Vayedaber

Yoma

Daf 1b

מַה בֵין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שֶׁזֶּה אַפְרָשׁוּתוֹ בְטַהֲרָה וְאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. וְזֶה אַפְרָשׁוּתוֹ בִקְדוּשָּׁה וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ יְלִיף לָהּ מִן הָדֵין קִרְייָא [שֶׁמַּעֲלָה הִיא בְפָרָה. סִילְסוּל הִיא בְפָרָה. נִיחָא. 1b עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא דְלָא יְלִיף לָהּ מִן קִרְייָא] לָמָּה כָאן נוֹגְעִין וְכָאן אֵין נוֹגְעִין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אוֹתוֹ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. [וְלֹא כָךְ אֵינוֹ טָמֵא מַחְמַת הַזִּייָתוֹ.] אָמַר רִבִּי בּוּן. אַף בַּר קַפָּרָא אִית לֵיהּ מִשּׁוּם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה. סִילְסוּל הִיא בְפָרָה.

Traduction

Quelle différence y a-t-il (3)Tossefta Para, 2, 1. entre le pontife qui brûle la vache rousse et celui qui offre le sacrifice au jour du grand pardon? -Le premier s’isole en vue d’une pureté parfaite, au point que même ses frères les cohanim ne doivent pas le toucher, tandis que le second s’isole en vue d’une plus grande sainteté (avant de pénétrer au saint des saints), et il peut rester là en contact avec ses frères. Cette distinction se comprend selon R. Yohanan, qui ne déduit pas de ce verset l’obligation d’isoler le cohen brûlant la vache rousse: pour celle-ci, il y a un surcroît de précaution, de ne pas pouvoir toucher ses frères; mais, selon Bar-Kappara, qui déduit du même verset l’obligation de s’isoler aux deux cas, pourquoi le contact des frères est-il défendu une fois et permis l’autre? C’est, dit R. Hiya b. Ada, pour éviter qu’il devienne impur même par le contact (les habitats de ses frères (4)V. (Hagiga 2, 7). suffisant à motiver l’impureté). Mais ne se trouve-t-il pas déjà impur par l’aspersion qu’il reçoit à chacun des 7 jours précédant la combustion? (Pourquoi interdire le contact de ses frères)? Il faut donc admettre, dit R. Aboun, que, selon Bar-Kappara aussi, il y a un surcroît de précaution pour la combustion de la vache rousse (5)Jér., (Avoda Zara 2, 1) ( 40c)..

Pnei Moshe non traduit

מה בין כהן השורף וכו'. תוספתא בריש פ''ב דפרה היא:

שזה אפרשתו בטהרה. אין הפרשתו אלא משום טהרה:

וזה אפרשתו בקדושה. בשביל קדושה ליכנס במחנה שכינה ויתבונן להשים אימה אל לבו בפרישה זו:

על דעתיה דר' יוחנן דו לא יליף לה מן הדין קרייא שמע לה וכו' ניחא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכו'. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר בשלמא לר' יוחנן דלא יליף פרישה לכהן השורף את הפרה מהכתוב אלא דטעמא הויא לפי שמעלה היא בפרה וסילסול היא מתקנת חכמים ומשום שנעשית בטבול יום להוציא מלבן של צדוקין ולפיכך החמירו בה בזה שלא יהו אחיו הכהנים נוגעין בו והכל משום מעלה וסילסול בעלמא ניחא ההפרש בין כהן השורף את הפרה ובין של יה''כ אלא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה לתרוייהו מן הכתוב א''כ מ''ש זה מזה ולמה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין דקס''ד דהואיל דפרישת הכהן של פרה מן הכתוב הוא לא שייכא להוסיף בו מעלה יתירה מה שאין בכהן של יה''כ דהא תרוייהו מחד קרא הוא דדרשינן להו:

אמר ר' חייא בר אדא. היינו טעמא שחששו שלא יגעו בכהן של פרה שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים בנגיעתן בו אחר שהזו עליו כדתנן בריש פ''ב דפרה מזין עליו כל שבעת ימים ויצטרך שיזו עליו פעם שנית אם ירצה לעבוד עבודה ומשום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת כדתנן בפ''ב דחגיגה הלכך בכהן של פרה הוא דחששו בכך ולא חששו בכהן של יה''כ מפני שאינו נטמא בנגיעתן בו:

ולא כך וכו'. בתמיה וכי בלא כך אינו טמא מחמת הזייתו עליו וכמ''ד והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהור טמא והיכי מצי עביד עבודה ועל כרחך דאמרת ביה דאפשר דלא עביד עבודה כלל שהרי צריך טבילה והערב שמש בכל אלו שבעת ימים ואנן לא אשכחן בהדיא ביה דעביד עבודה והדרא קושיא לדוכתה מ''ט אין אחיו הכהנים נוגעים בו:

א''ר בון אף בר קפרא אית ליה וכו'. כלומר על כרחך דלאו טעמא משום טומאה הוא אלא דאף לבר קפרא דס''ל דעיקר פרישה בכהן של פרה ילפינן מהכתוב כמו בכהן של יה''כ מ''מ לענין שלא יהו נוגעין בו אינו אלא משום מעלה וסילסול בעלמא שעשו חכמים בשל פרה ומשום שהקילו בפרה לשרפה בטבול יום כדלעיל החמירו בה בשאר מעלות שלא יזלזלו בה והלכך נמי בשל יה''כ לא חששו בכך:

Yoma

Daf 2a

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אִי מַה אֵיל הַמִּילּוּאִים מְעַכֵּב אַף שְׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְעַכֵּב. וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ. [מִן מַה דָּמַר רִבִּי מָנָא. וּתְמִיהַּ אֲנִי הֵיךְ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵּיהּ]. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁהוּא מְעַכֵּב. מָלָק וְהִקְטִיר. מַה מְלִיקָה בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אַף (מְלִיקָה) [הַקְטָרָה] בְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. מְלִיקָה מְאַכֶּבֶת. אֵין הַקְטָרָה מְאַכֶּבֶת. תָּמִיד [תָּמִיד]. נֶאֱמַר תָּמִיד בַּחֲבִיתִּין וְנֶאֱמַר תָּמִיד בְּלֶחֶם הַפָּנִים. מַה [תָּמִיד הָאָמוּר בַּחֲבִיתִּין שְׁנֵים עֶשְׂרֶה אַף תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים שְׁנֵים עָשָׂר.] לֶחֶם הַפָּנִים מְעַכֵּב. (אַף) [אֵין] חֲבִיתְּין מְעַכֶּבֶת. לְקִיחָה לְקִיחָה. נֶאֱמַר לְקִיחָה בְמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר לְקִיחָה בְלוּלָב. [מַה לְקִיחָה הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם אֲגוּדָה. אַף לְקִיחָה הָאָמוּר בְּלוּלָב אֲגוּדָה.] לוּלָב מְעַבֵּב. 2a מִצְרַיִם אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת. הֲרֵי מָצָאנוּ דָּבָר מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לָמֵד מִדָּבָר מְעַכֵּב.

Traduction

R. Simon b. Lakish posa devant R. Yohanan l’objection suivante: de même que pour l’inauguration, l’absence du bélier eût mise obstacle à l’achèvement de la cérémonie (par d’autres offrandes), de même l’absence du bouc au jour du grand pardon, devra s’opposer (6)Et pourtant (ainsi que le commentaire Qorban ÔEda explique l'objection), il est dit ailleurs, B., Menahot 76a que l'omission de l'un n'empche pas d'offrir l'autre. à l’offre du taureau (pourquoi donc l’isolement obligatoire n’est-il pas prescrit aussi pour le cohen suppléant)? R. Yohanan paraît avoir accueilli l’observation (et, s’y rendant, renonce à rien déduire du verset de l’inauguration). Une réplique pouvait être faite à cette objection, comme l’a dit R. Mena, qui s’étonne qu’elle a été aussi placidement reçue: ne pouvait-il pas répliquer que l’on trouve parfois un cas d’obstacle à l’achèvement, déduit de ce qui n’est pas une cause d’obstacle, et vice versa? Ainsi, par exemple, il est dit (Lv 1, 15): il lui rompra la tête qu’il fera fumer sur l’autel (7)B., Zevahim 65a.;or, l’action de la rupture a lieu au sommet de l’autel, comme celle de la combustion, bien que la première opération soit essentielle pour valider l’offrande, sans peine de nullité, et que la seconde ne le soit pas. De même (à l’inverse), une déduction par analogie est tirée de la répétition du terme ''toujours'', usité à l’égard de l’offrande de farine (Lv 6, 13), et des pains de proposition (Lv 24, 8), savoir que, dans l’un et l’autre cas, il s’agit de douze pièces (8)B., Menahot 76a.; or, pour ces derniers, le nombre de douze est indispensable, sous peine d’interdit de les brûler, tandis qu’il n’est pas indispensable pour les morceaux de l’offrande de farine. On tire une déduction semblable (9)B., Suka 11b. de ce que le terme ''prendre'' est aussi bien employé pour l’agneau pascal (Ex 12, 22) à l’égard du faisceau symbolique du Lulav (Lv 22, 40), savoir que dans l’un et l’autre cas, la prise entraîne l’obligation de lier les objets pris; or, pour ce dernier, le lien est indispensable, sous peine de n’avoir pas accompli le devoir, tandis qu’il ne l’est pas pour le lulav. Il en résulte en somme que l’on trouve parfois un cas d’obstacle à l’achèvement, déduit de ce qui n’est pas une cause d’obstacle, et vice versa.

Pnei Moshe non traduit

בעא קומי ר' יוחנן. הקשה לפניו לדידך דממלואים ילפת לה אי מה איל המלואים מעכב וכו' כלומר אי מה שנא' במלואים מעכב הוא דילפינן מדכתיב ועשית לאהרן ולבניו ככה וככה עיכובא היא נימא דאף שעיר של יה''כ כלומר פרישה של יה''כ דדרשת לעיל מדכתיב לעשות זה שעיר וכו' גם כן מעכב בדיעבד וכ''ת אה''נ הא לא מצית אמרת מדקתני מתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין ואם יארע בו פסול בכ''ג משמש זה בלא פרישה:

והוא מקבל מיניה. בתמיה ור' יוחנן מקבל הקושיא מר''ל ולא השיב לו כלום והיה לו להשיבו כדלקמן:

מן מה דאמר ר' מנא וכו'. כלומר למה לא השיבו מן מה דר' מנא שהיה ג''כ מתמיה על זה האיך רשב''ל מותיב כך לפני ר' יוחנן והוא מקבל ממנו וישיבנו ומאי קושיא וכי לא מצאנו דבר המעכב למד הוא מדבר שאינו מעכב וכן להפך כדמסיק ואזיל:

מלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות וכן הא דלקמן. ברייתא היא בת''כ והובאה בפ''ו דזבחים דף ס''ה ובעולת העוף משתעי דילפינן מליקתו שהיא בראש המזבח מהקטרה אלמא דילפינן מליקה המעכבת מהקטרה שאינה מעכבת דכל עצמו שלא הקטיר כשר:

תמיד תמיד וכו'. וכן מצינו נמי איפכא דילפינן דבר שאינו מעכב מדבר המעכב כדתנן בפ' אלו מנחות נקמצות דף ע''ו על המתני' כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהן באות שתים עשרה. וכדמפרש התם לחם הפנים בהדיא כתיב ביה שתים עשרה חלות וחביתי כ''ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים דבתרוייהו כתיב בהו חק עולם. והכא דריש תמיד תמיד דכתיב בתרוייהו. מה תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר אף תמיד האמור בחביתין שנים עשר. כצ''ל:

לחם הפנים מעכב. ביה הי''ב חלות משום דיהיה כתיב ביה ואין החביתין מעכבת לי''ב חלות וילפינן זה מזה לכתחלה:

לקיחה לקיחה. וכן מצינו עוד דיליף דבר המעכב מדבר שאינו מעכב וכהאי מ''ד דס''ל בפ''ק דסוכה דף יא דלולב צריך אגד וגמר לקיחה לקיחה מפסח מצרים נאמר במצרים ולקחתם אגודת אזוב ונאמר בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה וילפינן לולב דמעכבביה האגודה להאי מ''ד דאם לא אגדו פסול מפסח מצרים דאינה מעכבת האגודה לדורות דהא כתיב בהאי קרא ולקחתם וגו' והגעתם אל המשקוף וגו' ודבר זה אינו נוהג לדורות וכדחשיב לה בתוספתא פ''ח דפסחים בדברים שחלוק פסח מצרים מפסח דורות וא''כ הרי מצאנו דבר מעכב וכו' ואמאי קיבל ר''י מר''ל הקושיא ולא השיב לו כלום:

הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַקְשֵׁי לָהּ. מִן הֵן מַייְתֵי לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַֽהֲרֹ֖ן אֶל הַקּוֹדֶשׁ. בָּאָמוּר בָּעִנְייָן. מָה אָמוּר בָּעִנְייָן מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. אַף זֶה מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה וְעוֹבֵד כָּל שִׁבְעָה וּמְחַנְחִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעָה. וְכִי אָמוּר הוּא בָעִנְייָן. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִין כְּמִי שֶׁהוּא אָמור בָּעִנְייָן. וְלֵית סוֹפֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִישְׁמְעִינֵיהּ מִן הָדֵין קִרְיָא. אֶלָּא כְאִינַשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד יְי עַל הַ֣ר סִינַ֔י. מַה מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן כָּל שִׁבְעָה. אַף אַהֲרֹן לֹא נִכְנַס לִפְנַיי לִפְנִים עַד שֶׁנִּתְרַבֶּה בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה כָּל שִׁבְעָה.

Traduction

Puisque R. Simon b. Lakish s’oppose à la déduction faite précédemment par R. Yohanan (pour justifier l’état d’isolement du grand prêtre 7 jours avant Kippour), d’où la déduit-il? Il se conforme à l’avis de R. Ismaël, qui, dans le verset (Lv 16, 3): Ainsi muni, Aaron viendra au sanctuaire, suppose un pléonasme, applicable à la consécration. De même qu’au sujet de l’inauguration, le cohen est séparé pendant 7 jours, qu’il accomplit les cérémonies du culte tout ce temps, l’inauguration durant pendant tout cet espace; de même, pour le Kippour, il y aura une égale séparation, observation du culte et installation. Mais comment justifier cette application, puisque ce chapitre ne traite pas de la consécration générale? Il en est question indirectement, puisque l’on y parle de la mort des fils d’Aaron, lesquels moururent pendant la consécration. Donc, finalement, R. Simon b. Lakish a aussi recours, par ce verset, à une déduction tirée de la consécration;à quoi bon alors repousser l’avis analogue de R. Yohanan? Il ressemble à celui qui, ayant entendu émettre un avis, s’y oppose, pour le faire répéter et s’en assurer. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, R. Simon a recours à une autre déduction (10)Ci-aprs, (2, 3)Ê; (Yebamot 1, 5) ( 3a) et 4, 11 ( 6a). tirée du verset (Ex 24, 16): La majesté divine se fixa sur le mont Sinaï; comme Moïse ne se permit d’entrer dans le sanctuaire le plus reculé (11)En communiquant, au ciel, avec la divinité. qu’après avoir été lui-même sanctifié par l’enveloppe du nuage pendant 7 jours; de même, pour le Kippour, Aaron ne pénétra dans le sanctuaire qu’après s’être imprégné d’huile sainte pendant toute une semaine.

Pnei Moshe non traduit

הא רשב''ל מקשי עלה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא דהשתא מפרש דהא חזינן דר''ל מקשי על הילפותא ממילואים וא''כ מהיכן יליף לה איהו לפרישת שבעה לכ''ג ביה''כ דאפרישה דמתני' לא מצי פליג:

כהדא דתני וכו'. בת''כ תני לה דכתיב בזאת יבא אהרן מאי בזאת במה שאמור בענין הפרשה ולקמן מפרש לה:

מפרישין אותו כל שבעה וכו'. במילואים אף זה לכ''ג קודם יה''כ מפרישין וכו':

וכי אמור הוא בענין. הרי לא נזכר ממלואים בענין הפרשה:

אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בענין. והן לא מתו אלא בשמיני למלואים כמו שהוא אמור בענין:

ופריך וא''כ לית סופיה דרשב''ל מישמעיניה מן הדין קרייא. דהא איהו גופיה נמי יליף לה מקרא דמלואים כדאמרת דס''ל כדרשא דהאי תנא בזאת וכו' ומאי מקשי עליה דר' יוחנן:

אלא כאינש דשמע מילה ומקשה עלה. כלומר ודאי לא פליג רשב''ל על ילפותא ממלואים אלא כך דרכו כאדם ששומע דבר ומקבלו ואעפ''כ מדקדק עליו ומי נימא קאמר דאי ילפינן ממלואים א''כ לכולא מילתא הוה לן למילף מהתם:

אמר ר' יוסה בר' בון. דלא כך הוא דרשב''ל לא יליף כלל ממלואים אלא טעמיה דילפינן לפרישה מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי וס''ל כהאי תנא דאמר זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיה תחלה לארבעים יום ועלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן:

מה משה וכו' עד שנתקדש בענן כל שבעה. כל שבעה לאו דוקא דויכסהו הענן ששת ימים כתיב אלא מדכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי משמע דתחלת יום השביעי עדיין נתכסה בענן היה עד שקרא לו הקב''ה ורמז לשבעה איכא:

אף אהרן וכו'. כלומר וכן מצינו באהרן בימי המלואים ומיהו לדורות מסיני הא דילפינן בבנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲמוּרָה בָעִנְייָן וְלֹא מֵתוּ אֶלָּא בְמִילּוּאִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. בְּנֵי אַהֲרֹן בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ. וְלָמָּה הוּא מַזְכִּיר מִיתָתָן בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיּוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת מִרְיָם לְפָרֲשַׁת פָּרָה. לְלַמְדָּךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֶפֶר הַפָּרָה מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל כֵּן מִיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם. לָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב מִיתַת אַהֲרֹן לְשִׁיבּוּר הַלּוּחוֹת. לְלַמְדָּךְ שֶׁמִּיתָתָן שֶׁלְצַדִּיקִים קָשְׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְשִׁיבּוּר לוּחוֹת.

Traduction

Pourquoi, selon l’avis de R. Yohanan, est-il question là de la mort des fils d’Aaron, décédés le 8e jour de la consécration? C’est que, dit R. Hiya b. Aba, les fils d’Aaron sont morts le 1er Nissan (12)Megilat Taanit, appendice; Rabba sur Lv n¡ 20.; et leur décès est rappelé le jour du Kippour, afin d’indiquer qu’à l’instar du pardon général accordé aux Israélites en ce jour, la mort des justes provoque aussi le pardon en leur faveur. R. Aba b. Abina dit (13)B., Moed Qatan 28a.: la bible a placé le récit de la mort de Myriam à côté de la section relative à la vache rousse, pour tirer une déduction de ce rapprochement; comme la cendre de celle-ci sert à obtenir le pardon de nos fautes (à purifier), de même, la mort des justes, provoque le pardon en faveur d’Israël. R. Judan b. Salom dit: l’écriture sainte a placé le récit de la mort d’Aaron à côté de celui du bris des tables de la loi, pour indiquer que le premier malheur est aussi grave que le second.

Pnei Moshe non traduit

על דעתיה דר' יוחנן. דיליף מקרא דמלואים ולא כדדריש האי תנא בזאת כאמור בענין א''כ למה מיתת בני אהרן אמורה כאן בענין וכו' אלא כדדריש ר' חייה בר בא בני אהרן וכו':

אמר ר' בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים וכו'. ואידך יליף להא מדדריש ר' בא דלסמכה מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שמיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל ולדידיה הא דמיתת בני אהרן האמור בענין ללמד על פרישת שבעה ממלואים כדס''ל לאידך דלעיל:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source