Yoma
Daf 4a
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵילּוּ מַנִּיחִין. וְטִפְחוֹ שֶׁלָּזֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁלְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְפָנַי תָּמִיד. מַתְנִיתָה דְרִבִּי מֵאִיר. מִדְּרִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי מֵאִיר שֶׁאִם פִּירְקוּ אֶת הַיְּשָׁנָה בַשַּׁחֲרִית וְסִידְרוּ אֶת הַחֲדָשָׁה בֵין הָעַרְבַּיִם אַף זוֹ הָֽיְתָה תָמִיד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אַף אֵילּוּ נוֹטְלִין וְאֵילּוּ מַנִּיחִין אַף זוֹ הָיְתָה תָּמִיד. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִישִׁיבַת אַחֲרֹן ובָנָיו לָמַד רִבִּי יוֹסֵי. כְּמָה דְתֵימַר. בִּישִׁיבַת אַהֲרֹן ובָנָיו צָרִיךְ שֶׁיִּמְסוֹר יוֹם 3b לַלַּיְלָה וְלַיְלָה לַיּוֹם. וְהָכָא צָרִיךְ שֶׁיִּמְסוֹר יוֹם לַלַּיְלָה וְלַיְלָה לַיּוֹם. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵה אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. מָה אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף בִּישִׁיבַת אַהֲרֹן ובָנָיו. מָה אִין תַּמָּן שֶׁכָּתוּב בּוֹ תָּמִיד אַתְּ אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁמָּסַר יוֹם לַלַּיְלָה דַּייוֹ. כָּאן שֶׁאֵין כָּתוּב תָּמִיד לֹא כָל שֶׁכֵּן. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הָיָה שָׁם שֶׁבַע עֲמִידוֹת וְשִׁשָּׁה פֵירוּקִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף הָיָה שָׁם אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עֲמִידוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פֵירוּקִין. תַּנֵּי. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מוֹשֵׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וּמַעֲמִידוֹ וּמְפָֽרְקוֹ וְסוֹדֵר עָלָיו אֶת הָעֲבוֹדוֹת. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵירְקוֹ. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה אָמַר. אַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הֶעֱמִידוֹ וּמְשָׁחוֹ וּפֵירְקוֹ. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהֲקָמַת הַלַּיְלָה פְסוּלָה לָעֲבוֹדַת הַיּוֹם. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי יוּדָה הָיָה שָׁם 4a אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עֲמִידוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פֵירוּקִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף כְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי יוּדָה הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת עֲמִידוֹת וְעֶשְׂרִים פֵּירוּקִין.
Traduction
On a enseigné ailleurs (20)B., Menahot 99a.: pendant que les uns retiraient les pains de proposition (de la semaine écoulée),les autres déposaient les nouveaux, les mains des premiers touchent à celles des seconds, de façon à ce que la table sainte ne soit jamais vide, selon ces mots (Ex 25, 30): devant moi toujours; R. Yossé dit: si même ces deux opérations ne sont pas simultanées, la permanence subsiste pourtant. L’avis du premier interlocuteur exprime celui de R. Meir (d’après lui, il ne faut aucune interruption dans le présence du pain). Toutefois, dit R. Yohanan, R. Yossé reconnaît que si l’on a enlevé les anciens pains le matin et remis seulement les nouveaux l’après-midi, il y a solution de continuité, contraire à la permanence obligatoire; car, dit R. Yohanan, la règle à cet égard est déduit par R. Yossé du séjour, devant la tente d’assignation, accompli par Aaron et ses fils. Comme en cette dernière circonstance, il fallait joindre le jour à la nuit et la nuit au jour (y séjourner au moment de la transition, tout en s’absentant une partie du temps); il en sera de même ici, pour l’enlèvement des pains, au moment de la jonction du jour et de la nuit. R. Hiya b. Joseph, dit: il suffit qu’il y ait une continuation du jour à la nuit (pourvu que la table ne reste pas vide toute la nuit). Selon ce dernier, quelle a été la règle pour le séjour d’Aaron et ses fils devant la tente d’assignation? (La permanence était-elle absolue, sans cesser)? Certes, en comparant ce cas avec la règle pour les pains, l’interruption était permise, par a fortiori: puisqu’à l’égard des pains de proposition, la Bible emploie l’expression ''toujours'', il suffit de joindre le jour à la nuit; il en sera à plus forte raison de même pour l’inauguration, dont il n’est pas dit ''toujours''. Il se trouve que l’on peut tirer de ce qui précède la déduction suivante: selon R. Yohanan (qui exige la présence permanente), il a dû y avoir, pour l’inauguration du sanctuaire mosaïque, sept stations et six relèvements (pour passer d’un poste au suivant); selon R. Hiya b. Joseph, qui autorise les interruptions, il devait y avoir 14 stations et 13 relèvements, soit 2 fois par jour. On a enseigné (21)Midrash Rabba, (Nb 12)Ê; Siffri, section Nass™.: pendant les sept jours de la semaine de consécration, Moïse a oint le tabernacle, a érigé la tente, l’a défaite, et a réglé l’ordre des offices;mais le 8e jour, il l’a érigé, sans le défaire; selon R. Yossé b. R. Juda, ces diverses opérations ont même eu lieu le 8e jour. Ce dernier avis prouve, dit R. Zeira, que l’érection accomplie la nuit n’a pas de valeur pour l’office du jour (sans quoi, il n’y avait qu’à laisser le tout intact pour le lendemain, sans rien défaire). Il en résulte ceci: d’après l’explication de R. Yohanan, R. Yossé b. R. Juda admet qu’aux 7 jours d’inauguration on a, en total, érigé le tabernacle 21 fois et défait 20 fois (3 fois par jour); selon l’explication de R. Hiya b. Joseph, R. Yossé b. R. Juda admet que le tabernacle a été érigé 14 fois et défait 13 fois (2 fois par jour).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפרק שתי הלחם דף צט גבי סידור לחם הפנים על השלחן בכל שבת שסילקו מערכה הישינה וסידרו החדשה וקתני התם ארבעה כהנים נכנסים שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכים וכו' אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד וכדקתני בתוספתא עלה בפי''א ר' יוסי אומר אפי' פירקו ישינה בבקר והכניסו חדשה בין הערבים אפילו בשאר ימות השנה מוציאין אותן חוץ לעזרה אין בכך כלום מה ת''ל לפני תמיד כדי שלא ילין שלחן בלא לחם:
מתניתא דרבי מאיר. ת''ק דמתני' ר''מ היא דס''ל תמיד בלי הפסק הוא לפיכך אלו מושכין ואלו מניחין:
מדר' יוחנן מודה ר' מאיר שאם פירקו וכו'. כלומר ומדר' יוחנן שמענו דקאמר דגם ר''מ מודה בדיעבד שאם פירקו את הישינה בשחרית וכו' דאף זו היתה תמיד ולא נפסל הלחם ולא פליג אלא לכתחלה:
ר' יוסי אומר וכו' אמר ר' יוחנן מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי. כלומר הא דקאמר וסידרו את החדשה בין הערבים דמשמע דמיהת צריך שיסדרו החדשה ביום מקודם הלילה וזה נלמד מישיבת אהרן ובניו באהל מועד בימי מלואים שנאמר בהן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים דמשמע שצריך שימסור יום ללילה ולילה ליום וכלומר שישבו כל הלילה ומבלי הפסק עד שהיום ימסור ללילה וכן הלילה ימסור ליום שלאחריו וכמה דתימר בישיבת אהרן ובניו וכו' והכא נמי בלחם הפנים צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום:
ר' חייה בר יוסה אמר וכו'. כלומר בהא מודינא לך שהיום צריך שימסור ללילה ולפיכך צריך שיסדרו החדשה מבין הערבים אבל אינו צריך שימסור הלילה ליום אלא מכיון שמסר יום ללילה דיו ונקרא תמיד ואם אחר שהיה על השלחן בתחלת הלילה אע''פ שאח''כ הוציאו חוץ לעזרה וסידרו בתחלת היום אין בכך כלום וכדקתני בתוספתא אליבא דר' יוסי ובלבד שלא ילין השלחן כל הלילה כולה בלא לחם:
מה אמר ר' חייה בר יוסף בישיבת אהרן ובניו. אם הכא נמי בישיבת מקצת הלילה באהל מועד היה די או דילמא בישיבת כל הלילה בדוקא. ופשיט לה דק''ו היא דמה אם תמן בלחם הפנים שכתוב בו יערכנו לפני ה' תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו. כאן במלואים שאין כתוב בו תמיד לא כ''ש דבישיבת מקצת הלילה סגי:
אשכחת אמר וכו'. נמצא למדין אנו דלדעתיה דר' יוחנן שהיה צריך שישבו שם כל הלילה מבלי הפסק ובכל יום היה משה מקים המשכן ומפרקו כדתני בברייתא דלקמן והיו שם שבע עמידות וששה פירוקין לפי שביום הראשון שפירשו לא היה פירוק לא ביום ולא בלילה שצריכין היו לישב שם כל הלילה ולמחרתו ביום השני בבקר פירקו והעמידו אח''כ לעבודת היום ומפני שעכ''פ היה צריך פירוק וכדיליף לה לקמן מנין לפירוקין וכו' הרי בכל ששה ימים שלאחר יום הראשון היה עמידה ופירוק מלבד ביום הראשון שהיה שם עמידה בלי פירוק הרי לשבעת ימי מלואים שבע עמידות וששה פירוקין ועמידה של יום השמיני לא קא חשיב לפי שבו ביום שוב לא פירקו וכת''ק דברייתא דלקמן ולא קא חשיב אלא של שבעת הימים:
על דעתיה דר' חייא בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין. משום דלדידיה בישיבת מקצת הלילה היה די ולאחר שישבו בתחלת הלילה היו יכולין לצאת ולחזור וללון שם כדקאמר מכיון שמסר יום ללילה דיו וקראי נמי דייקי ליה דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם והדר כתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים א''כ לא הוזהרו מלצאת כ''א בימים והישיבה הוא ג''כ בלילה אלא שלא הוזהרו מלצאת ולחזור בלילה והשתא לדידיה היה משה מפרק בלילה אחר שישבו שם בתחלת הלילה וכדי להראות להם שמותרין הן לצאת אחר שישבו מקצת הלילה אלא שבאמת לא מצינו שחזרו ללון בביתם במחנה לויה ולנו באהל מועד גם בלילה ולפיכך אחר תחלת כל לילה שפירק וכדי להראות שמותרין הם לצאת חזר והעמידו לפי שבאמת לנו שם כל הלילה ולמחרת בבקר היה צריך לחזור ולפרקו ולהעמידו אח''כ לעבודת היום לפי שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום וכדקאמר ר' זעירא לקמן זאת אומרת וכו' ומחשבון זה לר' חייה בר יוסף הוא דנלמד נמצא שהיה שם ביום הראשון שתי עמידות ופירוק אחד עמידה בבקר לעבודת היום ופירוק אחר שישבו בתחלת הלילה כדי להראות ההיתר לצאת ועמידה אח''כ מפני שלנו שם כל הלילה כדאמרן ובשאר ששה הימים היה פירוק בבקר ועמידה אחריו לעבודת היום ואחר שישבו תחלת הלילה פירוק ועמידה וכן בכל יום ויום מהששה היה שם ביום וכן בלילה שתי עמידות ושני פירוקין ומלבד ביום הראשון היה שם שתי עמידות ופירוק אחד הרי לשבעת הימים ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין:
תני וכו'. השתא מייתי האי ברייתא דמלואים דמינה נלמד כל הא דלעיל וכן הא דלקמן:
היה משה מושח את המשכן ומעמידו. לפי שבתחלה היה צריך למשוח את הקרשים סביב סביב לקדשם ואח''כ מעמידו:
ומפרקו. לר' יוחנן כדאית ליה ולר' חייה בר יוסף כדאית ליה:
וסידר עליו את העבודות. כלומר כשהעמידו היה סודר עליו את העבודות של יום ביומו כדכתיב:
ר' יוסי בר' יהודה אומר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו. כלומר דס''ל דשני פעמים היה מושחו להמשכן בכל יום ויום משיחה ראשונה קודם שהעמידו כדברי ת''ק והשניה אחר שהעמידו וא''כ היה צריך לחזור ולפרקו כדי למשחו פעם שנית סביב סביב ואח''כ העמידו לעבודת היום וא''כ היה זה צריך גם ביום השמיני והיינו דקאמר ר' יוסי בר' יהודה העמידו ומשחו ופירקו שלאחר שהעמידו היה צריך למשחו שנית ופירקו כדי למשחו כולו סביב סביב ופליג ר' יוסי בר' יהודה את''ק בתרתי דלהת''ק לא היה שם משיחה אלא פעם אחת קודם שהעמידו ולר' יוסי בר' יהודה חזר ומשחו אחר העמידה ראשונה ולהת''ק לא היה ביום השמיני פירוק כלל ולר''י בר' יהודה גם ביום השמיני היה פירוק והיינו לאחר עמידה הראשונה פירקו כדי למשחו שנית וחזר והעמידו לעבודת היום וכמו כן היה בכל שבעת ימי המלואים אבל מודה ר''י בר' יהודה שביום השמיני אחר שהעמידו לעבודת היום שוב לא היה פירוק כל ימי הקמת המשכן שם וכדכתיב בפ' בהעלותך ויהי בחדש השני וגו' שאז נעלה הענן מעל המשכן ונתפרק ויסעו וגו'. וא''ת הני תרתי מילי לר' יוסי בר' יהודה מנא ליה אומר אני דמיתורא דקרא קדריש וכדמוכח מדלקמן דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם דהאי וימשחם מיותר הוא דהרי כבר כתיב וימשח וגו' ועל המשכן ועל הכל קאי או דלכתוב וימשחם לחודו כל דלעיל נכלל בו וימשח דרישא דקרא למה לי אלא ש''מ שבתחלה משח המשכן וחזר ומשחו אחר שהעמידו כשמשח את הכלים וזהו וימשחם שחזר ומשחו עם הכלים. ומדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים וגו' וזה היה ביום השמיני למד דגם ביום השמיני היה פירוק זה אחר העמידה הראשונה כדי למשחו שנית וכשנדע זה נבין הא דלקמן. אמר רבי זעירא זאת אומרת וכו'. אדלעיל ואחשבון לר' חייה בר יוסף קאי דמשם נלמד וכדפרישית:
אשכחת אמר. על דעתיה דר' יוחנן בר' יוסי בר' יהודה וכו'. כלומר דלעיל אמרנו החשבון למר ולמר ואליבא דהת''ק והשתא נמצינו למדין דלר' יוחנן ואליבא דר''י בר יהודה היה שם בשבעת ימי המלואים ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין דהא לעיל אליבא דהת''ק אמרנו דלרבי יוחנן היה ז' עמידות וששה פירוקין ואליבא דר' יוסי בר' יהודה נתוספו עוד ז' עמידות וז' פירוקין שהרי ביום הראשון היו שתי עמידות ופירוק אחד למשיחה שנית כדלעיל וביום השני היה פירוק לעמידה דאתמול ועמידה ופירוק ועמידה כמו ביום הראשון וכך היה בכל יום ויום מהששה נמצא לכל יום ויום מהששה היו שתי עמידות ושני פירוקין וניתוסף ליום ראשון עמידה אחת ופירוק ולכל יום ויום מהששה ניתוסף עמידה ופירוק הרי נתוספו ז' עמידות וז' פירוקין ובין הכל י''ד עמידות וי''ג פירוקין לר' יוחנן ואליבא דר' יוסי בר' יהודה:
ועל דעתיה דר' חייה בר יוסף ואליבא דר' יוסי היה שם וכו'. דהרי לאליבא דהת''ק היה לר' חייה י''ד עמידות וי''ג פירוקין ועכשיו שנתוספו לר' יוסי בר' יהודה עוד ז' עמידות וז' פירוקין הרי בין הכל עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין לשבעת ימי המלואים ושל יום השמיני לא קא חשיב דאנן לא חשבינן אלא של ימי המלואים שמשה היה עובד בכהונה גדולה והיה מטריח עצמו בעמידות ובפירוקין ולהודיעך כחו של משה:
מְנַיִין לַפֵּירוּקִין. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת הַמִּשְׁכָּ֗ן. בַּיּוֹם שֶׁכָּלוּ הֲקָמוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן קָקִישׁ אָמַר. כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְי וגו'. וְלֹא כְבָר תַּנִּיתָהּ חָדָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְחָדָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
Traduction
D’où sait-on que le tabernacle était défait chaque jour? On le sait, dit R. Zeira, de ce qu’il est dit (Nb 7, 1): Il arriva au jour où Moïse eût achevé d’ériger le tabernacle etc.; on conclut qu’au dernier jour seul, il cessa de renouveler l’érection. R. Simon b. Lakish déduit de ce verset (Lv 8, 34), comme il avait agi en ce jour, Dieu ordonna de continuer (à l’avenir), qu’à la suite le pontife devra s’isoler avant la solennité du Kippour. Mais n’a-t-on pas déjà (ci-dessus) tiré cette même conclusion? -Oui, mais on a voulu rappeler que si R. Yohanan l’interprète d’une façon, R. Simon b. Lakish l’entend autrement.
Pnei Moshe non traduit
מנין לפירוקין. רמז מן התורה דילמא כשהקים בתחלת המלואים שוב לא פירקו:
ויהי ביום כלות משה להקים. ויהי ביום הקים משה את המשכן מיבעי אלא למידרש ביום שכלו הקמותיו שעד היום היה מקימו וחוזר ופירקו ומקימו:
רשב''ל אמר. מהכא כאשר צוה וגו' וכן צריך לעשות בכל הימים א''נ אפרישה דמתני' קאי וכדדריש ר' יוחנן לעיל והיינו דפריך ולא כבר תניתה לעיל דמהכא נפקא לן פרישה לדורות:
ומשני חדא בשם ר' יוחנן וחדא. ואית דאמרי להאי דרשה דפרישה בשם ר''ש בן לקיש:
בַּשְּׁמִינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִמְשָׁח. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִמְשָׁח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִתְפֵּרֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לֹא נִתְפָּרֵק. אָמַר רִבִּי חָנִין. פְּשַׁט הוּא לָן. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִתְפָּרֵק. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. לֹא נִתְפָּרֵק. מָאן דְּאָמַר. נִמְשָׁח. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּמְשָׁחֵ֖ם. וּמָאן דְּאָמַר. לֹא נִמְשָׁח. מַה מְקַייֵם וַיִּמְשָׁחֵ֖ם. מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ שֶׁהוּא מְחוּסָּר מְשִׁיחָה וּמְשַׁחְתֶּם אוֹתוֹ. מָאן דְּאָמַר. נִתְפָּרֵק. נִיחָא. דִּכְתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּ֔חַ. מָאן דְּאָמַר. לֹא נִתְפֵּרֵק. מַה מְקַייֵם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַכַפְּרוּ עַל הַמִּזְבֵּ֔חַ. כַּפָּרָה שֶׁהִיא בַדָּם. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַל זֶה וְעַל זֶה הָיוּ מַזִּין עָלָיו מִלָ הַחַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּכַּנְסוּ הַמַּיִם תַּחַת הַדָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. תַּחַת הַדָּם וְתַחַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
Traduction
Quant au 8e jour de la consécration mosaïque, selon les uns, on y renouvelait l’onction du tabernacle; selon d’autres, elle n’avait plus lieu. Selon les uns aussi, on le défaisait en ce jour; selon d’autres, non. R. Hanania ajoute: il est évident pour nous que celui qui est d’avis d’oindre le tabernacle en ce jour devait penser qu’il était prescrit de le défaire, et celui qui est d’un avis contraire pour l’onction, l’est aussi pour l’action de le défaire. L’avis de celui qui dit qu’il fallu oindre le tabernacle même au 8e jour est justifié par l’expression pléonastique: il les oignit (Nb 7, 11); mais comment celui qui est d’un avis opposé réfute-t-il cette explication? D’après lui, ce verset veut dire ceci: on suppose en effet qu’il manquait au tabernacle une nouvelle onction, et la dernière érection en tient lieu. De même, l’avis de celui qui dit qu’il a fallu défaire le tout, même le 8e jour, est justifié par le verset (Ex 22, 37) disant: pendant 7 jours tu invoqueras le pardon de l’autel (cérémonie renouvelable après chaque érection); mais celui qui est d’un avis opposé, quel compte tient-il de ce verset? Le ''pardon'' dit-il, consiste dans l’aspersion du sang, comme il a été dit: sur l’un et l’autre pontife (celui du Kippour et celui qui est chargé de brûler la vache rousse), on faisait des aspersions, en prenant un peu de chacun des dépôts de cendres conservés au Temple, pour que cette eau lustrale remplace l’aspersion du sang effectuée lors de l’inauguration mosaïque. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Yossé, cette eau remplaçait ledit sang et l’huile d’onction employée lors de la consécration sous Moïse.
Pnei Moshe non traduit
בשמיני אית תניי תני נמשח. איכא תנא דס''ל גם בשמיני נמשח המשכן ואיכא תנא דס''ל לא נמשח וכן איכא תנאי דפליגי אם נתפרק בשמיני או לא:
פשט הוא לן וכו'. כלומר דלאו במשיחה לחוד הוא דפליגי הני תנאי ואידך בנתפרק לחוד אלא הני תנאי כהני תנאי ובמשיחה שנית הוא דפליגי דמ''ד נתפרק וכדי למשחו שנית הוא וכדפרישית לעיל ומ''ד לא נמשח שנית משום דלא נתפרק וכדי למשחו היה צריך פירוק כדלעיל:
מ''ד נמשח. והיינו שנית ניחא דכתיב וימשחם ומיותר הוא אלא למשיחה שנית נאמר והכל כדפרישית לעיל:
מה מקיים וימשחם. דמאחר דכתיב ברישא דקרא וימשח אותו וגו' הכל בכלל:
מעלה אני עליכם וכו'. כלומר ללמד שמקובל לפני הקב''ה כאלו שהיה מחוסר משיחה ואתם משחתם אותו בתחלה:
מ''ד נתפרק ניחא דכתיב (ביחזקאל מג) שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו ידיו ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח וגו'. דמשמע דגם ביום השמיני הוא כמו בשבעת הימים מדכתיב והיה ביום השמיני ולא כתיב מיום השמיני:
מה מקיים וכו'. כלומר מה מקיים סיפא דקרא וקאמר כפרה שהיא בדם קאמר ולא על המשיחה:
כהדא דתני על זה. על כהן של יה''כ ועל כהן של פרה היו מזין וכו' כדי שיכנסו המים של הזאה תחת הזאת הדם של ימי המלואים:
תחת הדם ותחת שמן המשחה. של המלואים דכתיב ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו' וא''כ דם ושמן חדא נינהו וה''נ כפרה בדם תחת שמן הוא:
Yoma
Daf 4b
פִּירֵשׁ בֶּן בַּתִירָה. שֶׁמָּא יָבוֹא עַל אִשְׁתּוֹ נִידָּה וִידָּחֶה כָּל שִׁבְעָה. וְיִשְׂרָאֵל חֲשׁוּד'ִין עַל הָנִּידּוֹת. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה. אָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי פִּירַשׁ מִיָּד חַייָב. שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָייָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ׃ אַשְׁכָּחַת אֲמַר. מַן דְּאָמַר. רִבִּי יוֹחָנַן. צְרִיכָה לְבֶן בַּתִירָה. מָאן דְּאָמַר. בֶּן בַּתִירָה. צְרִיכָה לְרִבִּי יוֹחָנַן. אִילּוּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן וְלֹא אָֽמְרָהּ בֶּן בַּתִירָה הֲוִינָן אָֽמְרִין. יְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ וְיָשֵׁן לֹו בְּלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. הֲוֵי צוֹרְכָה לַהִיא דְאָמַר בֶּן בַּתִירָה. אִילּוּ אָֽמְרָהּ בֶּן בַּתִירָה וְלֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. הֲוִינָן אָֽמְרִין. יִפְרוֹשׁ מִמִּיטָּתוֹ וְיָשֵׁן לֹו 4b בְתוֹךְ בֵּיתוֹ. הֲווֵי צוֹרְכָה לַהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. וְצוֹרְכָה לַהִיא דְאָמַר בֶּן בַּתִירָה.
Traduction
Ben-Bethera explique pourquoi le pontife devait s’isoler sept jours (sans rester chez lui et se contenter, s’il survient une impureté, de se purifier pour être pur après le coucher du soleil, conformément au procédé d’Aaron pour le tabernacle): on craint qu’il cohabite avec sa femme qui serait sans le savoir menstruée; et cette faute, même involontaire, entraîne pendant 7 jours l’inaptitude du service. Mais est-ce que les Israélites sont sujets à un tel soupçon (et encore moins le pontife)? Il faut craindre un cas analogue à celui dont il a été dit (22)B., Shevuot 14b.: si, au moment de cohabiter avec sa femme pure, celle-ci se sent pendant le coït devenir impure, le retrait subit est un acte coupable, quia exitus suus est ei jucundus aeque ac suus ingressus. En somme, il se trouve que l’avis de R. Yohanan (admettant l’isolement du pontife est déduit de la consécration mosaïque) a besoin d’être complété, par l’opinion de Ben-Bethera; et l’avis de ce dernier n’exclut pas celui de R. Yohanan. Voici comment: selon l’avis seul de R. Yohanan, sans Ben-Bethera, on eût admis que le pontife, après avoir cohabité avec sa femme, doit aller dormir dans la cellule des assesseurs (y passer le reste de la nuit, comme Aaron au tabernacle); il a donc fallu que Ben-Bethera complète cet avis. En se contentant au contraire de l’avis de ce dernier, sans l’opinion de R. Yohanan, on eût seulement interdit la cohabitation, mais on eût autorisé le pontife à dormir chez lui. Il a donc fallu émettre les deux avis.
Pnei Moshe non traduit
פירש בן בתירה. אמתני' קאי ותוספתא היא בריש מכלתין וה''ג שם למה מפרישין כ''ג מביתו ללשכת פלהדרין פי' ר' יהודה בן בתירה שאם תמצא אשתו ספק נדה ויבא עליה ונמצא טמא שבעת ימים:
וישראל חשודין על הנדות. בתמיה ואף לגי' התוספתא וכי חשוד הוא לבא על ספק נדה:
כהאי אלא כהאי דתנינן תמן בפ''ב דשבועות היה משמש עם הטהורה וכו' וכלומר דה''נ חיישינן לכ''ג שמא תטמא בשעת תשמיש:
אשכחת אמר וכו'. כשתמצא לומר ולדקדק תראה דמאי דאמר ר' יוחנן לטעמא דפרישה דילפינן ממלואים צריכה עוד לטעמא דבן בתירה וכן לטעמא דבן בתירה צריך נמי לטעמא דרבי יוחנן כדמפרש ואזיל:
אילו אמרה ר' יוחנן לטעמיה בלחוד וכו' הוינן אמרין ישמש מטתו וישן לו בלשכת פלהדרין. כלומר ישמש מטתו בביתו וילך לו לישן בלשכת פלהדרין דמקיים מצות פרישה בזה הוי דצריך נמי לטעמא דבן בתירה ואי מטעמא דבן בתירה לחוד הוינן אמרין יפרוש ממטתו שאינו צריך לפרוש אלא מתשמיש המטה ויכול הוא לישון בתוך ביתו הוי דצריכה לטעמא דתרוייהו:
תני. בתוספתא פ''ק כל לשכות וכו':
תַּנֵּי. כָּל הַלְּשָׁכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ הָיוּ פְטוּרוֹת מִן הַמְּזוּזָה חוּץ מִלִּשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין שֶׁהִיא דִירָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. אַף הִיא גְזֵירָה גָֽזְרוּ עָלֶיהָ. בִּשְׁעָרֶיךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פְּרָט לְשַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. לְרַבּוֹת. מָאן דְּאָמַר. פְּרָט. רִבִּי יְהוּדָה. מָאן דְּאָמַר. לְרַבּוֹת. רַבָּנִן. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. בִּשְׁעָרֶיךָ. וְכִי בֵית דִּירָה הֵן. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָתַנֵּי. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת שַׁעֲרֵי הַמְּדִינָה. וְכִי בֵית דִּירָה הֵן. אֶלָּא שֶׁבָּהֶן נִכְנָסִין לְבֵית דִּירָה. וְהָכָא שֶׁבָּהֶן הָיוּ נִכְנָסִין לְבֵית דִּירָה.
Traduction
On a enseigné (23)Tossefta ˆ ce tr., ch. 1.: toutes les cellules du Temple étaient dispensées de la mezuza (24)Voir t. 1, p. 61 et n., sauf celle des assesseurs, qui servait de demeure au pontife sept jours de l’année. Selon R. Juda, c’est par simple prescription rabbinique (non obligatoire) que le devoir de la mezuza est applicable à cette cellule (pour qu’elle ne ressemble pas à une prise renfermant un pontife). L’expression à tes portes (Dt 6, 9) a pour but, selon les uns, d’exclure les portes de la montagne sainte et du parvis du Temple; selon d’autres, elle les implique au contraire dans la règle générale. Le premier avis est celui de R. Juda; l’autre, est celui des sages. On comprend bien pourquoi R. Juda les en dispense (ce n’est pas la demeure d’un particulier); mais pourquoi les autres sages prescrivent-ils pour les portes publiques le devoir de la mezuza? Est-ce là une demeure? Ceci ne prouve rien, répliqua R. Yossé b. R. Aboun, puisqu’en vertu de la même expression, on étend l’obligation aux portes des villes ou des ruelles, bien que ce ne soient pas des demeures, mais parce qu’elles mènent aux habitations; il en sera de même des portes du Temple, parce qu’elles servent à entrer dans les demeures des cohanim.
Pnei Moshe non traduit
אף היא גזירה גזרו עליה. דס''ל לר' יהודה דירה בעל כרחה היא ולאו שמה דירה אלא משום גזירה שמא יאמרו כ''ג חבוש בבית האסורין הוא שאין לו מזוזה:
בשעריך אית תניי תני בשעריך. שלך פרט לשערי הר הבית והעזרות דלאו שלך הן ואית תנא תני דבשעריך לרבות הוא דכל הנקרא שער חייב במזוזה ומפרש דהני תנאי כהני תנאי דמ''ד פרט כר' יהודה ס''ל דפטורין הן ולשכת פלהדרין מדרבנן ומשום גזירה ומ''ד לרבות כרבנן ס''ל דכל שיש בה בית דירה חייבת:
יאות אמר רבי יהודה. דבשעריך שלך משמע ומ''ט דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן והיאך אתה מרבה מבשעריך לשערי הר הבית והעזרות דלאו בית דירה הן:
התיב ר' יוסי בר' בון. ומאי קושיא והתני בשעריך לרבות שערי המדינה ותיקשי נמי וכי בית דירה הן. אלא לאו דהיינו טעמא שבהן נכנסין הן לבית דירה ולפיכך חייבין והכא נמי לשערי הר הבית והעזרות דקאמרי לרבות לחיובא היינו טעמא שבהן נכנסין הן לבית דירה שיש לשכות שהן בית דירה וכגון של כ''ג וכל לשכות דפטורין אותן שאינן לבית דירה הן:
חוּלְדַּת הַמּוּלִים חַייֶבֶת בִּמְזוּזָה. חֲלוֹן שֶׁהוּא אַרְבַּע עַל אַרְבַּע שֶׁעֲבָדִים יוֹשְׁבִין שָׁם וּמֵנִיפִין לְרִבּוֹנֵיהֶם חַייָבִין בִּמְזוּזָה. לוּלִים אֵילּוּ עַל גַּב אִילּוּ חַייָבִין בִּמְזוּזָה. הֵן דּוּ דָרַס אַסְקוּפְּתָּא אֲרָעִייָתָא. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה מִצְטָעֵר דְּלָא חֲמָא לוּלָא דְרִבִּי אִילַיי דַּהֲווְה עֲבִיד מִן דַּעְתּוֹן דְּכָל רַבָּנִן.
Traduction
Les grottes des collines (25)Le commentaire Pné-Mosché traduitÊ: ÒÊdes circonciseursÊÓ, o ceux-ci serrent leurs instruments. Cf. mme série, (Megila 4, 13) (12). sont soumises à la mezuza, ainsi que les fenêtres ayant une ouverture de quatre coudées carrées, où s’asseyent les esclaves qui éventent leurs maîtres; de même, les escaliers tournant (26)Le comment. Qorban ÔEda traduit par ÒÊpoulaillerÊÓ, sens qu'adopte J. Lévy. l’un au-dessus de l’autre (dont l’intervalle de séparation est inférieur à 4 coudées), car chaque fois que le maître met le pied sur le seuil de l’un d’eux pour monter, c’est comme s’il touchait le sol (en raison de ce passage fréquent, la mezuza à l’entrée générale ne suffira pas). R. Yossa était chagriné de n’avoir pas vu cet escalier chez R. Iléï, qui s’était arrangé de façon à satisfaire l’avis de tous les sages (et il aurait voulu savoir comment il s’y était pris pour la mezuza).
Pnei Moshe non traduit
חולדת המולים. מלישנא דמתני' פ''ק דמדות שני שערי חולדה מן הדרום והיתה שם לשכה נקראת חולדת המולים שהמולים מצניעין כלי המילה בתוכה וכבית דירה היא וחייבת במזוזה וגרסי' להא נמי לקמן בפ''ד דמגילה:
חלון שהוא ד' על ד'. ופתוח לבית שהעבדים יושבין שם וכלי המנפה בידם ומניפין לרבוניהם לעשות להם ריח ולגרש הזבובים חייבין במזוזה דכבית דירה הן:
לולים וכו'. עליות זו למעלה מזו מלשון ובלולים יעלו (מלכים א ה):
הן דהוא דרס אסקופתא ארעיתא. כלומר שהרי בכ''מ שדורס על האיסקופה התחתונה הוא דורס לעלות למעלה. א''נ דכל אסקופה של כל עליה ועליה כאסקופה התחתונה היא נחשבת ודרך ביאתך להם היא ולפיכך כל אחד ואחד חייבין במזוזה ואינן יוצאין י''ח במזוזה של הבית התחתון:
דהוה עביד מדעתון דכל רבנן. שהיה עשוי לפי דברי הכל שהסכימו עמו והיה מצטער על שלא היה רואה אותו היאך היה נוהג במזוזה:
לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ לִשְׁכַּת בּוּלֶווטִין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת בּוּלֶווטִין. וְעַכְשָׁיו קוֹרִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. פְּרֳאִיֵּתֵין מִילָּא עֲבֵידָא. בְּרִאשׁוֹן שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁין הוּא וּבְנוּ וּבֶן בְּנוּ. שִׁימְּשׁוּ בוֹ שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים. אֲבָל בַּשֵּׁינִי עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין בְּדָמִים. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ הוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה בִכְשָׁפִים. שִׁימְּשׁוּ בוֹ שְׁמוֹנִים כֹּהֲנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁמוֹנִים וְאֶחָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁמוֹנִים וּשְׁהַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ. וּמֵהֶן שִׁימְּשׁוּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אַרְבָּעִים שָׁנָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. כְּתוּב יִרְאַ֣ת יי תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים. אֵילּוּ כֹהֲנִים שֶׁשִּׁימְּשׁוּ בַבַּיִת הָרִאשׁוֹן. וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצוֹרְנָה׃ אֵילּוּ שֶׁשִּׁימְּשׁוּ בַבִּנְייָן הַשֵּׁינִי. מַעֲשֶׂה בְאֶחַד שֶׁשִּׁילַּח בְּיַד בְּנוֹ שְׁתֵי מִידּוֹת שֶׁלְכֶּסֶף מְלֵיאוֹת כֶּסֶף וּמְחוּקֵיהֶן כֶּסֶף. וּבָא אַחֵר וְשִּׁילַּח בְּיַד בְּנוֹ שְׁתֵי מִידּוֹת שֶׁלְזָהָב מְלֵיאוֹת זָהָב וּמְחוּקֵיהֶן זָהָב. אָֽמְרוּ. כָּפָה הַסִּיח אֶת הַמְּנוֹרָה.
Traduction
La ''cellule des assesseurs'' était nommée par Aba Saül celle des conseillers. En effet, on nomma d’abord cette salle celle des conseillers, bouleutwn, plus tard, on l’a nommée: celle des assesseurs paredroi du pouvoir, et en voici la raison: Lors de l’existence du premier temple, le pontificat a été maintenu régulièrement dans la même famille par voie d’héritage, de sorte qu’il y a eu seulement 18 grands prêtres pendant qu’il a subsisté; sous le second temple, le pouvoir civil a fait ces nominations, parce qu’ils enlevaient la dignité de grand prêtre à force d’argent (27)Derenbourg, Essai, etc., p. 54., ou, selon d’autres, ils tuaient leurs compétiteurs par des maléfices, de sorte qu’il y eut pendant ce temps jusqu’à 80 pontifes, ou 81, ou 82, ou 83, ou 84, ou même 85. Seul, Siméon le juste a régné 40 ans (28)Soit, pour tous les autres, un total de 380 ans.. R. Aha applique le verset des Proverbes (Pr10, 27), la crainte de Dieu augmente les jours, à la série des grands prêtres ayant desservi le 1er temple; et la suite, les années des impies seront abrégées, se rapporte à ceux du 2e temple. Il est arrivé (29)Rabba sur Lv n¡ 21. que quelqu’un envoya par son fils 2 mesures d’argent, pleine de pièces, et munies d’un rebord également d’argent (pour éviter la chute des pièces; voilà comment ils accaparaient la dignité). Un autre enchérit, et envoya, avec autant de précautions, une quantité égale en or. Aussi, fut-il dit d’eux (30)B., Shabat 116b. qu’ils ont pour ainsi dire renversé le chandelier (par leur argent corrupteur). Nous trouvons (31)B., Yoma 9b. que le 1er temple n’a été détruit qu’en punition des crimes d’idolâtrie, d’inceste et de meurtre; c’est qu’il y a dû avoir les mêmes causes de ruine pour le 2e temple. Non, dit R. Yohanan b. Torta, nous trouvons que Shilo (le 1er temple) a été renversé, parce qu’Israël négligeait les visites des jours de fête au temple et profanait les saintetés.
Pnei Moshe non traduit
לשכת בלווטין. לשון שרים וחשיבות:
ועכשיו. אחרי שקילקלו מעשיהם הן קוראין אותה לשכת פלהדרין וכו' כלומר לשון גנאי ושפלות:
פראידתין מילא עבידה. לשון כינוי הוא ושם דבר עשוי הוא ולאו שמה ממש אלא כזה המכנה בשם חדש מאליו לגנאי פראידתין פחותים פרא היא בלשון הש''ס הזה:
בראשון. בבית הראשון:
על שהיו נוטלין. הכהונה בדמים שנותנין להמלך:
אמרו כפה הסיח את המנורה. שיח. החמור הפך המנורה ודרך משל היא על שם שהשני ששילח זהב לשוחד נצח את הראשון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source