Yoma
Daf 18a
משנה: 18a בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב הַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב. סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא הַשֵּׁם כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ כִּֽי בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם וגו'׃ וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׃
Traduction
Le grand pontife se rendait auprès du taureau particulier à sa personne, placé entre le portique et l’autel, la tête placée au sud et la face tournée vers l’ouest. Le pontife se plaçait à l’orient, tournant les regards vers l’ouest; il appuyait les deux mains sur la victime, et récitait la confession, en ces termes: ''O éternel, j’ai été pervers, j’ai péché, j’ai commis des fautes devant toi, moi et ma maison''. O Dieu, pardonne les crimes, les péchés et les fautes, dont je me suis rendu coupable devant toi, moi et ma maison, comme il est écrit dans la loi de Moïse, ton serviteur (ib. 30): car, en ce jour, votre expiation aura lieu, etc.''. A ces mots, l’assemblée répondait: ''Loué soit à jamais le nom de son règne glorieux!''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח. מן הדין מה שהוא כשר למקום שחיטת קדשי קדשים הוא מכותל צפוני של העזרה עד כותל המזבח שהוא ששים אמה ומחצה מרוחב העזרה וכנגדו מכותל האולם. ועד כותל המזרחי של העזרה שהוא ששה ושבעים אמה מאורך העזרה כל המקום ההוא הנקרא צפון והוא המקום שהוא כשר לשחיטת קדשי הקדשים שנתקיים בו על ירך המזבח צפונה לפני ה' ומה שהיו מעמידין את הפר בין האולם ולמזבח אינו אלא משום חולשא דכ''ג שלא יכבד עליו טורח המשא את הדם במזרק מרחוק לפיכך היו מעמידין אותו קרוב להיכל מה דאפשר ובין האולם ולמזבח ג''כ נקרא צפון כדאמרן:
ראשו לדרום ופניו למערב. בדין היה שיהא ראשו להיכל שהוא במערב ואחוריו למזבח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח לפיכך מעמידין אותו ראשו לדרום. וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי ועוקם ראשו עד שיהא פניו למערב:
וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך וכו'. בגמרא קאמר דמתני' ר''מ היא דיליף לסדר הוידוי כך שכן מצינו במשה שאמר נושא עון ופשע וחטאה וכך כתוב בוידוי של שעיר המשתלח והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. אבל חכמים פליגי עליה ואמרו הרי עונות אלו זדונות ופשעים אלו מרדים וחטאים אלו השגגות וא''כ לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה אלא כך היה אומר חטאתי עויתי פשעתי וכך אומר בכל הוידוים וכך מצינו בדוד שאמר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. ומהו זה שאמר משה נושא עון וגו' כך אמר משה לפני המקום בשעה שישראל חוטאין ועושין תשובה עשה להם הזדונות כשגגות וכך הוא הפירוש של הכתוב והתודה עליו וגו' והלכה כחכמים:
הלכה: אֵי זֶהוּ צְפוֹנוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ שֶׁהוּא כָשֵׁר בִּשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ צְפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה צְפוֹנִי עַד כְּנֶגֶד כָּל הַמִּזְבֵּחַ. יֵשְׁנָן כִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמָּה. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִכְּנֶגֶד בֵּית הַחִילְפוֹת עַד כְּנֶגֶד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה הַמִּזְרַחִי. רִבִּי מוֹסִיף. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל אַתַת עֶשְׂרֵה אַמַּה. מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַתַת עֶשְׂרֵה אַמַּה. מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ הַצְּפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה הַמִּזְרַחִי.
Traduction
On nomme nord de l’autel (110)Tossefta ˆ Zevahim ch. 6., approprié à la cérémonie de l’égorgement par rapport au saint des saints, l’emplacement qui s’étend depuis le mur occidental de l’autel jusqu’à la muraille au nord du parvis, sur toute la longueur de l’autel qui est de 32 coudées. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Eliézer b. R. Simon, c’est l’espace qui s’étend depuis l’angle réservé à la cellule des couteaux jusqu’à l’intervalle entre le portique et l’autel, y compris le mur oriental du parvis, Rabbi ajoute l’espace nécessaire pour la marche des simples israélites, soit onze coudées, plus autant pour la marche des cohanim.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו צפוני של המזבח וכו'. תוספתא היא בריש פ''ו דזבחים וכך היא כתובה לפנינו שם איזהו צפון המזבח שהיא כשר לשחיטת קדשי קדשים מקיר המזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני על פני כל המזבח וישנן שלשים אמה. זהו ט''ס והגי' כאן נכונה בזה ישנן בשלשים ושתים אמה שכך הוא אורך המזבח כמו ששנינו בפ''ה דמדות שמונה שם אורך העזרה וקחשיב לאורך המזבח ל''ב אמה:
דברי ר''מ ר''א בר''ש מוסיף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כנגד בית החליפות וישנן עשרים ושתים אמה לאורך. ורבי מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל י''א אמה וכו'. כמו שכתוב כאן מקיר של מזבח צפוני וכו'. אלא שיש שם איזה עירבוב בין השיטות:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. בְּכָל אֲתַר הֲווֹן תַנֵּיי. שׁוֹחֵט. חוּץ מִפָּרָה הֲווֹן תַנֵּיי. זוֹרֵק. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה (כְשֵׁירָה) [פְסוּלָה] בְזָר. הָתִיב רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְהָא כְתִיב וְשָׁחַ֥ט וְהִזָּ֞ה. מָה הַזָּיָה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ אַף שְׁחִיטָה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי הַזָּיָה מִייָמֶיהָ הֲרֵי הִיא כְשֵׁירָה בְזָר וּפְסוּלָה בְאִשָּׁה. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן לֵית כְּתִיב כֹּהֵן. וְלֵיידָא מִילְּתָא כְתִיב אִ֣ישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. הִיא אִישׁ הִיא אִשָּׁה. בְּרַם הָכָא כְתֵיִב כֹּהֵן. הִיא זָר הִיא אִשָּׁה. אִין תֵּימַר שֶׁהִיא כְשֵׁירָה בְזָר תּוּכְשַׁר בְּאִשָּׁה.
Traduction
Selon R. Yohanan, il n’est dit nulle part que l’égorgement opéré par un simple israélite soit sans valeur (illicite). Rav faisait la recommandation suivante à ses disciples: en tout lieu on a enseigné que l’aspersion du sang est interdite par l’entremise d’un simple israélite, et, pour la vache rousse, même l’égorgement est interdit de cette façon. Sur quoi R. Yohanan répliqua qu’en aucun cas l’égorgement accompli par un étranger manque de valeur. Mais, objecta R. Hiya b. Aba, puisqu’il est dit (Nb 19, 3-4): il égorgera (la vache), puis il aspergera, n’est-ce pas pour indiquer qu’à l’instar de ce dernier acte, devant être exclusivement accompli par un homme, non par une femme (ou un étranger), l’égorgement devra l’être de même? Il y a une distinction à établir fut-il répondu: l’aspersion des eaux sera valable faite par un étranger (111)(Para 12, 1)., non par une femme (de même pour l’égorgement). Pour l’aspersion des eaux, répliqua-t-il, on ne trouve pas l’emploi du mot cohen, tandis qu’il est usité pour l’aspersion du sang (Lv 16, 14), et il n’y a pas de différence entre l’étranger (simple israélite) et la femme, car ce qui est valable pour l’effet de l’un l’est aussi par l’autre. De même, pour la cérémonie des cendres de la vache rousse, le texte biblique se sert du terme homme pour dire que tout simple israélite est admis à remplir cet acte, et par suite la femme aussi bien que l’homme.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן לא מצאנו שחיטה פסולה בזר. כצ''ל וכן הוא בהדיא לקמן בדר' יוחנן. כלומר אפי' בשחיטת פר ושחיטת פרה ס''ל לר' יוחנן דכשירה בזר:
רב. פליג דכן מפקד לתלמידוי בכל אתר הוין תנינון שוחט. כלומר שוחט הכהן חוץ מפרה תהוון תניין זורק הכהן אבל שחיטתה כשירה בזר והאי בכל אתר דקאמר רב לאו בכל מקום ממש קאמר דהא תנינן בהדיא בריש פ''ב דזבחים שהשחיטה כשירה בזרים וכו' ולא אשכחך דרב פליג על האי מתני' אלא בשחיטת פרו של אהרן קאמר דבכל אתר דאשכחתון דאיירי ביה תהוין תנינן שוחט הכהן:
ואמר ר' יוחנן לא מצאנו וכו'. גופא א''ר יוחנן דאף בפרה שחיטה כשירה בזר:
התיב ר' חייה בר בא והא כתיב ושחט והזה. כלומר בתריה דכתיב ושחט אותה לפניו כתיב ולקח וגו' והזה אל נכח פני אהל מועד:
מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש וכו'. כלומר דלא מצינו בהזיית דמה שתהא כשרה באשה וס''ד דכל שהאשה פסולה אף הזר פסול וא''כ אף השחיטה כן:
א''ל. ומהא ראיה והרי הזיית מימיה שכשרה בזר ופסולה באשה כדתנן בפ' י''ב דפרה הכל כשרין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס ואשה:
א''ל תמן לא כתיב כהן. גבי הזיית מימיה:
ברם הכא. בהזיית הדם:
כתיב ולקח אלעזר הכהן והזה. כצ''ל דהאי ברם הכא כתיב כהן היא זר היא אשה שייך כאן. והאי וליידא מילה וכו' שייך אבתריה. דבהזאת הדם כתיב כהן וא''כ היינו זר היינו אשה ואין תאמר שהיא כשרה בזר אם כן תיכשר נמי באשה:
וליידא מילה כתב איש. זה עוד ראייה למה שאומר היא זר היא אשה דהרי מצינו דכתיב גבי אסיפת עפרה ואסף איש טהור ולאיזה דבר כתיב כאן איש אלא להכשיר את הזר וא''כ היא איש היא אשה כל שהזר כשר אשה כשרה וכל שהאשה פסולה זר פסול מלבד הזאת מימיה משום דלא כתיב שם כהן:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי. פַּר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ כֹּהֵן. וְלָמָּה לֹא אָמַר וְשָׂעִיר. דּוּ קְרָייָא וְשָׁחַ֞ט וְהֵבִ֙יא. מַה הֲבָאָה בְכֹהֵן אַף שְׁחִיטָה בְכֹהֵן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַי. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁלְיוֹם הַכִּיפּוּרִים צְרִיכִין כֹּהֵן.
Traduction
R. Israël b. R. Isaac, ou R. Yohanan, dit au nom de R. Simon b. Yohaï: le taureau d’expiation offert au jour de Kippour, devra être égorgé par le cohen. Pourquoi ne pas parler aussi du bouc offert en ce jour? Cela va sans dire, puisque le verset (ibid. 15) dit textuellement: Il égorgera le bouc, etc., et offrira son sang; comme ce dernier acte est forcément accompli par un cohen, le premier le sera aussi. R. Jacob b. Aha, R. Yossa et R. Yohanan disent formellement au nom de R. Ismaël b. R. Issac: le taureau et le bouc doivent être égorgés par le cohen.
Pnei Moshe non traduit
פר של יה''כ צריך כהן. בשחיטה ולמה לא אמר נמי ושעיר של יה''כ צריך כהן:
דהוא קרייא וכו'. כלומר לא צריך למיתני ושעיר שמפורש בכתוב היא ושחט שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת וגו' מה הבאה ודאי בכהן אף שחיטה בכהן:
ר' יעקב וכו'. קאמר בהדיא פר ושעיר וכו':
Yoma
Daf 18b
משנה: בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים וְקַלְפֵּי הָֽיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח׃ בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנָיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. מוֹנֳבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָֽשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָֽשְׂתָה טַבֻּלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח׃
Traduction
Le pontife arrivait à l’est du parvis et au nord de l’autel, ayant le président à sa droite et le chef de la section du service à sa gauche. Là étaient les 2 boucs auprès d’une urne, calph, contenant les 2 sorts sur tablettes en bois d’ébène, fabriquées en or par le pontife Ben-Gamala. Aussi, l’on rappelle son nom avec éloge. De même, Ben-Qatin avait fait fabriquer 12 robinets au bassin d’eau, qui n’en avait eu que 2; il l’a aussi embelli d’une appareil mécanique, mecanh, afin que le l’eau ne devienne pas impropre à l’usage par le séjour de nuit. Le roi Monobaz fit en or tous les manches des vases sacrés en usage le Kippour, et sa mère Hélène (117)La reine d'AdiabneÊ; voir Derenbourg, Essai, etc., p. 224. fit don d’un chandelier en or, qui fut placé à la porte du sanctuaire, et d’un tableau de même métal sur lequel on grava le texte de la loi relative au soupçon d’adultère (118)(Nb 5).. Il est arrivé un miracle (119)Expliqué ci-aprs, fin. aux portes offertes par Nicanor au temple; aussi, l’on rappelle son nom avec éloge.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח. לפי שהשעירים היו עומדים בעזרה עד שעת שחיטה ולא היו מכניסין אותן בין האולם ולמזבח אלא במזרח העזרה היו וכנגד אותו חלק של המזבח שהיה בצפון וכדאיתא בהלכה דלעיל שמכותל המזבח עד כותל העזרה היו ששים אמה ומחצה וחצי חלק רוחב העזרה היה ס''ז ומחצה נמצא ז' אמות מהמזבח היו בחלק הצפוני של העזרה וכדרבי לעיל שמוסיף למקום שחיטת קדשי קדשים עד כותל העזרה המזרחי והיינו מקירו של מזבח הצפוני עד כותל העזרה למזרח והיינו דקתני הכא למזרח העזרה לצפון המזבח כלומר במקום שהוא כנגד חלק המזבח שהיה בצפון ששם היתה ההגרלה:
וקלפי היתה שם. אשקרו''ן בלעז כלי עץ חלול:
של אשכרוע. מין ארז בוש''ו בלעז תרגום של תאשור אשכרוע:
בן גמלא. יהושע בן גמלא בעלה של מרתא בת בייתוס כשנתמנה להיות כ''ג עשאן של זהב:
בן קטין. כ''ג היה:
עשה שנים עשר דד לכיור. ליציקת המים כדי שיהיו שנים עשר כהנים הזוכים בפייס של תמיד השחר מקדשים ממנו בבת אחת ואע''פ שי''ג כהנים זוכין בו כדאמרינן בפרק דלעיל לא עשה להשוחט כדי לידע שהשחיטה כשירה בזר:
אף הוא עשה מוכני לכיור. כמין גלגל. לשקע בו בבור שיהו מימיו מחוברים עם מימי הכיור שאם לא כך היו המים שבכיור נפסלים בלינה שקדשו בכלי והיא הכיור וכל דבר שיתקדש בכלי נפסל בלינה. והרמב''ם מפרש להא דאמרו גילגלא דהוה משקעא ליה שעשה כמין כלי עגול סביב להכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני וכלומר והמים שבאותו מוכני לא היו נפסלים בלינה לפי שלא נתקדש לכלי שרת:
כל ידות הכלים. ידות הסכינים:
נברשת. מנורה של זהב על פתחו של היכל ובשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין הימנה והיו הכל יודעין שהגיע זמן ק''ש:
שפרשת סוטה כתובה עליה. שלא יצטריך להביא תורה לכתוב ממנה פרשת סוטה במקדש ובגמ' קאמר שלא היה כתוב על אותו טבלא אלא ר''ת של פרשת סוטה:
נקנור. שם אדם חשוב נעשו נסים לדלתותיו כדקאמר בגמרא:
הלכה: אֵי זֶהוּ צְפוֹנוֹ שֶׁלְמִזְבֵּחַ שֶׁהוּא כָשֵׁר בִּשְׁחִיטַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ צְפוֹנִי. גָּרַשׂ בְּהִלְכְתָא עִילִּיתָא עַד מִקִּירוּ שֶׁלְמִזְבֵּחַ הַצְּפוֹנִי וְעַד כּוֹתֶל הָעֲזָרָה הַמִּזְרַחִי.
Traduction
On appelle ''nord de l’autel'', ou partie propre à l’égorgement des sacrifices supérieurs, l’espace s’étendant depuis le nord de l’autel. En effet, R. Simon a corrigé ainsi l’énoncé du paragraphe précédent: il s’agit de l’espace compris entre le mur septentrional de l’autel et le côté est du parvis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו צפונו של מזבח וכו'. ככתוב בריש הלכה דלעיל וכמה דמציין הש''ס בעצמו גרס בהילכתא עליתא עד מקירו וכו' ולא הביא זה כאן אלא כדי לידע פירושא דמתני' דקתני למזרח העזרה לצפון המזבח וכדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי חַגַּיי. בָּרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר. אָנָּא הָשֵּׁם. וּבַשְּׁנִייָה הוּא אוֹמֵר. 18b אָנָּא בַשֵּׁם.
Traduction
– R. Hagaï dit: dans la première confession, le pontife dira: ''O Eternel''; dans la seconde: ''O par Dieu''.
Pnei Moshe non traduit
ובשנייה. כשמזכיר השם המפורש בפעם שניה בהוידוי אומר אנא בשם והכוונה בכח שמך המיותד הגדול והנורא כפר נא:
[תַּנֵּי. כֵּעצַד מִתְווַדֶּה. עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי. וְאוֹמֵר נוֹשֵׂא עָוֹ֛ן וָפֶשַׁ֭ע וְחַטָּאָ֑ה.] וְאוֹמֵר וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. עֲוֹנוֹת אֵילּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פִּשְׁעֵיהֶם֭ אֵילּוּ הַמְּרָדִים. חַטֹּאתָ֑ם אֵילּוּ הַשְּׁגָגוֹת. מֵאַחַר שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה עַל הַזְּדוֹנוֹת וְעַל הַמְּרָדִים הוּא חוֹזֵר וּמִתוַדֶּה עַל הַשְּׁגָגוֹת. אֶלָּא כָךְ הָיָה מִתְוַדֶּה. אָנָּא הַשֵּׁם. חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי (כול') [וּבְנֵי אַהֲרֹן. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה וגו'. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׃] וְכֵן מָצִינוּ דֶּרֶךְ כָּל הַמִּתְוַדִּים מִתְוַדִּים. דָּוִד אָמַר חָטָ֥אנוּ עִם אֲ֝בוֹתֵ֗ינוּ הֶ֘עֱוִ֥ינוּ וְהִרְשָׁעְנוּ׃ שְׁלֹמֹה בְנוֹ אָמַר [חָטָ֥אנוּ] הֶֽעֱוִינוּ רָשָֽׁעְנוּ׃ דָּנִיאֵל אָמַר חָטָ֥אנוּ עָוִינוּ הִרְשַׁ֣עְנוּ וּמָרָ֑דְנוּ. אַף הוּא כָךְ הָיָה מִתְוַדֶּה. חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. מָהוּ שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר. נוֹשֵׂא עָוֹ֛ן וָפֶשַׁ֭ע וְחַטָּאָ֑ה. וְאוֹמֵר וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִתְוַדֶּה עַל הַזְּדוֹנוֹת וְעַל הַמְרָדִים כְּאִילּוּ הֵן שְׁגָגוֹת לְפָנָיו.
Traduction
On a enseigné (112)Tossefta ˆ ce, ch. 2. que pour formuler la confession (le Kippour), le pontife disait (113)Formule maintenue dans la liturgie actuelle du Kippour, prire de Moussaph.: ''j’ai commis un délit, j’ai été inique et pécheur'', rappelant le verset (Ex 34, 7): il pardonne le délit, l’iniquité et le péché, et cet autre (Lv 16, 21) il confessera sur lui (le bouc) toutes les iniquités des enfants d’Israël. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, le 1er terme désigne les délits volontaires; le second, les crimes par rébellion, et le dernier, les fautes involontaires. Mais, est-ce qu’après avoir confessé les 2 premières sortes de péchés et demandé le pardon, il y a lieu de recommencer pour les erreurs involontaires? Voici, en effet, la formule de confession: ''O Seigneur, j’ai péché, j’ai été pervers et inique envers toi, moi et ma maison et les fils d’Aaron, comme il est dit dans la loi de Moïse ton serviteur (ib. 30): En ce jour, votre expiation aura lieu, etc.''; puis l’assistance répondait: ''Loué soit à jamais le nom de son règle glorieux!''. On trouve aussi que c’est la formule de la plupart de ceux qui ont confessé publiquement. David dit (Ps 106, 6): Nous avons péché comme nos ancêtres; nous avons commis des iniquités et des impiétés; enfin Daniel dit (Dn 9, 5): nous avons péché, nous avons été iniques, impies et rebelles. Donc, le pontife confesse en ces mêmes termes. Pourquoi, après que Moïse eut dit (Ex 34, 7) ''il pardonne le délit, l’iniquité et le péché'', est-il dit plus loin (Lv 16, 21) ''il confessera sur le bouc toutes les iniquités des enfants d’Israël''? C’est pour faire entendre que dès la confession des 2 premières sortes de crimes, Dieu les considérera à l’égal des fautes involontaires.
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא ריש פ''ב:
כיצד מתודה וכו'. כדפרישית במתני':
עֲשָׂרָה פְעָמִים הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שִׁשָּׁה בְפָר וּשְׁלֹשָׁה בְשָׂעִיר וְאֶחָד בְּגוֹרָלוֹת. הַקְּרוֹבִים הָיוּ נוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֵן. הָֽרְחוֹקִים הָיוּ אוֹמְרִין. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׃ אֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא הָיוּ זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מֵהֵן. זֶה שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם. זֶה שְּׁמִ֣י לְעַלֵּם. בָּרִאשׁוֹנְה הָיָה אוֹמְרוֹ בְקוֹל גָּבוֹהּ. מִשָּׁרָבוּ הַפְּרוּצִין הָיָה אוֹמְרוֹ בְקוֹל נָמוּךְ. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. עוֹמֵד הָיִיתִי בֵּין אַחַיי [הַכֹּהֲנִים] בְּשׁוּרָה הְהִטִּיתִי אָזְנִי כְלַפֵּי כֹהֵן גָּדוֹל וּשְׁמַעְתִּיו מַבְלִיעוֹ בִנִעִימַת הַכֹּהֲנִים. בָּרִאשׁוֹנְה הָיָה נִמְסַר לְכָל אָדָם. מִשָּׁרָבוּ הַפְּרוּצִים לֹא הָיָה נִמְסַר אֶלָּא לַכְּשֵׂירִים.
Traduction
Deux fois la journée du Kippour, le pontife énonçait le nom sacré (le tétragramme divin), 6 fois pour le taureau à sacrifier, 3 fois pour le bouc, une fois pour l’imposition des sorts. Ceux qui se trouvaient auprès de lui se jetaient la face à terre, et ceux qui étaient éloignés disaient: Loué soit à jamais le nom de son règne glorieux. Ni les premiers, ni les seconds, ne bougeaient de leur place; jusqu’à ce que le nom divin s’était pour ainsi dire caché (voilà dans un mystérieux oubli), selon le verset (Ex 3, 15): Voici mon nom à jamais, lisant le dernier mot µl[l, dans ce sens: ''pour être caché''. En principe (114)B., Pessahim 20a., le pontife disait le nom divin à haute voix;mais lorsqu’il y eut un très grand nombre de gens effrontés (irrespectueux à cette audition), le pontife énonçait ce nom à voix basse. R. Tarfon dit (115)B., Qidushin 71aÊ; Pessahim 20a.: je me suis trouvé placé en rang au milieu de mes frères les cohanim, et j’ai dû pencher l’oreille vers le pontife pour l’entendre prononcer le nom divin, qu’il émettait à peine au milieu du chant d’accompagnement des autres prêtres. Autrefois, ce nom était livré à chacun; lorsque les gens irrespectueux devinrent nombreux, on le livra seulement à une catégorie réservée de gens purs.
Pnei Moshe non traduit
ששה בפר. בשני וידויין על הפר ושלשה פעמים בוידוי שעיר המשתלח ואחד בגורלות כשאומר לה' חטאת:
הקרובים. אצלו ועומדים סמוך לו לא היו זזים משם. אע''פ ששמעו שם המפורש בניקודו לא היו זזים משם עד שנתעלם מהן ניקודו וכונתו דכתיב זה שמי לעלם:
עומד הייתי וכו'. בשעת נשיאת הכפים במקדש:
שְׁמוּאֵל הֲוָה עֲבַר. שְׁמַע פַּרְסָייָא מְקַלֵּל לִבְרֵיהּ בֵּיהּ וָמִית. אֲמַר. אֲזַל גַּבְרְא וּמָאן דִּשְׁמַע שְׁמַע. רִבִּי אִינְייָנִי בֵּן סוֹסַיי סְלַק גַּבֵּי רִבִּי חֲנִינָה לְצִיפּוֹרִין. אֲמַר. אִיתָא וַאֲנָא מְסַר יָתֵיהּ לָךְ. עֲאַל לֵיהּ בְּרֵיהּ תְּחוֹתִי עַרְסָא. עֲטַשׁ וּשְׁמַע קָלֵיהּ. אֲמַר. מָה אַתּוֹן נְהִיגִין גַּבֵּיכוֹן בִּדְמִיוּ. אֲזֵל. לָא לָךְ וְלָא לֵיהּ. חַד אַסִּי בְצִיפּוֹרִין אֲמַר לְרִבִּי פִינְחָס בַּר חָמָא. אִיתָא וַאֲנָא מְסַר לֵי לָךְ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא יְכִיל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דַּאֲנָא אֲכִל מַעֲשֵׂר. וּמָאן דִּרְגִיל לֵיהּ לָאֵ יְכִל מֵיכוּל מִבַּר נַשׁ כְּלוּם.
Traduction
Samuel, en passant, entendit un père maudire, par ce nom, son fils qui en mourut, et il s’écria: cet homme a commis 2 choses graves du même coup (la mort de son fils) et une transmission indue du nom sacré à un passant qui l’entendit. R. Inioné b. Soussié se rendit auprès de R. Hanina à Sephoris et lui dit: viens et je te livrerai le nom ineffable. Sur ce, le fils de R. Hanina alla se cacher sous le lit de son père pour écouter; mais, en éternuant, il révéla sa présence. Quoi, s’écria le premier, est-ce votre habitude d’agir ainsi avec ruse? Va donc, je ne te révélerai rien, ni à toi, ni à d’autres. Un médecin se trouvant à Sephoris offrit de révéler le nom ineffable à R. Pinhas b. Hama, qui refusa; -Et pourquoi demanda le premier? -C’est que je mange de la dîme qui m’est donnée de côté et d’autre; et si j’étais initié à la connaissance du nom divin, je ne pourrais plus rien manger de ce qui provient des hommes (116)V. Décisions de R. Mo•se Riqan‰ti, n¡ 66Ê; Casuistique de R. David b. Zimra, IIe partie n¡ 714..
Pnei Moshe non traduit
שמע פרסייא. איש אחד פרסי קילל בשם המפורש לבנו ומת מיד אמר הנה הלך זה ומאן דשמע מההזכרה שמע ואין לנו לחזור ולהזכיר זה:
איתא. בא ואני אמסור לך שם המפורש ונכנס בנו תחת המטה לשמוע ונתעטש ונשמע קולו ואמר ר' איני וכי מה המנהג הזה שאתם נוהגים ברמאות והלך לו ואמר לא לך ולא ליה אמסור:
חד אסי. רופא אחד בצפורי:
דאנא אכיל מעשר. נהנה משל אחרים ומאן דרגיל ביה בשם המפורש לא יכול להנות משום אדם כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source