְׁאַל.] אַייְתִי רַב הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתָא דְבַר קַפָּרָא מִן דְּרוֹמָא וְתַנָּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא בִשְׁמוֹנָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא בְאַרְבָּעָה שֶׁלְכֹּהֵן הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה. וְלָמָּה אֵינוֹ עוֹבֵד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כֹהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה [פְעָמִים בִּשְׁמוֹנָה.] אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא מִבִּפְנִים הוּא עוֹבֵד. וְלֹא מִבַּחוּץ נִשְׁאַל. וטוֹעִין מִבִּפְנִים לִבַּחוּץ. וְכִי רִבִּי טַרְפוֹן אֲבִיהֶן שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא טָעָה 5b בֵין תְּקִיעַת הַקְהֵל לִתְקִיעַת קָרְבָּן. דִּכְתִיב וּבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּמִימִם לֹא בַעֲלֵי מוּמִין. דִּבְרֵר רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי אִם לֹא רָאִיתִי אֲחִי אִימִּי חִיגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בָּעֲזָרָה חֲצוֹצַרְתּוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לֹו רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי. שֶׁמָּא לֹא רָאִיתָה אֶלָּא בִשְׁעַת הַקְהֵל. וַאֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁעַת קָרְבָּו. אָמַר לֹו רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁלֹּא הִיטִּתָה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְלֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ. וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים לִשְׁמוּעָה. הָא כָל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו.
מְנַיִין כְּשֵׁם שֶׁמַּתְקִינִין לֹו כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. כָּךְ מְקַדְּשִׁין לוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת עַל תְּנַיי שֶׁמָּא יֶאֱרַע דָּבָר בְּאִשְׁתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ. בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף. מָהוּ אֵין לַדָּבָר סוֹף. שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ וְתָמוּת אִשָּׁה אֲחֶרֶת. אָמַר רִבִּי מָנָא. עַד דְּאַתְּ מַקְשִׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה קַשְׁייָתָהּ עַל דְּרַבָּנִן. שֶׁמָּא יֶאֱרַע קֶרִי לְכֹהֵן זֶה וִיאֱרַע קֶרִי לְכֹהֵן אַחֵר. קֶרִי מָצּוּי. מִיתָה אֵינָהּ מְצוּיָה. גָּֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מָצוּי. וְלֹא גָֽזְרוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי. הֵן אַשְׁכְּחַן דְּרִבִּי יְהוּדְה אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. [הָדָא] הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה. נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. אֵין מִיתָה מְצוּיָה. וְכָא אַתְּ אָמַר. מִיתָה מְצוּיָה. כָּאן בְּיָחִיד. וְכָאן בְּצִיבּוּר.חוֹמֶר הוּא בַצִּיבּוּר. וְהֵן אַשְׁכְּחָן דְּרִבִּי יְהוּדָה מַחְמִיר בְּיָחִיד. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. לֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְקִינִּים בִּירוּשָׁלֵם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצָא דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מֵעוּרָבוֹת בַּקָּרְבָּן. וִיקַדֵּשׁ מֵאֶתְמוֹל. וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְלֹא בְעַד שְׁנֵי בָתִּים. רִבִּי גַּמְלִיאֵל בַּר אִינְייָנִי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָבָא. לֹא נִמְצָא כְקוֹנֶה קִינְייָן בַּשַּׁבָּת. אָמַר לֵיהּ. מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי מָבָא. הָדָא אָֽמְרָה. אִילֵּין דְּכָֽנְסִין אַרְמְלָן צָרִיךְ לָכוֹנְסָן מִבְּעוֹד יוֹם. שֶׁלֹּא יְהֵא כְקוֹנֶה קינְייָן בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא אמרה. מדפריך לא נמצא זה כקונה קנין בשבת ודוקא במקדש היא שהתירו ומפני הדחק א''כ אילין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבע''י לפי שהאלמנה אין לה חופה שיהא קונה אותה לכל דבר לזכות במציאתה ובמעשה ידיה ואינה נקנית לו אלא בביאה או שיתייחד עמה מבעוד יום קודם השבת שלא יהא כקונה קנין בשבת אם יתייחד עמה בתחלה בשבת:
א''ל משום שבות. הוא ושהתירו במקדש שבות כזה:
לא נמצא זה כקונה קנין בשבת. שאם תמות אשתו ביה''כ חלו קדושין של האחרת. והרי קונה קנין ביה''כ ותנן בפ''ה דביצה לא דנין ולא מקדשין לא בשבת ולא בי''ט:
וכפר בעדו ובעד ביתו. כתיב משמע בעד בית אחד ולא בעד שני בתים לפיכך מקדשה על תנאי ואין כאן אלא בית אחד:
והא אשכחן. דר' יהודה מחמיר אפי' ביחיד דלא שייכא לכל ישראל כדקתני לקמן בפ''ו דשקלים אמר ר' יהודה לא היה שופר של קיני חובה בירושלים שמא תמות אחת מהן וכו'. והוי ליה חטאת שמתו בעליה שדינה שתמות וכשהדמים מעורבין הן בקרבן א''א להקריב וחטאת שמתו בעליה לא שייכא אלא ביחיד:
ויקדש מאתמול. על הא דקאמר רבי יהודה קאי שמקדשין לו אשה אחרת על תנאי שאם תמות אשתו ביה''כ תהא זו מקודשת לו ולמה לא יקדש אותה מאתמול קדושין גמורים:
מנין כשם וכו' כך מקדשין ליה וכו'. על תנאי שאם יארע דבר באשתו שתהא זו מקודשת לו וקידושין גמורין א''א כדמתרץ לקמן דא''כ הוה להו שני בתים:
עד דאת מקשי לה על דר' יהודה. באשה:
קשייתה נמי על דרבנן. דאי חיישי לטומאה אם כן אין לדבר סוף דשמא יארע טומאה בכהן האתר. ומשני קרי מצוי היא וכו' וגזרו על דבר שהוא מצוי והיינו לחוש בכ''ג שמא יארע בו פסול ותו לא חששו בזה האחר דלטומאה דתרין לא חיישינן אבל מיחה לא שכיחא ולא חיישי כלל שמא תמות אשתו:
והא אשכחן וכו'. כלומר הרי שמצינו כאן אליבא דרבי יהודה דחייש למיתה:
הדא היא דתנינן תמן וכו'. והיינו הך דמתני' ואיידי דמייתי להאי עניינא לקמן בפ''ז דגיטין בהלכה ו' למרמי דר' יהודה אדר' יהודה גריס נמי הכא דתנינן תמן וכן תמצא בהרבה מקומות בש''ס הזה:
תמן תנינן. בפ''ג דגיטין בהלכה ג' המביא גט וכו' בחזקת שהוא קיים ולא חיישי' למיתה ולא פליג ר' יהודה וקשיא תמן את אמר אין מיתה מצוייה והכא את אמר לר' יהודה מיתה מצוייה:
תמן. בגטין בדינא דיחיד הוא וכאן במתני' בדינא דשייכא לצבור שהכ''ג בא לכפר על כל ישראל וחומר הוא בצבור דאע''ג דבעלמא לא חייש למיתה הכא חייש ר' יהודה:
משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם. וּשְְׁאָר כָּל הַיָּמִים אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
ונוטל חלק בראש. אם ירצה אומר חטאת זו שלי האשם זה שלי, ודוקא בקדשי המקדש אבל בקדשי גבול ה''ה כשאר אחיו הכהנים וחולקין בשוה והכי איתא בתוספתא פ''ק:
שכ''ג מקריב חלק בראש. אם ירצה אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב ואין המשמר יכולין לעכב על ידו:
ושחר כל הימים. דינו של כ''ג בכל עת שירצה להקריב מקריב ואינו צריך פייס:
כדי שיהא רגיל בעבודה. ביה''כ:
ומקטיר את הקטרת כו' ומקריב את הראש ואת הרגלים. וה''ה לכל האברים:
זורק את הדם. של תמידין:
מתני' כל שבעת הימים וכו'. שמרגילין אותו בעבודה:
כְּהָדָא בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי הֲיָה לוֹן קְרִיבוּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵֹי רִבִּי וְאָמַר. אֵין בּוּלֵי בִּכְלַל אַסְטְרָגֵי. וְלֵיי דָא מִילְּה אְמַר. בּוּלֵי וְאַסְטְרָגֵי. אֶלָּא אָמַר. אִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא וְאִילֵּין יְתְנוּן פַּלְגְּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי אָמַר. וְהָֽיְתָה֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֔יו. לְאַהֲרֹן מֶחֱצָה וּלְבָנָיו מֶחֱצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי כדעתיה וכו'. מדפרט הכתוב לאהרן ולבניו:
הוה לון קריבו. היה להם מתנה אחת שהוטל עליהם מהמלך ואתא עובדא קומי רבי ואמר וכי אין הבולי בכלל שאר המוני העם הם ולאיזה דבר פרט המלך ואמר בולי ואסטרגי אלא כך אמר אלו יתנו מחצה ואלו יתנו מחצה:
בילי ואסטרגי. בולי הם עשירים והשרים ואסטרגי הם המוני עם ולשון לעז היא סארט''י ד''י אמינ''י:
כהדא. עובדא:
שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ׃ הֵיךְ עֲבִידְה. עוֹר זֶה שֶׁלִּי. חַלָּה אַחַת מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שֵׁשׁ חַלֹּות מִלֶּחֶם הַפָּנִים. הָכָא הוּא נְסַב כּוּלָּהּ וָכָא הוּא נְסִיב פַּלְגָּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּאן לְקָרְבַּן יָחִיד וְכָאן לְקָרְבַּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיִּטּוֹל מֶחֱצָה. הֵיךְ עֲבִידְה. הָיָה שָׁם עוֹר אֶחָד. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶת כּוּלֹּו. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא מֶחֱצָה. הָיוּ שָׁם אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה עוֹרוֹת. רַבָּנִן אֲֽמְרֵי. נוֹטֵל אֶחָד. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. נוֹטֵל מֶחֱצָה. מַה טַעֲמָה דְרִבִּי. וְהַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מִן הַמִּנְחָ֔ה לְאַֽהֲ֖רֹן וּלְבָנָי֑ו. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאַהֲרֹן בִּכְלָל בָּנָיו. וּמַה תַלְמוּד לֹומַר. לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָי֑ו. אֶלָּא אָמַר. אַהֲרֹן יְסַב פַּלְגָּא וּבָנָיו יִסְבּוּן פַּלְגְּא.
Pnei Moshe (non traduit)
היה שם עור אחד. של עולה לרבנן הוא נוטל את כולה ועל זה שייך לישנא דרבי אומר אני שלא יטול אלא מחצה ומחצה לכהנים ואם היו ד' וה' עורות לרבנן אינו נוטל אלא אחד וע''ז קאמר רבי אומר אני נוטל מחצה מהכל וכדיליף מקרא מדכתיב לאהרן ולבניו ללמד שלעולם נוטל הכ''ג מחצה:
היך עבידה. אלו שתי הלשונות אליבא דרבי היאך הן מתפרשין:
תני. חדא ברייתא דרבי פליג וקאמר אומר אני שלא יטול אלא מחצה ואקרבן יחיד קאי. ואית תניי תני דה''ק רבי אומר אני שיטול מחצה והכי גריס בתוספתא פ''ק:
וכאן לקרבן צבור. מחלק הוא מחצה על מחצה עם הכהנים:
כאן לקרבן יחיד. נוטל כולו אם ירצה:
הכא. בעור הקרבן הוא נסב כולה שאתה אומר עור זה שלי ונוטל כולו והכא בשתי הלחם ולחם הפנים הוא נסב פלגא ומאי טעמא:
שכ''ג מקריב וכו'. ומפרש היך עבידא כיצד הוא נוטל חלק בראש אומר עור של עולה זו היא שלי ונוטל חלה אחת משתי הלחם של עצרת ושש חלות מלחם הפנים בכל שבת שמתחלקין אחר שהוקטרו הבזיכין ושאר השש חלות מתחלק להמשמר:
הלכה: 6a וְאֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם הַזָּייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מִשֶּׁהָיָה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו הָעוּ מַזִּין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היו מזין עליו בשחרית אלא משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו לעת ערב וטובל ומעריב שמשו ולמחר עביד עבודה:
גמ' ואינו טמא משום הזייתו. שהזו עליו כדאמרינן לעיל שהיו מזין עליו מכל חטאות שהיו שם והזאת מי חטאת שהוזה על הטהור מטמאין אותו והיכי מצי עביד עבודה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source