Vayedaber

יְכוֹלִין הֵם שְׁלֹשָׁה לְהַעֲלוֹתוֹ. וְלָמָּה אַיִל קָרֵב בְּאַחַד עָשָׂר. אֶלָּא כְדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמָפֵּי.

Pnei Moshe (non traduit)

יכולין הם שלשה וכו'. על איל קרב בי''א דקתני במתני' קאי שבודאי יכולין הם שלשה כהנים להעלותו ולמה איל קרב באחד עשר אלא כדי לעשות פומפי ופרסום לדבר וכן רבנן דקסרין אמרין גבי פר מפני מה פר וכו' וכי לא היו יכולין פחות מכ''ד להעלותו אלא כדי וכו' על שם וכו' כדפרישית במתני':

וַהֲלֹא בְּבֶן בָּקָר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. נֶאֱמַר כָּאן עֲרִיכָה. 13b וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אוֹתָם. מָה עֲרִיכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף עֲרִיכָה שֶׁנֶּאֶמְרָה כָאן בְּתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֵינוֹ צָרִיךְ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְעָֽרְכ֥וּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן שְׁמַיִם. וְאַתְּ דְּרַשׁ. וְעָֽרְכ֗וּ שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים שְׁנַיִם. וְתַנֵּי כֵן. אֵין לָךְ קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁלְשַׁחַר אֶלְּא קָטוֹרֶת בִּחְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמה וכו'. מפני שבא להזכיר. זכות אבות שבחברון:

ומה תלמוד לומר בתמיד של שחר הכתוב מדבר. כלומר ומהיכן אתה למד לומר דבטלה של תמיד השחר מישתעי:

נאמר כאן עריכה ונאמר להלן. בפרשה דאבתרה ואם מן הצאן קרבנו וגו' וערך הכהן אותם על העצים וגו':

מה עריכה שנאמר להלן בתמיד וכו'. כלומר מה להלן בטלה של תמיד הכתוב מדבר דאם מן הצאן קרבנו כתיב אף עריכה שנאמר כאן דדרשת מהאי קרא ששה כהנים בטלה של תמיד השחר הכתוב מדבר:

אינו צריך. לג''ש דעריכה עריכה אלא דממילא שמעינן דהאי קרא דוערכו בתמיד השחר מדבר:

ממשמע שנאמר וכו' ואת דרש וערכו וכו'. כלומר שהרי ממשמע שנאמר כאך וערכו אין אנו יודעין שהן שנים הלכך אתה דורש לששה כהנים וערכו שנים וכו' והאי עריכה ע''כ בטלה של תמיד השחר מדבר שהוא קודם לכל וכדמסיק ותני כן אין לך קודם להקטרת האברים של תמיד השחר אלא קטרת בלבד כדשנינו לעיל בהלכה א' נמצאת אתה למד דבהאי קרא גופיה וערכו וגו' על העצים אשר על האש אשר על המזבח כתיב אינו מדבר אלא בתמיד השחר שהוא הקודם על המערכה של מזבח החיצון:

והלא בבן הבקר הכתוב מדבר. אדלעיל מהדר דילפת מקרא דוערכו שהטלה של תמיד טעון ששה כהנים והלא האי קרא בבן בקר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר וגו' והתם הוא דכתיב וערכו בני אהרן וגו':

רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי מַה פָּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמָפֵּי לַדָּבָר. עַל שֵׁם בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ וְאַתְּ דְּרַשׁ. וְעָֽרְכ֗וּ שְׁנַיִם. בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ שְׁנַיִם. הַכֹּ֣הֲנִ֔ים שְׁנַיִם. מִיכָּן לְפָרוֹ שֶׁל יָחֵיד שֶׁיְּהֵא קָרֵב בְּשִׁשָּׁה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואת דרש וערכו שנים וכו'. אהא דקתני במתני' בד''א בקרבנות צבור וכו' קאי דמפרש טעמא דמנא לן לחלק בין פר של צבור ובין פרו של יחיד משום דמה דנפקא לן לטלה של תמיד שטעון ששה הוא מחמת שאת דורש וערכו שנים וכו' כדלעיל ונהי דאמרינן דאע''ג דהאי בבן בקר כתיב אפ''ה למדין אנו לתמיד של שחר כדקאמרת מ''מ שמעינן נמי דהואיל דהאי פרשה בפר מישתעי דבא ללמד ג''כ דאיכא פר דסגי ליה בששה וכלומר דלא צריך כ''ד כהנים אלא או בפחות או ביותר ובפר של צבור אי אתה יכול לומר כן דהרי טלה של תמיד שהוא קרבן צבור שטעון ששה מכאן אנו למדין כדלעיל אלא מכאן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה וכלומר אף בששה וכדאמרן:

הדרן עלך בראשונה

משנה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ הָרוֹאֶה אוֹמֵר בּוֹרְקַי. מַתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

עד שבחברון. העומדין למטה שואלין אותו אם הגיע האור עד שבחברון והוא משיב ואומר הן וכדי להזכיר זכות אבות שבחברון הכי קאמר בגמרא:

האיר פני כל המזרח. הוא יותר משהבריק השחר וזהו זמן הכשר לשחיטה:

הרואה אומר ברקאי. האיר והבריק השחר:

צאו וראו. על מקום גבוה שהיה שם אם הגיע זמן השחיטה שהיא פסולה בלילה שנאמר ביום זבחכם:

מתני' אמר להן הממונה. שהיה בבית אב:

הלכה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה כול'. מָהוּ בּוֹרְקִי. בַּרֶקֶת. תַּמָּן אָֽמְרִין. בְּרוֹק בּוֹרְקָה. אַנְהר מַנְהָרָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן. בבבל אמרין שכך הוא אומר ברוק בורקה שהבריק והאיר מה שמאיר וכדמסיים אנהר מנהרא:

גמ' מהו בורקי. מלשון ברקת הוא:

וְעֵד אֶחָד נָאֱמָן. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁאֵין אַתְּ יְכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו. וְחָשׁ לוֹמַר. עַד דּוּ עֲלִיל וּנְפַק הִיא מַנָהָרָה. חֲכִימָא הִיא מִילְּתָא. אָמַר עֵד אֶחָד. נוֹלַד אִישׁ פְּלוֹנִי בַשַּׁבָּת. מַלִּין אוֹתוֹ עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹתָאֵי שַׁבָּת. מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. רִבִּי אִימִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם מְלַוִּיתָא. רִבִּי מַתַּנְיָה מְטַלְטֵל עַל פּוּם אִיבִירִיתָא דְזִהֲרָה. רִבִּי אִמִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם נַשְׁייָא דְאָֽמְרָן. שִׁמְשָׁא הֲווָת עַל סוּסִיתָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' אימי מל ע''פ נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתא. כך הוא בר''ה וכצ''ל. סוסיתא שם מקום היא והיה ר' אימי סומך למול בשבת על פי נשים שאמרו כשנולד זה עדיין היה נראה השמש על העיר ועדיין יום שבת היה:

מטלטל על איבריתיה דזהרא. היה מתיר לטלטל אותו על שנראה שאבריו הן נצהרין ונכרין וסמך על זה לענין טלטול שאינו נפל:

ר' אמי מטלטל על פומיה דמלויתה. כך היא ברפ''ב דר''ה. כלומר שהיה מתיר לטלטל אותו בשבת על פומה של האשה שאמרה שנתמלא וכלו לו חדשיו. א''נ על פומה דמלוידתה גרסי' על פי המילדת שאומרת כן:

אמר עד אחד וכו'. למילתיה הוא מסיק דבכה''ג עד אחד נאמן שהרי אם אמר עד א' נולד איש פלוני בשבת מלין אותו בשבת על פיו וכן האומר שכבר חשכה מוצאי שבת מטלטלין (על ידי) אותו על פיו משום דמילתא דעבידא לגלויי היא. א''נ כשאחד אמר כשנולד זה שכבר חשכה מוצאי שבת מותר לטלטל אותו על פיו ומפני שאם לא נודע שכלו לו חדשיו אין מטלטלין אותו בשבת שמא נפל הוא וסומכין על אחד שאמר שכבר חשכה מוצאי שבת:

וחש לומר וכו'. ואכתי ניחוש לומר שמא עד שהוא נכנס ויוצא מנהיר הוא ובשעה שאמר עדיין לא הגיע הזמן ומשני חכימא היא מילתא ניכר הדבר אם בשעה שאמר ברקאי כבר היה הזמן או לא:

ומשני שנייא היא הכא. וכי הדבר היא שאין את יכול לעמוד עליו בתמיה ובמילתא דעבידא לגלויי מהימן:

ועד אחד נאמן. בתמיה:

וְלָמָּה עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן [וְהוּא] אוֹמֵר הֵין׃ בָּא לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמה וכו'. מפני שבא להזכיר. זכות אבות שבחברון:

ומה תלמוד לומר בתמיד של שחר הכתוב מדבר. כלומר ומהיכן אתה למד לומר דבטלה של תמיד השחר מישתעי:

נאמר כאן עריכה ונאמר להלן. בפרשה דאבתרה ואם מן הצאן קרבנו וגו' וערך הכהן אותם על העצים וגו':

אינו צריך. לג''ש דעריכה עריכה אלא דממילא שמעינן דהאי קרא דוערכו בתמיד השחר מדבר:

תַּנֵּי. יָשֵׁן טָעוּן טְבִילָה. נִתְנַמְנֵם טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִים. וְיָשֵׁן טָעוּן טְבִילָה. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה אֶלָּא לָמַלְכֵי בֵית דָּוִד בְִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַן לָמַלְכֵי בֵית דָּוִד לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ עַצְמוֹ לַכּוֹתֶל וְיָשֵׁן לוֹ. וְהָא כְתִיב וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד וַיֵּשֶׁ֭ב לִפְנֵי֣ יְי. אָמַר רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי. יִישֶׁב עַצְמוֹ בִתְפִילָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני ישן. בעזרה טעון טבילה משום היסח הדעת:

וישן טעון טבילה בתמיה והיכי משכחת לה שישן בעזרה:

לא כן תני ר''ח וכו'. בסוף פ''ה דפסחים ובפ''ז דסוטה דאין ישיבה בעזרה ומכ''ש שכיבה:

תיפתר שסמך עצמו לכותל ויישן לו. ומכיון שהסיח דעתו אפי' בשינה כזו טעון הוא טבילה:

והא כתיב וכו'. וקשיא לר''ל דקאמר אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה:

יישב עצמו בתפלה. לא ישב ממש אלא שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה':

תַּנֵּי. כֹּהֵן שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם חֲבֵירוֹ. אִם לְהַפְלִיג טָעוּן טְבִילָה. אִם לְשָׁעָה טָעוּן קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. וּסְ[מִ]יכָה לֹא שָׁעָה קַלָּה הִיא. שַׁנְייָא הִיא סְ[מִ]יכָה . שֶׁעָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהֶפְלֵג.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא פ''ק:

כהן וכו' להפליג. איזה זמן טעון טבילה אם לשעה קלה וחוזר מיד טעון קידוש:

ופריך וסמיכה. כמו מסיכה לא שעה קלה היא ואפ''ה קתני המסיך את רגליו טעון טבילה:

שנייא היא מסיכה שעשו אותה כהפליג. הואיל וצריכה נקיות ולשעה קלה דקאמר היינו לדיבור בעלמא:

[דִּלֹמָא. רִבִּי חִייָא רוֹבָא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווּ מְהַלְּכִין בְּהָדָא בִקְעַת אַרְבֵּל בַּקְּרִיצְתָּה רָאוּ אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רִבִּי חִייָא רוֹבָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. בִּרְבִּי. כָּךְ הִיא גְאולָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בַּתְּחִילָּה קִימְעָא קִימְעָא. כָּל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא הוֹלֶכֶת וּמֵאִיר. מַאי טַעֲמָא. כִּי יוֹשֵׁב בַּח֔שֶׁךְ יְי א֥וֹר לִֽי׃ כַּךְ בַּתְּחִילָּה וּמָרְדֳּכַי֖ יוֹשֵׁב בְּשַֽׁעַר הַמֶּֽלֶךְ. וְאָחַר כָּךְ וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַי֖ אֶל שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ. וְאָחַר כָּךְ וַיִּקַּ֤ח הָמָן֨ אֶת הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת הַסּ֔וּס. וְאָחַר כָּךְ וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י חַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙. וְאָחַר כָּךְ לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הָדָא אַיַּלְתָּא דְשַׁחֲרָא. מָאן דְּאָמַר. כּוֹכַבְתָּא הִיא. טָעֵי. זִמְנִין דְּהִיא מְקַדְמָה וְזִמְנִין דְּהִיא מְאַחֲרָה. מַאי כְדוֹן. כְּמִין תְּרֵין דֻּקַרְנִין דִּנְהוֹר דְּסָֽלְקִין מִן מַדִּינְחָא וּמְנָהֲרִין.

אָמַר רִבִּי חֲנִינָה.מֵאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרַח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִיל. וּמִשֶּׁיָּאִיר הַמִּזְרַח עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִיל. וּמְנַיִין שֶׁמֵּאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרַח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִילִין. [שֶׁנֶּאֱמַר[וּכְמוֹ֨ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר. מִן סְדוֹם לְזוֹעַר אַרְבָּעָה מִילִין. יְתֵיר הֲווֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. הַמַלְאָךְ הָיָה מְקַדֵּד לִפְנֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמְנַיִין מִשֶּׁיָּאִיר הַמִּזְרַח עַד הֵנַץ הַחַמָּה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִיל. כְּמוֹ וּכְמוֹ֙. מִילָּה דַמְיָא לַחֲבֵירָתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ר חנינא מאילת השחר וכו'. כל הסוגיא עד אורה ושמחה גרסי' לה לעיל בפ''ק דברכות והגי' שמה עקרית ובארתיה וע''ש:

הלכה: מְאוֹר הַלְּבָנָה מְתַמֵּר וְעוֹלֶה. מְאוֹר הַחַמָּה פוֹסֶה עַל פְּנֵי כָל הַמִּזְרַח. עַד כְּדוֹן דַּהֲוָה סוֹפֵיהּ דְּיַרְחָא. הֲוָה רֵישֵׁיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוה רישיה. כלומר ועוד מעשה כזה אירע ג''כ ביה''כ שהיא כמו ברישא דירחא ולא מחמת מאור הלבנה היא שטעו אלא שדימו שהאיר המזרח ושחטו וכו' כדפרישית במתני':

עד כדון דהוה סופיה דירחא. משום דקשיא ליה מאור הלבנה ביה''כ מי איכא והיאך באו לטעות מחמת מאור הלבנה והלכך מפרש דלאו חדא מעשה היא דהוה אלא שנים היו ועד כאן קאמר על מעשה דהוה סופיה דירחא וטעו מחמת מאור הלבנה:

גמ' מאור הלבנה מתמר ועולה וכו'. כלומר ודאי שיש סימן הניכר בין תימור הלבנה שמתמר ועולה כמקל ובין תימור מאור החמה שפוסה. ומתרחב לכאן ולכאן ועל כל פני המזרח אלא שטעות היה שם ולא דקדקו אם מאור הלבנה היא וסברו שהאיר המזרח:

משנה: 14a וְלָמָה הוּצְרְכוּ לְכָךְ שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרָח וְשָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂיפָה וְהוֹרִידוּ הַכֹּהֵן לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ כָּל הַמֵּסִיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה. וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלָיִם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כל המיסך רגליו. כינוי לנקבים גדולים ולשון מיסך כמו אילן המיסך על הארץ לפי שכורע על ברכיו ומסיך גופו את רגליו וכן בשאול כתיב ושם מערה ויבא שאול להסיך את רגליו:

שפעם אחת עלה מאור הלבנה וכו'. לפי נסחת המתני' דהכא דגריס והורידו הכהן לבית הטבילה הכי פירושא שפעם אחת עלה מאור הלבנה זה היה בסוף החדש משאר חדשי השנה וטעו בכך ועוד אירע טעות ג''כ בליל יה''כ אחת שדימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה לפי שנפסל והורידו הכהן הגדול לבית הטבילה לטבול טבילה אחרת שטבילה הראשונה לא כלום היא מחמת שנשחט התמיד בלילה והטבילוהו עוד הפעם ואח''כ שחט את התמיד. ולפי נסחת המשנה שבבבלי הורידו כ''ג לבית הטבילה מילתא באנפי נפשה היא וה''ק וביה''כ כי אמר ברק ברקאי הורידו כ''ג לבית הטבילה:

מתני' ולמה הוצרכו לכך. לעלות על הגג ולראות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source