Shekalim
Daf 2b
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. לֹא בָא אֶלָּא לְלַמְּדָךְ [שֶׁכָל] (שֶׁ)הַמִּצוֹת נוֹהֲגוֹת בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי [נוֹהֲגוֹת בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן]. רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי אָחָא הֲווֹן יְתִיבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי אָחָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא לַשֶּׁעָבַר אֶלָּא לָבֹא. וְהָא תַנֵּי. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סְבַר כֵּן. אָמַר רִבִּי מָנָא. 2b וְיֵאוּת. אִילּוּ מִשֶּׁקְּרָייָהּ בָּאַרְבָּעָה עָשָׂר חוֹזֵר וּקְרָייָא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֶאתָ עוֹקֵר זְמַן כַּרַכִין בְּיָדֶיךָ.
Traduction
Le 15 Adar, est-il dit, on se met à lire le rouleau du récit d’Esther dans les villes''. Mais R. Helbo et R. Houna, ou Rav au nom de R. Hiya le grand, n’ont-ils pas dit (12)Jér. (Megila 1, 1) (f. 70a, fin).: dans toutes les localités, ce devoir de la lecture pourra être rempli au 14 Adar, car c’est le moment propice à cet effet? On a seulement voulu indiquer, en rappelant cet avis, que les devoirs à remplir au mois d’Adar devront être observés en Adar 2 si c’est une année embolismique. Comme R. Yassa et R. Aha étaient assis ensemble (cherchant à s’expliquer cette contradiction apparente de R. Helbo), le premier dit au second: il s’agit seulement là d’une règle en cas de fait accompli (de lecture anticipée), non en vue de l’avenir, ou en principe (dont parle la Mishna, en indiquant pour date le 14 Nissan; et s’il est encore temps, il faut recommencer). Or, n’a-t-on pas enseigné que, dans les localités douteuses où il est d’usage de faire cette lecture deux jours (le 14 et le 15), on suivra cet usage (sans se contenter du fait accompli au 14)? —Je suis aussi de cet avis, répond R. Aha, qu’en ce cas la lecture du 14 ne suffit pas. Il faut qu’il en soit ainsi, ajouta R. Mena, si quelqu’un, après avoir lu au 14, lit de nouveau le 15, certes on l’écoutera; sans quoi, ce serait trancher d’une façon négative la règle rabbinique à l’égard des localités douteuses (prescrivant de lire deux fois; donc, il faudra recommencer s’il est encore temps, sans contredire pour cela l’avis de R. Helbo, relatif au fait accompli).
Pnei Moshe non traduit
בט''ו בו וכו'. ופריך לא כן אמר ר' חלבו וכו' הכל יוצאין בי''ד בין עיירות בין כרכים שהוא זמן קריאתה לכל וה''נ פריך במגילה פ''ק והא במתני' לא קתני הכי:
לא בא. הא דר' חלבו אלא ללמדך וכו' כלומר דלא קאי אלא אמתני' דהתם דלקמן קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה וכו' וכדפרישית לעיל דבכה''ג הכל יוצאין בי''ד הואיל וכבר קראו בראשון וללמד שכל המצות הנוהגות וכו' כדלעיל:
לא מסתברא לשעבר. כלומר לא מסתברא לומר אלא בדיעבד ולפי שנוהגות ג''כ באדר הראשון והלכך הואיל וכבר קראו באדר הראשון הכל יוצאין בחזרת הקריאה בארבעה עשר בשני:
אלא לבא. בתמיה וכי מסתברא לומר להבא ג''כ והיינו אפי' לכתחלה שיהו הכל יוצאין בי''ד והא תני וכו' שני ימים בי''ד ובט''ו קורין:
א''ל אף אנא סבר כן. דלכתחלה לא:
ויאות. דודאי הוא כך שהרי אלו משקראו בארבעה עשר אם חוזרין וקוראין בחמשה עשר שמא אין שומעין לו וכלומר דודאי מקום שנהגו לקרותה שני ימים וכו' דקאמר ה''ק אלו הקוראים בי''ד אם רוצין לחזור ולקרות בט''ו קורין דמה איכפת בכך יקראו ולא יברכו על הקריאה אבל אלו שהוקבע להן ט''ו צריכין לכתחלה לקרות בזמן הקבוע להן ור' חלבו דקאמר הכל יוצאין בי''ד היינו בדיעבד ובגוונא דאמרן שאם כבר קראו בראשון ואח''כ נתעברה השנה:
אם אומר את כן וכו'. כלומר ואם אתה אומר דלעולם אפי' לכתחלה הכל יוצאין אם קראו בי''ד נמצאת אתה עוקר זמן כרכים בידך שהוקבע להם יום ט''ו אלא כדאמרן:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִצוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר שֵׁינִי אֵינָן נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הָרִאשׁוֹן חוּץ מִן הֶסְפֵּד וּמִן הַתַּעֲנִית שֶׁהֵן שָׁוִין בָזֶה וּבָזֶה. רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי חוּנָה רַבָּהּ דְּצִיפּרִין אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָה בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא אָמַר אֶלָּא הִנְהִיג. הָא לַהֲלָכָה לֹא.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (13)''Ibid. 1, 1 (71a); B., ib., 6b.'': les préceptes à remplir au mois d’Adar 2 n’ont pas lieu en Adar I; seules, les défenses de prononcer des oraisons funèbres et de jeûner sont également applicable au premier mois. R. Aba, R. Jérémie au nom de Rav, R. Simon au nom de R. Josué b. Levi disent que l’avis de R. Simon b. Lakish sert de règle. R. Houna le grand, de Sephoris, dit que, dans cette ville, on avait adopté comme usage ledit avis. Toutefois, c’était seulement une habitude, non une règle.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא הנהיג. כרשב''ג אבל להלכה לא:
אֲבָל לְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין אֲדָר הָרִאשׁוֹן וַאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי תִינְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי כוֹתֵב וְדַיּוֹ.
Traduction
Dans les contrats (14)''Jér., (Nedarim 8, 7) (f. 41a); B., ib., 63a.'', on spécifie s’il s’agit d’Adar 1 ou II; selon R. Juda, pour Adar 1, on écrit Adar tout court, et pour Adar 2, on ajoute la lettre b(deux), ce qui suffit.
Pnei Moshe non traduit
אבל לענין שטרות וכו'. גרסי' להא בפ''ח דנדרים בהלכה ו' אהא דקתני התם קונם יין שאני טועם עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון וכו'. ועלה קאמר אבל לענין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השני ולא שכותבין כך קאמר אלא ה''ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וקמ''ל דאדר הראשון אדר הוא קרוי ולא שבט ואע''ג דהראשון הוא התוספת כדמסיק בפ''ק דמגילה:
אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותבין אדר סתם:
כותבין תי''ו. לסימן תיניין ודיו בכך:
מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אֵילּוּ הֵן צוֹרְכֵי הָרַבִּים. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מַכּוֹת וּפוֹדִין עֲרָכִין וַתֲרָמִין וְהֶקְדֵּישׁוֹת וּמַשְׁקִין אֵת הַסּוֹטָה וְשׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה וְעוֹרְפִין עֶגְלָה עֲרוּפָה וְרוֹצְעִין עֶבֶד עִבְרִי וּמְטָהֲרִין אֵת הַמְּצוֹרָע וּמְפָֽרְקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל גַּבֵּי הָאֵימוּם וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Traduction
On répare les routes, est-il dit, les voies publiques, les bains, et l’on procède à tous les besoins généraux''. Par cette dernière série, on entend (15)''Jér., (Moed Qatan 1, 2) (f. 80b); B., ibid. 14b.'': les jugements dans les questions d’intérêt, dans les causes criminelles; on rachète les estimations sacerdotales (par échange), les objets mis en anathème, les consécrations pour le culte; on fait boire l’eau d’épreuve à la femme soupçonnée d’adultère; on brûle la vache rousse (pour employer les cendres d’aspersions aux purifications); on brise la nuque de la génisse (immolée pour un assassinat impuni); on perce l’oreille de l’esclave hébreu qui ne veut pas quitter son maître; on purifie le lépreux guéri; on peut enlever une chaussure de la forme (16)''Litttéral: matrice, gr. mimema. Selon Maïmonide, '''' enlever le couvercle de l'eau ''''.'' sur laquelle elle est prête, mais non la remettre à ce moment (ce serait un travail plus pénible, et il est interdit à la demi-fête).
Pnei Moshe non traduit
מתקנין וכו' אלו הן צרכי רבים וכו'. גרסי' להא בפ''ק דמ''ק והתם הוא דשייך להני דיוקי דמדייק לקמן ולא כבר ציינו וכו' ואגב מייתי נמי הכא כן:
דנין דיני ממונות וכו'. כלומר הואיל ובסוף השנה לחדשים הוא נפנין לכל אלו דקחשיב להו לפי עת הצורך ואם לא היה להן פנאי להתעסק בהן מקודם וכן בימי חול המועד נפנין לדברים כאלו לפי שיש להן פנאי וכדקתני הכי בריש מ''ק:
ומפרקין את המנעול מעל גבי האימום. מן הדפוס שנתנן עליו אבל אין מחזירין אותו דזה כמלאכה גמורה היא וחלוקה זו על ימי חול המועד קאי:
וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת. וְלֹא כְבָר צִייְנוּ מֵאֲדָר. תִּפְתָּר שֶׁיָּרַד שֶׁטֶף שֶׁלְגְּשָׁמִים וּשְׁטָפוֹ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (17)Ibid., 1, 1.: ''Il est permis à ce moment d’arroser un champ desséché (18)Il faut l'arroser artificiellement la pluie ne lui suffisant pas., ou de renouveler la démarcation des tombes'' (même pendant les jours de demi-fête de Pâques); or, cette démarcation n’a-t-elle pas eu lieu en Adar? Il est possible qu’un orage survenu l’ait de nouveau fait disparaître.
Pnei Moshe non traduit
ומציינין על הקברות. דקחשיב נמי התם. ופריך ולא כבר ציינו מאדר כדתנינן במתני'. תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו. להציון שציינו באדר וחוזרין ומציינין במועד:
וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: לֹא כְבָר יָֽצְאוּ מֵאֲדָר. תִּפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁנָה אֲפֵילָה וְאֵין הַצְּמָחִין נִיכָּרִין.
Traduction
De même, y est dit: ''On sortira à ce moment (de demi-fête) pour vérifier s’il n’y a pas de plants hétérogènes''. Or, cet examen n’a-t-il pas déjà eu lieu en Adar? On peut justifier ce nouvel examen, en supposant qu’il s’agit d’une année tardive, dans laquelle on ne pouvait pas encore distinguer la nature des plants au mois d’Adar – (19)Suit un passage reproduit du tr. (Maasser Sheni 5, 1), traduit t. 3, pp. 247-8. Cf. Jér. (Sota 9, 1)..
Pnei Moshe non traduit
יוצאין אף על הכלאים. דקתני נמי התם ופריך ולא כבר יצאו באדר כדתנינן במתני':
תיפתר שהיתה השנה אפילה. מאוחרת ולא היו הצמחין ניכרין באדר ולפיכך יוצאין עליהן במועד שאח''כ:
Shekalim
Daf 3a
משנה: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶן. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לַדְּרָכִים. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַבְקִירִין אֶת כָּל הַשָּׂדֶה.
Traduction
R. Juda dit: en principe, les inspecteurs des champs arrachaient les plants hétérogènes et les jetaient devant les propriétaires (pour leur faire honte). Lorsque le nombre des transgresseurs de ce précepte augmenta (qu’ils tirèrent profit de cet acte), les inspecteurs jetèrent d’abord les plants étrangers sur la grande route, et plus tard ils déclarèrent le champ abandonné à tout venant.
Pnei Moshe non traduit
מתני' א''ר יהודה בראשונה היו עוקרין. את הכלאים ומשליכין לפני בעלי השדות כדי שיתביישו ולהן היו שתי שמחות אחת שהיו מנכשין להן שדותיהן ואחת שהיו נהנין מהן ונותנין לפני בהמתן כדקאמר בגמ' והתקינו שיהיו משליכים אותם על הדרכים. ומשרבו עוברי עבירה אף על פי שהיו עוקרין ומשליכין על הדרכים עדיין היו שמחים שמנכשין להן שדותיהן התקינו שיהיו מפקירין את כל השדה של הזורע כלאים בתוכה והפקר ב''ד הפקר כדיליף בגמ':
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יְהוּדְה. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין לִפְנֵיהֶן וְהָיוּ שְׂמֵחִין שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת. אַחַת שֶׁהָיוּ מְנַכְשִׁין שָׂדוֹתֵיהֶן וְאַחַת שֶׁהָיוּ נֶהֱנִין מִן (הַגֶּזֶל) [הַכִּלְאַיִם.]. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה הָיוּ עוֹקְרִין וּמַשְׁלִיכִין עַל הַדְּרָכִים. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ שְׂמִחִים שֶׁהָיוּ מְנַכְשִׁין שָׂדוֹתֵיהֶן. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַבְקִירִין אֶת כָּל הַשָּׂדֶה.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: en principe, les inspecteurs arrachaient les plants du champ et les jetaient devant le propriétaire. —Mais celui-ci en tirait double profit: 1° il avait son champ ainsi sarclé, 2° il donnait ces plants en fourrage à ses bestiaux. Lorsque les transgressions de ce genre s’accumulèrent, on prit le parti d’enlever les plants et de les jeter sur la grande route. Cependant, comme le propriétaire en tirait encore le profit de voir son champ sarclé, il fut décidé d’abandonner en ce cas le champ à tout venant – (20)Suit un passage reproduit du tr. (Pea 5, 1) traduit t. 2, pp. 66-77. Cf. B. Gitin 36b..
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני אמר ר' יהודה וכו'. כדמפורש במתני':
מְנַיִין לְצִיּוּן. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּת יַעֲקֹב בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָא דִבְרַת חַווְרָן רִבִּי יוֹסֵה אָֽמְרֵי לָהּ רִבִּי יָעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חוּנְייָא דִבְרַת חַווְרָן רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי עוּזִּיאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חוּנְייָה דִבְרַת חַווְרָן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנְייָא דִבְרַת חַווְרָן. טָמֵא טָמֵא֭ יִקְרָֽא׃. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַטּוּמְאָה קוֹרְאָה לָךְ בְּפִיהָ וְאוֹמֶרֶת לָךְ. פְּרוֹשׁ. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְעָֽבְר֤וּ 3a הָעוֹבְרִים בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הָעֲצָמוֹת. אָדָ֔ם. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּולְגּוֹלֶת. וּבָנָ֥ה. מִיכָן שֶׁמְצַייְנִין עַל גַּבֵּי אֶבֶן קְבוּעָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן תְּלוּשָׁה. אַף הִיא הוֹלֶכֶת וּמְטַמֵּא בְמָקוֹם אַחֵר. אֶצְל֖וֹ. בִּמְקוֹם טַהֲרָה. צִיּ֑וּן. מִיכָן לְצִיּוּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מנין לציון. מנין לנו רמז מן התורה לציון הקברות. וגרסי' להא נמי לעיל בריש פ''ה דמעשר שני ובפ' בתרא דסוטה בהלכה א':
טמא טמא יקרא. מכפל המקרא דרשי' שתהא טומאה קוראה לך כלומר שיהו עושין סימן על הטומאה כדי שיהא מרגיש ופורש ממנה:
ועברו העוברים בארץ. ביחזקאל כתיב שהיה מתנבא לעתיד שיעשו ישראל ציונים על עצמות הפגרים המושלכין ורמז הוא שלא בא הכתוב אלא להזהיר וללמד שיהו עושין ציון לטומאה וכתיב עצם מכאן שמציינין על העצמות אם יש בהן רובע הקב או שהן רוב בנין ורוב מנין שמטמאין באהל כדתנן בפ''ק דאהלות:
אדם מכאן שמציינין על השדרה ועל הגלגולת. כשהן שלמים שמטמאין באהל:
ובנה מכאן שמציינין ע''ג אבן קבועה. בקרקע כדרך הבנין וכדמסיים ואזיל שאם אתה אומר ע''ג אבן תלושה אף היא הולכת ומתגלגלת למקום אחר ויחזיק טומאה בחנם למקום טהרה ומקום הטומאה יחזיק לטהרה:
אצלו. ולא כתיב עליו מכאן שהציון יהא במקום טהרה ולא על מקום טומאה ממש שלא להפסיד את הטהרות שאם הציון על הטומאה ממש לפעמים אינו מרגיש ובא פתאום על הציון ויטמא הטהרות אשר הוא נושא ולפיכך עושין הציון רחוק קצת מן הטומאה וכשבא אל הציון מרגיש ואינו הולך לשם:
ציון מכאן לציון. כלומר לציון של סיד ששופכין שם ע''ג הקרקע מדלא כתיב ובנה אצלו מצבה:
וּמָצָא אֶבֶן אַחַת מְצוייֶנֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַייְמִין כֵּן הַמַּאֲהִיל עָלֶיהָ טָמֵא. אֲנִי אוֹמֵר. מֵת מְצוּייָן הָיָה נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. הָיוּ שְׁתַיִם. הַמַּאֲהִיל עָלֶיהֶן טהוֹר וּבֵינֵיהֶן טָמֵא. אִם הָיָה חוֹרֶשׁ בֵּיְנְתַּייִם הֲרֵי הֵן כִּיחִידִיּוֹת. בֵּינֵיהֶן טָהוֹר וּסְבִיבוֹתֵיהֶן טָמֵא.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ומצא. ואם מצא אבן אחת מצויינת בסיד על גבה ואע''פ שאין מקיימין כן שאין עושין בתחילה לסימן על האבן המאהיל עליה טמא לפי שאני אומר מת מצויין וכו'. ושם גריס מת קמצוץ היה נתון תחתיה והיינו הך כלומר שיש שם טומאה קמוצה וטמונה תחתיה ואע''ג שאין עושין ציון על מקום הטומאה ממש היינו אם עושין אותו על פני השדה ומטעמא דלעיל אבל באבן שהוא גבוה מן הקרקע ורואה את הציון מיד כשפוגע בו ואין כאן שום הפסד טהרות חיישינן שמא נתן האבן ע''ג הטומאה ממש וציין עליה:
היו שתים. אבנים המאהיל עליהן טהור דתלינן משום הטומאה שביניהן עשה הסימן ולפיכך המאהיל ביניהן טמא:
אם היה חורש בנתיים. שהמקום שביניהן הוא נחרש הרי הן כאבנים יחידות וכו' ומיירי שהיה הסיד שפוך על ראשי האבנים ומרודד לכאן ולכאן ולפיכך תלינן שמחמת החורש הוא שנקלף מן האבנים ונפל ביניהן ולא היה שום טומאה ביניהן ולפיכך ביניהן טהור וסביבותיהן טמא. ואית דגרסי היה חרס ביניהן שזהו לעד שאין זה ציון להמקום שביניהן אלא בנין הוא דלטומאה עושין ציון בסיד. ובתוספתא דמכלתין פ''ק יש גי' בדפוס מצא אבן אחת מצויינת אע''פ שאין מקיימין המאהיל עליה טהור מצא שתים המאהיל ביניהן טמת על גביהן טהור. וט''ס הוא והגי' הנכונה כמ''ש כאן:
תַּנֵּי אֵין מְצַייְנִין עַל הַבָּשָׂר שֶׁמָּא נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר. רִבִּי יוּסְטָא בַּר שׁוּנֵם בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא נִמְצָא מְטַמֵּא טַהֲרוֹת לְמַפְרֵעַ. אָמַר לֵיהּ. מוּטָּב שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ בוֹ לְשָׁעָה וְאַל יִתְקַלְקְלוּ בוֹ לְעוֹלָם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם אין מציינין על הבשר אם היה כזית בשר מצומצם אין מציינין עליו ולפי שסופו שיתעכל ויחסר:
ולא נמצא מטמא טהרות למפרע. אותן הטהרות שנעשו כשהאהיל מקודם שנתעכל. וכן לגירסת הספר שמא נתעכל הבשר ולא נמצא וכו' כשיחזרו עליו ויראה שעדיין לא נתעכל:
א''ל מוטב שיתקלקלו לשעה. אם לא יציין ואל יתקלקלו בו לעולם שהרי ודאי סופו להתעכל ואם יעשה עליו ציון יטמא אח''כ כל הטהרות על גביו בחנם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source