Ta'anith
Daf 12b
משנה: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ אֶת הַשְּׁעָרִים אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת. וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת׃
Traduction
En principe, on n’imposera pas de jeûne public un jeudi, afin de ne pas nuire à l’apport des denrées sur le marché (qui a lieu ce jour); mais la série des 3 premiers jeûnes sera disposée par: lundi, jeudi, lundi, et la deuxième série de même. Selon R. Jossé, comme on ne doit pas commencer un jeudi, on ne consacrera pas ce jour ni au deuxième jeûne, ni au dernier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין גוזרין תעני' על הצבור בתחלה בחמישי. להתחיל התענית בחמישי שלא להפקיע את השערים שלא לייקר השער דכשרואין בעלי החנייות שלוקחין במוצאי חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל התענית ואחת לשבת יהיו סבורין שרעב בא לעולם ומפקיעין את השער שמקודם ומייקרין אותו ד''א שלא יאמרו אם לא שראו הבית דין שהרעב בא לא היו דוחקים לגזור תענית עכשיו סמוך לשבת ומפני כך ייקרו את השער:
ר' יוסי אומר וכו'. והלכה כרבי יוסי:
מַתְנִיתָה אוֹ בְאַחַד עָשָׂר. כְּרִבִּי יוֹסֵי. אוּ בִשְׁנֵים עָשָׂר. כְּרִבִּי מֵאִיר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. לָא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָּטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּוֹפּוֹס. יוֹם תְּלַת עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם נִיקָנוֹר. מָהוּ יוֹם נִיקָנוֹר. שִׁלְטוֹן שֶׁלְמַלְכוּת יָווָן עוֹבֵר לָאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּאה וְרָאָה אֶת יְרוּשָׁלִַם וְחִירֵף וְגִידֵּף וְנִיאֵץ וְאָמַר. בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתּוֹץ אֶת הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה. וְיָצָא אֵלָיו אֶחָד מִשֶּׁלבֵּית חַשְׁמוֹנִיי וְהָיָה הוֹרֵג בְּחַייָלוֹתָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַקָּרוּכִין שֶׁלּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַקָּרוּכִין שֶׁלּוֹ קָטַע אֶת יָדוֹ וְחָתַךְ אֶת רֹאשׁוֹ וְתָחְבָן בָּעֵץ וְכָתַב מִלְּמַטָּן. הַפֶּה שֶׁדִּיבֵּר בְּאַשְׁמָה וְהַיָּד שֶׁפָּֽשְׁטָה בְגַאֲוָה. וְּתְלָייָן בְּקוֹנְטָס נֶגֶד יִרוּשָׁלִַם. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא (לוֹסַר) [לֶאֱסָר] לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא (לוֹסַר) [לֶאֱסָר]. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר מִפְּנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר. 12b בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֶּד. וָאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי מֵאִיר לֵית הִיא מַקֵשִׁייָא. לֹא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּפּוֹס. בְּאַרְבָּעַת עָשָׂר ובַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר פּוּרְייָא דִּי לָא לְמִיסְפַּד. בְּשִׁית עָשָׂר בֵּיהּ שְׁרִייוּ לְמִבְנֵי שׁוּר יִרוּשָׁלַיִם דִּי לָא לְמִיסְפַּד. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא לוֹסַר לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא לוֹסַר. לוֹסַר לְפָנָיו. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֶּד. [וָאֲפִילוּ עַל דְּרִבִּי מֵאִיר לֵית הִיא מַקֵשִׁייָא. לֹא כֵן תַּנֵּי. בִּתְּרֵין עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם טִירְיוֹן. וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בָטֵל יוֹם טִירֵיוֹן. יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג לוּלְייָנוֹס וּפַּפּוֹס.]
Traduction
Lorsque la Mishna (62)(Megila 1, 1). dit qu’il est permis de faire la lecture d’Esther dès le 11 Adar (ce qui entraîne le jeûne), c’est selon R. Yossé de notre Mishna qui l’interdit à la veille de tels jours (car, le 13 étant aussi célébré, ce serait impossible le 12); ou il s’agira de la date du 12, selon R. Meir, qui permet le jeûne à la veille de ces journées commémoratives. Mais comment expliquer cette hypothèse de R. Meir, de pouvoir jeûner le 12 Adar, puisqu’il a été dit (63)Meghilath Taanit ˆ cette date. A partit de ce, cette chronique est souvent citŽe. Cf. casuistique, dite Gib'ath SaŸl, n¡Ê29. que c’est le jour commémoratif de la mort de Trajan? Cela ne fait rien, répond R. Jacob b. Aha, puisque cette journée a été abolie le jour où Julien et Pappus furent tués (64)Gr¾tz, 4 (2e, Žd.), 446Ê; Derenbourg, Essai, etc., p. 422.. Le 13 Adar est le jour commémoratif (de la défaite) de Nicanor. En voici l’origine: un gouverneur représentant du pouvoir grec (des Séleucides), sur le point de se rendre à Alexandrie, passa par Jérusalem, blasphéma, insulta et injuria le Temple, en disant: ''Lors de mon retour en paix, je renverserai cette tour.'' Il fut combattu par un membre de la famille des Macchabées, qui, après avoir dispersé l’armée étrangère, arriva au char de Nicanor, lui coupa la tête et les mains, les cloua sur un poteau et écrivit au-dessous: ''La bouche qui a parlé de Dieu avec insolence et la main qui s’est étendue avec orgueil contre Jérusalem sont ici suspendues sur cette perche (contus).'' Selon l’avis de R. Meir, il est juste d’interdire la veille d’Esther, ou le 13, en disant que c’est le jour de Nicanor (puisqu’il autorise d’ordinaire les veilles des fêtes); mais d’après R. Yossé qui interdit les veilles de fête, à quoi bon parler de l’interdit en raison du jour de Nicanor? Cela ne va-t-il pas sans dire à titre de veille de la fête du 14? C’est que ce docteur vient enseigner l’interdit de se livrer même au deuil (sans parler de jeûne). Il n’y a pas non plus à objecter contre R. Meir que dès le 12 le jeûne doit être interdit, en raison du jour commémoratif de la mort de Trajan, puisque R. Jacob b. Aha a déjà dit que cette journée a été abolie le jour où Julien et Pappus furent tués. Le 14 et le 15 Adar, c’est la fête de Purim (d’Esther), pendant lesquels on ne doit pas se livrer au deuil, ni le 16 de ce mois où l’on commença à édifier les murs de Jérusalem. Selon R. Meir, on comprend qu’il faille interdire la journée du 16; mais selon R. Yossé, qui interdit la veille et le lendemain, à quoi bon en parler? N’est-elle pas déjà interdite à titre de lendemain du 15? On nous fait savoir qu’il est même interdit de s’y livrer au deuil (outre la défense de jeûner prescrite par R. Yossé seul).
Pnei Moshe non traduit
מתניתא או באחד עשר וכו'. אמתני' דהתם במגילה קאי ואגב מייתי לה נמי הכא דתנינן התם אף על פי שאמרו בני כפרים מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ותענית ועלה קאמר האי מתני' דקתני מותרין בהספד ובתעני' מיתוקמא אם קורין באחד עשר וכרבי יוסי דמתני' דידן דסבירא ליה ימים דלא למיספד לפניו ולאחריו אסור וי''ג באדר יום ניקנור היא כדמייתי ליה לקמן ואם יום ניקנור מימים דלא להתענות מיהת לפניו אסור א''כ הא דקתני מותרין בהספד ותענית לא מיתוקמא אם קורין בי''ב שהוא יום שלפני יום ניקנור אלא דמיירי שמקדימין וקורין באחד עשר או דמיתוקמא בשנים עשר וכרבי מאיר וימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר וקשיא על דרבי מאיר. מיום שנים עשר גופיה דלא כן תני במגילת תענית באדר בתרין עשר ביה יום טיריון טוריינוס גזר גזירה בטלה וקבעו יו''ט:
ואמר רבי אחא בר יעקב. לשנויי. דבטל יום טיריינוס מפני שהוא יום שנהרג לוליינוס ופפוס על ידו והן הן הרוגי לוד הנזכרים בכל מקום:
יום תלת עשר ביה. באדר יום ניקנור כך כתוב במגילת תענית ומפרש מהו יום נקנור וכו':
ותליין בקונטס. קונדס ארוך אחד:
על דעתיה דרבי מאיר ניחא. הא דכתיב יום ניקנור שבא לאסור לפניו של יום י''ד דלדידיה ימים דלא להתענות לפניו ולאחריו מותר ולפיכך כתוב בו לאסור י''ג אלא על דעתיה דרבי יוסי מה בא לאסור אם לפניו של י''ד וכי לית ליה עצמו אסור בלאו הכי מפני ארבע עשר שהוא פורים ולדידיה לפניו אסור ומשני בא להודיעך שהוא אסור בהספד ולא כדקס''ד שהוא מימים דלא להתענאה:
ואפי' על דר''מ לית היא מקשייא. כלו' דלא תיקשי הא לר''מ נמי תיפוק ליה דלפניו הוא י''ב והוא יום טיריון דל''ק דלא כן תני וכו' ואמר ר' אחא בר יעקב בטל היא וכו' כדלעיל:
בארבע עשר וכו'. ופריך על דעתיה דרבי מאיר דלאחריו מותר אף בימים דלא למיספד ניחא הא דכתיב בשית עשר ביה וכו' אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור וכו' לא בשביל לפניו ולא בשביל עצמו דתיפוק ליה דבלאו הכי אסור מפני חמשה עשר והוא לאחריו. ומשני בא להודיע שי''ו הוא אסור בהספד דה''א דהא דר' יוסי אוסר לאחריו בתענית בלבד הוא:
ואפילו על דעתיה דר''מ וכו'. טעות הוא אגב ריהטא דלעיל ובמגילה ליתא להא כאן:
בְּשִׁבְעַת עָשָׂר בֵּיהּ קָמוּן עַמָּמַיָּא עַל פְּלֵיטַת סָפְרַיָּא בִּמְדִינַת כַלְקִיס וּבֵית זְבָדִין וַהֲוָה פֻרְקָן. עַל דַּעֵתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר נִיחָא. בָּא לוֹסַר עַצְמוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה מַה בָא לוֹסַר. [לוֹסָר לְפָנָיו. לֵית לֵיהּ עַצְמוֹ אָסוּר.] אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל אִילֵּין מִילַּייָא לָא מְסַייְעָן וְלָא תָֽבְרָן לָא עַל דְּרִבִּי מֵאִיר וְלָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵה. לֹא בָא אֶלָּא לִמְנוֹת יָמִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶן נִיסִּים לְיִשְׂרָאֵל. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן. בְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן דִּיתְקָן תְּמִידָא דִּילָא לְמִיסְפַּד. בְּלֹא כֵן אֵינוֹ אָסוּר מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אֲבָל בַּשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מִתְעַנִּין לִפְנֵיהְן וּלְאַחֲרֵיהֶן. מָה רָאִיתָה לְהָקֵל בָּאֵילּוּ וּלְהַחֲמִיר בָּאֵילּוּ. שֶׁאֵילּוּ דִבְרֵי תוֹרָה וְאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק. וְאֵילּוּ דִבְרֵי סוֹפְרִים וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק. הָדָא דַּתְּ אָמַר. עַד שֶׁלֹּא בָֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אֲבָל מִשֶּׁבָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית בָּֽטְלוּ כָל אֵילּוּ רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֱמֶשׁ הָיִיתִי שׁוֹנֶה מַעֲשֶׂה שֶׁגָּֽזִרוּ תַעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְּלוֹד. וְאָֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁסִּיפֵּר וְעַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁרָחַץ. אָמַר לָהֶם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶׁהִתְעַנִּיתֶם. וְאַתּ אָמַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. חֲנוּכָּה וּפוּרִים לָא בָֽטְלוּ.
Traduction
Le 17 du même mois (65)Derenbourg, ibid., p. 99 et n., les païens s’étaient levés contre les restes des Soferim (scribes, savants) dans le pays de Chalcis et des Zabédéens, et Israël fut délivré. Cette journée doit être indiquée comme interdite d’après R. Meir (qui, sans cela, autoriserait le jeûne); mais à quoi bon en parler selon R. Yossé, qui défend toujours les lendemains de fête? En effet, dit R. Yossa, l’énumération de la liste en question ne vient ni confirmer, ni infirmer, soit l’avis de R. Meir, soit celui de R. Yossé, mais seulement établir en quels jours Israël a été favorisé de miracles. Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est que cette liste commence ainsi: ''Depuis le 1er Nissan, on obtint que le sacrifice quotidien fût payé par le trésor du temple, le deuil fut interdit. Or, est-ce que le deuil ou le jeûne n’est pas interdit à toute néoménie? C’est donc dit en vue seule de l’énumération. Comment se fait-il qu’à la veille et au lendemain des Shabats, ou autres jours de fête, il soit permis de jeûner? D’où vient cet allégement pour ces derniers jours, et plus de sévérité pour les journées commémoratives? C’est que ceux-là, institués par ordre biblique, n’ont pas besoin d’être renforcés; tandis que lesdites journées instituées par les rabbins ont besoin de ces précautions (66)J., (Yebamot 9, 5) ( 10b)Ê; (Ketubot 11, 7) ( 34c).. Celles-ci, toutefois, ont subsisté aussi longtemps que l’on a observé les fêtes visées dans ladite chronique; mais depuis leur abolition, on ne tient pas non plus compte de la veille ni du lendemain. R. Hanina et R. Yonathan disent tous deux qu’elle est abolie (67)Cf. J., NŽdarim, 8, 1 ( 42d)., et c’est aussi l’avis de R. Aba et de R. Simon, ainsi que de R. Josué b. Levi. R. Yohanan dit: hier encore, j’enseignais le fait qu’à Lod il était arrivé un jour de prescrire un jeûne pendant le temps correspondant à la fête des Machabées (preuve d’abolition de cette liste de journées); l’on dit aussi que R. Eliézer se livra au deuil en l’un de ces jours, et que R. Josué alla se baigner. —Allez faire pénitence, leur cria R. Josué, d’avoir jeûné en de tels jours: comment donc est-il admissible que cette liste soit abolie? —On peut répondre, dit R. Aba, qu’elle est abolie en général, sauf pour les journées des Macchabées et d’Esther (68)Cf. B., Rosh Hashana 19. qui ont persisté (et pendant lesquelles on avait eu tort de jeûner).
Pnei Moshe non traduit
בשבעה עשר. ביה קממין עממיא וכו'. כך הוא במגילה שם:
והוה פרקן. וניצולו מהן:
על דעתיה דר''מ. בלאו הכי לא הוי אסור מפני שהוא יום לאחריו של ששה עשר דהוא י''ט כדלעיל ניחא דבא לאסור עצמו אלא על דעתיה דר' יוסי מה בא לאסור אם לפניו בלאו הכי אסור. ואם לעצמו וכי לדידיה נמי בלאו הכי לא אסור הוא מפני שהוא לאחריו של ששה עשר:
אמר ר' יוסה אמורא. כל איליך מילייא לא מסייעין ולא שוברין לא לרבי מאיר ולא לרבי יוסי שלא בא אלא למנות וכו' תדע לך שהוא כן דתנינן שם בריש ירחא דניסן י''ט די תיקון תמידא וכו' שהיו הצדוקין טוענין כדאמרי' במנחות וכי בלא כך אינו אסור בהספד ותענית מחמת ר''ח אלא לא בא אלא למנות ימים שנעשו בו נסים לישראל:
אבל בשבתות וימים טובים וכו'. כך הוא במגילת תענית ומפרש מה ראית להקל וכו':
הדא דאת אמר. דכל זה עד שלא בטלה מגילת תענית וכו':
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרֵי. בָּֽטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יוֹנָתָן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת רֵישׁ שַׁתָּא. רִבִּי אָנוּן צִייֵם כָּל עֲרוּבַת שׁוּבָא. רִבִּי זְעוּרָה צָם תְּלַת מָאווָן צוֹמִין. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. תְּשַׁע מָאווָן. וְלֹא חָשׁ לִמְגִילַּת תַּעֲנִית. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מְפַקֵּד לְסִפְרַיָּא. אִין אֲתַת אִיתָא מִישְּׁאֲלִינְכוֹן. אוֹמְרוּן לָהּ. בַּכֹּל מִתְעַנִּין. חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְרָאשֵׁי חָדָשִׁים וְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד וַחֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Traduction
Les paroles suivantes des rabbins prouvent bien l’abolition de ces journées commémoratives: R. Yonathan jeûnait à chaque veille de nouvel-an; R. Aboun jeûnait tous les vendredis; R. Zeira jeûnait jusqu’à 300 jours par an, et selon d’autres, il alla jusqu’au total de 900, sans avoir égard aux solennités indiquées par cette chronique. Aussi R. Jacob b. Aha recommanda aux professeurs, si les femmes venaient les consulter pour savoir en quels jours le jeûne est permis, de répondre que c’est permis tous les jours en dehors des Shabats, des fêtes et des néoménies, des demi-fêtes (à Pâques et Sukot), ainsi que les journées des Macchabées (Hanuca) et d’Esther (Purim)
Pnei Moshe non traduit
מיליהון דרבנן. דלקמן ר' יונתן שציים כל ערב ראש השנה וראב''ן כל ע''ש וכן ר''ז וכו' ולא היה חושש אם אירע בהן ימים של מגילת תענית דסברי נמי בטלה מגילת תענית:
מפקד לספרייא. מלמדי תינוקות אם תבא אשה אחת לשאול אתכם אם תתענה:
בכל ימים מתענין ולא תחושו למגילת תענית חוץ וכו' וחנוכה ופורים שלא בטלו:
Ta'anith
Daf 13a
משנה: אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית בְּרָאשֵׁי חָדָשִׁים בַּחֲנוּכָּה וּבַפּוּרִים. וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין מוֹדֶה הוּא שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת׃
Traduction
On ne doit pas fixer de jeûne public aux jours de néoménie, ou de la fête des Macchabées, ou d’Esther; si cependant l’on a commencé une série de jeûnes dont l’un coïncide avec une de ces solennités, on ne l’interrompra pas, selon R. Gamliel. R. Meir dit; bien que R. Gamliel soit d’avis de ne pas interrompre une telle série de jeûnes, il reconnaît que l’on ne devra pas jeûner ces jours en entier, pas plus qu’au 9 Ab s’il est un vendredi.
Pnei Moshe non traduit
אין גוזרין תענית בראשי חדשים. דאיקרי מועד ובחנוכה ובפורים דלגביהון לא בטלה מגילת תענית:
ואם התחילו. שגזרו התענית מקודם לכן והתחילו להתענות על הצרה ואפילו תענות אחד ופגע בהן אחד מאלו הימים אין מפסיקין:
מודה הוא שאין משלימין. באלו הימים אין משלימין להתענות בהם כל היום אלא אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה:
וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת. כגון בזמן שהיה ב''ד קובעין ע''פ הראיה אוכל בערב סמוך לשקיעת החמה מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא רעב ואין הלכה כר''מ אלא מתענין ומשלימין וכן ט''ו באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים:
הלכה: 13a שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אָמַר. אֲתַא עוֹבִדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוֹרֵי כְרִבִּי יוֹסֵה. וַהֵוָה רִבִּי לָֽעְזָר מִצְטָעֵר. אָמַר. שָֽׁבִקִין סְתָמָא וְעָֽבְדִין כִּיחִידָיָא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי לָהּ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כַּד שְׁמַע דְּתַנֵּי לָהּ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר אָמַר. יְאוּת סַבָּא יָדַע פִּרְקֵי גַרְמֵהּ. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְחָזַר וְשָׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא רִבִּי. דִּילְמָא חוֹרָן. מָה הֵן. אִין דְּאַשְׁכַּח רִבִּי מַתְנֵי מַחֲלוֹקֶת וְחָזַר וְשָׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם. אָתָר דְּלָא אַשְׁכַּח רִבִּי מַתְנֵי מַחֲלוֹקֶת. אֶלָּא אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה כִסְתָם. וֵאָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בַּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. וְלָמָּה הוּא מוֹרֶה לָהּ כִּיחִידָייָא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יַנַּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵין מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם. אֲבָל אִם יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם לָא בְדָא הֲלָכָה כִסְתָם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. הָדָא דַתְּ אָמַר בֵּיָחִיד אֶצֶל יָחִיד. אֲבָל בְּיָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא בְדָא הֲלָכָה כִסְתָם.
Traduction
Simon b. Aba raconte (69)J., (Megila 1, 4), et (Yebamot 4, 10) ( 6b). que lorsqu’on présenta à R. Yohanan (pour avoir son avis) un fait en litige entre R. Yossé et son interlocuteur, il se prononça d’après le premier rabbin. R. Eleazar s’en affligea, trouvant fâcheux de délaisser un avis anonyme pour celui d’un homme seul (R. Yossé); mais lorsqu’il entendit professer l’avis du préopinant par R. Hiya au nom de R. Meir, il s’écria: ce vénérable vieillard (R. Yohanan) a bien fait de professer un tel avis, car il connaît le sujet à fond (sachant que l’avis opposé est aussi isolé). —Mais, demanda R. Mena, en présence de R. Judan: R. Hiskia ou Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Eliézer que partout où Rabbi a d’abord enseigné une règle en discussion, puis il a émis un avis anonyme, ce dernier prédomine? (Pourquoi donc a-t-on dit d’adopter l’avis opposé de R. Yossé?) —Il se peut, fut-il répondu, que ce ne soit pas Rabbi qui ait enseigné le désaccord d’avis; peut-être était-ce un autre. —Mais alors, fut-il objecté, il devrait à plus forte raison en être de même? Car, lorsqu’on sait que Rabbi a enseigné d’abord une règle en discussion, puis a émis un avis anonyme, ce dernier prédomine; à plus forte raison doit-il en être de même lorsqu’on ignore qui a professé le premier avis, et que Rabbi a émis l’avis anonyme? De même R. Hiskia, R. Jacob b. Aha, ou R. Simon b. Aba au nom de R. Eliézer dit que même au cas où d’autres ont professé l’avis en discussion et Rabbi a émis l’avis anonyme, ce dernier l’emporte? —Pourquoi donc R. Yohanan enseigne-t-il d’admettre l’avis d’un homme seul (de R. Yossé)? —Il est vrai, répond R. Samuel b. Yanaï au nom de R. Aha, que l’avis anonyme l’emporte, lorsqu’il n’est pas question en même temps d’une discussion sur les avis; mais lorsque cette dernière a été exprimée après l’avis anonyme, celui-ci ne prédominera plus (70)Cf. J., (Sota 6, 1) ( 20d).. R. Yossé b. R. Aboun ajoute encore au nom de R. Aha que l’avis anonyme l’emporte s’il s’agit d’un homme seul contre un autre seul, mais non s’il s’agit d’un seul contre plusieurs autres sages.
Pnei Moshe non traduit
שמעון בר בא אומר אתא עובדי קומי ר' יוחנן והורי כר' יוסי. האי גרסי' לקמן בפ''ד דיבמות בהלכה י''א על המתני' דקתני שם וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהיה להן שלשה חדשים וכו' רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וקאמר עלה אתא עובדא קומי ר' יוחנן והורי ברבי יוסי והוה רבי אלעזר מצטער על זה ואמר וכי שבקין סתמא דמתניתין ועבדין כיחידאה כד שמע דתני לה ר' חייא בשם ר''מ והת''ק ר''מ היא וכן הוא בתוספתא שם אמר ר' אלעזר על ר' יוחנן יאות סבא ידע פרקי גרמא. כלומר שיודע עצם ועיקר הדבר ולכוין האמת וביבמות כתיב יאות סבא ידע פרקי גיטא. והגי' דהכא עיקרית וכך הוא במגילה שם:
לא כן אמר ר' חזקיה וכו' כל מקום ששנה רבי מחלוקת וכו' הלכה כסתם. ואמאי פסק כר' יוסי וכקושיא דלעיל:
א''ל ולא רבי דלמא חורן. לא רבי שנה המחלוקת דלמא איש אחר שנה. ועל זה פריך הא ק''ו היא מה הן אין דאשכח וכו' מה אם במקום שרבי בעצמו שנה המחלוקת וחזר ושנה סתם אמרת הלכה כסתם אתר דלא אשכחן רבי מתני המחלוקת אלא אחרים שנו ורבי שנה סתם לא כל שכן דהלכה כסתם:
ואתא. וכן כי אתא רבי חזקיה וכו' אמרי בהדיא דאפילו אחרים שנו וכו' הלכה היא כסתם:
ולמה הוא מורה לה כיחידאה. וא''כ למה היה מורה ר' יוחנן כר' יוסי. ומתרץ רבי שמואל וכו' הדא דאת אמר הלכה כסתם דוקא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם. כלומר שנשנה מחלוקת אחר הסתם לא בדא אמרו הלכה כסתם:
הדא דאת אמר. מחלוקת ואח''כ סתם הלכה כסתם ביחיד אצל יחיד אם המחלוקת יחיד נגד יחיד היא ונשנה אח''כ סתם כאחד מהן אבל אם המחלוקת ביחיד אצל חכמים הוא לא בדא אמרו הלכה כסתם שנשנה כהיחיד הואיל ורבים פליגו עליה והאי סתמא יחידאה היא:
(מוֹדֶה רִבִּי יוֹסֵה בְּשֶׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת.)
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source