Shabbath
Daf 85b
משנה: אֵין מְיַילְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַילְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בַּשַּׁבָּת וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת:
Traduction
Il n’est pas permis au jour de fête de faire mettre bas une bête, mais on peut l’aider (sans tirer le petit). On peut faire accoucher une femme le samedi, lui appeler une sage-femme de n’importe quelle place, même profaner pour elle au besoin la solennité de ce jour par tous travaux, notamment rattacher le nombril. R. Yossé permet aussi de couper le cordon ombilical. Enfin, on accomplit en ce jour tout ce qui concerne la circoncision.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מילדין את הבהמה בי''ט. מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם ולא התירו טירחא זו לבהמה אפי' בי''ט:
אבל מסעדין. עוזרין אותה ואוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותנין לו דד לתוך פיו כדי שיניק:
ומילדין את האשה בשבת. ואפי' בדאיכא איסורא דאורייתא כגון שלא כלו חדשיו ולא פסקו גדוליו דהוי כעוקר דבר מגדולו:
וקורין לה חכמה. מילדת הבקיאה בכך ממקום למקום ואין חוששין לאיסור תחומין:
ומחללין עליה את השבת. בגמ' קאמר לאתויי שאם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה וקמ''ל שאפי' היא סומא משום דמכל מקום מתישבת דעתה בכך דסברה אי איכא מידי חזיא חברתא ועבדא לי:
ומשעה שהתחיל הדם להיות שותת עד שתלד וכן אחר שילדה עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת ועושין כל צרכיה בין אמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה ומשלשלה ועד שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ואם שתקה ואצ''ל אם אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת ומשבעה ועד שלשים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה ואפי' אמרה צריכה אני אין עושין לה מלאכה אלא ע''י נכרי כדין חולה שאין בו סכנה:
וקושרין את הטבור. של הולד שהוא ארוך ואם לא יקשרהו ויכרכו אותו יצאו מעיו אבל אין חותכין אותו בשבת ורבי יוסי אומר אף חותכין והלכה כר' יוסי:
וכל צרכי מילה עושין בשבת. כמפורש בפרק דלקמן בהלכה ב':
משנה: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ. תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְייָחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים 85b וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל רַגְלוֹ אַחַת וּמַנִּיחַ אֶחָת. אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר אָסוּר:
Traduction
On peut déplacer des bottes de pailles, ou de petit bois, ou de joncs, si on les a réunies pour servir de fourrage; au cas contraire, c’est interdit. On peut renverser un panier devant les poussins, pour les exercer à y monter et descendre. On peut pousser une poule échappée de la basse-cour, jusqu’à ce qu’elle y rentre. On peut faire promener les veaux et ânons sur la place publique (pour les développer). De même, une femme peut faire sauter son fils (ce n’est pas le porter). Toutefois, ajoute R. Juda, ce n’est vrai que ‘il est déjà assez avancé pour lever un pied après l’autre; mais s’il se traîne seulement, c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חבילי קש. אגודות של קש ושל עצים ושל זרדים והן ענפי אילן לחים וראוין למאכל בהמה:
כופין את הסל לפני האפרוחים וכו'. ואין זה מבטל כלי מהיכנו לפי שאין האפרוחים עומדים עליו ולא היה שם בין השמשות:
תרנגולת שברחה. מן הבית דוחין אותה בידים עד שתכנס אבל לא מדדין מפני שהיא נשמטת מן היד ונמצא זה מגביה ומטלטלה וכן ע''י שנשמטת נתלשין הן כנפיה וה''ה לשאר בהמה חיה ועוף אין עוקרין אותן ממקומן ואפי' בחצר ואצ''ל ברה''ר אלא דוחין אותן עד שיכנסו. אבל מדדין אותן בחצר ולא ברה''ר שמא יגביהם:
מדדין עגלים וסייחים ברה''ר. ובנוסחת משנה שבבבלי לא כתוב ברה''ר:
והאשה מדדה את בנה. אוחזו בזרועו מאחוריו והוא מניע רגליו:
א''ר יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת. כשמניע רגליו יכול הוא להיות ניטל להגביה אחת מרגליו ומניח אחת אבל אם היה גורר את רגליו אסור לפי שהוא כנושא אותו ובקטן כל כך שהוא גורר רגליו לא אמרינן החי נושא את עצמו והלכה כר' יהודה דכל מקום שאומר אימתי או בד''א אינו אלא לפרש דברי חכמים:
הלכה: הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָתַנִּינָן. חֲבִילֵי קַשׁ. וְקַשׁ לֹא כִמְפוּזָּר הוּא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָיסוּר. דְּתַנִּינָן. הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹפֶלֶת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. פָּתַר לָהּ בְּשׁוֹכֵחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. דְּתַנִּינָן. כּוֹפִין סַל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין שֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּמָאוּס. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֲפִילוּ סְאָה אֲפִילוּ תַּרְקַב. אִית לָךְ מֵימַר. סְאָה וְתַרְקַב מְאוּסִין הֵן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
התיב ר' אלעזר. על הא דר' יוסי והתנינן חבילי קש וכי קש לאו כמפוזר הוא שאפי' הוא בחבילה הוא והוא רק נוח לישב עליו ואפ''ה אין מטלטלין אותן עד שיתקינן לכך:
מתניתא פליגא וכו'. כל הא עד סוף הלכה גרסינן לה לעיל פ' כירה בהלכה ז' ושם תמצא מפורש:
הלכה: אֵין מְיַילְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה וכו'. אֵי זֶהוּ הַסִּיּוּעַ. מֵבִיא יַיִן וְנוֹפֵחַ לְתוֹךְ חוֹטָמוֹ. וְנוֹתֵן יָדוֹ לְמַטָּה וּמְקַבְּלוֹ. וְשׁוֹמֵט דַּדֶּיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְרַחֲמִין עַל הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב. כֵּיצַד עוֹשֶׂה. נוֹתֵן גּוּשׁ שֶׁלְמֶלַח עַל רַחְמָהּ וְהִיא רוֹצָה לְהַנִּיק בְּנָהּ.
Traduction
En quoi consiste cette aide? Apporter du vin et l’insuffler aux narines de l’enfant bouchées de mucosités, ou mettre la main au col de la matrice pour recevoir l’enfant, afin qu’il ne tombe pas à terre, attirer les seins de la mère à la bouche du petit. R. Simon b. Gamliel recommande d’avoir aussi pitié de la bête au jour de fête, en mettant un morceau de sel sur sa matrice: ce qui, lui rappelant l’enfantement, l’engage à allaiter son petit.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו סיוע וכו' תוספתא פי''ו:
אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. ובתוספתא גריס בהמה טהור' וכדמפרש ואזיל שאם ריחקה את הולד נותנין גוש של מלח על רחמה שמתוך כך נזכרת צערה ומרחמת ורוצה היא להניק את בנה. ודוקא בהמה טהורה אבל טמאה לא מרחקא ואי מרחקא תו לא מקרבא:
וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד.
Traduction
On peut appeler la sage-femme à telle distance que ce soit'', comme il est dit ailleurs (592)(Rosh Hashana 2, 5)., que la permission de transgresser le Shabat par une longue course n’est pas seulement accordée aux témoins de la néoménie, mais aussi à la sage-femme aidant une femme en couches.
Pnei Moshe non traduit
וקוראין לה וכו'. כהאי דתנינן לקמן בפ''ב דר''ה ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד וכו' הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח. וקמ''ל דהא דלא תני הכי בהדיא כן משום דסמיך על הא דתני לה התם:
וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עוֹשִׂין לָהּ מְדוּרָה אֲפִילוּ בִתָקוּפַת תַּמּוּז.
Traduction
Si cette dernière a froid, dit Samuel, on pourra lui faire un grand feu en ce jour, fût-ce au solstice d’été.
Pnei Moshe non traduit
ומחללין וכו' ומפרש שמואל שעושין לה מדורה ואפי' בתקופת תמוז:
וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. כְּהָדָא אַמְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא נַפְקָא מְיַילְּדָה בַשַּׁבָּת. אֲתַת וּשְׁאָלַת לְרַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. אֲזַלוֹן וּשְׁאָלוּן לַחַייְתָא. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא חַייָא. אֲמַר לָהּ. זִילִי עִיבִידִי כְמִנְהָגָךְ. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא מִנְהָג. אֲמַר לָהּ. אֵיזִילִי חַתִּיךְ. כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
On rattachera le nombril''. Ainsi, la servant de b. Kappara, étant allé accoucher une juive le samedi, alla demander à Rabbi s’il est permis de couper le nombril. Demandez à la sage-femme, dit-il. Il n’y en a pas ici, répliqua-t-elle. Fais alors selon l’usage local, dit Rabbi. Mais je l’ignore, dit la servante. Coupe donc, répondit-il, selon l’avis de R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
וקושרין וכו'. כהדא עובדא וכו' כלומר וכן לענין חותכין וכהאי דאתת ושאלת לרבי ואמר בתחלה שישאלו להמילדת היאך המנהג וא''ל אין כאן מילדת שיודעת אלא היא. וא''ל זיל בתר מנהגא ואמרה אין כאן מנהג ידוע ואמר לה זילי חתיך וכר' יוסי:
Shabbath
Daf 86a
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת מְגוּלֶּה וּבַסַּכָּנָה מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִעֶזֶר כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּיחָמִים לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶיפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, מִילָה שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת׃
Traduction
R. Eliézer dit: si l’on n’a pas apporté la veille le couteau de la circoncision, on l’apporte le samedi à découvert; en cas de danger (des persécutions religieuses), on le couvre en présence de témoins. R. Eliézer dit aussi: on peut même couper du bois et en faire des charbons, pour forger un couteau de fer. Voici la règle, dit R. aqiba: pour tout travail que l’on a pu faire la veille du samedi, on n’interrompt pas le repos shabatique; au cas contraire, on le rompt.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע''ש. האיזמל למול את התינוק מביאו בשבת דקסבר כל מכשירי מילה דוחין את השבת ואפי' לעשות איזמל בשבת למול כדקתני בסיפא לר''א והבאה דקתני משום דקבעי למימר ובסכנה מכסהו ע''פ עדים:
מגולה. להודיעו שחביבה מצוה זו שמחללין עליה את השבת ובשעת הסכנה שגזרו שמד על המילה מכסהו וצריך שיהיה על פי עדים שיעידו שאיזמל של מילה הוא מביא כדי שלא יחשדוהו שהוא נושא חפציו בשבת. ועוד אמר ר''א שאף כורתין עצים לעשות פחמין כדי לעשות כלי ברזל למילה. וקמ''ל שאפי' רבוי המלאכות של מכשירי מילה דוחין את השבת:
כלל אמר ר' עקיבא. ר''ע פליג עליה דר''א וקאמר שזה הוא הכלל שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת כמו המכשירין של המילה אינה דוחה את השבת אלא מילה עצמה שא''א לעשותה מע''ש היא שדוחה את השבת והלכה כר''ע:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם לֹא הֵבִיא כְלִי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִמַּה שֶׁצָּרַךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִדרוֹשׁ בִּיכּוּרִין. מַה בִּיכּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּעוֹמֶר דּוֹחִין הַשַּׁבָּת. אַף בִּיכּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הָדָא אָֽמְרָה. לֹא בְכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְלָמָּה צָרַךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִדרוֹשׁ בִּיכּוּרִין בִּיכּוּרִין. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁעִיקַּר דְּחִייָתָן שַׁבָּת וּמַכְשִׁירֵיהֶן מְלָאכָה. הָתִיבוֹן. וְהָתַנֵי. לוּלָב וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לַהֲבִיאוֹ מֵרֹאשׁ הַדֶּקֶל. וְהָתַנֵי. שׁוֹפָר וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. לַהֲבִיאוֹ מִחוּץ לִתְחוּם. וְתַנֵּי כֵן. אֵין מְגָֽרְדִין וְלֹא מְגָֽרְדִין וְלֹא מְפָֽרְכִין. תַּנֵּי בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לוּלָב וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲבוּרָה הָֽיְתָה מַקְשָׁה. מַה רָאָה רִבִּי לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלַעֲשׂוֹת כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שָׁאַלְנוּ אֶת רִבִּי יְהוּדָה הַגּוֹזֵר וְאָמַר לָנוּ. בְּמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. כְּהָדָא תַנִּינָן. אָסוּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכוֹ לַבָּתִּים וּמִן הַבָּתִּים לְתוֹכוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתִּיהָ בְתִינּוֹק וּבְאִיזְמֶל שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּמָבוּי. ןְאֵינוֹ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּכָל הַמָּבוֹי.
Traduction
R. Yohanan dit: on a supposé d’abord que pour tout ce qui concourt à l’accomplissement des préceptes, R. Eliézer discute et autorise la transgression shabatique; mais de ce qu’il déduit des prémices certains points de la question par comparaison, en disant qu’à l’instar de la transgression permise pour les prémices de la gerbe offerte au temple (Lv 2, 14), elle est aussi permise pour les 2 pains de proposition du samedi, désignés par le même terme prémice; il est prouvé que R. Eliézer ne conteste pas l’avis des autres sages pour tous les préceptes et n’autorise pas toujours l’infraction shabatique. Pourquoi R. Eliézer a-t-il recours à cette comparaison des termes? Ne va-t-il pas sans dire que cette offrande du culte prédomine le Shabat? C’est pour dire que non seulement le précepte essentiel de cette offre est supérieur au repos shabatique, mais encore les préparatifs de l’accomplissement du devoir. Mais, fut-il objecté, on a bien permis de transgresser le Shabat pour le lulav et ses accessoires (593)B. Suka 43a., sans qu’une expression biblique autorise ces derniers? Il s’agit là seulement, répondit R. Yona, de l’apporter depuis le sommet du palmier où ce lulav se trouvait (ce qui est peu grave)? N’a-t-on pas enseigné la même latitude au sujet du Shofar et de ce qui peut contribuer à accomplir ce précepte? Il s’agit seulement d’autoriser le transport au-delà de la limite shabatique (défense peu grave); c’est ainsi que l’on a dit: il n’est permis de le gratter, ni à l’extérieur, ni à l’intérieur, ni d’enlever les rugosités. On a enseigné au nom de R. Eliézer que, pour le lulav et ses accessoires, il est permis d’enfreindre le Shabat. R. Yona dit d’écarter cette Mishna, qui semble approuver l’opinion de R. aqiba, puisque, lors de la présentation d’un cas de ce genre, Rabbi enseigna que l’avis de R. Eliézer domine. Sur ce, dit R. Yohanan, la compagnie des étudiants demanda pourquoi Rabbi a jugé bon de laisser de côté les paroles des autres sages et de donner la préférence à R. Eliézer? C’est que, répondit R. Oshia, nous avons consulté R. Juda le circonciseur, et il nous a répondu qu’il s’agit seulement du transport dans une ruelle sans issue (défense peu grave et autorisée, en ce cas, par tous). Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il est défendu de transporter de cette ruelle dans les maisons, et à l’inverse? Il peut s’agir, répondit R. Abahou, d’un enfant et du couteau d’opération ayant séjourné depuis la veille dans la ruelle. Mais encore, n’est-il pas interdit de déplacer les objets dans l’intérieur même de la ruelle? (objection non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן הוינן סברין מימר. מעיקרא שבכל הדברים של מצוה חילק ר''א וס''ל דהמכשירין של המצוה דוחין את השבת כמו המצוה עצמה אלא מדחזינן ממה שצריך ר''א להביא ראיה שמכשירי שתי הלחם של עצרת דוחין את השבת ודריש ג''ש בכורים בכורים נאמר בעומר מנחת בכורים ונאמר בשתי הלחם בכורים תהיינה מה בכורים שנאמר בעומר דוחין את השבת המכשירין שלו כמו ההקרבה עצמה כגון הקצירה והטחינה ושארי מלאכות דדרשינן מבחריש ובקציר תשבות מה החריש רשות אפי' לגבי העומר אף הקציר של רשות הוא שתשבות בו יצא קציר העומר שהיא מצוה דכתיב ביה וקצרתם והבאתם שצריך לקצור לשם העומר דוחה הוא את השבת אף בכורים שנאמר בשתי הלחם דוחין המכשירין את השבת וא''כ הדא אמרה שלא בכל מכשירי מצוה חלוק ר''א דאל''כ הך ג''ש למה לי:
אמר ר' שמואל בר רב יצחק. לעולם אימא לך שאף בכל מכשירי מצוה חלוק הוא ר''א ולמה הוא צריך לדרוש הך ג''ש אלא מפני שעל ידי שעיקר דחייתן שבת ומכשיריהן מלאכה כלומר שהעיקר דחיית שבת של מכשיריהן הכל מלאכה גמורה הן כגון טחונן והרקדתן ולישתן ואפייתן דלר''א דוחין הכל את השבת ואי לאו ג''ש מעומר ה''א דלא ניתנה שבת לדחות אצל כל אלו המלאכות אלא אפייתן בלבד היא שדוחה את השבת והלכך יליף מעומר דמה העומר הקצירה וכל המלאכות שאחריה דוחין את השבת אף בשתי הלחם כן ולאשמועינן שאפי' יש במכשירי מצוה הרבה מלאכות גמורות אפילו הכי דוחין כולן את השבת התיבון והתני לולב ומכשירין דוחין את השבת לר''א כדמסיים בברייתא דלקמן ולדידך דאמרת דר''א קמ''ל בהך ג''ש דעומר דאף שיש מלאכות הרבה של מכשירי מצוה דוחין כולן את השבת והשתא מאי מכשירין מהרבה מלאכות איכא גבי לולב דאיצטריך ליה לאשמועינן גם בלולב כן:
אמר ר' יונה להביאו מראש הדקל. ולחתכו ואיכא כמה מלאכות ג''כ אחר החתיכה כגון לגררו ולתקנו וליפותו כדמייתי מהברייתא לקמן אלא דאפסקיה בהפירכא משופר דלקמיה:
והתני שופר ומכשיריו דוחין את השבת לר''א ומאי איכא מכמה מלאכות של מכשירין דשופר ומשני לאתויי נמי להביאו מחוץ לתחום וכמ''ד תחומין דאורייתא:
ותני כן אין מגררין ולא מגרדין במגרדת ולא מפרכין. כמו מפרכסין וכלומר דאשכחן גבי לולב וכן גבי שופר נמי מלאכות הרבה במכשיריהן כגון לגררן ולגרדן כדי להחליקו ולפרכסו ליפותו וכל אלו מלאכות הן:
תני בשם ר''א לולב וכו' ואמר ר' יונה עלה דהשתא סלקת מתניתא שמסויימת היא הברייתא דקתני בהדיא בשם ר''א ולא כההיא דלעיל דקתני סתמא ועל כרחין הוה בעינן לאוקמא כר''א וטפי ניחא הך ברייתא דקתני בהדיא כן:
תני מעשה היה. ששכחו להביא איזמל מע''ש והורה רבי כר''א להביאו בשבת:
חבורה היתה מקשה. היה קשה לבני החבורה מה ראה רבי וכו':
שאלנו את ר' יהודה הגוזר שהיה מל את התינוקות היאך היתה המעשה ואמר לנו במבוי שאינו מפולש היה ופריך והא בהדיא תנינן לקמן בפ''ו דעירובין שהמבוי שלא נשתתפו בו אסור לטלטל מתוכו לבתים ומהבתים לתוכו והך מבוי שלא נשתתפו בו הוה שאם נשתתפו לא היה צריך הוראה להתיר:
אמר ר' אבהו קיימתיה. להא דכך היה בתינוק ובאיזמל ששבתו בתוך המבוי וטלטלו האיזמל בהמבוי עצמו ולא ממנו להבית ופריך ואכתי ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי וכן בעון קומי ר' יוסי דמי נימא דכמה דאת אמר בכלים ששבתו בכל החצר שמטלטלין אותן בכל החצר שאע''פ שלא עירבו החצרות ואסור לטלטל מחצר לחצר מכל מקום באותו החצר ששבתו הכלים מותר לטלטל בכולה ולא גזרינן שמא יוציא אותן לחצר אחרת ואם נאמר ודכותה גבי מבוי שלא נשתתפו בו שמותר לטלטל הכלים ששבתו במבוי ואף בכל המבוי כולו:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְכָל צָרְכֵי חַייָה נַעֲשִׂין בַּשַּׁבָּת׃ תַּנֵּי. הַשִּׁילִיָא הַזֹּאת בַּשַּׁבָּת עֲשִׁירִין 86a טוֹמְנִין אוֹתָן בַּשֶּׁמֶן. וְהָעֲנִייִם טוֹמְנִין אוֹתָן בְּתֶבֶן וָחוֹל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ טוֹמְנִין אוֹתָן בָּאָרֶץ כְּדֵי לִיתֵּן עֵרָבוֹן לָאָרֶץ.
Traduction
– La fin de la Mishna s’applique aux besoins de l’accouchée (non de la circoncision). On a enseigné: les riches enfouissent le nouveau-né dans l’huile, les pauvres dans de la paille (pour le réchauffer); les uns et les autres le mettent un instant en terre, à titre de gage pour elle qu’un jour il y retournera.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה מאי שיטתא דמילה הכא ועוד הא תנינן לה במקומה בפרק דלקמן הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' וכל צורכי חיה וכלומר דכשם קתני כשם שכל צרכי מילה עושין בשבת כך כל צרכי חיה נעשין בשבת:
תני השליא הזאת. שהולד היה מונח בתוכה בשבת שא''א לטמנה בארץ וכדי שלא יוצן הולד העשירים טומנין אותה בשמן וכו' אלו ואלו טומנין אותה אחר השבת בארץ כדי ליתן ערבון לארץ כלומר למשכון ולסימן שישוב אל העפר כשהיה:
הדרן עלך פרק מפנין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source