Vayedaber

אֶלְעָזָר עַל הַפָּרוֹכוֹת. שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל אוֹרְגֵי פְרָכוֹת. פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ. שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ בִּגְדֵי כְהוּנָה גְּדוֹלָה. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶחָד שֶׁהִלְבִּישׁ לְאִיסְטְרַטְיוֹט אֶחָד וְנָתָן לוֹ שְׁמוֹנָה זְהוּבִין. וְאִית דְּאָֽמְרִין. תְּרֵי עָשָׂר יְהִיב לֵיהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שהיה מלביש וכו'. מפני שהוא היה יודע להלבישם בנוי ועל סדר היותר נראה ביפוי וכהאי מעשה בכהן אחד שהלביש לסרדיוט אחד לבגדיו שהיה רגיל בהם והוא הלביש אותו על צד היפוי ונתן לו שמנה דינרי זהובים ואית דאמרין י''ב נתן לו בעד שכרו:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָצָאתִי תִינּוֹק אֶחָד מִבֵּית אַבְטִינָס. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. מֵאֵי זֶה מִשְׁפָּחָה אַתְּ. אָמַר לִי. מִמִּשְׁפַּחַת פְּלוֹנִית. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. אֲבוֹתֶיךְ שֶׁנִּתְכַּווְנוּ לְרַבּוֹת כְּבוֹדָן וּלְמָעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם לְפִיכָךְ כְּבוֹדָם נִתְמָעֵט וּכְבוֹד 22b שָׁמַיִם נִתְרַבָּה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. סָח לִי שִׁמְעוֹן בֶּן לוּגה. מְלַקֵּט הָיִיתִי עֲשָׂבִים אֲנִי וְתִינּוֹק אֶחָד מִבֵּית אַבְטִינָס. וְרָאִיתִי אוֹתוֹ שֶׁבָּכָה וְרָאִיתִי אוֹתוֹ שֶׁשָּׂחַק. אָמַרְתִּי לוֹ. בְּנִי. לָמָּה בָכִיתָה. אָמַר לִי. עַל כְּבוֹד בֵּית אַבָּא שֶׁנִּתְמָעֵט. וְלָמָּה שָׂחַקְתָּה. אָמַר לִי. עַל הַכָּבוֹד הַמְתוּקָּן לַצַּדִּיקִים לְעָתִיד לְבוֹא. [וּמָה רָאִיתָ.] הֲרֵי מַעֲלֶה עָשָׁן לְנֶגְדִּי. נוֹמֵיתִי לוֹ. בְּנִי. הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לִי. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַיי שֶׁלֹּא לְהַרְאוֹתוֹ לְבִירְייָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. פָּגַע בִּי זָקֵן [אֶחָד] מִשֶּׁלְבֵּית אַבְטִינָס [וּמְגִילַּת סַמָּנִים בְיָדוֹ.] אָמַר לִי. רִבִּי. לְשֶׁעָבַר הָיוּ בֵית אַבָּא צְנוּעִין וְהָיוּ מוֹסְרִין אֶת הַמְגִילָּה הַזֹּאת אֵילּוּ לָאֵילּוּ. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִין הֵילָךְ אֶת הַמְגִילָּה והִיזָּהֵר בָּהּ. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵאתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה זָֽלְגוּ דְמָעָיו וְאָמַר. מֵעַתָּה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַזְכִּירָן לִגְנַאי.

כְּתִיב וְהִבִּ֨יטוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד בֹּא֖וֹ הָאֹֽהֱלָה: תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר לִגְנַאי. וְחַד אָמַר לִשְׁבָח. מָאן דָּאָמַר לִגְנַאי. חֲמוּן שֻׁקִּין חֲמוּן כָּרְעִין חֲמוּן קּוּפְדָּן. אֲכִיל מִן דִּיהוּדָאֵי וְשָׁתִי מִן דִּיהוּדָאֵי. כָּל מִדְּלֵיהּ מִן דִּיהוּדָאֵי. וּמָאן דָּאָמַר לִשְׁבָח. מֵחְמֵי צַדִּיָקָא וּמַזְכִּי [טוֹבִיָּא דִּזְכָת לְמֵחְמֵי יָתֵיהּ.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

טוביא. אשרי מי שזכה לראות אותו:

ומ''ד והביטו לשבח. כך אמרו מחמי צדיקיא ומזכי מי שרואה זה הצדיק זוכה הוא:

מ''ד לגנאי. הביטו אותן כת הליצנים אחריו ואמרו ראו שוקיו ראו כרעיו כמה הן עבים וראו כמה עב בשר הוא וכל מה שהוא אוכל ושותה מן דיהודאי וכל מה דליה הנכסים הכל מן דיהודאי שהיה שולט על נדבות המשכן:

אָמַר רִבִּי חָמָא בֵּירִבִּי חֲנִינָה. מִפְּסוֹלֶת הַלּוּחוֹת הֶעֱשִׁיר מֹשֶׁה. הָדָא הוּא דִכְתִיב פְּסָל לְךָ֛ שְׁנֵֽי לוּחוֹת אֲבָנִי֭ם. פְּסָל לְךָ֛ שֶׁתְּהֵא הַפְּסוֹלֶת שֶׁלָּךָ. אָמַר רִבִּי חָנִין. מַחְצֵב שֶׁלְאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשּׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ אֳהָלוֹ וּמִמֶּנּוּ הֶעֱשִׁיר מֹשֶׁה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר רבי חנין מחצב של אבנים טובות ומרגליות וכו'. רבי חנין לא דריש פסל לך שתהא הפסולת שלך אלא לך ובשבילך הן שאתה גרמת אותן ששברת את הלוחות הראשונים ולפיכך דריש מחצב וכו' ברא הקב''ה וכו' וכלומר הזמין לו אוצר של אבנים טובות ומרגליות שיתגלו בתוך אהלו וממנו העשיר:

אמר רבי חמא בר' חנינא מפסולת הלוחות העשיר משה. ממה שפיסלן ותיקנן והנשאר מהן היו שלו ומשם העשיר לפי שהיו מסנפרינון. ואיידי דדריש קרא דוהם יקחו את הזהב וגו' וזה הכל היה תחת יד משה ושלא יאמרו לא העשיר אלא מזה וכאותן כת הליצנים דלקמן לפיכך דריש מקודם מהיכן העשיר משה:

אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. רִבִּי נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי מָנָא. עַל שֵׁם וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת הַזָּהָ֔ב וְאֶֽת הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת הָֽאַרְגָּמָ֑ן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אין עושין וכו'. וגריס להא נמי בפ' בתרא דפאה:

כְּשֶׁהוּא חוֹתֵם הַגִּיזְבָּר חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לָאֲמַרְכָּל. מַרְכָּל חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לְקַתֹילִיקוֹס. קַתֹילִיקוֹן חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל. כֹּהֵן גָּדוֹל חוֹתֵם וְנוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁהוּא מַתִּיר הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. כֹּהֵן גָּדוֹל רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. קַתֹילִיקָיס רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. מַרְכָּל רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר. גִּזְבָּר רוֹאֶה חוֹתָמוֹ וּמַתִּיר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכשהוא מתיר וכו'. וכשצריכין לאותו הדבר והיו צריכין להתיר החותמות המלך רואה חותמו בתחלה אם לא נגעו בו ומתירו ואח''כ הכ''ג כך וכו' עד הגזבר שהוא למטה מכולן ורואה חותמו ומתיר ומשתמשין בו:

הגזבר. נותן חותמו עליו בתחלה ונותן להאמרכול ונותן חותמו עליו והאמרכול לקיתיליקון והקיתיליקון לכ''ג והכ''ג למלך וכולן נותנין חותם שלהן על אותו הדבר וכסדר שאמרנו:

הלכה: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה גִּזְבָּרִין וִֵּמִשִּׁבְעָה מַרְכּוֹלִין. תַּנֵּי. מִשְּׁנֵי קַתֹלִיקִין. הָדָא הִיא דִבְתִיב יחִיאֵ֡ל וְעוזִיָּהו וּמַחַת גִּזְבְּרִין. וַֽעֲשָׂאֵל וִֽירִימ֤וֹת וְיֽוֹזָבָד֙ וֶֽאֱלִיאֵ֣ל וּסְמַכְיָהוּ וּמַ֖חַת וּבְנָיָ֑הוּ מַרְכּוֹלִין. פְּקִידִ֗ים מִיַּ֤ד כָּונַנְיָ֨הוּ֙ וְשִׁמְעִ֣י אָחִ֔יו קַתיֹלִיקִין. בְּמִפְקַד֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַֽעֲזַרְיָה֖וּ נְגִ֥יד בֵּֽית הָֽאֱלֹהִֽים. הַמֶּלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

המלך וכ''ג כשהוא חותם. על איזה דבר שהיו צריכין שיהיה צרור וחתום עד בא עת וזמן שצריך להשתמש בו להקדש כך היה הסדר:

הדא היא דכתיב. בד''ה גבי יחזקיהו המלך שאמרי להכין לשכות בבית ה' ויכינו וכתיב ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נגיד כנניהו הלוי ושמעי אחיהו משנה והן היו הקיתליקין כדכתיב אבתריה ויחיאל ועוזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית אלהים א''כ אלו עשרה הראשונים היו תחת מפקד כנניהו ושמעי והם תחת מפקד המלך וכ''ג שאחר המלך והיינו דמפרש שאנו שלשה הראשונים יחיאל ועוזיהו ונחת הן הן השלשה גזברין דמלמטה למעלה קא חשיב הכתוב ושבעה הכתוב אחריהן הן הן האמרכולין ועל הגזברין הן והן כולן תחת מפקד כנניהו ושמעי הקותיליקין ובמפקד המלך וכ''ג. ועכשיו מפרש פקודתן וכיצד היה סידרן:

גמ' תני. בברייתא דג''כ אין פוחתין משני כותליקין והן היו קודם וחשובים מהאמרכולין כדלקמן:

משנה: אֵין פּוֹחֲתִין מִשִּׁבְעָה מַרְכּוֹלִין וּשְׁלשָׁה גִּיזְבָּרִין. וְאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. חוּץ מִבֶּן אֲחִיָּה שֶׁעַל חוֹלֵי מֵעַיִם וְאֶלְעָזָר שֶׁעַל הַפָּרוֹכוֹת שֶׁאוֹתָן קִיבְּלוּ הַצִּיבּוּר עֲלֵיהֶן׃ אַרְבָּעָה

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים. כדיליף בגמרא דכתיב והם יקחו את הזהב ומיעוט רבים שנים:

מתני' אין פוחתין משבעה אמרכולין וג' גיזברין. האמרכלין היו ממונים וחשובים יותר מהגזברים ולפיכך גריס בנוסחא דהכא לאמרכלין מקודם וזה לשון התוספתא בפ''ב שלשה גזברין מה הן עושין בהן היו פודין כלומר על פיהן פודין את הערכין ואת החרמים ואת ההקדשות וכל מלאכת הקדש בהן היתה נעשית. שבעה אמרכלין מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידן רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיתכנסו כולן נתכנסו כולן אמרכלין פותחין וגזברין נכנסין ויוצאין ולפי כבוד היו נכנסין והיו יוצאין. אמר רבי יהודה למה נקרא שמו אמרכל מפני שהוא אומר על הכל היו כשרים בכהנים בלוים ובישראלים ע''כ. ובגמרא קאמר שהיו עוד שם שני כותליקין והן היו קודם להאמרכלין ויליף לה מקרא דד''ה:

הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַיּוֹם. שֵׁם מִשְׁמָר הָיָה כָתוּב עָלָיו. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיווֵג אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר. שֵׁם הַיּוֹם שֵׁם שַׁבָּת שֵׁם חוֹדֶשׁ הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן. אֲפִילוּ לְזַוֵּיג אֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הגע עצמך שזיוג אותו היום. כלומר אכתי מאי תקנתא היא שכותבין שם היום הא איכא למיחש שמא ימתין עד בא עוד זיוג של אותו היום ממש כגון אם כתוב עליו היום יום אחד בשבת או בשני בשבת ימתין עד אחד או שני בשבת הבא או באיזו שבוע שירצה להוציא לחותם הזה ולקבל נסכים מהממונה:

שם משמר. של אותו שבוע היה כתוב עליו משמר פלוני:

ופריך הגע עצמך שזיווג אותו המשמר. כלומר אכתי איכא למיחש שימתין עד יחזור ויבא אותו המשמר פלוני שהרי המשמרות חוזרות חלילה הן ויכוין לזיווג גם לאותו המשמר ומשני שם היום ושם השבת ושם חדש היה כתוב עליהן בכך וכך יום בשבת בחדש פלוני:

אפילו לזיוג אינו מצוי לזיוג. כלומר אפי' אם חיישת לזיוג ולכוין עד יבא באותו היום שכתוב עליו להאי גוונא ליכא למיחש שיבא עוד כך וכך יום בשבת ובאותו חדש בעצמו שכתוב בחותם שזה אינו מצוי הוא וכולי האי לא חיישינן:

הלכה: וּכְבֶן עַזַּאי חוֹטֵא [דָּל] לָמָּה. הָיָה מֵבִיא לוּגוֹ עִמּוֹ. בְּרַם כְּרַבָּנִן מֵבִיא גְדִי. נִיסְכֵי רָחֵל מַה. מִן מַה דְתַנִּינָן. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ נִיסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. הָדָא אָֽמְרָה. נִיסְכֵּי רָחֵל כְנִיסְכֵּי גְדִי. כְּתִיב כָּ֣כָה יֵּֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: מְלַמֵּד שֶׁלֹּא חִילֵּק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. שֶׁהָיָה בְדִין. בֶּן הַצֹּאן טָעוּן נְסָכִים [וּ]בֶן הַבָּקָר טָעוּן נְסָכִים. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶּבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. תַּלְמוּד לוֹמַר כָּ֣כָה יֵּֽעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד. מַגִּיד שֶׁלֹּא חִילֵּק בֵּין נִיסְכֵּי עֵגֶל לְנִיסְכֵּי שׁוֹר. א֖וֹ לָאַ֣יִל לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי בֶּן שָׁנָה לְנִסְכֵּי בֶּן שְׁתַּיִם לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי שְׁתַּיִם לְנִיסְכֵּי שָׁלֹשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֖וֹ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֑ד. אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם. לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי כִשְׂבָּה לְנִיסְכֵּי רָחֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֽוֹ לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂי֭ם. א֥וֹ בָֽעִזִּֽים: לָמָּה נֶאֱמַר. שֶׁהָיָה בְדִין. אִם מָצָאנוּ שֶׁחִלֵּק בֵּין נִיסְכֵּי כֶבֶשׂ לְנִיסְכֵּי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵּין נִיסְכֵּי גְדִי לְנִיסְכֵּי תַּיִשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר א֥וֹ בָֽעִזִּֽים. הִקִּישׁ קָטָן שֶׁבָּעִזִּים לְגָדוֹל שֶׁבַּתְּייָשִׁים. מַה זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין אַף זֶה בִשְׁלֹשָׁה לוּגִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היה מביא לוגו עמו. היינו טעמיה לפי שבחותם שלו הי' מביא לוגו עמו וכלומר נסכיו של הלוגין שלו היה מביא שאינן אלא כפי נסכים של כבש אחד ועוד לוג שמן ואלו לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנין לו שלשה עשרונים עם נסכיהן:

ברם כרבנן. ס''ל דבשביל זה לא צריך לחותם בפני עצמו אלא מביא חותם גדי שג''כ אינו אלא כפי מנחת הכבש ונסכו:

ניסכי רחל מה הן. דקס''ד דהא דקתני גדי משמש עם נסכי הצאן וכו' אין בכלל זה אלא הנקבות של כבשים ועזים ורחלה היא נקראת כשיצאת מכלל כבש ובאה לשנת האילים וכדכתיב רחלים מאתים ואילים עשרים ומי נימא דנסכיה הן כמו נסכי איל:

מן מה דתנינן גדי משמש וכו' זכרים ונקבות חוץ משל אלים. ולא קתני חוץ משל אילים ורחלות א''כ הדא אמרה ניסכי רחל כניסכי גדי ובכלל נקבות דכבשים ועזים היא ולא בכלל נסכי אילים:

כתיב. בפרשת נסכים ככה יעשה וגו' והלא כבר פרט למעלה נסכי של מין ומין והלכך דריש ליה מגיד וכו' ללמד שלא חלק במין הבקר לבין נסכי עגל לנסכי השור לפי שהיה בדין לחלוק ביניהן כמו שמצינו שחלק בצאן בין נסכי כבש לנסכי איל לפיכך ת''ל ככה יעשה לשור האחד וכו' כלומר הכל אחד הוא לנסכיו בין עגל ובין שור:

או לאיל. למה חזר ונאמר או לאיל האחד וכו' דה''א לחלק בין אם האיל הוא שנתים ובין אם הוא בן שלש שיהא נסכיו מרובין כמו שמצינו שחילק בין בן שנה לבין בן שנתים לכך נאמר או לאיל האחד מבן שנתים ומעלה הכל אחד הוא לנסכיו:

או לשה וכו'. למה חזר ונאמר ולפרש כשבים ועזים לפי שהיה בדין וכו' וה''א ג''כ לחלק בנקיבות בין נסכי רחלה לבין נסכי כשבה ויהיו נסכי רחלה כמו נסכי איל לכך נאמר או לשה בכשבים ושם כשבים בתורה כולל כל מיני נקבות של הכבש וכן הו''א לחלק ג''כ בין גדי לבין תיש בנסכיו כמו שמצינו שמחלק בין נסכי כבש לבין נסכי איל לכך נאמר עוד או בעזים הקיש וכו' מה זה בשלשת לוגין שהיא רביעית ההין לשמן וכן ליין אף זה בשלשת לוגין:

גמ' וכבן עזאי חוטא דל למה. למה אמר חוטא דל היה לו חותם של נסכים בפני עצמו:

משנה: אַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן עֵגֶל זָכָר גְּדִי וְחוֹטֵא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר חֲמִשָּׁה הָיוּ וַאֲרָמִית כָּתוּב עֲלֵיהֶן 23a עֵגֶל דָכָר גְּדִי חוֹטֵא דַּל וְחוֹטֵא עָשִׁיר. עֵגֶל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִסְכֵּי בָּקָר גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. גְּדִי מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי צֹאן גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים. אַיִל מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי אֵילִים בִּלְבָד. חוֹטֵא מְשַׁמֵּשׁ עִם נִיסְכֵּי שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁל מְצוֹרָע: מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִייָה שֶׁהוּא מְמוּנֶּה עַל הַנְּסָכִים וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה וַאֲחִייָה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. אִם פָּחֲתוּ פָחֲתוֹ לוֹ וִישַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ לָעֶלְיוֹנָה׃ מִי שֶׁאָבַד חוֹתָמוֹ מַמְתִּינִין לוֹ עַד הָעֶרֶב. אִם מָֽצְאוּ לוֹ כְּדֵי חוֹתָמוֹ נוֹתְנִין לוֹ. וְאִם לָאו לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ. וְשֵׁם הַיּוֹם כָּתוּב עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושם היום היה כתוב. על החותמות מפני הרמאין שלא יקח חותם בשער הזול ויחזיק בידו עד שיוקרו הנסכים. ועוד טעם אחר אמרו שמא יאבד אחד חותמו וימצאהו זה ולפיכך כותבין עליו שם היום ובאותו יום עצמו אין הרמאי הזה מוציאו לפי שמסתמא אובדו מחזר אחריו. ובגמרא אמרו שכותב עליו שם היום ושם השבת ושם החדש:

מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב. עד שיבואו יוחנן ואחיה ביחד לעשות החשבון ואם מוצאים מעות יתירים שהן כדי חותמו של זה שאומר אבד ממנו נותנין לו ואם לאו שלא היו כל כך אין נותנין לו ומה שניתותר הרי הוא להקדש:

ואם הותירו. כגון שאבד אחד חותמו ולא מצא לו כדי חותמו או כיוצא בזה הותירו להקדש:

אם פחתו. מן החשבון כנגד החותמות היה יוחנן משלם מביאו:

מתני' מי שהוא מבקש נסכים וכו'. לא הלך אצל הממונה על הנסכים לפי שכך הוא אין נותנין נסכים למי שמביא מעות אלא צריך שיביא חותם לפיכך הולך הוא אצל יוחנן הממונה עלהחותמות ונותן לו המעות ומקבל הימנו החותם לפי אותן המעות ובא לו אצל אחיה וכו':

בן עזאי אומר חמשה. חותמות היו וארמית היה כתוב עליהן שהיו רובן מכירין בלשון ארמית והיה כתוב עליהן עגל דכר וכו' חוטא דל וחוטא עשיר ולפי שנשתנה קרבן חוטא דל כדפרישית היה צריך ג''כ לחותם נסכיו בפני עצמו וכדמפרש טעמיה בגמרא והלכה כת''ק:

מתני' ד' חותמות היו במקדש. לפי ששנינו בריש פרקין יוחנן בן פנחס על החותמות מפרש התנא השתא מה הן החותמות וכמה היו ד' חותמות של נסכים היו לפי שהנסכים חלוקין הן לג' מיני קרבנות של בהמות. נסכי בקר הן ג' עשרונים סלת בלול בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וזה היה חותם עגל משמש לגדולים וקטנים זכרים ונקבות כדקתני בסיפא וכלומר בין שהביא עגל או פר בן בקר או בין זכרים או נקבות נסכיהן שוין. וחותם גדי היה משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות והיינו בין כבשים ובין עזים שהן בני שנתן בין שהן גדולים ובין שהן קטנים בין כבש ובין כבשה ועז ושעירת עזים. שנסכיהן עשרון סלת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין חוץ משל אילים שזה היה משמש חותם זכר שנסכו שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין כמפורש הכל בפ' שלח לך. וחותם הרביעי היה חוטא כתוב עליו וזה היה משמש לנסכי ג' בהמות של מצורעין שהמצורע מביא ביום השמיני לטהרתו ג' בהמות שני כבשים וכבשה אחת והן חטאת ואשם ועולה ומביא לכל א' משלשתן נסכיו כדין שאר נסכי הכבשים שהיא עשרון סלת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית יין ומביא עוד לוג אחד שמן כדכתיב וזה היא למתן בהונות. ואם מצורע דל הוא מביא כבש אחד לאשם עם מנחתו ונסכו כדין הכבש ועוד לוג שמן למתן בהונות וקרי לחותם זה חוטא לפי שבחטאיו בא לו כדאמרי' בערכין על שבעה דברים נגעים באין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source