Shabbath
Daf 76b
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן (סִפְדּוֹנָה) צִיפּוֹרְנָה סַכַּנָה. רִבִּי יוֹחָנָן 76b מַטְּתֵי כֵן וַהֲוָה מִיתְסֵי קוֹמֵי בְּרַתֵּיהּ דְדֹמִיטִיָנִיס דְּטִיבְּרִיָּא. בָּעֲרוּבְתָא כְּפַתֵּי רוּמְשָׁא סְלַק לְגַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. מִצְרָךְ אֲנָא כְּלוּם לְמָחָר. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא. וְאִין צָֽרְכַתָּהּ סַב גַּלְעְינִין דְּתָמָרִין בְּפַלְגֵּהוֹן יְקִידִין. וְאִית דְּאָֽמְרִין. דְּנִיקֹלַבְסִ. וְעוֹר דִּשְׂעָרִין וְצוֹאָה דְּמַייְנוֹק יְבֵישָׁה. שְׁחוֹק וּטְפוֹל. וְלָא תֵימַר קוֹמֵי בַּר נַשׁ. לְמָחָר אָעַל וּדְרָשָׁהּ בְּצִיבּוּרָא. אִית דְּאָֽמְרִין דְּחָֽנְקַת נַפְשָׁהּ. וְאִית דְּאָֽמְרִין דְּאִיתְגַּייְרַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הָהֵן צִיפְדּוֹנָה סַכָּנָה. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ דְּכָל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הַהוּא דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה רוֹפֵא אוּמָּן מוּתָּר.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que la maladie de l’haleine putride est dangereuse. R. Yohanan souffrait de ce mal, et il en fut guéri par les soins de la fille d’un Domitien (ou d’un consul) à Tibériade. Le vendredi, vers le soir, il se rendit auprès d’elle, lui demandant s’il a besoin de continuer à prendre le remède le lendemain. Non, dit-elle; mais si tu ressens encore un peu de mal, tu prendras des noyaux de dattes à demi rôties au feu, ou selon d’autres de Nicolaï (537)Pour ce fruit, V. t. 3, p. 232 n., avec de l’écorce d’orge, de la fiente sèche d’enfant, le tout bien pilé ensemble; tu auras soin de ne rien dire à personne de ce remède. Mais R. Yohanan ne put s’empêcher de le faire connaître au public dès le lendemain (vu son importance). On dit que cette femme en mourut de chagrin; selon d’autres, au contraire, elle se convertit à la suite de ce fait (538)Admirant le désintéressement de ce rabbin, qui ne garda pas le secret et n'en tira pas de profit.. De ce récit, on peut déduire 3 règles 1. Cette maladie est dangereuse 2. On guérit le samedi tout mal à l’intérieur du corps, à partir des lèvres 3. On peut avoir recours à un médecin païen qui est habile, comme l’a dit aussi R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
ההן ציפדונה. חולי השינים סכנה הוא לפי שמתחיל בפה וגומר בבני מעים ומרפאין אותה בשבת:
מטתיה כן. בא לו החולי הזה והיה מתרפא מן בתו של הנכרי דמיטינוס שמו דטבריה. ובערב שבת בא לפניה לעת ערב ושאלה אם יצטרך לעשות הרפואה למחר ואמרה לא. ואם תצטרך קח גרעיני תמרה ואית דאמרין גרעיני של הפרי שנקרא נקליבס ושרוף אותן לחציין ותקח עוד קליפות דשעורין וצואה של קטן נגובה ותשחוק אותם ביחד ותטפול על מקום הכאב אבל לא תגלה רפואה זו לשום אדם:
למחר. נכנס ודרש לרפואה זו בצבורא. ואית דאמרין כששמעה חנקה נפשה ואית דאמרין לא עלתה לה כך אלא אדרבה חזרה למוטב ונתגיירה:
את ש''מ. מזה תלת דההן ציפדונה סכנה מדעשה הרפואה בשבת ודבר שהוא מן השפה ולפנים מותר ומותר לרפאות מן הנכרי אם הוא רופא אומן לפי שהיתה כאומן ברפואה זו וסמך עלה ר' יוחנן:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה לֵיהּ קוֹלוֹס. הוֹרוּן לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹנָתָן מִישְׁחוֹק תַּחְלוּסִין בְּשׁוּבְתָא וּמִיתַּן גַּו חַמְרָא עֲתִיקָא וְישְׁתֵּי וְלָא יִסְכָּן.
Traduction
R. Josué b. Levi souffrait de coliques (colicus). R. Hanina et R. Jonathan lui enseignèrent de piler du cresson et de le jeter dans du vieux vin, puis de boire de ce mélange, pour échapper au danger (s’il différait jusqu’au soir).
Pnei Moshe non traduit
קוליס. חולי במעים קוליקוס בלע''ז:
תחלוסין. שחליים:
בַּר בְּרֵיהּ הֲוָה לֵיהּ בָּלַע. אֲתַא חַד וּלְחַשׁ לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ פַּנְטֵרָא וְאִינְשָׁם. כְּדִנְפִיק אֲמַר לֵיהּ. מָאן לְחַשְׁתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילַּת פַּלָּן. אֲמַר לֵיהּ. נִיחַ הֲוָה לֵיהּ אִילּוּ הָוָה מַייִת וְלָא כֵן. וַהֲווָת לֵיהּ כֵּן כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.
Traduction
Le petit-fils de R. Josué b. Levi ayant avalé un os (539)''Ou: '''' souffrant de la gorge '''', V. Midrash rabba sur (Qo10, 5)'', un homme vint lui murmurer à l’oreille la formule d’usage, et l’enfant en guérit. Lorsque cet homme sortit, R. Josué lui demanda ce qu’il avait murmuré: telle et telle parole, répondit-il. Autant valait qu’il meure de suite, répliqua le rabbin, que d’être l’objet d’une telle incantation; et en réalité, le malade mourut, cette parole ayant produit aussitôt son effet, comme une erreur qui procède du prince (Qo 10, 5).
Pnei Moshe non traduit
הוה ליה בלע מורסא בתוך גרונו. א''נ שבלע נימא והוא שרץ:
ולחש ליה. שם טומאה בשם אליל ונתרפא:
מי נפק. כשרצה זה לצאת שאלו מה הלחש הזה וא''ל ממלה פלוני ואמר מה עשית מוטב היה לו שימות ולא כן שישמע הדבר הזה והיה לו כן כשגגה וכו':
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בַּכֹּל מִתְרַפִּין. חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עֵצִים מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עָלִים סְתָם. וְהֵבִיא לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה לֵיהּ צְמַרְמוֹרִין. אַייתוֹן לֵיהּ מִן זִכְרוּתֵיהּ דְּדוֹרִי וְשָׁתָה. רִבִּי אָחָא אַייתוֹן לֵיהּ וְלֹא שָׁתָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילּוּ יָדַע רִבִּי יוֹנָה אַבָּא מְמַן הֲוָה לָא אִשְׁתֵה.
Traduction
R. Jacob b. Idi au nom de R. Jonathan dit: On peut recourir à tout remède pour guérir, sauf à l’idolâtrie, aux relations illicites, et au meurtre. Quelle est la règle, demanda R. Pinhas, lorsque quelqu’un demande de lui apporter du bois, ou des feuilles, sans désignation, et qu’on les lui apporte de provenance idolâtre? On peut déduire la réponse du fait suivant: R. Aha ayant souffert d’une fièvre (inflammation), on lui apporta une eau minérale dans une corne ou phallus d’idole, nommée Doron, et il refusa d’en boire, tandis que R. Yona en but (c’est donc permis?). -Non, dit R. Mena, si R. Yona avait connu la provenance de ces eaux, il n’en aurait pas bu (ce fait ne prouve donc rien).
Pnei Moshe non traduit
בכל מתרפאין. וכו' עד כדון כשאמר לו בפירוש הבא לי עלים של ע''ז להתרפאות ואם סתם לו והביא לו מע''ז מהו:
נישמעינה מן הדא וכו'. אלמא שאפי' אמר לו סתם והוא הביא לו מע''ז אסור דהא אמר ר' מנא אלו הוה ר' יונה אבא ידע וכו':
צמרמורין. חמימות דוגמתן בפ''ט דנדה כמין צמרמורות אוחזין אותה:
אייתון ליה מים מן המעין המקלח דרך ע''ז ששמה דוהי. א''נ דוהי כנוי לגנאי כעין דאמרינן התם דוהין של מימי רגלים:
זכרותיה. היא מקור המעין של המים כדאמרינן בפ''ט דבכורות זכרותיה דירדנא ממערת פמייס. ולפי הגירסא דהכא דדורי הוא ג''כ שם גנאי כמו דארורי:
Shabbath
Daf 77a
משנה: אֵילּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַייָבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַייָב עַל קִשֻּׁרָן כָּךְ הוּא חַיַיב עַל הֶתֵּירָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְיָדוֹ אַחַת אֵין חַייָבִין עָלָיו:
Traduction
Voici les nœuds qu’il est interdit de faire: celui des chameliers (en attachant le bât) et celui des matelots (qui amarrent le bateau); et il est aussi bien défendu de délier ces nœuds. R. Meir dit pour tout nœud que l’on peut délier d’un coup avec les mains seules, on n’est pas coupable – (544)Le texte sur ce est traduit ci-dessus, (7, 2)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו קשרים שחייבין עליהן. קושר דתנינן באבות מלאכות אלו הן מהקשרים שחייבין עליהן כדמפרש ואזיל שאלו הן קשר של קיימא ומעשה אומן וכדאמרו בגמרא מאורגי יריעות למדו ואם הוא קשר של קיימא ואינו מעשה אומן או מעשה אומן ואינו של קיימא פטור אבל אסור ואם אינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה:
קשר הגמלים. רצועה שקושרין אותו להגמלים או להספינה שנותנין בה חבל בהנקב וקושרין שיהא הקשר מתקיים לעולם וכן כל כיוצא בזה שיהא מתקיים ומעשה אומן הוא:
כך הוא חייב על התירן ואם הקשר הוא קשר שאין חייבין עליו כך הוא על התירן ואם הוא מותר לקישרו לכתחלה כך הוא מותר להתירו לכתחלה:
בידו אחת אין חייבין עליו. ואפילו עשאו להתקיים ואין הלכה כרבי מאיר:
אָמַר רִבִּי חוּנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מִתְרַפִּין מִגִּילּוּי עֲרָיוֹת. וְתַנֵּי כֵן. לְפִיכָךְ הוּתָּר מִכְּלָל שַׁבָּת וְלֹא הוּתָּר מִכְּלָל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. הוּתָּר מִכְּלָל שַׁבָּת. וְלֹא לְהִתְרַפּוֹת. וְדִכְווָתָהּ. לֹא הוּתָּר מִכְּלָל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. אֲפִילוּ לְהִתְרַפּוֹת. וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי אֵשֶׁת אִישׁ. אֶלָּא אֲפִילוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלָהּ. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ רְחַם אִיתָא בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אֶלְעָזָר וְסִכֵּן. אֲתוֹן שְׁאֲלוּן לֵיהּ. מָהוּ תֵיעֲבוֹר קוֹמוֹי וִייחִי. אֲמַר. יָמוּת וְלֹא כֵן. מָהוּ יִשְׁמַע קוֹלָהּ וְלֹא יָמוּת. אֲמַר. יָמוּת וְלֹא כֵן. מַה הֲווָת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר. אֵשֶׁת אִישׁ. וְחוֹרָנָה אָמַר. פְּנוּיָה. מָאן דָּמַר. אֵשֶׁת אִישׁ. נִיחָא. וּמָאן דָּמַר. פְּנוּיָה. וְהָא בַּר כּוֹחָא נַגָּרָא רְחַם אִיתָא בְּיוֹמוֹי דְרִבִּי אֶלְעָזָר וְשָׁרָא לֵיהּ. כָּאן בִּפְנוּיָה כָּאן בְּאֵשֶׁת אִישׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כַּאן וְכָאן בִּפְנוּיָה. תִּיפְתָּר שֶׁנָּתַן עֵינָיו בָּהּ עַד שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. 77a אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אִיתָה רוֹבָה הֲווָת וְלָא מִנְסְבָה. וְכָל מַה דַהֲוָה עֲבַד בְּאִיסּוּר הֲוַה מֵעֲבֲד. בְּגִין כֵּן אֲסַר לֵיהּ.
Traduction
De même, dit R. Houna, un enseignement prescrit de ne pas se guérir en recouvrant aux relations illicites, puisqu’il est dit: dans certains cas, il sera permis d’enfreindre le repos shabatique, non la règle concernant la jeune fiancée; or, cette infraction du Shabat ne peut avoir été autorisée que pour la guérison, non que dans ce même but il soit permis de violer les lois sur le commerce illicite. En réalité, ce n’est pas seulement le fait réel, p. ex. d’un adultère, qui est interdit, quoique dans un but de guérison, mais même une défense secondaire de ce genre, comme celle d’entendre la voie d’une autre femme (540)B. Sanhedrin 75a.. Il arriva à un homme, au temps de R. Eliézer, d’aimer une femme, au point d’en tomber dangereusement malade. On vint demander à R. Eliézer s’il est permis de faire passer cette femme devant le malade pour le remettre; -Non, dit le rabbi, plutôt mourir. -Peut-elle au moins se faire entendre pour lui? -Non, plutôt la mort qu’une infraction à cette règle. De quelle femme s’agissait-il, libre ou mariée? R. Jacob b. Idi et R. Isaac b. Nahman diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que c’était une femme mariée; l’autre, qu’elle était libre. D’après le 1er avis, on comprend la défense faite par R. Eliézer; mais comment l’expliquer d’après le second, puisque Bar-Kiba le forgeron ayant aimé une femme au temps de R. Eliézer, celui-ci permit au malade de la voir ou de l’entendre? Si donc il faut admettre qu’en ce dernier cas il s’agit d’une femme libre, et au précédent d’une femme mariée, comment l’expliquer s’il s’agit aussi ici d’une femme libre? On peut admettre, fut-il répondu, qu’il s’agit dans l’un et l’autre cas d’une femme libre; seulement, c’est défendu ici, parce qu’il avait déjà convoité cette femme pendant qu’elle était encore mariée. Selon d’autres, c’était une grande dame, qui certes ne l’épouserait pas, ce qui équivalait au manque de liberté, et comme toute la suite eût été accomplie à l’état d’interdit, il la défendit de suite.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא אמרה כן. מברייתא דלקמיה שמעינן נמי דאין מתרפאין מגלוי עריות דתני כן בת''כ פ' ויקרא דגריס התם כשהיא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה והמחלל את השבת אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה נערה המאורסה יש לה היתר לאחר מיתת בעלה. והשבת אין לה היתר. שבת הותרה מכללה לקרבנות ולפיקוח נפש. ונערה המאורסה לא הותרה מכללה בשעת איסורה:
הותר מכלל שבת. מאי הוא ולא להתרפאות דבזה יש לדמות שניהם כדמסיק ודכותה וכו' כלומר וא''כ לא הותר מכלל נערה המאורסה דקתני ע''כ אפי' להתרפאות בה אסור:
לא סוף דבר וכו'. להתרפאות בה מחולת אהבה אשר לו אלא אפי' אינו רוצה כ''א לדבר עמה ולשמוע את קולה אסור כהדא עובדא דחד היה נותן עיניו באשה אחת ואהב אותה ונסתכן מחמת חולי אהבה:
מהו תיעבור קומוי וייחי. אם מותר שתעבור לפניו בלבד ויתרפא ע''י כך ואמר ר''א ימות ולא כן שלא יעשה כך אפי' העברה בעלמא וחזרו ושאלו מהו ישמע קולה בלבד ולא ימות ואמר ימות ולא כן תעשה:
מה הוות. מה היתה המעשה ומה טיבה של האשה שהחמיר ר''א כל כך:
מ''ד אשת איש ניחא שהחמיר בה אלא למ''ד פנויה מאי כולי האי והיה לו להתיר לישא אותה והא בר כוחא נגרא כך היה שמו שג''כ אהב אשה אחת בימיו של ר''א והתיר לו לישאנה:
כאן בפנויה. כלומר וע''כ מה שהתיר היה בפנויה וכאן המעשה באשת איש היה וקשיא להאי מ''ד:
ואפי' תימר. לעולם דכאן וכאן בפנויה והכא היה המעשה שנתן עינו בה בעודה אשת איש והלכך החמיר ר''א ולא רצה להתיר אע''פ שמת בעלה אחר כך ונעשית פנויה:
אית דבעי מימר. דהייני טעמא לפי שאשה גדולה ותשובה היתה ולא היתה נשמעת לו להנשא לו בהיתר וכל מה שיעשה עמה יהיה באיסור ולפיכך החמיר ולא רצה להתיר בשום פנים:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מִתְרַפִּין מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. יָצָא רוּבּוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ. שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ. הֲרוֹג אֶת פְּלוֹנִי. אֶלָּא אֲפִילוּ חֲמוֹס אֶת פְּלוֹנִי. תַּנֵּי. גּוֹי בְיִשְׂרָאֵל אָסוּר. יִשְׂרָאֵל בְּגוֹי מוּתָּר. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מָהוּ לְהַצִּיל נַפָשׁוֹ שֶׁלְגָּדוֹל בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלְּקָטוֹן. הָתִיב רִבִּי יִרְמָיָה. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. יָצָא רוּבּוֹ אֵין נוֹגְעִין בּוֹ שֶׁאֵין דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי יוּסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן. שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מִי הוֹרֵג אֶת מִי.
Traduction
R. Hanina dit: une Mishna (541)''(Ohalot 7, 6); V. Jér., (Sanhedrin 8, 9) ( 26c).'' nous enseigne qu’il est interdit de recourir au meurtre pour guérir, puisqu’il est dit: en cas de couche trop pénible pour une femme, on a recours à l’opération césarienne; si la majeure partie du corps de l’enfant est sortie du sein maternel, il n’est plus permis d’y toucher, malgré le danger que court la mère, car on ne risque pas la vie d’un être (même d’en enfant) pour sauver un autre. En réalité, il n’est pas seulement interdit de guérir quelqu’un, dont l’amélioration dépendrait du meurtre propice au malade, mais il est aussi défendu de le secourir s’il a le caprice de voler. R. Hisda demanda s’il est permis de sauver une grande personne en sacrifiant la vie d’un enfant? Certes non, répliqua R. Jérémie, puisque l’on vient de citer la Mishna disant: ''Si la majeure partie du corps de l’enfant est sortie du sein, il n’est plus permis d’y toucher, car on ne risque pas la vie d’un être pour sauver celle d’un autre''. Ceci ne prouve rien, dit R. Yossé b. Aboun au nom de R. Hisda, car en ce cas on ne sait lequel peut provoquer la mort de l’autre (de la mère, ou de l’enfant).
Pnei Moshe non traduit
מתניתא אמרה כן. נמי אדלעיל קאי בכל מתרפאין וכו' כלומר ומהאי מתניתין שמעינן דאין מתרפאין משפיכות דמים דתנינן תמן בפ''ז דאהלות האשה המקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו איברים אברים מפני שחייה קודמים יצא רובו ומקרי נפש אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ולא הותר להתרפאות ע''י שפיכות דמים:
לא סוף דבר. ולאו דוקא בשאומר לו הרוג את פלוני ואני אניחך אלא אפי' א''ל חמוס ממונו של פלוני ואניחך אסור להציל נפשו בממונו של פלוני:
תני עכו''ם בישראל אסור לעשות כן אבל ישראל בעכו''ם אם אמר לו הישראל חמוס או הרוג פלוני העכו''ם ואניחך מותר ובע''ז גריס עכו''ם בעכו''ם וכו' חייב וגי' זו יותר נכונה דקמ''ל דאפי' עכו''ם בעכו''ם מתחייב בכך משום שפיכות דמים ומשום גזל:
בנפשו של קטן. אם היה קטן רודף אחר הגדול להרגו מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן כדינו של רודף או דילמא הואיל ולאו בר עונשין הוא לא:
התיב רבי ירמיה ומאי קא מיבעיא ליה וכי לאו מתניתין הוא יצא רובו וכו' אלמא שאף על פי שהקטן הזה רודף הוא אין מצילין את אמו בנפשו:
שנייא היא תמן. דלא קרינ' ליה רודף שהרי אין אתה יודע מי הוא ההורג ורודף את מי דאיכא למימר נמי שהיא רודפת אחריו דכמו שהיא מסוכנת למות כך הולד מסוכן הוא למות ולפיכך מניחין הדבר כמות שהוא וכי קא מיבעי לן כשהקטן רודף אחרי הגדול והוא אינו נרדף מהגדול ולא איפשיטא:
מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דָּמָה שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ. וּבָא יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר סָמָא מִשֵּׁם שֶׁל יֵשׁוּ פַּנְדֵּירָא לְרַפּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ. אֲנִי אָבִיא רְאַייָה שֶׁיְּרַפְּאֵנִי. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא רְאָייָה עַד שֶׁמֵּת בֶּן דָּמָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַשְׁרֶיךָ בֶּן דָּמָה. שֶׁיָּצָאתָ בְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם וְלֹא פָרַצְתָּה גְדֵירָן שֶׁלַּחֲכָמִים. דִּכְתִיב וּפוֹרֵץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ. וְלֹא נָחָשׁ נְשָׁכוֹ. אֶלָּא שֶׁלֹּא יִשְׁכֶּנּוּ נָחָשׁ לְעָתִד לָבוֹא. וּמַה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר. אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֥ה אוֹתָם הָֽאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם
Traduction
Comme il arriva à R. Eliézer b. Dama d’être mordu par un serpent, Jacob habitant du village de Siméï (542)''Avoda Zara, ib.; et Neubauer, Géographie, p. 234.'' vint le guérir (au nom de Jésus de Pandera); mais R. Ismaël s’y opposa au nom de la religion. -Je puis prouver par des textes bibliques, dit le guérisseur, qu’il est permis de porter ainsi remède; mais avant que Jacob eût achevé d’établir sa thèse, le malade était mort: -''tu es heureux, Ben-Dama, s’écria R. Ismaël, d’avoir quitté ce monde en paix, sans transgresser la haie des sages, dont il est dit (ib. 30): celui qui enfreint la haie sera mordu par le serpent''. -Mais n’a-t-il pas, au contraire, péri de la morsure d’un serpent, pour avoir exactement suivi l’avis des sages? Ce verset veut dire, en effet, qu’en ce cas l’on ne sera pas mordu par un serpent de l’avenir (du monde futur). Et quel est l’argument biblique que Dama aurait pu invoquer en faveur de son avis? C’est qu’il est écrit (Lv 18, 5): que l’homme fera, et il vivra ainsi (non qu’il mourra par l’accomplissement des préceptes bibliques).
Pnei Moshe non traduit
ולא נחש נשכו. בתמיה הרי על כל פנים מת מנשיכת נחש אלא וכו':
ומה הוה ליה מימר. הראיה מן התורה שמותר דכתיב אשר יעשה אותם וגו' והיה כסבור שאין זה בכלל ע''ז ממש אלא כשאר מצות שנאמר עליהם וחי בהם ולא שימות בהם:
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דִּלֹא כֵן. מִי נָתַן שֶׁמֶן ווֶרֶד לְעָנִי וְלֹא סָךְ.
Traduction
R. Aba b. Zabda dit au nom de Rav que l’avis de R. Simon sert de règle, car s’il n’en était pas ainsi (et qu’il soit seulement permis de s’en servir pour guérir), il faudrait admettre qu’en dehors du cas de guérison, le pauvre refuse de s’enduire avec de l’huile de rose qu’on lui remet (certes, il en profitera s’il en a) – (543)Suit un passage traduit ci-dessus, (1, 2)..
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''ש. דמתני' דלכל אדם מותר לסוך בשמן ורד דאם לא תאמר כן מי נתן שמן ורד לעני ולא סך וכלומר הא מיהת כשהעשיר נותן שמן ורד להעני לסוך בו וכי לא יסוך בו וא''כ מיקרי ראוי לכל בני ישראל לסוך בו:
אֲמַר רִבִּי זְעוּרָה לְרִבִּי יוֹסֵי. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעוּרָה לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרִין מִשְּׁמוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
חכים רבי וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק בהלכה ב' דקאמר ר' זעירא התם לית אנן צריכין חוששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא ואינו רואה ומכיר לבעל השמועה ואפשר אדם אחר אמרו ולאו בר סמכא הוא ועל זה קאמר נמי רבי זעירא שם לרבי יסא וכי מכיר אתה הרבי לבר פדייה דאת אמר לפעמים שמעתתא בשמיה והשיב לו ר' יוחנן אמר משמו וכדאי ר' יוחנן לסמוך עליו וכן אמר לרבי בא בר זבדא וכו'. ואיידי דרבי בא בר זבדא אמר בשם רב הכא דהלכה כר' שמעון מייתי לה נמי הכא:
הדרן עלך פרק שמונה שרצים
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source