Vayedaber

Shabbath

Daf 7a

וְלֹא לַבּוּרְסְקִי. אִיתָא חֲמִי. בְּדֵילִין מִמִּי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. 7a לָא אַתְיָא דְלָא מִשֶּׁיִתְלַבֵּשׁ בִּגְדֵּי אוּמְנָתוֹ.

Traduction

Ni à la tannerie'' est-il dit. Mais n’y a-t-il pas à objecter que, pour la prière, il faut s’écarter de ce qui sent mauvais? Comment donc dit-on ici qu’au moment de tanner (si l’heure est avancée) il faut d’abord prier? C’est qu’il n’y a pas eu d’autre commencement que de revêtir le tablier de travail (sans qu’il y ait déjà de l’odeur).

Pnei Moshe non traduit

איתא חמי. בא וראה בתמיה דקתני גבי בורסקי נמי ואם התחיל אינו מפסיק וקס''ד משהתחיל באומנות והרי בדילין ממי שריחו רע בתפלה ובד''ת וא''כ צריכא למימר שאם התחיל אינו מפסיק להתפלל:

לא אתיא דלא וכו'. אלא ע''כ דלא אתיא אלא דהיינו ההתחלה משיתלבש בגדי אומנותו ועדיין לא התחיל להתעסק וקמ''ל דאפילו כן א''צ להפסיק:

וְלֹא לֶאֱכוֹל. הַתָחָלַת אֲכִילָה אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם ר'. מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. רִבִּי אָחָא אָמַר. לְקִידּוּשׁ אִתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לִבְרָכָה אִתְאֲמָרַת. רַב נָסַב לְיָדוֹי. רְמַז חִייָה בְרֵיהּ לִמְזוֹגָא. בְּעָא מִיתֵּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר הִתְחַלְנוּ בִּסְעוּדָה.

Traduction

– ''Ni se mettre à table'', est-il dit ensuite. En quoi consiste le commencement du repas? C’est, dit R. Aha, ou R. Aba au nom de Rabbi, dans l’ablution des mains. Selon R. Aha, c’est pour réciter la sanctification du Shabat que cela a été dit (qu’il n’est plus permis, dès lors, de différer); selon R. Aba, il s’agit de la bénédiction à réciter après l’ablution (sans nul intervalle). Rav s’étant lavé les mains, Hiya, son fils, fit signe d’apprêter la coupe pour boire; mais comme Hiya voulut présenter cette coupe à Rav, celui-ci lui dit: déjà le commencement officiel du repas a eu lieu, et il n’est plus permis de l’interrompre (en buvant) avant les formules obligatoires à réciter – (34)Suit un passage déjà cité et traduit au (Berakhot 2, 9), fin (t. 1, p. 51-2)..

Pnei Moshe non traduit

לקידוש איתאמרית. האי משיטול ידיו לענין דין דקידוש איתמר ולא לענין דהמתניתין ומשום דמוזגין כוס של יין קידוש במים והמזיגה צריך שיהיה קודם נטילת ידים שלא להפסיק כדלקמן:

לברכה. הוא דאיתמר לענין ברכת המוציא דמשיטול ידיו צריך לברך ולא להפסיק א''נ לברכת המזון אחר שנטל ידיו במים אחרונים:

רב נסב לידוי. נטל ידיו ואחר כך רמז חייה בריה למזוגא והוא השמש המוזג את היין במים למזגו ורצה ליתן לו ואמר לו כבר התחלנו בסעודה. מאחר שנטלתי את ידי ואין למזוג עכשיו:

דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּהָדָא מִן כְּנִשְׁתָּא עִלְייָתָא. אֲתַא עֹנָתֵיהּ דִּצְלוּתָא. קָם לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִיצְלַייָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה. כָּל מִי שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי. חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת קוֹרֵא. אֲמַר לֵיהּ. יְכִיל אֲנָא פְתִיר לָהּ כְּרַבָּן גַּמְלִאֵל דְּאָמַר. אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם שָׁעָה אַחַת:

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

דילמא. מעשה בר' מיישא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין באחד מבית הכנסת שבעלייה והגיע עונת תפלת המנחה וקם ר' שמואל והפסיק כדי להתפלל וא''ל ר' מיישא ולא כן למדתני רבינו אם התחילו וכו' ואם אתה רוצה להחמיר על עצמך הא תני חזקיה וכו':

א''ל והתני חתן פטור חתן אם רצה לקרות קורא. כלומ' שאף ע''פ ששנינו שהחתן פטור מק''ש אפ''ה חזר ושנה רבי חתן אם רצה לקרות קורא אלמא דרשאי להחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין ולא נקרא הדיוט:

א''ל יכול אנא פתיר לה. להאי מתני' חתן אם רצה לקרות קורא דכר''ג אתיא שלא רצה לפטור עצמו מק''ש כדאמר לתלמידיו איני שומע לכם וכו' ומשום דשאני ק''ש דאית ביה קבלת מלכות שמים. וגרסי' להא בסוף פ''ב דברכות:

וְלֹא לָדִין. רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף. חַד אָמַר. מִשֶּׁיָּֽשְׁבוּ לָדִין. וְחוּרָנָה אָמַר. מִשֶּׁיַּשְׁמִיעוּ טַעֲנוֹתֵיהֶן.

Traduction

Ni entrer en justice'', est-il dit encore. R. Jérémie et R. Joseph diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que l’action commence dès que l’on s’assoit pour juger; selon l’autre, dès l’audition de la cause – (35)Autre long passage textuel, ib. 1, 5 (p. 15-16)..

Pnei Moshe non traduit

חד אמר וכו'. ולא פליגי אלא כדפרישית במתני':

אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה: אָמַר רִבִּי אָחָא. קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה וּתְפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא. קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה וּתְפִילָּה צְרִיכָה כַווָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁייתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵימָא. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה. שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכָה כַווָנָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר הוּא מְכַוֵּין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' אחא. דהיינו טעמא דמחלקינן בין ק''ש לתפלה לפי שהק''ש היא מן התורה ותפלה אין חיובא אלא מדרבנן זמנה קבוע. מן התורה דכתיב בשכבך ובקומך. ותפלה אפי' נימא דמן התורה היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרי' איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה אפ''ה אין זמנה קבועה אלא מדרבנן:

ותפלה צריכה כוונה. ואם אתה אומר שיפסיק אף היא אינו מתכוין מחמת הטרדא:

קשייתה. הקשיתי לפני ר' יוסי דאפילו תימר דק''ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיק וקורא ואע''פ שטריד הוא. ואינו יכול לכוין מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין כוונה והרי אינו יכול לכוין:

מן גו דאינון ציבחר. מתוך שהן מועט יכול הוא לכוין דעתו ולהניח טרדתו על שעה מועטת:

Shabbath

Daf 7b

משנה: לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. לֹא הַלּיבֶּלָּר בְּקוּלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּא אֶת כֵּלָיו וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה מֵאֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה׃

Traduction

Près de la nuit du vendredi soir, le tailleur ne devra plus sortir muni de son aiguille, de crainte que, par oubli, il la porte encore la nuit, ni l’écrivain (36)Cf. (Pea 2, 6) (libellarius) avec sa plume calamo''. Il n’est pas permis, à la lumière de la lampe, d’examiner ses vêtements pour enlever les insectes, ni de lire (37)De crainte de toucher à la lumière.. En vérité, il a été établi légalement (38)(Kilayim 2, 2).: le maître d’école peut voir comment les enfants lisent, mais non lire lui-même; de même qu’un homme atteint de gonorrhée ne devra pas s’attabler avec une femme atteinte du même mal, afin d’éviter toute occasion de pécher.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה. והיינו דוקא בדנקיט לה בידיה דבהא הוא דגזרינן שמא ישכח ויצא כך בשחשיכה אבל אם המחט תחובה לו בבגדו אע''פ שהוא אומן והאומן דרך אומנותו לצאת בכך ולהראות אומנתו אפ''ה אין דרך הוצאה בכך ואפילו אם יצא כך בשבת פטור אבל אסור הוא כדתנינן בברייתא שהובאה בגמ' וא''כ בע''ש סמוך לחשיכה לא הוה גזרינן מידי דהיא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה הלכך לא מיתוקמא מתניתין אלא במחטו בידו והא דנקיט חייט אורחא דמילתא קתני וכן לא הלבלר בקולמסו שבידו:

ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. בשבת דגזרינן מתוך שהוא מעיין בבגדו לבער את הכניס או שהוא קורא בספר לאור הנר שמא יטה את הנר להביא את השמן לפי הפתילה כדי שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת ואפילו גבוה שתי קומות ואפילו עשרה בתים זה ע''ג זה והנר בעליונה לא יפלה כליו ולא יקרא לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה. ואם היו שנים וקורין בענין אחד מותרין לקרות לאור הנר לפי שכל אחד מהן מזכיר את חבירו אבל בשני ענינים לא שכל אחד מהן טרוד הוא בעניינו. ואם יש עמו אחד ואומר לו תן דעתך עלי שלא אטה מותר:

באמת אמרו. כל מקום שנשנה באמת הלכה למשה מסיני היא הכי אמר בגמרא:

החזן. הוא מלמד תינוקת בביתו:

רואה הוא ראשי הפרשיות שצריך להקרותן מפני שבעיון מועט רואה הוא זה ובכי האי גוונא לא גזרו והתינוקות מותרין לקרות לאור הנר לפי שאימת רבן עליהן והרב הוא משמרן אבל הוא לא יקרא את כל הפרשה מפני שאין אימתן עליו:

כיוצא בו. אמרו להרחקת עבירה שלא יאכל הזב עם אשתו הזבה ואף על פי ששניהם טמאים והתשמיש קשה לשניהם אפ''ה עשו החכמים הרחק שלא יאכלו זע''ז שאפשר שמתוך כך יבאו לידי הרגל עבירה שיבעול איתה ויבאו לידי כרת:

הלכה: מתני' לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא כול'. תַּנֵּי. לֹא יֵצֵא הַחַייָט בְּמַחַט שֶׁבְּכֵלָיו. וְלֹא הַלִּיבֶּלָּר בְּקוֹלְמוֹס שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא הַצַּבָּע בְּדֵיגְמָא שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְלֹא הַשּׁוּלְחָנִי בְּדֵינָר שֶׁבְּאָזְנוֹ. וְאִם יָצָא הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אוּמָּן דֶּרֶךְ אוּמְנָתוֹ חַייָב. הָא שְׁאָר כָּל אָדָם יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. יָצָאת חַייֶבֶת חַטָּאת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בַנָּשִׁים. בְּרַם הָכָא טְפֵילִין יוֹצְאִין בְּכָךְ. מִחְלְפִין שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַכּוֹכֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פִּילְייָטוֹן׃ הָא בְמַחַט נְקוּבָה חַייָב. הָדָא הִיא אוּמָּן בְּאוּמְנָתוֹ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִשָׁה גַּדֶּלֶת.

Traduction

On a enseigné (6, 3): le tailleur ne devra pas sortir avec l’aiguille piquée sur ses vêtements, ni l’écrivain avec la plume à l’oreille, ni le teinturier avec l’échantillon daigma de laine colorée dans l’oreille, ni le changeur avec une pièce de monnaie pendue à l’oreille; en cas de fait accompli, il n’y a pas de délit, selon l’avis de R. Meir. R. Juda dit: il est défendu à l’ouvrier de sortir avec ce qui dénote sa profession (avec les marques distinctives précitées); mais les autres personnes peuvent sortir avec de tels objets (ce n’est pas pour travailler). R. Meir se contredit lui-même: il est dit plus loin (6, 3) que, selon R. Meir, si la femme est sortie en portant des objets interdits, elle est passible du sacrifice de péché, tandis qu’ici R. Meir en dispense celui qui, par mégarde, aurait fait un transport défendu? R. Mena y a répondu au nom d’un anonyme, ou R. Abin au nom de R. Yohanan: plus loin, R. Meir interdit sévèrement le transport, parce qu’il s’agit de ce que les femmes portent toujours en semaine (p. ex. l’aiguille), tandis qu’ici il s’agit seulement des apprentis tailleurs qui portent ainsi l’aiguille (il y a dispense). Les autres sages se contredisent: il est dit plus loin (ibid.) que, selon eux, la femme ayant porté un pourtour de bonnet, ou un flacon d’odeurs, est dispensée du sacrifice de péché, d’où l’on déduit que, pour une aiguille portée, il y aurait culpabilité; tandis qu’ici l’interlocuteur de R. Meir (R. Juda) applique en ce cas la dispense à tout autre qu’à l’ouvrier? On peut justifier la Mishna, répond R. Yossé b. Abin, en disant qu’il s’agit ici d’une femme portant des cheveux (ce qui est le signe du métier).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ק:

לא יצא החייט. בשבת במחטו שבכליו שלבוש בהן ולא הלבלר וכו':

בדוגמא שבאזנו. שנותן בו מעט צמר ממיני צבעים להראות לדוגמא אם ירצו מזה או מזה:

אומן דרך אומנתו חייב. אם יצא כך בשבת שכן דרכו בהוצאה בכך:

ומדייק הש''ס לרבי מאיר דקאמר באומן דרך אומנותו פטור אבל אסור ומשמע הא שאר כל אדם יוצאין אפי' לכתחלה בכך א''כ מחלפא שיטתיה וקשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר דהא תנינן תמן לקמן בפ''ו לא תצא אשה במחט הנקובה וכו' ואם יצאת חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין אלמא אפילו אינו אומן ויצא במחט הנקובה כסתם מחט החייט חייב אפילו בדיעבד והכא הוא אמר הכין בתמיה דאפי' אומן פטור אבל אסור ושאר כל האדם מותר אפילו לכתחלה:

רבי מנא אמר לה. להך שינויא דלקמיה סתם ולא בשם רבי יוחנן ור' אבין קאמר בשם ר' יוחנן דתמן מפני שדרך הוצאה בנשים היא כך לצאת במחט הנקובה אבל הכא דדייקינן הא שאר כל אדם יוצאין באנשים הוא דאיירינן שהטפילין הקטנים יוצאין בכך אבל אין דרך אנשים הגדולים בכך:

מחלפין שיטתין דרבנן. קשיא דרבנן והיינו רבי יהודה דהוא בר פלוגתיה דרבי מאיר ואיהו חכמים דהתם ותנינן תמן וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון ומשמע דלא פליגי אלא באלו הא במחט הנקובה דרישא מודו דחייבת:

הדא הוא אומן באומנתו חייב. בתמיה וכי מיירי התם באומן הא אשה סתמא קתני והכא לא אמר ר' יהודה אלא דוקא באומן שהוא דרך אומנתו חייב:

תיפתר. דהתם באשה גדלת מיירי שהיא גודלת ומחלקת שער הנשים וצריכה למחט הנקובה והוי נמי כאומן דרך אומנתו:

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרִיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ. כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַלְוַאי מִתְפָּלְלִין כָּל הַיּוֹם. לָמָּה. שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַׁעְתָּא דְאִיתְייָהִיבַת אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל הֲוֵינָא מִתְבַּע קוֹמֵי רַחֲמָנָא דְאִיתְבְּרִי לַהָדֵין לְבַר נַשָּׁא תְּרֵין פּוּמִין. חַד דִּיהֲוֵי לָעֵי בָּאוֹרַיְתָא וְחַד דְּיִתְעַבֵּיד בֵּהּ כָּל צוֹרְכוֹי. חֲזַר וָמַר. מַה אִין חַד הוּא לֵית עָֽלְמָא יְכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוּרְיָא דִילֵיהּ. אִילּוּ הֲווֹן תְּרֵי עַל אַחַת כַּמָּה וָכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקִיבָה. דְּתַנֵּי. כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזּוֹת מַפְסִיקִין לְקִרִיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקִיבָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקיִן לְקִרִיַת שְׁמַע כָּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִין וְלִשְׁאַר כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁלַּתּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקיִן לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלַב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הַלֹּמֵד לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ לֹא נִבְרָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 7b הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁלְייָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. זֶה שִׁינּוּן וָזֶה שִׁינּוּן. וְאֵין מְבַטְּלִין שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן. הַקּוֹרֵא מִכָּן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד. כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה: הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה הִיא יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה חָדִיד בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה עָלָיו יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא מָרִי. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא. כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה: הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. הָעוֹסֵק בַּמִּקְרָא מִידָּה שֶׁאֵינָהּ מִידָּה. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְרָא כְמִשְׁנָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

כגון אנו שעסוקין בת''ת. תמיד ואין אנו מפסיקין לעסוק בדברים אחרים. על גרמיה ועל עצמו אמר כגון אנו וכו':

דין כדעתיה וכו'. ואזדו לטעמייהו ר' יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלמא חשיבא ליה תפלה מת''ת והלכך הוא דקאמר מפסיקין לתפלה ואפילו מת''ת:

דרשב''י אמר וכו'. וחד דיתעביד ביה כל צרכיה. ולהתפלל בו ג''כ על צרכו ולא בפה הזה שהוא יגע בתורה אלמא חשיבא ליה ת''ת יותר מן התפלה:

חזר. ביה ואמר דיפה עשה ואין להרהר אחר מדותיו של הקב''ה דמה עכשיו שאין לאדם אלא פה אחד אין העולם יכול להתקיים מלשון הרע שלו אם היו לו שתי פיות על אחת כמה וכמה:

אתיא דרבי יוחנן כרבי חנניה בן עקביא. דהוא סבירא ליה דכותבי ספרים והן כעוסקין בתורה גם לתפלה:

דתני בתוספתא. פ''ק דברכות:

ולא מודי. וכי לא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין מד''ת לעשיית המצוה ולקיומה בזמנה כגון סוכה ולולב וכיוצא בהן וכי לית ליה וכו' והלא עיקר הלימוד ע''מ לעשות הוא וא''כ אמאי לא הפסיק כדי לקיים מצות ק''ש:

זה שינון וזה שינון. כלומר משום דמצות ק''ש שינון ודבור ואין מבטלין דבור הלימוד אחר מחמת דבור הק''ש:

והא תנינן וכו'. ומשמע הא ק''ש בעונתה יותר חביבה מקורא בשאר תורה. ומשני ר' יודן וקאמר לפי שרשב''י ע''י שהיה תדיר בד''ת לפיכך אין ק''ש בעונתה חביבה יותר מד''ת וכי קתני במתני' מכאן ואילך הוא דהוי כקורא בשאר תורה הא בעונתה חביבה לשאר כל האדם קתני:

אמר ר' אבא מרי. דבלאו הכי לק''מ דלא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא ותידוק מינה הא בעונתה חביבה היא משאר מקרא וחשיבה כמשנה וא''כ רשב''י שהיה עוסק במשנה לפיכך לא הפסיק לק''ש ואפילו בעונתה:

רשב''י כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דאמר לקמן בפ' כל כתבי העוסק במקרא מדה שאינה מדה היא כלומר נהי דהואי מדה אבל אינה מדה כמשנה. ורבנן עבדי עוסק במקרא כמו במשנה והלכך לא מפרשי להמתני' כדמפרש לר''ש ומפסיקין הן לק''ש מד''ת דבעונתה יותר חביבה היא משאר מקרא וממשנה. וגרסינן להא בפ''ק דברכות בסוף הלכה ב':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source