Vayedaber

Shekalim

Daf 10a

משנה: מוֹתַר שְׁקָלִים חוּלִין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה מוֹתַר קִינֵּי זָבִים קִיינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מוֹתָרָן נְדָבָה. זֶה הַכְּלָל שֶׁהוּא בָּא לְשֵׁם חֵטּ וּמִשֵּׁם אַשְׁמָה מוֹתָרָן נְדָבָה. 10a מוֹתַר עוֹלָה לָעוֹלָה. מוֹתַר מִנְחָה לַמִּנְחָה. מוֹתַר שְׁלָמִים לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר פֶּסַח לַשְּׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים לַנְּזִירִים. מוֹתַר נָזִיר לַנְּדָבָה.

Traduction

L’excédent d’une poignée d’argent prise pour le sicle reste profane (53)B., Menahot 105.; mais le reliquat d’une poignée de farine sur la dîme d’épha (offerte par un pauvre) sera versé aux dons, ainsi que le reste de la somme ayant servi à acheter soit des nids d’oiseaux offerts (après guérison) par les gonorrhéens, hommes ou femmes, ou par celles-ci en sortant de couches, soit des sacrifices expiatoires ou de péché. Voici quelle est à cet égard la règle générale: l’excédent de la somme destinée à acheter un sacrifice expiatoire ou de péché devra être versé à la caisse des dons; l’excédent de l’achat d’un holocauste servira à un autre holocauste; celui d’une offrande de farine, à une autre semblable; l’excédent des sacrifices pacifiques, aux mêmes; l’excédent d’un agneau pascal servira à acheter un sacrifice pacifique; l’excédent en argent des sacrifices de naziréens servira à d’autres semblables (plus tard); enfin, l’excédent de la somme mise de côté par un naziréen isolé pour ses sacrifices à offrir sera versé à la caisse des dons.

Pnei Moshe non traduit

מותר עשירית האיפה. של מנחת חוטא הבא בדלי דלות ואם הפריש מעות לחובתו וניתותרו המותר יפול לנדבה ולקנות בהן עולות לקיץ המזבח וכמדרשו של יהוידע הכהן שנשנה לקמן סוף פרק ששי. ובדפוס משנה דהכא כתיב חולין ונוסחא אחריתא היא וכן משמע לעיל בהלכה ג' דגריס הכי:

מותר עולה לעולה. אם הפריש מעות לקנות עולה וניתותרו יביא באותו המותר לצורך עולה אחרת:

מותר הפסח לשלמים. דנפקא לן מקרא דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הבקר ומן הצאן והוא קדשים קלים כמו הפסח והן שלמים:

מותר נזירים לנזירים. אם גבו מעות לצורך קרבנות נזירים סתם וניתותרו יהא בידם עד שיצטרכו לקרבנות נזירים אחרים:

מותר נזיר. אם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו וניתותרו המותר יפול לנדבה:

הלכה: מוֹתַר שְׁקָלִים חוּלִין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסָה. עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹתַר שְׁקָלִים חוּלִין. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה מוֹתַר קִינֵּי זָבִים קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת מוֹתָרָן נְדָבָה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלְמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל.

Traduction

⁠— (54)''En tête, il y a un passage reproduit du tr. (Eruvin 6, 8) traduit t. 4, p. 267, que l'on retrouve ci-après, (7, 1) et 3; (Nazir 4, 4) (f. 53b).'' Notre Mishna s’oppose à l’avis de R. Yohanan qui prescrit de jeter à la mer le reliquat de l’offre d’une dîme d’épha, puisqu’elle l’énumère parmi les objets dont il faut livrer les restes à la caisse des dons. Que réplique R. Yohanan à cette remarque? Selon lui, il s’agit dans la Mishna, non de l’offrande d’un dixième d’épha faite par le pontife, mais de celle qui sert d’expiation à un simple israélite pauvre (c’est à titre de sacrifice expiatoire que le reliquat devra passer aux dons) – (55)Suit un passage reproduit du tr. (Pessahim 5, 2), traduit ci-dessus, p. 66.

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל דָּעֲלִי אָבָּא בַּר בָּא. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. מְנַיִין שֶׁהַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. אִם מִן הַצֹּ֧אן קָרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים. כָּל שֶׁהוּא מִן הַצֹּאן בָּא שְׁלָמִים. הָתִיבוּן. הֲרֵי עוֹלָה מִן הַצֹּאן. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַצֹּאן. יָצָאת עוֹלָה שֶׁהִיא בָאָת אֲפִילוּ מִן הַבָּקָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי אָשָׁם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. מִן הַצֹּ֧אן. דָּבָר שֶׁהוּא בָּא מִכָּל הַצֹּאן. יָצָא אָשָׁם שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. (מִלְּרַבּוֹת) [מִן לְמָעֵט.]. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. (מִלְּמָעֵט) [לְרַבּוֹת]. אָמַר רִבִּי מָנָא. (מִיעֲטוֹ) [הָכָא נַמֵּי מִן לְמָעֵט. מִיעוּט שֶׁאֵינוֹ בָא בֶּן שְׁנֵי שָׁנִים. מִיעוּט שֶׁאֵינוֹ בָא נְקֵבָה. וְגַבֵּי אָשָׁם נַמֵּי מִן לְמָעֵט הוּא.] שֶׁאֵנוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. הָתִיבוּן. וְהָֽכְתִיב וְאִם מִן הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן הָֽעִזִּי֭ם לְעוֹלָה. מֵעַתָּה מוֹתַר הַפֶּסַח בָּא עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אָבּוּן. מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה לְדָבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה וְאֵין מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ לַאֲכִילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּים לְשֵׁם קֳדָשִׁין קַלִּין וְאֵין מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּין לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל דָּאעֲלִי רִבִּי חֲנִינָה. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. אֵין הַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים אֶלָּא אִם כֵּן שְׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ שְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אִילָא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְאִם מִן הַצֹּ֧אן קָרְבָּנ֛וֹ לְזֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים. כֹּל שֶׁהוּא זֶבַח בָּא שְׁלָמִים. וּמִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. הֵיךְ עֲבִידָה. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ לְמָחָר. מִכָּל מָקוֹם פָּסוּל הוּא. אִין תֵּימַר. מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פִּיגּוּל. אִין תֵּימַר. אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פָסול.

Traduction

Le reliquat d’un naziréen isolé, est-il dit, servira aux dons''

Shekalim

Daf 10b

משנה: מוֹתַר שְׁבוּיִים לַשְּׁבוּיִים מוֹתַר שָׁבוּי לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר עֲנִיִּים לָעֲנִיִּים מוֹתַר עָנִי לְאוֹתוֹ עָנִי. מוֹתַר הַמֵּתִים לַמֵּתִים מוֹתַר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מוֹתַר הַמֵּת יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָהוּ. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר מוֹתַר הַמֵּת בּוֹנִין לוֹ נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹ:

Traduction

Le reliquat de l’argent ramassé pour racheter des captifs servira à racheter d’autres; mais le reste d’une somme réunie en vue d’un seul lui sera remis. Le reliquat des aumônes en général reste acquis à la caisse de bienfaisance; mais le reste d’une somme réunie pour un seul lui sera remis. Le reliquat d’une somme réunie pour enterrer des morts servira plus tard à d’autres (59)B., Sanhedrin 48a.; mais s’il s’agit d’un seul, le reliquat sera remis aux héritiers. Selon R. Meir, ce dernier reste sera mis de côté jusqu’à l’arrivée du prophète Elie (qui décidera). Selon R. Nathan, ce reliquat servira à l’érection d’un monument funèbre.

Pnei Moshe non traduit

מותר עניים. שגבו מעות לחלק לעניים כדי הצורך וניתותרו יהא לצורך עניים אחרים ואם לשם עני אחד גבו בפירוש המותר הוא לאותו עני וכן הדין במותר שבוים שגבו לצורך פדיון שבוים סתם יהא בידם המותר לצורך פדיון שבוים אחרים ואם גבו בפירוש לשבוי אחד המותר הוא לאותו שבוי:

מותר המתים. שגבו סתם לצורך קבורת מתים המותר יהא לצורך קבורת מתים אחרים:

מותר המת. שגבו בפירוש לצורך קבורת אותו המת יתן המותר ליורשין דס''ל להאי תנא דאחולי אחיל המת זילותיה לגבי יורשיו:

ר''מ וכו'. מספקא ליה אם אחולי אחיל זילותיה לגבי יורשיו או לא לפיכך יהא מונח עד שיבא אליהו. ור' נתן פשיטא ליה דלא מחיל לפיכך בונין לו מהמותר נפש והוא מצבה על קברו שיהא לו לזכרון. והלכה דמותר המת ליורשיו כהת''ק ואין חילוק בין אם היתה הגבייה בטעות כגון שגבו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו או אם הגבייה באמת היתה הכל בכלל מותר המת הוא וליורשיו והכי מוכח ממסקנת הש''ס:

גמ' א''ר יוסי עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתי קול מרב יהודה ששאל משמואל רבו הפריש שקלו ומת מהו וא''ל יפלו לנדבה הואיל והשקלים באין לקרבנות הצבור וקדשי קדשים הן וכדאמרינן בפ''ד דנזיר בהל' ג' וגריס שם להא ולהא דלקמן רב חסדא אמר והוא שקרבה חטאתו בסוף וכו' עד סוף הענין ושם ביארתי היטב וע''ש:

ר' יוחנן אמר על דא עליל אבא בר בא וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דפסחים בהלכה ב' עד מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול. ועיקרא דהאי מילתא התם היא דשייכא ואיידי דאיירי בהמותר מייתי לה הכא ושם בארתי היטב וע''ש:

רב חסדא אמר והוא שקרבו חטאתו בסוף וכו'. עד סוף הענין בנזיר פ''ד שם כמצויין לעיל:

הלכה: גָּבוּ לוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁאֵין לֹו וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מוֹתַר הַמֵּת לְיוֹרְשָׁיו. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אִידִי דְחוּטְרֵיהּ. הַגַּע עַצְמָךְ דְּלָה כִווְנוּן אֶלָּא [לֵיהּ. אֲמַר] לֵיהּ. אֲנָא [לָא] אָֽמְרִית. אַתְּ מְנָן לָךְ.

Traduction

Si l’on a recueilli de l’argent, croyant que le mort n’a pas laissé de quoi l’enterrer, et il se trouve qu’il y en a, R. Jérémie est d’avis que c’est un reste passant aux héritiers. —Non, lui dit R. Idi de Houtria, il importe d’observer que les donateurs on eu uniquement en vue les besoins du mort. —Mon avis, répliqua R. Jérémie, se fonde sur ce qu’il est déjà dit qu’en cas de reliquat, celui-ci est transmis aux héritiers; mais ton opinion n’est fondée sur rien.

Pnei Moshe non traduit

גבו לו בחזקת שאין לו. שהיו סבורין שאין לו וגבו לצורך קבורתו ונמצא אח''כ שיש לו מה יעשו בו:

ר' ירמיה סבר מימר. דהיינו דתנינן מותר המת ליורשיו ומה לי אם ניתותרו המעות ומה לי אם הגבייה היתה בטעות הא מיהת זילותא היא לגביה וליורשיו הוא דמחיל ליה:

א''ל ר' אידי דחוטריה. שם המקום דלא דמיא דהגע עצמך דהכא לא כוונין אלא ליה וכלומר שאם נמצא שיש לו א''כ לא היו מכוונין שיהא המותר להיורשים שלא כיוונו לגבות אלא לפי דרכם שהיו סבורין שאין לו:

א''ל ר' ירמיה אנא לא אמרית. כלומר מה שאמרתי אני לא אמרתי מסברת עצמי אלא מדתנינן מותר המת ליורשיו וזיל בתר טעמא דהא מיהת זילותא איכא שגבו לצורך קבורתו ולגבי יורשיו הוא דמחיל ומסתברא היא דליורשיו ולא יעשו בה לצורך דבר אחר אבל את שבאת לחלק מנא לך ראיה לחלק בין מותר מצורך הגבייה ובין הגבייה שבטעות היתה:

לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם נַעֲשֶׂה כְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִשְׁתִיקָה וְהוּא כָשֵׁר. 10b אָֽמְרוּ לֵיהּ. וְאִם כֵּן הוּא אֲפִילוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ יֵעָשֶׂה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה כְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וִיהֵא כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. מָאן אָמַר בִּשְׁתִּיקָה כָשֵׁר. אוֹ נֹאמַר. בִּשְׁתִּיקָה פָּסוּל.

Traduction

Toutefois, dit R. Hisda, c’est vrai lorsqu’il a offert le sacrifice expiatoire en dernier lieu des trois (56)Expiatoire holocauste et pacifique.; mais, s’il a offert le sacrifice pacifique en dernier, le reliquat servira à de tels sacrifices (57)''Jér. Nazir ibid.; b., ib., 25a.''. Selon R. Zeira, si même le sacrifice pacifique a été offert en dernier lieu, la règle sera toujours la même pour le naziréen isolé, et le reliquat d’argent sur l’achat de ses sacrifices devra être versé aux dons. Pour chacun de ces avis, il existe un enseignement qui le confirme. En faveur de l’opinion de R. Zeira, on peut invoquer l’enseignement qui dit: on appelle argent indéterminé les sommes destinées à l’achat de sacrifices expiatoires, auxquelles sommes sont mêlées quelques-unes dont les propriétaires sont morts; et si même ceux-ci avaient déjà, de leur vivant retiré les sommes qui leur sont afférentes, cet argent reste indéterminé et sera jeté (on ne pourra pas en tirer profit, ni en faire pourtant l’objet d’une prévarication, selon l’avis de R. Zeira). Un autre enseignement confirme l’avis de R. Hisda: si l’on déclare que tel argent devra servir à l’achat de son sacrifice expiatoire, en spécifiant que le reliquat serve plus tard aux dépenses pouvant résulter d’autres naziréats, et qu’ensuite le possesseur meurt, ce serait une prévarication d’user du total, non des parties séparées (pouvant avoir telle ou telle destination accessible, comme p. ex. le sacrifice pacifique); mais l’on ne dit pas qu’en un tel cas de décès l’argent doive être versé aux dons (ce qui prouve que cet conforme à l’avis de R. Hisda, qui en dispense).

רַב חִסְדָּא אָמַר. וְהוּא שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ בַסּוֹף. אֲבָל אִם קָֽרְבוּ שְׁלָמִים בַּסּוֹף מוֹתָרָן שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וַאֲפִילוּ קָֽרְבוּ שְׁלָמִים בַּסּוֹף הֲלָכָה אַחַת הִיא בְנָזִיר שֶׁתְּהֵא מוֹתָרָהּ נְדָבָה. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ הֵן מָעוֹת סְתוּמִין. כָּל שֶׁדְּמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֵן. וַאֲפִילוּ הִפְרִישׁ דְּמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מִתּוֹכָהּ מָעוֹת סְתוּמִין הֵן. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַב חִסְדָּא. אֵילּוּ לְחַטָּאתִי וְהַשְּׁאָר לִשְׁאָר נְזִירוּתִי. וָמֵת. מוֹעֲלִין בְּכוּלָּן וְאֵין מוֹעֲלִין מִקְצָתָן. וְלֹא אָמַר. אִם מֵתִי יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

Traduction

R. Hisda dit aussi: s’il reste du pain offert par le naziréen, il faut le laisser pourrir (sans emploi); et c’est fort juste, dit R. Yossé: on ne peut pas l’offrir séparément, puisqu’une telle offre n’a jamais lieu à part; et l’on ne peut pas la présenter en même temps que celles d’autres naziréens, puisque ceux-ci ne se présentent jamais sans offrir leurs parts afférentes de pain. Voilà pourquoi l’on dit qu’il faut le laisser pourrir. On avait supposé en principe que la règle est la même soit pour le reliquat de son pain, soit pour le reste de ses biens. —Non, dit R. Yossé b. Aboun, le reste de ses biens sera considéré comme une sainteté d’ordre supérieur, et devra être versé aux dons. Selon cet avis, Samuel se range à l’opinion de R. Hisda pour le reliquat des biens (que, par leur sainteté, ils échoient au trésor). R. Hiya, R. Hisda, et R. Eliézer expriment tous trois la même opinion, savoir R. Hisda et Hiya, comme il vient d’être dit (que le reliquat seul du pain devra pourrir), et Samuel suit l’avis de R. Yossé – (58)Suit une phrase, telle qu'elle est déjà au commencement de ce §, reproduite du tr. (Eruvin 6, 8)..

רַב חִסְדָּא אָמַר. מוֹתַר לַחְמוֹ שֶׁלְנָזִיר יִירְקָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְיֵאוּת. לְהַקְרִיבוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ אֵין יָכוֹל. שֶׁאֵין לְךָ לֶחֶם קָרֵב לְעַצְמוֹ. לְהַקְרִיבוֹ אִם נְזִירוּת אֲחֶרֶת אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָךְ נְזִירוּת בָּאָה בְלֹא לֶחֶם. לְפוּם כָּךְ צָרִיךְ מֵימַר מוֹתַר לַחְמוֹ שֶׁלְנָזִיר יִירְקָב. סָֽבְרִין מֵימַר. הוּא לַחְמוֹ הוּא מוֹתַר נְסָכָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מוֹתַר נְסָכָיו קָדְשֵׁי קָדָשֶׁים אִינּוּן וְיִפְּלוּ לִנְדְבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שְׁמוּאֵל וְרַב חִסְדָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רַב חִסְדָּא אָהֵן דְּהָכָא. שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רִבִּי יָסָא. עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

Traduction

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source