Shekalim
Daf 27a
משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן תִּקְלִין חַדְתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין קִינִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה עֵצִים לְבוֹנָה זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְעַתִּיקִין מִי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶשְׁתָּקַד שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִינִּין הֵן תּוֹרִין. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה הֵן בְּנֵי יוֹנָה. כּוּלָּן עוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קִינִּין אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. גּוֹזְלֵי עוֹלָה כּוּלָּן עוֹלוֹת׃ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּיזְירִין. לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשֵּׁם חֵטְא וּמִשֵּׁם אַשְׁמָה יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין קַייָמִין אָשָׁם לַיי וְאָשָׁם לַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יי לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ׃
Traduction
Il y avait 13 caisses au temple (189)B., Temoura 23b., portant les mentions suivantes: 1° sicles nouveaux, 2° sicles anciens (de l’an passé), 3° montant des nids d’oiseaux (à acheter), 4° tourtereaux d’holocaustes, 5° bois, 6° encens, 7° de l’or pour le propitiatoire (vases sacrés), outres six autres pour les dons divers (190)B., Menahot 104b.. Par ''sicles nouveaux'', on entend ceux de l’année courante et par ''anciens'' les sommes arriérées dues par ceux qui ne les ont pas versées en l’année précédente. Par ''nids d’oiseaux'', on entend les offrandes de pigeons, et par ''tourtereaux d’holocauste'' ceux que l’on fera consumer en entier. Tel est l’avis de R. Juda. Selon les autres sages, le terme ''nid'' comprend aussi bien les sacrifices de péchés que les holocaustes, et le terme suivant s’applique seulement aux holocaustes. Si quelqu’un s’engage par vœu à faire un don de bois, il ne devra pas offrir moins de deux bûches. S’il s’engage à donner de l’encens, il offrira au moins une poignée. Le minimum d’un don en or est un dinar. Quant aux six autres caisses de dons divers, voici quel en était l’emploi: on achetait avec les dons des holocaustes à consumer sur l’autel, mais en réservant la peau à l’usage des Cohanim. C’est l’interprétation que donna Joïada, le grand pontife (191)B., Zevahim 103a., au sujet de ce verset (Lv 5, 19): c’est un sacrifice de péché pour s’être rendu coupable envers l’Eternel. Or, cette contradiction apparente (192)La 1re partie du verset parle d'un sacrifice paraissant devoir être consommé par le cohen, tandis que la 2e partie semble désigner un holocauste. a pour but de nous enseigner une règle générale: lorsqu’une victime est due tant pour sacrifice expiatoire que pour sacrifice de péché, on devra apporter une offrande dont toute la chair sera brûlée, sauf la peau, réservée aux officiants. De cette façon, on peut justifier les deux termes (explétifs) de ce verset; le premier désigne l’offrande à Dieu (sur l’autel); le deuxième, celle au cohen (la peau). De même, il est dit (2R12, 14): Ni l’argent du sacrifice de péché, ni celui du sacrifice expiatoire, ne sera apporté au Temple; il appartiendra aux Cohanim.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה עשר שופרות וכו' תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. שם היו נותנין שקלי שנה זו ומשם מוציאין הגזברים לקופות שהן נקראין תרומת הלשכה כדפרישית לעיל ריש פ''ד:
והב' כתוב עליו תקלין עתיקין. זה מי שלא שקל אשתקד בשנה שעברה מביא שקל לשנה הבאה ונותנו לשם ומוציא אותן הגזבר ונותנן לשירי הלשכה. והג' היה כתוב עליו קינין והן תורים גדולים. והד' שכתוב עליו גוזלי עולה ס''ל לר' יהודה שהן בני יונה קטנים וכולן היו עולות אבל החטאות של קיני חובה לא היו נותנין המעות להשופר אלא נותנין המעות או העופות ליד הכהן וטעמא מפרש בגמרא מפני התערובות דחייש שמא ימות אחד מבעלי קינין ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה מעורבת בהן ולא מצי למיקרב דלמיתה אזלא אבל חכמים לא חיישי להכי אלא אותו השופר שכתוב עליו קינין היו נותנין לתוכו דמי כל קיני חובה שהן אחד חטאת ואחד עולה ובין מן התורים ובין מן בני היונה והד' שכתוב עליו גוזלי עולה הן כולן עולות שהמתנדב עולת העוף נותן הדמים לתוכו ונדבה הכל קריבה עולה והלכה כחכמים. והה' כתוב עליו עצים מי שהתנדב עצים למערכה נותן דמיה לתוכו. והו' מי שמתנדב ללבונה. והז' מי שמתנדב זהב לכפורת. ועוד ששה לנדבה. ומפרש בתוספתא פ''ג ששה לנדבה ו' כנגד מותר חטאות ואשמות ומותר קיני זבים וזבות ויולדות ומותר קרבן נזיר וקרבן מצורע והאומר מנה זו לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה ולוקחין בהן עולות הבשר לשם והעורות לכהנים. וכלומר שאלו השמות שכתוב עליהן על הא' מותר חטאת ועל הב' מותר אשם ועל הג' מותר קיני חובה ועל הד' מותר קרבנית נזיר ועל הה' מותר קרבן אשם מצורע ועל הו' מותר נדבה סתם וזהו מי שהתנדב מעות לעולה וכולן אלו המותרות ילקחו בהן עולות הבשר לשם ועורות לכהנים וכדמפרש במתני' דלקמן מה היו עושין בה:
מתני' האומר הרי עלי עצים. המתנדב עצים:
לא יפחות משני גזירין. כאותן שמוסיפין על המערכה כדתנן ביומא פ''ב ובתמיד וקאמר בגמרא דאם אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד:
לבונה לא יפחות מקומץ. כדמייתי בגמרא דרשא דת''כ דיליף ג''ש אזכרה אזכרה:
זהב. אם אמר מטבע זהב עלי לא יפחות מדינר זהב ואם אמר סתם זהב עלי מביא אפי' חתיכה קטנה של זהב:
ששה לנדבה וכו' מה היו עושין בה. כדפרישית במתני' דלעיל דששה היו שכתוב עליהן זה למותר חטאת וכו' וכולן ילקח בהן עולות וכו':
זה מדרש דריש יהודע כ''ג. כתיב אשם הוא דמשמע בהוויתו יהא כדין אשם שדמו נזרק והאימורין להקטרה והבשר לכהנים וכתיב אשם אשם לה' דמשמע כולו לגבוה הא כיצד אלא ללמד לזה הכלל כל שהוא בא משום חטא וכו' כלומר שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו וניתותרו מהמעות ילקח באותן המותרות עולות הבשר לשם והעורות לכהנים ונמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהנים:
ואומר. כלומר והיכן מצינו שיהוידע כ''ג דרש זה דכתיב כסף אשם וגו' לכהנים יהיו וכי היאך אפשר דמה שהוקדש לקרבן חטאת ולאשם יהיה לכהנים אלא דה''ק המותר של כסף חטאת ואשם יעשו בו שיהיה הנאה ג''כ להכהנים וזהו עורות העולה שהן לכהנים:
עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּ֣עַשׂ שֻׁלְחָנוֹת֘ עֲשָׂרָה֒ וַיַּנַּח֙ בַּֽהֵיכָ֔ל חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אִין תֵּימַר. חֲמִשָּׁה בַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה בַצָּפוֹן. וַהֲלֹא אֵין הַשּׁוּלְחָן כָּשֵׁר אֶלָּא בַצָּפוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַשֻּׁלְחָן תִּתֵּ֖ן עַל צֶ֥לַע צָפֽוֹן. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חֲמִשָּׁ֥ה מִיָּמִ֖ין וַֽחֲמִשָּׁ֣ה מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִיָּמִין שֻׁלְחֲנוּ שֶׁלְמֹשֶׁה וַֽחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְסַדֵּר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשֻּׁלְחָ֗ן אֲשֶׁ֥ר עָלָי֛ו לֶ֥חֶם הַפָּנִי֭ם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מְסַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת וַֽעֲלֵיהֶם֭ לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים. תַּנֵּי. מִזְרַח וּמַעֲרָב הָיוּ נְתוּנִין. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. צָפוֹן וְדָרוֹם הָיוּ נְתוּנִין. מָאן דְּאָמַר. מִזְרַח וּמַעֲרָב. נִיחָא. כּוּלְּהֹן רְאוּיִין לְשֵׁירוּת. מָאן דְּאָמַר. צָפוֹן וְדָרוֹם. נִמְצָא שׁוּלְחָן בַדָּרוֹם וּמְנוֹרָה בַצָּפוֹן. וְהָא תַנֵּי. הַשֻּׁלְחָן הָיָה נָתוּן מֵחֲצִי הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן וּמְנוֹרָה כְנֶגְדּוֹ בְדָרוֹם. מִזְבַּח הַזָּהָב הָיָה נָתוּן בְאֶמְצַע 27a הַבַּיִת חוֹלֵק אֶת הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן. וְכוּלְּהֹם הָיוּ נְתוּנִין מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
עשרה שולחנות וכו'. כדכתיב בד''ה ויעש שלחנות עשרה וגו' ומפרש מאי מימין ומשמאל דקאמר אין תימר שהניח חמשה בדרום שהוא ימין וכו' והלא אין השלחן כשר אלא בצפון כדכתיב אלא חמשה מימין שלתנו של משה וה' משמאלו שהיה של משה באמצע וכולן בצד צפון היו נתונים:
אף על פי כן לא היה מסדר. לחם הפנים אלא על של משה בלבד שנאמר במלכים ואת השלחן וגו' ועל של משה קאי משמע לעולם עליו הוא הלחם הפנים ולא על אחר:
על כלם היה מסדר שנאמר. בד''ה ויעש שלמה את כל הכלים וגו' ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ופלוגתא זו גריס בתוספתא דמנחות פי''א:
תני. בברייתא אחריתא דפליגי היכן היו אותן השולחנות נתונים:
מ''ד מזרח ומערב ניחא. דלהאי מ''ד היו כולם בצד צפון וכולהון ראוין לשירות לסדר לחם הפנים עליהן וכהאי דר' יוסי בר' יהודה אלא למ''ד צפון ודרום היו נתונים נמצא היו מהשלחנות בדרום שהרי הבית ששים אמות ארכו ועשרים רחבו והשלחנות כל אחד ואחד אמתים ארכו וא''כ חמשה בצפון וחמשה בדרום היו. והיינו נמי דמסיים ומנורה בצפון וכלומר דמעתה אין מקום למנורה כנגדו בדרום והא תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים וכו' לארכו של היכל ומשוך מן הכותל כלפי הצפון לרוחב הבית מזבח הזהב וכו' חולק את הבית לארכו דמחציו ולפנים היה נתון ומשוך קימעא כלפי הצפון:
וכולהן היו נתונין משליש הבית ולפנים. כלומר כשאתה חושב אורך ההיכל בלבד שהיה ארבעים אמה ומלבד עשרים שהן לקדש הקדשים והשלחנות היו נתונים באותן עשרים של היכל של צד קדש הקדשים הרי הן מחצי הבית ולפנים וכשאתה חושב כל האורך עם עשרים של קדש הקדשים והרי הן ששים אמה הרי הן נתונים משליש הבית ולפנים קתני מיהת שלא היה מן השלחן בצד דרום וקשיא למ''ד צפון ודרום מונחין:
עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. [שֶׁנֶּאֱמַר] וַ֠יַּעַשׂ אֶת מְנוֹרוֹת הַזָּהָ֛ב עֶ֖שֶׂר כְּמִשְׁפָּטוֹ. אּין תֵּימַר. חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. וַהֲלֹא אֵין הַמְּנוֹרָה כְשֵׁירָה אֶלָּא בַדָּרוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרָה֙ נֹ֣כַח הַשֻּׁלְחָ֔ן עַ֛ל צֶ֥לַע הַמִּשְׁכָּ֖ן תֵּימָ֑נָה. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חָמֵשׁ מִיָּמִ֖ין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹ֑אול. אֶלָּא חָמֵשׁ מִיָּמִין מְנוֹרָתוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמאֹלָהּ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבְעִיר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְנוֹרַ֨ת הַזָּהָ֤ב וְנֵֽרוֹתֶיהָ לְבָעֵר֙ בָּעֶ֣רֶב בָּעֶ֔רֶב. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מַבְעִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם לְבַֽעֲרָ֧ם כַּמִּשְׁפָּ֛ט לִפְנֵ֥י הַדְּבִ֖יר זָהָ֥ב סָג‍ֽוּר׃ וְהַפֶּ֧רַח וְהַנֵּ֛רוֹת וְהַמֶּלְקָחַ֖יִם זָהָ֑ב ה֖וּא מִכְל֥וֹת זָהָֽב. הֵן כִּילוּ זְהָבוֹ שֶׁלְשְׁלֹמֹה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם אַסִּי. הָיָה שְׁלֹמֹה נוֹטֵל אֶלֶף כִּכְּרֵי זָהָב וּמַכְנִיסָן (לָאוֹר) [לַכּוּר] וּמוֹצִיאָן עַד שֶׁהוּא מַעֲמִידָן עַל אֶחָד. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּכָּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר עָשָׂ֣ה אֹתָ֑הּ וגו'. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בִמְנוֹרַת זָהָב שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וְהָֽיְתָה יְתֵירָה דֵינָר זָהָב. וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פַּעַם וְלֹא חָֽסְרָה כְלוּם. וְיֵאוּת. עַד שֶׁלֹּא יְקוּם עַל בְּרָרֵיהּ הוּא חָסֵר סַגִּין. מִן דּוּ קַייָם עַל בְּרָרֵיהּ לֹא חָסֵר כְּלוּם.
Traduction
Salomon fit dix tables, selon ce verset (2Ch 4, 8): il fit dix tables qu’il mit au sanctuaire, 5 à droite, 5 à gauche. Ce n’est pas à dire qu’il y avait 5 au sud et 5 au nord, puisque la place légale de la table devait être au nord, selon ces mots (Ex 26, 35): tu placeras la table au côté gauche; cette désignation donc de 5 à droite et 5 à gauche signifie qu’elles occupaient ces places par rapport à celle de Moïse se trouvant au milieu (toutes au nord). Cependant, pour le service officiel, celle de Moïse seule était employée, selon les mots (1R 7, 48): la table où était le pain de proposition. R. Yossé b. R. Juda dit qu’il se servait de toutes, comme il est dit (1Ch 4,19):les tables où étaient les pains de proposition. On a enseigné: selon Rabbi, elles étaient placées de l’est à l’ouest; selon R. Eliézer b. R. Simon, du nord au sud. On comprend le 1er avis, les supposant placées de l’est à l’ouest, parce qu’alors elles pouvaient servir; mais, d‘après l’autre avis, toute la moitié des tables se trouverait au midi, et, faute de place vis-à-vis, le chandelier serait au nord, tandis qu’il a été dit (187)B., Yoma 33b.: la table se trouvait au milieu du parvis, dans la moitié intérieure, à une distance de 2 coudées 1/2 du mur (pour laisser un passage), se rapprochant du nord, et le chandelier était vis-à-vis au sud. L’autel d’or était au milieu du temple, servant par sa place à diviser le tout en deux, en penchant un vers le nord. Par rapport à la mesure totale (en y comprenant le saint des saints), tous ces objets se trouvaient dans le tiers le plus interne (à l’ouest). Salomon fit dix chandeliers, selon ces mots (ib. 7): Il fit dix chandeliers d’or selon la règle qu’il fixa, et il les mit au Temple, 5 à droite et 5 à gauche. Or, il ne pouvait pas y avoir 5 au nord et 5 au sud, sa place légale étant au sud, comme il est dit (Ex 26, 35): le chandelier sera vis-à-vis de la table, sur le côté du Temple au Midi. Donc, cette désignation de 5 à droite et de 5 à gauche signifie qu’il y avait 5 à droite du chandelier primitif de Moïse, selon ces mots (2Ch 13, 11): le chandelier d’or et ses lumières à allumer chaque soir. R. Yossé b. R. Juda dit qu’il les allumait tous, comme il est dit (2Ch 4, 20-21): ''Les chandeliers avec leurs lampes pour les allumer selon la règle devant le sanctuaire, composés en or fin; et des fleurs, et des lampes, et des mouchettes d’or, le tout en or exquis'', dernière expression indiquant que l’ensemble provenait de l’or de Moïse. On a enseigné que R. Juda dit au nom d’Asaï: Salomon prenait mille talents et les mettait au creuset assez souvent pour les réduire à un seul talent affiné, pour se conformer à la prescription mosaïque (Ex 37, 24): il les fit d’ ''un'' talent d’or pur – (188)Suit une phrase déjà traduite ci-dessus, tr. (Yoma 4, 4), p. 207..
Pnei Moshe non traduit
עשר מנורות עשה שלמה וכו'. ופלוגתא זו גריס נמי בתוספתא שם:
הוא מכלות זהב. ודריש הן כילו זהבו של שלמה כרב יהודה דלקמיה:
ולא חסרה כלום. והיאך אמרת שהיה מכניסן לכור (עד) ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד:
ויאות. שפיר היא ול''ק דעד דלא יקום על ברריה שעדיין לא נזדכך הרבה להיות עומד על זהב ברור וטהור אז הוה חסר סגיון כשמכניסו לכור ומוציאו אבל של משה שהיה כבר קם על ברריה לא חסר כלום והכי אמר נמי לעיל ביומא פ''ד בהלכה ד':
Shekalim
Daf 27b
הלכה: 27b תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וְלֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְקִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצְאוּ דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. [וְהָ]תַנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה. הֲרֵי עָלַי קַן. מֵבִיאָה דְמֵי קַן וְנוֹתְנָתוֹ בַשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בַקֳּדָשִׁים וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא נִתְעַצֵּל כֹּהֵן. וְאֵין הַכֹּהֵן חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. [כִּי קָאָֽמְרִינָן. בְּחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בַעֲלֵיהֶן וַדַּאִי. וְאִי אָֽמְרִינָן. נִבְרוֹר ד' זוּזֵי וְנַשְׁדֵּי בִּנְהָרָא וְאִידָּךְ לִישְׁתְּרוּ. הָא אָֽמְרִינָן בָעָֽלְמָא. רִבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ בְּרֵירָה.]
Traduction
On a enseigné (193)Voir B., Yoma 55a., que R. Juda dit: il n’y avait pas de caisse spéciale pour les achats des nids d’oiseaux à Jérusalem, pour éviter tout mélange fâcheux; car il pourrait arriver qu’une femme dont l’argent déposé là (pour un tel achat) meure avant l’offrande, et cette somme, désormais sans destination serait mêlée avec le reste (ce qui est interdit). Mais n’a-t-on pas enseigné (194)B. Eruvin 32., que si une femme doit le sacrifice du nid d’oiseau (soit en relevant de couches, soit après guérison de blennorragie), elle peut apporter le montant pour le remettre dans la caisse destinée à cet effet, et peu de temps après, elle pourra consommer des saintetés, sans craindre que le cohen ait négligé d’offrir ce sacrifice (et l’empêche ainsi de manger du sacré); de même, le cohen procède au sacrifice du montant total de ce qu’il y a dans cette caisse, sans éprouver la crainte que l’une des adhérentes soit peut être morte et que de l’argent sans destination se trouve mêlé indûment à l’ensemble? Or, de ce que R. Juda ne s’oppose pas à cet enseignement, ne résulte-t-il pas qu’il ne devrait pas éprouver cette crainte? En effet, il n’exprime cet avis (195)B. Yoma 55b., qu’en cas de certitude de la mort d’une femme ayant été dans le cas de concourir à cette somme (sans être certain que le versement ait été effectué). Mais, selon cette hypothèse même de R. Juda, ne peut-on pas prélever du total 4 zouz (représentant le montant versé par la défunte) et les rejeter, afin d’autoriser l’usage du reste? Non, puisqu’il a été dit en général que R. Juda n’admet pas ce triage de la somme prise au hasard (le mélange restant acquis).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני'. בתוספתא שם אמר רבי יהודהוכו'. ומסיים שם אלא האומר הרי עלי תורין מביא ונותן לשופר של תורים. בני יונה מביא ונותן לשופר של בני יונה וכלומר שלקיני חובה לא היה שופר כלל כדמפרש טעמא מפני התערובות וכדי למלאות החשבון של י''ג שופרות ס''ל לר' יהודה דלתורין היה שופר בפ''ע ולבני יונה שופר בפ''ע וכולן עולות נדבה הן:
והתני האשה וכו'. ואינה חוששת שמא נתעצל הכהן מלהקריבו ואכתי מחוסר כפרה היא ואסורה בקדשים וכן אין הכהן חושש מלהקריב שמא דמי חטאות מתות מעורבות בהן דשמא מתו הבעלים של אחת מהן ומי נימא דהאי ברייתא דלא כר' יהודה היא ומשני כי קאמרינן הכא אליבא דר' יהודה בחטאות שמתות בעליהן ודאי דה''ק שמא תמות אחת מהן וכו' אבל התם לשמא יש בהן מאחד שמת ולא ידעינן בודאי שמת מודה רבי יהודה דלשמא ימות לא חיישינן:
ואי אמרי' וכו'. כלומר וכ''ת דאף לר' יהודה דחייש להכי הא מכל מקום איכא תקנתא הכא דנברור ד' זוזי ונשדי בנהרא כנגד אותה שמתה אחת מהן ואידך מעות לישתרו ליקח בהן חטאת הא ליתא דהא אמרינן בעלמא דר' יהודה לית לי' ברירה כדאמרי' אליביה בדמאי ובעירובין וה''נ אין ברירה למימר דאותן ד' זוזי הן מדמי חטאת שמתו בעליה ולמישתרי לאינך:
רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵץ. מְבִיא גֵּיזָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כָּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְיזִירֵי עֵצִים. לְרַבּוֹת אֶת הָעֵצִים.
Traduction
R. Yossa b. R. Aboun ou R. Aba b. Mamal demanda (196)''Jér., (Sheviit 9, 6) (t. 2, p. 419); (Nedarim 8, 5).'': si quelqu’un s’engage par vœu à offrir du bois (au singulier), peut-il se contenter d’offrir une bûche, ou en faut-il deux? Certes, répond R. Eliézer, l’une suffit, et la Mishna le confirme en disant que chaque bûche (sur deux) constitue une offrande à part. C’est ainsi que la Mishna dit ailleurs (197)Tr. (Yoma 2, 5).: Deux cohanim avaient de plus (en ce jour de solennité) deux bûches de bois, portant chacun une; le but de cette offrande est d’augmenter le combustible rangé sur l’autel (pour tout ce qu’il y a à brûler).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' בא בר ממל בעי. אם אמר הרי עלי עץ מהו שיהא מביא גיזר אחד או דילמא שני גיזרין הן קרבן אחד דוקא:
מתני' אמרה כן. מדתנינן מתני' בעלמא שמעינן שיכול להביא גיזר אחד וכהאי דתנינן תמן בפ''ב דיומא שנים בידם שני גזרי עצים ש''מ שזה קרבן בפ''ע וזה קרבן בפ''ע דאי קרבן אחד נינהו למה לי שני כהנים לכך. וגרסינן להא לעיל בפ''ט דשביעית בהלכה ז' ולקמן בפ''ח דנדרים בהלכה ה':
לרבות את העצים. הני שני גיזרין מפרש לצורכן שהן לרבות את העצים של המערכה כדאמרינן ביומא שם:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עוֹבְייָן (כַּמָּה חוֹקוֹת) [בָּאַמָּה שׁוֹחֲקוֹת]. וְאָרְכָּן (אַמָּה גַמּוּדָה) [כְּאַמָּה גְּרוֹמָה]. רִבִּי חוֹנִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. כְּמִין טוֹרְטָנִי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה אֶלָּא אָמָּה עַל אֶמָּה לְפִיכָךְ לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא אַמָּה (גַמּוּדָה) [גְּרוֹמָה]. וְתַנֵּי כֵן. אַמָּה הַיְּסוֹד אַמָּה סוֹבֵב אַמָּה כַּרְכּוֹב וְאַמָּה קְרָנוֹת וְאַמָּה מַעֲרָכָה.
Traduction
Leur épaisseur, dit R. Josué b. Levi (198)''Cf. B. Menahot 106b; Zevahim 62b.'', devait être d’une coudée large; mais la longueur sera comptée sur le pied d’une coudée restreinte. Selon R. Hôni, au nom de R. Amé, elles étaient comme des plateaux de balance (trutina). R. Samuel b. R. Isaac dit: comme l’emplacement de la rangée du combustible sur l’autel est seulement d’une coudée carrée, le bois offert ne devait avoir aussi qu’une coudée juste. On a enseigné en effet: le fondement avait une coudée, le circuit (surface carrée) autant, la bordure (de l’autel) autant, les angles autant, et enfin la place pour ranger le combustible était d’autant.
Pnei Moshe non traduit
עוביין. של הגיזרין באמה ואמה שוחקת וארכן באמה גדומה מצומצמת:
כמין טורטני. כלומר שמביא שתיהן כמין טורטני זה על זה כהאי טורטני האמור גבי אשכול בפ''ז דסוטה:
אמר ר' שמואל. טעמא דממעט בארכן מבעביין לפי שלא היה מקום מערכה וכו' ולא היה מחזיק אלא כפי אמה גדומה באורך ותני כן וכו' בחמש אמות גובה שאמרו על המזבח נחשת שעשה משה ומקום המערכה שלו אמה על אמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source