Shekalim
Daf 19a
הלכה: 19a הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְכָל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קְטוֹרֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹמָּן מִשֶּׁלְבֵּית אֶבְטִינָס שֶׁהָיָה נוֹטֵל בִּשְׂכָרוֹ קְטוֹרֶת. מַה טַעֲמֵיהּ דָּבֶן עַזַּאי. שָׁאֵין הַהֶקְדֵּשׁ מִתְחַלֵּל עַל הַמְּלָאכָה אֶלֵּא עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Par ''objet pouvant servir au culte'', on entend l’encens, dit R. Yohanan (107)B., Kritot, 6a.. Quant à l’avis de le donner en paiement de salaire aux ouvriers, on peut le justifier, selon R. Oshia, en disant qu’il s’agit des ouvriers de la famille d’Eutinos, qui acceptaient ce reliquat comme salaire (parce qu’en raison de leur habilité à le fabriquer, ils le revendaient). Ben-Azaï n’est pas de cet avis; car, dit-il, on n’échange pas un objet consacré pour le culte contre le travail (salaire), mais seulement contre de l’argent (il exige donc divers échanges préalables).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן אמר קטרת. הא דקתני דברים הראוין וכו' קטרת היא וכגון מותר הקטרת כדפרישית במתני' או אחד מסממני הקטרת שראוין לקרבנות הצבור הן:
תיפתר. הא דקאמר ינתנו לאומנין בשכרן באומן משל בית אבטינס וכו' שאלו היו מפטמין את הקטרת למכור להצבור והן נוטלין קטרת בשכרן ומוכרין:
מ''ט דבן עזאי וכו'. כדפרישית במתני':
תַּמָּן תַּנִּינָן. יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן וְאֵין בָּהֶן הֲנָייָה לַכֹּהֲנִים: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָ‍ֽיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. זְכָרִים יִימָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵיבוֹת יִימָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִעֶזֶר. וְאִ֗ישׁ כִּ‍ֽי יַקְדִּ֨שׁ אֶת בֵּית֥וֹ קוֹדֶשׁ לַ‍ֽיי. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּבֵית דִּירָה. כְּבַר כָּתוּכ אִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַ֖ל אֶת בֵּיתָ֑וֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּמַקְדִּישׁ נְסָכָיו. מִיכָּן שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (108)(Temoura 7, 1).: Il y a certains détail pour les consécrations faites à l’autel, qui n’ont pas lieu pour les consécrations à l’entretien du temple; et, à l’inverse, ceux de ces dernières ne sont pas toujours applicables aux précédentes, car les consécrations indéterminées sont destinées à l’entretien du temple. Or, on peut tout y englober (même des animaux impurs ou défectueux, à vendre), l’on commet une prévarication en usant de leurs produits, et les Cohanim ne peuvent pas en tirer de jouissance (ce qui n’a pas lieu pour les consécration à l’autel). Cette opinion (de fixer ainsi l’indéterminé), dit R. Hanania, est conforme à R. Eliézer de notre Mishna, disant: ''Si parmi les biens consacrés il se trouve des animaux susceptibles de servir aux sacrifices à offrir sur l’autel, soit des mâles, soit des femelles, il faudra, selon R. Eliézer, vendre les mâles pour employer le montant à acheter des holocaustes, et les femelles pour acheter des sacrifices pacifiques; puis, la somme ainsi acquise sera versée avec le reste des biens à la caisse de l’entretien du temple''. R. Yohanan dit que R. Eliézer se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 27, 14): Si quelqu’un consacre sa maison, elle est sainte à l’Eternel. De quoi s’agit-il là? Il ne saurait être question de l’habitation même, puisqu’il est dit d’autre part (ib. 15): Si celui qui l’a consacrée rachète sa maison, etc.; il doit donc s’agir de celui qui consacre ses biens, et l’on en déduit que si la consécration est indéterminée, elle est destinée à l’entretien du temple.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. ריש פ''ז דתמורה יש בקדשי המזבח מה שאין בקדשי בדק הבית ויש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי המזבח ומפרש התם הסיפא יש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי המזבח שסתם הקדשות לבדק הבית והקדש בדק הבית חל על הכל אפי' על בהמה טמאה ובעלי מומין ומועלין בגידוליהן שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה משא''כ בקדשי המזבח כדתנן בפ''ג דמעילה חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין ואין בהן הנאה לכהנים אבל בקדשי המזבח יש מהן שהבשר נאכל לכהנים ויש מהן שנהנין בעורה כגון עולה:
דרבי אליעזר היא. האי מתני' דס''ל סתם הקדשות לבדק הבית כדתנינן הכא המקדיש נכסיו וכו' וכדפרישית במתני':
טעמא דר''א. דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' והעריכו הכהן וגו' ומה אנן קיימין להכתוב הזה אם בבית דירה כמשמעו הא כבר כתיב אבתריה ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וגו' א''כ דין מקדיש בית דירתו כבר מפורש הוא והאי קרא למה לי אלא כן אנן קיימין לביתו האמור כאן דלאו בית ממש הוא אלא במקדיש נכסיו משתעי קרא וכתיב והעריכו הכהן וערכין לבדק הבית הן נופלין מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית הן:
רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. פְּלִיגִין בַּמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו. אֲבָל בַּמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא לַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי בָּא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. מַה פְלִיגִין. בַּמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ. אֲבָל בַּמַּקְדִּישׁ בַּמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא לְבֶדֶק הַבַּיִת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה נִיחָא. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי בָּא. בְּהֵמָה לֹא לַמִּזְבֵּחַ הִיא. בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ הִיא. וְלָמָּה סָתַם הָאִישׁ הַזֶּה. שֶׁהוּא כָאוֹמֵר. לֹא יְהוּ אֶלָּא לְבֶדֶק הַבַּיִת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא הַמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו הִיא הַמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת.
Traduction
R. Zeira ou R. Houna dit au nom de Rav: la discussion entre R. Eliézer et R. Josué (dans la Mishna) a seulement lieu au sujet d’une consécration des biens en général; mais, pour une consécration des troupeaux, tous s’accordent à admettre qu’elle est destinée aux sacrifices sur l’autel. Selon R. Aba ou R. Houna au nom de Rav, c’est l’inverse: il n’y a de discussion entre eux que s’il s’agit d’une consécration des troupeaux; mais s’il est question d’une consécration des biens en général, tous s’accordent à admettre qu’elle sera assignée à l’entretien du Temple. L’explication donnée par.R. Zeira se conçoit aisément (qu’il n’y a pas de désaccord pour la consécration des bestiaux); mais comment justifier l’interprétation de R. Aba? Est-ce que les troupeaux ne sont pas naturellement destinés (en cas de consécration) à servir aux sacrifices? En effet, fut-il répondu, ils sont destinés à l’autel; seulement, lorsque le propriétaire n’a rien fixé (contrairement à l’usage d’assigner les animaux à l’autel), il semble avoir dit implicitement qu’ils servent à l’entretien du Temple. R. Yohanan dit qu’il n’y a pas de distinction, soit que l’on ait consacré les biens en général, soit les troupeaux seulement, la discussion subsiste entre Eliézer et R. Josué.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא וכו'. מפרש בשם רב דהא דפליגי ר''א ורבי יהושע במתני' במקדיש נכסיו סתם והיו בהן בהמות בהא הוא דקאמר ר''א דמכיון דסתם דבריו דעתו היה שיהא הכל לבדק הבית אבל במקדיש עדר הבהמות שלו אפילו ר''א מודה שהוא למזבח והראוי לעולה עולה והראוי לשלמים ימכרו לשלמים ודמיהן לעולות דמסתמא דעתו היה לגבוה:
רבי בא בשם רב. מפרש דבמקדיש עדרו הוא דפליגי ובהא קאמר רבי יהושע זכרים יקרבו עולות וכו' אבל במקדיש נכסיו סתם והיו בהן בהמות אפי' רבי יהושע מודה שהוא לבדק הבית וימכרו לצרכי אותן הקרבנות ודמיהן יפלו לבדק הבית כשאר הנכסים:
על דעתיה דר' זעירא ניחא. דמסתברא הוא דפליגי במקדיש סתם וכדמפרשינן במתני' וקשיא על דרבי בא דמוקו פלוגתייהו במקדיש עדר הבהמות אבל במקדיש סתם אע''פ שיש בהן בהמה הראויה למזבח כ''ע מודים שהוא לבדק הבית וכי בהמה לא למזבח היא ראויה ואמאי מודה בה ר' יהושע. ומשני אין בהמה למזבח היא מיהו אמרינן דלמה סתם דבריו האיש הזה והיה לו לומר והבהמה למזבח אלא מסתמא שהוא כאומר לא יהו כל הנכסים אלא לבדק הבית וכדברי ר''א:
רבי יוחנן אמר לא שנייא היא וכו'. דבין בזו ובין בזו היא המחלוקת:
Shekalim
Daf 19b
רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁפּוֹדִין תְּמִימִין יָֽצְאוּ לְחוּלִין. מַתְנִיתַא אָֽמְרָה כֵן. וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר שֶׁפּוֹדִין תְּמִימִין וְהוּמְמוּ. רִבִּי יּוֹסֵה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתַא אָֽמְרָה כֵן. וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר 19b לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יּוֹסֵה. קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁפָּֽדְייָן תְּמִימִים יָֽצְאוּ לְחוּלִין. אִין תֵּימַר. לֹא יָֽצְאוּ לְחוּלִין. הֵיאַךְ קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ חָלִין עַל קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת.
Traduction
R. Houna dit au nom de Rav et R. Abahou au nom de R. Yohanan: si des animaux faisant partie d’objets consacrés à l’entretien du culte ont été (indûment) rachetés, quoique sans défaut, ils deviennent profanes, l’échange étant valable. —N’est-ce pas parce que la Mishna dit (109)Tr. (Hulin 10, 1)., que pour les animaux consacrés à l’entretien du culte, le petit ou le lait est d’un usage permis après le rachat de la bête? (N’en résulte-t-il pas qu’elle est complètement assimilée au profane)? On peut expliquer, répond R. Hiskia au nom de R. Hisda, qu’il s’agit du cas où, après les avoir rachetés à l’état parfait, ils ont eu un défaut (voilà pourquoi ils restent profanes). En effet, dit R. Yossa au nom de R. Hisda, la Mishna le dit bien: les petits des animaux consacrés à l’autel et leur lait sont interdits après le rachat (ce qui n’a pas lieu pour les bêtes consacrées à l’entretien; il en sera donc de même de celles qui ont eu un défaut après le rachat). R. Hiskia dit au nom de R. Yossa: si l’on a racheté des animaux consacrés à l’entretien du Temple, quoiqu’à l’état parfait, ils restent profanes; sans quoi, s’ils devenaient pas profanes, on ne s’expliquerait pas pourquoi les saintetés de l’autel incombent aux consécrations pour l’entretien du Temple (et pourquoi, dans la Mishna, R. Eliézer prescrit de vendre les mâles déjà consacrés).
Pnei Moshe non traduit
רב חונא. קאמר בשם רב ורבי אבהו אמר לה בשם רבי יוחנן קדשי בדק הבית שפודין אותן תמימים שעבר והקדיש בהמות תמימין לבדק הבית כשפודין אותן יצאו לחולין דאע''ג דחזו למזבח יוצאין הן לחולין לאחר פדיונן:
מתניתא אמרה כן וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. כלומר מאי קמ''ל הא מהאי מתניתין דתמורה דלעיל שמעינן הכי דהא קתני יש בקדשי המזבח מה שאין בקדשי בדק הבית שקדשי המזבח עושין תמורה וכו' וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן משא''כ בקדשי בדק הבית וא''כ בקדשי בדק הבית וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן וש''מ דחולין גמירין הן:
רבי חזקיה בשם רב חסדא. קאמר דבא לתרץ הוא ואמר תיפתר שפודין תמימין והוממו וכלומר דאי ממתני' לא שמעינן מידי דיוצאין לחולין הן דאיכא למימר הא דקתני גבי קדשי המזבח דולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן מיירי בכה''ג שהיו תמימין כשהקדיש אותן והוממו ואח''כ נפדו דדינן הוא שולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן כדתנן בפרק הזרוע ובפ''ב דבכורות כל הקדשים וכו' וכל שקדם הקדשן את מומן ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן ובהכי מיירי רישא דמתני' דתמורה בקדשי המזבח ועלה היא דקתני משא''כ בקדשי בדק הבית דבכה''ג בקדשי בדק הבית יוצאין לחולין הן לאחר פדיונן כשהוממו אבל אם נפדו כשהן תמימים לא שמענו מהאי מתני' ולהכי אשמעינן רב ורבי יוחנן דאפילו נפדין כשהן תמימים יצאו לחולין כך אמר רבי חזקיה בשם רב חסדא:
רבי יוסה בשם רב חסדא. לא אמר הכי אלא בדרך קושיא קאמר על הא דאמרי בשם רב ור' יוחנן דאפי' נפדו כשהן תמימין יוצאין לחולין מתני' אמרה כן בתמיה דהא אדרבה איפכא שמעינן לה ממתני' והיינו הך מתני' דפרק הזרוע ובפ''ב דבכורות דקתני התם כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן וכו' ומשמע דאף קדשי בדק הבית בכלל וקתני בהסיפא וכל שקדם הקדשן את מומן ונפדו וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן א''כ מהאי מתני' ש''מ דלא כרב ורבי יוחנן אלא דאף קדשי בדק הבית שהוקדשו כשהן תמימים לא יצאו לחולין לאחר פדיונן:
רבי חזקיה בשם רבי יוסה. קאמר כהאי דרב ורבי יוחנן קדשי בדק הבית וכו' ומכריח הוא כן דאם תאמר שלא יצאו לחולין אלא כשנפדים הן מקריבין אותן למזבח קשיא היאך קדשי המזבח חלין הן על קדשים שהוקדשו. בתחלה לבדק הבית ולא היה הקדישן אלא לדמים בלבד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source