Vayedaber

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. וְאֵי זֶה אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶלָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְכוּל'.

רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי [עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים]. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּֽחֲנֶ֡ה. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שְׁנֵי) [וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים]. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. [אֶחָד שׁוֹתֵק וְאֶחָד מְדַבֵּר.] אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ. וְאֶחָד אַתְּ אוֹמֵר [לֹו]. קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּייָן מַסְבִּיר פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד וּמֵעִיז פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד. 32b מַעֲמִיד לָזֶה וּמוֹשִׁיב לָזֶה. [מִשׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. אוֹמְרִין לֹו. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישׁוּ כְשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ.]

הִגְרִיל שְׁלֹשָׁה לִיתֵּן מֵאֶחָד עַל הַבַּדִּין. מֵאֶחָד עַל הַפָּרֹכוֹת. מֵאֶחָד עַל מִזְבֵּחַ הַזָּהָב. אֵי זֶה מֵהֶן מִשְׁתַּלֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. לְכַפֶּ֥ר עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא מְכַפֵּר בּוֹ חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר בּוֹ אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. רִבִּי הִילָא אָמַר. לְכַפֶּ֥ר. עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. שְׁלָשְׁתָּן מִשְׁתַּלְּחִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא. אֵינוֹ מִשְׁתַלֵּחַ אֶלָּא אַחֲרוֹן בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הגריל ג' וכו'. גרסינן להא בפרק דלעיל בהלכה ד' ושם מפורש:

כֵּינִי מַתְנִיתָה. יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם כַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר. זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַייֵם תַּחְתָּיו. אֵי זֶה מֵהֶן קָרֵב תְּחִילָּה. רַב אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. בָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְִּלִייָה שֶׁלֹּא יִידָּחֶה. וְאַתְייָא כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְִּלִייָה שֶׁיִּזְדַּווֵג לֹו חֲבֵירוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵת שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג שֵׁינִי. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן מָהוּ שֶׁיִידָּחֶה. אֲתַא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן כְּבָר נִדְחֶה. [כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָיהּ שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. מֵת שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי כְּבָר נִדְחֶה.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתא רבי בא וכו'. וקאמר בשם רבי יוחנן דבכהאי גוונא אמרינן ראשון כבר נדחה כל שכן כלומר משום שכבר נדחה שני פעמים אם כן כמו מכל שכן הוא שדינו שידחה. אי נמי דהאי כל שכן אדבתריה קאי כדקאמר מחלפא שיטתיה דרב וכו' דשמעינן ליה דסבירא ליה דבכהאי גוונא שני שבזוג שני הוא דאמרינן ביה כבר נדחה והא איהו ס''ל דבעלי חיים נדחין כשאירע להן איזה פסול כדקאמר לעיל וא''כ לדידיה מכ''ש שבדין הוא שיהא הראשון נדחה בכה''ג דאפי' לר' יוחנן קאמרינן דנדחה הואיל ונדחה שני פעמים ומכ''ש לרב ולא משני מידי:

על דעתיה דרבי יוחנן. דסבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין אם אחר כך מת שני שמן זוג שני. ואם כן אין כאן עכשיו זוג אחר שנאמר הראשון חוזר ונראה שיש לו חברו להזדווג עמו מפני שזה הזוג גם כן נפסל הוא והלכך מיבעיא לן שני שמן זוג הראשון מהו שידחה עכשיו הואיל וכבר נדחה שני פעמים שוב אינו חוזר ונראה ואפי' יביא עוד זוג אחר ויגריל אינו קרב אלא זה של שם של זוג האחרון והראשון ירעה:

ואתא. הא דרבי הילא כהאי דאמר רבי יונה בשם רבי זעירה דקבעו בתלייה עד שיזדווג לו חברו קאמר ולא כהאי דרבי זעירה דמעיקרא:

אמר ר' לא טעמא דרבי יוחנן וכו'. כלומר ר' לא קאמר לא כדקאמרת דר' יוחנן דריש ועשהו חטאת בראשון סתם דא''כ אפי' מת המשתלח לאחר שנשחט של שם יקרב הוא דגזירת הכתוב הוא שמצוה בראשון ואנן קי''ל דלכ''ע שחוטין נדחין וישפך הדם וצריך להביא זוג אחר ויגריל עליהן אלא דהכי דריש ועשהו חטאת קבעו להראשון בתלייה שאם ימות חבירו שלא ידחה הוא כשיזדווג לו אחר להשתלח והוא יקרב:

ועשהו חטאת. כתיב בראשון הוא דקאמר קרא דהכי משמע והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והדר כתיב ועשהו חטאת והרי כבר אמר והקריב אלא ללמד זה שעלה עליו הגורל בראשון ועשהו חטאת:

רבי יוחנן אמר שני. שמן זוג ראשון יקרב דס''ל בעלי חיים אינן נדחין שאף שאירע לו שעת פסול כשמת חבירו יכול הוא להיות עוד נראה כשיזדווג לו אחר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם:

שני שבין זוג שני. שהוא מזוג השני שהביא להגריל עליהם הוא שיקרב והשני שהוא מזוג ראשון ירעה דס''ל בעלי חיים נדחין ומכיון שבתחלה היה נראה וכשמת חבירו נדחה שוב אינו חוזר ונראה:

כיני מתניתא יביא שנים וכו'. משום דקשיא לישנא דמתני' דקתני מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם וכו' הרי יודע הוא איזה מהן מת שלאחר שהגריל הוא הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' אם של שם מת יביא וכו' ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו:

איזה מהן קרב תחלה. מתני' דקתני ואם של עזאזל מת וכו' וא''כ יש כאן שנים של שם איזה מהן שקרב תחלה כלומר שמצוה בתחלה להקריבו:

שָׁווִין בְּדָמִים וְאֵין שָׁווִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים. אֵין הַשְּׂעִירִין כְּמִצְווָתָן. שָׁוִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים וְאֵין שָׁווִין בְּדָמִים. הַשְּׂעִירִים כְּמִצְוָתָן. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו מִי קוֹדֵם. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבִיב קָצוּר יָבֵשׁ לִקְצוֹר. אָבִיב קָצוּר קוֹדֵם. הָדָא אָֽמְרָה מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ [מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו]. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ קוֹדֵם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' ירמיה סבר מימר. דנוכל נישמעינה מן הדא דאיתמר גבי עומר דמצותו לקצור מן הלח והיא אביב ואם לא מצא יביא מן היבש כדתנן במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל ואם יש כאן אביב שהוא כבר קצור ויבש לקצור אביב הקצור קודם שאע''פ שמצוה היא לקצור מ''מ הואיל וזה משובח בגופו הוא שהוא אביב כרמל עודנו לח מצוה בו יותר א''כ הדא אמרה דהכא נמי המשובח בגופו קודם הוא:

משובח בגופו וכו'. אם יש כאן אחד או השנים שמשובחין בגופן שמנים ואחד שאינו שמן כל כך אלא שמשובח במראיו יותר מחבירו מי קודם:

שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים. יש אחד מהן יותר משובח בדמים הוא אלא שלקח שניהן בדמים שוין ה''ז אין השעירים כמצותן דהכל הולך אחר שבח הדמים ולפיכך אם שוין הן בשבח הדמים ואין שוין בדמים בלקיחה שלקח אחד מהן ביוקר מחבירו מ''מ השעירים כמצותן הן:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין כְּשֶׁהֵן מְעִידִין עֵדוּתָן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְקַבְּלֵין עֵדוּתָן.

משנה: מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהוּא מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה וְהוֹלִכוֹ עַרְשְׂלָא מִצִּיפּוֹרִין וְיִשְׂרָאֵל הָיָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מסרו. הכ''ג להשעיר למי שהוא מוליכו:

הכל כשרים להוליכו. אף ישראל דמהו דתימא הואיל וכפרה כתיב ביה ליבעי כהן קמ''ל דדרשינן איש להכשיר את הזר:

אלא שעשו כהנים גדולים קבע. מעצמן קבעו זה שלא היו מניחין את ישראל להוליכו ערסלא. שם האיש והיה מצפורי:

עוו פשעו חטאו. מתני' ר''מ היא כדפרישית לעיל פ''ג ואינה הלכה אלא כך היה אומר חטאו עוו פשעו:

מתני' בא לו אצל שעיר המשתלח. לאחר שגמר כל המתנות דמים של פר ושעיר בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו:

יָֽעֳמַד חַ֛י. מְלַמֵּד שֶׁהוּא עָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חָייָה. עַד וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקֹּ֔דֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת הַוִּידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. שְׁלָחוֹ בְלֹא ווִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. אַף בַּפָּר כֵּן. שְׁחָטוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. נִתוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם. וְאַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְוִידּיּיוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן. אַף בְּשָׂעִיר הָמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. צְרִיךְ לְהַגְרִיל עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְהַגְרִילוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד וכלה מכפר את הקודש. כלומר עד סוף כל הכפרה שהוא לאחר מתן דם של חבירו ולאחר וידוי ודריש לקרא דוכלה וגו' דאדבתריה קאי והקריב את השעיר החי וסמך אהרן וגו' והתודה עליו שבזה נגמר הוא גם כפרת בני ישראל ושלח וגו' וכדמפרש ואזיל דס''ל לר' יהודה דוידוי מעכב כפרה:

עד שעת הוידוי ולא הוידוי בכלל דס''ל אין הוידוי מעכב וכלה מכפר את הקודש אדלעיל קאי והזה עליו מן הדם וגו' שהוא לאחר מתן דמים של חבירו וכלה מכפר הוא ואין דבר אחר מעכב:

מה נפקא מביניהון. כלומר מה איכא עוד נ''מ מביניהן:

שלחו בלא ודוי וכו'. לאו היינו נ''מ אחריתא דהיינו הך אלא הא דגריס אבתרה אף בפר כן וכו' כלומר כי היכי דפליגי בוידוי שעיר המשתלח אם מעכב או לא ה''ג איכא נ''מ ביניהן בפר אם שחטו בלא וידוי:

נתודה. על הפר:

ושחטו ונשפך הדם ואת אמר וכו'. וכלומר דבהא את אומר לכ''ע צריך להביא פר אחר דהרי לר' יהודה נמי כפרת דמים בעינן אלא דמוסיף הוא וקאמר דגם הוידוי מעכב מיהו הא קא מיבעיא לן לר' יהודה אם צריך להתודות על הפר האחר פעם שניה או דנימא דאפי' לר' יהודה כבר יצא בוידויו של ראשון:

אף בשעיר המשתלח כן. איכא נמי למיבעי הכי ואליבא דר' יהודה דס''ל הוידוי מעכב ואם שלחו בלא וידוי צריך להביא אחר להתודות עליו אם צריך להגריל פעם שניה וכו' ולא איפשיטא הני בעיי לר' יהודה:

יעמד חי. כתיב מלמד שהוא עתיד למות וכדדריש להא בת''כ יעמד חי לפני ה' מה ת''ל לפי שנאמר לשלח אותו שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת''ל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו הא כיצד עמידתו חי לפנ ה' ומיתתו בצוק והיינו נמי דקאמר הכא מלמד שהוא עתיד למות אח''כ אבל עכשיו לפני ה' צריך שיעמד חי ואם מת מקודם צריך להביא אחר ופליגי בה עד מתי צריך להיות חי וגרסינן להא לקמן בסוף פ''ק דשבועות:

הלכה: תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר גְּנוּייָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני בר קפרא עוו פשעו חטאו וכו'. כלומר סתם אמר ולא סיים עמך בית ישראל שלא להזכיר גנותן של ישראל:

משנה: בָּא לֹו אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא חַשֵּׁם כַּפֶּר נָא וְגו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מסרו. הכ''ג להשעיר למי שהוא מוליכו:

הכל כשרים להוליכו. אף ישראל דמהו דתימא הואיל וכפרה כתיב ביה ליבעי כהן קמ''ל דדרשינן איש להכשיר את הזר:

אלא שעשו כהנים גדולים קבע. מעצמן קבעו זה שלא היו מניחין את ישראל להוליכו ערסלא. שם האיש והיה מצפורי:

עוו פשעו חטאו. מתני' ר''מ היא כדפרישית לעיל פ''ג ואינה הלכה אלא כך היה אומר חטאו עוו פשעו:

שֶׁאֵין חַטַּאת צִיבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְיֵשׁ אַדַם מַגְרִיל לְמִיתָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. 33a וְלֹא אַשְׁכַּחְנָן כֵּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. יָמוּתוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה קְשִׁיתָהּ עַל דְּמַתְנִיתָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. ווְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ יָמוּתוּ. וְיֵשׁ אַדַם מֵימַר לְמִיתָה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא אשכחן על דר' אלעזר. וכי לא מצינו לר''א דס''ל כה''ג ומה אתה מתמה לר' יהודה בלבד הא תנינן בפ''ג דתמורה תמורת אשם וולד תמורתה וכו' ירעה עד שיסתאב וכו' ר''א אומר ימותו ותקשי נמי וכי ממירין בתחלה למיתה ור' מנא קאמר דעדיפא מיניה הן דאת מקשי על הא דר' יהודה וקשייתא טפי על סתם מתני' דריש פ''ד דתמורה דקתני תמן ולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ויש אדם מימר למיתה משעה הראשונה אלא מכיון דדינא הכי לק''ע:

ר' יהודה אמר תמות. וא''כ לדידיה מגריל על זוג אחר והשני שיעלה עליו הגורל לה' אינו קרב אלא ימות דלא ס''ל רועה וקשיא על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה לכך בתמיה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source