Vayedaber

Souccah

Daf 19a

משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַנִּיחִים אוֹתָן בְּגִיגִיּוֹת שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמוֹשׁוּ. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מְבִיאִין וְחוֹבְטִין עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה נִקְרָא יוֹם חִיבּוּט חֲרִיּוֹת: מִיַּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאוֹכְלִין אֶתְרוֹגֵיהֶן:

Traduction

La cérémonie était la même si ce 7e jour était en semaine, ou un samedi; sauf qu’en ce dernier cas on avait soin de couper les branches la veille, et on les déposait dans des aiguières d’or, pour que les feuilles ne se fanent pas. Selon R. Yohanan b. Broqa, ce sont des branches de palmier (non de saule) que l’on apportait en ce jour, pour les secouer sur l’autel (en signe de joie). Cette action donne son nom à la journée. Aussitôt après, les enfants délient le faisceau du lulav et mangent les cédrats.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כמעשהו בחול. בנטילה ובהקפה:

כך מעשהו בשבת. אם חל שביעי בשבת:

ומניחין אותן בגיגיות. כלים של זהב מלאים מים כדי שלא יכמושו העלין שלהן:

חריות. ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת ולא ערבה:

על גבי המזבח. ובנוסחת המשנה בבבלי וחובטין אותם בקרקע בצדי המזבח:

ואותו היום. שעושין כך וכלו' כל יום מהשבעה היה נקרא יום חיבוט חריות ולסימנא בעלמא קאמר שהיו מביאין ענפי דקל להקיף את המזבח וטעמא דר' יוחנן בן ברוקה דדריש כפות תמרים אחד ללולב ואחד למזבח ורבנן כפת כתיב ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקה:

מיד. ולאלתר התינוקות היו שומטין את לולביהן מתוך ההושענא והיו שותקין ואוכלין אתרוגיהן אבל הגדולין לא היו עושין כן משום דעדיין ראוי לצאת בו כל היום כדקאמר בגמ' פ''א מיד התינוקות היו הגדולים שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן אבל שלהן לא היו אוכלין כל היום לפי שמכיון שהוקצה למצוה הוקצה כל היום ובשל תינוקות לאו כלום הוא:

תַּנֵּי. וּבַעֲלֵי מוּמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. בַּעֲלֵי מוּמִין נִכְנָסִין 19a בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לֵיהּ. כְּשֵׁירִים הָיוּ.

Traduction

Même les cohanim affectés d’un défaut peuvent entrer faire le tour de l’autel à ce moment. Mais, objecta Resh Lakish devant R. Yohanan, se peut-il que des gens affectés d’un défaut (92)L'accs leur est interdit. V. trait Kelim 1, fin. puissent pénétrer entre le parvis et l’autel? Pour cette solennité, fut-il répondu, ils étaient aptes à s’approcher de l’autel, afin de dresser les branches.

Pnei Moshe non traduit

תני. בברייתא ובעלי מומין שהכהנים בעלי מומין גם כן נכנסין להקיף את המזבח בערבה:

בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח. בתמיה והא אנן תנן בפ''ק דכלים גבי עשר קדושות בין האולם ולמזבח מקודשת מהם שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם וכשהן מקיפין את המזבח אי אפשר שלא יכנסו בין האולם למזבח:

א''ל כשרים היו. כלומר אע''פ שכל ימות השנה אסורין ליכנס לשם כדי לצאת בערבה כשרים היו להכנס בין האולם ולמזבח:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָּא. [אֲנִי וָהוּא הוֹשִׁיעָה נָּא].

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan qu’il faut compléter l’avis de R. Juda, exprimé dans la Mishna, en ce sens de répéter 2 fois la formule en question.

Pnei Moshe non traduit

כיני מתניתא אני והוא וכו' כן צריך לפרש במתני' לר' יהודה היו שונים ואומרים אני והו הושיעה שני פעמים:

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. לְךָ לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ. לְךָ יוֹדִייָה. דָּרַשׁ רִבִּי בָּא סָרוֹנְגִייָה. וְהוֹשִׁ֧יעַ יְי אֶת אָֽהֳלֵ֥י יְהוּדָ֖ה בָּרִֽאשׁוֹנָה. וְהוֹשַׁע כְּתִיב. דָּרַשׁ רִבִּי זִיבַיי. כִּ֣י עַתָּה֩ תֵֽצְאִ֨י מִקִּירְיָה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה. וּשְׁכִינָתִי בַשָּׂדֶה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אָֽנֹכִ֖י יְי אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הֽוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם. הוּצֵאתְךָ כָּתַב.

Traduction

De même, dit R. Abahou, R. Eliézer disait 2 fois sa formule, selon le parallélisme de ce verset (Ps 80, 3): A toi pour que tu sois notre secours, à toi l’action de grâce. R. Aba Sarounghia interprète ce verset (Za 12, 7): l’Éternel secourra les tentes de Juda en premier lieu, comme s’il y avait ''sera avec eux.'' De même, R. Zicaï explique ce verset (Mi 4, 10): car maintenant tu vas quitter la ville et tu habiteras aux champs, comme s’il y avait: ''la providence sera aux champs'' (t’accompagnant à l’exil). Hanania, le neveu de R. Josué, dit aussi: dans le 1er commandement Je suis l’Éternel ton Dieu qui t’ai tiré du pays d’Egypte (Ex 20, 2), on peut lire ''ma sortie pour toi'' (impliquant la même idée d’accompagnement). R. Jérémie dit au nom de Hiya b. Aba (93)Rabba sur (Lv 9). que R. Levi b. Sissi a expliqué à Nehardea le verset suivant (ib. 24, 10): Ils virent le Dieu d’Israël, et à ses pieds il y avait comme un ouvrage en carreaux (briques) de saphir (94)On traduit souventÊ: en saphir brillant, transparent. Il a fallu adopter de prfrence le sens de brique, cause de la suite. V. Midrash sur (Ct 4, 8)., semblable au ciel pour l’éclat; il n’y a pas de contradiction réelle entre l’image dure des briques et celle du ciel léger, car la 1er se rapporte au temps antérieur à la délivrance (où l’idée de l’esclavage dominait), tandis qu’à la suite les briques prenaient la place qu’elles occupent d’ordinaire (et elles n’apparaissaient plus au ciel).

Pnei Moshe non traduit

לך לישועתה לנו וכו' הא דקאמר ר''א ליה ולך מזבח וכו' שני פעמים הא' לך לישועתה לנו והב' לך הודיה על כך:

דרש ר' בא וכו' והושע כתיב. לומר והושע אתה על שם עמו אנכי בצרה וכמו כן דרש ר' זיכי לקרא כי עתה תצאי וגו' ושכנתי בשדה כביכול שהשכינה עמהם בגלות:

הוצאתך כתיב. חסר לומר הוא יצא עמך מגלות מצרים:

רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. דָּרַשׁ לֵוִי בַּר סִיסִי בְנַהַרְדֵּעָא. וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת. אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַיִ֭ם לָטוֹהַר: זוֹ עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ. אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ (אֵין דַּרְכָּהּ תִּינָּתֵן) [אֵיכָן דַּרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה לְהִינָּתֵן] שָׁם הִיא נְתוּנָה. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. מַעֲשֶׂה אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא כְּמַֽעֲשֵׂה֙. הִיא וְכָל אֶרְגָּלֵייָה שֶׁלָּהּ. (הִיא וְהַסָּל וְהַמַּגְרֵיפָה.) [הִיא וְכָל פְּרַקְמַטִיָּא שֶׁלָּהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשָׁא. בָּבָבֶל כְּתִיב כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן סַפִּ֖יר וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב כְּמַֽעֲשֵׂה֙] לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר. לְלַמְּדָךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֶבֶן קָשָׁה מִן הַלְּבֵינָה כָּךְ שִׁיעְבּוּדָהּ שֶׁלְבָּבֶל הָיָה קָשֶׁה מִשִּׁעְבּוּדָהּ שֶׁלְמִצְרַיִם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָֽיְתָה רְשׁוּמָה בָרְקִיעַ. מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ עוֹד לֹא נִרְאֵית בָּרְקִיעַ. מַה טַעַם וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטוֹהַר: שְׁמַייָא כַּד אִינּוּן נְקִייִן מִן עֲנָנִין.

Traduction

R. Berakhia dit: il n’est pas écrit: œuvre mais ''comme une œuvre'', pour dire que l’on y comprend tous ses accessoires et tous ses points importants, pragmateia (toute apparence d’oppression disparaît avec la délivrance). R. Meisha dit: lors de l’apparition divine à Babylone (Ez 1, 26), il est question d’une apparence de pierre de saphir, tandis que, pour la vision qui a eu lieu au sortir d’Egypte, il est dit: comme un ouvrage en briques de saphir; cette distinction a pour but de nous apprendre qu’aussi bien que la pierre est supérieure en dureté à la brique, de même l’oppression de Babylone était plus pénible que celle d’Egypte. Bar Kappara a enseigné: aussi longtemps qu’Israël n’a pas été délivré de l’esclavage d’Egypte, l’oppression paraissait se refléter au firmament; mais après la délivrance, il n’y avait plus là de trace, selon les mots comme le ciel même pour la sérénité, c.-à-d. comme les cieux débarrassés de tout nuage.

Pnei Moshe non traduit

זו עד שלא נגאלו. היה כמעשה לבנת לזכור צרתן ושיעבודן בחומר ובלבנים אבל משנגאלו איכן וכו' כלומר הלכה לה מראה לבינה מלמעלה ובמקום שדרכה של לבינה להנתן שם היא נתונה שכבר כלה השיעבוד:

היא וכל ארגליה שלה. כל השייך ורגיל לה וכן כל פרקמטיא שלה כל מר כל מה שהיה רשום למעלה לזכור גלותן וכובד שעבודם נסתלקו והלכו להן משנגאלו ולכך כתיב כמעשה מה שהיה נדמין לה לרמז הצרות כלו והלכו להן:

בבבל כתיב. במראה יחזקאל על נהר כבר כשגלו לבבל כתיב כמראה אבן ספיר וכו' ללמדך וכו' וכפי תוקף הגלות היתה המראה:

היתה רשימה ברקיע כמעשה לבנת הספיר לזכור הגלות ולגאול אותן ומשנגאלו לא נראית עוד ברקיע ומהיכן למדנו זה דכתיב וכעצם השמים לטוהר דמשמע לטוהר לגמרי וכתיב כמעשה לבנת וגו' הא כיצד אלא כאן עד שלא נגאלו וכאן משנגאלו:

שמיא וכו'. והיינו לטוהר:

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. עֲבוֹדָה זָרָה עָֽבְרָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּיָּם. מַה טַעַם. מִפְּנֵ֣י עַמְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם גּוֹיִ֖ם וֵאלֹהָֽיו. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. חַס וְשָׁלוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ כָּךְ נִמְצֵאתָ עוֹשֶׂה אֶת הַקּוֹדֶשׁ חוֹל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁ֨ר פָּדִ֤יתָ לְּךָ֙ מִמִּצְרַ֔יִם. כִּבְיָכוֹל כְּאִילּוּ עַצְמְךָ פָדִיתָ.

Traduction

On a enseigné au nom de R. Eliézer (95)Ib. ch. 23Ê; Mekhilta, sect. B, ch. 14Ê; Rabba (Ex 42), Sifri, n¡ 161Ê; Midrash sur Ct sect. 21.: les idoles mêmes ont traversé la mer avec Israël, selon ce verset (2S 7, 23): à cause de ton peuple que tu t’es racheté d’Égypte, les nations et ses dieux (dernier terme applicable aux idoles). Loin de là, s’écria R. aqiba, si l’on adoptait ce sens, ce serait confondre le sacré (l’idée du vrai Dieu) avec le profane; au contraire, la précédente expression, que tu t’es racheté d’Égypte, signifie que l’Éternel s’est, pour ainsi dire, racheté lui-même (et à lui se réfère le dernier terme du verset).

Pnei Moshe non traduit

גוים ואלהיו. ודרש על ע''ז והיא פסל מיכה שעברה עמהם על הים. אמר לו ר''ע ח''ו וכו' אלא לך כביכול כאלו עצמך פדית עמהם והיינו ואלהיו:

אוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. אָמַר רִבִּי אָחָא. זֵיכֶר לִירִיחוֹ.

Traduction

– ''En ce jour spécial (au 7e), dit la Mishna, on fait 7 fois le tour de l’autel.'' Ceci, dit R. Aha, est un souvenir du siège de Jéricho.

Pnei Moshe non traduit

אותו היום וכו' זכר ליריחו. שהיו מקיפין אותה ד' פעמים ביום השביעי:

Souccah

Daf 19b

משנה: הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה כֵּיצַד. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם חַייָב בִּכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד גָּמַר מִלּוֹכַל לֹא יַתִּיר סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן:

Traduction

La récitation du Hallel complet et la manifestation de la joie (par des sacrifices de paix) ont lieu 8 jours. Il en résulte la preuve qu’il faut aussi bien honorer le dernier jour de cette fête que tous les autres jours. L’observance spéciale de la Suka sera célébrée seulement pendant 7 jours, en ce sens qu’après avoir fini le repas du 7e jour, on n’est pas tenu de défaire la Suka; mais on enlèvera les ornements à partir de l’après-midi, et on les replacera chez soi, pour se préparer à célébrer avec autant de solennité le dernier jour de la fête (à la maison).

Pnei Moshe non traduit

מתני' ההלל. לגמור אותו:

והשמחה. שלמי שמחה:

ובכבוד י''ט האחרון של חג. כדדריש התם והיית אך שמח לילי י''ט האחרון לשמחה והיום אתי בק''ו דעיקר שמחה ביום הוא:

גמר מלוכל. בשבעה לא יתיר את סוכתו מאגודתה ולסתרה דהא עדיין כל היום חובתה:

אבל מוריד הוא את הכלים. הנאים ומצעות נאות שהעלם לסוכה:

בשביל כבוד י''ט האחרון. שיהא נראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו הלילה:

הלכה: תַּנֵּי. שְׂמוֹנָה עָשָׂר יוֹם וְלַיְלָה אֶחָד קוֹרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל בְּכָל שָׁנָה. שְׂמוֹנַת יְמֵי הֶחָג וּשְׂמוֹנַת יְמֵי הַחֲנוּכָּה וְיוֹם טוֹב שֶׁלְעֲצֶרֶת וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח וְלֵיְלוֹ.

Traduction

On a enseigné (96)Sofferim, ch. 20.: pendant 18 jours et une nuit de l’année, on lit le Hallel complet, savoir les 8 jours de la fête des Tabernacles, les 8 jours de celle de Hanuka (des Macchabbées), à la fête de Pentecôte, au 1er jour de Pâques et la nuit du même jour.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני שמנה עשר יום ולילה אחד קורין וכו'. אחר התפלה בבה''כ וגומרין אותו:

הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא קָטָן. הָא גָדוֹל לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָּא בְשֵׁם רַב. אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְסַל בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן 19b מּוּתָּר לְאוֹכְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן הוּא אֵינוֹ רָאוּי לָצֵאת בּוֹ. אֲחֵרִים רְאוּיִין לָצֵאת בּוֹ. בְּרַם הָכָא לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים יוֹצְאִין בּוֹ.

Traduction

Il s’agit seulement des enfants; mais aux grandes personnes il n’est pas loisible de manger ces cédrats (qui, pour elles, conservent le caractère officiel). Mais R. Abina n’a-t-il pas dit au nom de Rav que si un cédrat, après avoir servi à l’office divin le 1er jour de la fête, devient impropre, il est permis de le manger (il ne reste pas inaccessible)? Il y a une différence, répond R. Yossa: dans notre présent cas, bien que le maître ait rempli son devoir, il se peut qu’un autre ne l’ait pas encore rempli et demande ce cédrat à cet effet; tandis que d’un cédrat devenu impropre, personne ne peut plus se servir.

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא אמר אלא קטן. שהתינוקות הוא שעושין כן לאכול אתרוגיהן מיד אחר המצוה:

הא גדול לא. דשל גדולים מכיון שהוקצה למצוה הוקצה כל היום הכי קס''ד והלכך פריך והא לא כן אמר רבי אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב אחר שיצא בו מותר לאוכלו אלמא לא אמרינן הוקצה למצוה הוקצה כל היום:

א''ר יוסה. לא דמיא ולא כדקס''ד דטעמא משום שהוקצה לכל היום אלא טעמא אחרינא איכא הכא:

תמן. כלומר במתני' הכא הוא אינו ראוי לצאת בו לפי שכבר יצא בו ולו אינו ראוי אבל אחרים ראוין לצאת בו למי שעדיין לא נטלו שכל היום כשר ללולב כדתנן בפרק דלעיל:

ברם הכא. באתרוג שנפסל לא הוא ולא אחרים יכולין לצאת בו הלכך מותר לאכלו:

רִבִּי זְעוּרָא עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׂחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנֵּי. חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שִׂמְחָה וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. תִּיפְתָּר. בְּשֶׁשְּׁחָטָהּ בָּרֶגֶל. אָמַר רִבִּי בָּא. אִם בְּשֶׁשְּׁחָטָהּ בָּרֶגֶל אֵין זּוֹ חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. עַד דַּאֲנָן תַּמָּן שְׁמַעְתָּנָהּ. עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כַּד סַלְקִינָן הָכָא שְׁמַעְתָּנָהּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָיִי֖תָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃ לְרַבּוֹת לֵילֵי יוֹם טוֹב (הָאַחֲרוֹן) [הָרִאשׁוֹן] לְשִׂמְחָה. אִי יָכוֹל אַף לֵילֵי יוֹם טוֹב (הָרִאשׁוֹן) [הָאַחֲרוֹן]. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. אַךְ חִלֵּק. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ. מִשֶּׁאַתְּ מִתְחַייֵב בַּחֲגִיגָה אַתְּ מִתְחַייֵב בַּשִּׂמְחָה. הָתִיבוֹן. וְהָתַנִּינָן. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם הָרִאשׁוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. לְשׁוֹחְטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. דְּאָמַר רִבִּי זְעוּרָא עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׁחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. לְשׁוֹחְטָן בָּרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵימָתַי אָֽמְרוּ. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייְמָהּ רַב אֶבְדוּמֵי נְחוּתָה בַכֹּהֲנִים [וּ]בַשָּׂעִיר.

Traduction

R. Zeira Oula b. Ismaël dit au nom de R. Eliézer (97)J., trait (Hagiga 1, 4) ( 16b)Ê; B., Pessahim 70b.: lorsqu’on a égorgé des sacrifices pacifiques de fête à la veille de ce jour, ils ne servent pas à l’accomplissement de ce devoir pendant la fête elle-même. Mais, objecta R. Aba, l’égorgement est-il bien exigible en ce jour, puisque, d’autre part, il a été enseigné qu’un sacrifice de fête égorgé le l4 Nissan peut servir à témoigner la joie de la fête, sans remplacer toutefois la victime pacifique? On peut expliquer, dit R. Zeira, l’admissibilité de cette offre au cas où ce sacrifice inhérent au 14 Nissan a été égorgé au jour même de la fête, par suite d’un empêchement le 14. Mais alors, dit R. Aba, si l’égorgement a eu lieu au jour même de la fête, ce n’est plus l’offre du 14? Quelle est, en somme, la règle sur l’opportunité de l’époque (est-elle indispensable, ou non)? R. Zeira répond: lorsque je me suis trouvé là (à Babylone), j’ai entendu exprimer l’avis précité d’Oula b. Ismaël au nom de R. Eléazar; lorsque je suis arrivé ici (en Palestine), j’ai entendu l’opinion contraire émise par R. Hiya. au nom de R. Eliézer, interprétant ce verset (Dt 16, 15): tu seras tout-à-fait réjoui, en ce sens qu’il faut comprendre par extension dans cette manifestation de joie la 1re nuit de la fête. Ce n’est pas à dire que l’extension va jusqu’à impliquer la dernière nuit de la fête; car le mot ''Akh'' (toutefois) indique la distinction à établir (l’extension n’est pas absolue). R. Hiya au nom de R. Eliézer au contraire déduit de l’expression tu te réjouiras en ta fête (ib. 14), que l’obligation de se réjouir est analogue à celle du sacrifice de fête (elles ont lieu en même temps, non la nuit). Mais, fut-il objecté, notre Mishna enseigne que la récitation du Hallel et la manifestation de la joie par le sacrifice ont lieu 8 jours; or, comment opérer si le 1er jour se trouve être un samedi? On ne peut pas égorger ce sacrifice à la veille de la fête, puisque R. Zeira a dit de Oula b. Ismaël au nom de R. Eliézer que des sacrifices pacifiques de fête égorgés la veille ne représentent pas un devoir accompli; et l’on ne saurait pas non plus dire qu’il y a lieu de les égorger au jour même de la fête, puisqu’il a été enseigné qu’une telle offrande ne l’emporte pas sur le repos shabatique; comment donc admettre que cette manifestation de la joie par l’égorgement d’une victime ait lieu tous les 8 jours? R. Abdoma Nehoutha (le voyageur), répondit R. Yossa (98)J., trait (Rosh Hashana 1, 1) ( 56a)Ê; (Hagiga 1, 4)., justifie cette assertion en disant qu’il s’agit d’une opération permise, faite par les cohanim, en égorgeant les boucs (ils servent aux réjouissances) – (99)Suit un passage traduit du trait (Berakhot 6, 6)..

Pnei Moshe non traduit

שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל. שהקדישן לשם חגיגת חמשה עשר ושחטן מעיו''ט אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לא משום חגיגה אע''פ ששחטן לשם חגיגה לפי שצריך שישחוט בשעה הראויה לחגיגה והיינו בי''ט וכן אינו יוצא בהן משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא:

התיב ר' בא. ומי בעינן זביחה בשעת שמחה והא תני חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח יוצאין בה בי''ט משום שמחה ואין יוצאין בה משום שלמי חגיגה משום דחגיגת ט''ו חובה היא מן התורה וכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין קתני מיהת יוצאין בה משום שמחה ואף על פי שנשחטה מערב הרגל ולא הוי זביחה בשעת שמחה:

תיפתר. להאי ברייתא כששחטה לחגיגת י''ד ברגל דמיירי שעיכבה ולא שחטה בי''ד:

אם בששחטה ברגל. א''כ אין זו חגיגת י''ד אלא של ט''ו ואי משום שלא הקדישה לשם חגיגת ט''ו מ''מ היאך קראה חגיגת י''ד לזו שלא נשחטה בזמנה:

מאי כדון. והשתא מאי הוי עלה אי בעינן זביחה בשעת שמחה כהאי דעולא בשם ר' אלעזר או לא כדמשמע מהאי ברייתא דהתיב ר' בא:

אמר ר' זעירא עד דאנן תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתינה לעולא בשם ר' אלעזר דקאמר להא שמעתתא דבעינן זביחה בשעת שמחה אבל כד סלקינן הכא בא''י שמעתינה בשם ר' חייא בשם ר' אלעזר דקאמר בה טעמא כדלקמן על ברייתא דלקמי':

והיית אך שמח וכו'. הכי דריש לה בספרי פרשת ראה והיית אך שמח לרבות לילי י''ט הראשון לשמחה או יכול שאני מרבה אף לילי י''ט האחרון ת''ל אך חלק ומשום דשמיני רגל בפ''ע הוא וקסבר האי תנא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה:

ר' חייה בשם ר' אלעזר. פליג אהאי ברייתא דספרי וס''ל כמאן דדריש איפכא והיית אך שמח לרבות לילי י''ט האחרון לשמחה או אינו אלא י''ט הראשון ת''ל אך חלק וכדמסיים לטעמא דכתיב ושמחת בחגך ושמחת זו שמחה בחגך זו חגיגה ודרשינן משאתה מתחייב בחגיגה וזהו ביו''ט אתה מתחייב בשמחה להוציא לילי י''ט הראשון שאין אתה מתחייב בחגיגה וליכא נמי שמחה דאם שחטה מבעוד יום לא כלום היא דבעינן זביחה בשעת שמחה:

התיבון. בני הישיבה על זה והתנינן ההלל והשמחה שמונה והשתא קשיא דהגע עצמך שחל יום טוב הראשון להיות בשבת דאין שלמי שמחה דוחה שבת ולשוחטן מערב הרגל אין אתה יכול דהא אמר ר''ז עולא בר' ישמעאל וכו' שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת מדכתיב וחגותם חג לה' שבעת ימים והא שמונה הוו אלא מכאן שאין חגיגה דוחה שבת וא''כ שמחה נמי אין דוחה שבת ומערב הרגל נמי לא דבעינן זביחה בשעת שמחה והשתא אימתי אמרו ההלל והשמח' שמנה דמדקתני סתם ולא מחלק בין אם חל ראשון בשבת כדקתני באינך לולב וערבה וכו' ש''מ דלעולם שמנה הוו ואם חל ראשון בשבת היכי משכחת לה:

קיימה רב אבודמי נחותה. שהיה רגיל לירד מא''י לבבל וקרו ליה נחותא והוא קיימה להמתני' דלעולם שמנה הוו דמיירי בכהנים ובשעיר של רגלים שהכהנים אוכלין אותו ויוצאין בו משום שמחה כדתנן בפ''ק דחגיגה הכהנים יוצאין בחטאות ואשמות וקרבן צבור דוחה את השבת. וגרסינן להאי לקמן בפ''ק דחגיגה ומקצתה בפ''ק דר''ה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source