Vayedaber

Shekalim

Daf 31a

לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁמֵּת אֶלָּא 31a אֲפִילוּ נִיטְמָא. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. תַּנָּה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. מְנַיִין לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו תְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר מִבָּנָ֖יו יַֽעֲשֶׂ֣ה. יָכוֹל יְבִיאֶנָּהּ לַחַצָּיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָ֑הּ. כּוּלָּהּ אָמַרְתִּי דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ בָאָה אֶלָּא מִשֶּׁלְצִיבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר חָק עוֹלָ֕ם. מִמִּי שֶׁהַבִּרְיוֹת שֶׁלּוֹ. כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר. כָּלִיל לְהַקְטָרָה.

Traduction

Non seulement lorsque le pontife est mort, ''son offrande sera faite aux frais de la caisse publique'', mais aussi s’il est devenu impur, ou impropre au culte par l’arrivée d’un défaut. C’est aussi ce qu’a enseigné R. Juda b. Pazi de Bar Dalieh. D’où sait-(on qu’en cas de décès du pontife (225)B. Menahot 51b. non remplacé de suite, l’offrande d’épha devra être faite aux frais des héritiers? C’est qu’il est dit (ibid. 15): Celui de ses fils qui sera oint à sa place l’offrira; et ce n’est pas à dire que les fils l’offriront en deux moitiés (comme l’eût fait le père), parce qu’il est écrit: ''il l’offrira'''' (elle), entière. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Simon, elle sera offerte seulement aux frais de la caisse publique, car il est écrit (ibid.): ''c’est une loi du monde (226)Littéral.: loi perpétuelle. Le sens a été détourné, pour appliquer le terme monde au public. à l’éternel'', au maître du public, et alors: elle devra être entièrement consumée, ou brûlée d’un coup (non en deux parts).

Pnei Moshe non traduit

לא סוף דבר שמת. למתניתין מהדר לאו דוקא אם מת הכ''ג קריבה מנחתו משל צבור אלא אפי' אם נטמא או שנדחה מחמת מום ואינו יכוללהקריבה בעצמו ואז מוטל החיוב על הצבור וקריבה משלהן וכן תני ר' יודה בן פזי דבר דיליה וכו':

מנין לכ''ג שמת ולא מינו וכו'. כדפרישית במתני':

שנאמר חק עולם ממי שהבריות שלו. כלומר חק עולם לה' כתיב ודריש משל העולם וזהו משל צבור שהן כולן לה' שכל הבריות והעולם הן שלו וכד''א כי ממך הכל ומידך נתנו לך:

כליל תקטר. כתיב כליל להקטרה כלומר הקטרתה כשהיא שלימה וכדפרישית במתני' דזה הוא לכ''ע אם אין הכ''ג בעצמו מקריבה:

רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. וְהָכָא הוּא אוֹמֵר מִשֶּׁלְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְלֹא יְאוּת חוּא מַקְשֵׁי. אֲתַא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּבַר תוֹרָה הוּא שֶׁתְּהֵא בָאָה מִן הַצִּיבּוּר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִגְבּוּ לָהּ. הִתְקִינוּ שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

Traduction

En cas de décès du grand prêtre'', est-il dit etc. R. Aba b. Mamal demanda: est-ce que R. Simon ne se contredit pas? Dans la Mishna il semble dire que c’est dû aux frais des héritiers (et par convention spéciale du tribunal, la caisse publique payera la défense de l’offrande d’épha), tandis qu’ici il vient de déduire du texte biblique qu’elle est payable en principe par la caisse publique? En effet, dit aussi R. Hiya b. Aba, est-ce que cette objection n’est pas fondée? R. Jacob b. Aha ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: c’est un point admis légalement que cette offrande aura lieu aux frais de la caisse publique; seulement, on aurait pu supposer qu’au cas d’un tel décès un prélèvement spécial parmi les Israélites aurait lieu; voilàpourquoi le tribunal a établi la règle que le montant de l’offrande serait pris du trésor de la cellule (ce qui est toujours un fonds public). –

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטתיה דר''ש. קשיא דידיה אדידיה:

תמן הוא אומר משל יורשים. כלומר במתני' דקאמר זה אחד מהתקנות שהתקינו ב''ד שתהא מנחתו קריבה משל צבור אלמא דמדינא דמדאורייתא משל יורשין היתה קריבה אלא שב''ד הוא שהתקינו כן והכא בברייתא הוא אומר משל צבור מן התורה הוא כדדריש מקרא:

ולא יאות הוא מקשי. וכי לאו שפיר הוא מקשה ר' בא בר ממל ושינוייא הוא דבעי:

אתא ר' יעקב וכו' בשם רבי יוחנן. ומשני לה דבאמת כך הוא דדבר תורה הוא שתהא בא מן הצבור כדדריש לה מקרא אלא שהייתי אומר יגבו לה בתחלה מן הצבור אחר שאירע כך שמת הכ''ג ולא יטלו כלום מתרומת הלשכה ולזה התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה והיינו דקאמר ר''ש במתני' משל צבור כלומר מן הדבר שהוא של צבור ולא שיגבו עכשיו בתחלה מן הצבור:

Shekalim

Daf 31b

משנה: כָּל הָרוּקִּין הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין שֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין שֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהַמּוּעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין׃ כָּלַ הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה טְמֵאִין וְדֶרֶךְ עֲלִיָּה טְהוֹרִין שֶׁלֹּא כִּירִידָתָן עֲלִייָתָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּלָּן טְהוֹרִין חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵיפָה הַמְיוּחָדִין לַקְּבָרוֹת׃ סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. קוֹפִיץ בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שׁוֹחֵט כָּהּ מִיָּד. נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין׃

Traduction

Toute salive trouvée à Jérusalem est présumée provenir d’un homme pur (230)''Contrairement à ce qui est admis pour l'extérieur. Cf. tr. Toharot 4, 5; B., Pessahim 19b.'', sauf au marché supérieur (lieu isolé, où se rendaient parfois les blennorragiques). Tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: dans le cours ordinaire de l’année, ceux qui sont au milieu sont supposés impurs, et ceux qui se tiennent aux abords sont supposé purs. Au moment des grandes fêtes, au contraire, où il y a beaucoup d’Israélites présents, tous ceux qui vont au milieu sont purs, et ceux de côtés sont impurs, car alors le petit nombre marche sur les côtés. Pour tout vase trouvé à Jérusalem, s’il est trouvé sur la voie descendant au bain, on le suppose impur; si au contraire il est sur la voie ascendante, il est pur, car la descente ne ressemble pas à la montée. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, tout est pur (sans tenir compte du doute), sauf les paniers, pelles et râteaux, destinés spécialement à ramasser des ossements de morts (pour les transports). Si le 14 Nissan on trouve un couteau (quoique douteux), on peut s’en servir de suite pour égorger l’agneau pascal; si c’est le 13 (il reste le temps de pourvoir au doute), on renouvellera l’action de le tremper au bain. Pour la hache, quelque soit le jour, il faudra la retremper. Si le 14 Nissan se trouve être un samedi (jour où la purification est interdite), on peut l’employer de suite à l’égorgement, et il en est de même si c’est le 15 Nissan. Si la hache se trouve attachée au couteau, on observera à son égard juste la même règle que le couteau.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין. ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין דאלו בשאר מקומות גזרו על ספק רוקין כדתנן בפ''ד דטהרות דשמא רוק זב וזבה הוא ומטמא במגע ובמשא לטמא אדם לטמא בגדים כדתנן בפ''ק דכלים וס''ל לר' מאיר דבירושלים לא גזרו על ספק רוקין חוץ משל שוק העליון כדמפרש טעמיה בגמרא לפי שקצרן של עכו''ם היה שם וזהו מקום הכביסה שלהן וחכמים גזרו על הנכרים שיהו כזבין לכל דבריהן ורוקן טמא ומפני ששם היו הנכרים מצויין גזרו באותו שוק על ספק רוקן:

רבי יוסי אומר. אף בכל ירושלים יש הפרש ובשאר ימות השנה את שבאמצע הדרך טמאין ואת שבצדדים טהורין לפי שיש הרבה טמאין ואותן הטהורים הנזהרים ליגע בהן מסתלקין לצדדין אבל בשעת הרגל שמסתמא כל ישראל טהורים ברגל והן מרובין הולכין הן באמצע הדרך לפיכך את שבאמצע טהורין והנמצאים בצדדים בשעת הרגל טמאין לפי שהטמאים ברגל מועטין הן ופורשין הן לצדי הדרכים והלכה כר' יוסי:

מתני' כל הכלים וכו' דרך ירידה לבית הטבילה. שהיו שם שני דרכים אחד כשהיו יורדין למקוה יורדים בו ובדרך השני עולים בו כדי שלא יגעו הטמאים היורדין בטהורים העולים ואם נמצאו בדרך ירידה טמאין הן לפי שנפלו מיד המביאין לבית הטבילה והנמצא דרך עליה טהורין שלא כירידתן עלייתן כדאמרן:

רבי יוסי אומר כולן טהורין. שלא גזרו על ספק כלים בירושלים והלכה כר' יוסי:

חוץ מן הסל והמגריפה. שגורפין העצמות של מתים וכונסין אותן להסל. ובנוסחת המשניות גריס נמי המריצה ונראה שחסר כאן בדפוס דבגמ' מייתי לה והוא כלי שרוצצין ומשברין בו העצמות כשרוצין להכניסן בסל ולהוליכן ממקום למקום:

מתני' סכין שנמצאת בארבע עשר. בניסן ובירושלים דאע''ג דלא גזרו על ספק כלים בירושלים וכרבי יוסי במתני' דלעיל מכל מקום על הסכינים שהן לשחיטת קדשים גזרו מפני חומרת הקדשים ודוקא בשאר ימות השנה אבל הנמצא בי''ד מסתמא הטבילוה הבעלים מאתמול כדי שיהא לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום פסחו ולפיכך לא גזרו על הסכין שנמצאת ביום זה ושוחט בה מיד:

בשלשה עשר שונה ומטביל. שהנמצא בשלשה עשר איכא למימר שעדיין לא נטהרה דסמכו הבעלים שיש עדיין שהות ביום להטבילה ויהיה לה הערב שמש ולמחר ישחוט בה ומפני שסכין זו יש עליה ג''כ ספק טומאת מת וצריכה הזאה שלישי ושביעי אלא דהזאה הראשונה מסתמא כבר הזו הבעלים עליה כדי שתוכל להטהר ותהא ראויה בי''ד והואיל ואין זה אלא ספק לפיכך עשו חכמים ליום י''ג כאלו היום יום שביעי שלה ושונה ומזה עליה ומטבילה ולמחר שוחט בה:

וקופיץ. שהוא כמו סכין גדול ועשוי לחתוך בו בשר ולשבר עצמות:

בזה ובזה שונה ומטביל. לפי שאין הקופיץ ראוי אלא לחגיגה ששבירת העצם מותר בה וטעמא דלא תלינן גם בקופיץ שכבר הטבילוהו קודם י''ד שיהא ראוי לחגיגת י''ד מוקי לה התם בגמרא דמיירי שיש כאן ספק אם יבוא חגיגה עם הפסח או לא וכגון שהיה הנשיא גוסס בי''ג ואם ימות יהיו כל הצבור טמאים שהכל מתעסקים בו ויהיה קרב הפסח בטומאה ואז אין מביאין חגיגה עמו וכדתנן בפ''ו דפסחים והא דתלינן בסכין הנמצא בי''ד שכבר טבלו אותה היינו טעמא דגבי סכין חד ספיקא הוא דשמא ימות הנשיא ושמא לא ימות ויעשו הפסח בטהרה ולפיכך אמרינן דהבעלים הטבילוהו בי''ג כדי שיהא מוכן לשחוט בו בי''ד אם יעשה הפסח בטהרה אבל גבי קופיץ איכא תרי ספיקי חדא שמא ימות הנשיא ויעשה הפסח בטומאה ולא יצטרך להקופיץ שאין מביאין חגיגה עם הפסח הבא בטומאה ואידך שאף אם לא ימות הנשיא ויעשה הפסח בטהרה אכתי יש ספק שמא לא יבא חגיגה עמו דשמא יהא הפסח בא במרובה דג''כ אין חגיגה באה כדתנינן שם והלכך חיישינן דמכח הנך תרי ספיקי לא חששו הבעלים להטבילו ולפיכך בין בי''ג בין בי''ד שונה ומטביל:

חל י''ד להיות בשבת שוחט בה מיד. הא קמ''ל דלא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספק דשמא טמאה הוא ונמצא שנטמא הפסח ומחלל שבת שלא במקום מצוה:

בחמשה עשר. הנמצא בט''ו שוחט בה מיד הא קמ''ל דטעמא מפני שבי''ט חזקת כל הכלים שהן טהורין לפי שהכל יודעין שהזאה וטבילה אסורה בי''ט ומטבילין את הכל מקודם ולפיכך אף הנמצא בשאר י''ט שוחט בה מיד:

נמצאת קשורה לסכין. מפרש בגמרא דעל הסכין קאי כל סכין הנמצאת קשורה לסכין הרי זה כמותה ואם סכין זו בחזקת טהרה אף האחרת טהורה ואם טמאה טמאה וזהו בין בי''ט בין בשאר הימים:

רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מָה. שְׁלֵימָה בְשַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אוֹ מֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. [אוֹ שְׁלֵימָה בְשַׁחֲרִית וּבְטֵילָה בֵין הָעַרְבָּיִם.] כַּד תְּהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין מָה הֵן. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁלשֶׁת לוּגִין בֵּין הָעַרְבָּיִם. אוֹ לוֹג וּמֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וְלוֹג וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אוֹף הָדָא צְרִיכָה לֵיהּ שְׁנֵי קְמָצִין מָה הֵן. שְׁנֵי קְמָצִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵי קְמָצִין בֵּין הָעַרְבָיִם. אוֹ קוֹמֶץ אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְקוֹמֶץ אֶחָד בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּלוּם לָֽמְדוּ לַקוֹמֶץ לֹא מִמִּנְחַת חוֹטֵא. מַה לְהַלָּן שְׁנֵי קְמָצִין אַף כָּאן שְׁנֵי קְמָצִין. מַה תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. אַף הָכָא צְרִיכָה לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. כְּלוּם לָֽמְדוּ שְׁלֹשֶׁת לוּגִין לֹא מִתָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. מַה לְהַלָּן שְׁלֹשֶׁת לוּגִין. אַף כָּאן שְׁלשֶׁת לוּגִין. [וּמַה] 31b תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. (וְהָכָא פְשִׁיטָא) [אַף כָּאן צְרִיכָה] לֵיהּ.

Traduction

R. Yossa dit que R. Yohanan demanda: faut-il entendre l’expression ''offrande complète'' de la Mishna en ce sens qu’elle devra être entière le matin et entière le soir, ou sera-t-elle seulement entière le matin, en supprimant celle du soir? En admettant qu’il y aura deux mesures complètes, comme il est écrit (ib.): une offrande perpétuelle…, qu’en sera-t-il de la libation des 3 lougs, accompagnant l’épha? Y aura-t-il 2 fois la libation complète, matin et soir, ou sera-t-elle seulement d’un loug 1/2 chaque fois? Enfin, dit R. Hiskia, on peut encore poser la question suivante, à l’égard des deux poignées d’encens à faire fumer (227)B., Menahot 51a. en même temps que les offrandes? Au cas où elles devront être entières chaque fois, seront-elles accompagnées de deux poignées, ou d’une seule le matin et une le soir? Puisque, pour cette poignée, répond R. Yossé, on a tiré une déduction de la règle concernant les pains de proposition (228)''Le texte a par inadvertance '''' offrande du pécheur '''', expression rectifiée par les commentaires. Cf. ci-dessus, (6, 5).'', aussi bien que pour ces derniers il faut deux poignées, il en faudra autant au présent cas. Il n’en est rien, répliqua R. Hiskia, le devoir d’offrir 3 lougs pour les libations n’a-t-il pas été déduit de la règle concernant le sacrifice quotidien de l’après-midi? Pour l’un comme pour l’autre, faut-il 3 lougs? En effet, dans l’un et l’autre cas que la question a été posée (non résolue).

Pnei Moshe non traduit

רבי יוחנן בעי. הא דקתני ושלימה היתה קריבה מה הוא שלימה דקאמר אם שלימה דקאמר אם שלימה בשחרית וכן בין הערבים או מחצה בשחרי' ומחצה בין הערבים ושלימה דקאמר שלא יחסרו ממה שכ''ג בעצמו היה מקריב הוא עשרון שלם ולעולם ההקרבה הוא מחצה ומחצה או דלמא שלמה שחרית ובטילה בין הערבים והיינו דבאותו יום שמת אחר שהקריב מחצה בשחרית תהיה בטלה לגמרי היום ולא יקריבו כלום בין הערבים ולמחר בשחרית ישלימו זה ותהיה קריבה שלימה עשרון אחד:

כד תהא פשיטא ליה וכו'. רבי יוסי קאמר לה דהכי בעי ר' יוחנן בענין מנחת כ''ג דמתני' בהעשרון סולת שלו דבה כתיבא הכי עשירית האיפה סולת מנחה. מחציתה בבקר וגו' ולמה לא מיבעיא ליה לענין הנסכים של מנחתו דלעשרון סולת צריך שלשת לוגין וזהו רביעית ההין ומה הן עכשיו אם שלשה לוגין בשחרית ועוד שלשת לוגין בין הערבים דבנסכים לא מחלק הכתוב או דלמא לוג ומחצה וכו' כמו דמחלקינן העשרון סולת ואם פשיטא ליה הא נוכל לפשוט לאידך:

אמר רבי חזקיה אוף הדא צריכא ליה. כמו דמיבעי ליה לענין העשרון סולת ה''נ מיבעי ליה גם לענין הנסכים וכהאי בעיא גופה:

שני קמצים מה הן. ועוד קא מיבעיא ליה היאך נוהג בקמצים של מנחה זו והן של לבונה אם שני קמצים וכו':

כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא. דגבי קרבן עולה ויורד וכו'. ונראה דט''ס הוא דמה שייך לבונה גבי מנחת חוטא דלא ישים עליה וגו' כתיב וכדתנינן בפ''ה דמנחות מנחת חוטא ומנחת קנאות לא שמן ולא לבונה אלא דכצ''ל כלום למדו לקומץ לא מלחם הפנים. וכדאמרינן הכי בפרק דלעיל בהלכה ה' דקומץ לבונה שחסר דפסול מלבונה דלחם הפנים ילפינן ומה להלן שני קמצים לשני בזיכין אף כאן בחביתי כ''ג שני קמצים לבונה:

והשיב לו רבי חזקיה מה תמן צריכא ליה וכו'. דבתרווייהו קא מיבעי להו דשמא התם נמי בחד קומץ לחוד סגי:

אמר רבי חזקיה. לרבי יוסי ולדידך דמיבעי לך לענין שלשת לוגין נימא דכלום למדו לשלשת לוגין נסכים לעשרון לא מתמיד של בין הערבים דכתיב גביה ונסכו רביעית ההין א''כ מה להלן שלשת לוגין לעשרון סולת אף כאן שלשת לוגין לעשרון ולא תחלק אותן והשיב לו ר' יוסי ואני אומר ומה תמן צריכא ליה אוף כאן צריכא לי' דאימא לך דבתמיד של בין הערבים גופיה נמי מספקא לן אם רביעית ההין לנסכו לבדו או לשל שחרית ושל בין הערבים:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בְּדִין הָיָה שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. וְהֵן גָּֽזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ. וְהָא תַנֵּי חַטָּאת. מְלַמֵּד שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ. [בָּהּ מוֹעֲלִין] וְאֵין מוֹעֲלִין בַּאֲפָרָהּ. אָמַר רִבִּי אָבָּהוּ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁתַּקְשְׁקִין בָּהּ וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶן וְגָֽזְרוּ שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְדְּרוּ גָּֽזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ.

Traduction

Ce n’est pas une prévarication d’user des cendres'' est-il dit, etc. R. Simon b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: il serait juste en principe que ce soit une prévarication, mais par décision rabbinique il a été admis que les prêtres ne seraient pas blâmés d’en user. —Mais de ce que la vache rousse est nommée sacrifice expiatoire, ne résulte-t-il pas que c’est commettre une prévarication de tirer partie de cette victime? C’est vrai pour le sacrifice même, non pour les cendres. Or; dit R. Abahou, en principe, les prêtres en abusaient et se servaient des cendres pour guérir des plaies; on établit donc la règle que c’est une prévarication d’en user. —Mais comme à la suite de cette décision les prêtres s’en éloignaient par trop (et s’abstenaient même d’y toucher en cas de doute), les rabbins rétablirent leur arrêt permettant d’en user (229)Suit une phrase reproduite de ci-dessus, § 1.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בדין היה שימעלו בה. באפרה דחטאת קרייה רחמנא ועדיין לא נעשית מצותה באפרה והן גזרו בלא ימעלו בה שלא יהו פורשין מספק הזאות ופריך והא תני וכו' אלמא מדאורייתא אין מועלין באפרה ומשני רבי אבהו בראשונה היו משתקשקין בה ומבזין ומזלזלין בה כאדם המשתקשק במים ונותנין וכו' כיון שנגדרו כשראו שהן גודרין עצמן ביותר מדאי ופורשין מספק הזאות חזרו וגזרו שלא ימעלו בה וכדפרישית במתני' דשתי תקנות הוו:

הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּמֶּה הִיא מִתְכַּפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא חַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּים מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת וְאֵת הָאוֹבְדוֹת׃

Traduction

Pnei Moshe non traduit

האשה הזאת במה היא מתכפרת. לעיל בריש הפרק גריס להא ושאלה זו התם הוא דשייכא גבי הא דתנינן בין קינין לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה והאשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו להשופר ונפלו המעות ונמצאו שם ואם יפלו לגוזלי עולה במה היא מתכפרת ומשני התם רבי יצחק תנאי ב''ד הוא וכו' ואת האובדות כמו שמספק את הפסולות ואיידי דאיירי מזה במתני' מייתי לה לכולה מילתא נמי הכא:

הדרן עלך פרק מעות שנמצאו

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source