Shekalim
Daf 28a
לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. נֶאֱמַר כָּאן אַזְכָּרָה 28a וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אַזְכָּרָה. מַה אַזְכָּרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן מְלֹא קוֹמֶץ אַף כָּאן מְלֹא קוֹמֶץ. אִי מַה אַזְכָּרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן שְׁנֵי קְמָצֵים אַף כָּאן שְׁנֵי קְמָצֵים. אָמַר רִבִּי לָא. כְּלוּם לָֽמְדוּ לְקוֹמֶץ אֶלָּא מִלֶּחֶם הַפָּנִים. מַה לְהַלָּן קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל אַף כָּאן קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אִילָא אָֽמְרָה. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה מֵבִיאָהּ בְקוּמְצוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְּקוֹמֶץ הַבְּעָלִים.
Traduction
Le minimum pour l’encens sera une poignée'', est-il dit. Comme l’encens accompagnant le pain de proposition est nommé offrande de souvenir (Lv 24, 7), et le même terme est appliqué à la combustion de toute poignée (Lv 2, 2); on en conclut (199)Torath Cohanim à Lévitique, ch. 13. que, dans l’un et l’autre cas (pour l’encens aussi), le minimum de mesure sera la poignée. Mais, puisque pour l’encens de ces pains il y a deux poignées offertes, faut-il en déduire que l’offrande ordinaire sera de deux poignées? Non, dit R. Ila, la règle à l’égard de la poignée est déduit seulement de l’analogie avec les pains de proposition, en ce sens spécial que le moindre manque à chaque poignée la rend nulle (y eut-il un peu d’excédent à la seconde, parce qu’on ne les joints pas); de même ici, si peu qu’il manquerait à la poignée, elle serait impropre comme offre (mais il n’en faut pas deux). R. Yossé dit: de ces paroles de R. Ila, on peut conclure que celui qui offre de l’encens, devra adopter pour mesure la plus grande poignée de cohanim (qu’il n’y ait pas de manque). Au contraire, selon R. Hiskia au nom de R. Jérémie, on peut adopter la poignée du donateur (elle suffit).
Pnei Moshe non traduit
לבונה וכו'. דהכי דריש לה בת''כ פ' ויקרא נאמר כאן בלבונה אזכרה על כל לבונה והקטיר הכהן את אזכרתה וגו' ונאמר להלן במנחת מרחשת והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה מה להלן מלא קומץ אף כאן בלבונה מלא קומץ:
אי מה אזכרה וכו'. ואימא דנילף מלהלן גבי בזיכי לבונה שטעון שני קמצים וכתיב נמי אזכרה ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה:
א''ר אילא. דלא היא דכלום למדו לקומך אלא מלחם הפנים וכלומר דהאי ג''ש מלחם הפנים להכי איצטריך ללמד על קומץ לבונה שחסר פסול וכלום למדו כך במתנדב לבונה בפ''ע אלא מבזיכי לבונה של לחם הפנים:
מילתיה דרבי אילא אמרה. ש''מ ממלתיה דרבי אילא שהמתנדב מנחה מביאה בקמצו של כהן גדול כלומר כשיעור קומץ הגדול שבכהנים דלא ליהוי קומץ חסר וקאמר ר' חזקיה דליתא אלא אפי' בקומץ הבעלים משערינן:
זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר צוּרָה. אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר צוּרָה מֵבִיא אֲפִילוּ צִינּוֹרָה.
Traduction
''Le moindre don en or est un dinar''. Toutefois, dit R. Eléazar (200)B. ibid. 107a., c’est vrai lorsqu’il a été question d’une pièce de monnaie; sans quoi, on peut offrir même le moindre objet, p. ex. une petite fourchette.
Pnei Moshe non traduit
והוא שהזכיר צורה. כדפרישית במתני':
ואפי' צינורה. כמלא צינורה קטנה:
שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. חִזְקֶה אָמַר. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת. בַּר פְּדָיָה אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ בְּהֵמוֹת. פָּר וְעֶגֶל וְשָׂעִיר אֵיִל וּגְדִי וּטְלֵה. שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ קָרְבָּנוֹת. קִינֵּי זָבִים קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יּוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וָאֲשָּׁמוֹת הַמְּנָחוֹת וָעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל יְדֵי שֶֽׁהַנְּדָבָה מְרוּבָּה רִיבוּ לָהּ שׁוֹפָרוֹת הַרְבֶּה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וּכְכַלּוֹתָ֡ם הֵבִ֣יאוּ לִפְנֵי֩ הַמֶּ֨לֶךְ וִיהֽוֹיָדָ֜ע וגו'. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן [אָמַר]. שְׁתֵּי נְדָבוֹת [עָשָׂה]. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נְדָבָה אַחַת. וְהָא כְתִיב וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ אֲר֣וֹן אֶחָ֑ד וַיִּתְּנֻ֛הוּ בְּשַׁ֥עַר בֵּֽית יְי חֽוּצָה. אָמַר רַב חונָה. מִפְּנֵי הַטְּמֵאִים. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. עַל שֵׁם אַךְ֩ לֹ֨א יֵֽעָשֶׂ֜ה בֵּ֣ית יְי סִפּ֥וֹת כֶּ֨סֶף֙. מִין סִפּוֹת כֶּסֶף לֹא יֵעָשֶׂה בֵית יי.
Traduction
Il y a encore six caisses pour les dons divers'', est-il dit. Elles correspondent, dit R. Hiskia, aux six subdivisions de la section de service; Selon Bar Pidiah, elles correspondent aux six sortes d’animaux servant de victimes, savoir le taureau, le veau, le bouc, le bélier, le chevreau, l’agneau. Selon Samuel, elles correspondent aux six sacrifices suivants: nids offerts après guérison de la blennorragie, homme ou femmes, ceux des femmes relevant de couches, offrandes expiatoires, offrandes de péché, offrandes de farine, et dîme de l’épha offerte chaque jour par le grand prêtre (201)Il s'agit du cas d'excédant de l'un de ces derniers objets, dit le Qorban 'Eda.. Selon R. Yohanan enfin, c’est seulement pour faire face aux nombreux dons que l’on a multiplié les caisses. Il est écrit (2Ch 24, 14): lorsqu’ils eurent achevé, ils apportèrent devant le roi et Joïada etc. On en déduit, selon R. Simon b. Nahman au nom de R. Jonathan (202)B. Ketubot 106b., qu’il a dû y avoir sous son règne deux sortes d’offrandes; car il est écrit d’une part (2R 12, 10): le prêtre Joïada prit une boîte, perça un trou à la porte (paroi) et la plaça à droite de l’autel; et d’autre part, il est dit (2Ch 24, 8): le roi donna l’ordre de faire une boîte, qui fut placée à la porte de la maison de l’Eternel, au-dehors (soit, une à l’intérieur et l’autre à l’extérieur, pour les dons divers). Chez R. Ismaël au contraire, on a enseigné qu’il y avait à ce moment une seule série de dons; et, s’il est vrai qu’il est question d’autre part de la caisse extérieure, c’est que le roi l’avait placée là, dit R. Houna, pour faciliter l’accès aux gens impurs, qui ne pouvaient pénétrer dans le Temple. – Quant au verset invoqué par la Mishna, interdisant d’importer certain argent au Temple, il se rapporte, selon R. Houna au nom de R. Joseph, à ce qu’il est écrit (2R 12, 14): Il ne sera pas fait dans la maison du Seigneur des bassins d’argent, des couteaux, etc.
Pnei Moshe non traduit
כנגד ששה בתי אבות. של משמר שמתחלק לבתי אבות לכל יום בית אב אחד אף כאן שאע''פ שכל המותרות למקום אחד הולכין מתחלקין לששה שופרות:
כנגד שש בהמות. שכשרין לקרבן פר וכו':
כנגד שש קרבנות. שחלוקין בשמותיהן וקיני זבין וזבות חדא נינהו:
אמר ר' יוחנן. לא צריך טעם ורמז אחד אלא ע''י שהנדבה מרובה וכו' וכדי שלא יתעפשו המעות:
שנאמר. בד''ה גבי נדבת בדק הבית ויתנהו המלך ויהוידע אל עושה מלאכת עבודת בית ה' וגומר וככלותם וגו' את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' והעלות וכפות וכלי זהב וכסף וגו' ומפני שהיתה הנדבה מרובה והותירו ממלאכת בדק הבית ריבו ג''כ לעשות כלים הרבה:
שתי נדבות עשה. שתי פעמים ולפיכך היה שם מותר הרבה ויליף לה מדכתיב שם למעלה ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית ה' חוצה. ומדנתנו לזה חוצה משמע שנדבה אחרת היתה שם ולא היתה מכילה העזרה או הלשכה יותר ונתנוהו בשער הבית חוצה:
נדבה אחת. והרבה היתה:
והכתיב ויאמר וגו'. ומפני מה נתנוהו חוצה:
מפני הטמאים. המביאים נדבות ואינן יכולים להכנס לעזרה:
על שם וכו'. אקרא דהובא במתני' קאי ומפרש להא דקאמר לא יובא בית ה' וזה משום דכתיב במלכים אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות וגו' והא כתיב בד''ה שעשו משאר הכסף כלי שרת אלא דה''ק מין ספות כסף כלומר מינין אלו לא יעשה ולזה נאמר ג''כ לא יובאו בית ה' למינין אלו אלא לכהנים יהיו כדפרישית במתני':
הדרן עלך י''ג שופרות
Shekalim
Daf 28b
משנה: 28b מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין שְׁקָלִים לִנְדָבָה קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפָּלוּ לַשְּׁקָלִים לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה קָרוֹב לַקִּנִּים יִפְּלוּ לַקִּינִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי קָרוֹב לַחוּלִּין יִפְּלוּ לַחוּלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמָעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר׃
Traduction
Lorsqu’au milieu des sicles (de la capitation) on trouve de l’argent qui doit être versé à la caisse des dons, si c’est près des sicles, cet argent échoit à la caisse; s’il est plus près des dons, il incombe à ces derniers. Si cet argent se trouve juste au milieu, il échoit à la part des dons. Si l’on trouve de l’argent entre les sommes destinées à l’achat du bois et celles de l’encens, lorsqu’il est plus près du bois, il incombe à ce dernier; s’il est plus près de l’encens, il échoit à celui-ci; lorsqu’il se trouve juste au milieu, on l’attribue à l’encens. Lorsqu’on en trouve entre le montant des nids d’oiseaux et celui des tourtereaux d’holocauste, si c’est près des premières sommes, on leur assigne cet argent; s’il est près des secondes, on l’attribue à ces dernières; s’il se trouve juste au milieu, on l’attribue aussi à ces dernières. Lorsqu’on trouve de l’argent entre des sommes profanes et d’autres provenant de la 2e dîme, s’il est plus près du profane, on l’assigne à ce dernier; s’il est plus près des dernières, on l’attribue à ces dernières; s’il est enfin juste au milieu, on l’attribue aussi à ces dernières. Voici la règle générale: on se règle d’après l’objet le plus proche, si même il en résulte une plus grande latitude (à l’égard de l’emploi du montant); mais si l’argent est juste au milieu (et qu’il y a doute), on suit le procédé le plus sévère.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה. בגמרא פריך היך אשכחן שימצאו בין שקלים לנדבה הלא י''ג שופרות היו שם ועל הא' והב' היה כתוב תקלין חדתין ועתיקין ועל הג' כתוב קינין וכו' ועל האחרונים נדבה כדתנן בפרק דלעיל בהל' ד' וא''כ שופר של קינין היה סמוך לשל שקלים ולא של נדבה ומשני שהיו השופרות מונחים כמין עיגול וא''כ של נדבה שהוא אחרון סמוך לשקלים הראשון ושפיר משכחת לה שנמצאו בין שקלים לנדבה:
קרוב לשקלים וכו'. משום דכללא הוא דאזלינן בתר קורבא כדילפינן מדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל:
מחצה על מחצה יפלו לנדבה. כדקתני להכלל בסיפא דמתני' דבמחצה על מחצה הולכין להחמיר ונדבה חמירא היא משקלים דהשקלים מביאין מהן ג''כ חטאות הצבור כגון שעירי ר''ח ושל מועדות והן נאכלין לכהנים ונדבה כלה לעולות היא ועוד דשמא שקלים אלו יפלו לשירי הלשכה ואינן לקרבנות אלא לשאר צרכי העיר כדתנן לעיל בפרק ד':
מחצה על מחצה יפלו ללבונה. דלבונה קריבה היא עצמה ועצים מכשירי קרבן הם:
מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. דהקינים אחד מהן חטאת וגוזלי עולה כולן עולות הן ובגמ' פריך כיון דטעמא מדספיקא הוא ואזלינן לחומרא א''כ האשה שהביאה המעות הללו לקיני חובתה במה היא מתכפרת אם אתה אומר יפלו לגוזלי עולה ושמא מקיני חובה הן ונמצא שאין קיני האשה הזאת קריבין ומשני תנאי ב''ד הוא שהמספק את הקינים הוא מספק את הפסולות ואת האובדות כדתנן לקמן בסוף פירקין וכר' יוסי וא''כ הוא צריך להביא קן אחר כנגד אותן המעות וליתן להקריבן בשביל האובדות וכה''ג:
הלכה: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין שְׁקָלִים לִנְדָבָה כול'. לָא צוֹרְכָה דְלָא בֵין שְׁקָלִים לִקִינִּים. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. כְּמִין כּוֹכְלִיַים הָיוּ עֲשׂוּיִין. לָא צוֹרְכָה דְלָא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁמָּא יִפְּלוּ לְשִׂיֵּירֵי הַלִּשְׁכָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְּמִי שֶׁמֵּת. אָמַר רִבִּי יָסָא. עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
Traduction
Comment la première hypothèse de la Mishna est-elle possible? N’a-t-on pas voulu s’informer seulement au sujet du cas où il y a de l’argent entre la caisse des sicles et celle des nids d’oiseaux (ces deux seules se touchant)? C’est que, dit R. Aboun au nom de R. Pinhas, les diverses caisses formaient un cercle (203)Littéralement: une ligne en spirale, gr. koklias, comme un bouclier rond (de sorte que d’un côté de la caisse des sicles il y avait celle des nids, et de l’autre des dons). Comment est-il dit que si l’argent se trouve juste au milieu, il échoit aux dons? N’a-t-on pas voulu dire plutôt qu’il sera assigné aux sicles (dont le montant, servant à acheter des sacrifices, a un caractère plus grave)? —C’est que, disent les uns, peut être ce virement de fonds fera-t-il verser l’argent en question aux reliquats du trésor (non employé aux sacrifices, mais aux besoins généraux); selon d’autres, cet argent trouvé juste au milieu ressemble à celui dont le propriétaire est mort (voilà pourquoi on le verse aux dons). – (204)Suit une phrase reproduit du tr. (Shabat 6, 8), traduite t. IV,p. 267.. Comment la Mishna dit-elle que si l’argent est juste au milieu, entre la caisse des nids d’oiseaux et celles de tourtereaux d’holocaustes, il incombe à ces derniers?
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא צורכה דלא בין שקלים לקינים. לא היה צריך למיתני אלא כך שנמצאו בין שקלים לקינים וכדפרישית במתני' דפריך היכי משכחת לה שימצאו בין שקלים לנדבה דקס''ד דהי''ג שופרות שבלשכה כשורה היו מונחים ואח''כ שופר הקינין הוא הסמוך לשל שקלים ולא של נדבה וה''ל להתנא למיתני האיך הדין אם נמצא בין שקלים לקינין דאע''פ שהשקלים ג''כ לאו כולן עולות שהרי חטאות הצבור נמי קריבין מהן מ''מ יותר חמורין הן מהקינין שהשקלים רובן לעולות דחטאות של ר''ח ושל מועדות הוא שבאין מהן ורוב קרבנות צבור עולות הן התמידין שבכל יום ויום וכן עולות המוספין של שבתות ור''ח ומועדות וקיני חובה לעולם האחד לחטאת והאחד לעולה והוה לי' לאשמעינן אי בתר קורבה אזלינן או בתר רובא:
כמין כובלייס היו עשויין. כלומר לא כדס''ד שהשופרות מונחין זה אצל זה ובשורה אחת אלא בעיגול היו מונחין ונמצא של נדבה סמוך הוא ג''כ לשל שקלים. קובלייס הוא כמין כלי עגול העשוי לתכשיט נושק''א בלע''ז ודוגמתו לעיל בפ''ב דיומא בהלכה ב' גבי פייסות כמין קובלייס עושין והוא בוכלייר הנזכר התם גבי פייס והוא כלבוס הנזכר בפרק במה אשה:
לא צורכה דלא דמחצה על מחצה יפלו לשקלים. השתא פריך אעיקרא דדינא דקתני במחצה על מחצה יפלו לנדבה ואמאי הא מסתברא דלא צריך למיתני אלא הכי דבמחצה על מחצה יפלו לשקלים וטעמא דהא מסתמא לעולם השקלים רוב הן נגד הנדבה דהנדבה אינה אלא מן המותרות כדתנינן בפרק דלעיל או מן המתנדבין לעולות בהמה ואינן אלא לפעמים והשקלים הם תמיד בכל שנה ושנה ומכל ישראל ונהי דברישא דקרוב לנדבה יפלו לנדבה לא קשיא הא קיי''ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואמאי לא אזלינן כאן בתר רובא כל היכא דאיתיה לרובא דהא ליתא דלא אמרינן הלך אחר הרוב אלא במקום דליכא אומדנא דמוכח אבל הכא דקירבה דמוכח הוא וחזקה ואומדנא שמן הקרוב הן לא אזלינן בתר רובא בכה''ג אלא דבמחצה על מחצה הוא דקשיא אמאי לא יפלו לשקלים:
אית דבעי מימר. דהיינו טעמא דשמא השקלים הללו יפלו לשירי הלשכה לפי שלא יצטרכו לקרבנות הצבור בשנה זו וכשיגיע ר''ח ניסן מתרומה חדשה הן באין ושקלים שניתותרו משנה זו לשירי הלשכה הן נופלין ואין קרבנות הצבור באין מהן אלא הן לשאר צרכי הצבור וצרכי העיר כדפרישית במתני' ולפיכך יפלו לנדבה שקריבין מהן עולות:
ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דבמחצה על מחצה הואיל דמספקא לן מהיכן הם דין מעות הללו הן כדין הפריש שקלו ומת דנופל שקלו לנדבה וכהאי דר' יסא דלקמיה דאמר עד דאנא תמן וכו' וכדגרסינן להא לעיל בפ''ב בהלכה ה' עד ר''א אמר יפלו לנדבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source