Yoma
Daf 26a
הִילּוּךְ בְּזָר מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר כָּשֵׁר. רִבִּי יַנַּאי אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר פָּסוּל. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. 26a וּשְׂמֹאלוֹ לֹא כְזָר הִיא. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה שְׂמֹאלוֹ כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטָא יָד לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי בֵּיבַי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מִתְגַּלְגֵּל כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָה הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטַת יָד עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ. יִתְלֶה אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹ. אֵנוֹ דֶרֶךְ כְּבוֹד. וְיַחֲלִיף. סָֽבְרִין מֵימַר. אִם הֶחֱלִיף פָּסוּל. וְיַחְתִּי. אִם הֶחְתִּי מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ כָּשֵׂר. וְאָמַר אוֹף תַּמָּן. תַּמָּן אִם הֶחְתִּי פָּסוּל. [אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.] בְּרַם הָכָא אִם הֶחְתִּי כָּשֵׁר. אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הילוך בזר. הולכת הדם בזר מהו שתהא כשר:
כשר. מפני שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצדה מזבח וזורק:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דקאמר פסול ומשמע דאין לו תקנה והתנינן בריש פ''ג דזבחים קיבל את הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו ולא מיפסל במה שנתן לשמאלו וכי שמאלו לאו כזר היא דהא שמאל אינו ראוי לעבודה ואפ''ה מהני ביה שיחזיר ימינו וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים. להמזבח קודם שנתן לתוכה ולאו הולכה מיקריא שלא נתקרב להמזבח לתוכה והלכך מהני ביה תקנה:
אמר ר' בא ואפי' תימר. שהיתה כלפי לחוץ נמי לא קשיא ושנייא היא הילוך בזר שההולכה היא כולה ע''י הפסול ושנייא היא כאן בנתינתו לשמאל שהיא מאליו כלומר בעצמו של כהן וכשמחזיר לימינו מהניא:
אמר ר' זעירה. בלאו הכי ל''ק שפשיטת יד לא עשו אותה כהילוך ברגליו ואין כאן הולכה בפיסול:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דתנינן שם נשפך הדם מן הכלי שקיבל בו על הריצפה ואספו להכלי כשר והרי כשנשפך על הריצפה לא היה ראוי לזריקה וכדתנן שם לעיל בפ''ב נשפך הדם על הריצפה פסול ואפ''ה מהניא ביה תקנה וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיה מתגלגל. הדם כלפי לפנים להמזבח ואין באסיפתו מהרצפה משום הולכה שהרי קרוב למזבח הוא:
אמר ר' בא וכו' אמר ר''י פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך. כצ''ל וכדלעיל וכלומר מה שהוא פושט ידו לאספו מהרצפה לא עשו אותה כהילוך:
מתני' פליגא על ר' ינאי וכו'. דקתני ואת הכף בשמאלו והרי הולכה בשמאל כהולכה בזר היא:
שנייא היא. במתני' שאינו יכול לעשותו בענין אחר שהרי אם יתלה אותו להכף קטרת בזרוע ימינו אינו דרך כבוד כלפי מעלה להכנס כך:
ויחליף. ליטול את המחתה בשמאלו ואת הכף קטרת שהיא עיקר העבודה בימינו. ומשני סברין מימר שאם החליף פסול שכך היא סדר העבודה ביה''כ:
ויחתי. ואכתי יעשה כך שיחתה המחתה גחלים על הכף שיטול בימינו וכשיבא להקטיר יחתה אותה מימינו לשמאלו ויתן את המחתה במקומה ויצבור הקטרת ע''ג הגחלים:
אם החתי מימינו לשמאלו כשר. כלומר וכדתנן בסדר התמיד בפ''ה מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה וירד ועירן לתוך של זהב ומשמע שאפי' היתה אותה של זהב בשמאלו כשהחתה מימינו לשמאלו כשר וא''כ ואימור אף תמן ויחתי כלומר חוף כאן במתני' יעשה כן. ומשני תמן והיינו כאן במתני' אם החתי מימינו לשמאלו פסול וכן אם החליף להמחתה במקום הכף פסול ברם הכא בשאר סדר התמיד אם החתי מימינו לשמאלו כשר אלא אם החליף לחתות בתחלה בשמאלו הוא שפסול:
הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הִכְנִיסָן אַחַת אַחַת כִּיפֵּר. אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹבֵר מִשֵּׁם הַכְנָסָה [יְתֵירָה]. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֲרוֹנְה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. הִיכָּנֵס. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָרִאשׁוֹנָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. צֵא. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
– Quelle est la règle pour le transport du sang de la victime par un étranger (simple israélite)? Selon Hiskia, cette opération ainsi faite est valable; selon R. Yanaï, elle est impropre pour la cérémonie. Est-ce qu’une Mishna (177)(Zevahim 3, 2) n’est pas en opposition avec l’avis de R. Yanaï? Si ayant recueilli le sang dans la main droite, est-il dit, le cohen le remet dans la gauche, il lui est permis de le replacer dans la droite (sans annuler cet acte); or, la main gauche n’est-elle pas considérée à l’égal d’un étranger (n’étant pas admise au service officiel)? De même, ne devrait-on pas autoriser le transport par un étranger? On peut répondre qu’en ce cas la main gauche est admise exceptionnellement, parce qu’elle se trouve tournée vers l’intérieur du sanctuaire. R. Aba ajoute: si même la main gauche était dirigée vers le côté extérieur, il y a ici une distinction à établir en ce qu’elle fait toujours partie du corps du cohen, ce qui diffère du transport par un étranger. R. Zeira explique que l’action d’étendre la main (gauche) diffère de celle de marcher (voilà pourquoi elle est admissible pour le service). N’y a-t-il pas une opposition manifeste à l’avis de R. Yanaï dans la fin de cette même Mishna (ib.), disant: si le sang a été renversé du récipient sur les dalles de pierre et qu’ensuite le cohen l’a ramassé, il peut l’utiliser à l’aspersion (on voit donc que ce déplacement sur le sol ne le rend pas impropre). On peut expliquer ce cas spécial, dit R. Bivi, en supposant que le sang a coulé vers l’intérieur, près de l’autel; en ce cas, il n’y a guère de déplacement. Selon R. Aba, si même le sang a coulé vers l’extérieur (assez loin), cette marche spontanée ne ressemble pas au transport par un étranger (qui est seul interdit). Selon R. Zeira, l’action d’étendre la main (pour ramasser le sang du sol) n’équivaut pas au transport par la marche. -Est-ce que notre Mishna n’est pas en opposition avec R. Yanaï, disant: ''le cohen prend la pelle dans la main droite et l’encensoir dans la gauche''. (Ce transport par la gauche, équivalent à celui d’un étranger, est permis). -Là, c’est différent, car il est impossible de porter autrement (la droite étant déjà chargée); et l’on ne saurait pendre l’encensoir au bras droit, car ce ne serait pas une manière convenable de se présenter au saint des saints. Si l’on a interverti la place de ces deux ustensiles, quelle est la règle? On est d’avis qu’une telle interversion (contraire à l’ordre rigoureux de cérémonial de Kippour) est interdite. Peut-il, pour recueillir les charbons, tenir l’encensoir à la droite (sauf à reprendre la pelle à droite, au moment d’encenser)? L’action de recueillir les charbons, en les poussant de la droite à gauche, est permise. -Pourquoi ne pas permettre aussi de cueillir de cette façon les charbons (que le servant va chercher sur l’autel (178)(Tamid 5, 5)., en les transvasant successivement)? Là (pour un tel cas), le retrait du charbon de droite à gauche rendrait cette partie du cérémonial impropre, au même titre qu’une interversion dans la prise des ustensiles; tandis qu’ici (pour le reste) cette dernière façon seule (d’opérer par la gauche) est impropre; mais le retrait de droite à gauche est permis. Tous admettent, d’un commun accord, que si l’on a porté les deux ustensiles un à un (d’abord l’un, puis l’autre), le pardon résultant de l’encens sera acquis; seulement ce cohen aura transgressé la prescription d’être entré une fois de trop au saint des saints. Laquelle de ces deux entrées est blâmable? Selon les compagnons d’étude, c’est la seconde; selon R. Yossé, c’est la première, car lorsque le cohen a omis un ustensile, on lui dira d’aller le chercher et de l’apporter à l’intérieur; on ne saurait donc le blâmer de cette 2e entrée (mais d’avoir omis, la 1re fois, un objet). On a dit ailleurs (179)(Shevuot 2, 3).: si après être devenu impur au parvis, le cohen s’y est agenouillé, ou a seulement séjourné pendant le temps d’une génuflexion, il est coupable. Pour quelle action l’est-il? -Est-ce d’avoir subi une impureté, ou de n’être pas sorti aussitôt? Selon les compagnons, il l’est pour la première faute (et devra la racheter par un sacrifice). -Non, dit R. Yossé, puisque dès la révélation de l’impureté on lui dit de sortir; c’est donc là le point capital (entraînant la culpabilité en cas de retard).
Pnei Moshe non traduit
הכל מודין שאם הכניסן. להמחתה ולהכף אחת אחת בתחלה לאחת מהן וחוזר ומכניס את השניה שכיפר אלא שלכתחלה אין לעשות כן לפי שהוא עובר על הכנסה יתירה דהבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות:
על איזה מהן. מהכנסות הוא עובר על הראשונה או על האחרונה:
חברייא אמרו על האחרונה. שהיא היא הכנסה יתירה:
א''ל ר' יוסי אומר לו היכנס ותימר הכין. בתמיה שהרי אם לא הכניס בתחלה את הכף או את המחתה אומרים לו היכנס עוד את שלא הבאת וא''כ היאך מתחייב הוא על הכנסה שניה אלא על הראשונה הוא מתחייב שלא הביא אלא אחת מהן ונכנס שלא כמצותו ונפקא מינה שאם לא הזיד אלא בשניה ושגג בראשונה אינו מתחייב כלום:
תמן תנינן. בפ''ב דשבועות נטמא בעזרה והשתחוה או ששהא כדי השתחויה או שבא לו בארוכה חייב:
על איזה מהן עובר. כלומר בכה''ג שנטמא בפנים ולא יצא לחוץ או שנכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים הוא מביא קרבן או על האחרונה שלא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים ונ''מ כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או ביציאה לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
חברייא אמרי וכו' א''ל אומר לו צא ואת אמר הכין. בתמיה שהרי כשנטמא אומרים לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא ועל שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה. וגרסי' לכל הא שם בהלכה ג':
Yoma
Daf 26b
משנה: הַחִיצוֹנָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן וּמְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן הָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם הָלַךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרוֹן הִגִּיעַ לָאָרוֹן נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים צָבַר אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים וְנִתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ דֶרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל׃
Traduction
Le rideau extérieur avait un ourlet replié vers le dehors du sud, et le rideau d’intérieur en avait un semblable tourné au nord. Entre les deux, le cohen marchait jusqu’à ce qu’il arrivait au nord; à ce point, il tournait la face vers le sud, il suivait à gauche le long du rideau, jusqu’à son arrivée près de l’arche sainte. Arrivé là, il plaçait la pelle entre les deux barres de l’arche sainte, amoncelait l’encens vers les charbons ardents, de sorte que la maison sainte se remplissait en entier de fumée odorante. Il sortait par la même voie où il était entrée, et récitait une courte prière, qu’il ne prolongeait pas, pour ne pas rendre tout Israël inquiet.
Pnei Moshe non traduit
החיצונה פרופה מן הדרום. רבנן קאמרי לה דפליגי עליה דר' יוסי וס''ל דהאי קרא והבדילה וגו' במשכן הוא דנאמר וכך היה במקדש ראשון ובבית שני היו שתי פרכות כדלעיל:
פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרסי זהב להיות פתוחה מן הדרום ועומדת:
ומהלך ביניהן. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:
הגיע לצפון. משנכנס לתוך חלל בית קדשי הקדשים הופך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל שהבדים היו ארוכים עד הפרכות ראשו אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:
הולך לשמאלו עם הפרוכת. לפי שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרכות במזרח נמצא שמאלו עם הפרוכת:
עד שמגיע לארון. ובבית שני שלא היה שם ארון עד שהוא מגיע למקום הארון:
דרך כניסתו. שלא היה מסיב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
מתפלל תפלה קצרה. בהיכל וזו היא יה''ר מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה כלומר חמה שתהא גשומה ולא יעדי עבד שולטן מבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תיכנס לפניך תפלת עוברי דרכים מפני שהן מתפללין שלא ירדו גשמים ולא היה מאריך בתפלתו יותר שלא להבעית את ישראל שיאמרו אירע לו דבר בפנים:
וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. אָמַר רִבִּי הִילָא. זֵיכֶר לַדָּבָר. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. אַמָּה טַרַקְסִין. עֶשְׂרִים אַמָּה לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מָהוּ אַמָּה 26b טַרַקְסִין. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָּא אָמַר. טִירֶקְסוֹן. מַה מִבִּפְנִים מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִן מַה דִכְתִיב וְאַרְבָּעִ֥ים בָּֽאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַֽהֵיכָ֥ל לִפְנָי׃י הָדָא אָֽמְרָה. מִבִּפְנִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְהָֽכְתִיב וַיַּ֨עַשׂ֙ אֶת בֵּֽית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֔ים עֶשְׂרִים אַמָּה. הֲוֵי מִבַּחוּץ. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֨כֶת֙ לָכֶ֔ם וגו'. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יֹסֵי. בֵּין קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַעֲלָן לַקֹּדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַטָּן. וְלֵית לְרַבָּנִן כֵּן. אִית לוֹן כַּהִיא דְּתַנִּינָן. וְרָוֹשֶׁם פִסְיפְּסִין מַבְדִּיל בָּעֲלִייָה בֵּין קוֹדֶשׁ לְבֵין קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
Traduction
La séparation était un espace d’une coudée'', dit la Mishna. R. Ila dit que l’on trouve une allusion à cette mesure dans ce qu’a dit la Mishna (180)Midot 4, 7. Voir (Kilayim 8, 5): Il y avait, vers le saint des saints, un espace de vingt coudées. Par ce dernier terme, répond R. Yona de Botsra, on entend un fragment, truco'', en partie détaché de l’intérieur, en partie du dehors (c.-à-d. un tel espace au Temple appartenait tant au saint des saints qu’au sanctuaire; il est donc douteux à quel coté il faut assigner cet espace). R. Yossé dit: comme il est écrit (1R 6, 17): sur un espace de 40 coudées du Temple se trouvait le sanctuaire, ou parvis, devant moi, on en conclut que l’interstice était compris dans l’intérieur. R. Mena déduit, au contraire, que cet espace devait faire partie du dehors, de ce qu’il est dit (2Ch 3, 8): il fit le saint des saints de vingt coudées (non de 21: c’est que ladite galerie d’une coudée n’y était pas comprise). Pourquoi les autres sages parlent-ils de deux rideaux? Parce qu’il est dit (Ex 26, 33): le rideau vous servira à séparer le saint des saints du sanctuaire (comme le premier était douteux et indéterminé; il en fallait un second). Comment R. Yossé répondit-il à cette observation (qui justifie la présence des deux rideaux)? Selon lui, on entend par ce verset qu’il y avait un rideau très long, pour pouvoir séparer même à une grande hauteur, les deux espaces consacrés, le saint des saints en l’air et celui d’en bas. Mais les autres sages n’admettaient-ils pas la même séparation d’en haut et du bas? -C’est qu’ils sont d’avis qu’il y avait déjà une démarcation visible, comme il a été enseigné (181)Ibid.: les extrémités des charpentes indiquaient, dans le plafond, le point de séparation entre le sanctuaire et le saint des saints.
Pnei Moshe non traduit
וביניהן אמה אמר ר' הילא זכר לדבר. זה שהרויח ובבית שני אמה בין פרוכת לפרוכת הוא כהאי דתנינן בפ''ד דמדות אמה טרקסין וכו' וכדמפרש לקמיה על שהיו מסופקין במקום הזה אם כמבפנים היא או כמבחוץ:
מהו אמה טרקסין. מה הלשון הזה של טרקסין. ומפרש ר' יונה מבוצרייא טריקסין כלומר על שם הספק נקרא כך כאדם החומר מה זה כמבפנים או כמבחוץ אם קדושת המקום הזה כלפנים שהיא בית קדש הקדשים או קדושתו כהיכל שהיא מבחוץ ממנו ואותו אמה היה כותל מפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
מן מה דכתיב. במלכים ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני חלמא דמבית ולדביר הוא הכותל המפסיק והיא בכלל זהו קדש הקדשים והדביר היא בחשבון של לפני ולפנים שהרי ארבעים אמה שהיא ההיכל לפני לפי משמעות הכתוב הוא חוצה לו וא''כ הדא אמרה שהדביר והיא האמה טרקסין מבפנים הוא נחשב:
א''ל ר' מנת מן מה דכתיב. בד''ה ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רוחב הבית אמות עשרים ורחבי אמות עשרים ושם לא הוזכר דביר אלמא דבית קדש הקדשים עשרים אמה מלבד הדביר וא''כ הוי אומר שהדביר מבחוץ היא ואכתי מספקא לן דחד קרא משמע הכי יחד קרא משמע הכי. וגרסינן להא לעיל בכלאים פ''ח בהלכה ה':
מ''ט דרבנן. דס''ל שתי פרכות הוו והא והבדילה הפרוכת כתיב דמשמע אחת:
והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כתיב ומכיון דמסתפקא לן אם מקום האמה הזה כלפנים או כלחוץ וכדאמרן לא סגי בפרוכת אחת וע''כ עשו שתי הפרוכת להפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
מה עביד לה ר' יוסי. להא דכתיב בין הקדש וגו' וא''כ לא סגי אלא בשתי פרוכת:
בין קדש קדשים שלמעלן וכו'. כלומר ר' יוסי דריש דהא דכתיב והבדילה בין הקדש וגו' ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל מלמעלן בין הקדש ובין קדשי הקדשים כשם שמבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמטן ולהכי הוא דאתא ולא ללמד שיהא המקום הספק בכלל ההפסק בין ב' הפרוכת:
ולית לרבנן כן. וכי לית להו שיהא ניכר ההבדל מלמעלה ג''כ כמו מלמטה:
אית לון. שבודאי היה שם היכר גם מלמעלה כהאי דתנינן בפ''ג דמדות וראשי פספסין מבדילין בעלייה מלמעלה לבין קדש ולבין קדש הקדשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source