Yoma
Daf 21a
וְנָתַ֧ן אַֽהֲרֹ֛ן. אִם נָתַן זָר כָּשֵׁר. וְדִכְווָתָהּ. אִם הֶעֱלָה זָר פָּסוּל. קוּל וָחוֹמֵר. מַה אִם נְתִינָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ בְּנֵי אַהֲרֹן אִם נָתַן זָר כָּשֵׁר. הָעֲלִייָה שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לֹא כָל שֶׁכֵּן. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. נְתִינָה שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אִם נָתַן זָר כָּשֵׁר. הָעֲלִייָה שֶׁאֵינָהּ מְעַכֶּבֶת אִם הֶעֱלָה זָר פָּסוּל. 21a וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוּלָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הָעֲלִייָה מִתּוֹךְ קַּילְפֵּי מְעַכֶּבֶת. אֵין נְתִינָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹבְעָן אֲפִילוּ בַפֶּה. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. אֲפִילוּ אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר גּוֹרָלוֹת. לְמִצְוָה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת. פָּתַר לָהּ בְּמַצְלִיחַ בַּגּוֹרָל. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּיי. לֹא הִגְרִיל וְלֹא נִתְווַדֶּה כָשֵׁר. אֶלָּא שֶׁחִיסֵּר מִצְוָה אַחַת.
Traduction
Comme il est écrit (ib.): Aaron mettra les lots, ils devront être posés en principe par le cohen; mais, en fait, si un étranger (simple israélite) les a posés, l’action est aussi valable. Si cependant un tel homme les a levés (tirés) de l’urne, est-ce aussi permis? Non, c’est un acte sans valeur. Ne devrait-il pas être permis par a fortiori? Puisque pour l’action de poser, la Bible prescrit que ce soit fait par Aaron, et pourtant l’intervention d’un étranger n’invalide pas l’acte; ne devrait-il pas à plus forte raison en être de même pour tirer les lots, acte pour lequel il n’est pas question d’intervention du cohen? C’est en effet l’inverse que l’on a voulu exprimer: pour l’apposition des lots, qui ne s’oppose pas à la validité du service, l’action d’un étranger est admise; mais, pour tirer des lots de l’urne, l’action est plus grave, et elle ne pourra pas être accomplie pour un étranger, sous peine de non valeur. Aussi, R. Isaac b. Haqoula dit au nom de R. Yanaï: le retrait de l’urne est un acte susceptible d’opposition à la validité (s’il n’émane pas du cohen); mais la pose des lots, faite de même, n’est pas un obstacle à la validité. Selon R. Yohanan, le retrait même n’est pas un obstacle, et la désignation verbale suffit. De cet avis, on a cru pouvoir conclure qu’il est même permis au pontife de désigner une victime pour le jour du Kippour et une autre pour le lendemain. Or, d’après R. Yanaï (qui distingue entre le retrait et la pose), on s’explique les termes du verset; mais, d’après R. Yohanan (qui autorise même la désignation pour le lendemain), pourquoi le texte biblique parle-t-il de lots? Il s’agit seulement du précepte initial (en fait accompli, l’omission ne nuit pas à la validité). N’y a-t-il pas un enseignement opposé à l’avis de R. Yohanan, qui dit: le sort fait de la victime un sacrifice expiatoire, non la désignation? Il explique que cet enseignement parle du cas où la moitié a déjà été faite par le sort (il est alors interdit de recourir à la désignation pour dénommer l’autre victime). Est-ce qu’un autre enseignement n’est pas opposé à l’avis de R. Yanaï? N’y est-il pas dit que s’il n’a pas posé le sort sur le bouc à Azazel, ou s’il a omis la confession le sacrifice est valable, sauf qu’il y manque l’accomplissement d’un précepte? (Comment donc R. Yanaï dit-il que l’omission du sort est une cause de nullité)?
Pnei Moshe non traduit
ונתן אהרן. כתיב ואפ''ה אם נתן זר הגורלות עליהן כשר:
ודכוותה. דרך שאלה היא אם דכוותה בהעלאה וקאמר דלא כך אלא אם העלה זר פסול. ופריך ולאו ק''ו מה אם נתינה שכתוב בה אהרן כשירה בזר העלייה שלא כתוב בה כהן לכ''ש:
לא צורכה דלא. כלומר לא צריכה אלא היינו טעמא:
נתינה שאינה מעכבת אם נתן זר כשר עלייה שהיא מעכבת אם העלה זר פסול. כצ''ל. דהנחה אינה מעכבת וכשירה בזר אבל עליית הגורל מעכבת ולפיכך פסולה בזר:
ואמר ר' יצחק. וכן אמר ר' יצחק בשם ר' ינאי העלייה מתוך קלפי היא שמעכבת אבל איך הנחה מעכבת:
א''ר יוחנן. דאף העלייה אינה מעכבת אלא אף בפה קובען:
סברין מימר. אליבא דר' יוחנן אפילו קובע לאחד היום ולאחד למחר כשר:
נתחלפו השיטות בכאן וכצ''ל. על דעתיה דר' ינאי ניחא על דעתיה דר' יוחנן דו אמר אפי' א' היום וא' למחר לאיזה דבר נאמר גורלות למצוה. אבל לא לעיכוב:
מתניתא. ברייתא פליגא על ר' יוחנן דקתני הגורל עושהו חטאת ואין קביעות השם עושהו חטאת:
פתר לה במצליח בגורל. מלשון בקיעה וחצייה היא ויבקע עצי עולה תרגומי וצלח כלומר דהברייתא מיירי בשנתן הגורל על האחד וקמ''ל דשוב אין קובעו להשני בשם אלא בגורל דלא ליהוי החצי בגורל והחצי בשם:
מתניתא. האי ברייתא פליגא על ר' ינאי. דקאמר הגרלה מעכבא וקתני בהדיא לא הגריל ולא נתודה כשר אלא שחיסר מצוה אחת:
לה'. כתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' לרבות לשעיר המשתלח שיהא פסול משום מחוסר זמן שאע''פ שאינו קרב לה' מ''מ ראוי לה' בעינן:
לַיי. לְרַבּוֹת שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁיְּהֵא פָסוּל מִשּׁוּם מְחוּסָּר זְמַן. וְאַתְיָא כַיי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קוֹבְעָן אֲפִילוּ בַפֶּה. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אֲפִילוּ אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר גּוֹרָלוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יַעֲלֶה לַשֵּׁם. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לְהַגְרִיל.
Traduction
On a seulement voulu dire (selon lui) que, par l’expression à l’Eternel (dite du bouc servant de sacrifice expiatoire), on étend cette qualification au bouc d’Azazel; il devra de même être digne du service divin et être jugé impropre au service s’il y avait un défaut de temps (par exemple si la mère a été égorgée le même jour pour un malade, ou si son petit a moins de huit jours). Ceci est conforme à l’explication de R. Yohanan, qui admet la désignation verbale des victimes. A ce sujet, l’on a supposé que si même une désignation est faite pour ce jour et une autre pour le lendemain, elle est aussi valable. Or, d’après R. Yohanan qui admet de telles destinations, on comprend qu’il ait fallu tirer, de l’expression à Dieu, l’extension au bouc d’Azazel (et prévoir le défaut survenu par le temps); mais d’après R. Yanaï (qui n’est pas de cet avis), à quelle extension appliquer ce terme? N’y a-t-il pas à craindre que le bouc (destiné à Azazel) soit désigné à l’Eternel (et il faudra nécessairement qu’il soit à l’abri du défaut de temps)? On explique cet enseignement en disant qu’il s’applique à celui qui se proposait (au cas où le sort désignerait à l’Eternel le bouc défectueux au point de vue du temps) de recommencer le tirage de l’urne (pour celui-là, on déduit du terme biblique que les 2 boucs devront être aptes au service, divin, même celui d’Azazel).
Pnei Moshe non traduit
ואתיא כהאי דאמר ר' יוחנן וכו'. דלדידיה איצטריך האי קרא לרבות לשעיר המשתלח דס''ל אף בפה קיבע וה''א דיכול לקבוע להמחוסר זמן שיהא לשעיר המשתלח קמ''ל:
על דעתיה דר' יוחנן דהוא אמר וכו' ניחא. דאיצטריך לה' לרבות כדאמרן:
אלא על דעתיה דר' ינאי לאיזה דבר נאמר גורלות וחש לומר שמא יעלה לשם. כלומר הא אליבא דר' ינאי דס''ל הגרלה מעכבא אם כן לאיזה דבר נאמר גורלות ע''כ דשניהם ראוין לגורל לה' הוא דבעינן ולמה לי קרא לרבות להמשתלח למחוסר זמן תיפוק ליה דחוששין אנו שמא יעלה הגורל עליו לשם ופשיטא דמחוסר זמן פסול ביה:
פתר לה ברוצה להגריל. כלומר להגריל שניה והיינו דאיצטריך קרא דלא תימא אם ירצה יקח אחד מחוסר זמן ויגריל ואם יעלה הגורל לעזאזל למחוסר זמן יעלה ואם יעלה לשם יגריל עוד על שנים אחרים קמ''ל דאפ''ה לא יקח מחוסר זמן כלל דמתחלה שניהם ראוים לה' בעינן:
Yoma
Daf 21b
שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁשְּׁחָטָן בַּחוּץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. בְּשֶׁקָּרַב הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. בְּשֶׁלֹּא קָרַב 21b הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. רַב חִסְדָּא בָעֵי מְדַמָּתָהּ לַפֶּסַח וְלָא דַמְיָא אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. פֶּסַח שֶׁעִיבֵּרִ זְמַנּוֹ מֵאֵילָיו הָיָה מִשְׁתַּנֶּה. בְּרַם הָכָא בִּשְׁחִיטָה הוּא מִשְׁתַּנֶּה. מַאי כְדוֹן. מָאן דְּאָמַר חַייָב. סָֽבְרִין מֵימַר. הַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת. מָאן דְּאָמַר פָּטוּר. סָֽבְרִין מֵימַר. אֵין הַגְרָלָה מְעַכֶּבֶת כְּלוּם יֵשׁ כָּאן לַשֵּׁם אֶלָּא אֶחָד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בֶּרֶכְיָה. אוֹ זֶה אוֹ זֶה מִשֶּׁהִגְרִיל חַייָב עַל שֶׁלְשֵׁם וּפָטוּר עַל שֶׁלְעַזָּאזֶל. אָמַר רִבִּי בָּא. וְהוּא שֶׁנָּתַן מַתְּנַת הַפָּר. אֲבָל אִם לֹא נָתַן מַתְּנַת הַפָּר פָּטוּר. שֶׁשְּׁחִיטָתוֹ שֶׁלְשָׂעִיר מְעַכֶּבֶת מַתַּן דָּמוֹ שֶׁלְפָּר.
Traduction
Si les deux boucs du service officiel de Kippour ont été égorgés hors du Temple, selon les uns, le cohen est passible de la pénalité du retranchement; selon d’autres, il ne l’est pas. Toutefois, dit R. Hisda, il n’y a pas le désaccord entre ces deux opinions: la première se rapport au cas où l’on n’a pas présenté le bouc égorgé au dehors (dès lors, il peut servir à l’intérieur pour le sacrifice supplémentaire, et il y a culpabilité du fait d’avoir égorgé au dehors une victime valable); la seconde opinion s’applique au cas où la victime égorgée dehors a été présentée (indûment, et à défaut de validité, il n’y a pas non plus de culpabilité). R. Yossa dit que R. Hisda avait voulu comparer ces cas à celui de l’agneau pascal égorgé hors du Temple aux jours ordinaires de l’année (en dehors de la veille de Pâques; en ce cas aussi, le cohen serait coupable de l’avoir égorgé, en raison de la validité possible à titre de sacrifice pacifique). Cependant, l’analogie n’est pas fondée; car, selon R. Mena b. Tanhoum, R. Eléazar et R. Yohanan disent tous deux: l’agneau pascal dont le moment propice est passé, change par lui-même de destination (il devient pacifique, sans déplacement), tandis qu’ici le bouc est modifié dans sa destination par l’égorgement externe. Cette analogie étant repoussée, sur quoi porte donc la discussion? Les uns, qui déclarent le cohen coupable, sont d’avis que l’omission du tirage au sort ne s’oppose pas à la validité du service (144)Ds lors, le bouc conserve sa validité ˆ l'intérieurÊ; et l'égorgement externe d'une victime admise officiellement est un acte coupable.; ceux qui ne jugent pas coupable sont d’avis que ce tirage au sort omis enlève la valeur du sacrifice. Comment peut-il y avoir, pour les deux boucs, la faute de les avoir égorgés, puisqu’en tous cas il n’y en a qu’un destiné à l’Eternel? En effet, répond R. Samuel, frère de R. Berakhia, en parlant des deux, on a voulu dire pour l’un ou l’autre (on serait coupable d’un tel acte accompli au dehors). Une fois le tirage au sort effectué, l’égorgement externe est un acte blâmable pour le bouc destiné à l’Eternel, non pour celui d’Azazel. En outre, dit R. Aba, cet égorgement n’est un acte blâmable que lorsque la remise du sang du taureau sur le propitiatoire a eu lieu (pour la validité, il faut suivre strictement l’ordre); mais si cette opération n’a pas encore eu lieu, l’égorgement n’est pas un acte coupable (étant sans valeur), puisque si l’on a égorgé le bouc avant d’avoir versé le sang du taureau (sans suivre l’ordre exact du service), on a accompli un acte impropre.
Pnei Moshe non traduit
שני שעירי יה''כ ששחטן בחוץ. לקמן מפרש לה:
אמר רב חסדא מ''ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ מ''ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ. כצ''ל. דמשקרב שעיר הנעשה בחוץ שוב אינו ראוי לקרב בפנים ואינו מתחייב על שחוטי חוץ אלא בראוי להתקבל בפנים והלכך פטור ומ''ד חייב איירי בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ והואיל וראוי הוא לשעיר הנעשה בחוץ מתקבל בפנים הוא ומחייב עליו משום שחוטי חוץ ולא פליגי:
אמר רבי יוסה רב חסדא. דקאמר להאי מילתא בעי מדמיתה האי דינא לדינא דפסח דקיי''ל פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה מיחייב עליו משום שחוטי חוץ הואיל וראוי לקבל בפנים דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא וה''ה לשעיר שלפנים הואיל וראוי להקרב לשעיר הנעשה בחוץ כך היא סבריה דרב חסדא ולא היא דלא דמיא לפסח וכדאמר ר' מנא לקמיה דר''א ור' יוחנן תריהון אמרין דשאני פסח שעבר זמנו שמאליו הוא נשתנה לשלמים ולא בעי עקירה אבל הכא בשעיר בשחיטה הוא משתנה וכלומר עד שלא שחטו לשם קרבן אחר אינו משתנה ובשחיטה הוא דמשתנה ומכיון שכן אי אתה יכול לומר בו הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ דכל זמן שלא שחטו לשם כך אינו משתנה:
מאי כדון. השתא דאדחי מילתיה דרב חסדא א''כ אי פליגי הני תנאי במאי פליגי:
מ''ד חייב סברין מימר הגרלה אינה מעכבת מ''ד פטור סברין מימר הגרלה מעכבת. כצ''ל. כלומר בהא פליגי דמאן דמחייב משום שחוטי חוץ משום דראוי הוא להקרב לשעיר הנעשה בפנים ואע''ג דעדיין לא הגריל ס''ל להאי תנא דאין הגרלה מעכבת ומאן דפטר ס''ל הגרלה מעכבת ומכיון דמחוסר הגרלה אינו ראוי להתקבל בפנים ופטור עליה משום שחוטי חוץ:
כלום יש כאן לשם אלא אחד. בתמיה ואמאי קאמר ששחטן בחוץ דמשמע דמאן דמחייב על שניהם הוא דקאמר והרי אין כאן לשם אלא אחד מהן ואמאי מחייבת לו על השני:
או זה או זה. לאו דמחייב על שניהן הוא דקאמר אלא או זה או זה דאחד מהן מיהת ראוי לשם הוא ונתקבל בפנים קרינן ביה:
משהגריל. עד כאן בשלא הגריל עליהם מיירי אבל אם משהגריל שחטן בחוץ חייב על של שם דראוי למבפנים הוא ופטור על של עזאזל דלא חזי למבפנים:
והוא שנתן מתנת הפר. על הכפורת שזהו קודם שחיטת השעיר וא''כ ראוי הוא להקרב בפנים אבל אם לא נתן עדיין מתנת הפר לפני ולפנים ושחט את השעיר בחוץ פטור דאכתי לא היה ראוי להקרב בפנים לפי ששחיטתו של שעיר מעכבת אותו מתן דמו של פר דכל זמן שלא נתן מדם הפר לפני ולפנים אינו יכול לשחוט את השעיר. סדר העבודות של פנים כך הם בתחלה מתודה על הפר וידוי ראשון ואחר כן מגריל על השעיר ואח''כ מתודה על הפר וידוי שני ושוחטו ומקבל את דמו ונותנו למי שממרס בו ומכניס כף ומחתה ונותנו בין הבדים ונותן את הקטרת על האש ואח''כ נוטל דם הפר מזה שממרס בו ונכנס למקום שנכנס להקטיר קטרת ונותן מדם הפר על הכפורת ואחר כך שוחט את השעיר ומקבל דמו ונותן ממנו על הכפורת ואח''כ נותן מדם הפר על הפרוכת מבחוץ ואח''כ מדם השעיר ואח''כ מערב הדמים ונותן על מזבח הפנימי:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. שָׁחַט אֶת הַפָּר עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. פָּר מְעַכֵּב אֶת הַשָּׂעִיר. הַשָּׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר. הָדָא אָֽמְרָה. שָׁחַט אֶת הַפָּר עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל חַייָב. אִין תֵּימַר. פָּטוּר. נִיתְנֵי. אֵין הַשָּׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֵבְדַּיְמִי. הָדָא דְתֵימַר. אֵין הַשָּׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר בְּמַתְּנוֹת הַבַּדִּים. אֲבָל בְּמַתְּנוֹת הַפָּרוֹכֶת שָׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר. הֵיךְ עֲבִידְא. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִיתֵּן מִדַּם הַפָּר עַל הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁיִּתֵּן מִדַּם הַשָּׂעִיר עַל בֵּין הַבַּדִּים.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira: si le cohen a égorgé le taureau (au dehors) avant d’avoir opéré le tirage au sort des deux boucs, est-ce un acte impropre (inacceptable au Temple pour défaut d’ordre), et y a-t-il culpabilité du sacrificateur? On peut répondre à cette question, dit R. Zeira, d’après ce qui suit: les actes à accomplir pour le taureau sont un obstacle à l’égard des boucs, et vice versa (l’ordre devra être rigoureux); si donc l’on a égorgé le taureau avant le tirage au sort des boucs, c’est un acte coupable; car s’il n’était pas considéré comme tel, on eut dit que le bouc ne fait pas obstacle au taureau. Toutefois, dit R. Samuel b. Abdimé, l’on ne peut rien prouver de là (il se peut que l’omission du tirage au sort des boucs ne s’oppose pas l’offrande du taureau);et l’objection, de n’avoir pas dit que le bouc ne fait pas obstacle au taureau, est nulle, car certes il n’empêche pas l’aspersion du sang dans l’intérieur, entre les barres du propitiatoire; mais il peut devenir une cause d’obstacle pour la remise du sang de taureau sur le propitiatoire (c’est à ce sujet que le défaut d’ordre nuit à la validité). Voici comment cela peut arriver: il n’est pas permis de répandre sur le propitiatoire le sang du taureau avant d’avoir versé du sang de bouc sur l’intervalle entre les barres (pour ces détails du service officiel, l’ordre est rigoureux, non pour le tirage au sort).
Pnei Moshe non traduit
שחט את הפר עד שלא יגריל. על השעיר מהו שיהא חייב כלומר אם נפסל הוא ומיחייב שלא עשה כסדר העבודות:
נשמעינה. לזה מן הדא דתנינן בברייתא פר מעכב את השעיר מלהקדימו ואם הקדים אחד מן העבודות של השעיר שהן מאוחרות להפר ועשאן קודם להפר שהיא ראוי ליקדם לאותה עבודה מעכבו ופוסל ואינו עולה לו:
השעיר מעכב את הפר. וכן אם הקדים אחד מן העבודות של הפר המאוחרות להשעיר כגון מתנות שבהיכל על הפרוכת שהן אחר מתן דם השעיר של לפני ולפנים אם הקדים אלו המתנות של הפר קודם למתן דם השעיר על הכפורת מעכב ופסול וא''כ הדא אמרה שאם שחט את הפר עד שלא הגריל על השעיר חייב ששינה הסדר ומעכב להפר ופוסלו דאין תימר דפטור בזה א''כ ניתני אין השעיר מעכב את הפר וכלומר דאשכחן בחדא עבודה של השעיר שאע''פ שהיא ראויה מקודם הפר והיא הגרלה שהיא קודמת לשחיטת הפר אם שינה והקדים שחיטת הפר קודם להגרלה אין בכך כלום אלא מדתני השעיר מעכב את הפר ש''מ שאף הגרלה של השעיר מעכב את הפר ופוסלו:
אמר ר' שמואל בר אבדימי הדא דתימר וכו'. כלומר דר' שמואל מדחי לה דלא תפשוט מהכא להגרלה דלעולם אימא לך דאם הקדים שחיטת הפר להגרלה אינו מעכב והא דלא תני אין השעיר מעכב את הפר היינו טעמא דהדא דתימר שאין השעיר מעכב את הפר היינו דוקא במתנות בין הבדים של הפר שאע''פ שמן הדין ההגרלה של השעיר קודמת לשחיטת הפר ופשיטא למתן דמו לפני ולפנים אם שינה ושחט הפר ונתן דמו בין הבדים מקודם הגרלה אין בכך כלום שאין השעיר מעכב את הפר בהגרלה ולא הוה צריך התנא למיתני להא בהדיא דהגרלה לאו מעבודת פנים היא ומהיכי תיתי דליעכבא להפר:
אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. כלומר כי קתני השעיר מעכב את הפר היינו במתנות שבהיכל על הפרוכת אותן הן שמעכבין את הפר וכדמפרש ואזיל היך עבידא ומאי האי שהשעיר מעכב את הפר זה היא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיקדים ויתן מדם השעיר על בין הבדים והיינו דקתני השעיר מעכב את הפר וקמ''ל דבאלו עבודות שבפנים הסדר מעכב דחוקה כתיבא בהו ולעולם הגרלה אינו מעכב את המתנות של הפר של לפני ולפנים וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source