Ta'anith
Daf 11b
משנה: 11b מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת כָּל הַבְּרָכָה וְעָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵיכֶם עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָֽמְרוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר הַמִּזְרָח.
Traduction
Il est arrivé au temps de R. Halafta et de R. Hanania b. Teradion que quelqu’un alla occuper l’estrade pour officier. Lorsqu’il eut achevé le récit des bénédictions, les fidèles ne répondirent pas ''amen'' (selon l’usage des synagogues, mais ils dirent la formule usitée au Temple), puis les cohanim sonnèrent du cor, un coup bref, et l’on dit les mots: ''Celui qui a exaucé Abraham au mont Moria vous exaucera aussi et écoutera la voix de votre appel en ce jour.'' Puis on sonnait du cor, un coup prolongé (rond), suivi des mots: ''Celui qui a exaucé vos ancêtres aux bords de la mer rouge vous exaucera et écoutera votre appel en ce jour.'' Lorsque les autres sages en eurent connaissance, ils dirent: on agit seulement ainsi à la porte orientale (où il est d’usage de prononcer le tétragramme sacré, pour lequel il ne suffit pas de répondre amen).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשה בימי ר' חלפתא. והיה בצפורי. ובימי ר' חנניה בן תרדיון בסיכני:
וגמר את כל המלאכה ולא ענו אחריו אמן. כצ''ל לפי שבמקדש לא היו עונין אמן אחר כל ברכה כדקאמר בגמרא אלא בשכמל''ו היו אומרים ואלו לא במקדש היו ועשו כדרך שעושין במקדש:
לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח. של עזרה לפי שהיו מזכירין שם המפורש בחתימת הברכה ולא סגי בעניית אמן:
משנה: שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת אֵילּוּ וָאֵילּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵילּוּ וָאֵילּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין. וְשֶׁבַע הָאַחֲרוֹנוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין׃ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מוּתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בַיָמִים. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת׃
Traduction
Aux 3 premiers jours de jeûne, la section hebdomadaire de service au Temple jeûnait une demi-journée, et ceux qui officiaient le jour même ne jeûnaient pas du tout. A la deuxième série (plus grande), la section hebdomadaire jeûnait entièrement, et les gens de service du jour jeûnaient à moitié. Enfin aux 7 derniers jours de jeûne (les plus sévères), tous jeûnaient toute la journée. Tel est l’avis de R. Josué. Selon les autres sages, aux 3 premiers jeûnes, personne de ces catégories ne jeûnait; à la deuxième série, la section hebdomadaire jeûnait une demi-journée, mais ceux qui étaient de service du jour ne jeûnaient pas du tout; enfin, pour les 7 derniers, la section hebdomadaire jeûnait toute la journée, et les gens de service du jour jeûnaient la moitié. Les membres de la section hebdomadaire peuvent boire du vin la nuit, non le jour, et les gens de service immédiat, ni le jour ni la nuit. Il est défendu aux membres de la section et aux auxiliaires simples israélites, de se raser pendant la semaine de service, ou de blanchir du linge, sauf le jeudi pour se préparer à honorer le Shabat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלש תעניות הראשונו' וכו'. כ''ד משמרות כהונה היו וכל משמר עובד בשבת שלו והמשמר מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע וכל אחד עובד יומו ושלש תעניות הראשונות שאינן חמורות כל כך אנשי משמר מתענין אבל לא משלימין שאם תכבד העבודה על אנשי בית האב של איתו היום יבואו אלו לסייען ויהא בהן כח לעבוד ואנשי בית אב של אותו היום לא היו מתענין כלל:
ושלש שניות וכו'. והלכה כחכמים:
אנשי משמר מותרין וכו'. לאו גבי תענית קאי אלא איידי דאיירי בבני משמר מייתי לה הכא:
לשתות יין בלילות. ואין לחוש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב בלילה:
ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה. לפי שצריכין להעלות כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל גבי המזבח ואנשי משמר אינן צריכין לסייען לזה בלילה דאנשי בית אב בלבדן יכולין להספיק להיפוך המערכה:
אנשי משמר ואנשי מעמד. מעמד הם הישראלים כדתנן לקמן בפ''ד שהיו מתחלקין ג''כ לכ''ד מעמדות ועל כל משמר היה מעמד של ישראלים קבועים בירושלים ועומדים על קרבן אחיהם ומתפללים שיהא מקובל ברצון דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכתיב תשמרו להקריב לי במועדו מצוה לישראל שיעמדו על הכהנים בשעת עבודה ואלו היו שלוחים בשביל כל ישראל:
אסורין הן מלספר ומלכבס. כל אותו שבוע שנכנסו למשמרתם וכדי שיספרו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתם כשהן מנוולין:
ובחמישי. שבתוך משמרתם מותרין מפני כבוד השבת ודרך בני אדם להסתפר בחמישי ואינן ממתינין להסתפר בע''ש מפני הטורח:
הלכה: תַּנֵּי. לֹא הָיוּ עוֹנִין אָמֵן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר ק֗וּמוּ בָּֽרְכוּ֙ אֶת יי אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן הָֽעוֹלָם֖ עַד הָֽעוֹלָ֑ם. וּמְנַיִין עַל כָּל בֵּרָכָה וּבְרָכָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמְרוֹמַ֥ם עַל כָּל בְּרָכָה֭ וּתְהִלָּֽה׃
Traduction
On a enseigné (58)J., (Moed Qatan 3, 1) ( 81c).: au Temple, on ne se contentait pas de répondre ''amen'' à l’officiant, mais l’on disait la formule: ''béni soit le nom glorieux de son règne à tout jamais.'' Cet usage était fondé sur ce qu’il est écrit (Ne 9, 5): Levez-vous, bénissez l’Éternel, votre Dieu, d’un monde à l’autre. La dite formule était répétée après chaque bénédiction, selon ces mots (ibid.): il est élevé au-dessus de toute bénédiction et louange (chacune distincte).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ק:
ת''ל קומו ברכו וגו' מן העולם ועד העולם ויברכו את שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה ומנין וכו' על כל ברכה וברכה תן לו תהלה וזהו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
הלכה: מִפְּנֵי מָה אַנְשֶׂי מַעֲמָד מוּתָּרִין לִשְׁתּוֹת מַיִם בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בַיָּמִים. שֶׁאִם תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה אַל אַנְשֶׁי מִשְׁמָר יצְטָֽרְפוּ אַנְשֵׁי מַעֲמָד עִמָּהֶן. אַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה. שֶׁהֵן תְּדִירִין בָּעֲבוֹדָה.
Traduction
Pourquoi aux simples israélites de service est-il permis de boire la nuit, non le jour? —C’est que si le service du culte est trop pénible pour la section hebdomadaire des officiants (prêtres), ces auxiliaires les aideront. Les fonctionnaires de service en ce jour ne devront boire ni pendant la journée, ni le soir, parce qu’ils ont toujours à faire pour le culte.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני מה וכו'. כדפרישי' במתני' ותוספתא היא בפ''ב:
אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס. בַּחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת׃ הָא שְׁאַר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין. רִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי אָבוּן רִבִּי יָסָא בְשֵׁם חִזֵקִיָּה. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלָּא יִיכָּֽנְסוּ לְשַׁבָּתָן מְנוּוָלִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵילּוּ (מְכַבְּסִין) [מְגַלְּחִין] בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. הָא שְׁאַר כָּל בְּנֵי אָדָם אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלָּא יִיכָּֽנְסוּ לָרֶגֶל מְהוּוָלִין.
Traduction
Il est défendu aux uns et aux autres, est-il dit, de se raser, ou de se blanchir, sauf le jeudi pour se préparer à honorer le Shabat. A tous les autres jours de la semaine, c’est défendu, dit R. Yossa ou R. Abahou au nom de R. Yohanan ou R. Aboun et R. Yassa au nom de Hiskia, pour que cet interdit les incite à ne pas entrer en fonctions à l’état malpropre (pour les engager à se raser et à se blanchir peu auparavant). On a enseigné ailleurs (57)Cf. J., (Berakhot 9, 9).: les personnes auxquelles il est permis de se faire raser aux jours de demi-fête sont celles qui viennent d’un pays d’outre-mer, ou de la captivité, ou d’une prison, ou qui cessent d’être en anathème par décision libératrice des docteurs. Donc, c’est défendu à toute autre personne; car, dit R. Simon, par cet interdit on a voulu inciter toutes les autres personnes à ne pas entrer en fête à l’état malpropre.
Pnei Moshe non traduit
הא שאר כל הימים. מימות השבוע אסורין וכו' גזרו עליהן וכו':
תמן תנינן. במ''ק רפ''ג וגריס שם נמי להא:
Ta'anith
Daf 12a
משנה: כָּל הַכָּתוּב בִּמְגִילָּה דִּי לָא לְמִיסְפַּד לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דִּי לָא לְהִתְעַנָּאָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר׃
Traduction
Pour toute journée dont il est dit au Rouleau des jeûnes (59)Liste des journŽes commŽmoratives de faits heureux pour Isra‘l, ˆ cŽlŽbrer par l'abstention du deuil.de ne pas s’y livrer au deuil, l’interdit s’étendra à la veille, non au lendemain; R. Yossé interdit la veille et le lendemain. Pour toute journée dans laquelle il est défendu seulement de jeûner, c’est permis la veille et le lendemain; R. Yossé étend la défense à la veille, non au lendemain.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל הכתוב במגילה. של תענית שהיה מגילת תענית נכתבה בימי חכמים ימים שנעשו בהם נסים לישראל וקבעום י''ט אית יומיא דלא להתענאה בהון ואית יומיא דחמירא טפי דלא למיספד בהון ואותן שהן חמורים ואסורין בהספד גם לפניו אסור דילמא אתי למיעבד הכי בי''ט גופה ולאחריו מותר דכיון דעבר י''ט לא חיישינן:
ר' יוסי אומר וכו' והכתוב די לא להתענאה לפניו וכו'. וקי''ל דבטלה מגילת תענית וכל אותן הימים הכתובים שם דלא להתענאה ודלא למיספד כולן מותרין בהספד ותענית חוץ מחנוכה ופורים דאית בהון פרסומי ניסא לכל ישראל ואסורין בהספד ותענית אבל ימים שלפניהם ואחריהם מותר:
הלכה: מַתְנִיתָה דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. דִּי לָא לְמִיספַּד. אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת. וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת. מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד. וְדִי לָא סְתָם. כְּדִי לָא לְהִתְעַנְייָא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילֵּין יוֹמַיָּא דִי לָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מִקְצָתָן דִּי לָא לְהִתְעַנְייָא בְהוֹן. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בְּהוֹן בְּהוֹן שְׁנֵי פְעָמִים. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַלַּיְלָה מותָּר וְהַיּוֹם אָסוּר. כְּהָדָא דְתֲנֵּי. לָהֵן אִינַשׁ דִּיהֲוֵי עֲלוֹהִי יֵיסַר בִּצְלוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַזְכִּירָן מִבָּעֶרֶב. וְאַתְייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אוֹמְרָהּ כְּלֵילֵי שַׁבָּת וּכְיוֹמוֹ.
Traduction
Le premier interlocuteur de la Mishna doit être R. Meir, lequel dit (60)Cf. ci-aprs, (Megila 1, 4) ( 70c)Ê; et Rouleau des ježnes, Ê1 et suiv.: Si une date (de la Megilat Taanit) se termine par les mots ''le deuil est interdit'', il est défendu à plus forte raison de jeûner; mais s’il est dit que ''le jeûne est interdit'', le deuil est permis; enfin si la date finit seulement par ''il ne faut pas'', sans aucune addition, il est entendu que le jeûne (seul) est défendu. R. Yona dit que le titre de cette liste est ainsi formulé: ''Voici les jours, pour une partie desquels le deuil même est interdit, et pour une autre partie le jeûne seul est interdit.'' Selon R. Simon b. Gamliel, l’expression ''en lesquels'' qui se trouve deux fois dans ce titre a pour but de nous apprendre que parfois c’est permis la nuit, et défendu le jour. Ainsi il a été enseigné (dans ce même document, ou Rouleau): si un homme a assumé sur lui de jeûner plusieurs jours, il se retirera à l’ombre de ces solennités (devra s’abstenir du jeûne s’il coïncide avec les journées commémoratives). C’est que, ajoute R. Yossé b. R. Aboun, un tel jeûne devra avoir été assumé dès la veille au soir (dans la prière). Ceci est conforme à l’avis de R. Zeira au nom de R. Houna (61)V. J., (Berakhot 4, 3)., disant d’en mentionner l’objet, de la même façon qu’à la nuit précédant le Shabat on signale la solennité (dans la 4e section de l’amida).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. ת''ק דמתניתין ר''מ הוא כדתני ר' חייא לקמן בשם ר''מ:
דר''מ אמר באלו שכתוב די לא למספד בהון ודאי אסור ג''כ להתענות ובאלו שכתוב דלא להתענות מותר בהספד:
ודי לא סתם. יש שכ' בהן די לא סתם הרי אלו ככתוב בהדיא די לא להתענייא ומותר בהספד. וגרסינן לכולא הסוגיא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ב':
אמר ר' יונה. כך כתוב במגילת תענית אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתן דלא למיספד בהון. כך הוא שם במגילה ועיקר דאלו דלא למספד חמורין הן:
אמר רשב''ג כו' כהדא דתני. דהכי כתיב במגילת תענית להן אינש דיהוי עלוהי יסר בצלוי. כלומר כל שקיבל עליו כמה תענית ואירע בהן אלו י''ט הכתובים יאסור עליו בתפלה לקבל התענית מקודם היום. ואי לא קיבל עליו לא דחי להנך י''ט:
שהוא צריך להזכירן מבערב. לקבלת התענית:
ואתייא כהאי דאומר ר' זעירא וכו'. לעיל בהלכה ב' גבי אפי' יחיד שגזר על עצמו צריך להזכיר מעין המאורע היכן הוא אומרה ר''ז בשם רב הונא אומרה כלילי שבת ויומו בברכה רביעית אלמא צריך להזכיר מבערב:
תַּנֵּי. כָּל מִי שֶׁהוּא מַכִּיר אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְאַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִין אָסוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מִי שֶׁהוּא מַכִּיר אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִים אָסוּר כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁלּוֹ וְלֹא אַנְשֵׁי בֵית אַב שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מִבָּתֵּי אָבוֹת קְבוּעִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר לְעוֹלָם. אֶלָּא שֶׁתַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ. שֶׁהוּא מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד. 12a כְּמַה דְתֵימַר. קַלְקָלָתוֹ תִיקֻנָתוֹ שֶׁהוּא אָסוּר בְּהֶסְפֵּד. וְדִכְווָתָהּ. (תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ) [קַלְקָלָתוֹ תַקָּנָתוֹ] שֶׁיְּהֵא אָסוּר בִּמְלָאכָה.
Traduction
On a enseigné: A tout individu qui sait distinguer de quelle section hebdomadaire il fait partie et quel sera son jour de service, étant d’une série d’officiants déterminés, il sera seulement défendu de boire au jour fixé pour son service; celui qui reconnaît sa section hebdomadaire, sans savoir le jour précis de la semaine, étant d’une série d’officiants déterminés, ne devra pas boire de vin toute la semaine; enfin, celui qui ne peut pas reconnaître sa section, ni son jour de service, tout en faisant partie d’une série de gens au service fixé, devra s’abstenir de vin tout le mois. A ce compte, dit Rabbi, il faudrait lui interdire le vin toujours (vu l’incertitude de l’époque du service); en ce cas, le mal lui-même (la non-existence du Temple) servira de remède à ce cas douteux et autorisera de boire. De même, on dira qu’il est permis à un tel individu de prononcer une oraison funèbre, sans se dire qu’en ce jour un tel acte serait interdit si le Temple était reconstruit (on ne se préoccupe pas de l’avenir); car si l’on ne raisonnait pas ainsi et que l’on interdise l’oraison, malgré l’état de ruine du Temple, il devrait aussi être défendu de vaquer aux travaux; or, ils sont permis, sans souci de l’avenir.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם. והועתק כאן בטעות וה''ג שם כל שמכיר את משמרתו ואת בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אינו אסור אלא אותו היום בלבד. של בית אב שלו אסור לשתות יין בזמן הזה שמא יבנה בית המקדש ויהיה זה צריך לעבוד. כל שמכיר את משמרתו ואינו מכיר את בית אב שלו והוא בבתי אבות קבועין אסור כל אותה שבת וכל שאינו מכיר לא את משמרתו ולא את בית אב שלו והוא מבתי אבות קבועין אסור כל חדש רבי אומר אומר אני שיהא זה אסור לעולם אלא שתקנתו קלקלתו. קלקלה שלא נבנה זה כמה שנים. תקנתו לשתות יין ולשמא יבנה לא חיישינן:
שהוא מותר בהספד. כלומר וכיוצא בו אמרינן שתקנתו קלקלתו שיהא מותר בהספד ולא חיישינן שמא יבנה ויהא אסור בהספד היום:
כמה דתימר וכו'. כלומר דאי לא תימא הכי אלא קלקלתו תקנתו ושיהא אסור בהספד א''כ נימא נמי ודכוותה קלקלתו תקנתו ושיהא אסור במלאכה כל יום דשמא יבנה מיהא צריך לעבוד ואסור במלאכה בתמיה אלא ודאי דלהא לא חיישי' כלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source