Ta'anith
Daf 17b
משנה: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיוֹם בַּשַּׁחֲרִית וּבַמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים. בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים׃
Traduction
A trois périodes (époques), les cohanim étendent les mains pour bénir le peuple, et à l’une d’elles quatre fois par jour, savoir le matin, à la prière moussaf (additionnelle), à celle de vêpres et à celle de clôture. Les trois périodes sont les jours de jeûne, ceux des postes de service au Temple, et le jour du grand pardon.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בשלשה פרקי' בשנה וכו'. בבבלי קאמר תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילת שערים והיא ביום הכפורים שיש בו מוסף ואלו הן השלשה פרקים בתעניות ומעמדות וביה''כ ומתני' דר''מ הוא דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניו' ובמעמדות דטעמא מאי אמרו ואין נשיאות כפים במנחה משום שכרות והאידנא ליכא שכרות ור' יוסי פליג עליה וס''ל דגזרינן מנחה של תעניות אטו מנחה דכל יומא ומנחה דאיתא בכל יומא גזרו ביה רבנן נעילה דליתא בכל יומא לא גזרו בה רבנן והלכה כר' יוסי בד''א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון יהכ''פ ותעניות צבור הללו אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב וג' צומות הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום לפיכך יש בה נשיאת כפים מדינא:
ובמעמדות. אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כדתנינן לקמן:
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי כַּד הֲוָה בָעֵי יֵיחוֹת מִיטְרָא הֲוָה אֲמַר לְסַפָּרֵיהּ. קוּם לָךְ קוֹמֵי הֵיכְלָא. בְּגִין דְּרִבִּי בָעֵי מְסַפְּרָא וְלֵית בְּחֵיילֵיהּ מִצְטָעֵר. מִיַּד הֲוָה מִטְרָא נְחִית. רַב אָדָא בַּר אַחֲווָה כַּד הֲוָה בָעֵי יֵיחוֹת מִיטְרָא הֲוָה שְׁלַח מְסָאנֵיהּ. כַּד הֲוָה שְׁלַח תְּרֵיהוֹן הֲוָה עָֽלְמָא טַיַיף. מַפַּלְתָּא הַווְיָן תַּמָּן וַהֲוָה רַב מֵיתַב חַד מִן תַּלְמִידֵיהּ בַּבֵּיתָא עַד דַהֲווֹן מְפַנִּין בֵּיתָא. וְכֵוָן דַּהֲוָה נְפַק מִן בֵּייתָא הֲוָה בֵייתָא רְבַע. וְאִית דְּאָֽמְרִין. רַכ אָדָא בַּר אַחֲווָה הֲוָה. שָֽׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ לוֹ. מַה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בְּיָדָךְ. אָמַר לָהֶן. מִיָּמַיי לֹא קִדְּמָנִי אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְלֹא הִינַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָצָאתִי לִי. וְלָא הִילַּכְתִּי אַרְבַּע אַמוֹת בְּלָא תוֹרָה. וְלָא הִזְכַּרְתִּי דִּבְרֵי תוֹרָה בְּמָקוֹם מְטוּנָּף. 17b וְלֹא הִיצַעְתִּי וְיָשַׁנְתִּי שֵׁינַת קֶבַע. וְלָא צָעַדְתִּי בֵין הַחֲבֵירִים. וְלָא כִינִּיתִי שֵׁם לַחֲבֵירִי. וְלֹא שָׂמַחְתִּי בְתַקָּלַת חֲבֵירִי. וְלָא בָאָת קִלְלַת חֲבֵירִי עַל מִיטָּתִי. וְלָא הִילַּכְתִּי בַשּׁוּק אֶצֶל מִי שֶׁהוּא חַייָב לִי. מִיָּמַיי לֹא הִקְפַּדְּתִי בְתוֹךְ בֵּיתִי. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם לְ֜בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי׃
Traduction
@Lorsque R. Yohanan b. Zaccaï voulait prier qu’il pleuve, il chargeait son barbier de passer devant l’estrade de l’officiant et d’annoncer que son maître voudrait se faire raser, mais qu’il n’en a pas la force par suite du chagrin (à cause du jeûne); aussitôt, la pluie tombait. Lorsque R. Ada b. Ahawa désirait de la pluie, il lui suffisait de retirer une sandale (comme pour se mettre à prier), pour qu’aussitôt après il pleuve; s’il ôtait les deux, la terre était inondée. Dans une maison menaçant ruine, Rav fit placer un disciple, dont la présence (préservatrice) permettait de débarrasser la maison, qui s’écroulait dès la sortie du disciple; selon d’autres, ce disciple était R. Ada b. Ahawa. Les sages lui firent demander quelles étaient ses bonnes œuvres (pour que sa présence ait une vertu aussi efficace)? Il leur dit: de ma vie, nul ne m’a précédé à la synagogue (j’étais toujours le premier); je n’en suis jamais sorti, y laissant quelqu’un; je n’ai pas fait 4 pas sans étudier la Loi, ni rappelé la Loi dans un endroit malpropre, ni défait le lit pour y dormir d’une manière fixe (toujours prêt à me lever); ni marché à grands pas parmi mes compagnons (comme pour les écraser); je ne leur ai donné de surnom, ni me suis réjoui des maux d’autrui, ni attendu qu’un compagnon me maudisse (l’ayant aussitôt excusé), ni marché en public à côté d’un débiteur (comme pour lui reprocher sa dette); enfin j’ai toujours évité les querelles dans la maison, cherchant à me conformer à ces termes (Ps 101, 2): Je marcherai dans l’innocence de mon cœur au milieu de ma maison. – (103)Suit un passage traduit (Pessahim 5, 7).
Pnei Moshe non traduit
אמר לספריה. שהוא מסתפר ממנו קום לך אצל ההיכל ואמור בגין וכו' ולית בחייליה מצטער להתענות ומיד הוה מיטרא נחית:
הוה עלמא טייף. הציף העולם מרוב גשמים:
מפלתה. בית שנוטה ליפול:
רבע. רבץ ונפל:
אֵיזוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. רִבִּי פַּרְנָךְ בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ ה֭וֹדוּ לַֽאֲדֹנֵ֣י הָֽאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מֵ֖שֶׁעֹ֣מְדִים בְּבֵ֣ית י֙י. לָמָּה בְאִילֵּין תַּרְתֵּין פַּרְשָׁתָא. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי שֶׁיְּרִידַת גְּשָׁמִים כְּלוּלָה בָהֶן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. דִּכְתִיב מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֘ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ. וּכְרִבִּי חֲנִינָה מַה. בְּגִין דִּכְתִיב נוֹתֵן לֶ֭חֶם לְכָל בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הָדָא דִידָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא אָמַר. הָדָא דִידָן. בַּר קַפָּרָא כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִימֵיהָ שֶׁלְכַּת הַשְּׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע י֙י מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מְמוּעָטִין׃ תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. זוֹ הִיא הַלֵּל הַגְּדוֹלָה. חַד בַּר אַבַּיי עֲבַר קוֹמֵי תֵיבוֹתָא. אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּה אֲמַר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵית הָדָא דִידָן. [אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דִידָן]. נִסָּא הֲוָה רַב. בְּגִין כֵּן אֲמַר לוֹן. עַנּוּן בַּתְרַיי מַה דַנָּא אֲמַר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
איזו הלל הגדולה. גרסינן להא לעיל בפ''ה דפסחים בהלכה ז' עד סוף הפרק ושם מפורש ע''ש:
הדרן עלך סדר תעניות האלו
Ta'anith
Daf 18a
הלכה: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים כול'. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ תְּלַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ (שֶׁמִּתְפַּלְּלִין) [שֶׁמִּתְעַנִּין] בַּמַּעֲמָדוֹת. וְשֶׁמִּתְפַּלְּלִין אַרְבַּע. וְאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּלַּיְלָה אֶלָּא בַיּוֹם. וְיִשָּׂא אֶת כַּפָּיו וְאַל יִתְפַּלֵּל. מָצָאנוּ תְפִילָּה בְלִי נְשִׂיאַת כַּפַּיִם וְלֹא מָצָאנוּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בְּלֹא תְפִילָּה. תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 18a אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר.
Traduction
Par cette énumération on apprend trois règles; 1° qu’il y a des jeûnes pour les sections du service officiel, 2° qu’à certain jour (du Pardon) il y a 4 prières, 3° que la bénédiction sacerdotale n’est pas dite la nuit, mais le jour. —Mais pourquoi celle-ci est-elle exclusivement inhérente à la prière de l’amida? Ne peut-elle pas avoir lieu isolément? —Non, on trouve parfois la récitation de l’amida sans bénédiction, mais jamais celle-ci sans l’amida. On a enseigné que c’est là l’avis de R. Meir. R. Zeira dit au nom de R. Yohanan que, pour la question de l’eruv (104)J., '(Eruvin 6, 5). et celle du jeûne public (ou répétition de la bénédiction sacerdotale), on se dirige toujours d’après l’avis de R. Meir. De même, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan, on sait l’avis de R. Meir en ce qui concerne la lecture officielle (105)J., (Megila 2, 4). de l’histoire d’Ésther (qu’il faut la lire en entier).
Pnei Moshe non traduit
גמ' את שמע מינה. מן המתני' תלת מילי:
שמתענין במעמדות. לפיכך יש בהן נשיאות כפים במנחה משום דלא שכיחא שכרות:
ושמתפללין ארבע. תפלות אף במעמדות כדקחשיב להו במתני':
ואין נשיאות כפים וכו'. וש''מ נמי שאין נשיאות כפים בלילה כדקתני ארבעה פעמים ביום:
וישא את כפיו ואל יתפלל. ואמאי קתני בארבע תפלות הללו דוקא ומשני מצאנו וכו':
תני זו דברי ר''מ. דסבירא ליה יש נשיאות כפים במלחה בתענית משום דלא שכיחא שכרות:
בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ו דעירובין סוף הלכה ד' דקאמר התם לר''מ דצריך על ידי עירוב ועל ידי שיתוף ובתענית צבור הא דהכא:
אף במגילת אסתר וכו'. כדקאמר לקמן בפ''ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר''מ אומר כולה:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי חִייָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה. מִפְּנֵי מַה סָמַךְ הַכָּתוּב פָּרָשַׁת נָזִיר לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. לְלַמְּדָךְ כְּשֵׁם שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בַּיַּיִן כָּךְ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֲסוּרָה בַיַּיִן. אִי מַה הַנָּזִיר אָסוּר בַּחַרְצָנִים וּבַזּוֹגִין אַף נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֲסוּרָה בַחַרְצָנִים וּבַזּוֹגִין. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן יוֹשׁוּעַ בַּר גְּזוֹרָה וְרִבִּי זְעוּרָה. חַד יְלִיף לָהּ מִן הַנָּזִיר. וְחַד יְלִיף לָהּ מִן הַשֵּׁירוּת. וְלָא יָֽדְעִין מָאן יְלִיף לָהּ מִן הַנָּזִיר. וּמָאן יְלִיף לָהּ מִן הַשֵּׁירוּת. מָאן דִּילִיף לָהּ מִן הַנָּזִיר. אִי מַה הַנָּזִיר אָסוּר בַּחַרְצָנִים וּבַזּוֹגִים אַף נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֲסוּרָה בַחַרְצָנִים וּבַזּוֹגִין. וּמָאן דִּילִיף לָהּ מִן הַשֵּׁירוּת. אִי מַה הַשֵּׁירוּת אָסוּר בְּבַעֲלֵי מוּמִין אַף נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אָסוּר בְּבַעֲלֵי מוּמִין.
Traduction
R. Zeira, R. Hiya et R. Josué b. Levi au nom de Bar-Padieh explique pourquoi le texte biblique rapproche en un même chapitre (Nb 6) la loi de la bénédiction sacerdotale et celle du naziréat: c’est pour dire que dans les 2 cas il est également défendu de boire du vin. Puisqu’au Naziréen il est même défendu de profiter des produits des pépins ou de la peau des raisins, est-ce également interdit au cohen qui va bénir? Selon R. Yona, il y a une discussion à ce sujet entre R. Josué b. Gezora et R. Zeira; l’un le déduit par analogie du naziréen, et l’autre le déduit de ce que la loi de bénédiction est considérée comme service du culte public (lequel non plus ne souffre pas que l’on ait bu du vin, mais admet la jouissance des dérivés du raisin). Jusque là, on ne sait pas à qui attribuer chacun de ces 2 avis. En tous cas, il y aurait une objection à faire: si la déduction est faite par analogie avec le naziréen, il faudrait aussi interdire les produits des déchets du raisin à celui qui prononcera la bénédiction sacerdotale; si au contraire la déduction est faite par analogie avec le service divin, il faudrait interdire la bénédiction à ceux qui ont un défaut physique, aussi bien qu’aux officiants;
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון וכו' חד יליף לה מן הנזיר. כדאמרן מסמיכו' הכתוב. וחד יליף לה מן השירות דכתיב לשרתו ולברך בשמי מה עבידה אסור בשתויי יין אף ברכה:
ולא ידעין וכו' מי הוא דיליף לה מזה ומי הוא דיליף מזה:
מאן דיליף מן הנזיר וכו'. כלומר ולשניהם קשיא דמאן דיליף מנזיר א''כ לאסור בחרצן כמו הנזיר ומאן דיליף משירות א''כ נימא דאף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין והא תני בברייתא אם היה דש בעירו ואין העם מסתכלין בו מותר כהדא וכו' לא משני הכא מידי:
וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. כְּהָדָא רִבִּי נַפְתָּלִי הַווָת אֶצְבַּעָתֶיהּ עֲקוּמָה. אֲתַא שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאַתָּה דָשׁ בְּעִירָךְ מוּתָּר. רַב חוּנָה מְעַבֵּר זַלְדָּקָן. וְהָא תַנֵּי. אִם הָיָה דָשׁ בְּעִירוֹ מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִיגְלָא הַווָת. בְּגִין שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ קָטָן נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בַּשָּׁעָה שֶׁהֵן מְבָֽרְכִין. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. כְּלוּם אָֽמְרוּ. אֵין מִסְתַּכְּלִין. לָא מִפְּנֵי הֶסִּיעַ דַּעַת. מֹשֶׁה. דַּאֲנָא מִסְתַּכַּלְנָא וְלָא מְסַעָה דַּעְתִּי.
Traduction
pourquoi donc est-il dit (106)Ibid., 4, 8 ( 75c) que la bénédiction est permise à celui qui est habitué dans sa ville (dont les défauts sont connus)? (question non résolue). Ainsi, comme R. Neftali avait des doigts de travers, il demanda à R. Mena s’il pouvait prononcer la bénédiction sacerdotale? —Puisque tu es connu dans ta ville, lui répondit R. Mena, que les fidèles sont habitués à cette vue, cela ne fait rien, et tu peux officier. R. Houna faisait écarter de cet office celui qui a les yeux affectés (larmoyants). Mais ne vient-on pas de dire qu’il n’est pas tenu compte d’un défaut connu des habitants? C’est que de plus, dit R. Mena, il avait les jambes torses, et il ne fallait pas laisser supposer au public que la bénédiction sacerdotale avait été dite par un enfant. Tout ceci prouve (107)Puisqu'en cas du manque d'habitude des fidles, le dŽfaut serait une cause d'obstacle., dit R. Yossa, qu’il est défendu de regarder les cohanim pendant qu’ils disent la bénédiction. S’il a été défendu de les regarder, dit R. Hagaï, c’est par crainte que l’on ait l’esprit détourné (sans ferveur); mais je jure par Moïse que, tout en regardant les cohanim pendant cet office, je n’ai pas eu la pensée à un autre chose.
Pnei Moshe non traduit
רב הונא מעבר זלדקן. הוא הנקרא זבלגן שעיניו זולפות דמעה ומעביר אותושלא ישא את כפיו:
והא תני וכו'. ומשני ר' מנא לא משום הכי אלא שנראה כקטן היה ובימות הרגל הוה בגין שלא יאמרו וכו':
זאת אומרת וכו'. ולפיכך אסרו אם לא היה דש בעירו שלא יסתכלו בו:
משה. כך היה דרכו של ר' חגיי כשהיה אומר איזה דבר בבית המדרש היה נשבע משה שכך וכך הוא כדאמרי' הכא ובפ''ו דדמאי ובכמה מקומות:
מְנַיִין לִנְשֵׂיאוּת כַּפַּיִם. כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. עַד כָּאן בְּשַׁחֲרִית. בְּמוּסַף. וַיִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת יָדָ֛יו אֶל הָעָ֖ם. הַמִּקְרָא הַזֶּה מְסוּרָס הוּא. וַהֲלֹא לֹא צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא וַיֵּ֗רֶד מֵֽעֲשׂוֹת הַֽחַטָּ֛את וְהָֽעֹלָה֖ וְהַשְּׁלָמִֽים וְאַחַר כָּךְ וַיִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת יָדָ֛יו וגו'. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁבִּירִידָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ הָיָה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וּמְבָרֵךְ אֶת הָעָם. וַֽיְבָֽרֲכֵ֑ם. בָּעֲמִידָה. יָכוֹל שֶׁלֹּא בָעֲמִידָה. תַּלְמוּד לוֹמַר בָ֗ם בָּחַ֞ר י֨י אֱלֹהֶ֨יךָ֨ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בִּשְׁמוֹ. מַקִּישׁ בְּרָכָה לַשֵּׁירוּת. מַה שֵׁירוּת בָּעֲמִידָה. אַף בְּרָכָה בָעֲמִידָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיָּקוּמוּ הַכֹּֽהֲנִ֤ים הַֽלְוִיִּם֙ וַיְבָֽרְכ֣וּ אֶת הָעָ֔ם וגו'. בְּדוֹרוֹ שֶׁלְחִזְקִיָּהוּ שֶׁהָיוּ יְגֵיעִים בַּתּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲבָל בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה מָהוּ אוֹמֵר. וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַיי מִכֶּ֔ם. וַֽיְבָֽרֲכֵ֑ם. בְּרָכָה סְתוּמָה. אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ אֵי זוֹ הִיא עַד שֶׁבָּא הַכָּתוּב וּפִירְשָׁהּ. יְבָֽרֶכְךָ֥ י֨י וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר י֨י ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א י֨י ׀ פָּנָיו֨ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃
Traduction
La bénédiction sacerdotale est prescrite par la loi, selon ces mots (Nb 6, 23): Ainsi vous bénirez les fils d’Israël, et l’on sait ainsi qu’elle est obligatoire dans la prière du matin; elle l’est aussi dans celle du moussaf par déduction des mots (Lv 9, 22): Aaron leva les mains au-dessus du peuple (ce qui est une addition). Or, ce verset ne semble pas en ordre, et le texte devrait dire (ib.): il descendit après avoir achevé le sacrifice d’expiation, l’holocauste et le pacifique; puis: Aaron leva les mains etc.; de ce que ces 2 faits sont dits à l’inverse, il résulte qu’au moment de descendre de l’autel Aaron levait les mains et bénissait le peuple (avant le complet achèvement). L’expression finale il les bénit (rapprochée du terme il descendit) indique qu’il faut être debout à cet effet; et ce qui prouve que le devoir d’être debout est indispensable (108)B., Sota 38a., c’est qu’il est dit (Dt 10, 8): car l’Éternel ton Dieu les a choisis pour le servir et bénir en son nom; il y a donc analogie formelle entre la bénédiction et le service officiel, et comme ce dernier devra être fait debout, la bénédiction le sera aussi. De même il est dit (2Ch 30, 27): Les prêtres et les lévites se levèrent et bénirent le peuple. La Bible parle là de l’époque du roi Ezéchias, où l’on s’adonnait à l’étude de la Loi (et la bénédiction porta ses fruits); mais dans les générations postérieures, où l’idolâtrie dominait, il est dit de cette cérémonie (Is 1, 15): lorsque vous étendrez les mains, je détournerai les yeux de vous. Au sujet d’Aaron, il est dit: il les bénit, sans préciser les termes, que l’on a seulement connus plus tard lorsque le texte les a énoncés ainsi (Nb 6, 24-26): Que l’Eternel te bénisse et te protège; que l’Éternel t’éclaire de sa face et te soit favorable; que l’Éternel tourne sa face vers toi et te donne la paix. – (109)Suit un trs long passage jusqu'ˆ la fin du, traduit en (Berakhot 4, 1)..
Pnei Moshe non traduit
מנין לנשיאות כפים. מן התורה עד כדון בשחרית במוסף. מנין דמהאי קרא לא למדנו אלא פעם אחד והיא בשחרית וקאמר מדכתיב ויצא אהרן וגו' וזה נאמר אחר שגמר עבודת היום ולעיל מיניה כתיב ויקרב וגו' מלבד עולת הבקר אלמא דחוזרין ונושאין כפיהם גם בתפלת מוסף שהוא נגד עבודת היום:
המקרא הזה מסורס הוא. אגב דמייתי להאי קרא דריש ביה:
הלא לא צריך לומר וכו'. שכך משמעות הכתוב שלאחר שגמר העבודה ברכם ומפני מה כתיב וישא ואחר כך וירד מעשות וגי' אלא מלמד שבשעת ירידתו מעל המזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ולא המתין עד שירד לגמרי:
מה שירות בעמידה. דכתיב לעמוד לשרת:
וכן הוא אומר. בד''ה ב' ל' גבי יחזקיהו כתיב שם ויקמו וגו':
ברכה סתימה. לא כתיב אצל אהרן אלא ויברכם סתם:
ופירשה וכו'. ובברכה זו ברכם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source