תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ בְעֶרֶב הָרֶגֶל אַל יַעֲשֶׂנָּה בָרֶגֶל. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. נָֽפְלָה סוּכָּתוֹ בָרֶגֶל יְקִימֶינָּה בָרֶגֶל. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. קְנַס קְנָסוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַייָב אָדָם לוֹכַל בַּסּוּכָּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אָחָא. לְמִצְוָה הוּשְׁווּהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למצוה הושווה. כלומר שאחר כך חזר בו ר' אליעזר לדברי חכמים וסבירא ליה כוותייהו דאין חובה אלא בלילי י''ט הראשון והושווה לדברי חכמים דמצוה בלבד הוא לאכול בסוכה בשאר כל הימים:
מחלפא שעתיה דר''א. דתמן ברישא אמר י''ד סעודות חייב לאכול בסוכה והכא בסיפא אמר הכין בתמיה דקאמר מי שלא אכל וכו' והרי בלילי י''ט האחרון ליכא סוכה:
הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן תֵּֽשְׁב֖וּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד יֵשְׁבוּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙. מַה יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן עָשָׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים אַף יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בְּחַג לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת. 11a חֲבֵרַייָא בָעֵיי. מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַמַּצָּה בְתַאֲוָה וָכָא עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַסּוּכָּה בְתַאֲוָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אִי מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה. וָכָא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן [בַּסּוּכָּה]. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּל שִׁבְעָה חוֹבָה. רִבִּי בֶרֶכְיָה אָמַר. פְּלִיגִין. רִבִּי אָבוּנָא אָמַר. לֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ. מַה דְאָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלֹּא נָתַן דַּעְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא סוף דבר וכו'. לאו דוקא שצריך להיות שלחנו שם לב''ש אלא שיעור כדי שלחנו בלא ראשו ורובו וכמה שיעורו טפח וגברא באמתא יתיב ועם כדי שלחנו שבעה טפחים בין באורך ובין ברוחב דלפעמים יושב כך ולפעמים כך הרי ז' על ז':
רב אבונה אמר לא פליגין. אלא מה דאמר ר' יוחנן דאין חובה אלא בלילי הראשון בשנתן דעתו וכוונתו בשעת אכילה בלילה הראשון לצאת י''ח באכילה זו ובכה''ג שאר כל הימים רשות ומה דאמר ר' הושעיה כל ז' חובה היינו בשלא נתן דעתו לצאת י''ח אכילת לילה הראשון והלכך חובה עליו בשאר כל הימים ליתן דעתו לצאת י''ח במצוה זו וכל ז' חובה דקאמר כלומר דלפעמים חובה עליו דאף ביום אחד מכל שבעה ולאו דוקא שחובה עליו כל שבעה רצופים אלא כדאמרן:
ר' הושעיה אמר כל שבעה חובה. לאכול מצה:
ר''ז בעי וכו'. והכא נמי עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
חברייא בעי. אם אומרים אלו דגם לדבר זה הוקשו מה להלן וכו' ואסור לאכול סמוך למנחה והכא נמי כן עד שיכנסו לסוכה לאכול בתאוה:
ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו'. טעמייהו דחכמים קאמר:
גמ' ונאמר להלן. בשבעת ימי המלואים:
ר' ברכיה אמר פליגין. ר' הושעיה ור' יוחנן למאי דקאמר בשם ר' ישמעאל דלילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות:
הלכה: לֹא סוֹף דָּבָר שׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. כַּמָּה הוּא כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. טֶפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא סוף דבר וכו'. לאו דוקא שצריך להיות שלחנו שם לב''ש אלא שיעור כדי שלחנו בלא ראשו ורובו וכמה שיעורו טפח וגברא באמתא יתיב ועם כדי שלחנו שבעה טפחים בין באורך ובין ברוחב דלפעמים יושב כך ולפעמים כך הרי ז' על ז':
רב אבונה אמר לא פליגין. אלא מה דאמר ר' יוחנן דאין חובה אלא בלילי הראשון בשנתן דעתו וכוונתו בשעת אכילה בלילה הראשון לצאת י''ח באכילה זו ובכה''ג שאר כל הימים רשות ומה דאמר ר' הושעיה כל ז' חובה היינו בשלא נתן דעתו לצאת י''ח אכילת לילה הראשון והלכך חובה עליו בשאר כל הימים ליתן דעתו לצאת י''ח במצוה זו וכל ז' חובה דקאמר כלומר דלפעמים חובה עליו דאף ביום אחד מכל שבעה ולאו דוקא שחובה עליו כל שבעה רצופים אלא כדאמרן:
ר' הושעיה אמר כל שבעה חובה. לאכול מצה:
ר''ז בעי וכו'. והכא נמי עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
חברייא בעי. אם אומרים אלו דגם לדבר זה הוקשו מה להלן וכו' ואסור לאכול סמוך למנחה והכא נמי כן עד שיכנסו לסוכה לאכול בתאוה:
ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו'. טעמייהו דחכמים קאמר:
גמ' ונאמר להלן. בשבעת ימי המלואים:
ר' ברכיה אמר פליגין. ר' הושעיה ור' יוחנן למאי דקאמר בשם ר' ישמעאל דלילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות:
משנה: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוֹבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי וּמְצָאוּהוּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי מִשָּׁם רְאָייָה. אַף הֵן אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא קיימת מצות סוכה מימיך. אע''ג דאינה אלא גזירה דרבנן בעלמא שמא ימשך אחר שלחנו מ''מ לא קיימת מצות סוכה כהוגן וכמצות חכמים:
משם ראיה. בתמיה:
מתני' מי שהיה ראשו ורובו וכו'. בבבלי פ''ק מסיק דחסורי מחסרא וה''ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי אומרים לא יצא ובית הלל אומרים יצא ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ומסקינן דהלכה כב''ש בתרווייהו דבין בסוכה גדולה והוא יושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית ובין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו הכל אסור גזירה שמא ימשך אחר שלחנו:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדֶה לְמִי. בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל [אוֹ] בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמוֹד. וְנָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי. לֹא מָצָאנוּ שֶׁהוֹדוּ בֵית (הִלֵּל) [שַׁמַּי] לְבֵית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אַבַּייָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. אִם יֶשׁ בּוֹ יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה: אִין תֵּימַר. בֵּית הִלֵּל הוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תַּנָּא הָכָא תַעֲלֶה. לֹא בֵית הִלֵּל [וַלֹא] (לְ)בֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אִידִי. נֹאמַר. בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא הוֹדוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תֵּירוֹם וְתִישָּרֵף. 11b וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַרֵי שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילּוּ תַעֲלֶה. בֵּית שַׁמַּי מְסַלְּקִין לוֹן. וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תָּשׁוּבָה אֲחֶרֶת יֵשׂ כָּאן. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מָה אִם טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְעָוֹן מִיתָה אֶצֶל זָרִים הֲרֵי הִיא עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַעֲשֵׂה אֶצֶל כֹהֲנִים לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ונפקון ושמעון וכו' לא מצאנו וכו' אלא בדבר זה בלבד. אלמא בית שמאי הן שהודו לבית הלל:
תנינן אחר שהודו וכו'. גרסינן להא לעיל במסכת תרומות פ''ה בהלכה ד' ושם הוא דשייכא ואיידי דקאמר לקמן שהיו רואין דברי בית שמאי וחזרו בהן מייתי לה הכא. ואמתני' דהתם קאי דתנינן שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל והטהורה אסורה לזרים והטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה התרומה התמורה האסורה לזרים את הטמאה לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תרום ותשרוף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה. וקאמר עלה ר' יהודה בר פזי וכו' תנינן במתני' אחר שהודו מי הודה למי בית שמאי לבית הלל או בית הלל לבית שמאי:
אמרי נצא לחוץ. מבית המדרש ונלמוד ממה דנשמע משאר בני חבורה:
מתני' אמרה כן. ממתני' דטבול יום שמעינן כן דקתני שם בפ''ב המערה משקין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום וטבול יום פוסל את התרומה:
אם יש בו. בהמשקה שנפל בו הקילות לעשות כל כך בא' ומאה נגד הקילות יעלה משום דקי''ל הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטהרה ולטומאה כדתנן בסוף פ''ת דטהרות והלכך לא נפסל כאן אלא הקילות בלבד והוי כתרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה ועולה באחד ומאה והשתא אם תאמר דבמתני' דתרומות בית הלל הודו לבית שמאי שלא תעלה א''כ מאן תנא הכא במתני' דטבול יום דקתני תעלה לא בית הלל ולא בית שמאי:
אמר רבי אידי. דמההיא מתני' לא שמעינן מידי דנאמר ב''ה שנו אותה מקודם שהודו לבית שמאי ושוב חזרו בהן והודו כאן לב''ש:
אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן. ממתני' דתרומות גופה שמעינן דב''ש הן שהודו לב''ה דהא קתני אחר שהודו ר''א אומר תירום ותשרוף וכי רבי אליעזר לא שמותי הוא מתלמידי בית שמאי ואיהו קאמר תירום אלמא ב''ש נמי ס''ל דתעלה והן שהודו לבית הלל:
מתניתא. תוספתא דפ''ו דתרומות אמרה בהדיא כן אחר שהודו אלו לאלו תעלה אם כן ב''ש הן שהודו לבית הלל. ופריך הש''ס ב''ש מסלקין לון. בתשובת לב''ה כדתנינן שם אמרו להן ב''ש לא אם העלו החולין הקלים וכו' ואינון מודי לון לב''ה בתמיה:
אמר ר' אבון. תשובה אחרת יש כאן שהשיבו להן ב''ה לב''ש כהדא דתני ר' הושעיה ומייתי לה בתוספתא שם שחזרו ב''ה והשיבו להן על תשובתן ואמרו מה אם טהורה שהיא בעון מיתה אצל זרים ואפ''ה הרי היא עולה טמאה שאינה אלא בעשה אצל כהנים לכ''ש שעולה וכששמעו ב''ש לתשובה זו הודו להן לב''ה:
מַה זָכוּ בֵית הִלֵּל שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי לְדִבְרֵיהֶן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ רוֹאֵין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוֹזְרִין בָהֶן. הָתִיב רִבִּי סִימוֹן בַּר זֶבֶד קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. אוֹ נֹאמַר. תְּנָייָה חַמְתּוֹן סַבִּין מִינּוֹן וְאַקְדְּמוֹן. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי. נֹאמַר. זְקֵינֵינוּ וְזִקְנֵיכֶם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֶׁם רַב. הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְשֶׁם רַב. מִמַּה שֶׁסִּילְּקוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
התיב ר' סימון וכו'. על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. או דילמא דנאמר תנייה חמתון סבין מינון ואקדמון. התנא הוא שקבע כך במתני' ובברייתא להקדים ב''ש לב''ה מפני שראה אותן שהן זקנים יותר מזקני ב''ה ומנא לך שב''ה בעצמן הן שהקדימו לדברי ב''ש לדבריהן:
והא תני וכו'. ופריך הש''ס על תשובת ר' סימון והיכי אמרת הכי והא תני. במתני' אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל א''כ הן בעצמן מקדימין לבית שמאי קודם להן:
נאמר זקנינו וזקניכם. כלומר מתני' נמי לאו ראיה היא דנאמר כשאמרו לבית שמאי כך אמרו שהלכו זקנינו וזקניכם לבקר וכו'. אלא שהתנא הוא שהיפך וקבע מקודם לב''ש ואכתי לא שמעינן שב''ה בעצמן עשו כבוד זה לב''ש:
ממה שסילקו ב''ש לב''ה. בתשובתן א''כ הדא אמרה הלכה כדבריהן שלא מצינו שהשיבו ב''ה להן כלום על שאמרו משם ראיה וכו':
וחוזרין בהן. כדקחשיב פ''ק דעדיות אלו דברים שחזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש:
מה זכו ב''ה וכו' שהיו מקדימין בכל מקום לדברי ב''ש קודם לדבריהן:
משנה: נָשִׁים עֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. כָּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָֽלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:
וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:
קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:
מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':
מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:
נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:
ושפך לו. רבו:
קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
הלכה: אֵי זֶהוּ קָטָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁתְּקַנְּחֶנּוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא נֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקוֹרֵא. אִימָּא. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה וְיוֹצֵא בְעֵירוּבוֹ שֶׁלְאִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:
ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:
גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:
משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:
וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:
קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:
מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':
מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:
נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:
ושפך לו. רבו:
קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
הלכה: כָּתוּב בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. וְאֵין תֵּשְׁבוּ אֶלָּא תָדוּרוּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָהּ֭ וִֽישַׁבְתֶּם בָּֽהּ: שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וּמְטַייֵל בַּסּוּכָּה וּמַעֲלֶה כֵלָיו לַסּוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:
ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:
גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source