Ta'anith
Daf 21a
משנה: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרִין בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ יִקָּווּ הַמַּיִם. בַּשְּׁלִישִׁי יִקָּווּ הַמַּיִם יְהִי מְאוֹרוֹת. בָּרְבִיעִי יְהִי מְאוֹרוֹת יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם. בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְתוֹצֵא הָאָרֶץ. בַּשִּׁשִּׁי וְתוֹצֵא הָאָרֶץ וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְבָל צָבָאָם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָה בִּשְׁנַיִם וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד. בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת׃ כָּל יוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ הַלֵּל אֵין בּוֹ מַעֲמָד שַׁחֲרִית. קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ נְעִילָה. וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ מִנְחָה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, כָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה קָרְבַּן מוּסָף אֵין בּוֹ מִנְחָה וְקֻרְבַּן עֵצִים אֵין בּוֹ נְעִילָה. חָזַר רַבִּי עֲקִיבָה לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְדִבְרֵי בֶן עַזַּאי׃
Traduction
Quant aux lectures bibliques à faire pendant le service officiel, le premier jour de la semaine, on lit dans la Genèse, Chapitre 1, verset 1 à 8 (Gn 1, 1-8); le deuxième jour v. 6 (repris) à 13; (Gn 1, 6-13) le troisième jour, v. 9 à 19 (Gn 1, 9-19); le 4e jour v. 14 à 24 (Gn 1, 14-24); le 5e j. v. 20 à 31 (Gn 1, 20-31); le 6e j., v. 1, 24 à 3 du ch. 2. Toute grande section (d’au moins 5 versets) sera lue à deux (sauf à reprendre au besoin pour le deuxième un verset déjà lu), et la petite section à une seule personne. Ceci a lieu pour les lectures officielles faites le matin, ou à la prière additionnelle du moussaf; pour celle de vêpres, on entre à la synagogue et l’on fait la récitation orale, comme on lit le shema’. Le vendredi après-midi, on ne va même pas à la synagogue faire cette récitation, afin de réserver cet honneur au commencement du Shabat. A chaque jour où l’on récite le Hallel (123)P. ex. ˆ Hanouca, ou la veille de P‰ques au Temple. V. (Pessahim 5, 7)., sans moussaf, on ne fera pas à la prière du matin la récitation des gens de service (ayant déjà à dire le Hallel); lorsqu’il y avait un sacrifice supplémentaire à offrir (124)P. ex. ˆ la NŽomŽnie., on ne disait rien à la clôture (étant trop occupé); lorsqu’il y avait des offrandes de bois à recevoir (autre supplément d’occupation), on ne disait rien à vêpres. Tel est l’avis de R. aqiba. R. Josué enseignait, lui dit Ben-Azaï, qu’en cas de sacrifice supplémentaire on ne disait rien à vêpres, et en cas d’offrande de bois on ne disait rien à la clôture (ordre plus rationnel). Aussi, R. aqiba, en l’entendant, adopta l’avis de Ben-Azaï.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ביום הראשון. של שבוע קורין בראשית יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל וכן כולם ובששי תוצא הארץ ויכלו לפי שאין בפ' תוצא הארץ אלא ח' פסוקים לפיכך קורין ויכלו:
פרשה גדולה קורין אותה בשנים בפ' בראשית לאחר שקרא הראשון שלשה פסוקים חוזר השני וקורא פסוק השלישי שקרא הראשון ומשלים פ' בראשית והשלישי קורא יהי רקיע:
בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראין יקוו המים וכן כולם:
בשחרית וכו'. הכא מיירי בשאר מעמדות שהיו בא''י חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שהיו בירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף דחי מעמד דמנחה דלאו דידיה הוא מעמד דידיה לא כל שכן:
בשחרית ובמוסף וכו'. ה''ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ס''ת וקורין פרשה גדולה בשני' וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא נכנסין וקורין ע''פ כקורין את שמע:
ערב שבת במנחה לא היו נכנסין. לבה''כ ולא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שהיו טרודין לתקן צרכי השבת:
מתני' כל יום שיש בו הלל. כגון ימי חנוכה שיש בהן הלל ואין בהם מוסף אותן שהיו במעמד לא' היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שלא היה להם פנאי לעשות המעמד והלל דוחה אותו:
קרבן מוסף אין בו נעילה. ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה בירושלים וכל שכן שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב יותר מתמיד שהוא אחד:
וקרבן עצים אין בו מנחה. כלומר יום שיש בו קרבן עצים כבמתני' דלקמן ואין בו קרבן מוסף דוחה מעמד של מנחה אבל לא של נעילה דברי ר' עקיבא:
אמר לו בן עזאי כך היה ר' יהושע שונה קרבן מוסף דוחה מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה אף מעמד דנעילה וכ''ש שדוחה מעמד דמנחה שקרבן עצים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים ואם דוחה מעמד של נעילה כ''ש שדוחה של מנחה הסמוך לו:
חזר ר''ע להיות שונה כדברי בן עזאי. ומשום דקרבן מוסף מדברי תורה הוא ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מידחי קרבן דדברי תורה לא בעי חיזוק אבל קרבן עצים אע''פ שתקנת נביאים היא כדברי סופרים דמי ובעי חיזוק ודין הוא דלידחי מעמד דמנחה ודנעילה כי היכי דלא לידחי לקרבן עצים:
[תַּנֵּי.] סֵדֶר הֵסֵב. בַּזְּמַן שֶׁהֵן שְׁתֵּי מִיטּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן [עוֹלֶה] מֵיסַב בְּרֹאשׁ הָעֶלְיוֹנָה. וְהַשֵּׁינִי לוֹ לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. בַּזְּמַן שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ מִיטּוֹת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן עוֹלֶה וּמֵיסַב בְּרֹאשׁ הָאֶמְצָעִית. וְהַשֵּׁינִי לוֹ לְמַעֶלָה וְהַשְּׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה הִימֶינּוּ. וְכֵן מְסַדְּרִין וְהוֹלְכִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. 21a אָבוֹת דֶּרֶךְ הֵסֵב הֵן קְבוּרִין.
Traduction
On a enseigné (119)B., Berakhot 46b. quel est l’ordre à observer pour la préséance aux repas: lorsqu’il y a 2 sophas, le personnage le plus important se place en premier et le second au-dessous de lui; s’il y en a 3, le plus important se met au milieu, le second au-dessus, le troisième au-dessous, et l’on continue à suivre cet ordre pour d’autres. R. Samuel b. Isaac ajoute que les patriarches sont enterrés dans le même ordre que l’on se met à table (Abraham au milieu, Isaac à sa droite, Jacob à gauche.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספת' דברכות פ''ד:
סדר הסב. של הסעודה:
אבות דרך הסב הן קבורין. אברהם באמצע יצחק מכאן ויעקב מכאן:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לְעוֹלָם אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל הַקָּרְבָּנוֹת. תַּמָּן תַּנִּינָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיֵרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים׃ וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וָֽאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ. זוֹ תוֹרָה. וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ. זֶה גְמִילּוּת חֲסָדִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עָסוּק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילּוּת חֲסָדִים זָכָה לֵישֵׁיב בְּצִילּוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַה יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ֫לֹהִ֥ים וּבְנֵי֥ אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֜נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ לִנְטוֹעַ שָׁמַ֨יִם֨ וְלִיסוֹד אָ֔רֶץ. אֶלֶּא הַקָּרְבָּנוֹת. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃ אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי חִינְנָא בַּר פָּפָּא. חִיזַּרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלָא מָצָאנוּ שֶׁיִּקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל צִיּוֹן אֶלָּא זֶה. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃ תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם. וּשְׁלָשְׁתָּן דָּבָר אֶחָד הֵן. נַעֲשֶׂה הַדִּין נַעֲשֶׂה אֱמֶת. נַעֲשֶׂה אֱמֶת נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם. וְאָמַר רִבִּי מָנָא. שְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃
Traduction
– R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yossa: le monde ne subsiste qu’en raison des sacrifices. Cependant on a dit ailleurs (120)Avot, 1, 2. Cf. J., (Megila 3, 7) ( 74b).: Simon le juste, un des derniers membres de la grande Synagogue, avait coutume de dire que le monde repose sur 3 bases, l’étude de la Loi, le culte, et la charité. A toutes trois il est fait allusion (121)J., (Megila 3, 6). dans un même verset (Is 51, 16): je mettrai mes paroles dans ta bouche, c’est la Loi; je te couvrirai à l’ombre de ma main, indice de la charité, afin de nous enseigner que si l’on a soin de s’occuper de l’étude de la Loi et de bonnes œuvres, on est digne d’être assis à l’ombre de la Divinité. C’est ainsi qu’il est écrit (Ps 36, 8): que ta grâce, Éternel, est précieuse; les fils de l’homme se réfugient à l’ombre de tes ailes. La suite du verset d’Isaïe (Is 51, 16), d’étendre les cieux et de fonder la terre, vise les sacrifices; enfin les mots (ib.) de dire à Sion ''tu es mon peuple'' se rapportent à Israël. R. Hinena b. Papa dit avoir parcouru toute la Bible sans avoir pu trouver d’application du nom de Sion à Israël, en dehors de ce verset: de dire à Sion qu’il est mon peuple. On a enseigné encore (122)(Avot 1, 18)Ê; J., (Sanhedrin 1, 1) ( 18).: R. Simon b. Gamliel dit que le monde se maintient par 3 choses, par la justice, la vérité et la paix, et toutes trois reviennent au même; car lorsqu’il est fait justice, la vérité apparaît, et la paix a lieu. Toutes les trois, dit R. Mena, se trouvent exprimées dans un même verset (Za 8, 16): que la justice, la vérité et la paix soient honorées dans vos murs
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ק דאבות:
זו גמילות חסדים. שהוא ביד לפיכך זוכה לבצל ידי כסיתיך:
תמן תנינן. שם:
אמת ומשפט שלום וגו'. בפסוק נאמר אמת מקודם אלא שפטו יתירה הוא דדריש דהא כבר כתיב ומשפט והל''ל יהיה בשעריכם אלא דה''ק אמת ומשפט כשהאמת בא ע''י שנעשה הדין ומשפט בתחלה אז בא שלום ע''י כך וזהו דלא כתיב ושלום כמו גבי משפט והיינו דכתיב אח''כ שפטו בשעריכם ר''ל שהכל תלוי אם תנהגו כך שעל ידי משפט בשעריכם יבא האמת ואז יהיה שלום:
Ta'anith
Daf 21b
הלכה: 21b רַב חוּנָה אָמַר. שְׁלֹשָׁה קְרוּיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֲתוּ מֵעֲשָׂרָה פְסוּקִים. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת. וְהָא תַנִּינָן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיְהִי רָקִיעַ. וְהָא לֵית בְּהוֹן אֶלָּא תְמַנְייָא. רִבִּי אִידִי אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן כֶּהֲנָא וָאַסָּא. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִים. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. וַֽיְהִי עֶ֥רֶב וַֽיְהִי בֹ֖קֶר פָּסוּק בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם. חַד אָמַר. חוֹזֵר. וְחוֹרָנָה אָמַר. חוֹתֵךְ. מָאן דְּאָמַר. חוֹזֵר. חוֹזֵר שְׁנֵי פְסוּקִין. מָאן דְּאָמַר. חוֹתֵךְ. אֲפִילוּ חוֹתֵךְ לֵית בֵּיהּ. הוֹתֵיב רִבִּי פִלִּיפָּה בַּר פְּרִיטָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. וַהֶרֵי פָּרָשַׁת עֲמָלֵק. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁהוּא סִידְרוֹ שֶׁלְיוֹם. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר בַּר מְרוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא לֹא יִּפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים.
Traduction
R. Houna dit (125)J., (Megila 4, 2) (5), 75aÊ; B., ib., 21b.: lorsqu’il y a 3 lectures officielles à faire dans le rouleau de la Loi, l’ensemble devra comprendre au moins dix versets. C’est conforme, dit Hiskia, aux dix commandements. —Mais la lecture du premier jour de la semaine qui vient d’être indiquée n’a que 8 versets? —C’est vrai, dit R. Idi, et il y a discussion entre Cahana et Assa sur la manière de procéder en ce cas: l’un dit de reprendre pour le deuxième appelé une partie de ce qui a été lu au 1er; l’autre est d’avis de couper ce verset en deux. Selon le premier, on recommencera chaque fois 2 versets (pour arriver au total de dix); selon le deuxième, on compte le verset 5, parce qu’il considère comme un verset à part la fin de ce verset: il fut soir et il fut matin, un jour. Mais n’est-il pas dit qu’au deuxième jour on lit du v. 6 à 13 (soit 7 v)? Or, d’après le premier avis, disant de recommencer des versets déjà lus, on arrivera à la somme de 3 versets pour chaque appelé; mais d’après l’autre avis, de couper les versets, même par ce procédé on n’aboutirait pas à la somme voulue? On pourrait aussi objecter, observa R. Polipa b. Prita devant R. Zeira, que la section d’Amaleq (Ex 17, 8-16), (lue à la fête d’Esther) ne contient en tout que 9 versets. Là, c’est différent, fut-il répliqué, car ce court passage se rapporte juste à la solennité. Mais, demanda R. Eliézer b. Marom devant R. Yona (contre R. Houna), n’a-t-on pas dit que la lecture de la haftarah dans un passage des Prophètes devra être au moins de 21 versets, dont 3 correspondant à chacun des 7 appelés; or, si chaque série de 3 appelés doit lire dix versets, il faudrait pour ces 7 appelés au moins 23 versets? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלשה קרויות שבתורה. בשני וחמישי ובשבת במנחה שתקנו שלשה קרוין בתורה לא יפחתו מלקרות עשרה פסוקים:
כנגד עשרת הדברות. צריך שיהיו עשרה פסוקים:
והא תנינן וכו' והא לית בהון אלא תמניא. חמשה בפרשת בראשית ושלשה. ביהי רקיע:
איתפלגון כהנא ואסא. היכי עבדי:
חד אמר חוזר. כדמפרש לקמיה חוזר שני פסוקים ומתחיל בפסוק השלישי שקרא הראשון ועוד שני פסוקים שלאחריו הרי שלשה פסוקים שבפרשת בראשית קורין שנים:
ומ''ד חותך. מפסיק הפסוק החמישי לשנים לפי שנחשב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד לפסוק בפני עצמו וקורא וירא אלהים ויקרא אלהים וגו' הן כשני פסוקים הרי ג' והא תני בשני יהי רקיע יקיו המים וכו'. ולית בהו אלא ז' פסוקים ולמ''ד חוזר ניחא שהשלישי חוזר לשני הפסוקים שקרא השני וקורא ג' פסוקים אלא למ''ד חותך הפסוק האחרון לשני פסוקים לפי שויהי ערב וגו' הוא כפסוק בפני עצמו קשיא דאפילו חותך הוא אכתי לית ביה שלשה פסוקים שהרי יקוו המים אין בו אלא ה' פסוקים עם ויהי ערב ואם חותך הוא יש כאן חמשה פסוקים ולא יותר שהרי אתה אומר חותך לפני ויהי ערב והיאך קורין בו שנים:
והרי פ' עמלק. שקורין בפורים ואין בו אלא ט' פסוקים:
שנייא היא. שהוא סדרו של יום. וענין בפני עצמו הוא:
והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ''א פסוקים כנגד ז' קרואים ג' פסוקים כנגד כל אחד:
וחסר כאן וה''ג במגילה פ''ד בהלכה ב' ויהיו עשרים וג' תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד ג'. כלומר למאי דאמרת דכל היכא דמצינו למיהדר אחר עשרה פסוקים מהדרינן אם כן גם במפטיר בנביא אמאי תקנו שלשה פסוקים נגד כל אחד ואחד ליתקנו עשרה פסוקים נגד ג' הראשונים כמו שתיקנו עשרה פסוקים בתורה וג' הקורין ה''נ נימא בנביא וכן עשרה פסוקים וג' השנים וכנגד חד השביעי שלשה פסוקים כמו שמצינו ג' פסוקים בתורה ואחד ולא משני מידי:
תַּנֵּי. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְעַנִּים בְכָל יוֹם. בַּשֵּׁינִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל מַפְרִשֵׂי יַמִּים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל יוֹצְאֵי דְרָכִים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֙וּ הַמַּ֝יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אַסְכָּרָה לְתוֹךְ פִּיהֶם. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאוֹרוֹת. מְאֹרֹת֙ כָּתוּב. בַּחֲמִשִּׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְּעוּבָּרוֹת שְׁלֹּא יַפִּילוּ וְעַל הַמֵּינִיקוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְנֵיהֶן. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה. תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין לֹא בָעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנִי כְבוֹד שַׁבָּת. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָֽיְתָה מִתְעַנָּה עִמָּהֶן. וְסַנְהֶדְרִין יְכוֹלָה לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל יוֹם. מְחַלְּקִין הָיוּ עַצְמָן עַל בָּתֵּי אָבוֹת. וְאֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת. מִן הָדָא. וַנָּקוּמָה וַנְּבַקְשָׁ֥ה מֵֽאֱלֹהֵ֖ינוּ עַל זֹ֑את. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. וְרַֽחֲמִ֗ין לְמִיבְעֵא מִן קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל רָזָ֖א דְּנָא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי דְבָרִים. כְּגוֹן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגוֹבַיי. מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי חַגַּיי כַד דַּהֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אָחֵינָן. אַף עַל גַּו דְּאִית בְּלִיבִּינָן עֲקִין סַגִּין אֶלָּא לָהֵן דַּאֲתִינָן.
Traduction
On a enseigné: les simples Israélites faisant partie du poste de service jeûnaient chaque jour: le deuxième jour, pour les voyageurs sur mer, en disant (Gn 1, 6): Dieu dit que le firmament soit au milieu des eaux; le troisième jour, pour les voyageurs sur terre, selon ces mots: l’Eternel dit que les eaux se réunissent de dessous le ciel; le 4e jour, ils jeûnaient pour prier Dieu d’écarter la diphtérie des enfants, selon ces mots du jour (ib. 14): l’Éternel ordonne qu’il y ait des lumières; or le dernier mot (ponctué différemment), peut se lire: meéra (malédiction); le 5e jour, on jeûnait pour que les femmes enceintes n’aient pas de fausses couches, et que les nourrices ne perdent pas leur enfant, en disant dans la lecture de ce jour (ib. 20): Dieu ordonna que les eaux produisent en abondance des animaux vivants qui se meuvent, donc qu’ils vivent. On a enseigné que par honneur du Shabat, on ne jeûnait ni la veille, ni le lendemain. En même temps que les gens de service, le grand synhédrin jeûnait aussi; mais, est-ce que ce tribunal (si occupé) pouvait jeûner tous les jours? —Non, mais il se divisait en autant de familles qu’il y a de jours dans la semaine, de façon à répartir entre elles cet office. On ne jeûnera pas pour 2 causes à la fois, comme il est dit (Esd 8, 23): jeûnons et demandons à Dieu pour ceci (seul). Selon R. Tanhouma, on déduit cette règle, non de ce verset, mais de celui-ci: (Dn 2, 18) il faut invoquer la grâce de Dieu au ciel à cause de ce mystère. R. Hagaï dit au nom de R. Zeira que pour ces 2 causes, le manque de pluie et l’arrivée des sauterelles (126)Se rapportant tous 2 au mme fait. Voir ci-dessus, 1, 7., on sonne du cor. Lorsque R. Hagaï sortait pour jeûner, il disait aux fidèles: mes frères, bien que nous ayons au cœur beaucoup de peines, nous jeûnons en ce moment pour une seule cause.
Pnei Moshe non traduit
תני אנשי מעמד היו מתענין בכל יום וכו'. ומתפללין בכל יום מעין אותו יום כדימפרש ואזיל:
ולא במוצאי שבת. ביום ראשון מפני כבוד השבת שהיו במנוחה ועונג ולבא ליגיעה ותענית ובע''ש שלא יכנסו לשבת כשהן מעונין:
תני סנהדרין גדולה וכו'. וכי סנהדרין יכולה להתענות בכל יום אלא שהיו מחלקין עצמן לבתי אבות לכל שבוע ושבוע ובית אב אחד מתחלקין לכל יום ויום:
אחינן אע''ג דאית בליבנין עקין סגיך. להתענות ולהתפלל עליהן אלא להן דהאי צרה שגזרו עליה דאתינן להתפלל עכשיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source