Ta'anith
Daf 2b
אֵיכָן הוּא חוֹזֵר. 2b ייָבֹא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לָעֲבוֹדָה. וָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה. וְאִם לָאו חוֹזֵר לְשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
Traduction
A quel endroit faut-il alors reprendre? De même que R. Simon, au nom de R. Yohanan, dit au sujet de la néoménie: si après avoir oublié la mention de cette solennité, on s’est déjà reculé (comme signe de retraite finale), il faut reprendre au commencement, et, si l’on n’a pas fini, il suffit de recommencer à la section consacrée au culte (pour y intercaler le paragraphe de la néoménie); de même, pour notre sujet de la pluie, si l’on s’est déjà retiré, il faut recommencer tout; sinon, il suffit de reprendre la seizième section (où on peut s’intercaler la demande des pluies).
בְּנֵי נְווֶה צָֽרְכוּן לְמֵיעֲבַד תַּעֲנִי בָּתָר פִּסְחָא. אֲתוֹן וּשְׁאָלוֹן לְרִבִּי. אֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לֹא אָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַית הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וַאֲמַר לוֹן רִבִּי. לְכוּ וַעֲשׂוּ. וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מִטְּבִיעָהּ שֶׁלְתְּפִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. בְּשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף. עַד כְּדוֹן צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ. יָחִיד שֶׁאֵין לוֹ שֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יָחִיד תוֹבֵעַ צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וְאֵילּוּ צְרָכָיו הֵן.
Traduction
A Ninive (375)B., Taanit f. 14a. Ce n'est pas la capitale de l'Assyrie, observe Frankel mais Nave, une ville transjordanienne., on dut établir une fois un jour de jeûne spécial à la suite de Pâques (à cause du manque de la pluie, qui allait produire une famine). On alla consulter Rabbi (pour savoir à quel endroit de l’amida, il fallait intercaler cette invocation à Dieu, faite en été). Il leur répondit: Faites comme vous voudrez, pourvu que vous ne changiez pas la formule de la prière. A quel endroit cependant faut-il intercaler ce vœu? R. Jérémie était d’avis qu’il faut le dire dans la seizième bénédiction, ou invocation générale, R. Yossé leur rappela l’avis de R. Zeira, au nom de R. Houna: Si l’on n’a pas fait, dit-il, la demande des pluies dans la bénédiction des saisons, ou si on ne les a pas mentionnées dans la seconde, on les mentionne dans la seizième bénédiction. Comment donc à ce propos Rabbi dirait-il: ''Allez et priez, pourvu que vous ne changiez rien à la formule de la prière'' (c’est-à-dire: comme nous sommes en été, après Pâques, vous ne devez pas solliciter la pluie dans la bénédiction des saisons: or, comme il n’en faut pas parler dans cette bénédiction, il ne faudrait pas non plus, en ce cas spécial de jeûne, les mentionner dans la seizième). Mais alors où faut-il en parler, si on ne peut l’y intercaler, selon cette interprétation de R. Yossé? Dans les six bénédictions supplémentaires qu’on ajoute, le jour de jeûne, à la prière amida. Cette indication est suffisante pour ceux qui prient en assemblée publique, où l’on récite les six suppléments; mais comment fait le particulier qui ne dit pas ces additions? R. Hanina répond que R. Zeïra a dit, au nom de R. Houna: Le particulier exprime ses désirs dans l’invocation générale (16è), et le vœu de la pluie est aussi un désir.
Pnei Moshe non traduit
בנינוה היו צריכין למיעבד תענית על הגשמים והיה הזמן אחר הפסח ובאו ושאלו לרבי היאך יתנהגו ואמר להן לכו ועשו התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה:
היכן הוא אומרה. ובאיזה מקום יקבע השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפלה דהואיל והזמן אינו לשאלת גשמים עכשיו אלא שהם צריכין לכך הלכך הוו להו כיחיד:
א''ל ר' יוסי לא כן וכו'. כלומר שהקשה לו וכי לא כן אמר ר''ז וכו' לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומן מהני הוא שיחזור ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחלה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמר שלכתחלה יאמרו בשומע תפלה:
על דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה. דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא יאמרו בשומע תפלה היכן יאמרו:
בשש שהוא מוסיף. באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות יכללו שם גם לשאלת גשמים:
עד כדון צבור שיש לו שש. עד כאן בצבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפ''ע בזמן התעניות לא תקנו לו שש ברכות אלו היכן הוא אומרה באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חיננא לא כן אמר ר''ז וכו' בפ''ד דברכות בהל' ד' יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו נמי צרכיו הם ואפי' לר' יוסי שהקשה לר' ירמיה על שאמר יאמרו בשומע תפלה היינו לצבור דוקא הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה:
תַּנֵּי. נִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הִזְכִּיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שְׁלשִׁים יוֹם חֲזָקָה מַה שֶׁהוּא לָמוּד (יַזְכִּיר) [הִזְכִּיר]. מִיכָּן וָהֵילַךְ מַה שֶׁצּוֹרֶךְ יַזְכִּיר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיּוֹת מַזְכִּיר בַּשַּׁחֲרִית וְאֵינוֹ מַזְכִּיר בְּמוּסָף. מִנְחָה בְשַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְמוּסָף. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בַּגּוֹלָה לָא נָהֲגוּ כֵן אֶלָּא עַד שִׁשִּׁים יוֹם בִּתְקוּפָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כַחֲנַנָיָה בֶּן אֲחֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְתַנֵּי כֵן. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן הַכֹּל לְפִי הַמְּאוֹרָע. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּגֶשֶׁם. אֲבָל בְּטָל אִם רָצָה לְהַזְכִּיר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה מַזְכִּיר.
Traduction
Après avoir terminé la prière, si l’on ne se souvient plus d’avoir intercalé cette mention, ou non, il est à présumer, dit R. Yohanan, qu’aux 30 premiers jours d’une période, on aura suivi la formule habituelle antérieure à ce temps; au bout d’un mois, la présomption est que le fidèle aura demandé ce qui convient à la saison. R. Aba, dit au nom de R. Houna: aux doubles jours de fête observés pendant la captivité, en raison des doutes du comput (et où l’on ignore si c’est déjà le vrai jour, ou non), on mentionnera, par exemple, encore la rosée dans la prière du matin du 1er jour de Pâques, mais on l’omettra dans le Moussaf; dans celle de Minha (vêpres), on reprendra la formule du matin, et enfin on agira comme pour le moussaf. R. Hanania, neveu de R. Josué, dit: au milieu de la captivité, pour solliciter la pluie dans l’Amidâ (9e section), on n’agissait pas de même; on attendait le 60e jour après l’équinoxe de Tishri. Samuel dit que cet avis de Hanania sert de règle. On a en effet enseigné: c’est vrai seulement en Palestine; mais au dehors on se dirige, pour intercaler cette mention, d’après le temps et les circonstances. En outre, la limite est assignée seulement pour la pluie, non pour la rosée, que l’on peut solliciter n’importe quel jour de l’année.
Pnei Moshe non traduit
תני. בברייתא:
נתפלל בימות החמה או בימות הגשמים ואינו יודע מה הזכיר אם הזכיר גשם או לא:
כל שלשים יום. הראשונים חזקה מה שהוא למוד ורגיל הזכיר וא''כ בימות החמה צריך הוא לחזור ולא יזכיר גשם וכן בימות הגשמי' במקום שאין מזכירין טל בימות החמה א''כ חזקה שלא הזכיר כלל לא טל ולא גשם וצריך לחזור ולהזכיר גשם:
מכאן ואילך. לאחר שלשים יום חזקה מה שצורך לפי הזמן הוא הזכיר וא''צ לחזור:
שני ימים של גליות. דספק הוא אם היום שמיני הוא וצריך להזכיר גשם או שמא שביעי הוא או יו''ט הראשון של פסח ספק אם היום יו''ט וצריך להפסיק ושלא להזכיר:
מזכיר שחרית. בשחרית אינו מזכיר טל אלא מזכיר גשם ואינו מזכיר במוסף גשם דשמא יו''ט הוא וכן בשמיני של חג מזכיר הוא גשם דשמא י''ט הוא וצריך להתחיל להזכיר גשם:
מנחה בשחרית וערבית במוסף. כלומר ובמנחה הוא חוזר ונוהג כמו בשחרית וביו''ט הראשון של פסח אינו מזכיר טל אלא גשם ובשמיני של חג אינו מזכיר גשם כמו בשחרית וערבית:
לערב יו''ט הראשון הוא נוהג כמו במוסף בין בפסח ובין בשמיני של חג דממ''נ הוא:
בגולה לא נהגו כן. לענין השאלה כדתנן במתני' וכן לענין הזכרה. למ''ד לקמן בהלכה ב' מקום שמזכירין שואלין. אלא עד ששים יום בתקופה של תשרי מתחילין לשאול:
ותני כן. בברייתא. וכצ''ל בד''א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ הכל לפי הזמן הכל לכי המאורע ובספרי הדפוס נתחלף בטעות:
הדא דאת אמר בגשם. צריך ליזהר שלא יזכיר שלא בעונתו לפי שהוא סימן קללה אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר לפי שהוא לעולם סימן ברכה. אמר ר' יהושע וכו' בעונתו. לפי שבעונתן הן חביבין וכמו בתחיית המתים מזכירין כל ימות השנה ואינה אלא בעונתה כך מזכירין גשמים אף בכל השנה לר''א ואינן אלא בעונתן:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים סִימַן בְּרָכָה בֶּחָג לָמָה הוּא מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אַף הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. בְּעוֹנָתָן הֵן חָבִיבִין כִּתְחִיַית הַמֵּתִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וּתְמִיהַּ אָנָא. הֵיךְ רַבָּנִן מְדַמֵּיי יְרִידַת גְּשָׁמִים לִתְחִיַית הַמֵּתִים. וְלֹא דַמְייָא. בָּעֵי בָּר נַשָּׁא יִיחוֹן מֵיתַייָא כְּל אֵימַת. לָא בָעֵי בָּר נַשָּׁא יֵיחוֹת מִיטְרָא כָּל אֵימַת.
Traduction
Selon R. Josué est-il dit, puisque la pluie n’est pas agréable à ce moment, il n’y a pas lieu d’en parler. Il s’agit seulement, dit R. Eliézer, de constater l’attribut divin de faire tomber la pluie en son temps. '' Au moment opportun, elle procure autant de joie que la résurrection des morts (que l’on mentionne chaque jour). Je m’étonne, dit R. Yossé, de ce qu’un tel rabbin (R. Eliézer) établisse ce parallèle mal fondé; car en tout temps l’homme aimerait à voir revivre ses morts, tandis qu’il ne lui est pas agréable en tout temps de voir tomber la pluie.
Pnei Moshe non traduit
ותמיה אני היך רבנן מדמיי וכו'. והיא ר''א:
דלא דמייא דבעי בר נש ייחון מיתייא כל אימת וכולי יומא זמניה הוא אבל לא בעיא בר נש ייחות מיטרא כל אימת. שהרי משיצא ניסן סי' קללה הוא כדתנן סוף פרקין:
Ta'anith
Daf 3a
אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר׃ מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ 3a דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְאִיתְפַּלְּגוֹן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִים לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר. בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֨חַת֙ תִּווָשֵׁעוּן. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְכִי אִם יַעַמְדּוּ יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲשׂוּ תָשׁוּבָה אֵינָן נִגְאָלִין לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶן מֶלֶךְ קָשֶׁה כְהָמָן וּמִיַּד הֵן עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהֵן נִגְאָלִין. מַה טַעַם. וְעֵֽת צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּנָּ֭ה יִווָשֵׁעַ׃ אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא כָתוּב חִנָּם֖ נִמְכַּרְתֶּ֑ם וְלֹ֥א בְכֶסֶ֭ף תִּגָּאֵֽלוּ׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. תְּשׁוּבָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. צְֽרוֹר הַ֭כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ וגו'. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא כָתוּב אֲנִ֥י יי בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃ מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר. תְּשׁוּבָה. כְּמַה דַתְּ אֲמַר. וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יי אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵל֭ מֵֽעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם לְ֠יִרְאָ֠ה וגו'. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם זְכִיתֶם. אֲחִישֶֽׁנָּה. וְאִם לָאו. בְּעִתָּ֥הּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַיָּ֙רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָֽעוֹלָם֑ כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד עַם קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל אֵֽלֶּה׃ אִיסְתַּלֵּק רִבִּי לִיעֶזֶר.
Traduction
– ''S’il s’agissait d’opportunité, dit R. Josué, on pourrait toujours faire cette mention. '' Est-ce que R. Eliezer aussi bien que R. Josué ne se contredisent pas? Si, d’après R. Eliézer, c’est une constatation qui peut avoir lieu de tout temps, comment se fait-il qu’à chaque jour on dise la formule ''il délivre Israël?'' Or, il y a une discussion à ce sujet (2)B., Sanhedrin 90b.: @ Selon lui (R. Eliézer), si Israël ne se repent pas, il ne sera jamais racheté, comme il est dit (Is 30, 15): par le repentir et la soumission vous serez secourus (cela dépend donc des Israélites seuls). Quoi, dit R. Josué, si Israël ne faisait jamais pénitence, Dieu ne les délivrerait-il pas? Certes, il aura pitié d’eux, cet acte de délivrance étant un de ses attributs, comme l’est la chute de la pluie (Il n’y avait donc pas lieu de répliquer qu’ainsi la mention pourrait toujours avoir lieu (3)Quant ˆ la contradiction signalŽe, elle n'est pas rŽsolue., puisqu’il s’agit d’un attribut divin). Si Israël ne se repent pas, dit R. Eliézer, Dieu lui suscitera un souverain aussi cruel que Haman; dès lors, il se repentira et sera délivré, selon ces mots (Jr 30, 7): c’est le moment de l’oppression pour Jacob, et d’elle il sera sauvé. A quoi R. Jossué répliqua ces mots (Is 52, 3): c’est gratuitement que vous avez été vendus, et ce n’est pas à prix d’argent que vous serez rachetés (ce qui semble exclure tout rachat, même par les bonnes œuvres). Selon R. Eliézer, ce verset admet toutefois l’effet de la pénitence, comme il est dit (Pr 7, 23): il prit en main le sac d’argent (allusion notoire aux justes). Mais, lui dit R. Josué, n’est-il pas écrit (Is 60, 22): Moi l’Éternel je hâterai ces choses en leur temps? (N’en résulte-t-il pas que la Providence agit sans tenir compte des actes humains?) Cela n’exclut pas le repentir, observa R. Eliézer, comme il est dit (Dt 10, 12): Maintenant Israël, que te demande l’Éternel ton Dieu? De le craindre, etc. R. Aha au nom de R. Josué b. Levi explique le verset précité (d’Isaïe): si vous en êtes dignes, je les hâterai; sinon, elles arriveront en leur temps. Dès que R. Josué eut invoqué ce verset (Dn 12, 7): il leva la droite et la gauche vers le ciel, et il jura par celui qui vit éternellement que ce sera dans un temps, des temps et la moitié des temps, et que toutes ces choses finiront quand la force du peuple saint sera entièrement brisée, R. Eliézer se retira (convaincu que c’est là la fin, et il n’eut plus rien à dire).
Pnei Moshe non traduit
אמרו לו א''כ לעולם יהא מזכיר. ופריך הש''ס מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר וכו' דאיתפלגון וכו'. וה''פ דהרי לר''א דקאמר מזכירין הגשמים לעולם וטעמיה דאבעונתן קאי והוא כמספר שבחו של המקום ב''ה שמוריד הגשם בעונתו א''כ קשיא לסברא דידיה אמאי אנחנו מזכירין גאולה כל יום ואומרים גואל ישראל הא איהו הוא דקאמר שהגאולה היא תלויה בישראל לבדם ואם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם והשתא לדידי' לא שייך לומר גבי גאולה כמו בגבורת גשמים שמספר בשבחו של מקום הוא שהרי הדבר בישראל עצמם הוא תלוי וקשיא דר''א אדר''א וכן קשיא לר' יהושע דקאמר כמתמיה וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם חלילה אלא סוף סוף הקב''ה ירחם עלינו ויגאל אותנו וא''כ קשיא לסברא דידיה אמאי מהדר לר''א א''כ לעולם יהא מזכיר יזכיר ויזכיר דהא עכ''פ בעונתו מוריד הגשם הוא ושייך שפיר שמספר בשבחו של מקום הוא כמו בברכת הגאולה לדידיה. ולא משני מידי להאי רומיא דדידהו אדידהו:
ולא בכסף תגאלו. דמשמע לא במעשים טובים ולא בתשובה:
מה עביד ליה ר''א. להאי קרא וקאמר תשובה וכלומר דר''א מפרש ולא בכסף אמעשים טובים בלחוד הוא דקאמר אבל תשובה עכ''פ צריך:
כמה דאת אמר צרור הכסף וגו'. ואצדיקים קאי שיש בהן מעשים טובים:
מה עביד לה ר''א. ומשני דנמי תשובה מיהת צריכה ובעתה פירושה בתשובה כמה דאת אמר ועתה ישראל וגו' ויראה היא התשובה:
כיון שא''ל ר' יהושע. לר''א המקרא הזה של דניאל וירם ימינו ושמאלו וגו' דאלמא יש קץ בדבר איסתלק ר''א ושתק:
מִתּוֹךְ חֲמִשָּׁה דְבָרִים נִגְאָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. [מִתּוֹךְ הַקֵּץ.] מִתּוֹךְ צָרָה. מִתּוֹךְ צְווָחָה. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. מִתּוֹךְ הַקֵּץ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָֽנְח֧וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֛ל מִן הָֽעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ מִתּוֹךְ צָרָה. וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת נַֽאֲקָתָ֑ם מִתּוֹךְ צְווָחָה. וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת בְּרִית֔וֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַיַּרְ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיֵּדַ֖ע אֱלֹהִֽים מִתּוֹךְ הַקֵּץ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּצַּ֣ר לְךָ֔ מִתּוֹךְ צָרָה. וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִתּוֹךְ רַחֲמִים. לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִתּוֹךְ צָרָה. בְּ֝שָׁמְע֗וֹ אֶת רִנָּתָֽם מִתּוֹךְ צְווָחָה. וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת. וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָֽדָֽיו מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה. וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַֽחֲמִ֑ים מִתּוֹךְ רַחֲמִים.
Traduction
Par suite de 5 causes, Israël a été délivré de l’esclavage d’Égypte (4)Rabba ˆ (Dt ch. 2Ê; Midr. ˆ (Ps 103.: par la fin, par l’oppression, par ses plaintes, par le mérite des patriarches, par la pénitence. —A cause de la fin, selon ces mots (Ex 2, 23): Longtemps après, le roi d’Éqypte mourut; preuve que sa fin était venue, et les enfants d’Israël gémissaient sous la servitude, et poussaient des cris, —à cause de l’oppression; puis il est dit (ib. 24): Dieu entendit leurs gémissements, à cause de ses plaintes. Il se souvint de son alliance (ib.), —à cause du mérite des patriarches; —puis (ib. 25): Dieu regarda les enfants d’Israël, par suite de leur pénitence, et il en eut compassion. En raison de la fin, la délivrance future aura lieu aussi, selon ces mots (Dt 4, 30): Au sein de ta détresse, à cause de l’oppression; et toutes ces choses t’arriveront, dans la suite des temps, et tu retourneras à l’Éternel, en faisant pénitence. Car l’Éternel ton Dieu est un Dieu de miséricorde, si l’on invoque cette qualité; il ne t’abandonnera pas, ne te détruira pas; il n’oubliera pas l’alliance de tes pères, par égard pour leur mérite. De même, il est dit (Ps 106, 44): Il vit leur détresse, à cause de leur oppression; lorsqu’il entendit leurs supplications, à cause de leurs cris; il se souvint en leur faveur de son alliance (ib. 45), à cause du mérite des patriarches; il eut pitié selon sa grande bonté, en raison de leur repentir; il excita pour eux la compassion, eu égard à sa pitié.
Pnei Moshe non traduit
מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים וכו'. כדדריש מקראי מתוך הקץ. שבא הדא דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וגו' שבא הקץ:
ויזעקו. זהו מתוך צרה:
כדכתיב וישמע אלהים את נאקתם זהו מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו וגו' זהו מתוך זכות אבות וכו' וירא אלהים את בני ישראל זהו מתוך תשבה שראה תשובתם וידע אלהים:
מתוך הקץ וכו'. כלומר וכן לעתיד עתידים לגאול מתוך חמשה דברים הללו כדדריש ואזיל מקראי:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה אִיחְטָא בְלִישְׁנֵיהּ. אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן וְשַׁלְחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי חֲנִינָה. אֲמַר לֵיהּ. אֵיזִיל תָּהִי בָךְ וְלָעִי בָאוֹרַיתָא. דִּכְתִיב מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים.
Traduction
Un homme ayant péché de la langue (calomnié) vint trouver R. Yohanan pour se repentir, celui-ci l’envoya à R. Hanina qui lui dit: Aie regret et désormais étudie la loi, dont il est dit (Pr 15, 4): Elle guérit la langue; c’est un arbre de vie.
Pnei Moshe non traduit
הוה איחטא בלישניה. שהיה רגיל לספר לשון הרע ובא לגבי ר' יוחנן להגיד לו תקנתו ולסדרו תשובה:
איזיל תהי בך. תתחרט על מעשיך שעשית ולהבא לך ולעי באורייתא ותנצל מלה''ר דכתיב מרפא לשון עץ חיים היא התורה:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. בְּסִפְרוֹ שֶׁלְרִבִּי מֵאִיר מָֽצְאוּ כָתוּב מַשָּׂא֭ דּוּמָ֑ה. מַשָּׂא֭ דּוֹמִי. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵלַי קוֹרֵא מִפְּנֵי שֵׁעִיר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֵלִי מֵאֵיכָן נִזְדַּווֵג לִי. מִשֵּׁעִיר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם. אֵיכָן הוּא אֱלֹהֶיךָ. אֱמוֹר לוֹ. בְּכַרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמֵי. מַה טַעֲמָא. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר.
Traduction
R. Hanina, fils de R. Abahou, dit avoir lu dans le livre de R. Meir l’explication de ce verset (Is 21, 11): Oracle contre Douma, oracle sur Douma (5)L'exŽgte, pour sa thse, lit ce second motÊ: Roma (=Seir), par permutation aisŽe de [144] et [144]. V. Rabba ˆ (Gn (ch 1, 9), 20.; on me crie de Séir, c'est-à-dire selon R. Yohanan, on m’appelle à cause de Séir; selon R. Simon b. Lakish, ''à moi il s’est joint venant de Séir'' (ou Rome). Or, R. Josué b. Levi dit: si quelqu’un demande à Israël captif où est son Dieu, celui-ci répondra que Dieu est dans la plus grande ville d’Edom, selon ledit verset.
Pnei Moshe non traduit
משא דומה. ומצאו כתוב משא דומי כמו רומי:
אלי קורא מפני שעיר. מפני מעשה שעיר והוא אדום שעושין לי קורא לי:
אלי מאיכן נזדווג לי. לשמוע בקולי משעיר הוא אדום והוא רומי וכדקאמר רבי יהישע בן לוי אם יאמר לך אדם היכן הוא אלהיך היום בגלות אמור לו בכרך הגדול שברומי וכו' וכלומר שבכל מקום שגלו ישראל גלתה השכינה עמהן וכדתני רבי שמעון בן יוחי וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source