סביב להילוך. שמקיף ברגל ור''א מפרש סביב לקרנות והוא עומד במקומו:

סביב. כתיב ונתן על קרנות המזבח סביב:

ועל כולן היה נותן מלמטן למעלן חוץ וכו' שהיה נותן מלמעלן למטן כצ''ל:

חוץ מזה. שהיה לפניו לוכסן שהיא מזרחית דרומית ואם היה נותן מלמטה למעלה כשפושט ידיו יטנף בגדיו:

תני. בתוספתא ריש פ''ג:

ואית תניי תני בצד צפוני. ומפרש דפליגי בפלוגתא דר''א ורבנן במתני' דלעיל דמ''ד בצד צפוני ס''ל כר''א דאמר במקומו היה עומד ומחטא על הקרנות והרי הוא עומד אצל קרן מזרחית צפונית שממנו הוא מתחיל והלכך כשגומר המתנות שעל הקרנות נותן שבע מתנות שעל טהרו של המזבח בצד צפוני שהוא הסמוך לו ומ''ד בצד דרומי ס''ל כרבנן דאמרי ברגל הוא מקיף ומתחיל ממזרחית צפונית ומסיים במזרחית דרומית והרי הוא עומד סמוך לדרום כשמסיים המתנות שעל הקרנות ונותן מתן שבע שם בצד דרומי:

אית תניי תני צד דרומי. בצד דרומי של המזבח היה נותן אלו שבע מתנות:

לא על אפריו וכו'. תוספתא היא בפ''ג ומסיים שם אלא על גגו של מזבח והיא נכפפת על הקיר כלומר שתהא ההזאה נוגעת בקיר עצמו של המזבח:

גמ' והזה עליו. כתיב:

ויתחיל בקרן מזרחית דרומית. אמתני' קא מהדר מ''ט לא יתחיל כמו בחטאת על מזבח החיצון ואפי' למ''ד פיתחא בצפון קאי הוא דפריך דאע''ג דלא מצי למיהב אלא בקרן דפגע ברישא אי מצי למיהב ביה דאכתי לא אסיק אדעתיה דבעינן עד דנפיק מכוליה דמזבח עד לבתר הכי מ''מ פריך דטפי אית לן למימר דאזיל עד לקרן מזרחית דרומית ויתחיל בו וכדי להשוות המתנות של פנימי למתנות של החיצון:

א''ר הילא ימנית. כלומר שצריך להקיף דרך ימין וכשיוצא בהאי קרן פגע ברישא שהיא צפונית מערבית אלא דצריך שיצא מכוליה דמזבח כדלקמן וכדפרישית במתני' והלכך מתחיל ממזרחית צפונית ואם יתחיל מדרומית מזרחית ואח''כ צפונית מזרחית וכו' אין זו דרך ימנית:

אמר ר' אלעזר וכו'. דבעי' עד דנפיק מכוליה דמזבח כדפרישית:

ויתחיל מקרן מערבית דרומית. דמכיון דאמרת דמצפונית מערבית אינו יכול להתחיל משום דצריך שיצא מכוליה דמזבח עד שמגיע למזרחית צפונית ומתחיל להזות ועולה דרך ימין וחוזר לצפונית מערבית וכו' ולמה לו לילך כל כך אם אינו יכול להתחיל מצפונית מערבית מטעמא דאמרן ילך לו לקרן מערבית דרומית הסמוך דזה ג''כ נפיק מכוליה דמזבח ויתחיל שם ויסבב וילך דרך ימין דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית:

שלא יתן אחוריו לקדש. אם הולך הוא מצפונית מערבית עד מערבית דרומית להתחיל להזות א''כ מהלך הוא אחוריו לקדש כלפי לפני ולפנים:

ואין סופו ליתן אחוריו לקדש. בתמיה הרי כשהוא מסבב והולך א''כ מ''מ סופו צריך שיתן אחוריו לקדש ומשני דזהו הוא אחר שהתחיל להזות יכול לתקן שחוזר הוא לאחוריו דרך הליכתו אבל בהתחלה אי אפשר לו אלא א''כ נותן אחוריו לקדש כשהולך מצפונית מערבית עד מערבית דרומית:

ויעמוד בדרום. כלומר כלפי דרום יעמוד במקומו אצל קרן צפונית מערבית דבההיא פגע ברישא ויהפוך פניו כנגד הדרום שלא ליתן אחוריו לקדש ולמ''ד הקפה ביד. היא דפריך השתא שיעמוד שם יפשוט ידו ויתחיל מקרן מזרחית צפונית דג''כ נקרא כדנפיק מכוליה דמזבח מכיון שאינו מתחיל להזות אלא מאותו הקרן ולא בקרן הסמוך לו. ומשני דזה א''א דכהאי דאמר ר' הילא שצריך שיקיף דרך ימנית ואם יעמוד במקומו ויתחיל מזרחי' צפוני' צפונית מערבית וכו' אין זה דרך ימנית:

ויתחיל מקרן צפונית מערבית. דהאי הוא דפגע ברישא:

מאן דעבד הכין לא חשש. אין כאן חשש כלל אם עושה כר''א או כרבנן שהרי אלו שני כה''ג כל חד וחד היה נוהג לפי סברתו ולא נענשו על כך:

ברחו בפולמוסיות. בחיילות שבאו עליהן בבית ראשון:

ומועלין בהן. בלא דמים דמדרבנן אסור ליהנות מהן עד שיתן דמים:

ונמכרין לגננין לזבל. דמדאורייתא אין בהן מעילה לפי שלאחר שנעשו מצותן הן:

אלו ואלו. דמי הפנימים והחיצונים הנשפכים על יסוד מזבח העולה היו שותתים מהיסוד ונופלים להרצפה ומתערבים באמה שבעזרה. כמו סילון שבו הדמים יוצאין עד לנחל קדרון:

ושל מזבח החיצון. ושירי הדם של חטאת החיצונות היה שופך על יסוד דרומי דילפינן ירידתו מן הכבש בחטאות החצונות ושירי הדם בידו מן יציאתו מההיכל ושירי הפנימים בידו מה יציאתו מן ההיכל היה נותן שירי הדם בסמוך לו שהיא יסוד המערבי כדכתיב אשר פתח אהל מועד אף ירידתו מן הכבש נותן השירים בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי שהוא סמוך להכבש שהכבש היה בדרומו של המזבח:

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ואהל מועד למערבו של מזבח החיצון הוא:

מתני' הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים. לאחר שגמר כל המתנות שבקרנות מזה על טהרו של מזבח והיינו המקום המגולה שבו שהיה חותה הגחלים והאפר הילך והילך ומזה על זהבו של המזבח כדכתיב והזה עליו מן הדם שבע פעמים וטהרו וזהו מקום המגולה:

ואית תניי תני בצד צפוני. ומפרש דפליגי בפלוגתא דר''א ורבנן במתני' דלעיל דמ''ד בצד צפוני ס''ל כר''א דאמר במקומו היה עומד ומחטא על הקרנות והרי הוא עומד אצל קרן מזרחית צפונית שממנו הוא מתחיל והלכך כשגומר המתנות שעל הקרנות נותן שבע מתנות שעל טהרו של המזבח בצד צפוני שהוא הסמוך לו ומ''ד בצד דרומי ס''ל כרבנן דאמרי ברגל הוא מקיף ומתחיל ממזרחית צפונית ומסיים במזרחית דרומית והרי הוא עומד סמוך לדרום כשמסיים המתנות שעל הקרנות ונותן מתן שבע שם בצד דרומי:

אית תניי תני צד דרומי. בצד דרומי של המזבח היה נותן אלו שבע מתנות:

לא על אפריו וכו'. תוספתא היא בפ''ג ומסיים שם אלא על גגו של מזבח והיא נכפפת על הקיר כלומר שתהא ההזאה נוגעת בקיר עצמו של המזבח:

גמ' והזה עליו. כתיב:

ויתחיל בקרן מזרחית דרומית. אמתני' קא מהדר מ''ט לא יתחיל כמו בחטאת על מזבח החיצון ואפי' למ''ד פיתחא בצפון קאי הוא דפריך דאע''ג דלא מצי למיהב אלא בקרן דפגע ברישא אי מצי למיהב ביה דאכתי לא אסיק אדעתיה דבעינן עד דנפיק מכוליה דמזבח עד לבתר הכי מ''מ פריך דטפי אית לן למימר דאזיל עד לקרן מזרחית דרומית ויתחיל בו וכדי להשוות המתנות של פנימי למתנות של החיצון:

א''ר הילא ימנית. כלומר שצריך להקיף דרך ימין וכשיוצא בהאי קרן פגע ברישא שהיא צפונית מערבית אלא דצריך שיצא מכוליה דמזבח כדלקמן וכדפרישית במתני' והלכך מתחיל ממזרחית צפונית ואם יתחיל מדרומית מזרחית ואח''כ צפונית מזרחית וכו' אין זו דרך ימנית:

אמר ר' אלעזר וכו'. דבעי' עד דנפיק מכוליה דמזבח כדפרישית:

ויתחיל מקרן מערבית דרומית. דמכיון דאמרת דמצפונית מערבית אינו יכול להתחיל משום דצריך שיצא מכוליה דמזבח עד שמגיע למזרחית צפונית ומתחיל להזות ועולה דרך ימין וחוזר לצפונית מערבית וכו' ולמה לו לילך כל כך אם אינו יכול להתחיל מצפונית מערבית מטעמא דאמרן ילך לו לקרן מערבית דרומית הסמוך דזה ג''כ נפיק מכוליה דמזבח ויתחיל שם ויסבב וילך דרך ימין דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית:

שלא יתן אחוריו לקדש. אם הולך הוא מצפונית מערבית עד מערבית דרומית להתחיל להזות א''כ מהלך הוא אחוריו לקדש כלפי לפני ולפנים:

ואין סופו ליתן אחוריו לקדש. בתמיה הרי כשהוא מסבב והולך א''כ מ''מ סופו צריך שיתן אחוריו לקדש ומשני דזהו הוא אחר שהתחיל להזות יכול לתקן שחוזר הוא לאחוריו דרך הליכתו אבל בהתחלה אי אפשר לו אלא א''כ נותן אחוריו לקדש כשהולך מצפונית מערבית עד מערבית דרומית:

ויעמוד בדרום. כלומר כלפי דרום יעמוד במקומו אצל קרן צפונית מערבית דבההיא פגע ברישא ויהפוך פניו כנגד הדרום שלא ליתן אחוריו לקדש ולמ''ד הקפה ביד. היא דפריך השתא שיעמוד שם יפשוט ידו ויתחיל מקרן מזרחית צפונית דג''כ נקרא כדנפיק מכוליה דמזבח מכיון שאינו מתחיל להזות אלא מאותו הקרן ולא בקרן הסמוך לו. ומשני דזה א''א דכהאי דאמר ר' הילא שצריך שיקיף דרך ימנית ואם יעמוד במקומו ויתחיל מזרחי' צפוני' צפונית מערבית וכו' אין זה דרך ימנית:

ויתחיל מקרן צפונית מערבית. דהאי הוא דפגע ברישא:

אית תניי תני אם כילה כיפר וכו'. דכתיב וכלה מכפר את הקדש וגריס בתוספתא פ''ג אם כיפר כילה דברי ר''ע ר' יהודה אומר אם כילה כיפר ופליגי אמוראי במאי הוא דפליגי הני תנאי:

ר' אבהו וכו'. מחלוקת ביניהון לענין המעשה היא דפליגי:

דמ''ד אם כילה כיפר השיריים מעכבין ומ''ד אם כיפר כילה אין השיריים מעכבין. כצ''ל ובספרי הדפוס נתהפך בטעות. דמ''ד אם כילה הכל ואף שפיכת שיריים להיסוד הוא דכיפר דשיריים מעכבין הן ס''ל ומ''ד אם כיפר המתנות דכתיבי כבר כילה ואין השיריים מעכבין:

ר' יהושע בן לוי אמר. דלא פליגי אלא משמעות דורשין איכא בינייהו מר דריש ליה הכי ומר ניחא ליה למידרש כסדר המקרא וכלה וגו' אם כילה כיפר:

מן השיריים. כלומר אבל מענין השיריים לד''ה אין מעכבין. וכן אמר ר' סימון בשם ריב''ל דאין השיריים מעכבין:

מאי כדון. נהי דאמרת דלד''ה אין השיריים מעכבין ואין ביניהן אלא משמעות דורשין מ''מ טעמא בעי אמאי מר דריש לה הכי ומר דריש לה הכי:

מ''ד אם כילה כפר וכו'. כלומר היינו טעמא דשינוי דרש דהני תנאי דמאן דדריש אם כילה כפר ס''ל דהכתוב עושה אותן ארבע מתנות והיינו מתנה שעל בין הבדים ומתנה שעל הפרכת ומתנה שעל הקרנות של מזבח הזהב ומתנה שעל טהרו של מזבח הזהב הרי ארבע מתנות וזהו דקאמר אם כילה כל אותן ארבע מתנות האמורים בענין כיפר ואם לאו לא כיפר שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום ומאן דדריש אם כיפר כילה ס''ל דכל המתנות האמורות בענין אינו עושה אותן אלא מתנה אחת וכלומר שהן נחשבות כמתנה אחת ואם קיים מתנה אחת מהן כיפר וכלה ולכ''ע אין השיריים בכלל שאין אמורים באותה פרשה ואינן מעכבין:

ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד. נאמר בפר כהן משיח ומשם למדנו ששירי דמים הפנימים נשפכין על יסוד מערבי ומדכתיב ואת כל דם הפר דרשינן לרבות דם פר יום הכפורים לשפיכה על היסוד מערבי דלא כתיב ביה בהדיא ומפר כהן המשיח הוא למד:

ולמה לא אמר. ג''כ ושעיר שהרי שירי דמו אף הן נשפכין לאותו יסוד:

אמר ר' מנא. וכי בלא כך אינו זקוק להערות ולערב אותן כדתנן לעיל עירה דם הפר לתוך דם השעיר וא''כ דם השעיר בכלל הוא:

אשכחת אמר. אשכחן חדא ברייתא דתני בהדיא לרבות דם הפר ודם השעיר של יה''כ לשפיכה ליסוד:

ושני בזיכי לבונה. שהן ניתנין על מזבח החיצון להקטירן ילפינן שנתנין הן לצד מערב משירי דמים הפנימים שכתוב בהן אשר פתח אהל מועד וכדפרישית במתני':

ונר המערבי. כלומר וכן לפני ה' דכתיב גבי נר המערבי ילפינן נמי מלפני ה' דכתיב גבי גחלים דיה''כ שהוא ממזבח החיצון שאין כולו לפני ה' וכדאמרן וה''ה לפני ה' דכתיב בנרות על נר המערבי קאמר דאותו לפני ה' אבל אין כולו לפני ה' וזהו כמ''ד דמזרח ומערב היו מונחין ואותו שהוא כלפי מערב לצד בית קדש הקדשים זהו הנקרא לפני ה' וכעין דדרשינן מלפני ה' הכתוב במזבח החצון הוא הדין לפני ה' הכתוב בנרות שהן בפנים בהיכל:

ר' ירמיה בשם ר' פדת וכו'. לפרש למילתיה דר' יוסי ולטעמיה קאמר דהא גופה מנלן שהגחלים שבכל יום נוטלין מצד המערבי של מזבח החצון אלא שהן למידין מגחלים של יה''כ דכתיב בהו ולקח מלא המחתה גחלי אש מלפני ה' והאי מלפני ה' דרשינן שהוא מעל מזבח החצון לצד מערב מדכתיב מלפני ה' איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החצון דאלו מזבח הפנימי כולו לפני ה' הוא ודרשינן נמי דלכתחלה צריך שיטול ממקום המזבח שהוא נגד פתח ההיכל והלכך נוטל מקרן מערבית דרומית ומשוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות שהוא נגד הפתח והשתא למדין הן גחלים שבכל יום מגחלים של יה''כ:

ניתן מן הסמוך לפנים. ניתנין הן על צד המערבי של מזבח החצון שהוא הסמוך לפנים:

וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ. והן שני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהן ניטלין ויוצאין מבפנים בכל שבת ולהינתן בחוץ להקטירן:

ניטל מן הסמוך לפנים מצד המערב של החצון שהוא סמוך לפנים שהוא כלפי ההיכל שהוא במערבו של מזבח החיצון:

א''ר יוסי זה סימן וכו'. תוספתא היא בפ''ג ושם הגירסא משובשת וגי' דהכא נכונה היא ומילתיה דר' יוסי לפרושי מתני' דסוף פ''ב דתמיד היא ואיידי דאיירי הכא בשירי דמים מייתי להא כדלקמן. דתנינן בסוף פ''ב דתמיד בררו משם עצי תאנה יפין לסדר מערכה שניה של קטרת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד חמש סאין גחלים ובשבת באומד שמונה סאים גחלים ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים כלומר בכל יום היו נותנים עצים באותה מערכה שניה של קטרת באומד חמשה סאים גחלים שמהם היה חותה לצורך הקטרת ובשבת שהיה צריך גחלים יותר לשני בזיכי לבונה שהיו מקטירים משבת לשבת על מזבח החיצון היו נותנים באומד שמונה סאים גחלים ומפרש ר' יוסי דמאיזה טעם היו מסדרים לאותה מערכה בקרן מערבית דרומית וקאמר מפני שזה הטעם של אותו הסימן שקבע לפי שכל הניטל מבחוץ להנתן בפנים והיינו הגחלים להקטיר עליהן הקטרת שהן ניטלין ממזבח החיצון להינתן בפנים של מזבח הזהב ולהקטיר עליהן: