Yoma
Daf 2a
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אִי מַה אֵיל הַמִּילּוּאִים מְעַכֵּב אַף שְׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְעַכֵּב. וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ. [מִן מַה דָּמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנִי הֵיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ]. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁהוּא מְעַכֵּב. מָלָק וְהִקְטִיר. מַה מְלִיקָה בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אַף (מְלִיקָה) [הַקְטָרָה] בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. מְלִיקָה מְאַכֶּבֶת. אֵין הַקְטָרָה מְאַכֶּבֶת. תָּמִיד [תָּמִיד]. נֶאֱמַר תָּמִיד בַּחֲבִיתִּין וְנֶאֱמַר תָּמִיד בְּלֶחֶם הַפָּנִים. מַה [תָּמִיד הָאָמוּר בַּחֲבִיתִּין שְׁנֵים עֶשְׂרֶה אַף תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שְׁנֵים עָשָׂר.] לֶחֶם הַפָּנִים מְעַכֵּב. (אַף) [אֵין] חֲבִיתְּין מְעַכֶּבֶת. לְקִיחָה לְקִיחָה. נֶאֱמַר לְקִיחָה בְמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר לְקִיחָה בְלוּלָב. [מַה לְקִיחָה הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם אֲגוּדָה. אַף לְקִיחָה הָאָמוּר בְּלוּלָב אֲגוּדָה.] לוּלָב מְעַבֵּב. 2a מִצְרַיִם אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. הֲרֵי מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר מְעַכֵּב.
Traduction
R. Simon b. Lakish posa devant R. Yohanan l’objection suivante: de même que pour l’inauguration, l’absence du bélier eût mise obstacle à l’achèvement de la cérémonie (par d’autres offrandes), de même l’absence du bouc au jour du grand pardon, devra s’opposer (6)Et pourtant (ainsi que le commentaire Qorban ÔEda explique l'objection), il est dit ailleurs, B., Menahot 76a que l'omission de l'un n'empche pas d'offrir l'autre. à l’offre du taureau (pourquoi donc l’isolement obligatoire n’est-il pas prescrit aussi pour le cohen suppléant)? R. Yohanan paraît avoir accueilli l’observation (et, s’y rendant, renonce à rien déduire du verset de l’inauguration). Une réplique pouvait être faite à cette objection, comme l’a dit R. Mena, qui s’étonne qu’elle a été aussi placidement reçue: ne pouvait-il pas répliquer que l’on trouve parfois un cas d’obstacle à l’achèvement, déduit de ce qui n’est pas une cause d’obstacle, et vice versa? Ainsi, par exemple, il est dit (Lv 1, 15): il lui rompra la tête qu’il fera fumer sur l’autel (7)B., Zevahim 65a.;or, l’action de la rupture a lieu au sommet de l’autel, comme celle de la combustion, bien que la première opération soit essentielle pour valider l’offrande, sans peine de nullité, et que la seconde ne le soit pas. De même (à l’inverse), une déduction par analogie est tirée de la répétition du terme ''toujours'', usité à l’égard de l’offrande de farine (Lv 6, 13), et des pains de proposition (Lv 24, 8), savoir que, dans l’un et l’autre cas, il s’agit de douze pièces (8)B., Menahot 76a.; or, pour ces derniers, le nombre de douze est indispensable, sous peine d’interdit de les brûler, tandis qu’il n’est pas indispensable pour les morceaux de l’offrande de farine. On tire une déduction semblable (9)B., Suka 11b. de ce que le terme ''prendre'' est aussi bien employé pour l’agneau pascal (Ex 12, 22) à l’égard du faisceau symbolique du Lulav (Lv 22, 40), savoir que dans l’un et l’autre cas, la prise entraîne l’obligation de lier les objets pris; or, pour ce dernier, le lien est indispensable, sous peine de n’avoir pas accompli le devoir, tandis qu’il ne l’est pas pour le lulav. Il en résulte en somme que l’on trouve parfois un cas d’obstacle à l’achèvement, déduit de ce qui n’est pas une cause d’obstacle, et vice versa.
Pnei Moshe non traduit
בעא קומי ר' יוחנן. הקשה לפניו לדידך דממלואים ילפת לה אי מה איל המלואים מעכב וכו' כלומר אי מה שנא' במלואים מעכב הוא דילפינן מדכתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא נימא דאף שעיר של יה''כ כלומר פרישה של יה''כ דדרשת לעיל מדכתיב לעשות זה שעיר וכו' גם כן מעכב בדיעבד וכ''ת אה''נ הא לא מצית אמרת מדקתני מתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין ואם יארע בו פסול בכ''ג משמש זה בלא פרישה:
והוא מקבל מיניה. בתמיה ור' יוחנן מקבל הקושיא מר''ל ולא השיב לו כלום והיה לו להשיבו כדלקמן:
מן מה דאמר ר' מנא וכו'. כלומר למה לא השיבו מן מה דר' מנא שהיה ג''כ מתמיה על זה האיך רשב''ל מותיב כך לפני ר' יוחנן והוא מקבל ממנו וישיבנו ומאי קושיא וכי לא מצאנו דבר המעכב למד הוא מדבר שאינו מעכב וכן להפך כדמסיק ואזיל:
מלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות וכן הא דלקמן. ברייתא היא בת''כ והובאה בפ''ו דזבחים דף ס''ה ובעולת העוף משתעי דילפינן מליקתו שהיא בראש המזבח מהקטרה אלמא דילפינן מליקה המעכבת מהקטרה שאינה מעכבת דכל עצמו שלא הקטיר כשר:
תמיד תמיד וכו'. וכן מצינו נמי איפכא דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב כדתנן בפ' אלו מנחות נקמצות דף ע''ו על המתני' כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהן באות שתים עשרה. וכדמפרש התם לחם הפנים בהדיא כתיב ביה שתים עשרה חלות וחביתי כ''ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים דבתרוייהו כתיב בהו חק עולם. והכא דריש תמיד תמיד דכתיב בתרוייהו. מה תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר אף תמיד האמור בחביתין שנים עשר. כצ''ל:
לחם הפנים מעכב. ביה הי''ב חלות משום דיהיה כתיב ביה ואין החביתין מעכבת לי''ב חלות וילפינן זה מזה לכתחלה:
לקיחה לקיחה. וכן מצינו עוד דיליף דבר המעכב מדבר שאינו מעכב וכהאי מ''ד דס''ל בפ''ק דסוכה דף יא דלולב צריך אגד וגמר לקיחה לקיחה מפסח מצרים נאמר במצרים ולקחתם אגודת אזוב ונאמר בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה וילפינן לולב דמעכבביה האגודה להאי מ''ד דאם לא אגדו פסול מפסח מצרים דאינה מעכבת האגודה לדורות דהא כתיב בהאי קרא ולקחתם וגו' והגעתם אל המשקוף וגו' ודבר זה אינו נוהג לדורות וכדחשיב לה בתוספתא פ''ח דפסחים בדברים שחלוק פסח מצרים מפסח דורות וא''כ הרי מצאנו דבר מעכב וכו' ואמאי קיבל ר''י מר''ל הקושיא ולא השיב לו כלום:
הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַקְשֵׁי לָהּ. מִן הֵן מַייְתֵי לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַֽהֲרֹ֖ן אֶל הַקּוֹדֶשׁ. בָּאָמוּר בָּעִנְייָן. מָה אָמוּר בָּעִנְייָן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. אַף זֶה מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. וְכִי אָמוּר הוּא בָעִנְייָן. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִין כְּמִי שֶׁהוּא אָמור בָּעִנְייָן. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִישְׁמְעִינֵיהּ מִן הָדֵין קִרְיָא. אֶלָּא כְאִינַשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד יְי עַל הַ֣ר סִינַ֔י. מַה מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה. אַף אַהֲרֹן לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְרַבֶּה בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל שִׁבְעָה.
Traduction
Puisque R. Simon b. Lakish s’oppose à la déduction faite précédemment par R. Yohanan (pour justifier l’état d’isolement du grand prêtre 7 jours avant Kippour), d’où la déduit-il? Il se conforme à l’avis de R. Ismaël, qui, dans le verset (Lv 16, 3): Ainsi muni, Aaron viendra au sanctuaire, suppose un pléonasme, applicable à la consécration. De même qu’au sujet de l’inauguration, le cohen est séparé pendant 7 jours, qu’il accomplit les cérémonies du culte tout ce temps, l’inauguration durant pendant tout cet espace; de même, pour le Kippour, il y aura une égale séparation, observation du culte et installation. Mais comment justifier cette application, puisque ce chapitre ne traite pas de la consécration générale? Il en est question indirectement, puisque l’on y parle de la mort des fils d’Aaron, lesquels moururent pendant la consécration. Donc, finalement, R. Simon b. Lakish a aussi recours, par ce verset, à une déduction tirée de la consécration;à quoi bon alors repousser l’avis analogue de R. Yohanan? Il ressemble à celui qui, ayant entendu émettre un avis, s’y oppose, pour le faire répéter et s’en assurer. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, R. Simon a recours à une autre déduction (10)Ci-aprs, (2, 3)Ê; (Yebamot 1, 5) ( 3a) et 4, 11 ( 6a). tirée du verset (Ex 24, 16): La majesté divine se fixa sur le mont Sinaï; comme Moïse ne se permit d’entrer dans le sanctuaire le plus reculé (11)En communiquant, au ciel, avec la divinité. qu’après avoir été lui-même sanctifié par l’enveloppe du nuage pendant 7 jours; de même, pour le Kippour, Aaron ne pénétra dans le sanctuaire qu’après s’être imprégné d’huile sainte pendant toute une semaine.
Pnei Moshe non traduit
הא רשב''ל מקשי עלה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דהשתא מפרש דהא חזינן דר''ל מקשי על הילפותא ממילואים וא''כ מהיכן יליף לה איהו לפרישת שבעה לכ''ג ביה''כ דאפרישה דמתני' לא מצי פליג:
כהדא דתני וכו'. בת''כ תני לה דכתיב בזאת יבא אהרן מאי בזאת במה שאמור בענין הפרשה ולקמן מפרש לה:
מפרישין אותו כל שבעה וכו'. במילואים אף זה לכ''ג קודם יה''כ מפרישין וכו':
וכי אמור הוא בענין. הרי לא נזכר ממלואים בענין הפרשה:
אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בענין. והן לא מתו אלא בשמיני למלואים כמו שהוא אמור בענין:
ופריך וא''כ לית סופיה דרשב''ל מישמעיניה מן הדין קרייא. דהא איהו גופיה נמי יליף לה מקרא דמלואים כדאמרת דס''ל כדרשא דהאי תנא בזאת וכו' ומאי מקשי עליה דר' יוחנן:
אלא כאינש דשמע מילה ומקשה עלה. כלומר ודאי לא פליג רשב''ל על ילפותא ממלואים אלא כך דרכו כאדם ששומע דבר ומקבלו ואעפ''כ מדקדק עליו ומי נימא קאמר דאי ילפינן ממלואים א''כ לכולא מילתא הוה לן למילף מהתם:
אמר ר' יוסה בר' בון. דלא כך הוא דרשב''ל לא יליף כלל ממלואים אלא טעמיה דילפינן לפרישה מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי וס''ל כהאי תנא דאמר זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיה תחלה לארבעים יום ועלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן:
מה משה וכו' עד שנתקדש בענן כל שבעה. כל שבעה לאו דוקא דויכסהו הענן ששת ימים כתיב אלא מדכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי משמע דתחלת יום השביעי עדיין נתכסה בענן היה עד שקרא לו הקב''ה ורמז לשבעה איכא:
אף אהרן וכו'. כלומר וכן מצינו באהרן בימי המלואים ומיהו לדורות מסיני הא דילפינן בבנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת מִרְיָם לְפָרֲשַׁת פָּרָה. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֶפֶר הַפָּרָה מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כֵּן מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת אַהֲרֹן לְשִׁיבּוּר הַלּוּחוֹת. לְלַמְדָּךְ שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים קָשְׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְשִׁיבּוּר לוּחוֹת.
Traduction
Pourquoi, selon l’avis de R. Yohanan, est-il question là de la mort des fils d’Aaron, décédés le 8e jour de la consécration? C’est que, dit R. Hiya b. Aba, les fils d’Aaron sont morts le 1er Nissan (12)Megilat Taanit, appendice; Rabba sur Lv n¡ 20.; et leur décès est rappelé le jour du Kippour, afin d’indiquer qu’à l’instar du pardon général accordé aux Israélites en ce jour, la mort des justes provoque aussi le pardon en leur faveur. R. Aba b. Abina dit (13)B., Moed Qatan 28a.: la bible a placé le récit de la mort de Myriam à côté de la section relative à la vache rousse, pour tirer une déduction de ce rapprochement; comme la cendre de celle-ci sert à obtenir le pardon de nos fautes (à purifier), de même, la mort des justes, provoque le pardon en faveur d’Israël. R. Judan b. Salom dit: l’écriture sainte a placé le récit de la mort d’Aaron à côté de celui du bris des tables de la loi, pour indiquer que le premier malheur est aussi grave que le second.
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' יוחנן. דיליף מקרא דמלואים ולא כדדריש האי תנא בזאת כאמור בענין א''כ למה מיתת בני אהרן אמורה כאן בענין וכו' אלא כדדריש ר' חייה בר בא בני אהרן וכו':
אמר ר' בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים וכו'. ואידך יליף להא מדדריש ר' בא דלסמכה מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שמיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל ולדידיה הא דמיתת בני אהרן האמור בענין ללמד על פרישת שבעה ממלואים כדס''ל לאידך דלעיל:
Yoma
Daf 2b
כָּתוּב וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַֽעֲקָ֖ן מֽוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַֽהֲרֹן֙. וְכִי בְמוֹסֵירָה מֵת אַֽהֲרֹן. וַהֲלֹא בְהֹר הָהַר מֵת. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּ֩עַל֩ אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן [הֹ֥ר הָהָ֛ר] עַל פִּ֥י יְי וַיָּ֣מָת שָׁ֑ם. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי הַכָּבוֹד וּבִקְשׁוּ הָכְּנַעֲנִים לְהִתְגָּרוֹת בָּם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַֽעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ עֲרָד֙ יוֹשֵׁב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֨חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל. מָהוּ דֶּ֖רֶךְ הָֽאֲתָרִ֑ים. כִּי מֵת 2b הַתַּייָר הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה תָר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. וּבָאוּ וְנִתְגָּרוּ בָם. וּבִקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם וְנָֽסְעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶן שֶׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת. וְרָץ אַחֲרָיו שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי וְהָרַג מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנֶה מִשְׁפָּחוֹת. אַף הֵם הָֽרְגוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע. לָֽעַמְרָמִי֙ לַיִּצְהָרִ֔י לַֽחֶבְרוֹנִ֖י לָֽעָזִּֽיאֵלִֽי׃. אֵימָתַי חָֽזְרוּ. בִּימֵי דָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב יִֽפְרַח בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד בְּלִ֥י יָרֵֽחַ. אָֽמְרוּ. מִי גָרַם לָנוּ לַדָּמִים הַלָּלוּ. אָֽמְרוּ. עַל שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ חֶסֶד עִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק. וְיָֽשְׁבוּ וְקָֽשְׁרוּ הֶסְפֵּידוֹ וְגָֽמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד. וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם וְגָֽמְלוּ לַצַּדִּיק חֶסֶד.
Traduction
Il est dit (Dt 10, 6): Les fils d’Israël décampèrent des puits des fils de Yaaqan, pour aller à Mosséra, où mourut Aaron. Or, est-ce bien là qu’Aaron mourut (14)Midrash Rabba sur Nb N¡ 19, Jér., (Sota 1, 10) ( 17c), o tout le passage se retrouve., non plutôt à Hor la montagne, comme il est dit (Nb 33, 38): Aaron, le grand prêtre, monta sur Hor la montagne, selon l’ordre divin, et y mourut? Seulement, dès le décès d’Aaron, les nuages d’honneur qui accompagnaient Israël au désert disparurent (15)B., Rosh Hashana 3a., et les Cananéens voulurent en profiter pour chercher querelle à Israël; c’est ainsi qu’il est dit (ib. 40, et 21, 1): Le cananéen, roi d’Arad, habitant du midi, apprit l’arrivée d’Israël, et par ces régions (ou Atarim), il l’attaqua. Or, par ''Atarim'' on entend le grand guide (16)Jeu de mots entre hb. Atarim et Tayyar, explorateur. Cf. mme Midrash, ib., et les vers. Chald. qui leur avait montré le chemin. Les ennemis survinrent donc, leur susciter des embûches; de sorte qu’Israël, découragé, voulut retourner en Egypte, et déjà ils avaient fait 8 étapes en ce sens rétrograde. La tribu de Levi surgit alors (17)Mekhilta sur (Ex 14) n¡ 1., courut après les fuyards, en tua 8 familles, lesquelles à leur tour, tuèrent 4 des lévites. De ces 4, on retrouve plus tard les traces, sous les noms de famille des Amram, des Ichars, des Hébron, et des Ouziel (1Ch 23, 12); elles furent reconstituées à l’époque de David, comme il est dit (Ps 72, 7): De son temps le juste fleurit, et la paix durera jusqu’à ce que la lune cesse de luire. Lors du retour à Mosséra, Israël dit: la cause première de tant de sang versé, consiste en ce que nous n’avons pas assez reconnu le mérite de ce juste (Aaron); aussi, ils s’assirent à terre, recommencèrent l’éloge funèbre du défunt, témoignèrent en l’honneur du juste des mérites qu’il avait; Dieu leur en sut autant de gré que si Aaron avait été mort et enterré là (de sorte que Mosséra fut honoré de cette dénomination).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ובני ישראל נסעו וגו'. גרסי' להא בסוף פ''ק דסוטה עד ונקבר שם שגמלו לצדיק חסד וע''ש:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וּמִכְנָסַיִים מְעַכְּבִין. מַה טַעֲמָא. זֶה וָזֶה עֲשִׂייְה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְעָשִׂ֜יתָ לְאַֽהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה. כָּל הָאָמוּר בַפָּרָשָׁה מְעַכֵּב. וְאַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר. אֲפִילוּ קְרִיַית הַפָּרָשָׁה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל הַמְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת מְעַכֵּב כָּאן. [וְכָל שֶׁאֵין מְעַכֵּב לַדּוֹרוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב כָּאן]. מָה אִית לָךְ. סְמִיכָה וּשְׁיֵרֵי דָמִים שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין לַדּוֹרוֹת מְעַכְּבִין כְּאן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. צִיץ וּמִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְאַהֲרֹן קוֹדֵם לָאַבְנֵטִים שֶׁלְבָּנִים. יְהוּדְה בְּרִיבִי אוֹמֵר. וְחָֽגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַֽהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו. אָמַר רִבִּי אִידִי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לְמִצְוָה. אֲבָל לְצִיווּי וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אוֹתָם בַּמָּֽיִם׃. וְאַחַר כָּךְ וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת הַכֻּתֹּ֗נֶת. וְאַחַר כָּךְ וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת אַֽהֲר֗ן וְאֶת בָּנָיו וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit: l’omission du dixième d’épha que tout cohen est tenu d’offrir à sa réception, ou des caleçons qu’il doit porter, met obstacle à la validité de son service officiel; parce qu’à l’égard de ces deux objets, la Bible emploie la même expression ''agir'' (Ex 16, 36), et (Ex 27, 42) Selon R. Hanina, de ce qu’il est dit (Ex 29, 38): tu procéderas ainsi pour Aaron et ses fils, on conclut que tout ce qui est énoncé dans cette section est indispensable. C’est conforme à ce qu’a dit R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan: de la conjonction et, qui précède les mots voici la parole (ib. 1), on déduit que même l’omission de la lecture de cette section biblique est un obstacle au service officiel. R. Yohanan dit: les détails, qui dans les générations futures mettent obstacle à l’office du cohen, étaient aussi une cause d’empêchement lors de l’inauguration mosaïque, non d’autres. Aussi, l’imposition des mains (consécration du cohen par le pontife) et le versement du reliquat de sang au fondement de l’autel (ib. 12), qui dans l’avenir ne s’opposent pas à l’accomplissement du culte, n’étaient pas non plus un obstacle lors de l’inauguration mosaïque (tandis que, selon R. Hanina, ces objets énoncés dans ladite section étaient un obstacle). R. Hanina dit: le frontal et la tiare d’Aaron devaient être placés avant la ceinture des fils. Au contraire, dit R. Juda b. Rabbi, le verset dit textuellement (ib. 9): tu les ceindras de ceintures, Aaron et ses fils (donc c’était ensemble). Toutefois dit R. Idi, c’est là une simple recommandation générale; mais, lors du premier revêtement cérémonial, l’ordre fut adopté comme suit (Lv 8, 6-13): Moïse fit approcher Aaron et ses fils et les lava dans l’eau; puis: il mit sur lui la tunique; puis: Moïse fit approcher Aaron et ses fils, et il les revêtit de tuniques.
Pnei Moshe non traduit
עשירית האיפה. שהכהן הדיוט מביא ביום חינוכו וכהן גדול בכל יום והיא הנקראת חביתין:
ומכנסיים. בבגדי כהונה מעכבין במלואים דאע''ג דלא כתיבי לא בצואה בפ' תצוה ולא בעשייה בפ' צו מ''מ מעכבין הן:
מ''ט זה וזה עשייה. כתיב בהו. בעשירית האיפה כתיב יעשה אותה ובמכנסיים ועשה להם מכנסי בד והואיל ובפ' צוואה כתיב וזה הדבר אשר תעשה מרבינן כל מידי דכתיב בהו עשייה:
אמר רבי חנינה. מהיכן למדנו עיכובא מדכתיב שם ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא א''כ כל האמור בפרשה הוא דמעכב ולא ס''ל לרבות דברים שאינם אמורים בפרשה:
ואתייא. הא דר' חנינה דלא מרבינן אלא מענין הפרשה וזהו כדדריש ר' שמואל בשם ר' יונתן זה הדבר היה צריך לכתוב וכתיב וזה הדבר לרבות שאפי' קריית הפרשה של צוואה מעכבת שכך מצינו דדברים שנצטוה משה בפ' תצוה וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' אמר לבני ישראל בהתחלת ימי מלואים כדכתיב בפ' צו ותקהל העדה וגו' ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות אלמא דלא מרבינן שארי דברים שלא הוזכרו בפרשה:
אמר ר' יוחנן כל המעכב לדורות וכו'. ומפרש מה אית לך דממעט ר' יוחנן מהא דר' חנינה דאמר כל האמור בפרשה מעכב:
סמיכה. דכתיבא שם וסמך אהרן וגו' וכן שירי דמים דכתיב ואת כל הדם תשפוך אל יסוד המזבח ואלו אינן מעכבין לדורות אין מעכבין כאן. לר' יוחנן אין מעכבין במלואים ולר' חנינה מעכבין הן במלואים:
ציץ ומצנפתו של אהרן וכו'. סדר לבישת בגדיהם מפרש ולמיסבר קראי לפי שבפ' תצוה כתיב ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפוד וגו' ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת וגו' ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגו' דמשמע שבתחלה הלבישו לאהרן בגדיו ולא חגר אותו באבנט עד שהלביש בניו כתנות ואח''כ חגר אבנט לאהרן ולבניו מבלי הפסק בגד אחר בין האבנטים ובפ' צו בעשייה כתיב ויקרב משה את אהרן וגו' ויתן עליו את הכתנת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את המעיל וגו' ואח''כ המצנפת והציץ ואח''כ כתיב ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט הא כיצד הלכך פליגי הכא ולפרש דלא ליקשו קראי אהדדי ר' חנינה ס''ל דקראי דבפ' צו לדוקא שבתחלה הלביש לאהרן הכתונת וחגרו באבנט ואח''כ המעיל והחשן ומצנפת וציץ ואח''כ הלביש בניו הכתונת וחגר אותם באבנט. והא דכתיב בצואה והלבשת את אהרן וגו' וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו לאו למימרא כמשמען אלא שלא הקפיד כ''א בלבישת הבגדים כולם של אהרן בתחלה וחגרו גם באבנט כמו שנאמר בעשייה ושיהא קודם לאבניטן של בניו וכלומר דהא דכתיב וחגרת אותם אהרן ובניו היינו שיהא כבר אהרן חגור באבנט אחר שהלבישו הכתונת ואח''כ הלבישו שאר הבגדים ואחר כך לבניו הכתונת והאבנט והיינו דקאמר ציץ ומצנפתו של אהרן קודם לאבניטין של בנים כלומר דהעיקר שיהא אהרן כבר חגור באבנט קודם לגמר הבגדים והכל יהא קודם לאבניטן של בנים וכך הבין משה וכך עשה:
יהודה ברבי אומר וחגרת אותם וגו'. כלו' בפירוש דקרא הוא דפליג וס''ל דהאי קרא כמשמעותו מתפרש והיה נראה שילביש בתחלה לאהרן את בגדיו ולא יחגור אותו באבנט עד שילביש לבניו הכתונת ואח''כ יחגור לאהרן האבנט ואח''כ לבניו מבלי הפסק בבגד אחר בין האבנטים. ומשום דאכתי קשיא ולמה לא עשה משה כן הלכך מסיים אמר ר' אידי וכו' והיינו כדר' אידי דהדא דאת אמר למצוה אבל לציוי ויקרב וגו' וכלומר לא לדוקא נאמר ולציווי שלא יפסיק בבגד אחר בין האבנטים אלא למצות האבנטים הוא דנאמר שמצוה שיהו חגורים באבנט אהרן ובניו ולא לציווי לסדר הלבישה אלא לציווי הסדר הוא כאשר עשה משה ויקרב וכו' וכדאיתא. א''נ יש לפרש דר' חנינה ויהודה ברבי פליגי בסדר הלבישה דמר דייק לשון הציווי ומר דייק לשון העשייה ובאבנט כדלעיל ור' אידי מפרש דכי היכי דלא תיקשי קראי אהדדי אתה אומר דקרא דתצוה למצוה הוא דנאמר וכדפרישית דמצוה שיהו חגורים באבנט אבל לציוי סדר הלבישה כאשר עשה משה כך הוא נאמר לו ציווי סדר הלבישה:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי. פָּשֻׁט הוּא לָן שֶׁבְּחָלוּק לָבָן שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יוּדָן וְתַנֵּי לָהּ. כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָה גְדוֹלָה וְלֹא שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. וְכֵיוָן שֶׁלָּבַשׁ אַהֲרֹן בִּגְדֵי כְהוּנָה גְדוֹלָה וְשִׁימֵּשׁ שָׁרַת שְׁכִינָה עַל יָדָיו. מַה טַעַם. כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְי נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃
Traduction
R. Eliézer b. R. Yossé dit: nous savons pertinemment que Moïse remplit les hautes fonctions sacerdotales en simple surtout blanc (18)Midrash Rabba ˆ Lv n¡ 11Ê; B., Avoda Zara 34a.. En effet, dit R. Tanhoum b. Judan, il a été enseigné (19)Torath Cohanim, section Schmini.: pendant tous les 7 jours de l’inauguration du sanctuaire, Moïse avait rempli les fonctions sacerdotales, sans que la providence divine résidât auprès de lui: dès qu’Aaron revêtit le costume de grand prêtre (ce qui prouve que Moïse ne l’avait pas revêtu) et entra en fonctions, la providence vint résider auprès de lui (et le guider). Aussi, est-il dit (Lv 9, 4): car, en ce jour, Dieu vous a apparu (apparition due à la célébration du culte d’Aaron).
Pnei Moshe non traduit
פשט הוא לן. מקובלים אנחנו מפי השמועה שבחלוק לבן שמש משה בכהונה גדולה כל שבעת ימי המלואים ולא בבגדי כהונה:
ותני לה. הכי בברייתא דת''כ:
כי היום. שישמש אהרן בבגדי כהונה גדולה ה' נראה אליכם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source