Yoma
Daf 40b
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּיהּ. לֹֽא תְעוּנֶּה. אֶלָּא לֹא תֹאכַל. כָּל אֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּזַיִת. וְכָאן כְּכוֹתֶבֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. הִשָּׁמֵר פֶּן וְלֹא תְעוּנֶּה. הַא תְלַת אַזְהָרָן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. הִשָּׁמֵר בְּאוֹתָהּ הָאֲמִירָה 40b שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמוֹר מְאֹ֖ד וְלַעַ֧שׂ֑וֹת וגו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. [לֹא] יֵאָמֵר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִן הָעִינּוּי. [מַה אִם הָעִינּוּי] הַקַּל חַיָּיבִין כָּרֵת. מְלָאכָה הַחֲמוּרָה אֶינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ חַיָּיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. הָא לֹא נֶאֲמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה אֶלָּא לִיתֵּן אַזְהָרָה לְפָנָיו. מָה עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה אַזְהָרָה לְפָנָיו. אַף עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי אַזְהָרָה לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אֲפִילוּ מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְלֹא דְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אַף עַל פִּי שֶׂאֵינָהּ מוּפְנָה.
Traduction
Mais, objecta R. Simon b. Lakish, comment cet avertissement aurait-il été formulé? On ne pouvait pas répéter l’expression ''qui ne jeûne pas'' (d’où l’on eût conclu à la défense de jeûner), ni ''de ne pas manger'', puisque toute défense de manger énoncée dans la Bible a pour mesure l’équivalent d’une olive, tandis qu’ici c’est la valeur d’une datte? Il eût fallu, dit R. Oshia, que le texte ait les termes ''garde-toi'', ''afin de ne pas'', et ''qui ne jeûne pas''. Mais ces formes ne sont pas non plus admissibles, puisqu’il en résulterait des avertissements? R. Houna répond que le premier terme a ici le sens d’observer la recommandation faite, comme il est dit ailleurs (Dt 24, 8): fais attention à la plaie de la lèpre, de bien l’observer, d’agir, etc. (il n’a donc pas le sens négatif). R. Hiya dit que l’on déduit l’existence de l’avertissement du jeûne comme suit: il n’était pas nécessaire de parler de punition pour le travail, car elle pouvait être déduite par analogie du jeûne; et pour ce dernier, qui est peu grave, l’infraction est passible du retranchement, à plus forte raison est-elle applicable au travail, qui est un acte plus sévèrement interdit. Donc, la punition énoncée pour le travail sert d’avertissement préalable à ce sujet; et, par analogie, on conclut ceci: aussi bien que la punition énoncée pour le travail est précédée d’un avertissement, il en est de même de la punition au sujet du jeûne. Ceci prouve, dit R. Zeira, que l’on a recours à la déduction par analogie si même elle n’est bien fondée que d’un côté (au sujet du travail). Cet avis anonyme, observe R. Judan, émane certes de R. aqiba; or, il a dit que l’on a recours à l’analogie, ne fut-elle fondée que d’un côté.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ל בעי. על הא דמדייק דעונש לית כתיב מפורש בעינוי וכי מה הוי ליה למימר ביה לא תעונה. בתמיה:
אלא לא תאכל וכו'. כלומר ואלא לא תאכל נמי לא הוה מצי למיכתב דאכילה בכל מקום שבתורה בכזית הוא וכאן בכותבת הוא דהוי שיעורא דכל פחות מככותבת לא מיתבא דעתיה ומעונה הואי:
אמר רב הושעיה. דהוה מצי למיכתב השמר פן לא תעונה:
הא תלת אזהרן. הא כה''ג נמי לא מצי למיכתב דא''כ הוו להו שלשה אזהרות השמר חדא ופן ג''כ אזהרה ולא תעונה הא תלת:
אמר ר' חונה. דאכתי הכי הוה מצי למיכתב השמר באותה אמירה שאמרתי לך מעינוי וכמו דאשכחן בכה''ג דכתיב השמר בנגע הצרעת וגו' דילפינן מכאן אזהרה לקוצץ בהרתו:
תני ר' חייא וכו'. כלומר דר''ח נפקא ליה אזהרה בעינוי מהכא דלא יאמר הכתוב עונש במלאכה דנפקא לן מק''ו מעינוי הקל שלא מצינו שענש על העינוי במקום אחר וענש עלה מלאכה החמורה שנוהגת בשבתות וי''ט לא כ''ש הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו וכלומר ללמד דכל מקום דכתיב עונש יש אזהרה לפניו וללמד על הענוי מה עונש שנאמר במלאכה וכו' דאלו למלאכה גופה הרי כתיב בה אזהרה מפורש ואם אינו ענין למלאכה תנהו ענין לענוי דניליף בג''ש ממלאכה:
הדא אמרה למידין ג''ש וכו'. דהרי אין כאן מופנה אלא מצד אחד גבי מלאכה ואפ''ה למידין ואין משיבין דהא הכא איכא למיפרך מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וי''ט:
ולא דר''ע היא. מה לך לדייק מהא דר' חייא וכי לא שמעינן זה מדר''ע דקדמו לדר''ח וס''ל דלמדין מג''ש אעפ''י שאינה מופנה אלא מצד אחד ואין משיבין:
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב אוֹמֵר. נֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בִּמְלָאכָה. וְנֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בְּעִינּוּי. מַה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה. בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. אַף בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי לֹא נַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. עַד כְדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
On a enseigné que R. Eliézer b. Jacob dit: au sujet du travail, il est écrit (Lv 33, 28): En ce jour, et le même terme est répété (ib. 29) au sujet du jeûne. Or, comme pour le premier terme, employé au sujet du travail, il n’y a pas de différence entre le jour et la nuit, ni entre la punition et l’avertissement; de même, il y aura de semblables points de comparaison pour le jeûne. Voici donc l’explication conforme à l’avis de R. aqiba.
Pnei Moshe non traduit
תני ר''א בן יעקב וכו'. דגמר בעצם בעצם עינוי ממלאכה:
עד כדון כר''ע. דאיהו ס''ל דלמדין ואין משיבין אבל כר' ישמעאל דלא ס''ל הכי נפקא ליה מהיקשא כדתני ר' ישמעאל וכו'. דכתיב בהאי קרא תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו הקיש וכו' מה מלאכה וכו' כלומר מה כרת שנאמר במלאכה יש בו אזהרה אף כרת שנאמר בעינוי כן ואין משיבין על ההקש:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִי֠עִי. הִקִּישׁ מְלָאכָה לְעִינּוּי. מַה מָלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מָלָאכָה שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ עִינּוי שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת.
Traduction
Quant à R. Ismaël, il a été enseigné que par le verset (Lv 16, 29), ce sera pour vous une loi éternelle au septième mois, etc., on établit une analogie entre le travail et le jeûne: comme pour le travail, l’interdiction est passible de la peine du retranchement, il en sera de même du jeûne (le jour ou la nuit). R. Abahou a dit au nom de R. Yohanan: celui qui mange des produits hétérogènes plantés dans la vigne (quoique ce soit un manger non ordinaire) est passible de la pénalité des coups de lanière – (280)Suit un passage reproduit de (Terumot 6, 1), Cf. (Shabat 14, 4)..
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלְּתְּרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִטֵּי תְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת חַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לְאַחַר טִיבּוּלוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם רבי יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה. כלומר אפי' שלא כדרך הנאתן וכעין האי דלקמן הכוסס חטי תרומה לוקה אם מזיד הוא וקמ''ל דדרך אכילה הוא וגרסינן להא לעיל בפ''ו דתרומות בהלכה א' וכן בפ' י''ד דשבת ולא גריס התם הא דכלאי הכרם:
המגמע חומץ של תרומה. במזיד לוקה ולא אמרינן אין זה דרך שתיה:
הכוסס חטי תרומה. תני בברייתא הכוסס חטי תרומה בשוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דס''ל דמזיק הוא וכתיב אשר יאכל בשגגה פרט למזיק שאינו משלם אלא הקרן בלבד:
רבי אומר וכו'. דס''ל דרך אכילה בכך ולא נקרא מזיק:
מודים חכמים לר'. דפליגי בשותה חומץ ביה''כ דלרבי חייב מפני שהוא משיב את הנפש ולרבנן פטור וכי היכי דפליגי ביה''כ ה''ה נמי דפליגי בחומץ תרומה דחדא טעמא הוא ומודים חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה לאחר טבלו כלומר לאחר שטבל בו פתו ושוב גמעו שמשלם קרן וחומש שכן דרך להיות מטבל בו מעט מעט ואח''כ מגמע ממנו ובכה''ג החומץ משיב את הנפש הוא:
Yoma
Daf 41a
משנה: עוּבְּרָה שֶׁהֵרִיחָה מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשׁוּב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיי׃
Traduction
Si une femme enceinte ayant senti l’odeur d’un mets, éprouve en ce jour une forte envie d’en manger (qu’il serait dangereux de ne pas satisfaire), on lui donnera à manger, jusqu’à ce qu’elle soit remise. A un malade, on donne à manger selon l’avis des médecins compétents; à défaut de ces derniers, on lui donne à manger selon son propre désir, jusqu’à ce qu’il déclare en avoir assez.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עוברה שהריחה. ריח תבשיל וזה כשהעובר מריח היא מתאוה לו ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנין:
חולה מאכילין אותו ע''פ בקיאין. רופאים המומחים באומנותן:
אם אין שם בקיאין וכו'. ה''ק במה דברים אמורים שסומכין ע''פ בקיאין בזמן שהחולה שותק או אפילו החולה אומר אינו צריך והרופא הבקי אומר צריך הוא לאכול מאכילין אותו על פיו אבל אם החולה אומר צריך אני אין שם בקיאין כלל כלומר אין בקיאתן חשובה לכלום ומאכילין אותו ע''פ עצמו ואע''פ שהרופאים הבקיאין אומרים אינו צריך משום דלב יודע מרת נפשו:
מי שאחזו בולמוס. הוא חולי האוחז מחמת רעבון ועיניו כהות ומסוכן הוא למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
מאכילין אותו אפי' דברים טמאים. כגון נבלות ושקצים ורמשים עד שיאירו עיניו ואין משהין את הדבר לחזר אחר דברים המותרין:
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בוּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִילוּ דְבָרִים טְמֵאִים עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָין. מִי שֶׁנְשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ. רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹכוֹ בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת שֶׁכָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֱתֶ הַשַּׁבָּת׃ מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם סָפֵק חַי סָפֵק מֵת סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין עָלָיו וְאִם מֵת יַנִּיחוּהוּ׃
Traduction
Si quelqu’un a été pris de fringale (bulimus), on le fait aussitôt manger, fût-ce des objets impurs (281)Si l'on n'a rien de plus proche sous la main., jusqu’à ce qu’il rouvre les yeux (en signe de guérison). A celui qui a été mordu par un chien enragé, on ne fera pas manger le réseau interlobulaire du foie de cet animal (282)Remde empirique, non admis par tous comme efficace.. R. Mathia b. Heresh le permet. Ce dernier dit encore: A celui qui souffre de la gorge, on fera avaler, même le samedi, les plantes médicinales servant de remède, parce qu’il y a danger mortel, et chaque fois qu’il y a un danger tel, on ne tient pas compte du Shabat. Si un édifice s’est écroulé sur un individu (le jour de la fête du grand pardon), et l’on ne sait pas si cet individu est là, ou non, ni s’il est encore en vie, ou non, ni si c’est un israélite ou un païen, on doit (malgré la fête) faire tout ce qui est possible pour sauver cet individu au cas où on le retrouve en vie; s’il est déjà mort, il n’y a plus qu’à le laisser.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שנשכו כלב שוטה. הוא שרוח רעה שורה עליו או שהנשים עושין בו כשפים ובודקות בו כשפיהן כדאמר בגמרא וסימניו פיו פתוח וכו':
אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ואע''פ שנהגו הרופאים ברפואה זו מ''מ אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה בשביל כך וכדאמר בגמרא שלא הועיל זה לגרמני עבדו של ר' יהודה הנשיא:
ור' מתיא בן חרש מתיר. דס''ל רפואה גמורה היא ואין [הלכה] כר' מתיא בן חרש בהך קמייתא:
החושש בגרונו. שחושש בפיו או בשיניו ולפעמים מתחיל בשר השינים להתעכל ומשם הילך לחיך ולגרון:
מטילין בתוכו סם. עשב או שורשו לרפואה בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכו' וכל לאתויי אפי' פשיטא לן שבשבת זו לא ימות אלא הספק שאם לא יעשו לו רפואה היום אפשר שימות לשבת הבאה וכגון שאמדוהו לשתות סם זה תמניא יומי ויומא קמא שבתא מהו דתימא לעכבינהו עד לאורתא כי היכי דלא נחלל עליה תרי שבי קמ''ל:
מי שנפלה עליו מפולת וכו'. ה''ק דלא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם אלא אפילו ספק חי וספק מת מפקחין עליו ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל אלא אפילו ספק עכו''ם ספק ישראל מפקחין עליו שחופרין את הגל ומחפשין אחריו ואם בדקו עד חוטמו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה ולא מצאו בו נשמה בידוע שהוא מת דכתיב וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו ושוב אין מפקחין עליו:
מצאוהו חי מפקחין עליו. לא נצרכה אלא אפי' שראוהו שאי אפשר שיחיה אלא לחיי שעה ומיד ימות הוא וקמ''ל דאף לחיי שעה מפקחין עליו:
ואם מת יניחוהו. הא קמ''ל שאפי' לדברי האומר מצילין את המת מפני הדליקה מודה בהא דהתם היינו טעמא שהתירו לו לטלטל את המת ולהוציאו משום דאמרינן אדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא אפי' לא שרית ליה לפקח את הגל מאי אית ליה למיעבד טפי דליהוי איסור אדאורייתא דנשרי הא מקמי הא:
הלכה: בַּתְּחִילָּה תוֹחְבָהּ בָּרוֹטֶב. אִם שָׁבָה נַפְשָׁהּ הֲרֶי זֶה יָפֶה. וְאִם לָאו נוֹתְנִין לָהּ מִגּוּפוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. שְׁתֵּי עוֹבְרוֹת בָּאוּ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן. שְׁלַח לְגַבָּן תְּרֵין תַּלְמִידִים. אֲמַר לוֹן. אָֽזְלוֹן וְאָֽמְרוֹן לוֹן. צוֹמָא רַבָּה הוּא. אָֽמְרוּן לְקַדְמִייָא וּשְׁדַךְ. וְקָרוּי עֲלוֹי מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִ֗י אֵ֥לִי אָֽתָּה׃ אָֽמְרִין לְתִינְייָנָא וְלָא שְׁדַךְ. וְקָרוּן עֲלוֹי זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּ֘ע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃
Traduction
D’abord, cette femme trempera le doigt dans la sauce du mets (qu’elle goûte ainsi), et si cela lui suffit, c’est bon; si non, on lui donnera du plat même. Deux femmes enceintes firent demander à R. Tarfon l’autorisation de rompre le jeûne; il envoya à chacun d’elles un disciple, leur recommandant de dire à l’oreille de l’intéressée qu’en ce jour il y a grand jeûne (pour que l’enfant au sein se calme). Auprès de la première, ce procédé réussit, et l’on peut lus appliquer le verset (Ps 22, 10): Du sein de ma mère, je t’ai reconnu comme mon Dieu; mais, pour la seconde, cet appel fut insuffisant, et l’on peut dire de cet enfant (Ps 58, 4): Les méchants se sont égarés dès leur naissance, ils se sont fourvoyés dès le ventre de leur mère, proférant déjà le mensonge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בתחלה תוחבה ברוטב. תוחב בשבילה איזה דבר ברוטב כגון פלך וכיוצא בו ומניחין לה על פיה ואם שבה נפשה הרי יפה וכו' מגופו של איסור מהרוטב עצמו ואם לאו מאכילין אותה השומן וכיוצא בזה שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש:
אמרין לקדמייא ושדך. כשאמרו להראשונה כך נתרצית והועיל לה ששבה נפשה ולא בקשה כלום וקראו עלוי דהעובר מבטן אמי וגו' וכשאמרו להשניה לא הועיל ולא נשתתק העובר מלהיות מתאוה וקראו עליו וכו':
חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לָרוֹפֶא. רוֹפֶא אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא. וְחוֹלֶה אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. לָא צוֹרְכָא (דְלָא) [אֶלָּא]. חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִּסְפֵק נְפָשׁוֹת. וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
Traduction
Si un malade déclare pouvoir jeûner et que le médecin s’y oppose, on écoutera ce dernier; si le médecin autorise le jeûne et que le malade n’en éprouve pas la force, on écoutera ce dernier. En ces 2 cas, cela va sans dire, et il n’y a doute que lorsque le malade déclare vouloir jeûner, tandis que le médecin hésite. Ce cas, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, devient une question de danger mortel, et l’on sait qu’alors l’intérêt de la vie domine le Shabat, ainsi que le Kippour (on le fera donc manger).
Pnei Moshe non traduit
חולה אומר יכול אני. להתענות ורופא אומר אינו יכול וצריך הוא לאכול שומעין לרופא:
רופא אומר יכול הוא. להתענות וחולה אומר צריך אני לאכול ודאי שומעין לחולה לא צורכה דקא מיבעיא לן אם החולה אומר יכול אני להתענות והרופא אומר איני יודע אם צריך הוא לאכול מהו:
נעשה. זה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת וה''ה כאן:
תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַב חוּנָה פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא מְחַנְּכִין אוֹתָן קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁנָתַיִם מְחַנְּכִין. רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲבָל מְחַנְּכִין קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁנָתַיִם מַשְׁלִימִין. 41a עַד אֵיכָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כְּבֶן תַּשַׁע וּכְבֶן עֶשֶׂר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב הונא פתר מתניתא וכו'. משום דקשיא להו מתני' השתא קודם שתים מחנכין קודם שנה מיבעיא הלכך מפרש רב הונא דה''ק תינוקות אין מענין אותן ולא מחנכין אותן קודם לשנה. וכלומר שקודם לזמן שהיא קודם שנה לפני פרקן שפרקן היא בן י''ג לזכר ובת י''ב לנקבה ושנה אחת קודם לפרקן הוא דמחנכין ולאפוקי מקודם לזמן הוה אין מחנכין אותן כלל ואפילו לשעות והיינו דקתני אין מענין אותן אבל מחנכין אותן קודם שנה לומר דקודם שנה לפרקן הוא דמחנכין אותן אבל לא מקודם דליתנהו אפילו בחינוך שעות ואין מענין אותן כלל והיינו בחולה וכחוש דבהא קתני שאין מחנכין אותן עד קודם שנה לפרקן:
קודם לשנתים מחנכין. כלומר והא דקתני קודם שתים נמי אחינוך קאי דלפעמים מחנכין אותן קודם שנתים לפרקן והיינו בבריא ונמצא דלרב הונא אבל מחנכין דקתני אתרוייהו קאי אקודם שנה ואקודם שנתים וכאן בחולה וכאן בבריא וכדאמרן:
ר' יוחנן פתר מתניתא וכו'. כלומר דאבל מחנכין דקתני לא קאי אלא אקודם לשנה והיינו דבחדא מודי לאוקמתא דרב הונא דקודם שנה בחולה מיירי וקודם שנתים בבריא מיירי ופליג עליה בחדא דלרב הונא אבל מחנכין אתרווייהו קאי וכדפרישית ולר' יוחנן אבל מחנכין דקתני דוקא באלו שזמנן קודם לשנה לפרקן והיינו בחולה אבל באלו שזמנן קודם לשתים והיינו בבריא לא קתני בהו חינוך לשעות אלא שאלו משלימין התענית אם הגיעו קודם שנתים לפירקן:
עד איכן. אליבא דרבי יוחנן קאי דעד היכן מגיע דין החינוך ומאיזה זמן הוא מתחיל דאלו לרב הונא הא אמרן דס''ל דלא מחנכין אותן כלל עד הגיעו קודם שנה לפירקן אלא לר' יוחנן דלא מדייק ליה הכי מאיזה זמן הוא מתחיל שיש לחנכן בשעות:
כבן תשע וכבן עשר. אזי מתחילין לחנך אותן ובן תשע לבריא ובן עשר לחולה ואם היו רגילין לאכול בב' שעות וכו' כדפרישית במתני' ומוסיפין להיות מחנכין אותן עד קודם שנה לפירקן וזה הכלל הכל לפי כחן ובריאותן מוסיפין לחנכן בשעות ואין חילוק בזה בין זכר לנקבה עד אם הגיעו לשנתים קודם לפרקן כדלעיל אז משלימין הן לר' יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source